נגד הנאשם הוגש כתב אישום האוחז חמישה אישומים בהם מתוארת מסכת של מעשי סחיטה שוד ואלימות שביצע על פי הנטען הנאשם כלפי המתלונן, בנימין אשורוב (להלן: "בני"), בעליו של קיוסק הנמצא ברחוב אורלב 80 בפתח תקווה. האישום הראשון מתאר באופן כללי את מעשי הסחיטה והאיומים שנמשכו על פני כשנה וחצי. ארבעת האישומים האחרים מתייחסים לאירועים ספציפיים שארעו במהלך אותה תקופה. מיוחסים לנאשם עבירות של סחיטה באיומים ואיומים (אישום ראשון); שוד (אישום שני); סחיטה בכח והחזקת סכין (אישום שלישי); סחיטה באיומים (אישום רביעי); תקיפה לשם גניבה, תקיפה סתם ואיומים (אישום חמישי).

האישומים על פי כתב האישום

1. על פי הנטען באישום הראשון, מספר חודשים לאחר 1.1.2012, מועד בו נפתח הקיוסק (המכונה בכתב האישום 'פיצוציה'), הגיע הנאשם לקיוסק ודרש מבני שישלם לו מדי שבוע סך של 700 ₪, לצורך הפקדת כספים שישמשו לרכישה בקנטינה לחבריו של הנאשם המרצים מאסרים בכלא. הנאשם אמר לבני כי אם ישלם את התשלום השבועי "אף אחד לא יתקרב לפיצוציה". הנאשם הוסיף ואמר "או שאני אהיה אח שלך או שאני אהיה האויב שלך, אם לא תשלם".

במשך מספר רב של חודשים לאחר מכן, ומידי יום, פקד הנאשם את הקיוסק ואחת לשבוע, בהתאם לדרישת הנאשם, ובשל חששו של בני מהנאשם, מסר בני את התשלום השבועי בידיו של הנאשם. בחלוף מספר חודשים, החל הנאשם ליטול מהקיוסק ללא תשלום וללא רשות מבני, בנוסף לתשלום השבועי, מצרכים שונים כגון: חפיסות סיגריות, בקבוקי בירה, גלידות, ושתייה קלה. בתקופה הרלוונטית, במספר הזדמנויות, שלח הנאשם את בת זוגו (להלן: "אולגה"), לקיוסק, והורה לה לדרוש מבני סכומי כסף, חפיסות סיגריות, גלידות ובקבוקי שתייה תוך שהוא מורה לה: "תגידי לו שנמיג עצבני". בשל חששו של בני מהנאשם, הוא מסר לאולגה את סכומי הכסף והמוצרים שדרשה, מבלי ששילמה בעבורם.

בתקופה הרלוונטית ובמספר מועדים דרש הנאשם מבני כי ימסור לו את רכבו לצורך שימושיו האישיים של הנאשם. ברוב הפעמים, בשל חששו של בני מפני הנאשם, הוא מסר את רכבו לנאשם. במספר הזדמנויות אמר בני לנאשם כי הרכב אינו ברשותו. הנאשם, שלא האמין לדברי בני, תר אחרי הרכב, ומשאיתר אותו, קילל את בני ואיים עליו, לעיתים באמצעות הנפת בקבוק בירה לעברו. הנאשם אף נהג "לקנוס" את בני, בשל שקריו, בסכומי כסף שונים.

במספר הזדמנויות, במהלך התקופה הרלוונטית, נקלע בני לקשיים כלכליים, והתקשה לעמוד בתשלום השבועי. בתגובה היה הנאשם מקלל את בני, מאיים עליו באמצעות הנפת בקבוק בירה לעברו, ניגש לקופה בקיוסק ונוטל כסף מהקופה, ללא רשותו של בני. הנאשם היה מאיים על בני שיגרום לו לנזקים אם לא ימשיך לשלם את התשלום השבועי.

במהלך התקופה הרלוונטית, במספר הזדמנויות, בעת שאביו של בני עבד בקיוסק, פקד הנאשם את המקום ונטל חפיסות סיגריות ובקבוקי בירה, מבלי ששילם עבורם.

במהלך התקופה הרלוונטית, במספר הזדמנויות, בעת שבקיוסק נמצא אלכסנדר מורוז (להלן: "אלכסנדר"), שעבד בקיוסק, פקד הנאשם את הקיוסק ונטל חפיסות סיגריות ובקבוקי בירה מבלי ששילם עבורם. באחת ההזדמנויות, בעת שאלכנסדר עבד בקיוסק במוצאי שבת, הגיע הנאשם לקיוסק, קילל את אלכסנדר ונטל מהקופה כ-500 ₪, בלי רשות מאלכסנדר או מבני.

במהלך חודש מאי, או בסמוך לכך, בעטיה של מסכת הסחיטות, כפי שתוארה לעיל, ובשל חששו של בני מהנאשם, העביר בני את הבעלות בקיוסק לאחר.

בסמוך לאחר מכן ועד לחודש נובמבר 2013, דרש הנאשם מבני להשאיר מעטפות ובהן סכומי כסף, אצל אלצ'ין אלייב (להלן: "אלצ'ין"), בעליה של "פיצוציית קווקז" ברח' שטמפפר 32 בפתח תקווה (להלן: "פיצוציית קווקז"). בשל חששו של בני מהנאשם, עשה בני כדרישתו, והשאיר מדי שבוע מעטפות ובהן כסף מזומן בסכום כולל של אלפי שקלים, אותן אספה אולגה. במספר הזדמנויות, דרש הנאשם מבני להגיע לביתו בפתח תקווה, ולמסור לאולגה כסף מזומן בעבור הנאשם. בני, בשל חששו מפני הנאשם, עשה כן, ומסר לאולגה מעטפות עם כסף בסכום כולל של אלפי שקלים.

מספר חודשים לאחר סגירת הקיוסק, ועד לחודש מרץ 2014, הורה הנאשם לבני לשלם את החוב שהצטבר לנאשם ב"פיצוציית קווקז", משם נטלו הנאשם ואולגה מוצרים בהקפה. בני פעל כדרישתו של הנאשם ופרע את חובם המצטבר של הנאשם ואולגה בסכום כולל של אלפי שקלים. בסמוך לאותה תקופה, באחד המפגשים ביניהם, נטל הנאשם מידי בני את מכשיר הטלפון הנייד שלו, מסוג אייפון 4. למחרת, ביקש בני מהנאשם שישיב לו את מכשיר הטלפון, והנאשם השיב לו כי שבר אותו.

בחודש מרץ 2014 התקשר הנאשם לבני והורה לו להגיע לביתו בפתח תקווה. עם הגעתו של בני, נטל ממנו הנאשם את מכשיר הטלפון שהיה ברשותו, מסוג אייפון 5, ואמר לו שהוא עושה כן כ"עונש" על כך שבני לא עונה לו לשיחות הטלפון. בחלוף מספר שעות הגיע הנאשם לפיצוציית קווקז, השיב לבני את הטלפון ואיים עליו באומרו: "אם עוד פעם אחת לא תענה לטלפונים שלי, אני אזיין אותך".

בתקופה הרלוונטית נהג הנאשם לאיים על בני בפגיעה בגופם של בני משפחתו, ואף איים כי יחטוף את בתו בת ה-4 מגן הילדים בו שהתה, והכל על מנת שבני ימשיך להיענות לדרישותיו של הנאשם ולשלם לו סכומי כסף שונים.

2. על פי הנטען באישום השני, בחודש אפריל 2013, דרש הנאשם מבני שלא ינעל את הקיוסק ושישאיר את המפתחות ברשותו של הנאשם. בני סירב לבקשת הנאשם, והודיע לו כי אביו נשאר לעבוד בקיוסק, והוא ינעל אותו. הנאשם, התרעם על כך שבני סירב לדרישתו, ואיים על אביו של בני באומרו: "כדאי שהבן שלך לא יגיע מחר לעבודה". באותו ערב התקשר הנאשם לבני מספר פעמים, אך בני לא ענה לו.

למחרת בבוקר, הגיע בני לקיוסק עם בתו, שהייתה כבת 3. בקיוסק המתינו הנאשם וחברו, שזהותו אינה ידועה למאשימה. הנאשם הורה לחברו לשמור על בתו של בני, ובמקביל הורה לבני להתלוות אליו למחסן הנמצא מאחור. עם הגיעם למחסן, הטיח הנאשם בקבוק בירה בראשו של בני, היכה באמצעות אגרופו בעינו של בני, ונטל את מפתחות הקיוסק מידיו של בני. בסמוך לאחר מכן, ניגש הנאשם לקופה בקיוסק, נטל את הכסף שהיה בתוכה והורה לבני להסתלק מהקיוסק, תוך שהוא מכריז כי מעתה והלאה הקיוסק בבעלותו. בני אסף את בתו והלך חזרה לביתו. באותו יום, וביום שלמחרת הפעיל הנאשם את הקיוסק, ובסוף היום נטל את פדיונו היומי, בלי רשות מבני.

3. על פי הנטען באישום השלישי, בחודש אפריל 2013, בסמוך למתואר באישום השני, בשל הקושי לעמוד בתשלומים לנאשם, ובשל איומים חוזרים ונשנים מצד הנאשם, פנה בני לשחרוך ארסונוב (להלן: "שוחה") שיסייע לו במציאת פתרון מול הנאשם. באותו ערב, נסעו שוחה והנאשם ברכבו של שוחה לבת ים, שם פגש בני את הנאשם. בהמשך, התקיימה בין הצדדים "בוררות", בסופה נקבע כי בני ישלם לנאשם סכום של 20,000 ₪ תוך חודש ימים, ובתמורה לא יפקוד עוד הנאשם את הקיוסק ולא ידרוש מבני סכומי כסף נוספים (להלן: "הסכם הבוררות"). בני שילם לנאשם 20,000 ₪ כפי שנקבע בהסכם הבוררות, וזאת על מנת לסיים את קשריו עמו, ואת מסכת הסחיטה. כשלושה שבועות לאחר הסכם הבוררות, התקשר הנאשם לבני ודרש ממנו לצאת אל מחוץ לקיוסק, הביע את זעמו על פנייתו של בני לשוחה ואיים עליו באומרו "אתה תשלם על זה". באותו ערב, כשהגיע בני לביתו, חיכה לו הנאשם בפתח הבניין, שם הצמיד סכין לגבו של בני, ובידו השנייה אחז בחולצתו וגרר אותו למקום חשוך, איים עליו ודרש ממנו כי ימשיך לשלם את התשלום השבועי. בני, שחשש מפני הנאשם, עשה כדרישת הנאשם והמשיך לשלם את התשלום השבועי.

4. על פי הנטען באישום הרביעי, כחודש לאחר העברת הזכויות בקיוסק, פגש הנאשם את בני והביע את זעמו על כך שבני מכר את הקיוסק, ודרש ממנו כסף. בני, שחשש מפניו של הנאשם, הבטיח לו כי עם קבלת הכסף ממכירת הקיוסק, יעביר לנאשם 10,000 ₪. בסמוך לאחר אותו מועד, ובשל חששו של בני מפניו, שילם בני לנאשם סך של 10,000 ₪. באותו מועד איים הנאשם על בני, כי אם לא יענה לטלפונים הוא "יאנוס אותו". בסמוך לאותה תקופה, נהג הנאשם "לקנוס" את בני, ולאיים בפגיעה בגופו ובגופם של בני משפחתו, בשל כך שבני לא ענה לשיחות הטלפון ממנו.

5. על פי הנטען באישום החמישי, בחודשים מרץ-אפריל 2014, עזב בני את העיר פתח תקווה ועבר להתגורר במשך מספר שבועות בחיפה. בני הודיע לאלצ'ין, כי אין עוד בכוונתו לשאת בתשלום חובו של הנאשם, בעבור המוצרים שהוא וזוגתו נוטלים מפיצוציית קווקז. למשמע דברים אלה התקשר הנאשם לטלפון הנייד של בני, ומשזה לא ענה לו, איים הנאשם על בני על ידי כך ששלח לו מסרונים, בהם נאמר: "מה אמרת לאלצ'ין? תחכה לסיבוב השני של ההופעה כמו שהיה לך עם איזיק, אפילו שוחה ירדוף אותך"; "אני ליד הבית שלך, אפילו פתחתי ארון החשמל, תסתכל, בקיצור אם אתה לא עונה לי, אני נכנס אליך הביתה ואז זה הסוף שלך, תראה כי הוזהרת, זה אני נמיג, ואז היום אתה תיתן לי את כל הכסף".

ביום 6.4.14 התקשר הנאשם לאלצ'ין על מנת לבדוק אם בני נמצא בפיצוציית קווקז. אלצ''ין אישר כי בני נמצא אצלו בפיצוצייה. בסמוך לאחר מכן, נכנס למקום אדם שזהותו אינה ידועה, ושאל "מי זה בני?". אלצ'ין ובני ענו כי הם אינם מכירים את בני. מספר שניות לאחר מכן נכנס למקום הנאשם, זועם, והחל לצעוק ולאיים על בני באומרו: "אני אזיין אותך, אתה תשלם כל החיים שלך, אני מחפש את המוות שלך", ובתוך כך נטל את מכשיר הטלפון הנייד של בני מידיו, אחז בחולצתו בצורה מאיימת, והדף אותו. בסמוך לאחר מכן, התקשר בני לגיסו, ליאור אשורוב (להלן: "ליאור"), שהגיע למקום ופנה לנאשם על מנת להרגיעו. הנאשם, שכעס על פנייתו של בני לליאור, הודיע לאחרון כי אין זה עניינו, כשלאחר מכן אחז בגרונו של בני וחנק אותו. בסמוך לאחר מכן, עם צאתו של בני מהמקום, תקף הנאשם את בני בכך שחבט בפניו מספר פעמים ודחפו, עד אשר עוברים במקום אחזו בנאשם ובכך מנעו המשך תקיפתו של בני.

ביום 9.4.14 שלח הנאשם הודעה מאיימת לבני ובה נכתב: "תברח מישראל, יהיה לך טוב".

תגובת הנאשם לכתב האישום

6. ביום 7.5.15, כפר הנאשם, במיוחס לו בכתב האישום. הוא אישר כי קיימת היכרות בינו לבין בני אך הכחיש כי סחט אותו או איים עליו ושלל שהיו ביניהם אירועי אלימות. הנאשם הודה שבני העביר לו סכומי כסף, אך לטענתו הסכומים היו החזר חוב שבני חב לו. הנאשם הודה כי נטל מצרכים שונים מהקיוסק של בני מבלי לשלם תמורתם, אך לטענתו הוא נטל אותם ברשות בני ותמורתם קוזזה מהחוב ושימשה לכיסוי חלק מהחוב.

7. בהתייחס לאישום החמישי, אישר הנאשם כי היה בפיצוציה של אלצ'ין שם התנהל דין ודברים בינו לבין בני וליאור, גיסו של בני, שהגיע גם הוא לפיצוציה. לגרסת הנאשם, הוא הגיע לפיצוציה של אלצ'ין ביחד עם אשתו וילדו ולא כדי לריב. לטענתו, הוא הותקף על ידי ליאור וחש מאוים מאחר וליאור החל להתקרב אל משפחתו.

הראיות

8. כעולה מעדותו של בני, מתגובתו של הנאשם לכתב האישום ומעדותו אין מחלוקת כי בני העביר לנאשם מידי שבוע סכומי כסף. הנאשם העיד "בני היה מחזיר את החובות שלו כל שבוע" (עמ' 106 ש' 14-15).

אין גם מחלוקת כי הנאשם ואולגה נהגו לקחת מהקיוסק מצרכים שונים מבלי לשלם עבורם כשלטענת הנאשם שווי המצרכים קוזז מהחוב שבני חב לו. גם בני העיד כי הנאשם ואולגה נטלו מצרכים שונים מהקיוסק מבלי לשלם תמורתם ולטענתו קזוז התמורה נעשה מהסכום השבועי בסך של 700 ₪ אותו נדרש לשלם לנאשם כדי שלא יאונה לו כל רע.

בני

9. מטבע הדברים העדות המרכזית לגבי הנטען בכתב האישום היא עדותו של בני. בני העיד מאחורי פרגוד ופחדו מהנאשם היה ניכר למרות הזמן שחלף מאז ארעו הארועים נשוא כתב האישום ולמרות שהנאשם היה עצור. מרבית הדברים עליהם העיד בני נתמכו בעדויות של עדים נוספים, כפי שיפורט בהמשך.

10. בני העיד כי שכר את הקיוסק מאדם בשם זיסמן בן ציון בתחילת שנת 2012. תחילה ניהל במקום חנות לטוסטים וכעבור כמה חודשים הפך את המקום לקיוסק. בפעם הראשונה בה נסחט על ידי הנאשם היתה לאחר שהתערב בריב שהיה בקיוסק בין חבר של הנאשם לבין אדם כלשהו, במהלכו אמר בני לחבר של הנאשם "למה אתה נותן מכות לבן אדם מסכן?" (עמ' 23 ש' 20). בסמוך לאחר מכן הופיע הנאשם בקיוסק ואמר לבני כי הוא נותן לו ארבעה ימים על מנת שיביא מישהו "לדבר בשבילך". בחלוף ארבעה ימים הגיע הנאשם לקיוסק וכשבני אמר לו כי אין לו את מי להביא לקח אותו הנאשם 'לאיזה מקום' ואמר לו "תביא לי 1,500₪ ואני סוגר עניין אחרת אנחנו הולכים לבוררות ושם אקח ממך יותר כסף" (עמוד 23 ש' 26,27). בני העיד כי הסכים לשלם לנאשם את הסכום שנדרש ולדבריו "סגרתי איתו 1,500 ₪ ואמר אני לא אגע בך". בני שילם את מחצית הסכום באותו מעמד ואת המחצית השניה הבטיח לשלם כעבור שבוע. כעבור שבוע הגיע הנאשם לקיוסק וקיבל מידי בני את המחצית השניה של הסכום. בני העיד כי באותו מעמד אמר לו הנאשם "אתה צריך לשלם כל שבוע 700 ₪ לבית הסוהר אפשק (קופה משותפת של אסירים) ופרוטקשן ואחרי זה יהיה לי גב". על הסיבות שהביאו אותו להסכים לתשלום ועל הדרך בה שולם הסכום השבועי העיד בני "אני לא רציתי לשלם, הוא איים עלי ואמר לי יהיו לך בעיות אתה חייב לשלם... הוא אמר אני יכול להיות אח שלך או אויב שלך... פחדתי בגלל המשפחה שלי ...והייתי משלם כל שבוע 700 ₪ ואחרי זה הוא היה בא לוקח מהקיוסק שלי דברים. במקום לתת לו לאפשק הייתי מוחק מה שהוא לקח .. ואחרי זה עושים חשבון סוף שבוע ומה שנשאר הייתי נותן לו או הייתי מוחק. אם לוקח סחורה עד 700 ₪ אז אין כסף" (עמוד 25 ש' 1-19).

11. בני העיד כי גם בת זוגו של הנאשם, אולגה, הייתה מגיעה לקיוסק ולוקחת מצרכים, "סיגריות בירות כל מיני" ולא היתה משלמת אלא רושמת עליו (על הנאשם). (עובדות אלה, כאמור, אינן שנויות במחלוקת והעידו עליהם הנאשם עצמו ואולגה כפי שיפורט בהמשך).

12. בני העיד כי גם כאשר נעדר מהקיוסק היה הנאשם מגיע ולוקח מצרכים שונים מבלי לשלם עבורם. כך היה במקרים בהם אביו החליף אותו בקיוסק או כאשר עובד שלו, אלכסנדר מורוז היה בקיוסק.

באחת השבתות, כשבקיוסק נכח רק אלכסנדר מורוז הגיע הנאשם לקיוסק, לאחר שבני לא ענה לו לטלפון, ונטל מהקופה 500 ₪ תוך שאיים על אלכסנדר מורוז, כי הוא (הנאשם) בעל הקיוסק. בני העיד על אירוע זה על פי מה ששמע מאלכסנדר מורוז ואף אלכסנדר מורוז העיד על האירוע כפי שיפורט להלן.

13. בני העיד כי מספר פעמים נתן לנאשם את רכבו לשימושו האישי אך מכיוון שפחד שהנאשם זקוק לרכב כדי לבצע באמצעותו עבירות סמים ניסה להתחמק מלמסור לו את הרכב והתחיל לשקר לנאשם ולומר לו שהרכב לא אצלו. כשהנאשם הבין שבני משקר בקשר לרכב איים עליו שיקנוס אותו שיהרוג אותו ואיים על משפחתו ועל הילדה שלו (עמוד 26 ש' 11-17).

14. באחת הפעמים הנאשם התקשר לבני וביקש ממנו לצאת מהקיוסק. בני יצא מהקיוסק ופגש בנאשם שהיה עצבני ודרש מבני לשלם לו 20,000 ₪. לדברי בני הנאשם רגז על כך שבני פנה לשוחה על מנת שיעזור לו עם הנאשם ושוחה יזם בוררות ביניהם שבעקבותיה פסק הבורר כי על בני לשלם לנאשם 20,000 ₪ תוך חודש (כמפורט באישום השלישי). כשיצא בני מהקיוסק לקח ממנו הנאשם טלפון סלולרי מסוג אייפון 4, לא החזיר אותו ואמר לו כי שבר אותו (עמ' 27 ש' 1-2).

15. בני העיד כי כשלא יכול היה יותר לסבול, מכר את הקיוסק לשוחה. הדבר הכעיס את הנאשם שאיים עליו כי יטיל עליו קנס כספי ויקח ממנו כל מה שיש לו. לאחר שבני העביר את זכויותיו בקיוסק לשוחה הוא נאלץ לשלם לנאשם 10,000 ₪ והנאשם הניח לו לפרק זמן.

16. בחלוף פרק זמן שוב התחיל הנאשם להתקשר אליו ולאיים עליו. בני העיד כי הם נהגו לשבת בפיצוציה של אלצ'ין והנאשם היה לוקח משם מצרכים ורושם אותם על חשבונו של בני "היה רושם עלי דברים שם...... מה שסגרתי אתו שכל חודש אני אשלם לו כדי שלא יגע בי ובזמן הזה הוא היה לוקח דברים והיה רושם אצל אלצ'ין והייתי משלם לאלצ'ין על זה"(עמ' 26 ש' 24 – 28).

17. בהתייחס לאישום השני העיד בני כי במועד בלתי ידוע באפריל 2013 היו הנאשם וחבריו בקיוסק עד שעה מאוחרת. בני רצה לסגור את הקיוסק והתקשר לאביו שיבוא להחליף אותו ואמר זאת לנאשם. הנאשם, שלא רצה שבני יסגור את הקיוסק, 'התעצבן' ואמר לבני להשאיר לו את מפתחות הקיוסק כדי שהוא (הנאשם) וחבריו יסגרו את המקום ויביאו את המפתחות לבני. בני לא הסכים לכך וכשעזב את הקיוסק נשאר בו אביו. לדברי בני, אביו סיפר לו כי כשהחל לסגור את הקיוסק הנאשם אמר לו "כדאי לבן שלך שלא יבוא לעבודה בכלל". למחרת בבוקר אביו של בני פתח את הקיוסק ועבד עד השעה 16:00, 17:00. בשעה זו הגיע בני לקיוסק ביחד עם בתו שהייתה אז בת 3, והחליף את אביו. הנאשם וחבר שלו הגיעו לקיוסק והנאשם אמר לחבר שלו לשמור על הילדה בכניסה לקיוסק. הנאשם ובני נכנסו למחסן, והנאשם הכה את בני עם בקבוק בירה בראשו "ועשה לי פיצוץ לעין". בהמשך החל הנאשם לאיים על בני "אני אהרוג אותך אתה תשלם כל החיים שלך גם 100,000 ₪ וגם האוטו". בהמשך ניגש הנאשם לקופה ולקח את כל הכסף שהיה בה ואת מפתחות הקיוסק. בני הלך לביתו והתקשר לבעל המקום ממנו שכר את הקיוסק וביקש את עזרתו. בעל המקום רצה לערב את המשטרה אך בני אמר לו שהוא מפחד מהמשטרה ואם המשטרה תיכנס יהיה לו יותר גרוע (בעל המקום העיד ואימת את דברי בני).

בני העיד כי בעקבות הארוע הזה הוא לא בא לקיוסק יום אחד ולאחר מכן כשהגיע לקיוסק הנאשם התקשר אליו והביא לו את המפתחות של הקיוסק ואמר לו "שהחנות חצי חצי ואחרי שעבר יום התקשרתי למישהו בן אדם שאני מכיר" (עמ' 27 ש' 24 – 25).

18. בהתייחס לאישום השלישי העיד בני כי האדם אליו התקשר בעקבות הארוע נשוא האישום השני היה שוחה שהוא "עבריין כמו נמיג שלוקחים פרוטקשיין מכולם ואלו שלוקחים לאפשק כסף". בני הסביר לשוחה במה דברים אמורים ושוחה הבטיח לעזור לבני. בעקבות זאת הם נסעו יחדיו לבת ים לבוררות. בבוררות נכחו הנאשם, בני, שוחה והבורר שבני אינו מכיר את זהותו (בחקירה הנגדית התברר כי שמו של הבורר הוא איציק).

בבוררות דרש הנאשם שבני יתן לו 100,000 ₪ ואת האוטו שלו כדי לסגור את העניין אך בני לא הסכים. לאחר שהנאשם והבורר דיברו ביניהם הם רצו שהקיוסק יהיה חצי חצי אך גם לזה בני לא הסכים והבורר אמר לו "אז אין לך ברירה אתה חייב לשלם 20,000 ₪ עד סוף החודש אם לא, יהיה לך יותר גרוע". בני שילם לנאשם 20,000 ₪ כפי שנקבע בבוררות. לפני שבני שילם לנאשם את הסכום אמר לו הנאשם כי הוא גם ישלם לו 20,000 ₪ וגם יהיה לו יותר גרוע משום שפנה לשוחה, ולקח מבני את הטלפון הסלולרי שלו מסוג אייפון ארבע (ראה סעיף .... לעיל; עמ' 27 ש' 28-32, עמ' 28 ש' 3-11).

על אף ששילם לנאשם 20,000 ₪, הנאשם לא הפסיק לסחוט אותו. בני התקשר פעם נוספת לשוחה, אך מאחר והנאשם הכחיש באוזני שוחה שלקח מבני את הפלאפון וטען כי לא עשה כלום, נותר אף שוחה חסר אונים ולא ידע מה לעשות. בהמשך, המתין הנאשם לבני ליד ביתו וכשבני הגיע לביתו תפס אותו הנאשם והצמיד לו סכין למותן והתחיל לאיים עליו על שהעז לפנות לשוחה. הנאשם אמר לבני שעכשו יהיה לו יותר גרוע ואם לא ישלם כסף הנאשם יהרוג אותו. הנאשם גם איים שיגנוב לו את הילדה ובעקבות זאת "סגרתי איתו והתחלתי לשלם כדי שיעזוב אותי 70 ₪ מידי יום" (עמ' 28 ש' 14-24). את הכסף לקח בני מהפדיון בקיוסק, או מאביו או ממה שנשאר לו בבנק.

19. בחקירתו הנגדית של בני התברר כי שמו של הבורר הוא איזיק. וקיימת הכרות קודמת בין איזיק לנאשם מתקופה בה ריצו יחדיו מאסר.

20. בהתייחס לאישום הרביעי העיד בני כי לאחר הבוררות חשב שהכל יגמר אך לא כך היה ואף נהיה גרוע יותר. על כן, החליט למכור את החנות לשוחה. "מכרתי את זה לשוחה ונמיג התעצבן...היה מאיים עלי כל פעם אני אעשה ככה וככה, קנס כספי...נגיד אם סגרתי איתו 700 ₪ כל שבוע אז הוא היה מוסיף... היה אומר לי אם אתה משקר או לא עונה לטלפון אני עושה לך קנס כספי... היה מחפש אותי בכל פתח תקווה איפה אני נמצא וכשהיה פוגש אותי היה לוקח את האופניים החשמליות, את הפלאפון, היה מאיים היום אני אגנוב לך את הילדה" (עמ' 28 ש' 30 עד עמ' 29 ש' 9).

לאחר שבני העביר את הזכויות בקיוסק לשוחה, דבר שהרגיז את הנאשם הוא הציע לנאשם שישלם לו 10,000 ₪ על מנת שיעזוב אותו. פרק זמן מסוים לאחר תשלום זה הנאשם לא הציק לבני אך בחלוף פרק זמן הנאשם התחיל שוב להתקשר אליו וכשבני לא השיב לו לטלפון היה הנאשם אומר לבני ש"יאנוס אותי בכסף" (עמ' 29 ש' 17).

21. בהתייחס לאישום חמישי . בני העיד כי בשלב מסוים היה בחיפה (מטעמים משפחתיים) והנאשם התקשר אליו לשם. בני לא ענה לו לטלפון, והנאשם התעצבן ואיים על בני באמצעות אלצ'ין כי יהרוג אותו ויגנוב את בתו, "כמו פעם שעברה". בני הסביר כי המילים 'כמו בפעם שעברה' מתייחסים לדברים שספר לו אלצ'ין לפיהם בעבר נסעו הנאשם ואלצ'ין לגן בו היתה בתו של בני כדי לגנוב אותה, אך אלצ'ין מנע מהנאשם לעשות זאת.

מאחר ובני הוזהר על ידי אלצ'ין שהנאשם מאיים לפגוע בו ובמשפחתו, לא חזר הנאשם לביתו בפתח תקוה (לאחר שחזר מחיפה) והתגורר בבית גיסו במשך שבוע, ואף העביר את הילדה לגן אחר.

בשלב זה התקשר בני לאלצ'ין ואמר לו שהוא אינו מתכוון לשלם יותר את החוב. אלצ'ין העביר את ההודעה לנאשם שהתרגז לשמע הדברים והחל לשלוח לנאשם הודעות SMS בעלות תוכן מאיים (ת/2, ת/3 ו- ת/34 – הן הודעות הSMS).

ת/2 – הודעת sms מיום 1.4.14 שנשלחה לבני על ידי הנאשם מהטלפון של אלצ'ין ובה נאמר: "אני ליד הבית שלך, אפילו ארון חשמל פתחתי, תסתכל, בקיצור אם אתה לא עונה לי עכשו, אני אכנס אליך הביתה. אני אזיין אותך. תראה הזהרתי אותך. זה אני נמיג" בהודעה נוספת מאותו יום נאמר" תחזיר לי את כל הכסף באותה עת היום" .

בת/3 שנשלח מהטלפון הסלולרי של הנאשם מופיעות שתי הודעות. בראשונה כתוב "מה אמרת לאלצ'ין" ובשניה כתוב "תחכה לסיבוב השני של ההופעה כמו עם אייזיק, אפילו את שוחה אני אשלח אליך".

בת/35 כתוב "זה הסוף שלך כיפה אדומה" "תענה זה דחוף יא חתיכת מטומטם" וכן "זה הסוף שלך".

ביום 6.4.14, כשהיה בני בפיצוציה של אלצ'ין הגיע הנאשם ואמר לו "אני רוצה את המוות שלך, אני אהרוג אותך, תשלם כל החיים". בני העיד כי הנאשם אחז בגרונו ורצה להוציא אותו החוצה. הנאשם הוציא מידי בני את הטלפון הסלולארי והתחיל לצעוק עליו שיעשה לו את המוות. הנאשם רצה שבני יצא מהפיצוציה כי בתוכה היו מצלמות ומאותה סיבה בני עמד בפיצוציה ולא היה מוכן לצאת. הנאשם התחיל לאיים עליו "אני אזיין אותך, אני אהרוג אותך, אני רוצה מוות שלך היום אתה מת" (עמ' 30 ש' 23-32).

בני ביקש מאלצ'ין שיתקשר לגיסו ליאור ויזעיק אותו. ליאור פנה לנאשם ואמר לו מה אתה רוצה ממנו והנאשם הורה לו לא להתערב. "אחרי זה כולם הפרידו והוא נתן לי מכה אחרי זה מהר ישבנו באוטו וברחנו" (עמ' 31 ש' 4-5). אחרי הארוע הזה הגיש בני את תלונתו במשטרה.

22. בחקירתו הנגדית לא ניסה בני להתחמק משאלות לא נוחות והכחיש כי מכר בקיוסק סמים אך אישר כי מכר סם מסוג "נייס גאי" בתקופה שמכירת נייס גאי עוד לא היתה אסורה. הוא אישר כי היה עצור 'על נייס גאי'. בני אישר כי הוא נחטף על ידי אדם בשם סשה פטרון שטען כי בני מכר לו סמים מקולקלים, מסוג קריסטל, סמים שלטענת בני נועדו לבית הסוהר. בני העיד כי בעקבות אותה חטיפה הוא נחבל והגיע לבית החולים, והנאשם ביקר אותו בבית החולים ודאג להחזיר לו את כספו שנלקח על ידי סשה פטרון.

23. בחקירתו הנגדית נחקר בני גם לגבי העובדים בקיוסק ואישר כי היו לו הרבה עובדים. הוא נשאל ספציפית לגבי עובד בשם לושה ואשר כי לושה "עבד אצלי קצת לא הרבה" (עמ' 35 ש' 21). בני לא נחקר בחקירתו הנגדית לגבי העובד אלכסנדר מורוז ולא התבקש למסור את שמות עובדיו פרט ללושה.

24. בהתייחס לאופן התשלום לאולגה, בזמן שהנאשם היה עצור העיד בני "היא היתה באה לוקחת ממני כסף" "אני לא הייתי הולך הבית (של אולגה – ז.ב.) אלא לכניסה והיא היתה באה לוקחת כסף או סחורה מאלצ'ין" (עמ' 39 ש' 7-9).

25. בני העיד בחקירתו הנגדית כי היו לו מצלמות בקיוסק אך פרצו לו לקיוסק וגנבו את ה- DVR. בני הגיש תלונה במשטרה והתקין מצלמות חדשות. שהתעוד בהן נמחק כל חודש.

26. בחקירתו הנגדית נשאל בני לגבי הבוררות בבת ים ובאחת השאלות אף אוזכר שמו של הבורר שהוזכר בשמו גם בהודעת הSMS ששיגר הנאשם לבני – ת/3:

"ש. שוחה אמר לך שיקח אותך לבוררות ויוציא את נמיג ממך?

ת. נכון, שהוא לא יגע בי, שלא יתקרב.

ש. ושוחה בסופו של דבר הבורר איזיק קבע שאתה תשלם לנמיג 20,000 ₪ ותמורה נמיג לא מתקרב אליך"

אולגה

27. אולגה, היתה בת זוגו של הנאשם במועד הרלוונטי בו התרחשו הארועים נשוא כתב האישום, ואם בתו. בעדותה, אישרה אולגה באופן חלקי את דברי בני ככל שהדברים התייחסו אליה. בחקירתה במשטרה אישרה כמעט באופן מלא את גרסתו של בני.

28. אולגה העידה כי הייתה לוקחת מהקיוסק סיגריות והייתה משלמת עבורם "או נמיג היה משלם" (עמ' 53 ש' 29). כשעומתה עם האמור בהודעתה במשטרה כי בדרך כלל הייתה מגיעה לקיוסק עם הנאשם והייתה ממתינה בחוץ, ולכן אינה יודעת מי שילם, וכשהייתה מגיעה לבד, היא לא הייתה משלמת, חזרה על דבריה והעידה "אני שילמתי. אולי פעם או פעמיים לא שילמתי אבל נמיג שילם". כשהתובעת הקשתה עליה ועימתה אותה עם דברים נוספים מתוך הודעתה "נמיג אמר לי את יכולה לקחת מה שאת רוצה ואני לא צריכה לשלם, אני לא יודעת מי שילם" השיבה כי אולי לא אמרה את הדברים ובכל מקרה היא לא זוכרת שאמרה אותם.

29. אולגה הוכרזה כעדה עוינת. גם לאחר שהודעותיה (ת/21 ת/22 ת/23) הוגשו המשיכה לדבוק בגרסתה כי רק פעם או פעמיים לקחה מצרכים מהקיוסק ולא שילמה אבל הנאשם שילם עבורם.

במהלך עדותה התערב הנאשם מספר פעמים והעיר הערות שונות. באחת הפעמים פנה אליה ואמר "תספרי את האמת", "תספרי את האמת היא מפחדת", "יש לה סיבה לפחד".

30. אולגה העידה כי בתקופה שהנאשם היה במעצר היא קיבלה כסף מבני כי בני היה חייב לנאשם כסף והחזיר לו חוב והכסף היה מיועד "או לקנטינה או לחובות". לאחר שהנאשם התפרץ לעברה ואמר "תספרי את האמת היא מפחדת" העידה כי "היה סכסוך בין בני לאנשים אחרים ונמיג היה מסדר את העניין, בדברים שהיה עושה את זה היה מקבל כסף". אחר כך הוסיפה "בני פנה לנמיג, היה סכסוך בלאגן ונמיג הלך בשבילו לסדר משהו לא יודעת מה והחוב עבר לנמיג. איך בני היה מביא לי כסף? לא לקנטינה כמו שהתובעת אומרת הוא היה עוזר לו בקנטינה, כי כשהיו אנשים באים לקחת כסף, אני הייתי רושמת בזמן שנמיג היה בבית הסוהר איזה תאריך וכמה נתן ואנשים היו מתקשרים הייתי מחזירה להם חוב של בני כי נמיג היה בבית סוהר" (עמ' 56 ש' 19-23).

כשנשאלה מדוע לא מסרה גרסה זו עת נחקרה במשטרה השיבה כי במשטרה הפחידו אותה שיעצרו אותה ויקחו לה את הילד. אולגה לא העידה למי מסרה את הכסף ואיזה סכום מסרה ועדותה בנקודה זו נסתרה מניה וביה כשהוצג לה ת/24 – שני דפי נייר בהם רשומים מספרים ותאריכים בכתב ידה. את הרישומים עשתה לדבריה בתקופה שהנאשם היה בבית הסוהר והוא ביקש ממנה לרשום כמה בני נותן לה וכמה היא מחזירה. אולגה העידה כי בחלקו העליון בדף הראשון של המסמך רשומים הסכומים שבני היה נותן לה ובחלק התחתון בדף הראשון, המופרד מהחלק העליון בקו רשומים הסכומים אותם הייתה מחזירה. כשהופנתה תשומת לבה לכך שהתאריכים הרשומים בחלק העליון של הדף קודמים לתאריכים הרשומים בחלק התחתון הדף, תיקנה את דבריה והסבירה כי מתחת לקו לא רשמה סכומים אותם קיבלה מבני אלא סכומים שהייתה נותנת לאלצ'ין ובדף השני רשומים סכומים של סיגריות וסכום אחד – 560 ₪ זה חוב שהחזירה. משמע אולגה עשתה רישום של סכומי הכסף שבני נתן לה והמועדים בהם נתן לה כסף ואת המוצרים שנטלה מהפיצוציה של אלצ'ין מבלי לשלם עליהם. גרסתה בבית המשפט כי היתה מחזירה את חובותיו של בני מהכספים שמסר לה לא זכתה לתעוד כמו הכספים שבני מסר לה ומטעם זה גם לא זכתה לאמוני.

בהמשך העידה אולגה כי בני היה קונה סמים ומוכר אותם ועל כן היה חייב כסף לאנשים שונים והנאשם היה "מתערב בעניין שלו" כשלא היה לו כסף לשלם (עמ' 59 ש' 16,17).

31. במהלך עדותה של אולגה הנאשם התפרץ ואמר "תשאל אותה מתי היא ראתה בפעם האחרונה את בני מעשן סמים עם נמיג" ואולגה השיבה "תמיד היו מעשנים מתחת לבית" והוסיפה כי בני והנאשם היו מסתובבים הרבה ביחד ובתקופה שהנאשם היה בבית הסוהר ובני היה רוצה לדבר איתו, היה פונה אליה והיא הייתה מעבירה את המידע לנאשם.

32. אולגה אשרה את האמור בהודעתה מיום 24.4.14 (ת/22), ולפיו בני התקשר אליה פעם או פעמיים וביקש ממנה להרגיע את הנאשם שרוצה ממנו כסף ולבני אין כסף, והוסיפה כי בני התקשר אליה בגלל לחץ החובות שלו.

באחת הפעמים שבני התקשר אליה ואמר לה להרגיע את הנאשם כי לא היה לו כסף להחזיר לנאשם היא לקחה כסף מאמא שלה.

אולגה אישרה את דבריה במשטרה לפיהם כשהנאשם היה בכלא, בני הביא לה כסף לקנטינה ועבור הילד כמעט כל שבוע וטענה כי "זה מה שהיה נשאר מהחובות שהייתי מחזירה אז הייתי קונה לו משהו ולא לקנטינה".

כשהופנתה להודעתה במשטרה (ת/23) שם נרשם מפיה כי הנאשם הורה לה להתקשר לבני ולומר לו להביא (לנאשם) את הכסף כי הוא עצבני השיבה כי היא אינה זוכרת שאמרה זאת.

33. העדפתי את הודעותיה של אולגה במשטרה על פני הדברים שמסרה בעדותה בבית המשפט שאינם זהים להודעותיה במשטרה. העובדות עליהן העידה בהודעותיה, מתאימות לעובדות עליהן העיד בני, ואין ספק לנוכח זהות העובדות כי עסקינן בעדות אמת.

בקשר לנסיבות גביית הודעתה העיד ר"פק ניב ארזי שגבה את ת/23 , כי במהלך גבית הודעתה לא עלתה כל טענה בקשר לחוסר ידיעת השפה העברית. את ת/24 הביאה אולגה מיוזמתה ובאשר לנסיבות גבית הודעתה העיד: "הלכנו לקראתה, היא באה עם הילד לחקירה, השוטרת לקחה אותו לשבת בחוץ, התחשבנו בשעות, הבאנו אותה לתחנה הקרובה לביתה, תיאמנו מראש למרות שנחקרה באזהרה וזה לא מקובל. הלכנו לקראתה והיא שיתפה פעולה באופן מלא"(עמ' 95 ש' 20 – 22).

אציין גם את התערבותו של הנאשם במהלך עדותה ואת פחדה ממנו לאחר שאיים במרומז " תספרי את האמת", "תספרי את האמת היא מפחדת", "יש לה סיבה לפחד".

34. בהודעתה במשטרה, ת/21, מסרה אולגה כי "נמיג אמר לי שאני יכולה לקחת מה שאני רוצה ואני לא צריכה לשלם. אני לא יודעת מי שילם" (ש' 33). היא אישרה כי הייתה הולכת לקיוסק גם בלי הנאשם ו"לא שילמתי כמעט אף פעם לבני אולי שילמתי פעם אחת, הייתי שואלת את נמיג מאיפה לקחת סיגריות ... היה אומר לי ללכת לבני" (ש' 35,36). ובהמשך מסרה "נמיג היה אומר לי תרשמי על בני. הייתי לוקחת מאלצ'ין סיגריות בשבילי ובשביל נמיג מה שהיה מבקש סיגריות או גלידה" (ש' 49-50).

לגבי התקופה בה היה הנאשם במעצר מסרה בהודעתה ת/21, כפי שבני העיד כי "היו שמים כסף בדואר מזומן בזמן לפי התעודת זהות שלי. בני היה מגיע פעם בשבועיים בערך והיה נותן לי כסף במזומן והיה אומר שזה לקנטינה לנמיג" (ש' 55-60). "מבני לא ביקשתי כסף בשבילי. אבל אם נמיג היה אומר לי להביא כסף הם היו מדברים וכשאני מגיעה בני היה יודע טוב מאד למה הגעתי... לי הוא לא חייב כלום... לא יודעת מה היה הסידור בין בני לנמיג" (ש' 68-71). "בני התקשר אלי פעם או פעמיים אמר לי להגיד לנמיג שיירגע ולא יגע בו. הבנתי שמשהו לא בסדר בני אמר שנמיג רצה ממנו כסף ואין לו. נמיג אמר שזה לא עניין שלי ובזה הפסקתי להתערב" (ש' 102-105). כשנשאלה מה עשתה עם הכסף השיבה "שמתי לו בפריפון ובקנטינה. לנמיג." (ת/21 עמ'3 ש' 62).

35. בהודעתה ת/23 מסרה אולגה, כפי שאף בני העיד, שהיתה לוקחת מאלצ'ין כסף שבני השאיר שם עבורה "בני היה מתקשר ואומר תלכי לאלצ'ין השארתי לך שם כסף ואני הייתי הולכת ולוקחת. זה היה כמה פעמים כשנמיג היה עצור. בחלק מהפעמים היה מגיע לבית או פוגש אותי ברחוב ונותן לי" (עמ' 1 ש' 16-19). "אמרתי לו (לבני) שנמיג עצבני תביא לי מה שמבקש כי נמיג היה לוחץ לקבל כסף. אמרתי לו כמו שנמיג אמר לי תגידי לו שנמיג עצבני וזהו. אני כל הזמן ניסיתי לשכנע את נמיג לא לעשות כלום ואמרתי לבני שיביא לו את הכסף ביפה" (עמ' 1 ש' 22-28). "אני לא יודעת על סכסוך או משהו היה גם כסף וגם מוצרים זה אלפי שקלים"( עמ' 2 ש' 12-15). ובהמשך "(בני) אמר שנמיג מאיים וצריך להרגיע אותו ואני אמרתי שאני ארגיע אותו אל תדאג" (עמ' 2 ש' 27,28). "הבטחתי שארגיע אותו וגם דיברתי עם נמיג שלא יגע בבני ולא יעשה לו כלום".

36. בהודעתה ת/23 מסרה כי היא יודעת שהיה יום אחד שהנאשם החליף את בני בקיוסק "אני לא זוכרת בדיוק מתי יותר משנה אבל אז היה לי כבר ילד ונמיג החליף את בני בחנות היה עוד עובד צעיר אני לא מכירה שם זה היה יום אחד בלבד ואז בני חזר. נמיג לא סיפר למה החליף אותו ובני חזר אחרי זה" (ת/23 עמ' 2 ש' 7-10).

37. בהתייחס לת/24 העידה אולגה "אני לא יודעת סכום גם לא רשמתי אבל היה גם כסף וגם מוצרים אבל זה אלפי שקלים. יש לי נייר בבית שכתוב בו כמה דברים וכסף וסיגריות הייתי לוקחת מאלצ'ין וכמה בני מביא אני יביא לך את זה. אני רשמתי לעצמי. זה בלי תאריכים זה בערך שנה... "(ת/23 עמ' 2 ש' 14 – 20).

כנשאלה כמה פעמים בני היה מתקשר אליה ואומר לה שהוא פוחד מהנאשם השיבה "הרבה פעמים יותר מעשר עשרים אבל לא אמר פוחד אמר שנמיג מאיים וצריך להרגיע אותו" (ת/23 עמ' 2 ש' 26 – 27).

אלצ'ין אלייב

38. עדות משמעותית נוספת שתומכת בעדותו של בני, במיוחד באמור באישום החמישי, היא של אלצ'ין אלייב הבעלים של הפיצוציה. אלצ'ין העיד כי הוא מכיר את בני מהקיוסק ואינו יודע מדוע בני סגר את הקיוסק. אלצ'ין העיד כי אינו יודע אם בני חייב למישהו כסף ואינו יודע דבר על סכסוך בין הנאשם לבני. עדותו התאפיינה ב"חוסר זכרון" כבד והוא הוכרז כעד עוין, הודעתו ותמלול חקירתו הוגשו (ת/34 ת/35). הודעתו של אלצ'ין הוקלטה ובחלקה גם נגבתה בכתב. לגבי נסיבות גבית הודעתו העיד רפ"ק ניב ארזי "אני מדבר על החקירה הראשונה בה הייתי נוכח. בשניה הייתי נוכח אך בגלל שהייתי ראש צוות נכנסתי ויצאתי. אני הייתי בעדות המוקלטת (ת/35), זו גם ההוראה שלנו לחוקרים מדברים, יש קטע תשאול שזה הקטע החשוב מבחינתנו בחקירה וזה הקטע שאני הייתי ששם אלצ'ין דיבר וגם הוא פחד וחשש לעסק שלו, לחיים שלו ומול הפרסונה שמדובר עליה הוא לא רצה אפילו לנקוב בשמו וגם כשהצגתי תמונה הוא סירב לומר את שמו ואמר זה האיש שעליו דיברתי (עמוד אחרון בת/36) גם שיתוף הפעולה שלו היה טוב ועם חשש גדול"(עמ' 95 ש' 24- 30).

גם לגבי אלצ'ין העדפתי והאמנתי לדברים אותם מסר במשטרה על פני חוסר זכרונו בבית המשפט.

39. מעיון בתמליל הודעתו ומהודעתו עולה בברור כי הוא חושש מהנאשם. הדבר ניכר בפער הקיים בין הדברים שהיה נכון למסור לשוטרים בעל פה (כשלא ידע שהוא מוקלט) לבין הדברים שהיה נכון למסור בהודעתו הרשמית שנגבתה בכתב. כשהבהירו לאלצ'ין כי מתחילה החקירה הרשמית הוא חשש למסור עדות וחשש למסור את שמו של הנאשם כי "אחר כך יהיו בעיות" (ת/35 עמ' עמ' 9 ש' 24). את חששו הגדול מפני הנאשם ניתן לראות גם בעדותו בבית המשפט שאופינה כאמור בחוסר הזכרון כמעט מוחלט.

בחקירתו במשטרה העיד אלצ'ין שהיה ער לשינוי בהתנהגותו של בני שהתבטא בכך שהחל לשתות וודקה (ת/35 עמ' 5 ש' 32 – 33). אלצ'ין מסר לחוקריו כי בני היה משלם כל הזמן עבור המצרכים שהנאשם לקח ונותן לו כסף. הגיעו הדברים כדי כך שאלצ'ין אמר לבני "תשמע מה אתה בנק הפועלים" .....הוא היה, היה נותן, כי כל הזמן היה בפנים יעני כי בן אדם בפנים לא רוצה יהיה בעיה אני ככה חשבתי" (ת/35 עמ' 5 ש'4 – ש' 18) . לדברי אלצ'ין הוא שאל את בני מה קרה ובני סיפר לו כי הוא מפחד מהנאשם שעושה בעיות (ת/35 עמ'6 ש'1-4). אלצ'ין מסר בחקירתו כי היו פעמים שהנאשם היה לוקח מצרכים מהפיצוציה ואומר לו כי בני ישלם ובני אכן בא ומשלם (ת/35 עמ' 9 ש'3-4).

40. בהתייחס לאישום החמישי העיד אלצ'ין בבית המשפט כי לא ראה דבר כי היה בתוך הפיצוציה. לדבריו "הייתי בפנים, לא הייתי בחוץ, לא ראיתי מה קרה. בחנות שלי שותים, משלמים, ביי. מה שיש בחוץ לא מעניין אותי" (עמ' 87 ש' 19.-20). כשעומת עם הדברים שאמר בחקירתו בהקלטה השיב כי אינו זוכר כלום כי הדבר ארע לפני שנה (עמ' 87 ש'28 – עמ' 88 ש' 8).

מחקירתו המתומללת, בהתייחס לאירוע המתואר באישום החמישי העיד כי:

"הוא היה בקיוסק שלי בני, שתה, הוא היה קצת, קצת מסטול, לא מסטול, קצת שתה וודקה.... בא אחר כך נאמיק אמר "בוא תצא בחוץ"... הוא אמר "לא, אני לא יוצא בחוץ, תדבר פה בפנים". הייתי בקופה....אחר כך עוד פעם הוא בא הוא אומר "תצא תצא בחוץ", יעני כי "בוא תדבר בחוץ". הוא התקשר לזה איך קוראים לך, גיסה. בא גיסה שלו נו....לובה (הכוונה לליאור – ז.ב.), אני יודע שם שלו לובה... אומר כאילו אני לוקח בני הביתה"... הוא יוצא עם בני בחוץ, בא נמיק אומר "אתה לא הולך הביתה. כי יעני כי אתה נשאר פה"...כן הוא ככה ביד שלו ככה יעני תפס אותו "אל תלך הבית"... שמה עוד פעם נמיק חזר, עוד פעם לקח בני על החולצה שלו ככה יעני תפס אותו בחולצה את בני.... אחר כך אני שמעתי יש משהו בעיה עם כסף (ת/35 עמ'2 ש' 12 – עמ' – עמ' ש' 32) .

בחקירה הנגדית אשר אלצ'ין שהנאשם השתמש פעם אחת בטלפון שלו כדי לשלוח הודעת SMS לבני.

41. האירוע בפיצוציה של אלצ'ין תועד במצלמת האבטחה שהיתה מותקנת בפיצוציה (הדיסק ודו"ח הצפיה הוגשו וסומנו ת/41). במהלך שמיעת הראיות צפיתי בדיסק.

במצלמת האבטחה (מצלמת פנים) נראה הנאשם חוטף מידי בני את מכשיר הטלפון הסלולרי, מרים את ידו הימנית לכיוון בני אוחז אותו במעיל ומנסה להפילו לקרקע ודוחף אותו חזרה.

במצלמת חוץ נראה כי הנאשם תוקף את בני בפניו, וליאור מנסה להפריד ביניהם והודף את הנאשם.

ירוחם מיכאלוב

42. ירוחם מיכאלוב, אביו של בני, הבהיר בפתח עדותו כי "אני לא רוצה לומר את שם משפחתי. אני מפחד. אפשר להרוג אותי, נמיג יכול להרוג אותי הוא מאיים עלי. כשבית משפט אומר לי שהבן שלי היה פה והוא אמר את שם המשפחה שלי, אני משיב שאני לא יודע. במשטרה אמרו לי שבמשפט לא יגידו את שם המשפחה שלי " (עמ' 70 ש' 15-18).

43. ירוחם העיד שהיה מחליף את בני בעבודתו בקיוסק. בהתייחס לאירוע המתואר באישום השני העיד כי "יום אחד בני אמר לי שאני עובד עד שעה 22:00" (עמ' 72 ש'12). באותו יום הגיע הנאשם לקיוסק בשעת צהריים ואמר לירוחם "אתה פה? למה בני לא פה?". ירוחם נשאר בקיוסק עד השעה 22:00 ובשעה זו סגר את הקיוסק.

בהמשך העיד כי "בני הגיע ב-24:00 ואמר לי שנמיג לקח את החנות, הוא היה מפחד מהכל, הוא היה כמו בן אדם מת. רצו להרביץ לו בחנות, הגיעו כמה אנשים ורצו להרביץ לו. אני אמרתי שאין מה לעשות באמצע הלילה. בבוקר בני הלך לבעל הבית של החנות ודיבר איתו. נמיג אמר לבן שלי שאם אנחנו מזמינים משטרה הוא הורג את כולם. אני לא יודע איך החזירו לו את החנות. גם במשטרה אמרתי כך" (עמ' 72 ש' 20-24).

בהמשך העיד ירוחם כי ראה את הנאשם כשהוא עובד בחנות "חברים של נמיג לקחו את החנות והיו עובדים ואני ראיתי את זה שאנשים אחרים עובדים במקום בני. ..... בני אמר לי לא לבוא לחנות יותר. בני אמר לי אם אבוא לחנות יהרגו אותי" (עמ' 72 ש' 28-32) .

כעבור יומיים הוחזרה החנות.

44. בהתייחס לאולגה העיד ירוחם "אישה שלו לקחה ואמרה 'תרשום', אני לא רשמתי אמרתי לה 'לכי מפה' אחר כך הבן שלי אמר לי למה לא נתתי לאשתו של נמיג, אחר כך נמיג איים על הבן שלי למה אבא שלו לא מוכר לאשתו" (עמ' 71 ש' 12-15).

45. ירוחם העיד כי בני סיפר לו שהנאשם "כל הזמן מאיים. נמיג אמר לבן שלי אתה חייב לי 100,000 ₪ ואוטו שלו בגלל שאני לא נתתי סיגריות לאשתו" (עמ' 71 ש' 16-18).

לגבי מצבו הנפשי של בני העיד ירוחם "כל הזמן היה מפחד ממנו...הוא היה גר בבית שלי בני פחד שנמיג יודע את הכתובת שלי ולכן הוא לא בא אלי. אחרי זה גם החלפתי את הכתובת שלי הלכתי לגור במקום אחר" (עמ' 73 ש' 22-23).

46. כשנשאל ירוחם בחקירה הנגדית אם שמע את הנאשם מאיים על בני ענה: "על ידי הוא לא איים עליו".

47. בהתייחס לאישום השני הוגשה בהסכמה הודעתו של חיים זיסמן, בנו של בעל הקיוסק, ממנו שכר בני את הקיוסק, ומי שמטפל בענייני הקיוסק. בהודעתו (ת/4) מסר כי חודשים ספורים לאחר שהקיוסק הושכר לבני, התקשר אליו בני וביקש לברר את האפשרות לעזוב את הקיוסק. תחילה סירב בני לפרט באוזניו את הסיבה, אך לאחר מכן הסביר לו כי ישנו אדם הדורש ממנו פרוטקשן ואף נקב בסכום שהוא נדרש לשלם (שאותו זיסמן לא זכר). בני דחה את הצעת זיסמן לפנות למשטרה בטענה שהוא פוחד על בתו ושמאיימים עליו כל הזמן. בחלוף פרק זמן בני סיפר לזיסמן כי אותו אדם הרביץ לו בטענה שבני שיקר לו וכנראה לא שילם לו כסף.

הודעתו של חיים זיסמן תואמת את עדותם של בני ואביו שאף הם העידו על כך שבני התקשר אליו. עדותו חשובה לא רק משום שהיא תומכת בעדותו של בני אלא גם משום שהוא העיד על המידע שנמסר לו מפי בני בזמן אמת ועל הפחד של בני מהנאשם.

ליאור אשירוב

48. ליאור, גיסו של בני, העיד כי אינו מסוכסך עם הנאשם "אבל בעתיד אני מאמין שכן יהיה בגלל שבאתי להעיד במשפט נגדו" (עמ' 65 ש' 11-14).

49. בהתייחס לאישום החמישי העיד ליאור כי הוזעק על ידי בני להגיע לקיוסק של אלצ'ין "קיבלתי שיחת טלפון שאגיע דחוף לקיוסק כי הוא לא יכול לצאת...הגעתי לקיוסק של אלצ'ין ראיתי את כל החבר'ה... היו שם בני, אלצ'ין, העובד של אלצ'ין, נמיג ומישהו שאני לא זוכר. שאלתי את בני מה קורה הוא אמר לי אני לא יכול לצאת מכאן, נמיג לא מסכים שאני אצא והוא אומר שאם אני אצא הוא יעשה לי משהו" (עמ' 61, ש' 29,30 עד עמ' 62 ש' 1-6).

בהמשך העיד ליאור "בני אמר לי שנמיג חטף לו טלפון נייד... יצאתי החוצה מהקיוסק באתי לנמיג... שאלתי אותו מה אתה רוצה ממנו? אז הוא אמר לי איתך אני לא מוכן לדבר אם אתה רוצה שנדבר תיקח עליו חסות. אז הוא הפנה לי את הגב והלך. קראתי לו שוב, נמיג בוא נדבר הוא לא היה מוכן לדבר איתי אז חזרתי לקיוסק, אמרתי לבני בוא אני לוקח אותך הביתה" (עמ' 62 ש' 10-15).

לאחר שיצאו מהקיוסק, הורה הנאשם לבני "אתה לא הולך לשום מקום". לדברים אלה הגיב ליאור ואמר לנאשם שבני אינו חייב לענות לו. את מה שקרה בעקבות תשובה זו תאר ליאור במילים הבאות: "נמיג תפס את בני בחולצה, אני הפרדתי והמשכנו ללכת. ואז נמיג התעצבן ותפס את בני בצוואר שבא לחנוק אותו. במקרה הזה התערבנו אני...והעובד של אלצ'ין... אז כשתפסתי את נמיג ביד, דחפתי אותו למרחק כדי שיהיה ביניהם מרחק...במהלך כל הסיפור הזה שהיה בחנות, בקיוסק היה מקרה כשנמיג יצא מהחנות בקטע של עצבים או לפני העצבים וצעק איפה היפני הכוונה לסכין יפני. לגבי הסכין היפני, אני לא יודע למי זה היה מיועד לי או לבני".

עדותו של ליאור תואמת את מה שנצפה במצלמת האבטחה.

50. ליאור העיד כי לאחר האירוע בפיצוציה של אלצ'ין, הוא נסע עם בני לביתו של בני כדי לאסוף את בת זוגו, טטיאנה, וילדתם כי בני חשש שהנאשם יחטוף את בתו מהגן. לאחר שהביא אותם לביתו, הלכה טטיאנה להגיש תלונה במשטרה.

51. באותו ערב התקשר הנאשם לפלאפון של ליאור ואמר משהו לא מובן. אחר כך נשלחה לליאור הודעת SMS, מהטלפון של הנאשם, כתובה ברוסית (ת/25) ובה איומים.

52. ליאור העיד כי בני סיפר לו שבאחד מהמקרים הנאשם חטף לו את הפלאפון כי בני לא ענה לו לטלפונים.

53. ליאור העיד שהבין מבני שהנאשם היה לוקח ממנו את הרכב כביכול לחמש דקות חצי שעה ומחזיר אותו אחרי כמה שעות ו"היתה תקופה שהרכב היה אצלי ונמיג המשיך לבקש ממנו את הרכב, הוא אפילו היה אומר אני יודע איפה הרכב, תגיד לגיסך שיביא לי את הרכב" (עמ' 61 ש' 23 – 27).

אלכסנדר מורוז

54. אלכסנדר מורוז עבד בקיוסק של בני. מורוז העיד מאחורי פרגוד. מורוז העיד כי בתקופה ששירת בצבא, עבד בקיוסק בסופי שבוע, אחת לשבועיים שלושה וראה את הנאשם פעמיים שלוש בקיוסק. לדבריו, בקיוסק הייתה מחברת ובה רשמו מוצרים שאנשים לקחו (בהקפה) באישורו של בני, אחד מהאנשים שהיה מגיע באופן קבוע ונוטל מוצרים היה הנאשם. כשהנאשם היה מגיע היה מבקש סיגריות ובירה ולא שילם עבורם. באחת הפעמים הגיע הנאשם בשעת לילה מאוחרת, לפני נעילת הקיוסק, נכנס ולקח מהקופה 600 ₪ או 700 ₪ ואמר שזה באישורו של בני. מורוז העיד שלא הצליח לדבר עם בני באותו לילה ולמחרת בבוקר סיפר לו על כך. הוא העיד כי לא נכנס עם הנאשם לעימות כיוון שהנאשם היה קצת עצבני. מורוז אישר את דבריו במשטרה שם מסר כי הנאשם נכנס בצעקות והוא חש מאוים כיוון שהיה שיכור, שתה בירה ולא היו אנשים מסביב. לאחר מכן חדל לעבוד אצל בני.

טטאינה ליסצ'ין

55. טטיאנה היא בת זוגו של בני ולהם ילדה משותפת, בת 5.5 שנים במועד מתן העדות. טטיאנה העידה שראתה את הנאשם מספר פעמים בקיוסק לוקח סיגריות ולא משלם "כל הזמן היה רושם לחובות" (עמ' 58 ש' 12). טטיאנה העידה כי בני חשש מהנאשם שהיה אומר לו "שהוא יקח את הילדה הקטנה מהגן והחלפנו גן בגללו כי פחדנו". בהתייחס לאולגה, היא העידה כי שמעה את אולגה מבקשת מבני כסף.

56. בחקירתה הנגדית נשאלה אם הנאשם ובני היו יוצאים לבלות והשיבה כי "קודם לפני היו חברים טובים ואחר כך היה בלאגן" (עמ' 51 ש' 26).

הנאשם

57. הנאשם שמר בחקירותיו על זכות השתיקה. את גירסתו (הכבושה) מסר לראשונה במהלך עדותו בבית המשפט. בני ועדי התביעה הנוספים לא עומתו עם חלק נכבד מגירסתו של הנאשם וזו נותרה כעדות יחידה וכבושה מבלי שניתנה לעדים הזדמנות להגיב או להתייחס עליה.

לגירסת הנאשם הוא הכיר את בני בקיוסק, כשקנה אצלו סמים. הנאשם העיד כי לעיתים הוא השתמש בסמים ביחד עם בני וכך התחברו "24 שעות נגיד היינו ביחד" (עמ' 103 ש' 5). לגבי משך הכרותם העיד כי זו החלה בתחילת 2013, ארבע חודשים לפני שנעצר בענין אחר ביוני 2013. הוא היה עצור עד דצמבר 2013 ו- 4.5 חודשים לאחר שחרורו, נעצר בגין התיק נשוא כתב האישום.

58. הנאשם העיד כי היה מגיע לפעמים לקיוסק, קונה מצרכים שונים, לעיתים היה משלם ולעיתים רושם "אבל הייתי משלם תמיד. לא משנה באיזה צורה אבל תמיד הייתי משלם" (עמ' 103 ש' 13,14). הנאשם העיד כי כשבני היה עצור היה מביא לו בגדים וסיגריות לתחנת המשטרה ונתן כסף כדי לשחררו בערבות. הנאשם לא הציג קבלה המעידה על הפקדת הערבות על ידו, לא ציין אם מסר את סכום הערבות למישהו אחר , ולמי, על מנת שיופקד כערובה לשחרורו של בני. הנאשם לא העיד מה סכום הערבות ומתי התרחש הארוע. בני העיד בחקירתו הנגדית כי היה במעצר בעקבות תלונה על אלימות במשפחה ושוחרר ממעצר זה בערבות שהופקדה על ידי אלצ'ין (עמ' עמ' 36 ש' 11). בני לא עומת עם גרסתו של הנאשם לפיה הוא זה שהפקיד עבורו את הערבות לשחרורו ואף אלצ'ין לא נשאל על כך.

59. לטענת הנאשם בני העליל עליו. לדבריו כחודשיים לאחר שהכירו הגיע בני יום אחד "פרצוף תשעה באב" ואמר לו שרכז מודיעין בשם אולג אמר לו (לבני) להגיש תלונה כנגד הנאשם. בני אמר לרכז המודיעין שהם חברים והרכז השיב לו "חברים חברים או שאתה עושה את זה בשקט או שאני אציק לך" (עמ' 104 ש' 17). כדי להציל את עורו, כך לגרסת הנאשם, בני העליל עליו.

גם בענין זה בני לא נחקר והגרסה הועלתה לראשונה בעדותו של הנאשם. כבר כאן אתמה מדוע העליל בני על הנאשם, כגרסת הנאשם, למעלה משנה לאחר שהתבקש להפליל את הנאשם ולאחר שהנאשם כבר היה במעצר במשך מספר חודשים.

60. הנאשם העיד על יחסי החברות ששררו לטענתו בינו לבין בני וסיפר כי עובר למעצרו, בני היה חייב כספים ולקחו אותו לכפר קאסם. בני התקשר אליו מכפר קאסם והנאשם בא "להציל" אותו. אחרי זה בני ביקש ממנו הלוואה. את ההלוואה לא נתן לבני ישירות אלא 'סידר' לו הלוואה ממכרים. הנאשם תאר פגישה בה השתתפו בני, הנאשם וחבר של הנאשם, יבואן צעצועים שבשמו לא נקב. הפגישה התקיימה בפיצוציה של אלצ'ין. במהלך אותה פגישה פנה הנאשם לחברו יבואן הצעצועים ואמר לו "תשמע זה (בני – ז.ב.) חבר שלי יש לך 15,000 ₪ להלוות לו? אני ערב, תלווה, זה בן אדם שהוא יבואן צעצועים, אמר לי לא, הייתה לי בעיה עם מחסן אחד אין לי כסף להלוות לך. ביקשתי שיקפיץ אותי לחולון ונסענו אני, הוא ובני לחולון לאיזה צ'אנג' שאני מכיר ובני לקח הלוואה של ריבית שבועית של 750 ₪ שזה אחוז ליום. אחרי זה נעצרתי" (עמ' 104 ש' 25-28). יבואן הצעצועים, זוהר שראל, זומן כעד הגנה. זוהר שראל לא נחקר על המפגש הנטען בפיצוציה אצל אלצ'ין ולא העיד כי התבקש על ידי הנאשם להלוות כסף לבני (על עדותו בהמשך).

בהתייחס להלוואה, העיד הנאשם בעלמא כי נסע עם בני כדי לסדר עבורו הלוואה. הנאשם לא מסר פרטים על זהות המלווה, מיקום הג'יינג', או סכום ההלוואה אלא רק על תנאי ההחזר שלה "ריבית שבועית של 750 ₪". גרסתו הועלתה לראשונה בעדותו. בני בחקירתו הנגדית לא נחקר כלל על ההלוואה ולא התבקש להתייחס אליה. המלווה, בעל הגיינג' לא זומן לעדות.

61. בהתייחס לעדותו של בני לפיה הנאשם לקח את החנות ליום אחד וניהל אותה, פרטים שאושרו גם על ידי אולגה, העיד הנאשם "לא היה ולא נברא" (עמ' 105 ש' 12).

62. בהתייחס לעדותו של אלכסנדר מורוז העיד הנאשם כי לא שמע את שמו מעולם. לדבריו העובדים היחידים שעבדו בקיוסק היו ולדמן ואברהם אלכסיי שהוא ליושה, עליו העיד גם בני. לגבי אלכסיי כלל לא נחקר.

63. הנאשם הכחיש שהתקימה בוררות בינו לבין בני ולדבריו "זה בכלל מצחיק, מתשע העדויות השונות שהוא נתן הוא אומר לי שאני בהתחלה שבאתי אמרתי לו בוא נלך לבוררות. אם הוא אומר שאני הזמנתי אותו לבוררות והוא לא הלך, אני לא מאמין בבוררות ולא היתה בוררות"

בהתייחס ל- 20,000 ₪ שבני חויב לשלם לו בעקבות הובררות העיד הנאשם "הוא אומר שהוא נתן 20,000 ביד, הוא גם אומר שנזרק גם רימון הביתה ולא נזרק אחר כך אמר שהוא נתן לי את הכסף דרך מישהו אחר אז מה אם הוא אומר... אני אומר שלא" (עמ' 105 ש' 25-28).

64. בהתייחס לת/24, אותו מסרה אולגה לחוקרים ושנכתב בכתב ידה, העיד הנאשם, בניגוד לגרסתה של אולגה כי רשומים בו הסכומים שבני היה חייב והתאריכים בהם הוא שילם כל שבוע. כשנשאל על מה היה בני חייב כסף לאנשים, השיב "אני יודע מה הוא לקח מאנשים? סמים". הנאשם העיד כי את הכספים מסר בני לאולגה והנאשם היה מעביר אותם לבעלי החוב כי הוא היה ערב לכספים אלה. כמפורט לעיל הנאשם העיד בעלמא על הלוואה אחת שסידר לבני מגיינג' בחולון ולא מסר לגביה שום פרט. פרט להלוואה זו לא העיד הנאשם על הלוואות אחרות אותן 'סידר' לבני או שערב להן ולא מסר ולו שם אחד של נושה של בני אליו העביר את הכספים שלטענתו בני העביר לו (או לאולגה) על מנת שיעביר לאחרים. מאידך מסרה אולגה בחקירתה, כפי שפורט לעיל כי היא רשמה בת/24 את סכומי הכספים שבני נתן לה ואת התאריכים בהם הוא מסר לה את הסכומים וכי היא היתה מעבירה סכומים אלה לנאשם לצורך קנטינה כשהיה עצור.

65. בהתייחס לטענת בני כי הנאשם היה לוקח ממנו מידי פעם את רכבו, הכחיש זאת הנאשם והעיד הנאשם כי לנאשם לא היה כלל אוטו ולו (לנאשם) אין רשיון. בני או ליאור לא נשאלו בחקירתם הנגדית איזה רכב רכב היה לבני ולא נשאלו אם בתקופה הרלוונטית היה לבני רכב. המאשימה הגישה כראיית הזמה, את ת/42 תדפיס רשימת כלי הרכב על שמו של בני (מתוך מערכת אדם המשטרתית) ממנה עולה בבירור שלבני היה רכב בתקופה הרלוונטית.

66. הנאשם הכחיש כי לקח מבני את הטלפונים הסלולריים שלו.

67. בהתייחס לגרסת בני לפיה הוא שילם לנאשם מידי שבוע 700 ₪ נשאל הנאשם "האם אתה לקחת מבני 700 ₪ במזומן האם בני נתן לך 700 ₪?" השיב "יכול להיות שבני נתן לי. לקחת זה כאילו לקחת בכוח. בני נתן לי ולא פעם" (עמ' 109 ש' 1). ובהמשך הסביר שלעיתים בני היה נותן לו יותר מ-700 ₪ אם היה מפגר בתשלום (גירסה שמתיישבת עם עדותו של בני כי הנאשם היה קונס אותו). הנאשם לא ידע לנקוב בסכום החוב שבני חייב לו. העיד שפרט להלוואה מהצ'יינג' הוא בעצמו נתן לו בכל מיני הזדמנויות גם 10,000 ₪ וגם 2,000 ₪. לדבריו הוא לא רשם בשום מקום את הסכומים שהלווה לבני כי יש לו זיכרון פנומנאלי, אך נמנע מלמסור פרטים לגבי המועדים בהם נמסרו לידי בני ההלוואות או הסכומים המדויקים שהלווה ו/או שבני החזיר לו.

הנאשם נשאל מה היה ההסדר לגבי אופן החזרת החוב והשיב "אני לא מלחיץ חברים", ואם הם לא מחזירים לו את החוב, הוא לא עושה להם דבר. הנאשם נשאל כמה כסף בני החזיר לו והשיב "עניתי לך. בכל מיני הזדמנויות משהו אחר" והוסיף כי אינו יודע כמה כסף החזיר לו. נשאל אם הוא יודע כמה כסף הלווה לבני, והשיב בחיוב. כשהתבקש לנקוב בסכום המדויק השיב "מה זה משנה מה שיפתחו לי תיק אחר כך על הלבנת הון?".

הנאשם נשאל כמה כסף עוד נותר בני חייב לו, ולא היה מוכן לנקוב בסכום ורק אישר כי מדובר בפחות מ-10,000 ₪.

הנאשם לא היה מוכן לגלות מה מקורות המימון שלו מהם היה מסוגל להלוות לבני סכומי כסף כטענתו.

68. בהתייחס לאישום החמישי טען כי הגן על עצמו מפני בני ושלח אותו הביתה כי היה שיכור.

עדויות הגנה

ולדמן יבגני

69. העיד כי מכיר את הנאשם כשעבד בקיוסק אצל בני. יבגני העיד כי הנאשם ובני היו מבלים יחד במועדונים ופעמיים שלוש אף יצא איתם. יבגני העיד כי בני סיפר לו על בעיות שיש לו עם אנשים עקב היותו מעורב בעסקי סמים והנאשם עזר לו בכך. בני לא סיפר לו על בעיות שיש לו עם הנאשם.

יבגני העיד כי ידוע לו מפיו של בני, שבני הסתבך עם ערבים מכפר קאסם שהרביצו לו והוא פנה לנאשם לבקש עזרה. פעם אחת ראה את הנאשם מוסר לבני כסף. הוא לא ידע להצביע על דברים חריגים שהיו בקיוסק בתקופת עבודתו.

יבגני לא ידע להצביע על המועדים בהם עבד בקיוסק אך זכר כי עבד במשך שנה והוסיף "הייתי גם במעצר בית הרבה זמן, בערך שנה זה מה שאני זוכר, קיץ וחורף הייתי שם גם, גם המשכתי אחרי זה". (עמ' 126 ש' 30).

יבגני העיד כי כיום הוא מרצה עונש מאסר בגין עבירת סמים שלבני יש חלק בה, אך לא פרט בענין זה. יבגני לא הכיר את אלכסנדר מורוז שלדבריו לא עבד בקיוסק. בני לא נחקר לגבי יבגני ולא נשאל אם יבגני עבד בחנות.

70. לא נתתי כל משקל ראייתי לעדותו. עדותו לא תרמה דבר למסכת העובדתית לא לגרסת התביעה ולא לגרסת ההגנה. גם אם אקבל את עדותו כעדות מהימנה אין בה כדי ללמד שהדברים עליהם העיד בני אינם נכונים. גם אם היה בעדותו דבר מה שיכול היה להוסיף תרומה ראייתית לא הייתי מייחסת משקל לדבריו כיוון שהדברים לא הוצגו בפני בני והוא לא נחקר עליהם. בני לא נשאל אפילו על עצם היותו עובד בקיוסק, והוא לא התבקש להסביר כיצד יתכן שיבגני לא הכיר את אלכסנדר מורוז.

זוהר שראל

71. העיד על עצמו כי הוא יבואן צעצועים, היכרותו עם בני שטחית, באמצעות הנאשם, שלום שלום.

שראל העיד כי כשהנאשם היה עצור, בני התקשר אליו וביקש ממנו שיסדר לו מישהו שילווה לו (לבני) כספים. באחת הפעמים, כשנפגש עם הנאשם ובני (בפעם הראשונה או השניה שראה את בני) הוא הסיע אותם לחולון ובדיעבד התברר לו שהם (הנאשם ובני) לקחו הלוואה עבור בני. תפקידו הסתכם בכך שהסיע אותם ומתוך שיחתם במהלך הנסיעה הבין שמדובר בהלוואה. שראל לא ידע לנקוב בסכום ההלוואה אך מסר כי מדובר באלפי שקלים ובהלוואה מהשוק האפור שבדרך כלל מחזירים אותה בהחזרים שבועיים.

72. עדותו של שראל לא רק שלא תמכה בגרסת הנאשם לפיה הוא סידר לנאשם הלוואה בגיינג' אלא הבהירה כי גרסת ההלוואה מגיינג' לא היתה ולא נבראה.

כזכור, הנאשם העיד כי נפגש עם בני ויבואן הצעצועים בפיצוציה של אלצ'ין ותחילה ביקש ממנו להלוות לבני 15,000 ₪ ורק משיבואן הצעצועים סרב הם ביקשו ממנו להסיע אותם לחולון. שראל לא העיד שנפגשו בקיוסק של אלצ'ין, לא העיד שהנאשם פנה אליו וביקש ממנו שילווה לבני כסף. העובדה ששמע רק במהלך הנסיעה כי מדובר בנסיעה לסידור הלוואה מלמדת שעובר לנסיעה הנטענת לא פנו אליו.

בני לא נחקר על הכרותו עם יבואן הצעצועים ולא נשאל אם הם הוסעו לחולון על ידי יבואן הצעצועים. בני כלל לא נשאל על הלוואה שלכאורה נטל מגיינג' בחולון לה ערב הנאשם כטענתו.

רוסטייב דוד

73. היה בפיצוציה של אלצ'ין בעת הארוע המתואר באישום החמישי ונצפה בסרטון ממצלמות האבטחה של הפיצוציה כשהוא משוחח עם בני. על פי עדותו בני כעס על הנאשם, והיה שיכור באותו ארוע (כפי שאף העיד אלצ'ין אלייב). העד לא ראה שהנאשם תקף את בני, על אף שרואים זאת בסרטון.

עדותו לא הוסיפה מאום לראיות מי מהצדדים.

אלכסיי אברמוב

74. הוא לושה שעבד אצל בני בקיוסק. העיד כי הנאשם ובני היו מסתובבים ביחד, הולכים ביחד למועדונים. אלכסיי העיד כי הנאשם היה מגיע לקיוסק, אך לא היה שום ארוע חריג שהיה עד לו.

כשנשאל אם הוא יודע על חובות של בני השיב "לא יודע בוודאות, ראיתי שבאים אליו אנשים, כל הזמן תנועה של אנשים שבאים אליו, מדברים אתו" (עמ' 144 ש' 14- 15).

75. אלכסיי העיד כי הוא הוזמן בעבר לבית המשפט על ידי הנאשם אך לא הגיע כיוון שבני הגיע אליו למקום עבודתו חודשיים שלושה לפני המועד שהגיע להעיד (11.11.15) ואמר לו לא להגיע כי הוא יכול להסתבך. מפלט כניסות ויציאות של בני אותו הגישה ב"כ המאשימה כדי להזים את עדותו התברר כי בני עזב את הארץ ב12.7.15 ועד ליום 26.11.15 (מועד הוצאת הפלט) לא שב ארצה.

76. אלכסיי העיד כי הנאשם ואולגה לא לקחו מצרכים מהקיוסק בזמן שהוא עבד. אלכסיי הפסיק לעבוד בקיוסק כשהסתבך עם המשטרה בגלל הקיוסק שם נתנו לו לשמור בביתו על הנייס גאי.

עדותו אינה תורמת כל תרומה לראיות בתיק והיא עומדת אף בניגוד לעדויות הנאשם ואלגה שהעידו כי הם כן לקחו מצרכים מהקיוסק מבלי לשלם.

דיון והכרעה

77. אפתח ואומר כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח כי הכספים ששולמו לנאשם על ידי בני והמצרכים שנטלו הנאשם ואולגה מהקיוסק לא היו החזר חוב אלא כספים שנתן בני לנאשם בעקבות איומים שאיים הנאשם על בני. גם אם כגרסת הנאשם הכספים ששולמו לו על ידי בני והמצרכים שלקח מהקיוסק היו לכיסוי חוב שחב בני לנאשם או לאחרים והנאשם פרע את חובו בעבורם, הרי שהוכח שהכספים לא שולמו מרצונו הטוב של בני אלא בעקבות הפעלת לחץ ואיומים של הנאשם על בני, ולכן גם בהנתן שאלה היו הנסיבות ביצע הנאשם את העבירות של סחיטה באיומים ואיומים המיוחסות לו באישום הראשון.

כמו כן עמדה המאשימה בנטל להוכיח את כל אחד מהארועים הספציפיים המיוחסים לנאשם באישומים 2-5.

78. בני העיד לגבי כל אחד מהאישומים בפרוט רב. עדותו היתה עקבית והסתירות עליהן הצביע ב"כ הנאשם בסיכומיו אינן עולות כדי סתירות היורדות לשורשו של ענין שיש בהן כדי לאיין את עדותו. מדובר במסכת איומים וסחיטה שנמשכה על פני תקופה ארוכה וגם אם קיימת סתירת מה בפרטים מסוימים בעדותו של בני אין בכך כדי להטיל בה ספק או לאיינה.

יתרה מכך, עדותו של בני נתמכת ברובה בראיות נוספות שנתתי בהן אמון.

79. בהתייחס לאישום הראשון, לגבי עצם מעשי הסחיטה העידו בנוסף לבני, אולגה שכאמור העדפתי את הודעותיה על פני עדותה בבית המשפט, ירוחם – אביו של בני ואלצ'ין בהתייחס לתקופה לאחר שבני מכר את הקיוסק.

בקשר לנטילת רכבו של בני לשימושו האישי של הנאשם והקנסות שהנאשם הטיל עליו בעקבות "שקריו" של בני, העיד בנוסף לבני גיסו ליאור. גרסתו של הנאשם כי לבני לא היה כלל רכב נסתרה על ידי ת/42.

לגבי לקיחת מפתחות החנות של בני ליום אחד העידו בנוסף לבני, אביו ירוחם ואולגה בחקירתה במשטרה, כמו כן הוגשה הודעתו של חיים זיסמן ת/4.

לגבי נטילת הכסף מהקופה שעה שאלכסנדר מורוז היה במשמרת העיד אלכסנדר מורוז, בנוסף לבני.

לגבי נטילת מכשירי הטלפון הנייד של בני העיד בני לבדו. ליאור העיד לגבי נטילת מכשיר הטלפון מסוג אייפון 4.

לגבי האיומים על בני משפחתו של בני העידו בנוסף לבני, אלצ'ין, ליאור ואשתו של בני טטיאנה.

בהתייחס לאישום השני העידו בנוסף לבני, אביו ואולגה שהעידה כי הנאשם ניהל יום אחד את הקיוסק.

בהתייחס לאישום השלישי, ולבוררות שהתנהלה העיד בני. תמיכה לגרסתו בדבר קיומה של הבוררות מצויה בחקירתו הנגדית, עת הסנגור אשר חקר את בני אודות הבוררות ונקב בשמו של הבורר. כמו כן בהודעת הSMS ששיגר הנאשם לבני (ת/3) אוזכר שמו של הבורר איציק ביחד עם שמו של שוחה שארגן את הבוררות.

לגבי האישום הרביעי העיד בני לבדו.

לגבי האישום החמישי העידו בנוסף לבני, אלצ'ין בחקירתו במשטרה והאירוע נראה במצלמות האבטחה.

80. באשר לנאשם לא נתתי אמון בעדותו. לא רק שגרסתו היתה כבושה והועלתה לראשונה במהלך עדותו בבית המשפט, היא לא הוצגה בפני בני במהלך חקירתו והוא לא התבקש להתייחס אליה. בני כלל לא נשאל אם הנאשם הלווה לו כספים או אם הנאשם סידר לו הלוואות וערב להם. כשניסתה ב"כ המאשימה לשאול את בני בתחילת חקירתו האם הסכים לשלם לנאשם 1,500 ₪ בגין חוב, שחב לנאשם, התנגד לכך ב"כ הנאשם בטענה כי מדובר בשאלה מנחה (ראה עמ' 23 ש' 28 – 32).

81. לא רק שגרסתו של הנאשם היתה גרסה כבושה אלא שהיא לא היתה גרסה כלל. למעט אמירה בעלמא כי הוא דאג להסדיר לבני הלוואות וגם הלווה לו בעצמו כספים לא מסר הנאשם פרטים לגבי ההלוואות הנטענות שנתן או סידר לבני. הנאשם לא פרט ממי הלווה בני את הכספים שהנאשם ערב להם ונדרש להחזיר אותם, מה היו סכומי ההלוואות, מתי הם ניטלו ומה היו תנאי ההחזר. ההלוואה היחידה עליה העיד הנאשם היתה הלוואה מגיינג' בחולון אותה 'סידר' לטענתו עבור בני. אך גם לגבי הלוואה זו לא נמסרו פרטים היכן הגיינג' (למעט שם העיר), מתי זה היה, מה שם המלווה מה סכום ההלוואה. הנאשם העיד לגבי הלוואה זו כי תחילה פנה לחברו יבואן הצעצועים (שלא נקב בשמו) וביקש ממנו להלוות לבני סכום של 15,000 ₪ והלה סרב בטענה כי ארע לו נזק כספי שאינו מאפשר לו לתת הלוואה. יבואן הצעצועים, זהר שראל העיד כעד הגנה ובמהלך עדותו לא עשתה ההגנה נסיון לאמת באמצעותו את הפרטים עליהם העיד הנאשם. נהפוך הוא, מעדותו של זהר שראל עלה כי הרקע עליו העיד הנאשם ולפיו ביקש תחילה מזהר שראל שילווה לבני 15,000 ₪ ורק כאשר שראל סירב הוא הסיע אותם לגיינג' בחולון, לא יכולים לדור בכפיפה אחת עם עדותו של שראל. על פי עדותו הוא הבין רק במהלך הנסיעה כי מטרת הנסיעה היא ליטול הלוואה עבור בני.

82. לא רק שהנאשם לא מסר פרטים לגבי ההלוואות שהלווה על פי טענתו לבני, בחקירה הנגדית לא נשאל בני אם הנאשם הלווה לו סכומי כסף או דאג שאחרים ילוו לו כספים, לרבות לגבי ההלוואה הנטענת שנלקחה בחולון.

83. האימה שהטיל הנאשם (ולא רק על בני) צצה והתגלתה לאורך כל שמיעת הראיות כמעט אצל כל אחד מהעדים ואף יכולתי להתרשם מהתנהגותו של הנאשם באולם בית המשפט.

בני ואלכסנדר מורוז העידו מאחורי פרגוד. ליאור אשורוב הודה כי הוא פוחד מהנאשם וחושש מכך שיבולע לו בעקבות עדותו. אולגה ואלצ'ין הוכרזו כעדים עוינים ועדותם לא תאמה את הודעותיהם במשטרה, אותם העדפתי על פני עדותם.

לפחדים אלה כפי שעולים מחומר הראיות מצטרפת גם התנהגותו של הנאשם באולם בית המשפט במהלך שמיעת הראיות.

במרבית הזמן בו נשמעו העדויות עמד הנאשם בתא הנאשמים בעמידה מתריסה כשידיו משולבות על חזהו, צחק מידי פעם באופן מאיים (במרבית המקרים הדבר תועד בפרוטוקול), פנה לעדים באמירות שונות "כאילו מרגיעות".

84. גרסתו של בני כי היה מדובר בסחיטה ובאיומים נתמכה בעדויות עדי התביעה כפי שפורט לעיל. עדויות אלה לא רק תמכו בגירסתו של בני אלא גם תארו את גודל פחדו של בני מהנאשם ואת פחדם של האחרים מהנאשם.

85. לא נעלמו מעיני עדויותיהם של חלק ניכר מהעדים שהעידו כי הנאשם ובני היו חברים. אך אין בכך כדי לעמוד בסתירה לעדותו של בני והן עולות בקנה אחד עם דבריו של בני בהודעתו מיום 30.4.14 כי היחסים היו תלויי גובה התשלום "אני לא הייתי חבר של נמיג. כל ההתקשרות שלי אתו היתה מפחד ממנו ומהאיומים שלו והחשש לחיים שלי ולמשפחה שלי ולעסק שלי. היחסים היו עם עליות וירידות בהתאם לתשלום שלי אליו" (גליון 4 ש' ש' 97 – 99).

עוד העיד בני כשנשאל אם הוא והנאשם היו מסתובבים יחד "איפה שאני נמצא הוא היה בא אלי בשביל לקחת כסף..... כן אבל הוא בא כל יום, לא היה עוזב אותי" (עמ' 39 ש' 27 – 30).

סוף דבר

אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום בכל האישומים:

באישום הראשון בעבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן "החוק") (ריבוי עבירות) ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

באישום השני בעבירה של שוד לפי סעיף 402(א) לחוק.

באישום השלישי בעבירות של סחיטה בכח לפי סעיף 427 סיפא לחוק והחזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק.

באישום הרביעי בעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק.

באישום החמישי בעבירה של תקיפה לשם גניבה לפי סעיף 381(א)(2)לחוק ; תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ו, 02 מאי 2016, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.