בפניי שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), שהדיון בהן אוחד.

א. בת"צ 57403-02-14 הגיש המבקש, מר אמיר אורן (להלן: "המבקש"), תובענה כנגד המשיבה ובקשה לאישורה כייצוגית (להלן: "הבקשה הראשונה").

תמצית טענות המבקש כנגד המשיבה בבקשה הראשונה:

המשיבה, כך נטען, הפרה הוראות חקוקות באשר לחובת סימון המוצרים כנדרש בהוראות הדין, ובכלל זה, הפרת הסימון בכינוי שמות המוצרים ו/או בסימון הרכיבים אשר במוצרים, וכן הפרת חובות הסימון, ביצוע מעשי הטעייה, והכשלת המבקש ושאר חברי הקבוצה המיוצגת בכל הנוגע לרכישת המוצרים הבאים:

חלב טרי 3%, ו/או חלב טרי 1%, ו/או חלב מלא בטעם של פעם 3.8%.

הקבוצה שמעוניין המבקש לייצג היא כל ציבור הצרכנים שרכשו ו/או צרכו במהלך שבע השנים שקדמו להגשת התובענה, את המוצרים נשוא התביעה, כולם או מקצתם. להערכתו של המבקש הקבוצה המיוצגת כוללת כ-40% ממשקי הבית מכל האוכלוסייה שצרכה את המוצרים נשוא התובענה.

ב. בת"צ 24630-05-14 הגיש המבקש תובענה כנגד המשיבה ובקשה לאישורה כייצוגית (להלן: "הבקשה השניה"), בטענה כי המשיבה הטעתה בגין הפרת חובות חקוקות את כל הצרכנים שרכשו או צרכו את המוצרים הבאים:

משקה חלב מפוסטר בתוספת סיבים תזונתיים 1% שומן, בתוספת סידן, וויטמינים A + D, מועשר בסידן ובויטמין D.

משקה חלב בטעם וניל מפוסטר 3.5% שומן בתוספת ויטמין D, מיוחד לקפה.

משקה חלב בטעם וניל, מפוסטר, בתוספת סיבים תזונתיים 3% שומן, בתוספת סידן, ברזל, וויטמין D.

משקה חלב בטעם וניל, מפוסטר, בתוספת סיבים תזונתיים 1% שומן, בתוספת סידן, ברזל וויטמינים A+D.

ג. בכל הנוגע לבקשת האישור הראשונה, המתמקדת בעניין הפרת הוראות חקוקות באשר לחובת סימון המוצרים, טוען המבקש, כי המשיבה הפרה את הסימון בכינוי שמות המוצרים, ו/או בסימון הרכיבים אשר במוצרים.

לטעמו של המבקש, הֵפרה המשיבה את תקן 1145 "סימון מזון ארוז מראש" (להלן: "תקן 1145"). לפי סעיף 4.2 של תקן זה, במידה וקיים למוצר, כמו מוצרי החלב לשתיה, תקן מיוחד, אזי שם המזון יהיה כשם המופיע בתקן המיוחד, וניתן לכנות את המזון בשם זה, רק במידה והוא עומד בקריטריונים המפורטים בתקן המיוחד.

המבקש מפנה לסעיף 104 + 105 של תקן החלב (ת"י 284), סעיפים הקובעים שמות/כינויים למוצרים תחת הכותרת "מיון וכינוי " ו"תוספות":

104.1 "חלב רגיל"; 104.1.1 חלב "מהומגן"; 104.1.2 חלב לא "מהומגן" ; 104.2 חלב "כחוש"; 104.3 חלב "דל שומן"; 104.4 חלב "עתיר שומן"; 104.5 חלב "מפוסטר"; 104.6 חלב "עמיד", 104.7 חלב "מעוקר" ו-105.2.1 "חלב מועשר בחלבוני חלב".

מוסיף המבקש, שאלה גם הכינויים שנקבעו לחלב פרה לשתייה לפי סעיף 104 + 105.2.1 בתקן ישראלי ת"י 284 – "מיון וכינוי".

ד. טוען המבקש, בהתייחס לסעיף 3.13 של תקן 1145, כי על שם המזון להיות מסומן באותו צד של האריזה הגלוי לעין בשעת הצגת המזון למכירה. לטעמו, הכינויים המופיעים על המוצרים נשוא הדיון (כגון: "חלב טרי" ו"חלב בטעם של פעם"), מנוגדים להוראות תקן החלב וצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט-1998 (להלן: "צו הגנת הצרכן").

ה. עוד טוען המבקש, שהחלב מוצג כאילו הוא "חלב מלא", ואולם הוא אינו "מלא", ואף אין כינוי כזה בתקן, שכן החלב במוצרים נשוא התובענה עבר תהליך הפרדה לשמנת וחלב כחוש, עבר הימגון, עבר פיסטור, ולבסוף סטנדרטיזציה של השמנת והחלב לפי אחוז השומן הרצוי.

מכאן, שהחלב עבר תהליכים רבים מאז החליבה ועד לקרטון, ולכן אין בסיס לשימוש במילים "חלב מלא", ואין כינוי כזה בתקן.

גם החלב המוצג כ"טעם של פעם" אינו שונה, לטענת המבקש, מבחינת רכיביו מסוגי חלב אחרים שמייצרת המשיבה, למעט ההבדל באחוז השומן שבכל אחד מן המוצרים. לכן, כינוי המוצר בשם "חלב מלא" ו/או "טרי" נעשה בניגוד להוראות הדין, ועולה אף לכדי הטעיית הצרכן.

לכן, לטעמו של המבקש, הכינוי שנותנת המשיבה למוצרים מנוגד לסעיף 2.12 של תקן 1145 (דהיינו, שם המזון חייב ליתן תיאור נכון ולא מטעה של מהות המזון), וכן בניגוד לסעיף 4.2 של תקן 1145, הקובע שאם קיים תקן מיוחד, יש לכנות את המוצרים לפי המופיע בתקן המיוחד, ובענייננו המדובר בכינויים המנויים בסעיף 104 של תקן החלב.

ו. עוד טוען המבקש, כי המשיבה הפרה חובה חקוקה, שכן הכינוי שנתנה למוצרים נשוא התובענה איננו נכון, והוא מנוגד לסעיף 3.3 בתקן 1145, המחייב שכל סימון יהיה נכון, לא מטעה, וניתן להוכחה.

המבקש מפנה בנוסף להוראת סעיף 17(א)(4) של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), בכל הנוגע לסימון כמות המצרך ופירוט חומרי היסוד שמהם הוא מורכב, ולרבות סעיף 2.11 וסעיף 8.1 של תקן 1145, וטוען, כי המשיבה לא סימנה על האריזה את הרכיבים כנדרש בהוראות הדין, לא פירטה את חומרי היסוד מהם מורכבים המוצרים, ולא ניתן לדעת האם אין במוצרים אלה חומרים נוספים, ומה הם הרכיבים מהם מורכב כל אחד מן המוצרים, ולמעשה לא ניתן לדעת מה ההבדל המהותי בין המוצרים מלבד השוני באחוזי השומן.

ז. עילות התביעה עליהן מתבסס המבקש הן: הטעיה ואי-גילוי לפי חוק הגנת הצרכן, הפרת הוראות סעיף 11 של חוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), וכן עילות תביעה המבוססות על חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים" (חלק כללי)) [הטעיה, אי-גילוי, חוסר תום-לב והפרת חוזה], וכן גם תרמית והפרת חובה חקוקה כשהמבקש מפנה לחוק התקנים, התשי"ג-1953 (להלן: "חוק התקנים"), תקן ישראלי 1145, תקן החלב 284, וצו הגנת הצרכן, וכן מתבסס המבקש על חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, וטוען כי נגרם לו הן נזק ממון והן נזק שאיננו ממוני.

לבקשה הראשונה מצורף תצהירו של המבקש (ת/2) וכן תמונות המתעדות את המוצרים נשוא התביעה, כפי שהם נמכרים על מדפי רשתות השיווק, וכן בשלטי חוצות. כמו כן, מצורף מסמך מתוך המאמר של ד"ר אורי ציזיק – מומחה לתזונה - "ארץ זבת חלב".

ח. בבקשה השניה טוען המבקש, כי המשיבה הפרה שורה של הוראות חקוקות מהותיות, וכן הטעתה את הצרכנים בכל הנוגע לכינוי המוצרים בשמות המנוגדים להוראות הדין, וייצור מוצרים בניגוד לדין כדי לעקוף את דרישות חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 (להלן" "חוק הפיקוח"), וחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק ההגבלים"), וכן ביצעה המשיבה מעשי הטעייה בסימון המוצרים תוך הכשלת המבקש ושאר חברי הקבוצה, באופן שהם הסתמכו על המצג שבאריזת המוצרים ורכשו את המוצרים הבאים:

1. משקה חלב מפוסטר בתוספת סיבים תזונתיים 1% שומן, בתוספת סידן, ויטמינים A+D - מועשר בסידן ובויטמין D.

2. משקה חלב בטעם וניל, מפוסטר, 3.5% שומן בתוספת ויטמין D, מיוחד לקפה.

3. משקה חלב בטעם וניל, מפוסטר, בתוספת סיבים תזונתיים 3% שומן, בתוספת סידן, ברזל וויטמין D.

4. משקה חלב בטעם וניל, מפוסטר, בתוספת סיבים תזונתיים 1% שומן, בתוספת סידן, ברזל וויטמינים A + D.

צילום אריזות המוצרים מצורף כנספח א' לבקשת האישור השניה, הנתמכת בתצהירו של המבקש (ת/1).

ט. הקבוצה שאותה מעוניין המבקש לייצג כוללת כל אדם שרכש או צרך את המוצרים נשוא התובענה תוך הטעיית חברי הקבוצה לרכוש את המוצרים בהסתמך על סימון המזון המטעה, ולרבות הפרת החובות החקוקות.

עילות התביעה עליהן מסתמך המבקש בבקשתוֹ השניה הן: הטעיה לפי סעיף 2 של חוק הגנת הצרכן, עשיית דבר שיש בו ניצול מצוקתו של הצרכן לפי סעיף 3(ב) של חוק הגנת הצרכן, הפרת חובת הגילוי לפי סעיף 4 של חוק הגנת הצרכן, הפרת הוראות סעיף 11 של חוק המכר, הפרת החובה לקיים חוזה בתום לב לפי סעיפים 12 + 39 של חוק החוזים (חלק כללי), תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולרבות עוולת הרשלנות שעל-פי פקודה זו, הפרת הוראות חוק התקנים, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט-1998, הפרת צו הגנת הצרכן (סימון טובין), התשמ"ג-1983, הפרת תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון) 1935, הפרת תקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולות ריפוי למוצרי מזון), התשל"ח-1978, הפרת תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון), התשס"א-2001 (להלן: "תקנות תוספי מזון"), וכן הפרת תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי תזונה), התשנ"ז-1997 (להלן: "תקנות תוספי תזונה"), הפרת תקן ישראלי 284 בעניין חלב פרה לשתייה, תקן ישראלי 55 בעניין "חלב פרה גולמי", תקן ישראלי 1145 "סימון מזון ארוז מראש", תקן ישראלי 1118-1 "תכולה אחידה של מוצרי מזון – כללי", תקן ישראלי 1118-2 "תכולה אחידה של מוצרי חלב", הפרת פקודת הנזיקין [נוסח חדש], הפרת חוק ההגבלים, הפרת חוק הפיקוח, הפרת חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") והפרת חובה חקוקה הנובעת מהפרות החוקים הנ"ל.

לטענת המבקש, מוסיפה המשיבה ביודעין תוספים אסורים כמפורט בבקשה, בניגוד להוראות הדין, תוספים שעלולים בנסיבות מסוימות לגרום נזק בריאותי, שכן לטענתו, צריכה מופרזת של אחד מתוספי התזונה שמוסיפה המשיבה בניגוד להוראות הדין ובניגוד לתקנות בריאות הציבור (תוספי מזון ותוספי תזונה) עלולה לגרום לנזק בריאותי.

י. טוען המבקש, כי הכינוי "משקה חלב" הינו בניגוד לדין ונועד להטעות את הציבור ולעקוף את הוראות הדין לצורך עשיית עושר ולא במשפט. המוצר המכונה "משקה חלב" הוא למעשה מוצר חלב לשתייה (97-99 אחוזי חלב). לטענת המבקש, "משקה חלב" הוא בגדר "מצרך דומה", כהגדרתו בסעיף 1(א) של חוק הפיקוח, ולמעשה אין הבדל בינו לבין חלב "טרי רגיל".

כינוי המוצרים בשם "משקה חלב" נועד, לטענת המבקש, להטעיה מכוונת ומעשה תרמית כלפי ציבור הצרכנים על מנת שניתן יהיה לטעון שהוראות הדין אינן חלות על "המשקה". טוען המבקש, כי לשיטת המשיבה, ובניגוד להוראות הדין, ניתן להוסיף למוצר תוספים, ויטמינים, סידן, סיבית תזונתיים וכו', כדי להציג את החלב כמשקה חלב מועשר עם תוספים ותוספות כדי להכשיר את הקרקע לגביית מחירים הגבוהים בהרבה ממחירי מוצרי החלב "הרגילים".

י"א. המבקש מפנה לכתבה שהתפרסמה ביום 7.7.2011 ב-ynet, שכותרתה "מסלול עוקף פיקוח: מוסיפים סידן מעלים מחיר", העתק הכתבה מצורף כנספח ב' לבקשה. תמצית הטענה היא, שבזכות מילת הקסם "מועשר" או "משקה חלב" מאמירות המחלבות את המחירים לעומת מחיר של חלב מפוקח. מוסיף המבקש, שהמשיבה מנסה להציג מוצרים אלה כ"איכותיים" ו"בריאים יותר" על מנת להצדיק גביית מחיר הגבוה מהמחיר הקבוע בצו הפיקוח (הכוונה לצו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מירביים לחלב ומוצריו), התשע"ד-2014)).

י"ב. כמו בבקשת האישור הראשונה, כך גם בבקשת האישור השניה, מפנה המבקש לסעיף 4.2 של תקן ישראלי 1145, הקובע שאם קיים תקן מיוחד למוצר, יהא שם המזון השם כפי שמופיע בתקן המיוחד. תוהה המבקש: אם יש לחלב תקן מיוחד – מדוע בחרה המשיבה לכנות את מוצריה בכינויים המנוגדים להוראות הדין?

י"ג. עוד מפנה המבקש, לסעיף 2.1 בתקן חלב גולמי (ת"י 55), הקובע שאין להוסיף לחלב או לגרוע ממנו דבר. סעיף 103 של תקן החלב קובע, כי חומר המוצא למוצר יהיה חלב פרה גולמי מסוג א'. כמו כן, סעיף 107.3 של תקן החלב קובע, ששם המוצר יסומן במילה "חלב" בתוספת כינוי המוצר המפורט בסעיף 104 של תקן החלב שעניינו "מיון וכינוי".

מדגיש המבקש, כי סעיף 104 הנ"ל של תקן החלב מפרט את כינויי המוצר הבאים: חלב רגיל, חלב מהומגן, חלב לא מהומגן, חלב כחוש, חלב דל שומן, חלב עתיר שומן, חלב מפוסטר, חלב עמיד, וחלב מעוקר.

מוסיף המבקש, שבסיפא של סעיף 104 הנ"ל נקבע, שאין לכלול את המילה "חלב" בשם של מוצר שתקן זה אינו חל עליו, אולם המשיבה מכנה את המוצרים נשוא בקשת האישור בכינויים שאינם בהתאם להוראות סעיף 104 של תקן החלב, וזאת במטרה לגרום לציבור הצרכנים לחשוב כי המדובר במוצרים המכילים רכיבים או תוספים איכותיים יותר, או בריאים יותר.

י"ד. טוען המבקש, כי המשיבה מוסיפה לחלב תוספי תזונה ו/או תוספי מזון – סידן וסיבים תזונתיים בניגוד להוראות הדין בשעה שלפי תקנות תוספי מזון חל איסור להוסיף תוסף מזון אלא אם כן התוסף משמש למטרה טכנולוגית של המוצר (משמר, מחזק, מייצב וכו'). לכן, גם אם הוסיפה המשיבה סידן למזון במטרה "להעשיר" את המוצר, הרי זה מנוגד להוראות הדין. כמו כן, על תוסף המזון לעמוד בדרישות של סימון מיוחד וייעודי (רישום שמו הכימי, או מספר ה-E שלו, והמטרה הטכנולוגית שלשמה נוסף התוסף).

גם לגבי תוספי תזונה, כגון: סידן, ויטמינים ומינרלים אחרים, טוען המבקש שהוספתם מנוגדת לתקנות תוספי תזונה, לפיהן חל איסור להוסיף תוסף תזונה אלא אם כן הוספתו עומדת בכל דרישות התקנות.

לטענת המבקש, הוספת ויטמין, או מינרל בכמות העולה על הכמות היומית המירבית המותרת ליחידת מכירה, ללא ציון האזהרות הקבועות בתקנות תוספי תזונה, כל זאת לכאורה עד לסיכון בריאותם של הצרכנים, מצביעה על החומרה היתרה שבהתנהלות המשיבה.

ט"ו. טוען המבקש, שהסימון המופיע על אריזות המוצרים בדבר תוספת סידן, הידוע לכאורה כתורם לחיזוק העצמות, או היותם של הסיבית התזונתיים (הידועים לכאורה כתורמים להקלה בפעילות המעי), מהווה כיתוב שאינו ניתן להוכחה כנדרש בתקן 1145 סעיף 3.3, הקובע: "כל סימון יהיה נכון לא מטעה וניתן להוכחה".

מציין המבקש, שאי-גילוי כמות הסידן המוסף ברשימת הרכיבים כנדרש בתקן 1145 סעיף 8.3 הקובע, כי התכולה של רכיב האחוזים למאה תופיע כאשר יש לרכיב חשיבות ניכרת מבחינת מחיר המזון, מהווה אף הוא הפרה של הוראות הדין.

ט"ז. המשיבה, כך נטען, אף מייחסת, לפי הכיתוב על האריזות, סגולות מרפא למוצרים, כדי להציגם כמוצרים בריאים יותר, תוך הוספת רכיבים או תוספים בניגוד להוראות הדין.

לעניין זה מפנה המבקש לסעיף 2 של תקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולות ריפוי למוצרי מזון), כמו גם לסעיף 3.3 בתקן ישראלי 1145, הקובע כי לא יצוינו בסימון של המוצר סגולות מרפא המיוחסות למזון, ולא יצוין בסימון כי צריכתו עשויה לרפא או למנוע מחלה כלשהי.

י"ז. לטענת המבקש, המשיבה אף משווקת את המוצר "משקה חלב בטעם וניל, מפוסטר, 3.5% שומן, בתוספת ויטמין D מיוחד לקפה" בתכולה של 0.8 ליטר, דהיינו 200 מ"ל פחות ביחס לשאר מוצרי החלב לשתיה שעל המדף הנמכרים בתכולה של 1 ליטר. כמו כן, בהתאם להוראות תקן 1118 (חלקים 1 ו-2) יש לסמן את התכולה כ-800 מ"ל ולא כ-0.8 ליטר.

לטענת המבקש, המשיבה במעשיה אלה מטעה את הצרכן וגורמת לו לרכוש מוצר דומה בכמות פחוּתה.

בשים לב לכל האמור לעיל טוען המבקש, כי המשיבה הפרה ומפרה שורה של הוראות דין, כפי שפורטו לעיל, בפיסקה ט'.

עד כאן תמצית טענות המבקש בשתי הבקשות.

י"ח. המשיבה הגישה תגובה המתייחסת לשתי הבקשות גם יחד. תגובתה נתמכת בתצהיר סמנכ"ל שיווק של תשלובת החלב אצל המשיבה, גב' ענת גרוס-שון (מוצג נ/2, וכן תצהירה הנוסף נ/2א'), תצהיר המדען הראשי אצל המשיבה, מר זאב פייקובסקי (מוצג נ/4), חוות דעתה של מנהלת המחלקה לתזונה קלינית בבית החולים רמב"ם, ד"ר גילה רוזן (מוצג נ/3), וכן חוות דעתו של מר דוד חסיד ממכון טלסקר (מוצגים נ/1 + נ/1א).

י"ט. המשיבה סבורה, שבקשות האישור נשוא הדיון אינן ממלאות אחר התנאים הנדרשים בחוק לאישור תובענות ייצוגיות.

המשיבה טוענת, כי סעיף 9(א) בחוק התקנים קובע, שמִפרט הנקבע בתקן ישראלי מחייב רק במידה והוא הוכרז כתקן רשמי.

כ. מוסיפה המשיבה, כי התקן הישראלי העוסק בחלב פרה לשתייה - ת"י 284 (תקן החלב), הותקן על-ידי מכון התקנים בספטמבר 1981, ובאוגוסט 1987 הוכרז כתקן רשמי. בכך הפכו הוראותיו לדין מחייב.

לפי סעיף 104 של תקן זה ניתן היה לייצר חלב לשתייה בארבע רמות מסוימות של תכולת שומן בלבד (רגיל, כחוש, דל שומן, ועתיר שומן), ולפי סעיף 105 של תקן החלב נאסר להוסיף לחלב לשתייה תוספות למעט התוספות שצוינו בו: תוספת חובה של ויטמינים A + D בשיעור מסוים לחלב כחוש ודל שומן בלבד, ותוספת רשות של מוצקי חלב חסרי שומן.

מציינת המשיבה, כי בשנת 1998 תוקן חוק התקנים, וצומצמו המטרות שלשמן הוסמך השר להכריז על תקן כתקן רשמי. כמו כן נקבע, שהתוקף הרשמי של תקנים וסעיפי תקנים שהכרזתם אינה תואמת מטרות אלה – יפקע. הממונה על התקינה פרסם הודעה על פקיעת התוקף של תקנים (תקני מזון) כתקנים רשמיים, במסגרתה פורטו התקנים שרשמיותם פקעה נוכח תיקון חוק התקנים. בהודעה זו צוינו, בין היתר, גם סעיפים 104 ו-105 של תקן החלב (ת"י 284).

טוענת המשיבה, שבכך נוצרה האפשרות לייצר מוצרים מסוגים שאינם מנויים בסעיף 104 של תקן החלב, הכוללים תוספות שאינן מצויינות בסעיף 105 של תקן החלב, ובכך להרחיב את מגוון המוצרים בקטגוריה, לשפר את רמתם ולהגביר את התחרות.

כ"א. לגבי כל אחד מן המוצרים נשוא בקשות האישור, פירטה המשיבה האם כלול הוא בצו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מירביים לחלב ומוצריו), התשע"ד-2014 (להלן: "צו הפיקוח"), מה מאפיין את אריזתו, שיעור מכירות המוצר מכלל מוצרי המשיבה הכלולים בקטגוריית מוצרי חלב לשתיה, וכן מאפיינים ייחודיים של כל מוצר:

כ"ב. טוענת המשיבה, שקטגוריית החלב ומשקאות החלב נשלטת באופן מכריע על ידי מוצרי החלב לשתייה הרגילים (חלב רגיל 3% ו-1%), שמחיריהם מפוקחים, ומכירותיהם מהוות מבחינה כמותית למעלה מ-94% ממכירות מוצריה של המשיבה בקטגוריה זו. לפי מחקר שוק שהזמינה המשיבה לצרכים שיווקיים, עוד טרם הגשת הבקשה, מודעים הצרכנים לתכונות הייחודיות של מוצרי הפרימיום ומציינים כסיבות לרכישתם את הערכים הצרכניים התואמים אותם.

כ"ג. מוסיפה המשיבה, שלגבי מוצרי הפרימיום של המשיבה המיוצרים ברמות שומן זהות לרמות השומן של מוצרי החלב לשתייה הרגילים (3% ו-1%), קבע המפקח על המחירים במשרד החקלאות, כי אין המדובר במוצרים המהווים מבחינת חוק הפיקוח "מצרכים דומים" למוצרי החלב הרגיל הכלולים בצו הפיקוח. לכן, אין מניעה חוקית למכור אותם במחירים גבוהים מן המחירים המפוקחים של מוצרי החלב הרגיל, וזאת נוכח התכונות התזונתיות הנבדלות של מוצרי הפרימיום ומודעותם של הצרכנים לתכונותיהם הייחודיות.

מכתבו של המפקח על המחירים במשרד החקלאות לגבי מוצריה של המשיבה ומכתבו הכללי בעניין מצורפים לתצהירה של הגב' גרוס (נספח 2 א' + נספח 2 ב' של מוצג נ/2).

כ"ד. טוענת המשיבה, שקביעה של המפקח על המחירים אינה נדרשת ולא התבקשה לגבי מוצרי הפרימיום המיוצרים ברמות שומן שונות מרמות השומן של המוצרים הרגילים, דהיינו, החלב המלא (3.6-4% אחוז שומן) ומשקה החלב לקפה (3.5%), וזאת משום שרמת השומן של מוצרי חלב אלה מהווה אחת התכונות העיקריות שלהם, המבדלת אותם זה מזה, ומשפיעה על ההרכב התזונתי, הטעם ועלות הייצור.

כ"ה. מוסיפה המשיבה, שרוב מוצרי הפרימיום שלה נבדלים ממוצרי החלב הרגיל בכך שאינם מכילים רק חלב, אלא גם תוספות שונות, המסומנות ברשימת הרכיבים שעל האריזה, ובנוסף המוצרים עצמם מכונים "משקה חלב", והדבר מסומן באופן בולט על האריזות. הכינוי "משקה חלב" נבחר גם על-ידי מכון התקנים ככינוי ההולם ביותר למוצרים אלה.

לטעמה של המשיבה, מיונם, כינויים וסימונם של משקאות החלב אינם מוסדרים בתקן החלב, אשר לא חזה את ייצורם, וביטול הרשמיות של הוראות סעיפים 104 ו-105 לתקן החלב, איפשר את ייצורם של משקאות אלה. זכויותיהם של הצרכנים מוגנות בחיקוקים הכלליים, המתייחסים לבריאות ולבטיחות של מוצרי מזון, ובחיקוקים הכלליים המתייחסים לסימונם.

כ"ו. טוענת המשיבה, כי צו הגנת הצרכן אינו מתייחס לסיווג ולסימון של משקאות החלב. תכלית קביעתם של סעיפים 2(ב)-(ג) של צו הגנת הצרכן היתה שמירה על הזהות האותנטית של מוצרי מזון המוגדרים בתקנים שונים והמפורטים בתוספת לצו. התוקף המחייב של סעיפי התקן אליהם מפנה הטבלה המצויה בתוספת של צו הגנת הצרכן, נקבע אך ורק לגבי המוצרים הנקובים בטבלה, שעל האותנטיות שלהם בא הצו להגן. לגבי חלב לשתייה חל הצו, לטענת המשיבה, רק לגבי סוגי המוצרים כפי שהוגדרו בתקן החלב בסעיף 104 לתקן, הנקוב בטבלה.

כ"ז. המשיבה מוסיפה, שאין למבקש טענה כנגד ייצור מוצרי החלב הרגיל (3% ו-1%) והחלב המלא. לעומת זאת, מעלה המבקש שורה של טענות כנגד מוצרי משקאות החלב (משקה חלב מועשר 1%, משקה חלב וניל 3% ו-1%, ומשקה חלב לקפה 3.5%). אולם לגרסת המשיבה, הטענות שמעלה המבקש נובעות מחמת טעות.

מציינת המשיבה, כי בעבר הגביל סעיף 105 של תקן החלב את התוספות שניתן היה להוסיף לחלב לשתייה, אך תוקפו הרשמי והמחייב בוטל ב-1998. צו הגנת הצרכן אינו קובע שלסעיף 105 בתקן החלב תוקף מחייב, אף לא לגבי סוגי החלב לשתייה המוגדרים בתקן וכלולים בו. קל וחומר שאין להגבלה שבסעיף 105 של תקן החלב שום תוקף לגבי משקאות החלב עליהם צו הגנת הצרכן כלל אינו חל.

באשר לתקן ישראלי 55 "חלב פרה גולמי" טוענת המשיבה, כי הוא חל רק על חלב גולמי, ולא על מוצר כלשהו המשווק לצרכנים. סעיף 103 לתקן החלב, קובע, כי חומר המוצא למוצר יהיה חלב פרה גולמי מסוג א'. מכאן, שהוראה זו אינה עוסקת בתוספות אותן ניתן להוסיף לחומר המוצא, ואינה אוסרת הוספתן.

כ"ח. באשר להוראת סעיף 210.3 של תקן החלב טוענת המשיבה, שסעיף זה מתייחס רק לכמות הוויטמינים A+D שחייבים להוסיף לחלב רגיל 1% ולחלב כחוש, אך אין בו איסור להוסיף ויטמינים או תוספות אחרות למשקאות המיוצרים מחלב עם תוספות כמו משקאות החלב.

כ"ט. באשר לטענות המבקש בעניין תוספי מזון מציינת המשיבה, שתוספות הסידן והסיבים התזונתיים שבמשקה החלב המועשר 1% ומשקאות החלב וניל 1% + 3% - אינם בגדר תוספי מזון על-פי ההגדרה שבסעיף 1 של תקנות תוספי מזון, הואיל ואין להם מטרה טכנולוגית (כגון: חומר מייצב, חומר משמר וכדומה), אלא הם נועדו לשמש כרכיב תזונתי של משקה החלב.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקש מתייחס לתוספות שבמשקאות החלב לא רק כ"תוספי מזון" אלא גם כ"תוספי תזונה", ואולם התייחסות כפולה זו אינה אפשרית, הואיל והגדרת "תוסף מזון" מוציאה מתוכה כל חומר שהוא "תוסף תזונה".

תקנות תוספי תזונה מתייחסות למוצרים שהם עצמם תוספי תזונה, כגון גלולות, טיפות, אבקות וכו', ואין בהן הוראה הנוגעת להעשרת מוצרי מזון בתוספי תזונה. מכאן, שתקנות אלה אינן חלות כלל על משקאות החלב, שהם עצמם אינם בגדר "תוספי תזונה" (אלא הם בגדר "מזון").

ל. באשר לטענת המבקש שהתוספות שהוספו למשקאות החלב מסוכנות לבריאות, טוענת המשיבה, כי המבקש אינו מסביר איזה סיכון בריאותי נשקף לדעתו לצרכנים כתוצאה מצריכתן, והוא אינו תומך טענה זו בחוות דעת מומחה, ולכן לא ניתן לבסס על טענה זו הליך משפטי כלשהו.

המשיבה גם מפנה לחוות דעתה של ד"ר גילה רוזן, מנהלת המחלקה לתזונה קלינית בבית החולים רמב"ם (נ/3), שבה מתוארים הערך התזונתי של תוספות הסידן, ויטמין D, ברזל, והסיבים התזונתיים שבמשקאות החלב ותרומתם לבריאות הצרכנים, ומוסבר שאין בהם סיכון בריאותי.

לפיכך טוענת המשיבה, שמשקאות החלב הם מוצרים שהדין מתיר לייצרם, וייצורם מגשים את תכלית השינוי הנורמטיבי משנת 1998. משקאות אלה מיוצרים על-ידי המשיבה למעלה מעשור, והתוספות המצויות בהם מסומנות באופן בולט על אריזותיהם. המשיבה נתונה לפיקוח רגולטורי ולא קיבלה הערה בעניין זה מרשויות האכיפה הרלוונטיות.

ל"א. המשיבה מוסיפה, כי בתובענה ייצוגית הנוגעת לסוגיית סימון מוצרים, קיים קושי לבסס קשר סיבתי בין הפרת הסימון לבין נזק שנגרם לצרכנים בפועל, ואף בענייננו המבקש לא הצליח לבסס קשר מעין זה, ועיינו: ע"א 4333/11 סלומון נ' גורי (12.3.2014) ועוד.

בנוסף טוענת המשיבה, כי המבקש כָּשַל בהוכחת הטענה כי ההפרש במחיר בין מוצרי הפרימיום למוצרי החלב הרגילים מהווה נזק. כמו כן, המבקש כשל בהוכחת הטענה כאילו נגרם לו ולמי מצרכני המוצרים נזק בגין רגש שלילי בר פיצוי. נסיבות המקרה אף אינן מקיימות את התנאים בדבר ביסוס קיומו של נזק לא ממוני של תחושות שליליות.

ל"ב. מוסיפה המשיבה, שגם אם כל צרכני החלב המלא ומשקאות החלב התרשמו מתכונותיהם כפי שהמבקש העיד על עצמו שהתרשם, הרי הם לא הוטעו ולא טעו. גם אם כל הצרכנים סברו, שהחלב המלא שונה ממוצרי החלב הרגיל, וגם אם כולם סברו שמשקאות החלב מועשרים יותר ממוצרי החלב הרגיל, הרי שהם צדקו בכך ולא נגרם להם שום נזק.

ל"ג. בבקשת האישור השניה טוען המבקש, שמשקאות החלב מהווים "מצרכים דומים" למוצרי החלב הרגיל, ולכן חלות עליהם הוראות הפיקוח גם אם משקאות החלב אינם כלולים בצו הפיקוח, ואולם, כך טוענת המשיבה, אין המבקש מבסס את טענתו זו על חוות דעת מומחה השוללת את ההבדלים התזונתיים, או את הבדלי הטעם הקיימים בין המוצרים, שאף הצרכנים מוּדעים להם וחשים בהם, אלא מסתפק בהצבעתו על כך שמוצרי משקאות החלב מכילים אחוז גבוה מאוד (96.6-99%) של חלב.

המשיבה עומדת על כך, שגם רכיבים המהווים מבחינה כמותית אחוזים בודדים במוצר מזון כלשהו, יכולים לשנות את טיבו של המוצר באופן מהותי. מוּדעותם של הצרכנים לכך, מחזקת את המסקנה שאין המדובר במצרכים דומים, ושותף למסקנה זו גם המפקח על המחירים במשרד החקלאות.

ל"ד. עוד טוענת המשיבה, כי לא הוכחו היסודות הנדרשים לעילת התביעה של הפרת חובה חקוקה, לא רק בכל הנוגע לייצור המוצרים, אלא גם בנוגע לסימון המוצרים.

כך, למשל, לגבי סימון המילה "טרי" על מוצרי החלב הרגיל וסימון הביטוי "מלא בטעם של פעם" על החלב המלא, טוענת המשיבה, שמילים אלה אינן מהוות חלק משם המזון, אלא "שם מקובל" (שלפי סעיף 2.13 של תקן 1145 הינו: "שם דמיוני או כינוי שניתן למוצר מזון"), שהתקן מתיר לציינו, ובמסגרתו ניתן לכלול מידע נוסף שלא נדרש בתקן.

מוסיפה המשיבה, שלא רק פאה אחת אנכית של קרטון אריזת המוצרים מהווה את הצד הגלוי לעין עליו יש לסמן את שם המזון, אלא בפועל שם המזון, כולל שיעור אחוזי השומן שבמוצר, ולצידו המילה "שומן", סומן באופן בולט בראש אחת מן הפאות האנכיות של הקרטונים בהם נארזו, המהווה גם היא את הצד הגלוי.

ל"ה. המשיבה מדגישה, שהביטוי "משקה חלב", שנבחר על-ידה לסימון שם המזון של המוצרים הרלוונטיים, בצירוף ציון התוספות העיקריות שנוספו למשקאות אלה, ורמת השומן שלהם, ממלא אחר הדרישה של "תיאור נכון ולא מטעה את מהותו של המזון" כנדרש בסעיף 2.12 של תקן הסימון [ת"י 1145 סימון מזון ארוז מראש (להלן: "תקן הסימון")].

ל"ו. באשר לטענת המבקש בדבר אי-סימון רשימת רכיבים על מוצרי החלב הרגיל והחלב המלא, טוענת המשיבה, כי הרכיב היחיד המצוי במוצרי החלב הרגיל והחלב המלא הוא חומר המוצא שלהם – חלב. לטענת המבקש, יש לסמן על אריזות מוצרים אלה רשימת רכיבים לפי סעיף 8 של תקן הסימון, ואולם לטענת המשיבה, תקן החלב (סעיף 107.5) קובע חריג לחובה הכללית לסמן רשימת רכיבים. חריג זה רלוונטי למוצרי חלב לשתייה אשר אינם כוללים רכיבים זולת חומר המוצא.

הואיל ומשקאות החלב אינם מוגדרים בתקן החלב, הרי שהוספת הויטמינים A+D למשקאות אלה, אינה כפופה להוראות סעיף 107.5 של תקן החלב.

באשר לסעיף 17(א) של חוק הגנת הצרכן, שעליו מתבסס המבקש, טוענת המשיבה, כי שר התעשיה והמסחר קבע, בגדר סמכותו לפי סעיף 17(ב) של חוק הגנת הצרכן, כי הוראות סעיף 17(א) לא יחולו על מוצרי מזון.

ל"ז. מציינת המשיבה, שבסעיף 210.3 של תקן החלב נקבעה חובת הוספת ויטמין D לחלב בדרגת שומן של 1%. תוספת חובה זו נקבעה מתוך סברה שבחלב רגיל 3% יש ויטמין D. הכוונה היתה שבשני סוגי החלב תהיה אותה כמות של ויטמין D, אך מזה כעשור ידוע שלמעשה אין בחלב פרה ויטמין D. אולם, במשקאות החלב הוסיפה המשיבה תוספת ויטמין D בשיעור כפול מן השיעור הקבוע בסעיף 210.3. לכן, הוספת הכיתוב "הוספו ויטמינים A + D להשלמת ריכוזם כבחלב רגיל" למוצרים אלה, כפי שטוען המבקש, לא תשקף נכונה את שיעור ויטמין D שבמשקאות החלב. יחד עם זאת, מסמנת המשיבה את הוספת הוויטמינים A+D למוצרי משקאות החלב ברשימת רכיביהם.

ל"ח. באשר לאי-סימון מספרי ה-E והמטרה הטכנולוגית של תוספי מזון שכביכול הוספו למוצרי משקאות החלב, טוענת המשיבה, שתוסף המזון היחיד שהוסף הינו חומר מייצב, אשר סומן ברשימת הרכיבים של מוצרי משקאות החלב לפי תקנות תוספי מזון. לגבי שאר התוספות אליהן מתייחס המבקש, מציינת המשיבה, שהינן תוספות שנוספו למטרת צריכתן כרכיב תזונתי של משקאות החלב, והן אינן בגדר תוספי מזון.

ל"ט. באשר לטענת המבקש בדבר הפרת סעיף 3.3 של תקן הסימון, לפיו "כל סימון יהיה נכון, לא מטעה וניתן להוכחה", וזאת בשל סימון המילה "טרי" על מוצרי החלב הרגיל, והסימון "מלא" על החלב המלא, טוענת המשיבה, כי התוספות שסומנו על מוצרי משקאות החלב אכן הוספו להם וסימונם נכון, אינו מטעה, וניתן להוכחה.

הסימון "טרי" על מוצרי החלב הרגיל נעשה לפי הוראות תקן הסימון. משמעות הסימון "מלא" על החלב המלא תואמת את משמעותו של מושג זה בחקיקת האיחוד האירופי.

מ. באשר לטענת המבקש בדבר אי-סימון תכולת רכיב הסידן במוצרי משקאות החלב, טוענת המשיבה, כי תכולת רכיב הסידן סומנה במוצרים אלה.

בנוגע לטענת המבקש בדבר אי-סימון תכולת ויטמין A במוצרי משקאות החלב, טוענת המשיבה, כי סימון תכולת הוויטמינים במוצרי מזון הוא סימון רשות לפי סעיף 4(ב) של תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשנ"ג-1993.

באשר לטענת המבקש, כי עצם סימון התוספות התזונתיות והערכים התזונתיים של משקאות החלב מהווה הפרה של האיסור לייחס סגולת ריפוי למצרך מזון [סעיף 2 בתקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולת ריפוי למצרך מזון)], טוענת המשיבה, כי ערך תזונתי של מזון אינו סגולת ריפוי. האמירה שמוצר מזון מכיל סידן, ויטמינים או חלבון – אין בה משום ייחוס סגולת ריפוי של מחלה כלשהי. אדרבא, סימון הערכים התזונתיים של מזון הוא סימון שהדין מתיר אותו במפורש, ולגבי נתונים מסוימים אף מחייב אותו.

לפיכך טוענת המשיבה, כי המבקש לא ביסס עילת תביעה של הפרת חובה חקוקה לגבי החובות החקוקות שציין בשתי בקשות האישור.

מ"א. עוד טוענת המשיבה, שלא עלה בידי המבקש להוכיח הטעיה לפי סעיף 2 של חוק הגנת הצרכן, הן משום שלא הוכיח הטעיה והן משום שלא הוכיח לא נזק ממון ולא נזק שאיננו ממוני.

כך גם באשר לטענתו בדבר עילת התרמית לפי סעיף 56 של פקודת הנזיקין [נוסח חדש], כמו גם הפרת האיסור שבסעיף 6 לתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון מזון) 1935, כל אלה לא הוכחו, כמו גם טענותיו הנוספות של המבקש לפי חוק הגנת הצרכן, כגון טענתו בדבר הטעיה באריזה ובדבר הטעיה בפרסומת.

מוסיפה המשיבה, שגם את הטענה לפי סעיף 3(ב) של חוק הגנת הצרכן, דהיינו, ניצול מצוקתו של הצרכן, לא עלה בידי המבקש להוכיח. כך לטענת המשיבה, גם באשר לעילות מכוח דיני חוזים ודיני המכר, עשיית עושר ולא במשפט, חוק עוולות מסחריות, רשלנות, והגבלים עסקיים.

מ"ב. בנוסף מציינת המשיבה (סעיף 14 לתגובתה), שהמבקש לא פנה אליה פנייה מוקדמת לבירור טענותיו.

עד כאן תמצית טענות המשיבה בתגובתה.

מ"ג. אוסיף, שהמשיבה התייחסה בטיעוניה להוראות תקן החלב החדש, אך לא ראיתי מקום להתייחס לטענותיה אלה של המשיבה, בשים לב לכך שתקן זה טרם נכנס לתוקף.

מ"ד. בתשובתו לתגובת המשיבה (תשובה הנתמכת בתצהירו מיום 28.9.2014 – ת/3) חוזר המבקש על עמדתו ועל הנימוקים העומדים בבסיס שתי בקשות האישור, ומדגיש, כי המשיבה מֵפרה את תקן החלב הקיים (ת"י 284), שחל על מוצריה והיא מייצרת "חלב מועשר" על סמך "תקן חדש", שאינו אלא בגדר הצעה או טיוטה ומעולם לא אושר. כל עוד תקן מצוי ברוויזיה ולא פורסם ברשומות וכדין, יש לפעול אך ורק לפי התקן הקיים, ואותו מֵפרה המשיבה, כך לטענת המבקש.

מ"ה. לטענת המבקש, המשיבה אינה יכולה להתחמק מקיום הוראות התקן על-ידי כינוי המוצר בשם "משקה חלב" בתוספת "שם יצירתי" כזה או אחר, שכן גם מוצר זה הוא בגדר חלב לשתיה, שהרי ברשימת הרכיבים צוין, כי רכיב החלב מהווה כ-99%.

מוסיף המבקש, שהואיל והרגולטור אינו פועל לאכיפה דווקנית של הוראות הדין, על התובעים הייצוגיים לשאת על כתפם את העול.

מ"ו. באשר לרשימה הנזכרת בסעיף 104 של תקן החלב טוען המבקש, כי זו רשימה סגורה ואין בִּלְתה ואלה בלבד השמות או הכינויים בהם ניתן לקרוא או לכנות חלב לשתייה. זאת ועוד, לפי סעיף 107.3 של תקן החלב, שם המוצר הינו "חלב" וניתן להוסיף לו אך ורק את אחד מן הכינויים המפורטים בסעיף 104 דלעיל.

מ"ז. מוסיף המבקש, כי לפי סעיף 210.3 של תקן החלב, אפשר להוסיף ויטמינים אך ורק לחלב כחוש ולחלב דל שומן. רק במקרה של חלב 1% מוטלת חובה על היצרן, לפי הוראות התקן, להוסיף ויטמינים A+D. העשרתו של החלב הדל נובעת מהוראות התקן, ואין בינה לבין תוספת וולונטרית, או דאגתה של המשיבה לבריאות הציבור, ולא כלום.

מ"ח. טוען המבקש, שאין בהסרת הרשמיות מחלק מן התקנים כדי להכשיר עבירות חוק אחרות כגון הוספת תוספי תזונה, שכן הוספתם מחייבת עמידה בכל דרישות תקנות בריאות הציבור (תוספי תזונה).

מ"ט. באשר לטענת המשיבה, כי סעיף 105 של תקן החלב אינו רשמי, טוען המבקש, כי לעניין סימון כולל צו הגנת הצרכן את סעיפי תקן החלב הנוגעים לנושאי מיון, סימון ודרישות ההרכב, ובכלל זה את הוראות סעיפים 104, 107, 210, סעיפים שאותם מֵפרה המשיבה. גם אם סעיף 105 של תקן החלב אינו רשמי, הרי שניתן ללמוד ממנו על האיסור להוסיף תוספות למוצר הכלול בהוראות סעיפים 104, 107.5, 107.8 ו-210.3 של תקן החלב.

נ. טוען המבקש, כי אם מוצרי הפרימיום אינם כלולים בתקן, הרי שסעיף 107.3, שהוא סעיף רשמי לנושא סימון לפי צו הגנת הצרכן, אוסר על שימוש במילה "חלב" במוצרים שהתקן אינו חל עליהם. לכן, אם תתקבל טענת המשיבה שהתקן אינו חל על מוצרי הפרימיום, ממילא אין היא רשאית לעשות שימוש במילה "חלב" לגבי מוצרים שהתקן אינו חל עליהם.

נ"א. עוד טוען המבקש, שכינוי המוצרים בשמות שונים והצגתם כ"חלב מועשר" אין בו כדי להוציא מוצרים אלה מגדרו של תקן ישראלי 284 – חלב לשתייה. אין לקבל את נִסיונה של המשיבה לטעון שתוספי התזונה תורמים לבריאות הצרכנים. הוספתם של תוספי התזונה מנוגדת להוראת הדין ומהווה הפרה של תקן החלב.

לטענת המבקש, צריכת יתר או חוסר אצל חלק מן האוכלוסיה עלולים לגרום למחלות. ידוע, שיש אוכלוסיות שצריכת יתר גורמת להם לנזקים, ולכן קבע המחוקק את אופן הוספת תוספי התזונה ודרש לסמן אותם בהתאם לקבוע בהוראות הדין.

נ"ב. טוען המבקש, כי חוות דעתה של ד"ר גילה רוזן אינה מתייחסת כלל לדרישות התקן, אלא עוסקת באופן כללי בחשיבותם של תוספי תזונה, ואין בה להעיד דבר לגבי הוראות הדין, או הנדרש לפיהן. לטעמו של המבקש, חוות דעתה של ד"ר רוזן אינה רלוונטית לדיון ומיותרת לחלוטין.

נ"ג. מוסיף המבקש, כי הן חלב רגיל 1% והן משקה החלב 1% המועשר בויטמינים A+D, מכילים את אותם הויטמינים. שיווק משקה החלב המועשר נועד לעקוף את הוראות חוק הפיקוח.

הוספת הויטמינים, כמצוין לעיל, אינה משנה את מהותו של החלב. תוספת הויטמינים היא תוספת חובה הנגזרת מהוראות החוק, והוספתם אינה הופכת חלב "רגיל" ל"חלב מועשר".

לכן, כך לטענת המבקש, אין לקבל את טענת המשיבה כאילו צו הגנת הצרכן ו/או תקן החלב אינם חלים על מוצרי הפרימיום.

נ"ד. עוד טוען המבקש בתשובתו, שיש לדחות את טענת המשיבה המסתמכת על כך שהמפקח על המחירים במשרד החקלאות קבע, כי המוצרים נשוא בקשות האישור, אינם "מוצר דומה", ושאין צו הפיקוח חל עליהם. לטענת המבקש, המפקח חסר סמכות לקבוע ו/או לפרש מהו "מוצר דומה", ואם עשה כן – הוא חרג מסמכותו, ובשל כך הגיש ב"כ המבקש עתירה לבג"ץ (בג"ץ 5890/14 – אעיר שעתירה זו טרם נדונה).

נ"ה. המבקש טוען, כי החומר הגולמי לחלב שתייה, חייב להיות מחלב גולמי סוג א', בהתאם לנדרש בתקן חלב גולמי 55 (סעיף 103 של תקן החלב). לפי סעיף 2.1 בתקן 55 הנ"ל, אין להוסיף לחלב ואין לגרוע ממנו דבר.

לפיכך, חלב לשתייה הוא חלב גולמי, שאין להוסיף לו דבר ואין לגרוע ממנו דבר, אלא במצוות המחוקק.

נ"ו. עוד מפנה המבקש לתקן 1145 סעיף 4.2 בעניין "שם המזון", וכן מפנה הוא לסעיף 104 של תקן החלב, הקובע את השמות והכינויים של סוגי החלב לשתיה. לכן, כינוי המוצרים בשמות וכינויים שונים מאלה שנקבעו בסעיף 104 של התקן, מנוגד להוראת הדין והוא אף מטעה.

נ"ז. טוען המבקש, כי תקנות תוספי מזון אוסרות הוספת סידן לחלב. המחוקק קבע זאת חד- משמעית, בפרק ג', חלק שני, שכותרתו "סוגי מזון שהשימוש בהם בתוספי מזון מהמפורטים בחלק הראשון אסור או מוגבל", כשבראש רשימת המוצרים מופיע "חלב". לעניין זה מצרף ב"כ המבקש את עמ' 32 מתוך רשימת תוספי המזון (נספח 1 לתשובה).

מוסיף המבקש, שאם המחוקק קבע שלא ניתן להוסיף סידן לחלב, כתוסף מזון שמטרתו המיועדת היא טכנולוגית, על אחת כמה וכמה שלא ניתן להוסיף סידן לחלב, כתוסף תזונה.

נ"ח. בכל הנוגע לתוספי תזונה, טוען המבקש, שתקנות תוספי תזונה חלות על מוצרי החלב נשוא בקשה זו. ליתר דיוק: תקנות אלה חלות על כל מוצרי המזון, ולאו דווקא על מוצרים שהם עצמם "תוספי תזונה". לעניין זה מפנה המבקש לסעיף ההגדרות שבתקנות תוספי תזונה ולסעיף 2 בתקנות תוספי תזונה (איסור מכירה).

נ"ט. המבקש מפנה לציטוט מתוך אתר מכבי שירותי בריאות, המזהיר מפני צריכת יתר של ויטמין A בהריון וזאת לצורך המחשת הנזקים הבריאותיים העלולים להיגרם, לטענתו, מצריכת יתר של תוספי תזונה.

מוסיף המבקש, שהן מן התקנות והן מן האמור בחוות דעתה של ד"ר רוזן, עולה שאין לחרוג מכמויות הצריכה היומיות שנקבעו בתקנות. טוען המבקש, כי המחוקק אמר את דברו וקבע טבלאות של ערכי גבול מירביים לצריכה יומית והציב דרישות לגבי אופן הסימון, וזאת כדי למנוע פוטנציאל לסיכון בריאות הציבור. לכן, אין המשיבה רשאית לחרוג מן הערכים הללו.

המבקש סבור, שאין לקבל את עמדתה של ד"ר רוזן, המניחה שהצרכן הסביר אינו מגיע לגבולות שיעורי הצריכה המירביים.

עוד טוען המבקש, שהואיל והמחוקק קבע הוראות דין, לא היה המבקש חייב בהגשת חוות דעת של מומחה מטעמו לצורך ביסוס טענותיו בדבר הסכנה הבריאותית.

ס. המבקש מותח ביקורת על כך שד"ר גילה רוזן הפנתה בחוות דעתה לטבלאות DRI
(Dietary Reference Intakes) כאסמכתא מקצועית מקובלת, שעה שמדובר בטבלאות שגובשו בשנות הארבעים של המאה הקודמת, כמענה לצורך להזין את פליטי מלחמת העולם השנייה, כל זאת במקום להנחות את עצמה בהתאם לטבלאות הקיימות בתקנות תוספי התזונה של מדינת ישראל.

ס"א. לטענת המבקש, פעלה ופועלת המשיבה, בניגוד לתקנות ולדרישות הברורות בנוגע לנהלים הקבועים בתקנות בריאות הציבור (תוספי תזונה) ובכלל זה הדרישות הייחודיות לתוספי תזונה, כגון: הבטיחות (סעיף 4), ניהול הייצור (סעיף 3), ודרישות מעקב אחר אצווה (סעיף 5(2)).

טוען המבקש, שהמשיבה מוסיפה למוצרי "החלב המועשר" ויטמינים A+D וסידן בשיעור הגבוה מן המינון המירבי המותר ליחידות מכירה (1 ליטר), דבר המביא לצריכת תוספי תזונה מעבר למינון המירבי המותר, וזאת ללא ציון אזהרה בנושא זה, כנדרש על-פי הדין.

ס"ב. לטענת המבקש, המחוקק לא שיחת לריק מילותיו בכך שקבע הוספת ויטמינים מסוג A+D להשלמת ריכוזם כבחלב רגיל, ולכן יש לדחות את טענת המשיבה, לפיה אין ויטמין D בחלב רגיל.

ס"ג. עוד טוען המבקש, שהמשיבה מציינת באופן בולט על גבי חזית אריזת המוצר את דבר הוספת הויטמינים והסידן, ואילו את הוספת הסיבים התזונתיים היא אינה מסמנת באותו אופן על גבי האריזה, וזאת לדעתו, מכיוון שאין תועלת שיווקית בכיתוב "סיבים תזונתיים". מוסיף המבקש, כי הדבר מוכיח שהסימון נועד לצרכים שיווקיים, ולא על מנת להסביר את התועלת שברכיבים "המעשירים".

ס"ד. לטענת המבקש, המשיבה יצרה מצג שווא על ידי ביצוע עוולה של גניבת עין, בהציגה את מוצריה כ"חלב מועשר". הסיבה שאחוז כה גדול של צרכנים מסכים לשלם במודע ומתוך בחירה חופשית, מחירים מופקעים שגובה המשיבה בגין חלב מועשר, נובעת מכך שהציבור מולך שולל על ידי המשיבה, הסבורה שעל ידי הוספת ויטמינים, סידן וסיבים תזונתיים, משנה החלב את תכונותיו והופך להיות חלב מועשר שאפשר לדרוש בגינו מחיר מופקע בכ-50% ביחס לחלב הרגיל.

ס"ה. מוסיף המבקש, כי "חלב מלא בטעם של פעם" הוא דוגמא קלאסית להטעיה מצד המשיבה. חלב זה, הוא בעצם מהותו חלב לשתייה. המטרה מאחורי המילים "חלב מלא בטעם של פעם", היא מתן שם ו/או כינוי פרי דמיונה של המשיבה, הנועד להטעות את הציבור ולשכנעו שיש במוצר זה איכויות ותכונות שאין בחלב רגיל, ומשום כך לרכוש דווקא מוצר זה היקר בעשרות אחוזים ממחיר חלב לשתייה, על מנת להעשיר את קופתה של המשיבה.

למעשה, כך לטענת המבקש, מבחינת אחוזי השומן שיש ב"חלב מלא בטעם של פעם", הרי שמדובר ב"חלב עתיר שומן". אולם, מכיוון שכינוי זה איננו בעל גוון שיווקי, והמשיבה חוששת שאם יוצג כ"חלב עתיר שומן" הוא לא יהא חביב על הצרכנים, מצאה המשיבה דרך להתחכם ולכנות חלב זה בשם אחר. זאת ועוד, חלב עתיר שומן מצוי בפיקוח (כך לטענת המבקש בסעיף 176 בתשובת המבקש לתגובת המשיבה), והמשיבה במעשיה גובה מחיר הגבוה מן המחיר המפוקח.

המבקש מפנה להבהרת המפקח, מיום 29.7.2014 (נספח 12 לעתירה שהגיש המבקש במסגרת בג"ץ 5890/14), וטוען, כי מהבהרה זו עולה שגם המפקח סבר, לעניין "חלב מלא בטעם של פעם", כי מדובר ב"מצרך דומה", ואין הוא "חלב מועשר" שיש להחריגו מחוק הפיקוח ומצו הפיקוח על מחירים מירביים.

ס"ו. לעניין סוגיית הנזק, טוען המבקש, כי הנזק הממוני שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה, כמו גם למבקש עצמו, הוא עלות רכישת מוצרי החלב שנרכשו על ידו, בסוברו כי הוא מקבל מוצרי "פרימיום" עד שבדיעבד הוא גילה את התרמית, דהיינו, שאין כל הבדל משמעותי בין החלב הרגיל המפוקח לבין חלב הפרימיום.

ס"ז. עוד טוען המבקש, כי העובדה שהמשיבה הוסיפה בניגוד להוראות הדין, תוספי תזונה לחלב, שהוספתם אסורה לפי תקנות תוספי תזונה והוראות תקן החלב, עלולה לגרום לסיכון בריאותי שאת נזקיו לא ניתן לשער ולהעריך בשלב זה. זאת ועוד, הוספת מולטי ויטמינים, כגון ויטמין A, עלולה לגרום לא רק לתחושות גועל, אלא גם לסיכונים לציבור.

מוסיף המבקש, שתוספת סידן למוצרי החלב אינה גורמת "לבריאות יתר", הואיל והיא עלולה להביא להיווצרות סתימות בעורקים המוליכים אל הלב וממנו, והפלה לנשים הרות, דבר המצביע על הנזק הלא ממוני, לרבות פגיעה באוטונומיה, שגרמה וגורמת המשיבה בהתנהלותה.

כמו כן טוען המבקש, כי על מנת לבסס תובענה, די בכך שהוא יראה כי נגרם לו נזק לכאורה (סעיף 4 (ב)(1) של חוק תובענות ייצוגיות).

ס"ח. באשר לטענת המשיבה, לפיה יש להעדיף את עמדתו של הרגולטור, טוען המבקש, כי עמדת המפקח על המחירים במאי 2014 היתה, לאחר שעמדתו גובתה בחוות דעת משפטית של היועץ המשפטי במשרד האוצר, שכל סוגי החלב המועשר למיניהם הם "מצרך דומה" למוצרי החלב הרגיל, ולכן עליהם להיכנס לפיקוח ומחירם המירבי יהיה כשל מוצרי חלב הנמצאים בפיקוח.

ואולם, ביולי 2014 שינה המפקח את עמדתו לחלוטין, זאת לטענת המבקש בלחץ המחלבות הגדולות, ועמדתו הנוכחית של המפקח היא, שמוצרי החלב המועשרים, אינם "מצרך דומה" ואין להחיל עליהם את הוראות חוק הפיקוח והם לא יהיו כפופים למחיר המירבי שבצו הפיקוח.

ס"ט. לטעמו של המבקש, המוצר "המועשר" מכיל אותו אחוז של חלב לשתייה כמו "חלב רגיל" ולכן מדובר ב"מצרך דומה", ובית המשפט מוסמך לקבוע זאת. "מצרך דומה" אינו חייב להיות זהה, ולכן יש להחיל גם על מוצרי הפרימיום את הוראות חוק הפיקוח.

ע. לטענת המבקש, רק לאחר הגשת בקשות האישור, דאגה המשיבה להוסיף את שם המזון גם בצד הגלוי לעין הצרכן, בעת הצגת המזון למכירה, ובכך הודתה המשיבה כי הפרה את הוראות תקן החלב (ת"י 284), תקן הסימון (ת"י 1145), צו הגנת הצרכן, תקנות בריאות הציבור ושאר הוראות הדין. המבקש גם סבור, שהוספת תוספי המזון והתזונה, המצאת כינויים, שינוי עיצוב, וייחוס סגולות מרפא, נועדו להטעות את הציבור ולהציג את המוצרים כמוצרי "פרימיום", ולגבות מן הצרכן מחיר העולה על המחיר המפוקח, כל זאת ללא הצדקה.

עד כאן תמצית טענות המבקש בתשובתו, כשלתשובה מצורף תצהירוֹ מיום 28.9.14 (ת/3).

ע"א. המבקש העלה בבקשת האישור השנייה (ת"צ 24630-05-14), טענה גם בכל הנוגע לתכולת המוצר "משקה חלב לקפה 3.5%" (סעיף 145 של בקשת האישור השניה), ולפיה תכולת מוצר זה היא 0.8 ליטר, דהיינו 200 מ"ל פחות משאר המוצרים של המשיבה שעל המדף, אשר תכולתם 1 ליטר, וזאת על אף שאריזת כל המוצרים דומה בגודלה ובצורתה. כמו כן, בהתאם לתקן 1118 יש לסמן את תכולת המוצר כ-800 מ"ל ולא כ-0.8 ליטר. במעשיה אלה של המשיבה רואה המבקש משום הטעיה.

ע"ב. בשים לב להחלטתי מיום 12.1.15, הגישה המשיבה את תשובתה בנוגע לתכולת "משקה חלב לקפה 3.5%". תשובה זו מהווה מסמך משלים לתגובה שהגישה המשיבה, עוד ביום 16.9.14.

מציינת המשיבה, כי אריזתו של המוצר "משקה חלב לקפה 3.5%" כוללת חלל ריק שנועד לאפשר את הקצפתו בקרטון עצמו, באמצעות ניעור, מבלי שנדרש להשתמש באביזרים מיוחדים לצורך זה, ולכן תכולתו קטנה יותר, מסומנת על אריזתו, ומסומן עליה איור המבהיר את אפשרות הניעור לצורך ההקצפה.

מוסיפה המשיבה, כי מוצר זה הוא ייחודי מבחינת האפשרות להקציפו בתוך הקרטון, ואין לו מוצר תחליפי ישיר. לכן, ההשוואה בין תכולתו – 0.8 ליטר – לבין תכולת המוצרים המקבילים לו – 1 ליטר – היא השוואה שאינה מעוררת קושי.

ע"ג. טוענת המשיבה, כי אין יסוד לטענה בדבר הטעיית הצרכנים. המבקש לא הביא כל ראיה כזו, לא לגבי חברי הקבוצה, ואף לא לגבי עצמו. כמו כן מוסיפה המשיבה, כי מקרה דומה נדון בעניין סימקוביץ [ת"צ (מחוזי מרכז) 5243-07-09 סימקוביץ נ' מחלבות יטבתה ע"ש אורי חורזו ז"ל בע"מ (מיום 27.9.10)], וניתנה שם החלטה, שאושרה בבית המשפט העליון (ע"א 8352/10 מיום 16.7.12).

שלושת הנימוקים שניתנו לדחיית הטענה בעניין סימקוביץ תקפים, לפי עמדת המשיבה, גם בענייננו:

סימון מדוייק של התכולה על אריזת המוצר והאיור על האריזה הנוגע לאפשרות הקצפת המוצר בתוך אריזתו, ואשר מדגיש כי האריזה כוללת חלל ריק.

בנוסף, מוּדעות הצרכנים, שכן צרכני המוצר המודעים לאפשרות ההקצפה שלו, מציינים זאת, לפי חוות דעת מר חסיד (מוצג נ/1), כסיבה לרכישתו.

גם אילו היתה מוגדלת תכולת המוצר ל-1 ליטר, והוא היה משווק באריזה גדולה יותר, יכול היה המבקש לטעון להטעיה מן הטעם שהגדלת האריזה עלולה ליצור רושם כאילו תכולת המוצר גדולה יותר מתכולת המוצרים האחרים על המדף, בעוד, למעשה, התכולה תהא זהה (1 ליטר).

ע"ד. המשיבה מוסיפה, שהמבקש לא הוכיח את הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים על-ידו לבין ההפרות הנטענות לגבי תכולת משקה חלב לקפה 3.5% וסימונה. בעניין זה מפנה המשיבה לת"צ (מחוזי-חיפה) 13026-07-13 דהאן נ' תנובה (מיום 29.9.14) וכן ת"צ (מחוזי-חיפה) 38449-04-11 שטיין נ' יוניליוור (מיום 18.12.14).

ע"ה. מציינת המשיבה, כי המבקש מסתמך לביסוס טענתו בדבר הפרת התקן לעניין תכולת משקה חלב לקפה 3.5% על הוראת סעיף 202 לתקן החלב, ואולם הוסרה הרשמיות מהוראת סעיף זה, עוד בשנת 1998, לפי סעיף 8(ו) של חוק התקנים, וכעולה מהודעת הממונה על התקינה.

עד כאן טענות המשיבה בנוגע לתכולה של משקה חלב לקפה 3.5%, שנתמכו בתצהיר סמנכ"ל השיווק של המשיבה ענת גרוס שון מוצג נ/2 א'.

ע"ו. המבקש בתגובתו טוען, כי בעת הגשת ת"צ 57403-02-14 ביום 27.2.2014 ("הבקשה הראשונה"), הוראות תקן 1118-1 ו-1118-2 העוסקים בתכולה האחידה, היו שרירות וקיימות [הביטול היה ביום 11.3.2014, לפי אכרזת התקנים (הסרת רשמיות מתקנים ישראליים) (מספר 5), התשע"ד-2014]. מכאן, שבמועד הגשת בקשת אישור זו, הפרה המשיבה את הוראות התקן, באשר לעקרון התכולה האחידה.

בנוסף סבור המבקש, כי המשיבה לא דייקה משטענה כי הוראת סעיף 202 של תקן החלב (284), בוטלה החל מיום 1.11.1998.

טוען המבקש, כי צו הגנת הצרכן שנכנס לתוקף ביום 26.11.1998, הותיר על כנו את הוראת סעיף 202.2 לתקן החלב, הקובע כי: "סטיות התכולה למעשה מהתכולה המוצהרת לא יהיו גדולות מהנקוב בתקן הישראלי, ת"י 1059 עבור מוצרים קלים למילוי".

מוסיף המבקש, שלמרות שעל אריזת המוצר צוינה התכולה של 0.8 ליטר (אך באותיות קטנות), עדיין הדבר עלול להטעות את הצרכן, שכן המוצר מוצב במרכולים בסמוך למוצרי החלב לשתיה באריזות שגודלן דומה, אך תכולתן 1 ליטר (בעוד שבמשקה חלב לקפה 3.5% התכולה היא, כאמור, 0.8 ליטר בלבד).

המבקש סבור, כי לפי מבחן האדם הסביר, מקום בו עומדות שתי אריזות של אותה יצרנית חלב באותו גודל באותו מקרר, יניח הצרכן הסביר כי תכולת שתי האריזות – זהה.

לטענת המבקש, הדבר מהווה הטעיה לפי סעיף 2 של חוק הגנת הצרכן, שכן לא נדרשת הטעיה הלכה למעשה, אלא די בכך שהדבר עלול להטעות את הצרכן (ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק, פ"ד נה(4), 584) (2001)).

עד כאן תשובת המבקש ביחס לטענות המשיבה בענין תכולת משקה חלב לקפה 3.5%.

ע"ז. בישיבת בית המשפט שהתקיימה בפניי בתאריך 1.2.15 שמעתי את חקירתו של המבקש, מר אמיר אורן (עמ' 7-29 לפרוט'), שתצהיריו הוגשו וסומנו ת/1 + ת/2 + ת/3.

מטעם המשיבה נשמעה חקירתו של מר דוד חסיד (עמ' 29-36 לפרוט'), בהתייחס לחוות דעתוֹ (נ/1 + נ/1א'), בנוגע למחקר שוק שערך עבור המשיבה.

כמו כן, נשמעה חקירתה של גב' ענת גרוס-שון (עמ' 36-50 לפרוט'), סמנכ"ל שיווק של תשלובת החלב במשיבה, לגבי תצהירה (נ/2) ותצהירה הנוסף (נ/2א), וכן חקירתה של התזונאית והדיאטנית ד"ר גילה רוזן (עמ' 50-86 לפרוט'), בהתייחס לחוות דעתה (נ/3).

לבסוף נשמעה גם חקירתו של מר זאב פייקובסקי, המדען הראשי של המשיבה (עמ' 87-125 לפרוט'), בהתייחס לתצהירו (נ/4).

באי כוחם של הצדדים, הגישו בהתאם להחלטתי, את סיכומי טענותיהם בכתב (סיכומי המבקש, סיכומי המשיבה, ותשובת המבקש לסיכומי המשיבה).

ע"ח. לאחר שנתתי דעתי לטענות הארוכות והמפורטות מאוד שהעלה המבקש בשתי בקשות האישור (שהדיון בהן התקיים במאוחד), בתגובתה המפורטת של המשיבה, בתשובתו של המבקש (לרבות ההתייחסות הנפרדת שהייתה לתכולת משקה חלב לקפה 3.5%), ולאחר שנתתי דעתי גם לכל האמור בתצהירים, בחוות הדעת שהוגשו מטעם המשיבה, המסמכים השונים שהוגשו במהלך הדיון, והעדויות ששמעתי בישיבה מיום 1.2.15, ולרבות הטיעונים בכתב שפירטו ב"כ הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא, שדין שתי הבקשות להידחות.

ע"ט. אקדים ואציין, שתקן החלב משנת 1981 הוכרז כתקן רשמי ומחייב בשנת 1987. ואולם, בשנת 1998 הוסרה הרשמיות, בין היתר, גם מסעיפים 104 + 105 של תקן החלב [עיינו: הודעה על פקיעת תוקף של תקנים (תקני מזון) כתקנים רשמיים מיום 3.11.1998, שפִרסם הממונה על התקינה (פורסמה בילקוט הפרסומים 4694, עמ' 345-334); וראו גם ההודעה המתקנת מיום 3.6.1999 (פורסמה בילקוט הפרסומים 4763, בעמ' 3702)].

פ. צו הגנת הצרכן קובע בסעיף 2(א), כי:

"סימון מוצר מזון ארוז מראש יהיה כמפורט בתקן ישראלי ת"י 1145 – סימון מזון ארוז מראש - מתמוז תשמ"ב (נובמבר 1981) – כפי שתוקן בגליונות תיקון מס' 1 מתמוז תשמ"ב (יולי 1982), בגליון תיקון מס' 2 מאלול תשמ"ט (ספטמבר 1989), בגליון תיקון מס' 3 מאב תשנ"ה (יולי 1995) ובגליון תיקון מס' 4 מתמוז תשמ"ו (יוני 1996) (בצו זה – התקן), ואולם –

(1) דרישות תקן מיוחד או קבוצתי תהיינה מחייבות כאמור בסעיף 1 לתקן רק אם הן כלולות בצו זה;

[...]"

סעיף 104 של תקן החלב (ת"י 284) נכלל בטבלה שבתוספת לצו הנ"ל לגבי מוצרי המזון אשר מפורטים בטור א' של הטבלה:

בהמשכו של צו הגנת הצרכן, סעיף 2(ב), נקבע:

"מוצר מזון מן המפורטים בטור א' בתוספת, יסומן גם כמפורט בתקן שבטור ב' לצדו לפי הסעיפים או סעיפי המשנה, הישימים לפי הענין של אותו תקן, כמפורט בטור ג' לצדו."

ובסעיף 2(ג) של הצו הנ"ל נקבע:

"מוצר מזון לא יסומן בשם או בכינוי כאמור בטור א' לתוספת או בשם או בכינוי דומים, אלא אם כן מתקיימים בו אלה:

(1) הוראות התיאור שבסעיפים או בסעיפי המשנה, הישימים לפי הענין, בטור ד' לתוספת של התקן הישראלי המפורט בטור ב' לצדו;

(2) הוראות המשקל לאחר סינון כמפורט בטור ה' לצדו."

דהיינו, התוקף המחייב שניתן לסעיף 104 של תקן החלב מצומצם בהיקפו, ומתייחס אך למוצרים המפורטים בטור א' לתוספת של הצו. מחוקק המשנה ביקש לשמור על האותנטיות של אותם מוצרים.

יובהר, שמשקאות החלב, והמוצרים נשוא הדיון שהוגדרו כ"מוצרי פרימיום", אינם כלולים במוצרים המפורטים בטור א' של התוספת לצו הגנת הצרכן, וממילא אין סעיף 104 של תקן החלב חל לגביהם.

פ"א. סעיף 105 של תקן החלב, שכיום, כמוסבר כבר לעיל, איננו בעל תוקף רשמי ומחייב, מציין מה התוספות שניתן להוסיף לחלב. כך, למשל, קובע סעיף 105.1: "ויטמינים – יש להוסיף את הויטמינים A ו-D (D₂, D₃) כנקוב בסעיף 201.3 רק לחלב כחוש (מין 104.2) וחלב דל-שומן (מין 104.3)".

יובהר, שסעיף 105 הנ"ל לתקן החלב איננו כלול בתוספת לצו הגנת הצרכן, שאליה התייחסתי בפיסקה פ' דלעיל.

מכאן, ונוכח ביטול רשמיותו של סעיף 105 לתקן החלב, אין מניעה להוסיף תוספות, כגון ויטמינים, סידן, ברזל, וסיבים תזונתיים למוצרי משקאות החלב.

פ"ב. סעיף 210.3 של תקן החלב קובע כך:

"ויטמינים - לחלב כחוש (מין 104.2) ולחלב דל-שומן (מין 104.3) יש להוסיף את הויטמינים כדלהלן:

ויטמין A -1000 יחידות בין-לאומיות לליטר.

ויטמין D - (כ-D₃ או D₂) - 200 יחידות בין-לאומיות לליטר.

בבדיקה לפי סעיף 312 תהיה תכולת הויטמינים לפחות כנקוב לעיל, אולם לכל היותר כפליים מהנקוב לעיל."

עולה מן האמור לעיל, שסעיף 210.3 של תקן החלב, שהוא בגדר הסעיפים שרשמיותם נותרה בתוקף, כולל חובה להוסיף ויטמינים מסויימים (D+A) לחלב דל שומן ולחלב כחוש, אך יובהר, כי הסעיף חל מפורשות, וכאמור בו, רק לגבי חלב דל שומן וחלב כחוש. אולם, אין ולא ניתן ללמוד מן האמור בסעיף זה שקיים איסור על הוספת ויטמינים ותוספות למוצרי הפרימיום.

פ"ג. בהתייחס לטענות שהעלה המבקש בנוגע להוספת ויטמינים A ו-D למשקאות החלב, לרבות הוספת ויטמינים אלה מעבר ל"השלמת ריכוזם כבחלב רגיל", הסביר המצהיר מטעם המשיבה, מר פייקובסקי, בתצהירו (נ/4), שהוראת סעיף 210.3 לתקן החלב, בדבר הוספת כמות מסוימת של ויטמינים A ו-D לחלב רגיל 1% שומן, נובעת מהתפיסה המסורתית של החלב כמקור של ויטמינים אלה. הואיל וויטמינים אלה אמורים להיות בשומן שבחלב, ההנחה היתה שהפחתת רמת השומן לרמה של 1% מפחיתה את שיעורם בחלב. מכאן החובה להוסיפם עד לריכוז שנתפס כריכוזם בחלב ברמת שומן רגילה של 3%.

דא עקא, בתחילת העשור הקודם התברר, שהחלב הגולמי שהפרות מניבות אינו מכיל עוד ויטמין D. התוצאה היא שכיום חלב רגיל 3% שומן אינו מכיל ויטמין D כלל, ואילו חלב רגיל 1% מכיל ויטמין D בשיעור תוספת החובה הקבועה בסעיף 210.3 של תקן החלב.

פ"ד. בעדותו, עמ' 95-96 לפרוט', הסביר מר פייקובסקי, כי שעה שנכתב תקן החלב, לפני עשרות שנים, לא היה המחוקק ער למה שהתגלה מאוחר יותר, דהיינו, שבחלב הפרה הגולמי אין ויטמינים, זאת בניגוד למה שידוע כיום.

בהמשך דבריו הסביר המצהיר מטעם המשיבה, מר פייקובסקי, את הדברים הבאים (עמ' 97 לפרוט'):

"ש: אז אני שואל אותך האם היום לפני 10 שנים משעה שאתם מייצרים את המוצר, יש תקן או חוק שדורש להוסיף להעשיר מוצרים של 3%?

ת: אין תקן בישראל שדורש להעשיר אף מוצר כזה,

ש: יש תקנה?

ת: תן לי להשלים. אין דין בישראל, לא תקן, לא תקנה ולא צו שמחייבים העשרת מזון כלשהו בוויטמין או מינרל כלשהו. אבל אין שום איסור להוסיף אותם למזון כזה או אחר.

ש: אבל לפני רגע קראנו שהתקן מורה: "יש להוסיף ויטמין A

ו-D רק לחלב כחוש".

ת: יפה.

ש: ואתה אומר לי שאתה מוסיף ל-3%.

ת: אין מניעה.

ש: לא, אני שואל אותך האם יש הוראה שמתירה את ההוספה הזו?

ת: לא צריכה להיות הוראה שמתירה. אין מניעה להוסיף. התוספות האלה מותרות בהוספה, ואין שום איסור להוסיף אותן למזון ומותר להוסיף אותו למזון אחר." (ההדגשה שלי – י.ג.)

המסקנה העולה באופן ברור וחד-משמעי מן האמור לעיל היא, שאין ההוראה שבסעיף 210.3 אוסרת על הוספת ויטמינים למוצרים אחרים של חלב לשתיה. דבריו של המצהיר מר פייקובסקי לא נסתרו ולא הופרכו, וחקירתו הנגדית אף ביססה את האמור בתצהירו נ/4.

פ"ה. סעיף 107.5 של תקן החלב, שהוא סעיף רשמי, קובע:

"רכיבים - אין חובה לסמן את שם חומר המוצא ברשימת הרכיבים, אולם יסומנו שמות התוספות (אם הוספו); ויטמינים, אם הוספו, יסומנו כלהלן: "הוספו ויטמינים A ו-D להשלמת ריכוזם כבחלב רגיל"."

סעיף 107.5 לתקן החלב עוסק בסימון הוספת הוויטמינים לפי סעיף 210.3 בלבד, ואולם, הוא אינו כולל איסור להוסיף ויטמינים אלה, ואינו מטיל חובה לציין את הכיתוב המצוין בו ("הוספו ויטמינים A ו-D להשלמת ריכוזם כבחלב רגיל"), לגבי כלל מוצרי החלב.

כלומר:

לגבי החלב הכחוש והחלב דל השומן קיימת חובה להוסיף את הוויטמינים A + D על מנת שריכוז וויטמינים אלה בחלב הכחוש ובחלב דל השומן יהא בגובה ריכוזם של וויטמינים אלה בחלב רגיל, ואולם אין מניעה בתקן החלב מלהוסיף ויטמינים A ו-D, אף בריכוז גבוה יותר, למוצרים אחרים של חלב לשתיה, כפי שאכן נעשה בפועל.

פ"ו. באשר לתקן החלב הגולמי (ת"י 55) – תקן זה חל על חלב גולמי בלבד, שהוא חומר המוצא של חלב לשתייה. סעיף 1.1 של התקן קובע, כי "תקן זה חל על חלב פרה גולמי, הנחלב מפרה בחליבה ידנית או בחליבה מכנית".

המבקש מפנה לסעיף 2.1 של התקן הנ"ל, הקובע, בין היתר, כי "אין להוסיף לחלב ואין לגרוע ממנו דבר".

אכן, חומר המוצא, דהיינו, החלב הגולמי בקבלתו למחלבה, צריך לעמוד בדרישות תקן החלב הגולמי, ואין להוסיף דבר, כשם שאין לגרוע דבר. מה שאין כן, בשלב שבו החלב מעובד לצורך שיווקו כמוצר חלב פרה לשתיה.

פ"ז. בהתייחס לטענת המבקש לפיה נכתב בסעיף 103 של ת"י 284 (תקן החלב) כי "חומר המוצא למוצר יהיה חלב פרה גולמי מסוג א'" הדגיש מר פייקובסקי בעדותו (עמ' 90 לפרוט'), כי הסעיף המלא הוא: "חומר המוצא למוצר יהיה חלב פרה גולמי מסוג א' המתאים לדרישות החלות על סוג זה בתקן הישראלי ת"י 55".

המבקש טוען, כי בהתאם לתקן 55 (חלב גולמי), סעיף 2.1: "אין להוסיף לחלב ואין לגרוע ממנו דבר". מר פייקובסקי נשאל בחקירתו הנגדית: "אז למה אתה מוסיף?", והסביר (עמ' 91-92 לפרוט'):

"ת: ... אתה קודם התייחסת לתקן לחלב שתייה, ואתה מדבר איתי עכשיו על חומר המוצא לתקן לחלב שתייה שהוא חלב גולמי בקבלתו במחלבה. והכוונה היא שלחלב גולמי כדי שהוא יהיה חלב גולמי, אסור להוסיף לו דבר ואסור לגרוע ממנו דבר. כלומר, כדי שהוא יתאים להיות חומר המוצא שמופיע בתקן 284 בסעיף 103, הוא חייב להיות חלב גולמי לדוגמא שלא יוסיפו לו איזשהו תוסף אחר ברצף.

ש: אז תחזור בבקשה לסעיף 103 בתקן 284.

ת: (מעיין) "חומר המוצא למוצר, יהיה חלב פרה גולמי מסוג א' המתאים לדרישות החלות על סוג זה בתקן ישראלי 55".

ש: תודה רבה.

ת: וזה מה שנעשה." (ההדגשה שלי – י.ג.)

פ"ח. אם עוד נותר ספק במסקנה לפיה ההוראה שאין להוסיף דבר לחלב ואין לגרוע ממנו, מתייחסת רק לחומר המוצא, דהיינו לחלב הגולמי שבמחלבה, אך אין בהוראה כדי למנוע את עיבוד החלב בהמשך הדרך והוספת תוספות שונות לפי ייעוד החלב, הרי ספק זה מתפוגג, כשמעיינים בטבלה 1 אשר בתקן 55 (חלב גולמי), ואשר עניינה בנקודת הקיפאון של חלב פרה גולמי (סעיף 2.6).

בכותרת הטבלה נכתב: "נקודת קיפאון של חלב פרה גולמי לפי ייעוד החלב", ובהמשך, שם: "מוצרי חלב מעובדים אשר לייצורם מיועד החלב הגולמי" (ההדגשה שלי – י.ג.).

המסקנה היא איפוא, שהחלב הגולמי נשוא ת"י 55 מיועד לעיבוד החלב למטרת ייצור מוצרי חלב למיניהם.

יש איפוא להקפיד על כך שחומר המוצא בטרם עיבודו יהא חלב גולמי של פרה, כפי שהוא מגיע למחלבה, מבלי שנגרע דבר ומבלי שנוסף דבר, אך אין בכך כדי למנוע הוספת תוספות, בשלב שבו מעובד החלב על מנת להפוך אותו לאחד ממוצרי החלב.

פ"ט. בהתייחס לטענת המבקש, לפיה אין המשיבה רשאית לנסות ולחמוק מן ההוראות המחייבות באשר לחלב על-ידי כך שתעשה שימוש במינוח "משקה חלב", שכן, כדבריו: "חלב הוא חלב" ויהא השם שמנסים לתת לו באשר הוא, המענה לכך הוא, שבוטלה רשמיותם של סעיפים 104+105 לתקן החלב, זולת אותן הוראות שניתן להן תוקף מחייב לפי צו הגנת הצרכן.

הוראות אלה בצו הגנת הצרכן נועדו לשמור על האותנטיות של כינוי המוצרים המנויים בטור א' של התוספת לצו.

למשל, במידה ויצרן או משווק בוחר לקרוא למוצר "חלב דל שומן" לפי סעיף 104.3 של תקן החלב, אזי חייבות להתקיים כל ההוראות הקבועות בתקן בנוגע ל"חלב דל שומן". אולם, אם אותו יצרן או משווק בוחר ליתן למוצר שם אחר, שאינו מנוי בתוספת של צו הגנת הצרכן (בטור א'), אזי אין חלות על המוצר האחר ההוראות המחייבות שבסעיף 104 של תקן החלב, ולכן, למשל, אין מניעה להוסיף ריכוז גבוה יותר של ויטמינים, או סידן, למוצר האחר.

צ. המבקש מפנה, בין היתר, להוראת סעיף 107.3 שבתקן החלב, לפיה:

"אין לכלול את המלה "חלב" בשם של מוצר, שתקן זה אינו חל עליו. למרות האמור לעיל, מותר לכלול את המלה "חלב" בשם של מוצר, המכיל חלב ושחלים עליו תקן ישראלי אחר או תקנות או הוראות מטעם הרשות המוסמכת, המתירים לכלול מלה זו בשמו."

מהוראה זו שבסעיף 107.3 של תקן החלב אין להסיק שהמשיבה מנועה מלעשות שימוש בשם "משקה חלב". דהיינו, גם על "משקה חלב" חל כמובן תקן החלב, ת"י 284, אלא ש"משקה החלב" אינו כלול בסוגי החלב שמנויים בטור א' של התוספת לצו הגנת הצרכן, שעליו מבוסס כיום תוקפו המחייב של סעיף 104 לתקן החלב.

כדי להבהיר את הדברים: סעיף 104, שהוא בר תוקף כיום לנוכח הכללתו בתוספת לצו הגנת הצרכן, מתייחס אך ורק לאותם סוגי חלב המנויים בו (חלב רגיל; חלב מהומגן; חלב לא מהומגן; חלב כחוש; חלב דל שומן; חלב עתיר שומן; חלב מפוסטר; חלב עמיד; חלב מעוקר).

על "משקה חלב", שהוא סוג של חלב לשתיה שאינו מנוי בסעיף 104 לתקן, חלות הוראות תקן החלב (ואזכיר, שרכיב החלב ב"משקה חלב" הינו בשיעור של 96-99%), ולכן בהתאם לסעיף 107.3 של התקן ניתן לכלול בשם המוצר את המילה "חלב", אולם לא חלות על "משקה החלב" הוראות סעיף 104 של התקן.

צ"א. בעניין זה אני גם מפנה לעדות המצהיר מטעם המשיבה, מר זאת פייקובסקי, בעמ' 89 לפרוט':

"אין ספק שהמוצר עצמו הוא חלב שנוספו אליו תוספים נוספים כאשר המוצר עצמו עומד בכל דרישות המחויבות על פי התקן, למעט אותם הדברים שהם תוספות, ולכן נבחר אותו שם – משקה חלב".

ובהמשך:

"כל המוצרים שאתה קורא להם משקה חלב, או שהם מכונים משקה חלב, הם חלב פרה לשתיה, בתוספת חומרים נוספים שמוספים לכל אחד ואחד מהם בהתאם לעניין..."

כפי שכבר ציינתי לעיל, עדותו של מר פייקובסקי עמדה במבחן החקירה הנגדית, לא נסתרה ולא הופרכה, ואף לא הובאה חוות דעת נוגדת של מומחה מטעמו של המבקש.

צ"ב. נוכח כל האמור לעיל, רשאית המשיבה להוסיף תוספות (כגון: ויטמינים וסידן) ל"משקה החלב", בעוד שלגבי סוגי החלב המנויים בסעיף 104 של התקן, אין המשיבה רשאית להוסיף תוספות כלשהן, זולת התוספות שקובע התקן לגבי המינים הספציפיים של חלב לשתיה המנויים בסעיף 104 (כגון, למשל, הוראת סעיף 210.3 של התקן לגבי חלב דל שומן וחלב כחוש).

צ"ג. אין לקבל את הטענה, לפיה השימוש בשם "משקה חלב" או בכינוי "חלב מועשר..." נעשה אך ורק למטרת שיווק בלבד, וכדי לאפשר למשיבה לגבות מחירים גבוהים מאלה שהיא רשאית לגבות בגין חלב רגיל (שהוא מוצר מפוקח לגביו נקבע מחיר בצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מירביים לחלב ומוצריו וקביעת רמת פיקוח), התשע"ד-2014), מבלי שתהא הצדקה עניינית להבדל שבין חלב רגיל לבין "משקה חלב".

אף כאן אני מפנה לתצהירו של מר זאב פייקובסקי (נ/4), בסעיף 7:

"רוב מוצרי הפרימיום של תנובה נבדלים ממוצרי החלב הרגיל בכך שהם אינם מכילים רק חלב, אלא גם תוספות שונות. במוצרים כאלה, על מנת להעמיד את הצרכנים על כך כי לא מדובר במוצר המכיל רק חלב, תנובה אינה מסתפקת בסימון התוספות ברשימת הרכיבים, אלא גם מכנה מוצרים אלה בכינוי שונה – משקה חלב, ומסמנת אותו באופן בולט על אריזותיהם."

כמו כן, הסביר מר פייקובסקי בעמ' 94 לפרוט':

"החלב הזה יש לו תוספות מעבר, חלב 1% הוא חלב רגיל שיש לו A ו-D. בחלב הזה יש יותר D מאשר בחלב רגיל, יש לו 1 מיקרו גרם לכל 100 מיליליטר לעומת חצי מיקרו גרם ונוסף על כך גם סיבים תזונתיים וסידן, תוספת למה שיש בחלב הרגיל."

בהמשך הסביר מר פייקובסקי, כי כפי שהתברר, מזה כ-15 שנה, אין ויטמינים בחלב הרגיל. בחלב המועשר כמות הויטמינים היא כפולה מזו הנדרשת בתקן לגבי חלב דל שומן או חלב כחוש.

עולה מן האמור לעיל, שאין לקבל את הטענה לפיה אין הצדקה לכך שהמשיבה משווקת את המוצר "משקה חלב" כמוצר שונה מזה של "חלב רגיל", ובמחיר שונה.

צ"ד. בתגובתה לבקשת האישור (סעיף 30) הסתמכה המשיבה על כך, שלגבי מוצרי הפרימיום שלה המיוצרים ברמות שומן זהות לרמות השומן של מוצרי החלב לשתיה הרגילים (1% ו-3%) קבע המפקח על המחירים במשרד החקלאות כי אין מדובר במוצרים המהווים מבחינת חוק הפיקוח "מצרכים דומים" למוצרי החלב הרגיל, ולכן אין מניעה חוקית למכור אותם במחירים גבוהים מן המחירים המפוקחים של מוצרי החלב הרגיל.

אציין כי, סעיף 1 של חוק הפיקוח מגדיר "מצרך דומה" כך:

”"מצרך דומה" – מצרך שמבחינת השימוש בו בידי רוכש סביר הינו בעל תכונות דומות ביותר למצרך פלוני, אף אם אינו זהה מכל הבחינות, ואף אם הוא שונה מאותו מצרך במשקלו, בגודלו, באריזתו או בשמו;“

לתגובתה צירפה המשיבה את שני מכתביו של המפקח מיום 5.8.2014.

לגבי חלב מלא (3.6%-4% שומן) ומשקה חלב לקפה 3.5%, הוסיפה המשיבה, שלגביהם לא התבקשה קביעת המפקח על המחירים, הואיל ומדובר ברמות שומן שונות המצויות במוצרים אלה, ומכיוון שרמת השומן של מוצרי חלב היא אחת התכונות העיקריות שלהם, המבדלת אותם זה מזה (ולכן ממילא אין המדובר ב"מצרך דומה").

צ"ה. המבקש השיב על טענה זו, והִפנה (בעמ' 14 של תשובתו) לכך שביום 27.5.2014 קבע המפקח כי המוצרים "המועשרים" עם השמות והכינויים "המיוחדים" להם, דינם כדין חלב רגיל ולכן יוכנסו לפיקוח החל מאוגוסט 2014, אך נוכח לחצי המחלבות הגדולות שינה המפקח את טעמו. לכן אף הגיש המבקש עתירה לבית המשפט העליון (בג"ץ 5890/14), שטרם הוכרעה. מכל מקום טוען המבקש, כי הסמכות ליצוק תוכן למילות המחוקק אינה רובצת לפתחו של המפקח.

צ"ו. אציין, כי המפקח על המחירים במשרד החקלאות הוא הרגולטור, ותפקידו הינו, בין היתר, לקבוע על איזה מצרכים יחול צו הפיקוח, ובכלל זה מה המוצרים שיוכרו כ"מצרך דומה", ויהיו כלולים אף הם בקבוצת המצרכים המפוקחים.

נכון לשעה זו, עומדת בעינה קביעתו של המפקח, לפיה מוצרי הפרימיום של המשיבה אינם כלולים בקבוצת המצרכים המפוקחים. כל עוד קביעה זו לא בוטלה, או שונתה, הרי היא עומדת בתוקפה, אם כי ברי שההכרעה בבקשות האישור שבפניי אינה נגזרת על-פי קביעתו זו של המפקח על המחירים, כי אם על יסוד כלל התשתית הראייתית והמשפטית, כפי שהונחה בפני בית משפט זה לצורך קבלת ההחלטה בבקשות אישור אלה.

צ"ז. מן הראיות כפי שהונחו בפניי, ובכלל זה תצהירו של מר פייקובסקי (מוצג נ/4) ועדותו, כמו גם חוות דעתה של ד"ר גילה רוזן (מוצג נ/3) ועדותה, עולה שקיים שוני מהותי בין רכיבי החלב הרגיל שבפיקוח לבין רכיבי מוצרי הפרימיום, בשים לב לתוספות התזונתיות של מוצרים אלה. מכאן, שיש בסיס לטענת המשיבה שאין המדובר ב"מצרך דומה" כמשמעותו בחוק הפיקוח.

צ"ח. כזכור טען המבקש, כי התוספות שמוסיפה המשיבה לחלב, וביניהן סידן וסיבים תזונתיים, מנוגדות להוראות הדין, הואיל ולפי תקנות תוספי מזון חל איסור להוסיף תוסף מזון אלא אם כן התוסף משמש למטרה טכנולוגית של המוצר (משמר, מחזק, מייצב וכו').

כמו כן, לטענת המבקש, על תוסף המזון לעמוד בדרישות של סימון מיוחד וייעודי (רישום שמו הכימי, או מספר ה-E שלו, והמטרה הטכנולוגית שלשמה נוסף התוסף).

עוד טען המבקש, כי גם הוספת תוספי תזונה, כגון: סידן, ויטמינים ומינרלים אחרים, מנוגדת לתקנות תוספי תזונה, לפיהן חל איסור להוסיף תוסף תזונה אלא אם כן הוספתו עומדת בכל דרישות התקנות.

צ"ט. אין בידי לקבל את טענותיו אלה של המבקש.

תוספי תזונה מוגדרים בתקנות תוספי תזונה (תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי תזונה), התשנ"ז-1997):

""תוסף תזונה" – ויטמין, מינרל, חומצת אמינו, צמח או מזון אחר, שאישר המנהל לצריכה כמזון, ולרבות תמצית, מיצוי, רכיב, תוצר פירוק, נגזרת או תערובת של כל אחד מאלה, למעט אם הוא –

(1) תכשיר רשום לפי תקנות הרוקחים (תכשירים רפואיים), תשמ"ו-1986;

(2) צמח מרפא כהגדרתו בתקנות הרוקחים (תנאי פתיחה וניהול של בתי מרקחת וחדרי תרופות), תשמ"ב-1982, ובלבד שאינו מוצג כמזון קונבנציונלי."

המבקש מפנה לסעיף 2 של תקנות תוספי תזונה, לפיו:

"לא ישווק אדם, לא ייצר, לא יארוז, לא ייבא ולא יאחסן תוסף תזונה או מוצר שתוויתו מעידה עליו שהוא תוסף תזונה אלא אם כן –

(1) כמות של ויטמין או מינרל בכל יחידה בו אינה עולה על הקצובה המרבית;

(2) המנהל לא מצא כי תוסף התזונה עלול להזיק לבריאות או שהוא אינו ראוי למאכל אדם, אינו מוכר כמזון או בטיחותו אינה ידועה; הודעה על החלטות המנהל תפורסם ברשומות;

(3) הוא עומד בהוראות תקנות אלה."

ק. מקובלת עליי עמדת המשיבה, לפיה חלות התקנות בעניין תוספי תזונה כאשר תוסף התזונה עומד בפני עצמו, כגון: כדורים, אבקה, או טיפות, ואולם כאשר תוספות התזונה הינן חלק בלתי נפרד של המוצר המעובד (חלב לשתיה), אין תקנות אלה חלות, הואיל והמוצר המעובד (כולל התוספות שהוספו לו), הוא בבחינת מזון.

ק"א. אני גם מפנה לחקירתוֹ הנגדית של המצהיר מטעם המשיבה, מר זאב פייקובסקי, בעמ' 98-97 לפרוט':

"ש: האם תקנות תוספי תזונה חלות על המוצר?

ת: לא.

ש: למה לא?

ת: משום שהן במפורש עוסקות בתוסף תזונה, זה אותם כדורים וטיפות ודברים מהסוג הזה שקשורות (ל)מוצרים של תוספי תזונה..."

ובהמשך:

"... וכל הכוונה פה התכלית של התקנה הזאת זה לאותם מוצרים שהם נמכרים בתור, אנחנו כולנו מכירים אותם בתור כדורים או טיפות כאלה שנמכרים בפרמה בצורה חופשית וכתוספי תזונה."

מקובלת עליי מסקנתוֹ של המצהיר, מר פייקובסקי, בעמ' 100 לפרוט':

"המוצר הזה הוא מזון. תוסף התזונה הוא מזון. פקודת בריאות הציבור – מזון, כוללת את כל הדברים שאוכלים אותם, לרבות תוסף תזונה, למעט מים וסמים." (ההדגשה שלי – י.ג.)

ק"ב. הגדרת "תוסף מזון" מופיעה בתקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון), התשס"א-2001:

”"תוסף מזון" - חומר המוסף למזון למטרה טכנולוגית, שאינו נועד לצריכה כשלעצמו כמזון או כרכיב בו, ולמעט חומר מסייע ייצור, תוסף תזונה וחומר טעם וריח;“

המונח "מטרה טכנולוגית", המופיע בהגדרת "תוסף מזון" מוגדר בתקנות תוספי מזון כך:

”"מטרה טכנולוגית" - מטרה הקשורה לייצור, עיבוד, הכנה, טיפול, אריזה, הובלה או אחסון של מזון, לרבות שיפור מראהו, ריחו, מרקמו, טעמו או צבעו;“

לעומת זאת, המונח "מזון" מוגדר בסעיף 1 של פקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], תשמ"ג-1983:

”"מזון" – כל מצרך, זולת סמים או מים, המשמש מזון או משקה לאדם, וכל מצרך שבדרך כלל נותנים אותו במזון אדם או משתמשים בו להרכבתו או להכנתו, לרבות חמרים נותני טעם ותבלינים;“

סעיפים 2 עד 5 של תקנות תוספי מזון מטילות הגבלות על ייצור, ייבוא, שיווק ואחסון תוסף מזון. כך, למשל, קובע סעיף 2 של התקנות:

"לא ייצר אדם מזון המכיל תוסף מזון, לא ייבאו, לא ישווקו ולא יחסינו, אלא אם כן יש בשימוש בתוסף המזון מטרה טכנולוגית במזון המיוצר או ברכיב שלו, אשר לא ניתן להשיגה באמצעים סבירים אחרים."

כמו כן, קובעים סעיף 3-4 של תקנות תוספי מזון:

"3. לא ייצר אדם תוסף מזון או מזון המכיל תוסף מזון, לא ייבאו, לא ישווקו ולא יחסינו אלא אם כן תוסף המזון הוא אחד מן המפורטים ברשימה והתקיימו לגביו שאר הוראות תקנות אלה.

4. הכמות המרבית במזון של תוסף מזון לא תעלה על המפורט ברשימה."

הגבלות נוספות מפורטות גם בתקנה 5.

בנוסף, קובע סעיף 6 לתקנות תוספי מזון, הוראות באשר לסימון "מזון" המכיל "תוסף מזון":

"(א) מזון ארוז מראש המכיל תוסף מזון מן המפורטים בתוספת הראשונה, יסומן ברשימת הרכיבים שבו, בשם תוסף המזון וכן באחד משמות הקבוצות המפורטות בתוספת השניה בהתאם למטרתו הטכנולוגית העיקרית.

(ב) מזון ארוז מראש המכיל תוסף מזון שאינו מן המפורטים  בתוספת הראשונה יסומן, ברשימת המרכיבים במזון, בשם תוסף המזון או מספר ה-E שלו וכן באחד משמות הקבוצות המפורטות בתוספת השניה בהתאם למטרתו הטכנולוגית העיקרית.

(ג) מזון לא יסומן במילים "בלא" תוסף מזון או קבוצת תוספי מזון כמפורט בתוספת השניה, זולת אם המזון אמנם אינו מכיל את תוסף המזון או תוסף מזון מאותה הקבוצה כאמור, לרבות בתסחיב."

(הערה: "תסחיב" מוגדר בתקנות תוספי מזון כ"תוסף מזון במוצר מזון, שמקורו בחומר הגלם, או ברכיב, שממנו יוצר מוצר המזון, ושאין לו מטרה טכנולוגית במוצר המזון הסופי").

ק"ג. לתוספות בהן עושה המשיבה שימוש לגבי המוצרים נשוא בקשות אלה אין "מטרה טכנולוגית", שאת הגדרתה הבאתי לעיל.

התוספות, דהיינו, הוויטמינים, הסידן והסיבים התזונתיים שמוסיפה המשיבה לחלב ו/או למשקה החלב, לא נועדו למטרה טכנולוגית ולכן תקנות בריאות הציבור בעניין תוספי מזון אינן חלות עליהם.

כמוסבר כבר לעיל, משנוספו תוספות אלה לחלב או למשקה החלב, הרי הם בגדר "מזון" לכל דבר ועניין, כמוגדר בפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג-1983.

אוסיף, שככל שהמשיבה מוסיפה לחלב או למשקה החלב חומר מייצב, שאכן יש לו מטרה טכנולוגית, מסמנת היא זאת ברשימת הרכיבים.

ק"ד. המבקש מלין גם על כך שעל מנת למכור את המוצר כמוצר בריא יותר, הוסיפה המשיבה רכיבים ו/או תוספים בניגוד להוראות הדין, והדגישה זאת על גבי אריזת המוצרים במטרה לגרום לצרכן לחשוב שהוא צורך מוצר בריא יותר התורם לבריאותו, כדי "לגדול טוב ובריא".

טוען המבקש, שבכך מֵפרה המשיבה את תקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולות ריפוי למוצרי מזון), התשל"ח-1978 [להלן: "תקנות איסור ייחוס סגולות ריפוי"], הקובעות בסעיפים 2 ו-2א:

"2. לא ייחס אדם בדרך פרסומת כל שהיא סגולת ריפוי למצרך מזון, בין אם הוא מכיל ויטמינים או מינרלים ובין שאינו מכיל ויטמינים או מינרלים ולא יפרסם כי צריכתו על ידי אדם עשויה לרפא מחלה כלשהי או למנעה.

2א. פרסומת למצרך מזון המזכירה איבר או חלק של גוף האדם, יראו אותה כפרסומת בניגוד לתקנה 2."

ק"ה. בסוגיה זו הפנתה המשיבה להחלטתוֹ של כב' השופט ד"ר ע. בנימיני בבש"א (מחוזי ת"א) 17343/07 לזר נ' שטראוס מחלבות בע"מ (מיום 22.9.2009) [להלן: "עניין לזר"].

בעניין לזר הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית במסגרתה נטען שהמשיבות, שם, מייצרות מוצרי יוגורט מועשרים בחיידקים פרוביוטיים, כשהמשיבות מפרסמות שמוצרים אלה מעניקים חיזוק להגנה הטבעית וההגנה החיסונית של הגוף, וכן מסייעים לזירוז והסדרת פעולת העיכול, ובכך הן הֵפרו תקנות איסור ייחוס סגולות ריפוי.

טוענת המשיבה, שבעניין לזר נקבע, כי האמירות הללו אינן מפרות את האיסור שבתקנות איסור ייחוס סגולות ריפוי.

כב' השופט ד"ר ע. בנימיני כתב, שם, בפיסקה 5:

"ההיגדים המוצעים אינם מייחסים סגולת ריפוי העשויה לרפא מחלה או למנעה, ועל פי הסדר הפשרה נאמר בהם במפורש כי הם אינם תרופה, אינם חיסון ולא נועדו לרפא מחלות כלשהן."

עם זאת אציין, כי דברים אלה נאמרו במסגרת בקשה לאישור הסדר פשרה, ובהחלטה הנ"ל, הוחלט על מינוי בודק (הסדר הפשרה אושר בפסק דין מיום 18.2.2010).

ק"ו. המשיבה הפנתה גם להחלטתה של כב' השופטת (בדימוס) ד"ר ד. פלפל בת"צ (מחוזי ת"א) 42840-05-12‏ דניאל נ' טבע דיירקט בע"מ (15.5.2014), שם מדובר היה בכמוסות שנטען כי ביכולתן לאפשר הגברת וחיזוק האון הגברי. כב' השופטת ד"ר ד. פלפל דחתה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מן הטעם שהמדובר היה בכמוסות המכילות סוגי צמחים שונים, וכמוסות אלה אינן אוכל או משקה, ולכן ההוראות הרלוונטיות אינן חלות לגביהן (ערעור על החלטה זו נדחה על-ידי בית המשפט העליון בע"א 4534/14 דניאל נ' דיירקט טבע בע"מ (מיום 14.6.2015)). סבורני, כי אין באמור בהחלטתה של כב' השופטת ד"ר ד. פלפל רלוונטיות לענייננו, משעה שבענייננו המדובר ב"מצרך מזון".

ק"ז. אציין, כי בבש"א (מחוזי ת"א) 5989/06 ג'אן נ' אלטמן רוקחות טבעית (1993) בע"מ (7.9.2010) מדובר היה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בטענה כי המשיבות שם, המשווקות את תוסף המזון "מגה גלופלקס", מייחסות לתוסף סגולות של ריפוי ובנייה מחדש של הסחוס במפרק.

כב' השופט מ. אלטוביה אישר את התובענה כייצוגית, וקבע, כי התשתית העובדתית הרפואית שהונחה בפניו, מלמדת כי המוצר אמנם משפיע על תסמיני מחלת האוסטוארתריטיס, אך אינו מרפאה, ולכן היגדים לפיהם המוצר "משקם את הסחוס", "מטפל בבסיס המחלה" ו"פותר את הבעיה מבפנים" הם היגדים מטעים (בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה במסגרת רע"א 7540/10 אלטמן רוקחות טבעית (1993) בע"מ נ' ג'אן (מיום 11.12.2011)).

ק"ח. בת"א (מחוזי ת"א) 2084/07 ורון נ' טעם טבע - אלטמן שותפות כללית (16.3.2011) [להלן: "עניין ורון"], מדובר היה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בה נטען, כי המשיבות משווקות תוספי מזון בשם "פרוטק" ו"חיזוקית", לגביהם נטען שיש ביכולתם לטפל ולמנוע מחלות האופייניות לעונת החורף ולתרום לחיזוק מערכת החיסון.

כב' השופטת ד"ר מ. אגמון-גונן אמנם אישרה את התובענה כייצוגית, אך עם זאת ציינה (שם, בפיסקאות 2(ג)-2(ד):

"יש, אם כן, להבחין, לגבי הפרסומים נשוא הבקשה, בין פרסום שיש בו משום ייחוס סגולות ריפוי לפרוטק או חיזוקית, לבין פרסום שאינו מייחס סגולות ריפוי למוצרים.

לגבי פרסום המייחס סגולות ריפוי, מתקיימת עילה של הפרת החובה החקוקה בתקנות וכן מתקיימת עילת ההטעיה לפי חוק הגנת הצרכן ללא צורך בבחינת השאלה האם תוכנו של הפרסום נכון.

לגבי פרסום שאין בו ייחוס של סגולות ריפוי, יש לבחון האם מתקיימת עילת ההטעיה לפי חוק הגנת הצרכן.

ד. באלו מהפרסומים נשוא בקשת האישור יש ייחוס סגולות ריפוי למוצר?

לגבי תוסף המזון פרוטק נאמר בפרסום כי הוא נועד לטיפול ומניעה של מחלות חורף ולחיזוק מערכת החיסון. לגבי חיזוקית נאמר בפרסום כי היא מסייעת בחיזוק הטבעי ובהתמודדות עם בעיות החורף.

'טיפול במחלות חורף', ללא כל ספק מהווה ייחוס של סגולות ריפוי לתוסף המזון. לגבי פרסום זה של המוצר פרוטק ניתן אם כן לקבוע כי מעבר להיותו מנוגד לתקנות בריאות הציבור, יש בו הטעיה האסורה לפי חוק הגנת הצרכן, וזאת ללא צורך בבחינת נכונות תוכן הפרסום.

האם גם הפרסום בדבר יכולותיו של המוצר פרוטק במניעת מחלות חורף, מהווה ייחוס סגולות ריפוי? לגבי כך קיים ספק פרשני. אמנם, מניעה אינה ריפוי. יחד עם זאת, מניעת מחלות, במובן הרחב, הינה פעילות המיוחסת בדרך כלל לתכשיר רפואי.

אשר לפרסום חיזוקית כמסייעת להתמודדות עם בעיות החורף, היות ונאמר בעיות ולא מחלות, ולא ברורה הכוונה במילה "התמודדות", והיות והפרסום מייחס לחיזוקית רק סיוע בהתמודדות, ספק רב אם מדובר בייחוס סגולות ריפוי בניגוד לתקנות.

כך גם לגבי הפרסומים בדבר חיזוק מערכת החיסון וסיוע בחיזוק הטבעי. פרשנות המונחים הללו אינה בהירה, וכפי שיוסבר להלן, מונחים אלו אינה מוכרים בעולם הרפואה. משכך, קיים קושי לקבוע כי יש באמירות אלו משום ייחוס סגולות ריפוי, ככוונת המחוקק בתקנות בריאות הציבור." (ההדגשות שלי – י.ג.)

ק"ט. מהתם להכא: מדבריה אלה של כב' השופטת ד"ר מ. אגמון גונן בעניין ורון, ומדברי כב' השופט ד"ר ע. בנימיני בעניין לזר, עולה, כי אין די בהיגדים כלליים בכדי לעבור על איסור ייחוס סגולות ריפוי, אלא צריך שהיגדים אלה ייחסו מניעה או ריפוי של בעיה רפואית, או של מחלה.

בענייננו, ההיגד "לגדול טוב עם תנובה" או "לגדול טוב ובריא" הם היגדים כלליים, שאינם מייחסים ריפוי או מניעת מחלה ספציפית או בעיה רפואית ספציפית כלשהי, וסבורני כי הם אף אינם רומזים על כך.

זאת ועוד, עצם העובדה שהמשיבה מפרטת ערך תזונתי של מזון על גבי האריזה (כגון: מועשר בויטמין D, מועשר בסידן, או "תוספת סיבים תזונתיים", ועוֹד), שהמבקש אינו חולק כי ערך תזונתי זה אכן קיים במוצר, אין בכך משום ייחוס סגולות ריפוי למצרך מזון.

ק"י. המבקש אף העלה ופירט שורה ארוכה של טענות בנוגע להפרות חיקוקים שונים המתייחסים לסימון מוצרי החלב, כגון: סימון המילה "טרי" על מוצר החלב הרגיל, וסימון הביטוי "מלא בטעם של פעם" על החלב המלא.

קי"א. אין בידי לקבל טענה זו.

סעיף 4.2 של תקן ישראלי 1145 בדבר סימון מזון ארוז מראש (להלן: "תקן הסימון"), קובע:

"אם קיים תקן מיוחד למוצר, שם המזון יהיה השם המופיע בתקן המיוחד. סימון זה של שם המזון כמצוין בתקן המיוחד ייעשה רק עם המוצר עומד בקריטריונים המפורטים בתקן המיוחד."

סעיף 4.3 של תקן הסימון קובע:

"נוסף על שם המזון מותר לסמן גם שם מקובל." (ההדגשה שלי – י.ג.)

סעיף 2.13 של תקן הסימון מגדיר מהו "שם מקובל": "שם דמיוני או כינוי, שניתן למוצר מזון".

כמו כן, נאמר בסעיף 3.5 של תקן הסימון: "מותר לכלול בסימון גם מידע נוסף שלא נדרש בתקן זה, ובלבד שלא יהיה מנוגד לדרישותיו".

מכאן, שהשימוש במילה "טרי" וכן השימוש במילה "טעם של פעם" הוא בגדר סימון מותר.

קי"ב. גם באשר לסימון הכינוי "משקה חלב" לרבות שמות התוספות שנכללו בשמות המזון של מוצרים אלה, אין לקבוע שהמשיבה הֵפרה חיקוק, שהרי משקאות החלב אינם מופיעים בסעיפים 104 ו-105 של תקן החלב, שתוקפם הרשמי בוטל בשנת 1998 (אציין, כי לסעיף 104 של תקן החלב ניתן תוקף מחייב מסוים בצו הגנת הצרכן, כפי שפורט לעיל).

סעיף 107.3 של תקן החלב (המפנה לסוגי החלב שבסעיף 104 של תקן החלב) חל על אותם סוגי חלב לשתיה המנויים בסעיף 104 של תקן החלב, וכאמור כבר לעיל הוא אינו חל על משקאות החלב שאינם כלולים בו.

התיאור כפי שמופיע על אריזת המוצר אינו מטעה, אין בו כדי להטעות והוא עונה על הנדרש בסעיף 2.12 של תקן הסימון (ת"י 1145), דהיינו: "תיאור נכון ולא מטעה את מהותו של המזון".

קי"ג. עוד מלין המבקש כנגד אי-סימון רשימת הרכיבים של מוצרי החלב הרגיל והחלב המלא,
אי-שימוש במלל הקבוע בסעיף 107.5 לתקן החלב לסימון הוספת ויטמינים A+D למשקאות החלב, אי-סימון המילה "שומן" לצד הסימון של אחוזי השומן, אי-סימון מספרי ה-E והמטרה הטכנולוגית של תוספי המזון, אי-סימון מוצרי משקאות החלב לפי הוראות הסימון שבתקנות תוספי התזונה, הפרת סעיף 3.3 לתקן הסימון, אי-סימון רכיב הסידן במשקאות החלב, ואי-סימון תכולת ויטמין A.

נתתי דעתי לטענות מפורטות אלה של המבקש, ואין בידי לקבלן.

השמות, הכינויים, ציון המילה שומן ואחוז השומן, הרכיבים והתוספות עונים על הנדרש בהוראות הדין, אינם מטעים, ואין בהם כדי להטעות.

קי"ד. טענה נוספת שהעלה המבקש עניינה תכולת משקה חלב לקפה 3.5% שומן.

תמצית הטענה היא, שתכולת המוצר וסימונה על האריזה, יש בהם משום הפרת הוראות הן בתקן ישראלי 1118 בדבר תכולה אחידה של מוצרי מזון ארוזים מראש, והן בתקן החלב, הואיל ושיווקו של מוצר זה, בתכולה של 0.8 ליטר, בקרטון הדומה בגודלו לקרטונים בהם משווקת המשיבה את שאר משקאות החלב בתכולה של 1 ליטר, מטעה, או עלולה לגרום להטעיית הצרכנים, במיוחד שעה שמדובר בקרטונים הניצבים זה לצד זה על המדף.

קט"ו. באשר למשקה חלב לקפה, צוין מפורשות על אריזת המוצר שתכולתו 0.8 ליטר. באריזה יש חלל ריק של 200 מ"ל על מנת לאפשר הקצפת החלב על-ידי ניעור האריזה.

כמו כן, באיור שעל אריזת המוצר נכתב: "לקצף מפנק יש לנער את הקרטון 20 שניות לפני המזיגה". מכאן, שמתוך התבוננות באריזת המוצר, ניתן ללמוד את המידע הרלוונטי הדרוש, ואין חשש להטעיה.

מחוות דעתוֹ של הסוקר מטעם המשיבה, מר דוד חסיד (נ/1), עולה כי התשובות העיקריות שהתקבלו ביחס למשקה חלב מיוחד לקפה, ציינו: "טעים, קל להקצפה, התאמה לקפה". מכאן, שהצרכנים הרוכשים מוצר זה מוּדעים לעניין ההקצפה, וזו מצריכה השארת חלל ריק באריזת המוצר.

משכך, סבורני שאין הטעיה או חשש להטעיה במוצר זה, וכפי שמציינת המשיבה, על מנת שתכולת האריזה תהא זהה לזוֹ של שאר הקרטונים, דהיינו: 1 ליטר, עליה לשווק את המוצר בקרטון גדול יותר של 1,200 מ"ל. אף במקרה כזה עשויה לעלות טענה של א-עמידה בתקן, והטעיה, שכן במקרה זה יכול היה המבקש לטעון שהגדלת אריזת הקרטון מטעה לחשוב שתכולת המוצר גדולה ביחס לתכולת המוצרים הסמוכים על המדף, בעוד, שבדיעבד תכולתם זהה.

בעניין זה אני מפנה להחלטתה של כב' השופטת מ. נד"ב בת"צ (מחוזי מרכז) 5243-07-09 סימקוביץ נ' מחלבות יטבתה ע"ש אורי חורזו ז"ל בע"מ (מיום 27.9.10). ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין סימקוביץ, נמחק נוכח חזרתו של המערער מערעורו בהמלצת בית המשפט העליון (ע"א 8352/10 סימקוביץ נ' מחלבות יטבתה ע"ש אורי חורזו ז"ל בע"מ (מיום 16.7.2012)).

קט"ז. למעלה מן הדרוש אציין, שלא כל סטיה מהוראות תקן, ולא כל סימון שאינו בהתאם להוראת תקן רשמי, מחייבים אישור ניהול תובענה כייצוגית, וזאת כפי שכתבה כב' הנשיאה מ. נאור (בדעת הרוב) בע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ''ד נז(4) 673, 686 (2003):

"עם זאת אין להבין מדבריי שכל מקרה של סטייה מהוראות תקן או דיווח לא נכון על תכולתו של מזון יצדיקו תביעה. עשויים להיות מקרים לא מעטים שבהם סטייה קלה מהוראות תקן זה או אחר, גם כשהדברים נוגעים למזון, לא יהיה בה כדי להצדיק לא תביעה אישית וממילא גם לא תביעה ייצוגית. אין הצדקה לתביעה כאשר הפגיעה היא בגדר de minimis. לעיקרון שלפיו אין בית-המשפט עוסק בעניינים של מה בכך ראו שלל הדוגמאות בפסק-דינו של השופט טירקל בע"א 3901/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רעננה נ' הורוויץ [4], בעמ' 930-928."

אמנם דבריה של כב' הנשיאה מ. נאור נכתבו בטרם נחקק חוק תובענות ייצוגיות בשנת 2006, אולם גם פסיקה מאוחרת לחקיקת החוק קבעה, שעל אף קיומו של פגם בסימון מוצר ייתכנו מקרים שלא יצדיקו אישורה של תובענה כייצוגית. כך, למשל, כתבה כב' השופטת א. חיות בע"א 10085/08 ‏תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, בפיסקה 29 (מיום 4.12.2011):

"אכן, לא בכל מקרה בו נופל פגם ברישום הרכיבים של מוצר מזון מצדיק הדבר פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ובגין תחושות שליליות וייתכנו בהחלט מקרים אשר למרות קיומו של פגם מסויים בדיווח על תכולת המוצר לא יצדיק הדבר מתן פיצוי."

דברים ברוח דומה כתב כב' השופט י. עמית בע"א 4333/11 סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ, בפיסקה 16 (מיום 12.3.2014).

עיינו גם: ת"צ (מחוזי חיפה) 38449-04-11‏ שטיין נ' יוניליוור ישראל מזון בע"מ, בפיסקאות נ"ה-ס' (מיום 18.12.2014), וכן בת"צ (מחוזי חיפה) 13026-07-13‏ דהאן נ' תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית בישראל בע"מ, בפיסקאות מ"ד-מ"ה (מיום 29.9.2014).

קי"ז. טענה נוספת שהעלה המבקש היתה, שהוספת התוספות למשקה החלב עלולה לגרום לסיכון בריאותי לחלקים מן האוכלוסיה מחמת צריכת יתר של סידן, ויטמין A, ויטמין D וברזל.

טוען המבקש, שבתפריטי הארוחות (מוצג ת/14), שאותם הציג ב"כ המבקש בפני המומחית מטעם המשיבה, ד"ר גילה רוזן, עומדת צריכת הסידן היומית על כ-3,040 מ"ג, משמע, מעל הקצובה המירבית שבתקנות תוספי התזונה (כ-2,500 מ"ג ליום בנוגע לסידן).

בחקירתה הנגדית אישרה ד"ר ג. רוזן שצריכה של 3,040 מ"ג סידן ליום עולה על הקצובה המירבית שבתקנות (עמ' 85 לפרוט').

ב"כ המבקש מוסיף וטוען, שנוכח תשובתה של ד"ר רוזן, שהיא אינה עוסקת בתוספי תזונה, אין כל ערך לחוות דעתה ולטענותיה בחקירתה הנגדית.

עוֹד מעיר ב"כ המבקש, שד"ר רוזן אישרה, שצריכת חלב לילדים אינה מומלצת.

ב"כ המבקש טוען, כי מעיון ב-Google, ניתן ללמוד מתוך מספר מאמרים של אנשי מקצוע על הסיכון שבשימוש יתר בתוספי תזונה.

עוֹד מציין ב"כ המבקש, כי תקנות תוספי תזונה נחקקו כדי למנוע צריכת יתר של תוספי תזונה, שעלולה לגרום לנזק בריאותי בלתי הפיך.

קי"ח. אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש שאינן נתמכות בחוות דעת של מומחה מטעמו, בעוד שהמשיבה שללה טענות אלה באמצעות חוות דעתה של המומחית לתזונה, ד"ר גילה רוזן, שאף נחקרה על חוות דעתה.

אינני מקבל את הביקורת שמתח המבקש על חוות דעתה ועדותה שלד"ר גילה רוזן, וסבורני שעדותה עמדה במבחן החקירה הנגדית.

קי"ט. אוסיף, כי מאמרים וכתבות מן האינטרנט הם בגדר עדות מפי השמועה. כותבי המאמרים לא זומנו לעדות על-ידי המבקש, ולא התייצבו לחקירה נגדית, וממילא לא ניתן היה לעמוד על טיב הדברים אשר נכתבו במאמרים הללו.

זאת ועוד, מאמרו של ד"ר טים ביירס, שהמבקש עתר לצרפו כאסמכתא לאחר שתמה שמיעת הראיות בתיק, לא הוגש, אלא צורפה רק הודעה לעיתונות על פרסומו, ושתי כתבות מאתרי אינטרנט אודותיו.

טענה בדבר נזק בריאותי, המהווה טענה בעניין שבמומחיות, יש לתמוך באמצעות הגשת חוות דעת מומחה, ואולם, כאמור, בענייננו המבקש לא הגיש כל חוות דעת מומחה מטעמו.

בעניין דומה, בו נטען לנזק בריאותי כתוצאה מצריכת שומן רווי המצוי בזיתים שחורים בפח, כשנטען שהדבר לא צוין על אריזתם, כתבה כב' השופטת א. שטמר (ת"צ (מחוזי מרכז)
15361-12-12‏ גרוס נ' ג. ויליפוד אינטרנשיונל בע"מ, בפיסקה 16 (מיום 5.5.2014)):

"... יש חשיבות לכך שלא צורפה חוות דעת רפואית: המבקש טען לנזק רפואי (סעיף 59 בבקשת האישור: "...התנהלותה של המשיבה שללה ממנו את החירות להחליט אילו חומרים יכניס לגופו, עד כדי גרימת נזק של ממש לגוף באמצעות צריכת שומן רווי") ולהשלכות השומן הרווי על בריאות הצרכנים (סעיף 17 בתצהיר "...מיותר לציין את הנזקים הבריאותיים שגורם שומן רווי כפי שידועים לכולי עלמא, לרבות העובדה כי שומן רווי גורם לכבד לייצר יותר כולסטרול "רע"..."). אכן, בהעדר חוות דעת רפואית אין להוכיח נזקים שברפואה (תקנה 127 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984)."

ק"כ. השאלה האם יש בתוספות ו/או בכמות התוספות שמוסיפה המשיבה למוצרי הפרימיום כדי להוות סיכון בריאותי לחלק זה או אחר של האוכלוסיה, היא שאלה מובהקת של מומחיות מקצועית. אך, כאמור, לא הוגש בעניין זה חוות דעת מומחה מטעם המבקש.

אמירה כללית, לפיה יש בהוספת תוספי המזון, או תוספי התזונה, משום פגיעה בבריאות הציבור (סעיף 163 של בקשת האישור), כמו גם הטענות שבסעיפים 185-129 בתשובת המבקש לתגובת המשיבה (בפרק "סיכון בריאותי") אינן יכולות לבוא במקום חוות דעת של מומחים שניתן יהא להעמיד את דבריהם במבחן החקירה הנגדית.

גם באשר לטענה בסעיף 185 של תשובת המבקש, לפיה "מן המפורסמות הוא כי צריכת סידן ביתר עלולה להביא להיווצרות של סתימת העורקים המוליכים על הלב וממנו...", אחזור ואציין שאין די באמירה בעלמא.

קכ"א. בחוות דעתה של ד"ר גילה רוזן (נ/3) נכתב, כי העשרת מזון בתוספות תזונתיות שבהן קיים חוסר באוכלוסיה, היא אמצעי יעיל לצמצומו של חוסר זה, ופיזורן של התוספות במזון, מאפשר לגוף לספוג אותן טוב יותר (עמ' 2 לחוות דעתה).

בהמשך חוות דעתה עומדת ד"ר רוזן על חשיבות מרכיב הסידן בבניית העצם וחוזקה, וכדבריה (עמ' 3 של חוות הדעת – נ/3):

"צריכה נאותה של סידן חיונית בכל קבוצות הגיל והמין. בשל חיוניותו לתפקוד השוטף של מערכות הגוף, כאשר אין רמה מספקת של סידן בדם, הגוף סופח אותו מתוך העצמות. על כן, חסר בסידן מביא להידלדלות של העצמות ולהחלשתן."

ד"ר ג. רוזן מצביעה בחוות דעתה על כך, שחוסר בסידן בגיל מבוגר, במיוחד אצל נשים, עלול להביא להיחלשות העצמות ואף לאוסטאופורוזיס. לדברי ד"ר ג. רוזן, גם בקרב ילדים רוֹוח חוסר בסידן, המשפיע על נטייתם לספוג שברים בעצמות. מה גם, שלחוסר בסידן בקרב ילדים יש השפעה על חוזק העצמות בגילאים מבוגרים (עמ' 3-4 לחוות הדעת).

מסקנת ד"ר ג. רוזן היא, שתוספת הסידן במשקאות החלב מקנה להם ערך תזונתי מוסף, לעומת מוצרי החלב הרגיל. שיעורה של תוספת הסידן אינו מופרז לדעתה, ואינו מסוכן מבחינה בריאותית (עמ' 4 לחוות דעתה).

קכ"ב. כמו כן, עמדה ד"ר ג. רוזן על תפקיד ויטמין D כמסייע בהגברת ספיגת הסידן המצוי במזון, והיותו דרוש לאברי מטרה רבים שבגוף האדם. חוסר בויטמין D מקושר לתחלואה במחלות שונות (עיינו בעמ' 5 לחוות דעתה), ומכאן לדעתה הערך התזונתי המוסף שבהוספתו למשקאות החלב.

קכ"ג. לגבי הברזל, עמדה ד"ר ג. רוזן בחוות דעתה על הסיכון שקיים בחוסר קיצוני של ברזל, דבר המוביל לאנמיה ומקשה על תִפקוד הגוף. לדבריה, חוסר ברזל קריטי במיוחד בהריון, והוא נחוץ גם לעובר. הוספתו של הברזל למשקאות החלב, מקנה להם לפי דעתה ערך תזונתי מוסף, כששיעור התוספת אינו מופרז ואינו מסוכן לבריאות (עמ' 7-6 לחוות דעתה).

קכ"ד. צריכת הסיבים התזונתיים מביאה, כך מסבירה ד"ר ג. רוזן בחוות דעתה (נ/3), להגדלת נפח היציאות, ולמיהול רעלנים המצויים בצואה, ומהווה מצע מזון לחיידקים בעלי השפעה מיטיבה על הבריאות. חיידקים אלה מסייעים לפעילות התקינה של מערכות בגוף.

לפי דברי ד"ר ג. רוזן, הוספת הסיבים התזונתיים למשקאות החלב מקנה להם ערך תזונתי מוסף, ומשפרת את הרכב חיידקי המעי באופן התורם לבריאות הכללית בטווח המיידי ובטווח הארוך. ד"ר ג. רוזן מציינת בחוות דעתה, כי שיעור התוספת אינו מופרז, ואינו מסוכן מבחינה בריאותית (עמ' 8-7 לחוות דעתה).

קכ"ה. כאמור כבר לעיל, לא הועמדה חוות דעת מקצועית מטעמו של המבקש שיהא בה כדי לסתור את חוות דעתה של ד"ר ג. רוזן.

בחקירתה הנגדית (עמ' 68 לפרוט'), אישרה ד"ר ג. רוזן, כאמור גם בסעיף 7 של חוות דעתה (בעמ' 3 של חוות הדעת), שמוצרי חלב אינם מומלצים לתינוקות עד גיל שנה בגלל עודף החלבון והנתרן, שעלולים לגרום להתייבשות ונזק לכליה, ולכן ממליץ משרד הבריאות על הנקה, ו/או תחליפיה לגבי תינוקות עד גיל שנה, והאחיות שבטיפת חלב הן שנותנות הדרכה לעניין זה (עמ' 69 לפרוט').

ד"ר ג. רוזן טענה בחקירתה הנגדית, שצריכת יתר של סידן אינה יכולה לפגוע במערכות הגוף. אדרבא, חוסר סידן עלול לגרום לבעיות מאוד קשות. צריכה של סידן ברמה גבוהה אינה גורמת, לדעתה, לנזקים, שכן במקרה זה: הסידן לא ייספג, או שהגוף יווסת אותו, או יכניס אותו לעצמות, שכן הגוף מווסת את רמת הסידן בדם בעזרת שלושה הורמונים (עמ' 70 לפרוט').

כמו כן ציינה ד"ר ג. רוזן בעדותה, כי לפי דעתה צריכה טובה של סידן מגילאים מאוד קטנים, יש בה כדי לסייע לבניית עצמות טובות יותר, שישמשו לגיל המבוגר, וזאת על ידי שמירה על רמת טובה ותזונה של סידן וויטמין B לאורך כל החיים, פעילות גופנית, הימנעות מעישון והימנעות מתרופות מזיקות (עמ' 71 לפרוט').

אינני סבור שעלה בידי המבקש להפריך את חוות דעתה של ד"ר ג. רוזן, ולא עלה בידוֹ להוכיח שקיימת סכנה בריאותית בשימוש בחלב מועשר, וכמצויין כבר לעיל, אף לא הועמדה מטעמו של המבקש חוות דעת מקצועית שיהא בה כדי לבסס את טענותיו.

קכ"ו. אוסיף, כי ב"כ המבקש הציג במסגרת החקירה הנגדית לד"ר ג. רוזן תפריטים (ת/14) עתירי סידן מעבר לרמה המירבית של צריכת סידן ליום, אך מכאן אין להסיק שהוספת הסידן לחלב על-ידי המשיבה יש בה כדי לגרום לנזק בריאותי.

אכן, צירוף רכיבי התפריטים, לפי ת/14, יוצר כמות סידן העולה על הכמות המירבית ליום, אך ד"ר ג. רוזן אמרה בתגובה לתפריטים אלה: "זה לא תפריט שהיו ממליצים עליו" (עמ' 78 לפרוט').

אוסיף, שהרכבת תפריט שאיננו רצוי מבחינה בריאותית עשויה להיות רלוונטית לגבי לא מעט מוצרים, שהרי ניתן היה להרכיב באותה מידה תפריט העשיר מִדי בדברי מתיקה, או תפריט עשיר מִדי בשומנים, או עשיר מִדי בנתרן, וגם לאלה עשויה להיות השפעה שאיננה רצויה.

כב' השופטת צ. צפת עמדה בת"צ (מחוזי ת"א) 42818-11-12‏ ‏כהן נ' ליימן שליסל בע"מ, בפיסקה 76 (20.7.2015), על כך שבחינת הטענות צריכה להיעשות על-פי אמות מידה של היגיון ושכל ישר, והצרכן הסביר יכול לעמוד על תכונותיו של המוצר על מנת לצרוך אותו באופן סביר. עוד כתבה, שם, כב' השופטת צ. צפת:

"עוד ראוי לזכור, כי דיני הגנת הצרכן נועדו אומנם למנוע הטעיה, אך לא נועדו להסיר מן הצרכן אחריות בסיסית ושימוש בשכל ישר בעת רכישת המוצר (בהקשר זה, ראו גם ת"צ (חי') 25161-01-14 שחר נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (2.7.15))."

דהיינו, גם בענייננו, על הצרכן לצרוך את המוצרים נשוא בקשות האישור בתבונה, ובאופן מושכל.

אם לסכם: אינני סבור שעלה בידי המבקש לשכנע בטענתוֹ בדבר סיכון בריאותי.

קכ"ז. לא למותר להוסיף, שהמבקש עצמו, למרות טענותיו לפיהן התוספות למוצרי הפרימיום מנוגדות לדין ואף מהוות סיכון בריאותי – המשיך בצריכת מוצרים מסוג זה, אף לאחר שהעלה את טענותיו הנ"ל.

ובמה דברים אמורים?

ביום 21.3.2014 הגיש המבקש תביעה כנגד מחלבות יטבתה ובקשה לאישורה כייצוגית (מוצג ת/6), וזאת לגבי מוצרים דומים לאלה אשר בתביעתו כנגד המשיבה. אף בתביעתו כנגד מחלבות יטבתה טען המבקש, כי יש בשיווק מוצרים אלה משום הפרת הוראות שונות של הדין, הפרת חובות חקוקות והטעיה.

כחודשיים מאוחר יותר, ביום 14.5.2014 הגיש המבקש את תביעתו בת"צ 24630-05-14 (בקשת האישור השניה), שאליה צירף חשבונית מיום 7.5.2014, המעידה על כך שהמבקש רכש מוצרי חלב מועשרים ("מוצרי פרימיום") של המשיבה. מכאן, שהמבקש המשיך בצריכת סוג זהה, או דומה של מוצרים, למרות הטענות שהעלה בעניינם בתביעתו כנגד מחלבות יטבתה, שהוגשה במרץ 2014.

אני מפנה לעדותו של המבקש, בעמ' 28 – עמ' 29 רישא לפרוט'):

"ש: במאי אתה מגיש במצורף לתביעה השנייה, חשבונית ומסתבר שאתה קונה מוצרים של תנובה שמכילים סידן וסיבים שלדעתך לטענתך חודשיים קודם אסור להוסיף. אז איך אתה מסביר את העובדה שהמשכת לקנות מוצרים כאלה?

ת: תשמע, תאונות קורות, יכול להיות, אני לא יודע, אני לא יודע להסביר לך את דבר הזה."

קכ"ח. נוכח כל האמור לעיל סבורני, שאין מתקיים במקרה שבפניי התנאי הנדרש בסעיף 8(א)(1) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, דהיינו, לא ניתן לקבוע, נוכח כל המבואר לעיל, שיש אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות של עובדה או משפט תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה, ולכן דין שתי בקשות האישור להידחות.

קכ"ט. אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪.

התשלום יתבצע על-ידי המבקש במשרד ב"כ המשיבה בתוך 60 יום ממועד המצאת החלטה זו (הפגרה כלולה במניין הימים), שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ק"ל. לא יאוחר מתאריך 17.9.2015 יודיע ב"כ המבקש בכתב לבית המשפט (עם העתק ישירות לב"כ המשיבה), האם בדעת המבקש להמשיך בתביעה אישית כנגד המשיבה בשני ההליכים, או במי מהם, וזאת בשים לב, בין היתר, להוראת תקנה 9 של תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, בדבר "בירור תביעה אישית".

בהיעדר הודעה מטעם המבקש עד 17.9.2015, יינתן פסק-דין המוחק את ההליכים שהוגשו בת"צ 57403-02-14 ובת"צ 24630-05-14.

המזכירות מתבקשת להמציא את העתקי ההחלטה אל:

1. ב"כ המבקש, עו"ד גולן משעלי ועו"ד עירן שושני, רמת ישי.

2. ב"כ המשיבה, עו"ד איתמר ענבי ועו"ד נירה קורי, חיפה.

3. מנהל בתי המשפט, לעדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

התיק יובא לעיוני ביום 17.9.2015.

ניתנה היום, ה' אלול תשע"ה, 20 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.