עסקינן בתביעה שטרית בסכום קרן של 49,000 ₪.

תמצית העובדות הרלבנטיות

1. חברת כבהא ע.א. עצים בע"מ (להלן- החברה) ניהלה אצל התובע חשבון עו"ש מספר 679-95990 (להלן – החשבון). מנהלה ובעל מניותיה של החברה בזמנים הרלבנטיים היה מר כבהא עבד אל רחמן.
2. במסגרת ניהול החשבון ומתן אשראי לחברה, נרשם שעבוד קבוע ראשון בדרגה על כל השטרות שתמסור החברה לבנק ושעבוד שוטף בגין כל השטרות שלחברה זכויות בהם (ראו סעיף 5 לאגרת החוב מטעם החברה – נספח ב' לתצהיר התובע).
3. במהלך התקופה מחודש אוגוסט 2011 ועד חודש נובמבר 2011 ביצעה החברה עסקאות לניכיון שטרות בסכום קרן כולל של 49,000 ₪ אשר נמשכו לפקודתה על ידי הנתבע (להלן- השטרות). אלו פרטיהם:

מס' שיק סכום מועד פרעון מועד הפקדה

513673 5,000 ₪ 25/02/2012 24/08/2011

513682 6,500 ₪ 25/02/2012 12/09/2011

513684 6,500 ₪ 25/03/2012 21/09/2011

513688 14,000 ₪ 11/03/2012 13/09/2011

513701 7,000 ₪ 25/02/2012 12/10/2011

513704 5,000 ₪ 25/02/2012 30/10/2011

513717 5,000 ₪ 15/02/2012 24/11/2011

1. השטרות הוצגו לפרעון אך חוללו והוחזרו על ידי הבנק הנמשך מסיבת "ניתנה הוראת ביטול".
2. חשבון החברה נקלע לקשיים וכתוצאה מכך פעל התובע לגביית החוב שנוצר בחשבון. ביום 17.7.13 הגיש התובע בקשה לביצוע השטרות כנגד הנתבע וכנגד החברה.
3. התובע טוען כי השטרות סוחרו לבנק במסגרת הפעילות העסקית השוטפת בחשבון, בטרם הגיע מועד פרעונם וכאשר היו שלמים ותקינים למראה. השטרות הופקדו במסגרת עסקת ניכיון וחשבון החברה זוכה בסכום השטרות, בניכוי עמלה וריבית כמקובל. התובע טוען לאחיזה כשורה בשטרות אלו , או למצער ל 'אחיזה בעד ערך' ועותר לחייב את הנתבע לשלם תמורתם.
4. הנתבע טוען לכשלון תמורה וכן לחוסר תום לב מצד התובע אשר יש בהם לקעקע את מעמדו הנטען כאוחז כשורה, ולחלופין אף כאוחז בעד ערך, באופן שיש בו כדי לדחות את התביעה נגדו. מדובר בשטרות אשר נמסרו במסגרת החלפת שיקים בינו לבין מנהל החברה. מועד פרעון השיקים מטעם החברה היה מוקדם למועד פרעון השיקים שלו ומשהשיקים של החברה לא כובדו, ביטל את השיקים שמסר לה. לעמדתו, הבנק היה מודע לעסקה בין הצדדים והיה שותף לקנוניה עם מנהל החברה, ולכל הפחות עצם עיניו מלבצע בירור ענייני בנושא.
5. בהחלטת כב' הרשם זיתוני מיום 19.8.14 ניתנה לנתבע רשות להתגונן כנגד הפקדה בסך 5,000 ₪.
6. בין הנתבע לבין החברה התנהל דיון קודם בת"א (חד') 24577-01-13 כבהה ע.א. עצים בע"מ נ' עבד אל גני (פורסם במאגרים , 21.11.13) (להלן – ההליך הקודם). במסגרת הליך זה נדונה ההתנהלות הכספית ביניהם, לרבות בנוגע להחלפת שיקים שביצעו.
7. במסגרת שמיעת הראיות העיד מנהל הסניף דאז, מר אברהים בדארנה. מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו וכן מנהל החברה מר כבהא וסגן מנהל סניף הבנק בזמנים הרלבנטיים, מר אחמד כבהא.

דיון והכרעה

דין התביעה להתקבל במלואה.

נטל הוכחה

1. נטלי ההוכחה במשפט הישראלי עוקבים אחר הדין המהותי, כאשר על כל צד מוטל נטל השכנוע להוכחת טענות המקדמות את עניינו. כך, על התובע להוכיח עילת תביעתו ("המוציא מחברו – עליו הראיה") ואילו על הנתבע להוכיח טענות ההגנה שבפיו. נטלי השכנוע האמורים הינם קבועים לאורך כל הדיון. לשם קיום נטל השכנוע, מוטל על הצדדים נטל להביא ראיות (נטל ראיה), אשר יכול לעבור בין הצדדים במהלך הדיון.
2. מדובר בתביעה שטרית, במסגרתה כל החותם על שטר (מושך, מסב וכו') יוצר חזקה כי מסר את השטר כדין (סעיף 20(ג) לפקודה, ע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' אפל (פורסם בנבו, 4.7.10) בס' 18) וכי ניתנה תמורה בעד השטר (סעיף 29(א) לפקודה וע"א 4371/12 רו"ח אילן שגב נ' שפיר מבנים תעשיות (2002) בע"מ (פורסם בנבו, 17.9.14), בס' 34). אותם כללים גם יוצרים חזקה כי שטר נמסר לפרעון ללא תנאי, או שכל תנאי העומד בבסיס השטר התקיים (רע"א 2157/07‏ אדאטו נ' רנתיסי (פורסם בנבו, 2.8.07), בס' ז(1)).
3. משכך, על אף שחובת הוכחת עילת התביעה מטילה על התובע את נטל הראיה הראשוני, הרי כאשר מדובר בתביעה שטרית, עומד התובע בנטל ראיה ראשוני זה בעצם הגשת השיק לפירעון והנטל עובר לנתבע להוכיח את טענות ההגנה שטען.
4. בענייננו, מעלה הנתבע שתי טענות הגנה מהותיות – האחת, מתייחסת לעסקת היסוד ולטענה לפיה הוכח כישלון תמורה הפוטר אותו מחובת תשלום. השנייה, מתייחסת לחוסר תום ליבו של התובע הנובע מטענה לקנוניה בין התובע לבין מנהל החברה . הטענה השנייה מטילה על הנתבע נטלי שכנוע וראיה מוגברים שכן "טענות בדבר קנוניה או מרמה יבחנו על פי אמות מידה מחמירות, ואין די בעצם העלאת החשד על ידי הצד שכנגד" (ע"א 10467/08 עומר חג'אזי נ' אדיב עיאס (פורסם במאגרים, 03/11/10), בס' 14).
5. נדון בטענות ההגנה כסדרן.

עסקת היסוד

1. הנתבע טען כי כל השטרות נמסרו על ידו במסגרת עסקת החלפת שיקים בינו לבין החברה. משלא כובדו השיקים שנמסרו לנתבע מטעם החברה, הרי שלטענת הנתבע לא ניתנה תמורה בעד השיקים הנדונים.
2. חומר הראיות מלמד כי דין טענות הנתבע להידחות בשני מישורים, הן בטענה כי מדובר בעסקת החלפת שיקים בלבד והן בטענה כי נוכח מהות העסקה, הוכח כשלון תמורה מלא.
3. כאשר בשטר טובה מדובר, קרי שטר שלא ניתן תמורתו ערך, מושך השטר חב על פיו כלפי "אוחז בעד ערך" ואינו יכול לטעון לכשלון תמורה (סעיף 27 לפקודה). בענייננו, התובע הוכיח כי השטרות הופקדו במסגרת עסקאות ניכיון, משמע חשבון החברה זוכה בסכום השטר כך שהועמד לחברה אשראי בגובה השטר אשר עונה על דרישת מתן הערך ודי בכך להורות על דחיית הטענה במישור היחסים שבין התובע לנתבע.
4. יתרה מכך. בענייננו, אין מדובר בשטרי טובה, שכן כנגדם ניתנו שטרות מטעם החברה. בעסקאות מעין אלו, המכונות "גלגול שיקים", עצם העברת השיק הנגדי מהווה תמורה מספקת בין אם נפרע ובין אם לאו (ראו ע"א (חי') 37123-01-14‏ יקב טפרברג 1870 בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 25.1.15), בס' 30).
5. ניתן לטעון כי אי פרעון השטרות שהעבירה החברה לנתבע תשמש טענת הגנה לכשלון תמורה (ראו ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד אליהו בן עליזה, פ"ד לח(4) 281 (1984)), אולם יש לבסס זאת על הוכחת אומד דעת הצדדים בעסקה הספציפית (רע"א 7627/14 ישראל רביצקי נגד מ.מחסני צמיגים בע"מ (פורסם במאגרים, 11/03/2015), בס' 2).

בענייננו, הנטל על הנתבע להוכיח את נסיבות עסקת היסוד ואת טענתו כי היעדר פרעון השיקים שניתנו לו מטעם החברה מהווה כשלון תמורה לגבי השטרות נשוא הליך זה. הנתבע לא הרים את הנטל המושת לפתחו.

אמנם, הנתבע הראה כי חלק מן השיקים שנמסרו לו חוללו בחוסר פירעון, מסיבות של "חשבון מוגבל" או "היעדר כיסוי מספיק". אולם, לא הוכח כי מדובר בשיקים המתייחסים לאותה עסקה- בין משום שמועדי הפרעון של שיקים אלו מתפרס מעבר לזמני הפרעון של השטרות נשוא התביעה, בין משום שסכומם המצטבר אינו תואם את סכום השטרות נשוא המחלוקת ובין משום שעיון בטבלאות שנערכו במסגרת פסק הדין בהליך הקודם מלמד כי הנתבע טען להגנה זהה בגין שיקים אחרים המפורטים בהליך הקודם ואין מדובר בשטרות נשוא הדיון כאן. בנוסף יוער כי הנתבע לא הראה מתי הפקיד את השיקים שניתנו לו לפירעון. משכך, לא ברור אם הנתבע אכן חיכה למועדי הפרעון הנקובים בשיקים שקיבל או שפעל גם הוא לקבל בגינם תמורה, ולו בדמות אשראי זמני.

1. זאת ועוד. גם אם נניח כי היעדר פרעון השיקים של החברה מהווה כשלון תמורה במסגרת עסקת "גלגול השיקים" שבין הצדדים, לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי השטרות נשוא הליך זה הוחלפו במסגרת עסקה מעין זו ולא הועברו כחלק מהתנהלות עסקית שוטפת בין הצדדים.

הנתבע הודה בחקירתו כי ניהל מערכת יחסים עסקית עם החברה, במסגרתה גם סופק לו ציוד (עמ' 2 לפרוט' בש' 23 – עמ' 3 בש' 1). עצם העובדה שהנתבע צירף לתצהיר מטעמו שיקים שניתנו לו מטעם החברה, גם אם יש בהם לעורר חשד כי אכן היתה עסקת "גלגול שיקים" בין הצדדים, אינה ראיה כי כל השטרות נשוא הליך זה הינם חלק באותה עסקה. על הנתבע הנטל להוכיח לגבי כל אחד מהשטרות כי הינו חלק מעסקת "גלגול השיקים". זאת במיוחד נוכח טענת מר כבהא כי כל השיקים שהעבירה החברה לנתבע ניתנו תמורת עבודה שביצע הנתבע (עמ' 5 לפרוט' בש' 32-30). הנתבע לא הצליח לספק הסבר לגבי אופן ביצוע העסקה הנטענת והדברים אינם מתיישבים עם השיקים שהוצגו בהליך הקודם.

1. הנתבע הסתמך רבות במסגרת הגנתו על ממצאי ההליך הקודם. לעניין זה יש להזכיר כי קביעות עובדתיות שנקבעו בפסק דין בהליך אחד, יהוו "עדות מפי השמועה" בהליך אחר, אלא במקום בו הדין נותן להם משקל ראייתי באופן מפורש (למשל סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש] וסעיף 9 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964). זאת למעט כאשר מקיימות הקביעות הללו את התנאים להחלת השתק על מי מן הצדדים בהליך המאוחר.
2. עם זאת, אף בהינתן הסתייגויות אלו, אין בפסק הדין שניתן בהליך הקודם כדי לסייע לנתבע כאן. ההיפך מכך. המסקנה בדבר אי עמידת הנתבע בנטל להוכיח קיומו של כשלון תמורה מתיישבת גם עם מסקנות בית המשפט בהליך הקודם ועם עדות הנתבע שם. בפסק הדין שם נקבע כך –

"25. הצדדים שניהם לא הקפידו על רישום מדויק המפריד בין שני סוגי השיקים. עבד אל רחמן כבהא העיד לגבי המוסכם בין הצדדים לגבי עסקת "החלפת השיקים". לטענתו הוסכם כי הנתבע ימסור לכבהא שיקים ובמקביל תמסור כבהא לנתבע שיקים על סכום דומה (שיקים נגדיים), כאשר זמן הפרעון של השיקים שתמשוך כבהא יהיה חמישה ימים לפני מועד הפרעון של השיקים שימשוך הנתבע..."

נקבע כי רק חלק מן השיקים שהועברו בין הצדדים היו במסגרת עסקת החלפת השיקים (ס' 21-18 ו-27-26). בנוסף, השיקים הנזכרים בס' 21 לפסק הדין בהליך הקודם, קרי השיקים שהעבירה החברה לנתבע, הם אותם שיקים עליהם הוא מבסס את הגנתו בהליך זה, על אף שבאותו עניין נקבע כי מול שיקים אלו עמדו לכאורה שיקים נגדיים אחרים של הנתבע ולא השטרות נשוא התביעה בהליך זה.

טענת הקנוניה ותום ליבו של הבנק

1. הנתבע טוען לקנוניה במספר היבטים – האחד מתייחס לעובדה שבמסגרת ההליך הקודם לא הוזכר קיומם של שטרות שהועברו לתובע ולא נעשתה כל פעולה מצד התובע לגבייתם. ראיה לכך כי מועד הגשת בקשת הביצוע בגין שטרות אלו נעשה רק לאחר מתן פסק הדין בהליך הקודם. השני, מתייחס לעובדה שקיימת קרבה משפחתית בין סגן מנהל סניף הבנק למנהל החברה באופן שהשפיע על התנהלות הבנק הן במתן האשראי לחברה והן בהליכי הגבייה.
2. ראשית, אין מחלוקת כי ההליך הקודם התבסס על שטרות שונים מאלו הנדונים כאן ולכן אינו יכול להוות מעשה בית דין בתביעה זו (ראו ת"א (של'-ת"א) 15557-06-14‏ ‏אלי ברלב בע"מ נ' אחמד מוסא (פורסם במאגרים,5.6.15), בס' 7).

עם זאת, גם לגוף העניין יש בממצאים בהליך הקודם ובראיות שהתבררו בהליך זה כדי לדחות את טענות הנתבע במישור זה.

1. תחילה, יש להפנות לחקירתו של מר כבהא בעמ' 6 לפרוט' בש' 13-4:

"ש. אתה זוכר שהיתה בינינו פגישה אני אתה ועורך הדין שלך במשרדים שלך עם עו"ד מוניר כבהא שייצג אותך זוכר?

ת. כן

ש. אני רוצה להזכיר לך על מה דברנו. דיברנו שם ואתה הצהרת שמלבד השיקים שהוגשו לבצוע בבית משפט השלום בחדרה על ידי כבהא עצים ובלו פורסט אין שיקים נוספים שמוחזקים על ידי צד שלישי ואף אמרת שיש בינך לבין הבנק הסדר ואתה עומד בהסדר ומשלם והצהרת שבמידה ותגיע תביעה מהבנק אתה מתחייב באופן אישי לסגור את התביעה הזאת?

ת. לא נכון, לא היו הדברים ככה, העניין היה ככה, שהוא היה אמור לשלם את השיקים איפה שהם נמצאים, ובית המשפט קבע שהוא משלם את השיקים איפה שהם נמצאים. הפגישה הזאת היתה בערך 3-4 שנים, אני לא זוכר, אני זוכר שהוא התחייב."

1. על אף ההודאה של מר כבהא בקיומה של אותה פגישה, טענות ב"כ הנתבע לעניין תוכן אותה פגישה, אינן מהוות עדות בעניין זה. מכל מקום, הטענה כי מר כבהא הצהיר כי אין עוד שיקים של הנתבע שיוצגו לפרעון הוכחשה על ידי מר כבהא, ולא הוצגה כל ראיה המצביעה אחרת.
2. אף אילו עלה בידי הנתבע להוכיח טענה שכזו, אין לכך כל נפקות על זכותו של התובע אשר הוכיח כי הוא אוחז בשטרות על פי ערך שנתן בעת הפקדת השטרות בחשבון במסגרת עסקת ניכיון, היינו עסקת הלוואה אשר במסגרתה זיכה התובע את חשבון החברה בערך השטרות בניכוי ריבית ועמלה כמקובל (ראו נספח ד' לתצהיר מטעם התובע).
3. אמנם, אין מחלוקת כי במועדים הרלבנטיים כיהן קרוב משפחה של מר כבהא כסגן מנהל הסניף (ראו עדותו של אחמד בעמ' 8 לפרוט' בש' 26-23). אולם אין בכך בכדי להוכיח כי התובע היה מודע לטיב העסקה העומדת בבסיס השטרות שהועברו לו לנכיון ובוודאי שאין בטענה זו כדי לבסס תשתית עובדתית לקיומה של קנוניה בין החברה לתובע בגין קירבה משפחתית גרידא. קל וחומר נוכח עדותו של מר אחמד לפיה בני משפחת כבהא מונים 30,000 איש וכן נוכח תפקידו כסגן מנהל אשר היה "אחראי על עובדי הסניף, אחזקת הסניף ותחזוקה", כאשר מנהל הסניף היה אחראי על נושא האשראי שניתן ללקוחות (עמ' 8 לפרוט' בש' 29 – עמ' 9 בש' 2).
4. בנוסף, נשמעה עדותו של מנהל הסניף בתקופות הרלוונטיות, מר אברהים בדארנה (להלן – אברהים).
   אברהים הסביר את אופן ניהול חשבון החברה בתקופת פעילותה ומעדותו עולה כי לא זו בלבד שלא היה דבר כלשהו חשוד בקיומן של עסקאות הניכיון ביחס לשטרות הנדונים, אלא שעסקינן בפעילות שגרתית בחשבון החברה בתקופת פעילותו. ראו בעמ' 10 לפרוט' בש' 30-15:

"ש. אני מסתכל בדפי החשבון שצורפו לתצהיר שלך, אני רואה מסגרת אשראי של 900,000 ₪ ל- 1 מיליון, אני רואה דפי החשבון שמרבית ההפקדות שבוצעו, החלק העיקרי של ההפקדות הם על דרך נכיונות זה לא הפקדות במזומן, תסביר לי בתור מנהל סניף בנק זה הגיוני שחברה מתנהלת במסגרת אשראי כזה ומרבית ההפקדות שלה הם על דרך נכיונות, האם זה נראה לך התנהלות סבירה ?

ת. כן

ש. למה כן?

ת. מה הקשר? עבד כבהא עצים הוא אחד הלקוחות הגדולים של הסניף בזמנו. הוא ניהל אובליגו ניהל עסק פעיל מאד, זה אובליגו של 5-6 מיליון ₪, מסגרת ניכיונות של 4,5 מליון ₪, מסגרת אשראי של 1 מיליון ₪, מסגרת נותנים על סמך פעילות ומחזור.

ש. מה היקף הבטחונות לעומת האשראי?

ת. בדיוק אני לא יכול להגיד לך, אני יודע שהיה לו רכבים, בטחונות נזילים, ומסגרת ניכיון ושיקים לבטחון..."

לעניין השטרות נשוא הדיון הסביר כך (עמ' 12 לפרוט' בש' 30-10):

"ש. אתה כמנהל סניף שמגיע אליך לקוח ומבצע נכיונות אתה נוהג לעשות ביקורת על השיקים שהוא מביא לך?

ת. ברור, הבנק עושה כל בדיקות על מנת לוודא קשר עסקי, טיב הלקוח, טיב מושך השיק, סחירות השיקים, מידע על המושך.

ש. אתה יכול להגיד באיזה תקופה בתדירות גבוהה החלה החברה לבצע נכיונות?

ת. מדובר בחברה פעילה מאד שכל יום היתה מפקידה כספים לחשבון כל השנים.

ש. כל השנים היתה מתנהלת בנכיונות או שהיקף הנכיונות עלה בתקופה האחרונה שנכנסה למשבר

ת. אני זוכר שכל הזמן היו מתבצעים נכיונות.

ש. אתה את אגרת החוב הזאת אתה לא החתמת את כבהא עליה כי ב- 2006 לא היית שם, אבל אתה בטח מכיר את הנוסח היטב?

ת. כן.

ש. אני מפנה אותך לסעיף 5 ב' באגרת ומצטט, אני אומר לך שהכוונה היא שלחברה יש זכות אמיתית בשיקים ולא כשמדובר בהחלפה, תסכים איתי?

ת. זה בדיוק מה שוודאנו שקיבלנו את השיקים.

ש. איך וודאתם?

ת. בדקנו מה עושה חב' כבהא ומה עושה המושך הנתבע, ראינו שזה מסחר בעץ ונגר, מתקשרים מקבלים אינפורמציה על השיקים מהבנק הנמשך ואז קיבלנו אינפורמציה טובה לגבי הסכום והיקף הפעילות

ש. רק לגבי השיקים האלה?

ת. לא. ככה אנו נוהגים בנכיונות"

1. מעדות זו עולה כי החברה ביצעה ניכיון שיקים בהיקפים גדולים מאוד וכי הבדיקה שנעשתה ביחס לנתבע זהה לבדיקה הנהוגה אצל התובע במקרים דומים. בנוסף, השטרות סוחרו לתובע בחודשים אוגוסט – נובמבר 2011, קרי לפני זמן פרעונם (פברואר 2012 ואילך) ובוודאי לפני המועד הראשון בו העלה הנתבע את טענותיו לעניין טיב העסקאות במסגרת ההליך הקודם.
2. לסיכום, לא עלה בידי הנתבע להרים את נטל ההוכחה הנדרש לטענה בדבר קיומה של קנוניה בין התובע לחברה או מי מטעמה ואף לא הוכח כי הבנק היה חסר תום לב בעת קבלת השטרות.
   נהפוך הוא. הוכח כי הבנק התובע אוחז כשורה בשטרות על פי סעיף 28 לפקודה. התובע קיבל את השטרות עובר למועד פרעונם, במסגרת התנהלות עסקית שוטפת של החברה ובתום לב, כאשר היו תקינים למראה ולא היתה לתובע כל סיבה לחשוד לפגם בזכות הקניין בהם. בוצעה עסקת ניכיון בגין שטרות אלו והתובע זיכה בגינם את חשבון החברה שהיה ביתרת חובה, כך שהוכח כי התובע נתן תמורה בגין שטרות אלו.
3. סוף דבר, דין טענות ההגנה להידחות.

התובע רשאי להמשיך בהליכי הגבייה במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 02-34695-13-1 לביצוע השטרות נשוא הליך זה.

הנתבע יישא בהוצאות התובע ובשכר טרחת עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ו, 03 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.