1. מונחת לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 24.11.2014 לפיה מצאתי לדחות את בקשת המבקשות "לדחות את בקשת הנתבעת 1 (המשיבה 1 לפני – ש.י.) לביטול פסק הבורר ... ולאשר את פסק הבורר מיום 6.3.2014" (להלן: "הבקשה").

הבקשה הוגשה לאחר שהמשיבה 1 לא הפקידה את הערובה, אשר בהפקדתה חוייבה בהחלטתי מיום כתנאי לשמיעת בקשתה לביטול פסק הבורר (להלן: "ההחלטה").

2. הבקשה נדחתה על ידי מהטעם כי באותה עת היתה תלויה ועומדת בפני בית משפט של ערעור (ע"ר 1657-11-14), "בקשה לתיקון בקשה לעיכוב ביצוע" שהגישה המשיבה 1, בהתייחס להחלטה.

עתה מששב ודחה בית משפט של ערעור (כב' השופטת צ'רניאק) את בקשת המשיבה 1 לעיכוב ביצוע ההחלטה עותרות המבקשות בבקשה זו שלפני.

3. לשיטתן, משלא עוכב מחד ביצוע ההחלטה המורה על הפקדת ערובה כתנאי לשמיעת הבקשה לביטול פסק הבורר (שתי בקשות לעיכוב ביצוע נדחו על ידי בית משפט של ערעור) ומאידך הערובה לא הופקדה בתוך המועד שנקבע, על בית המשפט להורות על דחיית הבקשה לביטול פסק הבורר ולאשרו.

4. המשיבה 1 עותרת לדחיית הבקשה.

לטענתה הוראת סעיף 29 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות") אינה מקנה לבית המשפט סמכות להתנות קיומו של דיון בבקשה לביטול פסק בורר בהפקדת ערובה וממילא להורות על סילוק הבקשה עקב אי הפקדה.

לשיטתה "אין לפגוע בזכות היסוד להיכנס להיכל המשפט על ידי קביעת תשלום (שלא לצרכי אגרה או הוצאות)", מה גם שההחלטה בדבר הפקדת ערובה ניתנה בהתייחס לבקשתה לביטול פסק הבורר ולא לעתירתה הנוגעת להשבת הפסק לבורר לצורך השלמתו .

5. לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו, להוראות הדין, הפסיקה הנוהגת וטיעוני הצדדים, באתי לכלל דעה כי נוכח החלטת בית משפט של ערעור שלא לעכב את ביצועה של ההחלטה, קמו הנסיבות המצדיקות "עיון חוזר" בהחלטתי מיום 24.11.2014 וכי דין הבקשה לגופה להתקבל.

6. טענת המשיבה 1 לפיה בית המשפט אינו מוסמך להתנות את שמיעת הבקשה לביטול פסק הבורר בהפקדת ערובה ואף אינו רשאי להורות על סילוק הבקשה מחמת אי הפקדה, אינה זוכה, בכל הכבוד, לתימוכין בפסיקה הנוהגת.

בענין רע"א 6715/11 מידד חובב ואח' נ' MR PUTERA SAMPOERNA אישר בית המשפט העליון (כב' השופט רובינשטיין) את החלטת בית המשפט המחוזי לפיה אושר פסק הבורר לאחר שהעותרים לביטולו לא הפקידו את הערובה, בה חויבו כתנאי לשמיעת בקשתם-

"התניית הדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות בהפקדת ערובה נעשתה בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 29 לחוק הבוררות (ראו עניין פי.די. די, בפסקה 16)"

(ההדגשה שלי – ש.י.)

"חיוב המבקשים בהפקדת ערובה בשיעור מחצית מן הסכום בו חויבו אינו חורג מן הסביר במידה המצדיקה התערבות.

על כן, אין דופי אף בהחלטה לאשר את פסק הבוררות משלא הופקדה הערובה"

(ההדגשה שלי – ש.י.)

7. דומה עלי כי כל תוצאה שונה מזו שנקבעה בעניין מידד (ראה בנוסף: רע"א 7592/08 פי.די.די יהלומים בע"מ נ' IDO Diamonds, רע"א 5603/10 זורמל בע"מ נ' ניקורית בני ברק בע"מ) היתה עושה את הוראת סעיף 29 לחוק הבוררות פלסתר ומותירה את החיוב בהפקדת ערובה כקביעה החסרה מנגנון "אכיפה וסנקציה".

מנגנון זה הושג בהכרה בסמכותו של בית המשפט להתנות את שמיעת הבקשה לביטול פסק הבורר בהפקדה, התניה המקפלת בחובה אף את הסנקציה של דחיית הבקשה מחמת אי הפקדה ואישור הפסק.

מנגנון זה אינו מפורש אומנם בלשון הוראת סעיף 29 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, אך סבורתני כי הינו מתחייב על מנת ליתן את מלוא התוקף לתכליתה של הערובה.

8. בענין זה יפה, לדידי, על דרך ההקבלה הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אשר בס"ק (א) מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות ובס"ק (ב) קובעת את התוצאה האופרטיבית של אי- הפקדה (דחיית התביעה).

9. דין טענת המשיבה 1 כי חיובה בהפקדת ערובה להוצאות התייחס אך לבקשה לביטול פסק בורר אך לא לעתירותיה הנוגעות להשבת הפסק אל הבורר לצורך תיקונו, להידחות גם כן.

עתירה לבית המשפט להורות על השבת הפסק לבורר (סעיף 26 לבקשה לביטול פסק הבורר) יכול שתבוא בגדרה של בקשה לביטולו בלבד (ראה הוראת סעיף 24 לחוק הבוררות) ועל כן משנקבע כי הפקדת הערובה תהווה תנאי לשמיעת הבקשה לביטול פסק הבורר, משמע; שמיעת הבקשה על כל העתירות שבה.

10. בהינתן כל האמור לעיל ומשדחה בית משפט של ערעור את בקשת המשיבה 1 לעיכוב ביצוע ההחלטה, סבורתני כי אין מנוס מלפני אלא להורות על דחיית בקשתה של המשיבה 1 לביטול פסק הבורר (ה"פ 36297-04-14) מחמת אי הפקדת הערובה וכפועל יוצא מאשרת אני את פסק הבורר(עו"ד א. שרקון) מיום 6.3.2014, ככל שמתייחס למשיבה 1, ונותנת לו תוקף של פסק דין (ראה הוראת סעיף 28 לחוק הבוררות).

המשיבה 1 תישא בהוצאות המבקשות (אגרת משפט באופן חלקי-יחסי) ובשכר טרחת עורך דין על פי התעריף המינימלי.

ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים כמקובל.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ה, 04 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים