בעניין: 46893-04-14

בעניין: 21901-05-14

בעניין: 46798-04-14

1. שלושה עתירות שבפני הן להורות למשיב, משרד הפנים (להלן - "המשיב"), לבטל את הזימון שהוציא לעותרים להתייצב ולשהות במתקן השהייה 'חולות', ולחדש את האשרה שהיתה בידם טרם זימונם למתקן.
2. העותר בעת"מ 46893-04-14, פאיז אחמד עומן איברהים (להלן - "פאיז"), הינו נתין סודן יליד 1982. פאיז הסתנן לישראל ביום 18.12.07 מבלי שנתפס. ביום 28.9.08 הגיע פאיז ליחידת הרישום וזיהוי של המשיב וזוהה כנתין סודני, ובהתאם לכך ניתן לו רישיון שהיה זמני שהוארך מעת לעת. ביום 9.2.14, עת הגיע פאיז ללשכת המשיב על מנת להאריך את רישיון השהיה שברשותו, הוצאה לו הוראת שהייה לפיה עליו להתייצב במרכז השהיה 'חולות' ביום 19.3.14. ביום 25.3.14 נערך לפאיז תשאול בסיומו הוחלט כי הוראת השהיה שהוצאה לו תוסיף לעמוד בעינה ונקבע, כי עליו להתייצב במתקן חולות עד ליום 30.4.14.

ביום 29.4.14 הגיש פאיז עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז, בה עתר לביטול הזימון שהוצא לו ולחידוש האשרה שניתנה לו לשהיה בישראל. בד בבד עם העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים לעיכוב השמתו בחולות וחידוש אשרתו הזמנית עד להכרעה בעתירה. ביום 29.4.14 ניתן ע"י כב' השופטת דנת מרשק מרום צו זמני, לפיה המבקש לא יושם במתקן 'חולות' והאשרה אותה הוא נושא תחודש, וזאת עד להכרעה בבקשה למתן צו ביניים; צו זה עודנו עומד בתוקפו. ביום 20.5.14 הועבר הדיון לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, משהוגש לבית המשפט מרכז מחוסר סמכות מקומית.

ביום 22.9.14, לאחר קיום דיון בעתירה וטרם ניתן בה פסק דין, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 8425/13 איתן ואח' נ' ממשלת ישראל ואח' (פורסם בנבו) (22.9.14) (להלן - "בג"ץ 8425/13"), בו הוחלט, בין היתר, על ביטול ההוראות בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד - 2013 (להלן - "תיקון 4 לחוק למניעת הסתננות"), המאפשרות השמת מסתננים במתקן חולות, תוך השעיית הודעת הבטלות למשך 90 יום. לאור פסק דין זה, הוריתי למשיב להודיע האם הוא עומד על עמדתו בעתירה. לבקשת המשיב ניתנה לו ארכה לצורך גיבוש עמדתו עד ליום 10.12.14. ביום 11.12.14 ביקש המשיב ארכה נוספת לאור אישור החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאת מסתננים ועובדים זרים מישראל (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה - 2014, בקשה שנדחתה - משסברתי כי אין מקום לדחיות נוספות בעתירה ומצופה היה שתוגש עמדה מנומקת ולא עוד בקשת דחיה.

1. העותר בעת"מ 21901-05-14, גרמאי האגוס (להלן - "גרמאי"), הינו נתין אריתריאה, יליד 1971. ביום 1.7.08 הסתנן גרמאי לישראל דרך גבול מצרים ונעצר על ידי כוחות הביטחון. ביום 5.8.08 שוחרר ממשמורת, וביום 23.11.08 הונפק לו רישיון ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, אשר הוארך מעת לעת. ביום 23.3.14, עת הגיע גרמאי ללשכת המשיב על מנת להאריך את הרישיון הזמני שבידו, נערך לו תשאול בסיומו הוחלט להוציא לו הוראת שהיה לפיה עליו להתייצב במרכז 'חולות' ביום 29.4.14. ביום 14.5.14 נדחתה בקשתו של גרמאי לבטל את הוראת השהייה שהוצאה לו.

ביום 13.5.14 הגיש גרמאי עתירה לביטול הוראת השהיה שהוצאה לו וחידוש אשרתו. בד בבד עם העתירה הוגשה בקשה לסעד ביניים. ביום 22.5.14 הוריתי כי לא תינקטנה פעולות השמה נגד גרמאי בחולות עד להחלטה אחרת, אך לא מצאתי להורות על מתן אשרת שהיה. ביום 7.9.14 הוסכם על איחוד הדיון בעתירה עם הדיון בעת"מ 46893-04-14. לאחר קיום דיון בעתירה והגשת השלמות טיעון מטעם הצדדים, ניתן פסק הדין בבג"ץ 8425/13. גם בתיק זה, ניתנה למשיב ארכה לגיבוש עמדתו לאור פסק הדין שניתן, כאשר ביום 20.10.14 הוריתי כי המשיב יתן לגרמאי את אשרת השהיה בה נשא טרם מתן הצו להשמתו בחולות. בקשת המשיב לדחיה נוספת לגיבוש עמדתו – נדחתה, משסברתי, כאמור, כי אין מקום לדחיות נוספות בעתירה ומצופה היה שתוגש עמדה מנומקת ולא עוד בקשת דחיה.

1. העותר בעת"מ 46798-04-14, זראי גרמי קידנה (להלן - "זראי"), הינו נתין אריתריאה יליד 1984. זראי הסתנן לישראל ביום 29.7.08 וניתן לו רישיון ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, אשר הוארך מעת לעת. ביום 7.5.13 נישא זראי להיימנוט גברמדין אברהם, אזרחית שוודיה, ובעקבות הנישואין החל בהליכים לקבלת אשרה ותושבות בשוודיה. ביום 11.3.14 נערך לזראי תשאול בעקבותיו הוחלט להוציא לו הוראת שהיה לפיו עליו להתייצב במרכז 'חולות' עד ליום 13.4.14. ביום 24.4.14 דחה המשיב את בקשת זראי לבטל את הזימון ל'חולות'.

ביום 29.4.14 הגיש זראי עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז לביטול הוראת השהיה שניתנה לו ולחידוש אשרתו. בד בבד עם העתירה הוגשה בקשה לסעד ביניים. ביום 13.5.14 הועבר הדיון בעתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 22.5.14 הוריתי על עיכוב השמתו של זראי בחולות עד להכרעה בעתירה אך לא מצאתי להורות על חידוש אשרתו. לאחר הדיון בעתירה והשלמת הטיעון וטרם מתן פסק הדין, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 8425/13 והוגשה בקשה מטעם זראי לבטל את ההחלטה להשמתו בחולות ולחדש את האשרה לאור הכרעת ביהמ"ש העליון. ביום 19.10.14 נעתרתי לבקשת המשיב ליתן לו ארכה לגיבוש עמדתו, תוך הוראה כי תינתן לזראי אשרה כפי שהיתה לו, טרם מתן ההחלטה להשמתו בחולות. ביום 10.12.14 דחיתי את בקשת המשיב למתן ארכה נוספת להגשת תגובתו, משסברתי, כאמור, כי אין מקום לדחיות נוספות בעתירה ומצופה היה שתוגש עמדה מנומקת ולא עוד בקשת דחיה

1. דין העתירות להתקבל לאור פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 8425/13.

הוראות השהיה שניתנו לעותרים מבוססות על הוראות תיקון 4 לחוק למניעת הסתננות, אשר קבעו כי כאשר יש קושי בגירוש מסתנן, ניתן להורות כי הוא ישהה במרכז שהיה עד לגירושו מישראל (סעיף 32ד. לחוק). הוראות חוק אלה בוטלו בבג"ץ 8425/13 בו נקבע, כי הוראות השהיה במתקן 'חולות' כפי שנקבעו פוגעות בהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו באופן שאינו מידתי. כפי שהובהר בפסק הדין,

"ההסדר שלבחינתו אנו נדרשים כאן מחייב שהייה כפויה לתקופה של לכל הפחות שלוש שנים במרכז שהייה. תקופה זו אינה עומדת כל עיקר ביחס ראוי לפגיעות הטמונות בו. להשקפתי, תקופת זמן זו היא בלתי מידתית במובהק. היא ארוכה - ארוכה בהרבה - מן ההסדרים ההשוואתיים שעליהם עמדנו. ניתן לומר כבר עתה, כי מרכז השהייה שהתווה המחוקק בפרק ד' לחוק פוגע בצורה חריפה בזכויות יסוד: זהו מרכז המנוהל בידי שירות בתי הסוהר; נדרשת בו התייצבות שלוש פעמים ביום; ואין כל עילת שחרור ממנו. שלילת חירות בתנאים אלה ולפרק הזמן שעליו עמדנו – פגיעתה קשה במיוחד, ואין היא מצדיקה את התועלת שהיא משיאה. על רקע כל שמנינו, אני סבור כי אין מנוס מן הקביעה כי פרק ד' לחוק אינו מידתי" (סעיף 60 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן).

בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי הכרזת הבטלות של פרק ד' לחוק למניעת הסתננות, העוסק בשהיה במרכז 'חולות', תושהה למשך 90 יום. בית המשפט העליון לא התייחס, אמנם, להוראות שהייה, אשר טרם הוצאו אל הפועל, אולם, שעה שנקבע, כי המדובר בהסדר שאינו חוקתי ודיונו בטלות, יש כדי להשפיע באופן ברור גם על האכיפה של הוראות השהייה, שניתנו וטרם בוצעו. בהתחשב בכך שתקופת השהייה צפויה לבוא אל קיצה בעוד זמן קצר, ביום 21.12.14, איני רואה כל טעם להוסיף ולהמתין, ויש להורות על קבלת העתירה וביטול הוראות השהיה שניתנו לעותרים.

1. אוסיף כי מלכתחילה, נעניתי לבקשת המשיב למתן ארכה לגיבוש עמדתו. עם זאת, המשיב לא ניצל את הזמן שניתן לו ולא הביע כל עמדה לגופן של העתירות בנסיבות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין בבג"ץ 8425/13. התוצאה היא שלא הובא בפני כל נימוק של ממש מדוע אין לקבל העתירות.

בבקשה האחרונה למתו ארכה נוספת, הפנה המשיב לכך שביום 8.12.14 אושר בכנסת החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאת מסתננים ועובדים זרים מישראל (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה - 2014. המשיב לא פירט מהן הוראותיו של תיקון זה והאם הוא חל על העותרים שכאן. כך או אחרת, איני סבורה כי יש בחוק החדש כדי להשפיע על עניינם של העותרים, אשר כיוונו את עתירתם כלפי הוראות השהיה שהוצאו להם בהתאם לחוק שבוטל.

ככל שימנצא המשיב לנקוט כלפי העותרים בצעדים כלשהם במסגרת הוראות החוק החדש, הרי שפתוחה בפניו הדרך לעשות כן כל עוד צעדים אלה עולים בקנה אחד עם הוראות החוק החדש.

1. סוף דבר, אני מקבלת העתירות וקובעת, כי הוראות השהיה במתקן 'חולות' שניתנו לעותרים מבוטלות ויש להשיב להם את אשרות השהיה בישראל שהיו בידיהם ערב מתן הוראות השהייה.

לא מצאתי לחייב בהוצאות, כיוון שהצו להשמה בחולות ניתן על פי הוראת חוק קיימת ובסמכות.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ה, 14 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.