בפני בקשה לפטור מהפקדת ערבון בבקשת רשות ערעור שהוגשה מטעם המבקשים. השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מהפקדה הם מצבו הכלכלי של בעל הדין והאם ידו משגת לשלם את תשלום הערבון וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל. נקודת המוצא היא כי המבקש חייב לערוב את הוצאות המשיב ולפיכך פטור מערבון הוא בבחינת חריג לכלל והנטל לשכנע בדבר הצדקה לתתו מוטל על מבקש הפטור. מחד, יש לשקול את זכות הגישה לערכאות שהיא בעלת אופי חוקתי ומצד שני ההגנה על בעל הדין שכנגד מפני חסרון כיס, הטרדה ואובדן זמן וכן הבטחת יכולתו לגביית ההוצאות, ככל שיפסקו לטובתו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתצהיר ובמסמכים השונים לא שוכנעתי בדבר חוסר יכולתם הכלכלית של המבקשים להפקיד את הערבון.

בהתאם לנתונים שמסרו המבקשים, ההכנסה החודשית של מבקשת 2 היא בסך של 6,300 ש"ח, יש למבקשים הכנסה חודשית נוספת מהשכרת דירות בסך של 6,600 ש"ח והמבקש 1 טען שהוא מרוויח שכר חודשי של 2,838 ש"ח בלבד. בהקשר זה אציין שמהמסמכים שצרף עולה שהכנסתו של המבקש בחודשים ינואר ופברואר 2014 היא בסך של 6,500 ש"ח לחודש כאשר בשנת 2013 הכנסתו החודשית נמוכה יותר.

גם העמדת ייצוג משפטי בהליך אינה עולה בקנה אחד עם הטענה בדבר דלות כלכלית.

נוכח מכלול ההכנסות החודשי של התא המשפחתי וגם לאחר ששקלתי את ההוצאות השונות של המבקשים שבחלקן חד פעמיות (כמו הרכישה החד פעמית של פריטים נוכח הלידה במזל טוב) ומצבם הכלכלי, לא שוכנעתי שהמבקשים הוכיחו חוסר יכולת כלכלית להפקיד את הערבון ובקשתם נדחית. מדובר בשני תנאים מצטברים ולכן מתייתר הצורך לבדוק את סיכויי ההליך.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

להמשך טיפול המזכירות.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ד, 23 מאי 2014, בסמכותי כרשם בהעדר הצדדים.