עסקינן בבקשה שהגישו המבקשות להורות למשיבות להפקיד ערובה בבקשה שהגישו האחרונות לביטול פסק הבורר (עו"ד א. שרקון) מיום 6.3.14 (להלן: "פסק הבורר"), על פיו חויבו לשלם למבקשות סך של 872,516 ₪.

בבקשה עותרות המבקשות להעמיד את הערובה על מלוא סכום פסק הבורר ולקבוע כי הפקדתה תהא תנאי לשמיעת בקשתן של המשיבות לבטלו.

העובדות הצריכות להכרעה

1. ביום 6.3.14 ניתן פסק הבורר המקבל באופן חלקי את תביעת המבקשות ותביעת המשיבות שהונחו בפניו, כאשר התוצאה הכספית הינה חיובן של המשיבות בתשלום סך של 859,648 ₪ (כולל מע"מ כדין) (ראה סעיף 5.8 לפסק הבורר).

2. ביום 24.3.14 הגישו המבקשות בקשה לאישור פסק הבורר בהתאם להוראת סעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק").

3. בד בבד עם הגשת הבקשה לאישור פסק הבורר עתרו המבקשות להטיל עיקולים זמניים על נכסי המשיבות על מנת להבטיח ביצועו של פסק הבורר (ראה בקשה מס' 1).

הבקשה נעתרה על ידי בית המשפט (כב' הרשמת אברהמי) ומתשובות המחזיקים נהיר הוא כי אין בנכסים שנתפסו משום בטוחה משמעותית (ראה סעיף 6 לבקשה שלפני).

4. ביום 24.4.14 הגישו המשיבות "תגובה לבקשה לאישור פסק הבורר", אשר אינה אלא בקשה לביטולו מהטעם כי הוא "נוגד את טענת הציבור", "לוקה בקביעות שאינן יכולות לעמוד, בהתעלמות מחומר הראיות ומעיוות הדין" (הפ"ב 36297-04-14 סעיף 3).

5. ביום 14.5.14 הוגשה הבקשה שלפני (בקשה מס' 4), אשר לאחר הצגת טיעוני הצדדים בכתב, נקבעה לדיון ולחקירת מצהירים ליום 14.9.14 .

6. ביום 2.7.14, עובר לדיון בבקשה, ניתן צו פירוק כנגד המשיבה 2 ומונתה לה מנהלת מיוחדת (עו"ד לונדנר) ומפרק זמני (הכונס הרשמי).

במצב דברים זה צומצם הדיון לפני בכל הנוגע למשיבה 1 בלבד (ראה ההחלטה בדיון מיום 14.9.12).

תמצית טענות הצדדים

7. המבקשות סומכות בקשתן על הוראת סעיף 29 לחוק, המסמיך את בית המשפט ליתן סעדים שונים "למילוי פסק הבוררות", כמו גם על ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 7592/08 פי.די.די יהלומים בע"מ נ' I.DO Diamonds Inc .

לטענתן סיכויי הבקשה לביטול פסק הבורר אפסיים (המדובר בפסק מנומק אותו מבקשות המשיבות לבטל בטענות שאינן אלא ערעור) ומאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתן (מצבן הכלכלי של המשיבות יכביד קשות על ביצוע פסק הבורר).

8. מנגד סוברת המשיבה 1 כי סיכויי הבקשה לביטול פסק הבורר גבוהים – "הפסק נוגד את תקנת הציבור ולוקה באי הכרעה בענין שנמסר להכרעה ואף חורג מהסמכות שניתנה לבורר", דבר היוצר "עיוות דין של ממש" ומשכך אין מקום לטענת המבקשות לעניין "יסוד ההכבדה".

לשיטתה, גם אם ימצא בית המשפט להורות על הפקדת ערובה, הרי שאין לקבוע כי ההפקדה תהווה תנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבורר.

המסגרת הנורמטיבית

9. בית המשפט מוסמך מכוח הוראת סעיף 29 לחוק ליתן צווים זמניים במסגרת הליך של בקשה לאישור פסק בורר או ביטולו – "עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה" – אשר תכליתם הבטחת ביצועו של פסק הבורר לכשיאושר.

10. בדונו בבקשה למתן אותם סעדים, נדרש בית המשפט לבחון "את סיכויי הצלחתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות ואת מאזן הנוחות בין הצדדים", כאשר על פי הפסיקה הנוהגת "מאזן השיקולים נוטה מלכתחילה לצידו של מי שאוחז בידו פסק בוררות לטובתו, כך שעל הצד המבקש את ביטול הפסק מוטל להראות כי סיכויי הצלחתו בבקשה לביטול הפסק גבוהים על אף הגישה המצמצמת במתן סעד מסוג זה, או כי מאזן הנוחות נוטה לצידו באופן משמעותי" (רע"א 5603/10 זורמל בע"מ ואח' נ' ניקורית בני ברק בע"מ) (ההדגשה שלי – ש.י.)

(ראה בנוסף: רע"א 4758/05 אוביץ נ' נאות א.פ. נכסי מקרקעין בע"מ, רע"א 7592/08 פי.די.די יהלומים בע"מ נ' I.DO Diamonds Inc)

11. מקום משמצא בית המשפט להורות על "מתן ערובה" מוסמך הוא לקבוע כי הפקדתה תהא תנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבורר (ראה: רע"א 6715/11 מידד חובב ואח' נ' MR PUTERA SAMPOERNA, רע"א 5603/10 זורמל בע"מ ואח' נ' ניקורית בני ברק בע"מ, רע"א 7592/08 פי.די.די יהלומים בע"מ נ' I.DO Diamonds Inc).

מן הכלל אל הפרט

12. לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו, לסיכויי הבקשה לביטול פסק הבורר ולמאזן הנוחות, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה לחיוב המשיבה 1 בהפקדת ערובה להתקבל.

13. למקרא הבקשה לביטול פסק הבורר דומה כי שלוש טענות בפי המשיבה 1 .

הראשונה - חיובה בפיצוי בגין איחור בהשלמת העבודות.

לשיטתה "הבורר התעלם כליל מטענות המשיבות בדבר היעדר היתרי בנייה לפרוייקט", כמו גם מ"הדין הפסוק" הקובע "כי כל עוד לא ניתן היתר בניה לפרוייקט לא ניתן לזקוף לחובת קבלן מבצע עיכובים בביצוע".

טענה זו מבקשת היא להביא בגדרן של עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק - .

כך טוענת היא כי קביעתו של הבורר בענין זה "נוגדת את תקנת הציבור" (סעיף 24(9) לחוק) וניתנה תוך התעלמות מוחלטת ממועד מתן היתרי הבניה וקבלת טופס 4, באופן ש"לא הכריע בעניין שנמסר להכרעתו – התעלמות שיצרה עיוות דין" (סעיף 24(5) לחוק).

השניה – חריגת הבורר מסמכותו "עת קבע כי ליזמים התקיימה עילה להודיע על ביטול ההסכם עקב מצבן הכלכלי (הנטען) של המשיבות אשר נקלעו (לעמדת היזמים) למצוקת תזרים" – עילה שלא בא זכרה בהסכם בין הצדדים, בו הוגדרו באורח מפורש "עילות ביטול".

השלישית – הפסק חסר קביעה ביחס למועד "ממנו מתחילה הזכאות לקבלת "ריבית חודשית בשיעור של 1.5%" ובענין זה טעון השלמה.

14. אל מול טענות המשיבה 1 ניצב פסק הבורר, המחזיק 24 עמודים (!), הכוללים חמישה פרקים ובהם פירוט "מסכת העובדות" ו"טענות הצדדים", "דיון" מקיף בכל הטענות שהועלו ופרק המסכם את התוצאה הכספית.

עיון בפסק הבורר מלמד כי כל אחת מטענות הצדדים זכתה, על פניו, לדיון ולהכרעה מנומקת, תוך התייחסות מפורשת לראיות שהוצגו, דבר המותיר את הרושם כי סיכויי הבקשה לביטול הפסק אינם גבוהים.

(לענין הטענה הראשונה ראה טענות הצדדים כפי שפורטו בסעיפים 3.1.1.3, 3.2.4 לפסק הבורר והדיון בהן בסעיף 4.10 .

לענין הטענה השניה ראה הדיון בה בסעיף 4.13 לפסק הבורר).

כלל ידוע הוא כי אין בית המשפט יושב כערכאת ערעור על פסק הבורר והתערבותו השיפוטית בפסק הבוררות הינה צרה ומגובלת לעילות שהוגדרו בסעיף 24 לחוק, אשר פורשו באופן מצמצם ודווקני (ראה: רע"א 5603/10 זורמל בע"מ ואח' נ' ניקורית בני ברק בע"מ).

מבלי לקבוע מסמרות, ספק בעיני אם טענות המשיבה 1 בבקשה לביטול פסק הבורר באות אומנם בגדרן של "עילות הביטול" כפי שנתפרשו בפסיקה ודומה עלי כי אינן חפות מנופך "ערעורי" – טענות לטעות בכסות שונה.

15. בהתייחס ל"מאזן הנוחות" הרי שנוכח עדותו של מר אמנון בן דרור, הבעלים והמנהל של המשיבה 1, בחקירתו בפני נהיר הוא כי זה נוטה באופן מובהק לטובת המבקשות.

המצהיר הודה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי אין בידי המשיבה 1, בעת הזו, לשלם את הסכום בו חויבה בפסק הבורר-

"ש. פסק הבוררות נגדכם הוא על סך של מליון ₪ כולל ריבית והצמדה. נניח ופסק הבוררות מאושר מחר בבוקר וההתנגדות שלכם נדחית. מהם המקורות הכספיים שמתוכם תשלם? ...

ת. הרגע בבית המשפט, כולל לנה, מתנהלות שתי סוגיות, ויש יותר מסיכוי שתהיה לנו אפשרות לשלם יותר כסף ממיליון שקל

לשאלות בית המשפט:

ש. האפשרות לשלם את פסק הבורר כאן ככל שיאושר, היא תלויית תוצאות וזמן של הליכים אחרים?

ת. כן

ש. אם מחר בבוקר פסק הבורר מאושר, עד שיסתיימו אותם הליכים ובהנחה שתקוותו של אדוני הם ישאו פרי, לא יהיה תשלום של פסק הבורר כאן ? לא יהיו מקורות לשלם ?

ת. מתוך החברה יקשה עלינו לשלם, אלא כפי שהבהרתי"

(עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת יום 14.9.2014) (ההדגשה שלי – ש.י.)

הודאתו זו חוברת לעובדה כי צווי העיקול לא הניבו תוצאה בדמות בטוחה ממשית ודי בכך, לדידי, כדי להורות על הפקדתה של ערובה.

16. עם זאת, "אין די בעצם הקביעה העקרונית בדבר הצורך בחיוב בעל דין בהפקדת ערובה כתנאי לדיון בבקשת ביטול שהגיש. על החיוב להיות מידתי במובן זה שיאפשר למבקש את ביטול פסק הבוררות לקבל את יומו בבית המשפט", גם אם סיכויי הבקשה לביטול פסק הבורר אינם גבוהים (רע"א 3482/13Interton Inc נ' Avr Communication Ltd).

משכך ובשים לב לכלל השיקולים הצריכים בעת קביעת גובה הערובה (זכות הגישה לערכאות מחד והבטחת זכותן של המבקשות מפני ניהול סרק), מוצאת אני להעמידה על מחצית סכום פסק הבורר.

הערובה תופקד במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד בתוך 30 יום ותהווה תנאי לשמיעת הבקשה לביטול פסק הבורר.

המשיבה 1 תישא בהוצאות המבקשות בבקשה זו בסך של 7,500 ₪.

ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים כמקובל.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ה, 05 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים