לפני: כב' השופטת אורלי סלע – נשיאה

נציג ציבור (עובדים) – מר יאיר טבת

נציג ציבור (מעסיקים) – מר אסי פידל

פסק דין

1. בוריס סימן טוב (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר בליקויים מהם הוא סובל בכתף ומרפק שמאל וכן באגודלים כפגיעה בעבודה.

2. משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק –

"1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי / אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו לנזק הנטען.

2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.

3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה", הגיש הוא תביעה לבית הדין.

3. עובדות המקרה הינן –

א. התובע יליד 1962.

ב. התובע הועסק בחברת מאפיית הראשונים בע"מ מתאריך 12.7.1995 עד 30.8.2011. במסגרת עבודתו עבד התובע בפס הייצור במאפיה, שם העמיס מוצרי בצק במגשים על עגלה.

ג. התובע עבד 6 ימים בשבוע, בדרך כלל במשמרות בוקר, בימים א' עד ה' מהשעות 7:10 עד 17:00 וביום ו' מ-07:00 עד 12:00.

ד. לתובע היו הפסקות בין השעה 09:00 ל-09:10 ומהשעה 12:00 ל-12:30.

ה. לעתים, עבד התובע משמרות ערב במקום משמרות בוקר, אך אופי העבודה ומספר שעות העבודה לא השתנו.

ו. תפקידו של התובע, כאמור, הוא להעמיס בצקים בקו הייצור באופן הבא:

התובע היה מניח מגש ריק בפס הייצור וכאשר המגש היה מתמלא, הוא היה מעבירו מפס הייצור לעגלה.

ז. משקלו של כל מגש מלא הוא כ-3.6 ק"ג ובכל עגלה מועמסים 28 מגשים.

ח. כמות העגלות שהועמסו על ידי התובע במהלך יום עבודה הינה –

1. למכסת ייצור קבועה – 40 עגלות המכילות 28 מגשים בכל עגלה וסה"כ 1,120 מגשים.

2. להקפאה עמוקה – 16 עגלות, המכילות 18 מגשים בכל עגלה וסה"כ, 288 מגשים.

ט. מצבו הרפואי של התובע כעולה מתיקו הרפואי.

4. ד"ר דויד יפה נתמנה לשמש כמומחה יועץ רפואי בתיק (להלן – המומחה) ונתבקש להשיב לשאלות כלהלן –

א. מהו הליקוי של התובע?

ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?

גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב וקיים, לדעת המומחה, קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו – האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

5. בחוות דעתו מיום 27.9.2015 (להלן – חוות הדעת), בהשיבו לשאלות שהופנו אליו על ידי בית הדין, קבע המומחה –

"תשובה א: מר סימן טוב אובחן כסובל משינויים ניווניים מרפק שמאל, תסמונת התעלה הקרפלית ביד ימין, תסמונת התעלה הקוביטלית מרפק שמאל, תסמונת אצבע הדק אגודל ימין ושמאל.

תשובה ב: על פי הספרות הרפואית כולל הספרים [...] וכן חוזר נפגעי עבודה בנושא תסמונת התעלה הקרפלית מאת גב' מנצורי לאה, אגף ביטוח נפגעי עבודה מתאריך 3.2.20005, הקישור בין תסמונת התעלה הקרפלית ועבודה הינה שנויה במחלוקת. במידה ותסמונת התעלה הקרפלית משוייכת לסוג עבודה מסוים, בלתי אפשרי להצהיר אם העבודה גרמה לתסמונת או החמירה תסמונת אסימפטומטית קיימת והביאה להופעת סימפטומים באדם שהגורמים האישיים העמידו אותו בסיכון להופעת התסמונת.

הוועדה המייעצת לפגיעות בעבודה, משרד הפנים בלונדון, אנגליה, הסיקה בשנת 1992 כי נדרשת חשיפה משמעותית לעבודה המלווה בוויברציות על מנת לקבוע כי התסמונת הופיעה בעקבות העבודה. בניגוד לקביעה זו יש המשייכים הפעלה רפיטאטיבית מאומצת של היד כגורם פוטנציאלי להופעת תסמונת התעלה הקרפלית.

הגדרה של פעילות רפטאטיבית ומידת הכוח הנדרשת משתנה בין המחקרים השונים אולם בפרסום של Silverstein משנת 1987 הוגדרה עבודה מאומצת כפעילות בה הכוח הנדרש לביצוע הפעילות הינה מעל 4 ק"ג. פעילות רפיטאטיבית הוגדרה כפעולה המתבצעת תוך פחות מ-30 שניות או כאשר מעל ל-50% מהפעילות המתבצעת חוזרת על עצמה בכל פעילות ומנח שורש היד בעמדת כיפוף או יישור מוגזמים.

יש המשייכים עבודה מול מחשב כגורם סיכון להופעת תסמונת התעלה הקרפלית אולם יש המשייכים עבודה מול המחשב לשימוש בעכבר ולאו דווקא לעבודת הקלדנות.

גורמים אישיים המהווים גורמי סיכון להופעת תסמונת התעלה הקרפלית הינם בין היתר: השמנת יתר (Obesity), דלקת פרקים, בלות, מצב לאחר כריתת רחם, סכרת, עישון. ניתן להתרשם מההשפעה המשמעותית של הגורמים האישיים מהשכיחות הגבוהה של הופעת תיסמונת התעלה הקרפלית דו צדדי וכן ממעורבות מספר עצבים וזאת גם במצבים בהם רק גפה אחת מבצעת פעילות החושפת אותה לפגיעה עצבית. החברה האמריקאית לכירורגיה של היד הצהירה כי הספרות אינה תומכת כי ניתן לשייך פעילות מסוימת בעבודה להתפתחות תסמונת התעלה הקרפלית.

בנוגע לתסמונת התעלה הקוביטלית, על פי הספרות הרפואית נדרשת כפיפה חוזרת ונשנית של המרפקים לשם קביעה כי לגורם התעסוקתי השפעה על הופעת התסמונת.

בהתבסס על הסעיף העובדתי והספרות הרפואית למצוא קשר בסבירות של מעל 50% בין המרכיב התעסוקתי לבין תסמונת התעלה הקוביטלית שאובחנה במרפק שמאל. לא מצאתי תימוכין בספרות הרפואית המאפשרים מציאת קשר סיבתי בין אופי עבודת התובע בנוגע לתסמונת התעלה הקרפלית בידו הימנית, אצבע הדק; באגודלים דו צדדי והשינויים הניווניים שאובחנו במרפק שמאל.

תשובה ג: בהתאם לסעיף העובדתי מר סימן טוב להבנתי מבצע במסגרת עבודתו פעילות של כפיפה חוזרת של המרפק ולפיכך ניתן להבין כי מבוצעת תנועה החוזרת על עצמה ולפיכך הנזק הינו נזק מצטבר אשר הביא לליקוי, תסמונת התעלה הקוביטלית.

תשובה ד: בהתבסס על הרקע הרפואי כולל עישון והשמנת יתר הנני מייחס למרכיב התעסוקתי השפעה מהותית בשיעור של מעל 20% אך בדרך של החמרה". (ההדגשות הוספו – א.ס.).

6. לאחר קבלת חוות הדעת, ולאור האמור בה –

א. ב"כ התובע ביקש למחוק את התביעה בגין הפגימה באגודלים.

ב. ב"כ הצדדים ביקשו להכיר בתסמונת התעלה הקוביטלית ממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה.

משכך, הפלוגתא בה יש להכריע הינה האם יש להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית ממנה סובל התובע בידו הימנית כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

7. תמצית טענות ב"כ התובע בסיכומיו לעניין תסמונת התעלה הקרפלית –

א. יש לדחות את מסקנות חוות הדעת ככל שהן מתייחסות לתסמונת התעלה הקרפלית, ולהכיר בליקוי כפגיעה בעבודה.

ב. כך, בסעיף 2 לחוות הדעת מסביר המומחה כי יש דעות שונות ותבחינים שונים לעניין ההכרה בפגיעת התעלה הקרפלית כפגיעה בעבודה. בין היתר, ציין המומחה כי יש מחקרים שמסיקים כי נדרשת חשיפה משמעותית המלווה בוויברציות על מנת לקבוע שהתסמונת הופיעה בעקבות העבודה, וכן כי יש מחקרים הסוברים כי פעילות רפיטטיבית היא פעילות הכרוכה בהרמת משקל של כ-4 ק"ג מדי 30 שניות תוך מנח כף יד בעמדת יישור או כיפוף קיצוני.

ג. כאשר משווים את התיאור לעיל לעובדות המקרה, אין כמעט עובדה אחת שלא מתקיימת. כך, בתנועה של העמסת המגש, העומס כולו מוטל על כף היד, המגשים שוקלים בקירוב כ-4 ק"ג ובכדי לעמוד בקצב פס הייצור יש לבצע את הפעולה מדי 30 שניות.

8. תמצית טענות הנתבע בסיכומיו לעניין התעלה הקרפלית –

א. יש לאמץ את חוות הדעת כלשונה.

ב. בסעיף 2 לחוות הדעת המומחה אכן מתאר מספר רכיבים שנקשרו לתסמונת התעלה הקרפלית.

ג דא עקא, התבחינים שפירט המומחה בחוות דעתו לא התקיימו בעניינינו, שכן משקל המגשים נופל מ-4 ק"ג ועומד על משקל ממוצע של 3.6 ק"ג. כמו כן, לא נטען למנח חריג של כף היד, והדבר אף לא פורט במסגרת העובדות המוסכמות שהיו בפני המומחה.

ד. היות ורוב רכיבי התובענה נדחו, אין מקום לפסיקת הוצאות.

9. בתשובתו לסיכומי הנתבע טען ב"כ התובע כי באשר לטענת הנתבע לעניין אי העלאת הטענה לגבי מנח כף היד – הרי שאין דרך אחרת להעמיס מגש ומדובר בהפעלת שכל ישר.

דיון והכרעה –

10. המומחה קובע, בחוות דעתו, כי אין קשר סיבתי בין תסמונת התעלה הקרפלית ממנה סובל התובע בידו הימנית והשינויים הניווניים במרפק שמאל, לבין עבודתו.

11. הלכה פסוקה היא שבית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. [דב"ע שן/0-48 המוסד לביטוח לאומי נ' עמירם פיאלקוב, [פורסם בנבו] פד"ע כב 321; דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) (ניתן ביום 2.11.99)].

בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה, עובדתית או משפטית, יוצאת דופן לעשות כן [דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר (פורסם בנבו)].

12. לא מצאנו, במקרה זה, הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לסמוך על חוות דעת המומחה ומסקנותיו בשאלות הרפואיות שבמחלוקת.

המומחה, על סמך עובדות המקרה ועל סמך ניסיונו המקצועי – רפואי וכל החומר הרפואי המפורט שעמד בפניו, לרבות תיקו הרפואי של התובע, הגיע למסקנות חד משמעיות בעניינו של התובע.

13. באשר לטענות התובע לעניין עמידתו בכל התנאים המפורטים בספרות אותה ציטט המומחה בעניין תסמונת התעלה הקרפלית – עיון בעובדות מעלה שהתובע, בשום שלב ואף לא במסגרת העובדות המוסכמות, לא טען עובדות העולות בקנה אחד עם הספרות המצוטטת.

כך לא נטען, וממילא לא הוכח, כי נעשתה על ידי התובע עבודה משמעותית המלווה בוויברציות.

עוד מוסכם, כי המשא שהיה על התובע להרים שקל פחות מ-4 ק"ג.

זאת ועוד, עיון בעובדות מעלה שהתובע, בשום שלב ואף לא במסגרת העובדות המוסכמות, לא טען שמנח שורש כף היד היתה בעמדת כיפוף או יישור ולבטח לא טען שהיתה בעמדת יישור או כיפוף קיצוניים. נדגיש שלאור חוות הדעת לא די שהמנח היה, אם היה, בעמדת כיפוף או יישור (דבר שלא נטען כלל) אלא על המנח להיות בעמדה של כיפוף או יישור מוגזמים.

עוד יצוין, כי מנח חריג של כף היד בעת העמסת המגשים היה מוביל למצב של פגיעה בשתי הגפיים, זאת בעוד הפגיעה נטענת אך לגבי יד ימין של התובע.

לכל זאת מצטרפת העובדה כי לאור האמור בחוות הדעת, החברה האמריקאית לכירורגיה של היד הצהירה כי הספרות אינה תומכת בכך שניתן לשייך פעילות מסוימת בעבודה להתפתחות תסמונת התעלה הקרפלית.

14. אי לכך, אנו מקבלים את חוות הדעת ככתבה וכלשונה וקובעים –

א. התביעה להכיר בתסמונת התעלה הקוביטלית במרפק יד שמאל כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק, מתקבלת.

ב. התביעה להכיר בפגימה באגודלים כפגיעה בעבודה, נדחית.

ג. התביעה להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית ממנה סובל התובע בידו הימנית כפגיעה בעבודה, נדחית.

15. לאור התוצאה אליה הגענו, ומשתביעת התובע התקבלה בחלקה בלבד יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך 400 ש"ח ובנוסף שכ"ט עו"ד התובע בסך 1,500 ש"ח שישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. אם לא ישולמו הסכומים במועד, יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, יבי"ב אדר א' תשע"ו, (21 פברואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.