<#2#>

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד רלין קובטי

מטעם הנאשם: בעצמו וב"כ עו"ד שלמה אלכביר מהסנגוריה הציבורית בהעברה מעו"ד עבוד ניזאר

<#3#>

<#3#>

גזר דין

ללא הרשעה

1. בישיבה שהתקיימה בתאריך 15.12.15, הודה הנאשם, אך לא הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לו חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

2. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי בתאריך 21.3.14, סמוך לחצות, במהלך בילוי של הנאשם וחבריו בפאב ה"דוריס" בקיבוץ אפיקים, בעקבות ניסיון של הנאשם לרקוד עם מיתר יפרח (להלן: מיתר), שפכו מיתר והנאשם האחד על השנייה נוזל מכוס או בקבוק שהחזיקו בידם. מיתר פנתה לעידו מועלם (להלן: עידו) וזה ניסה ליישר את ההדורים עם הנאשם ואף פנה למאבטח במקום אשר הוציא את הנאשם מהפאב. בסמוך לשעה 03:00, עם סיום הבילוי, ולאחר שעידו יצא מהפאב, התקרב הנאשם לעברו ופגע בו באמצעות אגרופו ומיד לאחר מכן התפתחה במקום קטטה המונית. עידו פונה לבית החולים פוריה וכתוצאה מהפגיעה נגרם לו שבר קווי ללא תזוזה בלסת התחתונה.

3. לאחר הודאתו, הופנה הנאשם לשירות המבחן לעריכת תסקיר בעניינו, אשר ייבחן, בין היתר, את שאלת ההרשעה. התביעה הצהירה כי אינה מתחייבת להמלצות התסקיר ואף תטען כי יש להרשיע את הנאשם.

תסקיר שירות המבחן:

4. מתסקיר שירות המבחן, אשר נערך ביום 28.2.16 עולה, כי הנאשם בן 21, מתגורר בבית הוריו ומשרת מזה כשנתיים וחצי בצה"ל. לאחר שהשלים את לימודיו התיכוניים התגייס ושירת כלוחם ב"גולני". כעבור כשנה ושמונה חודשים, בעקבות פציעה אשר גרמה לשבר באחת מאצבעות כף ידו ולהורדת הפרופיל הצבאי שלו, עבר לשרת באתר ההנצחה של חטיבת גולני.

5. לנאשם אין הרשעות קודמות. בהתייחסו לעבירה נשואת תיק זה, הנאשם לקח אחריות מלאה על ביצועה, הביע חרטה וצער על הפגיעה במתלונן ומוכנות לשאת בתוצאות מעשיו. לדבריו, היה תחת השפעת אלכוהול בעת ביצוע העבירה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מצליח לבחון את התנהגותו באופן ביקורתי. הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, בעל יכולות תפקודיות טובות ויציבות במסגרות השונות וכן מידת אחריות גבוהה לתפקידיו, הן בבית הספר והן בצבא. הנאשם שלל כל מעשי אלימות בעבר ותיאר את האירוע כתגובה אימפולסיבית וחד פעמית למצב של לחץ וחשש מפני המתלונן והשפעת האלכוהול.

6. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מסוגל כיום להתמודד באופן אלטרנטיבי במצבים דומים, וההליך המשפטי יצר בקרבו הרתעה משמעותית. מדובר באירוע בודד וחריג במכלול חייו והסיכון להישנות עבירות דומות הינו נמוך. הנאשם אף אינו זקוק להליך טיפולי. לאור האמור, סבור שירות המבחן כי של"צ ופיצוי לנפגע העבירה יהווה עונש הולם בנסיבות המקרה. באשר להרשעה, מאחר ולא הוצגו מסמכים המעידים על פגיעה עתידית, נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניין זה.

ראיות לעונש:

7. התביעה ציינה כי אין לנאשם הרשעות קודמות.

8. ההגנה הגישה מכתב מטעם אל"ם יום טוב חזן, מנהל אתר ההנצחה ומוזיאון גולני, בו משרת הנאשם; וכן מכתבים מטעם מפקד הפלוגה בה שירת הנאשם עובר לפציעתו ומטעם שלישת גדוד 12.

טיעונים לעונש מטעם המאשימה:

9. ב"כ המאשימה הפנה לתסקיר שירות המבחן המתאר את השלשלות האירוע נשוא כתב האישום וכן לכתב האישום המתוקן. לדבריו, במעשיו, פגע הנאשם בסדר הציבורי. לדבריו, אין להכביר במילים אודות הקשר בין שתיית אלכוהול לבין אלימות בני נוער. נסיבות ביצוע העבירה הינן ספונטניות מחד, אך לנאשם חלק מרכזי בהתפתחות האירוע, מאידך. מתחם הענישה ההולם את נסיבות המקרה הינו בין 3 ל – 10 חודשי מאסר. נסיבותיו של הנאשם אינן מצדיקות הימנעות מהרשעה אך מתאימות לחלקו התחתון של מתחם זה. אשר על כן, עותרת המאשימה לגזור על הנאשם עונש ראוי במסגרת המתחם, וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

טיעונים לעונש מטעם ב"כ הנאשם:

10. הסנגור הדגיש בפתח דבריו את התיקון המהותי שנעשה בכתב האישום בו הודה הנאשם. לדבריו, עסקינן בנאשם אשר היה בן 19 בעת ביצוע העבירה, זו הסתבכותו הראשונה ואף אין לו תיקים פתוחים. הסנגור הדגיש את תפקודו התקין של הנאשם עד לביצועה של העבירה, לרבות שירות צבאי כלוחם בגולני והשתתפות במבצע "צוק איתן", כפי שעולה מן המסמכים שהוגשו. הסנגור הפנה לתסקיר החיובי המלמד אף הוא על כך שמדובר באירוע חריג ועל סיכון נמוך להישנות עבירה דומה. באשר לאירוע עצמו הסכים הסנגור כי חלקו של הנאשם משמעותי. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם לא היה היחיד שתרם לאירוע זה ומתחושת הסכנה שחש, אשר בצירוף לאלכוהול ששתה גרמו לו לשגות בשיקול דעתו.

באשר לשאלת ההרשעה, הדגיש הסנגור את הקושי לבסס את הטענה לפיה להרשעה תהא השפעה על שאיפותיו העתידיות של הנאשם, וזאת לנוכח גילו הצעיר. על אף האמור, הפנה הסנגור למסמכים שהוגשו מהם עולה חשש כאמור, לנוכח שאיפת הנאשם להמשיך במסלול הצבאי ואף לנסות ולהתגייס ליחידה לאבטחת אישים. הרשעת הנאשם תסגור דלת זו בפניו. לנוכח גילו הצעיר ואופיו החיובי, ומשיקולי שיקום, סבור הסנגור כי מקרה זה מצדיק הימנעות מהרשעת הנאשם וקבלת המלצת שירות המבחן.

11. הנאשם בדברו ציין כי ביום האירוע יצא לבלות, לאחר 17 ימים בבסיס, שתה לשוכרה ועשה טעות עליה לא יחזור. הנאשם ביקש שלא לסגור בפניו את הדלת היחידה הפתוחה בפניו כיום.

אי ההרשעה – דיון:

12. כלל יסוד הוא כי מי שנקבע כי ביצע עבירה יורשע במיוחס לו, ורק במקרים חריגים שבהם אין יחס סביר בין חומרת העבירה ונסיבותיה לבין הנזק הצפוי מן ההרשעה, יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו להימנע מהרשעת הנאשם בדין. ככלל, נקבעו בפסיקה שני מבחנים מרכזיים לסיום הליך ללא הרשעה:

א. סוג העבירה, חומרתה ונסיבותיה והאם אפשר בנסיבות אלה לוותר על ההרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי שיש בהרשעה.

ב. נסיבותיו האישיות של הנאשם והפגיעה הצפויה לו והאם הנזק הצפוי להיגרם לו עקב ההרשעה הינו כזה הפוגע בסיכויי שיקומו וחורג מהראוי בנסיבות העניין.

(ראו ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337 (1997)); רע"פ 6904/09 בלוך נ' מדינת ישראל, מיום 26.11.09; ע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' ביטון, מיום 23.7.09 וכן רע"פ 5579/10 דוד קריה נ' מדינת ישראל, מיום 2.8.10).

13. עוד נקבע בפסיקת בתי המשפט כי קיימת מקבילית כוחות בין המבחנים השונים, וככל שכוחו של האחד רב יותר, ניתן להסתפק בעוצמה חלשה יותר במבחן השני.

לעניין זה ראו ב - עפ"ג (מח' מרכז- לוד) ‏44406-11-12 ‏שואהנה נ' מדינת ישראל (16.2.12), דברי כב' השופט רמי אמיר:

"שיקולי השיקום הם רק אחד משיקולי הענישה, ולכן דרישת הנזק המיוחד הנובע מעצם ההרשעה נשקלת כנגד חומרת העבירה, וכנגד תכליות הענישה המבוססות על חומרת העבירה, קרי הרתעת הנאשם והרתעת הרבים. שקילה משולבת זו של תכליות ושיקולי הענישה נעשית כבמקבילית כוחות, כך שככל שהעבירה פחותה בחומרתה כן ניתן משקל יתר לשיקולי השיקום, וממילא נפחית במידת החומרה והקונקרטיות שנדרוש מהנזק הנובע מההרשעה. אין זו רטוריקה משפטית שמכסה על פרקטיקה שיפוטית אחרת. מדובר בשיקול דעת שיפוטי שמיושם בנסיבות כל עניין על ידי איזון הולם של שיקולי הענישה השונים."

באותה פרשה ציין כב' השופט (כתוארו אז) מנחם פינקלשטיין, כי יתכן שהפתרון לקשיים אשר ניצבים בפני בתי המשפט בישום הלכת כתב יימצא בכך שמול האינטרס הציבורי יעמדו נסיבותיו האישיות של הנאשם כולן, בלא שהדגש העיקרי יהיה על סיכוי העסקתו בעתיד (שם, בפסקה 14).

14. העבירה בה הודה הנאשם פוגעת בערכים מוגנים כגון שמירה על שלמות גופו, פרטיותו וחופש הפעולה של הקורבן, ובנסיבות מקרה זה, מאחר והאירוע התרחש בפאב במהלך בילוי של צעירים במקום, אף בסדר הציבורי. מקובלת עליי העמדה לפיה מתחם הענישה הראוי בנסיבות המקרה הינו החל ממספר חודשי מאסר, אותם ניתן לרצות בעבודות שירות, עד ל – 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בצירוף עונשים נלווים, לרבות רכיב של פיצוי כספי.

15. הבחירה שלא להרשיע נאשם, בעיקר בעבירה חמורה כזו בה הודה הנאשם, משקפת את בחירת בית-המשפט לנקוט בעניינו אמצעי שיקום חלף הסנקציות התגמוליות. בהיעדר הרשעה גוברת יד האמצעים המתקנים – המבחן ועבודות השירות לתועלת הציבור, ובין האמצעים האלה אך טבעי הוא לכלול את החיוב בפיצוי הנפגע. במקרים מסוימים אף עשויה ההחלטה לחייבו בתשלום פיצויים לנפגע להקל על הבחירה שלא להרשיעו.

16. בע"פ 8528/12 ציפורה אלירן נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 3.3.13) קבע כב' השופט שוהם, בהסתמך על פסיקה קודמת כי –

"הימנעות מהרשעה של מי שאשמתו הוכחה הינה בגדר "חריג שבחריגים" וכן "על ביהמ"ש לבחון בראש ובראשונה, את השאלה האם סוג העבירה וטיבה, על רקע הנסיבות הקונקרטיות של המקרה, מאפשרים להימנע מהרשעה. בשלב השני, יש להידרש לשאלה, האם עצם ההרשעה עלול לפגוע "פגיעה חמורה" בשיקומו או בעתידו של הנאשם, וכפי שנקבע בעניין ביטון, על בית המשפט להשתכנע "כי הפגיעה הקשה שתיגרם לנאשם בעטיה של הרשעה, אינה שקולה כלל ועיקר לתועלת הציבורית המעטה שזו תניב".

עוד נקבע, כי בבוא בית המשפט לבחון את הנזק העלול להיגרם לנאשם, יש להתייחס לנזק מוחשי-קונקרטי, ואין להידרש לאפשרויות תיאורטיות, על פיהן עלול להיגרם לנאשם נזק כלשהו בעתיד. בעניין פריגין ציינתי, בהקשר זה, כי קבלת הגישה, לפיה יש לבחון נזקים אפשריים, העלולים להתרחש בעתיד, גם אם מדובר בנאשמים צעירים, "תחייב את בית המשפט להידרש לתרחישים תיאורטיים, שאין לדעת אם יתממשו בעתיד, ולא ברור כלל עד כמה תהיה להרשעה בדין השפעה על התכנותם של אותם תרחישים."

(ראו גם החלטותיו של כב' השופט שוהם ברע"פ 5115/13 מנחם שרון נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 8.9.13; רע"פ 1439/13 קשת נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 4.3.13 ורע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 6.12.12).

17. באשר לסוגיית חומרת העבירה והפגיעה בשיקולי הענישה האחרים, סבורני כי במקרה דנן, מדובר בעבירה חמורה ולכן מתבקשת, ביתר שאת, בחינה מעמיקה באשר לנסיבות ביצועה, שכן דרך כלל, עבירה זו מחייבת הרשעת נאשם. לא נעלמה מעיניי העובדה לפיה עסקינן בעבירת אלימות בין בני נוער ואף לא נעלמה מעיניי החבלה שנגרמה למתלונן. בתי המשפט מצווים להירתם למאבק העיקש בתופעה נרחבת ומכוערת זו של שימוש באלכוהול על ידי בני נוער, תופעה המובילה, למרבה הצער במקרים לא מעטים, לאלימות קשה ולתוצאות חמורות. בתי המשפט הדגישו לא אחת את החומרה הטמונה בעבירות אלימות המבוצעות במועדונים. יפים לעניין זה דברי כב' השופט דנציגר בע"פ 3863/09 ‏מדינת ישראל נ' נאסר חסן (מיום 10.11.09):

"... יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד. לפיכך, שעה שנגע האלימות והפרת החוק פושה בחברתנו מן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח."

ראו אף האמור בע"פ 1132/07 מקונן נ' מדינת ישראל, (מיום 5.8.2007):

"למרבה הצער, עבירות אלימות במועדונים, בהן מעורבים צעירים, ולא פעם צעירים ללא עבר פלילי, הפכו למעשה של יום ביומו, בתי המשפט מצווים לתרום את תרומתם לעקירת נגע האלימות בדרך של ענישה מרתיעה."

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי בעבירות דומות הוטלו על נאשמים, דרך כלל, עונשים החל מעבודות שירות ועד מאסר בפועל ממש. על אף זאת, ולא בלי לבטים, סבורני כי אין בהימנעות מהרשעת הנאשם בנסיבות מקרה זה כדי לפגוע באינטרס הציבורי.

18. מעשיו של הנאשם אומנם חמורים ואף גרמו לתוצאה לא קלה. עם זאת, מנסיבות המקרה עולה כי מדובר באירוע נקודתי אשר אירע לאחר שהנאשם שתה אלכוהול, אשר כידוע מסיר עכבות, או למצער מפחיתן בצורה משמעותית. דרך כלל אינני סבור כי מעשה אשר נעשה עקב שתיית אלכוהול מצדיק התחשבות או מהווה שיקול לקולא בענישת נאשם. עם זאת, במקרה זה התרשמתי כי הנאשם, אשר שירת באותה עת כלוחם בחטיבת גולני ושהה בבסיס לדבריו זמן רב עד לאותו אירוע, שגה בשיקול הדעת בבחירתו לשתות אלכוהול מעבר למידה הדרושה, ועקב כך שגה בתגובותיו לאירוע אשר התפתח במהלך הבילוי בפאב.

19. מתסקיר שירות המבחן עולה בבירור כי מדובר באירוע חריג לחלוטין מבחינת הנאשם, אשר אינו מאפיין את התנהלותו והתנהגותו עד למועד זה. תפקודו של הנאשם עד לאותו אירוע תקין לחלוטין בכל המסגרות. בחירתו לשרת כלוחם בחטיבת גולני והשתתפותו הפעילה במבצע "צוק איתן", כפי שעולה מן המסמכים שהוצגו לעיוני ובהתחשב בקשיים הרבים הכרוכים בכך, יש אף בהם כדי ללמד על אופיו החיובי של הנאשם, על רצונו לתרום לזולת ולמדינה, ובעיקר על כך שאכן אירוע זה לא היה מתוכנן או אופייני לנאשם זה והסיכון להישנות עבירה דומה נמוך, כאמור בתסקיר שירות המבחן.

20. הנאשם הודה במיוחס לו ונטל אחריות מיידית ומלאה על מעשיו. הוא בחר שלא להאשים איש במעשה או בהשתלשלות האירועים ואף הבין והפנים את חלקו ואת חומרת המעשה שעשה. אף חלוף הזמן מאז בוצעה העבירה והעובדה כי מאז לא נפתחו תיקים חדשים כנגדו, מחזקים את התרשמותי באשר לאופיו ומזגו של הנאשם וכן את התרשמותי לפיה הימנעות מהרשעת הנאשם בנסיבות מקרה זה לא תפגע באינטרס הציבורי או בשיקולי ההרתעה פגיעה אשר לא ניתן להשלים עמה או להחילה. סבורני כי דווקא הרשעת הנאשם עלולה לפגוע בהליך השיקומי המוצלח בו הוא מצוי, אשר יושלם בתום ביצוען של עבודות השל"צ עליהן המליץ שירות המבחן. הרשעת הנאשם בשלב זה של חייו, כאשר מן התסקיר עולה תמונה חיובית ומעודדת בדבר יכולתו להתמודד בדרך אלטרנטיבית במצבים דומים, אינה מתיישבת עם האינטרס הציבורי לשיקום, בנסיבותיו של תיק זה, וממילא תקהה מעוקצו של התהליך המשפטי והמעין טיפולי (הקשר עם שירות המבחן), אשר כאמור הנאשם מצוי בעיצומו.

21. שיקולי ההרתעה והאכיפה השוויונית מחייבים כידוע הרשעת נאשם אשר אשמתו הוכחה. עם זאת, המחוקק העניק לבית המשפט סמכות לבחון האפשרות להימנע מהרשעה בנסיבות המתאימות. באשר לדרישה לפיה יש לבחון האם יהא בהרשעת הנאשם כדי לפגוע פגיעה קונקרטית בשיקומו ועתידו של הנאשם, סבורני כי יש לבחון שאלה זו בראיה רחבה יותר משאלת השפעת הרשעת הנאשם על אפשרויות התעסוקה או הלימודים שעומדים לפניו.

22. בחינת מכלול נסיבות העניין; חלוף הזמן והתהליך הארוך והמשמעותי אותו עבר הנאשם מאז הוגש כתב האישום המקורי ועד היום; נכונותו לבצע עבודות של"צ ולתרום תרומה משמעותית נוספת לחברה מעבר לשירותו הצבאי ובמקביל לו; ועל רקע האמור במסמכים שהוגשו מטעמו באשר לאופיו החיובי של הנאשם והאופק הצבאי והאזרחי שלו, מצדיקים בנסיבות מקרה זה הימנעות מהרשעת הנאשם בדין, כחריג לכלל הנהוג.

23. הפגיעה הממשית בשיקום הנאשם איננה מתייחסת רק לפגיעה באפשרויות תעסוקה או לימודים עתידיות, אלא חולשת על כל שאר תחומי חייו ויכולתו להמשיך בהם מבלי שהרשעה זו תעמוד לו למכשול. סבורני כי על אף שלא הוכח נזק קונקרטי אלא אך נזק פוטנציאלי המבוסס על שאיפותיו של הנאשם, ניתן להניח, כי הרשעת הנאשם, אשר הינו אדם צעיר שעברו נקי ואת העבירה ביצע כאמור תוך כישלון חד פעמי בשיקול דעתו, עלולה להכשילו בעתיד מעבר למידה הדרושה.

24. באיזון בין השיקולים השונים סבורני כי ראוי לבכר את שיקול השיקום על פני שיקול ההלימה, זאת על אף חומרת העבירה ותוצאותיה. לנוכח האמור, החלטתי לקבל את עמדת ההגנה ואת המלצת שירות המבחן.

25. אשר על-כן, הנני מורה כדלקמן:

• 1. החלטתי להימנע מהרשעת הנאשם.
  2. הנאשם יבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 240 שעות, במתנ"ס מגדל העמק, בתפקיד אחזקה ומנהלה.

הובהר לנאשם כי אי עמידה בתנאי השל"צ, לרבות אי שיתוף פעולה עם שירות המבחן, עלול להביא לביטולו ולחידוש הדיון בעניינו.

• 1. הנאשם יחתום על התחייבות בסך של 2,000 ₪, או 20 ימי מאסר תמורתה, לפיה ימנע הנאשם במשך שנה מהיום מביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן.
  2. הנאשם יפצה את המתלונן, עד תביעה מס' 1, בסך 1,500 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט תוך 30 יום מיום גזר הדין.

במידה ובתיק הופקד פיקדון הוא יקוזז כנגד הפיצוי שהוטל. במידה וקיימת יתרה, היא תוחזר למפקיד, והכל בכפוף להוראות כל דין ועיקול.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק גזר הדין לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 ימים. #4#

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ד אייר תשע"ו, 22/05/2016 במעמד הנוכחים.