1. לפניי תביעה קטנה בסכום של 4,550 ש"ח להחזר פרמיות הביטוח ששילמה התובעת עבור פוליסת ביטוח מבנה שרכשה ואשר לא בוטלה על ידי הנתבעות בהתאם לדרישתה.
2. על פי האמור בכתב התביעה, ביום 1.8.08 רכשה התובעת פוליסת ביטוח דירה והעבירה לנתבעת מס' 2 (להלן: "הבנק") את הפוליסה הכוללת סעיף שעבוד לטובתו, אלא שחרף דרישתה לביטול הפוליסה הקיימת, הואיל והבנק לא העביר את טופס הסרת השעבוד לנתבעת מס' 1 (להלן: "סוכנות הביטוח"), המשיכה האחרונה לגבות מהתובעת דמי ביטוח כך שלמעשה היא שילמה "כפל ביטוח", זאת החל מיום 1.8.08.
3. בכתב ההגנה שהגישה סוכנות הביטוח נטען כטענה מקדמית, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפיה נוכח העובדה שהיא אינה מפיקה או מבטלת פוליסות הביטוח ולאור זאת שהיא אינה גובה את הפרמיה החודשית מהמבוטחים אשר נגבית בפועל על ידי חברת הביטוח "הראל".
4. לגופו של עניין טוענת סוכנות הביטוח, כי לאור ההפרדה הקיימת על פי דין בין הבנק לבין סוכנות הביטוח בכל הקשור לענייני ביטוח, אין לראות בעצם משלוח פוליסת ביטוח חדשה לבנק כדרישה המבטלת את פוליסת הביטוח הקודמת, שהרי הבנק אינו רשאי לבטל פוליסת ביטוח אלא אך חברת הביטוח ובהתאם לדרישת המבוטח. במקרה דנא, טוענת סוכנות הביטוח, פניית התובעת בדרישה לביטול פוליסת הביטוח נעשתה לראשונה ביום 17.11.13 והחל ממועד זה בוטלה הפוליסה. בנסיבות הללו סבורה סוכנות הביטוח כי התובעת לא פעלה בהתאם לחוק חוזה הביטוח בעניין ביטול פוליסת ביטוח ובכלל זה לעניין משלוח הודעת הביטול שאמורה להינתן בכתב, זאת חרף העובדה שהתובעת פעלה באמצעות סוכן ביטוח אשר חזקה כי מכיר את האופן בו ניתן לבטל פוליסת ביטוח.
5. במסגרת כתב ההגנה שהגיש הבנק נטען, כי התביעה המבוססת על החזר פרמיות ביטוח בשל כפל תשלום, כנטען, אינה ראויה להתברר נגד הבנק אשר אינו צד למחלוקת הקיימת בין התובעת לבין חברת הביטוח או סוכנות הביטוח ביחס לפוליסות אותן רכשה.
6. על פי גרסת הבנק, בחודש יוני 2007 רכשה התובעת פוליסת ביטוח נכס באמצעות סוכנות הביטוח, אולם במהלך חודש ספטמבר 2008 המציאה לבנק פוליסת ביטוח חדשה שרכשה מ"אליהו חברה לביטוח בע"מ", וזו עודכנה ברישומי הבנק. לדברי הבנק, בשנת 2012 עת פנתה אליו התובעת לראשונה בדרישה לקבל הסכמתו לביטול סעיף השעבוד, מסר הבנק לתובעת מסמך שעניינו ביטול סעיף שעבוד, במסגרתו הובהר לתובעת כי אין לראות במסמך זה משום ביטול הפוליסה ולצורך כך עליה לפנות אל סוכנות הביטוח.
7. בנסיבות הללו טוען הבנק, כי הוא לא ידע או לא יכול היה לדעת כי התובעת לא דאגה לביטול פוליסת הביטוח הקודמת, ומכל מקום נטען כי הבנק אינו רשאי לבטל פוליסת ביטוח אם כי המבוטח והוא בלבד אשר נדרש לפנות אל חברת הביטוח בדרישה לביטול פוליסה.
8. ביום 16.11.14 התקיים לפניי דיון במעמד הצדדים. התובעת העידה בעצמה, מטעם סוכנות הביטוח העיד מר גיורא זיבצינר, ומטעם הבנק העיד מר יקיר וויס.

דיון:

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על כלל נספחיהם וכן לאחר ששמעתי את עדויותיהם, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות.
2. כאמור, התובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבעות לא ביטלו את פוליסת ביטוח הנכס שרכשה מהן, חרף דרישתה לעשות כן, ובשל כך החל מיום 1.8.08 היא שילמה כפל ביטוח.
3. סעיף 59(א) לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 שעניינו ביטוח כפל מטיל על המבוטח עצמו את חובת הדיווח למבטח אודות ביטוח כפל :

"בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו".

1. לאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לכתב התביעה לא מצאתי כל פנייה מאת התובעת אל סוכנות הביטוח, עובר לפנייתה מיום 17.11.13 בעניין דרישה לביטול פוליסת הביטוח, כאשר לא שוכנעתי או לפחות לא הוכח לפניי כי התובעת ידעה על כך לראשונה רק במועד זה. בהתאם לגרסת סוכנות הביטוח אשר לא נסתרה, החל מהמועד בו פנתה אליה התובעת, בוטלה פוליסת הביטוח.
2. גרסת התובעת לפיה היא פנתה אל הבנק בעניין ביטול הפוליסה וזה לא פעל בהתאם לדרישתה, איננה מקובלת עליי שעה שזו לא הוכחה. מעבר לכך שהפנייה אל הבנק נעשתה לראשונה ביום 8.7.12 (כפי שעולה ממסמכי התביעה), הרי שלאור סעיף 59 הנ"ל ברור, כי הגורם הרלוונטי אליו יש לפנות על מנת לדרוש את ביטול פוליסת הביטוח אינו הבנק אלא חברת הביטוח ו/או על ידי פנייה לסוכנות הביטוח, באמצעותה רכשה התובעת את פוליסת ביטוח הנכס.
3. כפי שהעיד לפניי נציג הבנק, ולמרות שהתובעת סבורה אחרת, אין לבנק כל חובה להודיע ללקוח כי עליו לבטל את פוליסת הביטוח אך בשל שקיבל לידיו פוליסת ביטוח חדשה. הוראה זו הובהרה היטב לתובעת עת נכתב על גבי טופס ביטול השעבוד שמסר הבנק לתובעת (נספח 5 לכתב ההגנה מטעם הבנק) כי אין המסמך מהווה ביטול הפוליסה וכי לצורך ביטולה יש לפנות אל חברת הביטוח.
4. יוסף, גרסת התובעת אשר העידה לפניי: "כשסידרתי את הביטוח החדש חשבתי שזה עובר אוטומטית. לא ידעתי שבאמת אני צריכה לעשות משהו" (עמ' 1 שורה 14 לפרוטוקול), אינה מתיישבת עם העובדה שהיא פעלה באמצעות סוכן ביטוח.

לפיכך, היות ושוכנעתי כי התובעת התרשלה בכל הקשור לביטול פוליסת הביטוח הקודמת, מקום שהאחריות כאמור לביטול הפוליסה רובצת לפתחה, הרי שאין מקום להטיל על הנתבעות אחריות כלשהי עקב מחדליה של התובעת.

1. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעות בסך של 350 ₪ לכל צד. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ה, 03 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.