עניינה של החלטה זו בעיקולים זמניים אשר הוטלו, במעמד צד אחד, על נכסי המשיבים, זאת על פי החלטה אשר יצאה תחת ידי מיום 23.07.14.

העיקול הוטל ,לבקשת המבקשים / התובעים, על כספים ו/או זכויות ו/או זכויות במקרקעין השייכים ו/או המגיעים למשיבים ו/או עומדים לזכותם המוחזקים בידי המחזיקים, כמפורט בבקשה להטלת עיקולים זמניים וזאת עד לסך של 14,000,000 ₪.

המשיבים הגישו בקשה לביטול העיקולים הזמניים אשר הוטלו במעמד צד אחד. בעקבות אותה בקשה, זומנו הצדדים לדיון במקביל להגשת תגובה לבקשה. ביום 07.09.14 התקיים דיון במעמד הצדדים, במהלכו נחקרו המצהירים על תצהיריהם. עוד טרם לכן, הוגשה תגובה מאת המבקשים לבקשה לביטול העיקולים.

המסגרת המשפטית

הסוגיה של הטלת עיקולים זמניים בתובענה כספית מוסדרת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") הקובעות שורה של תנאים אשר בהתקיימם יוטל צו העיקול. ראשית, על בית המשפט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תובענה (תקנה 362(א)). שנית, על מבקש הסעד להראות בראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב)). בנוסף לשני התנאים הנזכרים, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת כללי ועליו לשקול שיקולים של מאזן הנוחות, תום לב ומידתיות (תקנות 362(ב)(1) ו- 362(ב)(2)) וכלשון התקנה:

"בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

כמו כן, לעניין התנאים להטלת עיקול זמני, ראה רע"א 9736/07 יורם קראוס נ. הראל בית השקעות בע"מ, (פורסם בנבו) שם נפסק כך:

"תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". 'ההוראה המיוחדת' הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין".

לענין ההכבדה ראוי לצטט כי "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אי.סי.סי, [פורסם בנבו]).

ועוד; הלכה היא כי בקשה לביטול עיקול מהווה המשך לדיון בבקשה להטלת העיקול. במקרה דנן העיקול הוטל במעמד צד אחד ולכן יש לדון בבקשה לביטול העיקול כבבקשה להטלת העיקול (ראה רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן, בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נ"א (3) 789).

ולענייננו:

אבחן להלן את התקיימות התנאים למתן צו העיקול בנסיבות התיק שלפניי.

תנאי ראשון ומצטבר למתן צו עיקול זמני כקבוע בתקנות הינו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

המבחן לקיומן של ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה סוכם בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) עמ' 522 כך: "השאלה הראשונה שיש לדון בה בבקשה לסעד זמני, נוגעת לטיב התביעה ולסיכוייה. לעניין זה, די בכך שהוכח שהתביעה אינה טרדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים".

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות שבפניי, סבורני כי המבקשים לא הצליחו במשימה; שני הצדדים העלו כל צד גרסה משלו כאשר עניין לנו בשתי גרסאות קוטביות למדי.

המבקשים, שהנטל רובץ בפתחם להוכיח קיומה של עילת תביעה, הציגו גרסה בלתי-שגרתית, מיוחדת-במינה וחריגה מבחינת מהותה, וזאת בלשון המעטה. גרסה זו (כפי שהסתבר לאחר חקירת המצהירים) נסמכת על קרקע ראייתית-לכאורית דלה שאין בה כדי להצמיח את פרות הסעד הזמני המבוקש.

הצדדים נחקרו בפניי ארוכות על תצהיריהם; סתירות ואי דיוקים עלו מדבריהם של המבקשים. כן, המסמכים עליהם ביקשו לסמוך את ידיהם מונחים היו (ונשארו) תחת צל כבד של ספק באשר לאותנטיות שלהם, בין אם זה המסמך של בדיקת הפוליגרף ובין אם זה השיק אשר כביכול נמסר לידיהם.

משלא הוכח התנאי הראשון לא היה מקום להמשיך בבחינת יתר התנאים. למעלה מהצורך אדרש להלן ליתר התנאים.

תנאי שני ומצטבר למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 374(ב) לתקסד"א ועל-פיו נדרש התובע להציג ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק-הדין אם לא יינתן צו העיקול הזמני.

כאמור לעיל, יסוד ההכבדה הנדרש, לצורך מתן צו עיקול זמני, נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, תוך התחשבות בסכום התביעה, היכולת הכלכלית של הנתבע ובחשש של הברחת נכסים. עוד נקבע כי סכום התביעה עשוי, בנסיבות מתאימות, להוות אינדיקציה לכך שאי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין.

בענייננו, לאחר שבחנתי את כלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי גם בתנאי זה לא עמדו המבקשים. אכן, המדובר בסכום תביעה גבוה במיוחד העשוי היה בנסיבות מתאימות להוות אינדיקציה להכבדה על ביצוע פסק הדין אולם, לא בנסיבות מקרה ספציפי זה שכן, כפי שקבעתי לעיל מדובר בטענות ובגרסה תמוה ועוד המבקשים לא הצביעו על חשש כן ואמיתי להברחת נכסים.

מסקנתי זו באה לאחר שהתרשמתי באופן ישיר ובלתי אמצעי מהמצהירים עצמם. גרסתה של הנתבעת סמירה נשמעה הגיונית, עקבית ורציפה יותר מהגרסה של התובעים/המבקשים עצמם אשר הייתה רוויה בחוסר-סבירות. אותות האמת הביאוני להעדיף, ולו לכאורית, את גרסת הנתבעים/המשיבים על פני הגרסה הבדויה (במידת מה; לכאורית) של המבקשים/התובעים.

כך גם ביחס לתנאי השלישי כפי הקבוע בתקנה 362(ב)(2) לתקסד"א ועל-פיו, על המבקש להגיש את בקשתו לעיקול זמני בתום-לב ועל הצו להיות מידתי וצודק בנסיבות העניין; והתנאי הרביעי למתן צו עיקול זמני הוא מאזן הנוחות של הצדדים. ממכלול הראויות לא ראיתי כי המבקשים הצליחו להוכיח את הטענות ואף הסתירו חלק מהעובדות ובחרו להציג מסכת ראייתית חסרה מבלי לטרוח ולפרט את המשך התפתחות ההליכים ובכלל זה העובדה כי התנהלה חקירה משטרתית במהלכה נעצרו אנשים וחלקם נחקרו תחת אזהרה; בהתאם לחשד הפלילי, קיימות טענות (כלפי התובעים/מבקשים), לביצוע עבירות פליליות שעניינן שימוש בכוח, חטיפה ועוד עבירות. כך גם ביחס למאזן הנוחות (על רקע הראיות הדלות), לא הוכח בפניי כי זה נוטה לטובתם של המבקשים ומה נזק בלתי הפיך ייגרם להם, אם הצו לא יינתן.

אשר על כן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול עיקולים זמניים להתקבל; לא הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת המצדיקה השארת צו העיקול הזמני על כנו ומשכך אני מורה על ביטולו.

אני פוסק הוצאות בקשה זו בסך של 10,000 ₪; סכום זה ישולם על ידי הצד אשר יפסיד בסופו של יום בהליך העיקרי.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ד, 11 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.