ניתן ביום 27 מאי 2014

פסק דין

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (בתיקים המאוחדים סע"ש 33971-12-13, 34194-12-13, 34186-12-13, 34139-12-13, 34039-12-13, 34037-12-13, 34021-12-13, 34013-12-13, 33994-12-13; השופטת חופית גרשון-יזרעאלי; החלטה מיום 19.3.14), בה התקבלה טענת המשיבות לפיה על המבקשים לשאת בתשלום אגרה בגובה 1% משווי התביעה.

הרקע לבקשת רשות הערעור:

2. המבקשים הגישו תביעה בבית הדין האזורי נגד המשיבות, בה עתרו להפרשי שכר ולסעד הצהרתי. הסעדים שנתבעו הם תשלום מענק חג לכל אחד מהעובדים כפי שפורט ברשימה מצורפת, בסך כולל של 735,926 ₪. בנוסף עותרים המבקשים מבית הדין להורות למשיבות על קיום הוראות הסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה ולשלם למבקשים מכאן ולהבא מענק חג של חודש ימים לשנה.

המשיבים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל אי תשלום אגרה, בה נטען כי היה על המבקשים לשלם אגרה כדין בשיעור של 1% מהסכום הנתבע. המבקשים טענו בתגובה כי הם שילמו אגרה כדין ובהתאם להוראות מזכירות בית הדין.

3. בית הדין האזורי קבע בהחלטתו כי אכן המבקשים לא שילמו אגרה כדין, והם חייבים בתשלום אגרה מלאה בגין תביעתם, בשיעור של 1% מסכום התביעה. נקבע, כי תשלום מענק חג, להבדיל מתשלום דמי חגים, אינו בגדר
"שכר" בהתאם להגדרת חוק הגנת השכר, אלא מדובר בתשלום נוסף שהוא הטבה לעובדים שמקורה בהוראות הסכם קיבוצי ואינו תשלום בגין ימי החג עצמם. בית הדין האזורי לא סילק את התביעה על הסף, אלא הורה על תשלום האגרה כפי שקבע.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

בקשת רשות הערעור נדונה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור, בהתאם לתקנוה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, לאחר שהתבקשה התייחסות הצדדים לכך.

עיקר טענות הצדדים:

4. בבקשת רשות הערעור נטען כי בית הדין האזורי טעה בהחלטתו, הואיל ומענק חג נחשב בגדר "שכר" בהתאם לחוק הגנת השכר, אשר כוללת גם תשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו. על פי הטענה, היה על בית הדין לבחון את מהות המענק – הזכאות לו נובעת מהסכם הדפוס הכללי וצו ההרחבה, ומדובר בתשלום קבוע הניתן לעובדים כחלק מתנאי עבודתם פעמיים בשנה, ואינו תלוי בכל תנאי זולת היות הזכאים לקבלו עובדים במפעל המשתייך לתעשיית הדפוס.

5. המשיבות טוענות כי תביעתם של המבקשים היא תביעה לקבלת סעדים כספיים מובהקים והיא אינה פטורה מתשלום אגרה. לגבי מהותו של רכיב מענק החג, המשיבות מבהירות כי מדובר בתשלום השווה למשכורת אחת, שניתן במחציתו לקראת ראש השנה ובמחציתו לקראת חג הפסח, ולטענתן זוהי הטבה כספית לעובד שאינה מהווה חלק משכר העבודה. המשיבות מבססות טענתן על החלוקה לפרקים של ההסכם הקיבוצי משנת 1974, כאשר הרכיב מופיע בפרק שעניינו "תנאים סוציאליים" (לצד חופשה שנתית, הבראה ותוספת חגים) ולא בפרק שעוסק ב"שכר ותוספות". על פי הטענה, הרכיב אינו בגדר "תשלום בעד חגים" אלא בהטבה כספית שלעתים מכונה "משכורת 13", והיא ניתנת לעובד מכוח היותו עובד ולא עקב עבודתו או עקב ביצוע עבודתו. עוד טוענות המשיבות כי הפטור מתשלום אגרה הניתן על תביעות לפי חוק הגנת השכר הוא אינו פטור גורף ומוחלט אלא יש לבחון אותו בזהירות ובאופן ענייני.

6. בתגובה לטענות המשיבות, טוענים המבקשים כי בהתאם לפסיקה תשלום מענק חג נחשב לשכר עבודה ומשכך הוא פטור מתשלום אגרה, וטענות המשיבות מנוגדות ללשון החוק ולתכליתו.

דיון והכרעה:

7. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים ולהחלטתו של בית הדין האזורי הגענו לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל, כך שייקבע כי אין לחייב את המבקשים בתשלום אגרה בשיעור של 1% מסכום תביעתם. ואלה הנימוקים שהובילו אותנו להכרעה זו.

8. תשלום האגרות בבית הדין לעבודה מוסדר בתקנות בית הדין לעבודה (אגרות) תשס"ח-2008 (להלן גם תקנות האגרות). בתקנה 4 מנויים שורה של עניינים הנדונים בבית הדין לעבודה ובעדם לא תשולם אגרה. בתקנה 4(17) נקבע כי לא תשולם אגרה בעד הליכים לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן גם חוק הגנת השכר). על פי התוספת הראשונה לתקנות, האגרה בעד תביעה לסכום קצוב עומדת על 1% מהסכום הנתבע כערכו בעת הגשת ההליך ולא פחות מסכום של 144 ₪.

בסעיף 1 לחוק הגנת השכר מוגדר "שכר עבודה" כך: "לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו".

לאור האמור, השאלה בה אנו נדרשים להכריע היא האם רכיב מענק החג נחשב בגדר "שכר עבודה" לצורך קביעת פטור מתשלום אגרה. לשם כך, עלינו לבחון את מהותו של הרכיב.

9. מקורו של הרכיב הוא בהסכם הקיבוצי הכללי בתעשיית הדפוס משנת 1974 בו נקבע כי ישולם לעובדים לאחר שלושה חודשי עבודה מענק חג של חודש ימים בשנה, מחציתו בערב חג הפסח ומחציתו בערב ראש השנה, ובאופן יחסי לחודשי עבודתו. ההסכם הקיבוצי האמור עוגן בצו הרחבה שנה לאחר מכן, וההוראה בדבר מענק החג מופיעה בסעיף י"ד3 בו.

10. עינינו הרואות, הרכיב אינו משולם לעובדים בגין עבודתם בימי החג עצמם, אלא מדובר בתשלום משכורת חודשית נוספת, המותנית בכך שהעובד עבד במשך שלושה חודשים, ומוענקת לו בשני חצאים לפי החגים פסח וראש השנה. לכן, אין מדובר ב"תשלומים בגין חגים" על פי הרישה של הגדרת "שכר עבודה", כפי שפסק בית הדין האזורי בהחלטתו. עם זאת, אנו סבורים כי הרכיב נכלל בסיפה של ההגדרה האמורה, שעניינה "תשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו".

11. הסיפה להגדרת "שכר עבודה" מלמדת כי ההגדרה אינה מונה רשימה סגורה של רכיבים שייחשבו כשכר עבודה, אלא זוהי רשימה פתוחה, ויש לבחון לגבי כל רכיב ורכיב האם הוא משתלם לעובד "עקב עבודתו" ו"במשך עבודתו". בחינה זו צריכה להיעשות על יסוד התכלית העומדת מאחורי חוק הגנת השכר ותקנות האגרות, ובשים לב לפרשנות הרחבה שיש לתת למונח "שכר עבודה" ולהגנה המקיפה של חוק הגנת השכר על שכר העבודה. בית דין זה עמד על פרשנות המונחים "עקב עבודתו" ו"במשך עבודתו" בדב"ע מז/2-10 סרטי דדש בע"מ – מורי אבנר (פד"ע יט 85, 89):

"המושג 'עקב עבודתו' – היינו תשלום שהעובד מקבל עקב עבודתו, מתייחס למישור הקשר בין העבודה לבין התשלום..

המושג 'במשך עבודתו' – היינו, תשלום שהעובד מקבל בתקופת עבודתו.. אחד ממבחניו של שכר עבודה הוא תשלום בעד עבודה, בעת תקופה בה עבד העובד אצל המעביד".

עוד יש לציין בהקשר זה, לעניין הפרשנות הרחבה שיש ליתן למונח "שכר עבודה", את האמור בדב"ע לח/146-0 המוסד לביטוח לאומי – לבנה נובוקיב (פד"ע י 275):

"בטרם נשיב על השאלה, טוב שנחזור למשמעות המושג 'שכר עבודה', כפי שעולה מפסיקת בית דין זה. ועולה מהפסיקה ששכר עבודה במשמעות הרחבה הוא כל תמורה בכסף או בשווה כסף שעובד מקבל ממעבידו תמורת חבותו מהיחסים החוזיים ביניהם, להבדיל מתשלומים עקיפים שאינם לידי העובד והם בגדר 'יציאות עבודה – labour cost' – אך לא שכר עבודה.. מכאן שתשלום מאת מעביד לעובדו בעד ימי חג, ימי שבת, חופשה, ימי כוננות, ימי גשם, וכיוצא באלה מצבים שבהם אין העובד 'עובד ממש', הם בגדר 'שכר עבודה', ובענפי עבודה מסוימים, שם נהוג להבטיח מינימום של ימי עבודה לחודש, כגון נמלים – אף התשלום בעד הימים שבגדר אותו 'מינימום' הוא שכר עבודה, אם כי לא עבדו בהם משום שלא היתה 'עבודה'".

12. לאור ההלכה האמורה, ובחינת מהותו של רכיב מענק החג, תוצאת הדברים היא שהרכיב ייחשב ל"שכר עבודה" לעניין חוק הגנת השכר, וכפועל יוצא מכך גם לעניין תקנות האגרות. הרכיב משולם לעובד בקשר לעבודתו, וכראיה לכך התשלום מותנה בכך שהעובד עבד אצל המעסיק במשך שלושה חודשים לפחות. בנוסף לכך, המענק משולם לעובד בעת התקופה בה הוא עובד אצל המעסיק. מנימוקים אלה, ולאור הפרשנות הרחבה שיש לתת למונח "שכר עבודה", דין בקשת רשות הערעור שלפנינו להתקבל.

13. טרם סיום יוער, כי אין לתת משקל משמעותי למיקום של הסעיף בהסכם הקיבוצי בו נקבעה הזכאות למענק החג, אלא למהותו של הרכיב. אין מדובר ב"הטבה" גרידא, כפי שטוענות המשיבות, אלא בחלק משכר העבודה, במובנו הכללי, מכוח ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס.

14. סוף דבר – בקשת רשות הערעור מתקבלת. החלטתו של בית הדין האזורי מיום 19.3.14 – מבוטלת.

בית הדין האזורי יקבע הוראות להחזר הפרשי האגרה למבקשים.

הוצאות בקשת רשות הערעור יילקחו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בסיומו של ההליך העיקרי.

ניתן היום כ"ז באייר, תשע"ד (27 במאי, 2014) בהעדר הצדדים.