בענין : התנגדות לביצוע שטר ובקשה לקבוע כי ההתנגדות מוגשת במועד

1. ביום 17.7.13 הגיש התובע לביצוע כנגד הנתבע וכנגד כבהה ע.א. עצים בע"מ ( להלן "הנפרעת")

7 שטרות בסך כולל של 49,000 ₪ , שמועדי פרעונם מיום 15.2.12 עד 25.3.12 . כל השטרות

נמשכו מחשבונו של הנתבע לפקודת הנפרעת וחוללו בציון נה"ב .

על גב חלק מהשטרות אפשר לזהות בבירור את המועדים בהם הופקד כל שטר בחשבון הנפרעת

אצל התובע . המועדים אותם הצלחתי לזהות הינם בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2011 .

2. לפי נתוני תיק ההוצל"פ בוצעה מסירה מלאה של האזהרה לנתבע ביום 14.12.13 .

כפי שעולה מאישור המסירה שצורף לתגובה , מדובר במסירה אישית שבוצעה ע"י מוסר פרטי

ששמו נכתב בכתב לא קריא על גבי אישור המסירה ותצהיר המוסר שצורפו לתגובה .

לפי הנטען המסירה בוצעה לידי נואל , אשת הנתבע , אשר סירבה לחתום על אישור המסירה .

3. הנתבע ואשתו מכחישים את ביצוע המסירה . הנתבע טוען כי נודע לו לראשונה על קיום תיק

ההוצל"פ ביום 9.4.14 או בסמוך לכך , כאשר קיבל בדואר הודעה לפיה הוצא נגדו צו עיכוב

יציאה מן הארץ במסגרת תיק ההוצל"פ .

4. ס' 7(ב)(1) לחוק ההוצל"פ קובע כי האזהרה תומצא בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי .

תקנה 475א לתקנות סד"א מורה לבעל דין המיוצג ע"י עורך דין להמציא את כתב הטענות

באמצעות הדואר ורק אם מסירה זו אינה עולה יפה , לבקש היתר לביצוע מסירה אישית .

דהיינו , האזהרה לא נמסרה כדין .

כיוון שלא נסתרה גירסת הנתבע בכל הנוגע למועד בו נודע לו על התיק , אני קובע כי

ההתנגדות הוגשה במועד . ככל שההתנגדות תתקבל , אורה על ביטול הליכי הוצל"פ .

5. לגופו של ענין טוען הנתבע כי השטרות ניתנו למנהל ובעלי הנפרעת כבהא עבד אלראמאן

( להלן "כבהא") במסגרת עסרת החלפת שיקים שיזם כבהא . נטען כי השיקים הנגדיים ,

שהעתקם צורף להתנגדות , חוללו ולכן הנפרעת לא נתנה כל תמורה בגין השטרות שהוגשו

לביצוע .

6. עוד נטען כי התובע לא נתן כל ערך בעד השטרות והוא מחזיק בהם שלא בתום לב ,

בידיעה כי זכות הקנין של הנפרעת בשטרות פגומה . נטען כי הסיחור של השטרות מהנפרעת

לתובע הוא תוצאה של קנוניה בין התובע לבין הנפרעת שמטרתה להתגבר על טענות הנתבע .

נטען כי בדיון שהתקיים בין הנתבע לבין הנפרעת וחברה נוספת שבבעלות כבהא בבית משפט

השלום בחדרה , לא טען כבהא כי יש ברשותו שטרות נוספים שמוחזקים ע"י התובע .

עוד נטען כי התובע החל לפעול בתיק רק לאחר שניתן פסק הדין של בית משפט השלום בחדרה .

7. התובע מתנגד לקבלת ההתנגדות .

התובע מצרף מסמכים בנקאיים המצביעים על כך שהשטרות הופקדו לניכיון ע"י הנפרעת

בתקופה מיום 24.8.11 עד 24.11.11 .

נטען כי התובע קיבל את השטרות כשהם שלמים ותקינים , בהליך הפקדה מקובל .

נטען כי ניכיון שיקים מהווה מתן ערך ע"י הבנק התובע בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון .

נטען כי גם במערכת היחסים שבין הצדדים הקרובים ניתן ערך , לאור פסיקת בית המשפט

העליון בע"א 236/60 שוירץ נ' בנק ברקליס .

נטען כי גם אם חל כשלון תמורה , הרי זה אירע לאחר הסיחור ולכן די במתן ערך לפי הלכת

גויסקי ( ע"א 333/61 ) .

8. התובע טוען כי טענת הקנוניה בין התובע לבין הנפרעת הינה מופרכת כיוון שהשטרות הוגשו

לביצוע למעלה מארבעה חודשים לפני שניתן פסק הדין של בית משפט השלום בחדרה בתיק

ת"א 24577-01-13 , אליו מתייחס הנתבע במסגרת ההתנגדות . עוד נטען כי עיון בפסק הדין

מלמד כי פסק הדין אינו מתייחס כלל לשטרות נשוא תיק זה .

9. בתשובה לתגובה נטען כי לא נסתרה טענת הקנוניה , לא הוצגו פעולות בחשבון המלמדות על

מתן ערך ולא הוצגו אסמכתאות בדבר זכותו של התובע להחזיק בשיקים כאוחז כשורה .

10. עיון בפסק הדין של בית משפט השלום בחדרה אליו הפנו הצדדים מלמד כי לאחר הליך

משפטי מלא התקבלה טענת הנתבע בנוגע לשיקים הכלולים בעסקת החלפת השיקים .

אכן , לא מדובר בשיקים נשוא תיק זה . עם זאת , העובדה כי טענה זהה התקבלה מלמדת

על קיומה של טענת הגנה מבוססת של הנתבע כנגד הנפרעת .

11. ככלל , במסגרת הדיון בהתנגדות בית המשפט אינו בוחן את טיב האחיזה של הצד הרחוק

בשטר . בדרך כלל די לנתבע להעלות טענת הגנה מפורטת כנגד הצד הקרוב בצירוף טענת

הגנה כלשהי כנגד הצד הרחוק כדי שההתנגדות תתקבל .

עם זאת , במקרה דנן הטענה שהועלתה כנגד הצד הרחוק בדבר קנוניה נראית בשלב זה כה

קלושה עד כי ישנה הצדקה להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדה .

12. כפי שציינתי בפתח ההחלטה כבר מעיון בבקשת הביצוע אפשר היה לראות כי חלק

מהשטרות הופקדו בחשבון הנפרעת אצל התובע לפני מועד פרעונם . עיון בשטרות הנגדיים

שמסרה הנפרעת לנתבע מלמד כי השטרות הופקדו לפני מועדי הפרעון של השטרות

הנגדיים . מן המקובץ עולה כי כבר בשלב הגשת ההתנגדות היה ברור לב"כ הנתבע כי יהיה עליו

להתגבר על הלכת גויסקי לפיה לא תתקבל טענת כשלון תמורה מלא כלפי הצד הקרוב מפני

תביעה של צד רחוק כאשר כשלון התמורה אירע לאחר הסיחור .

לא רק שהנתבע התעלם מכך לחלוטין בשלב ההתנגדות , אלא המשיך לעשות כן גם לאחר

שקרא את התגובה אליה צורפו מסמכים המבהירים כי כל השטרות שהוגשו לביצוע הופקדו

לניכיון וסוחרו לאחר כשלון התמורה הנטען .

במצב דברים זה אלמלא האיסור לקבוע מסמרות בשאלת מועד הסיחור בשלב הדיון בהתנגדות

, ניתן היה לדחות את ההתנגדות כבר בשלב זה .

13. בדרך כלל אין הצדקה לדרוש מהנתבע לפרט את טענת הקנוניה או כל טענה אחרת כנגד טיב

האחיזה של הצד הרחוק בשטרות , שכן לנתבע אין ידיעה לגבי העובדות הדרושות לענין זה .

במקרה דנן ניתן היה לצפות לפירוט טוב יותר מזה שניתן לפחות בשלב התשובה לתגובה ,

לאחר שנפרשה תמונה טובה למדי בצירוף מסמכים בנוגע למועד הסיחור , לפרטי עסקת הניכיון

ולערך שניתן ע"י התובע במסרת עסקת הניכיון במסגרת התגובה על מצורפיה .

14. כמו כן , טענת הקנוניה מעוררת קושי כבר בשלב זה .

ראשית , קיומה של קנוניה בין התובע לבין הנפרעת אינה מתיישבת עם העובדה שהשטרות

הוגשו לביצוע גם נגד הנפרעת .

שנית , הטענה לפיה התובע עיכב את הליכי הגבייה עד לאחר פסק דינו של בית משפט השלום

בחדרה , התבררה כמוקשית לאחר שנמצא כי פסק הדין ניתן ביום 21.11.13 ואילו השטרות

הוגשו לביצוע ביום 17.7.13 .

15. על כן , אני מורה על קבלת ההתנגדות בכפוף להפקדת הסך של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט

לא יאוחר מיום 20.10.14 .

אי הפקדת הסכום הנ"ל במועד שנקבע תביא לדחיית ההתנגדות וחיוב הנתבע בהוצאות

התובע .

כיוון שקבעתי כי ההתנגדות הוגשה במועד , אני מורה על ביטול הליכי ההוצל"פ שננקטו נגד

הנתבע בתיק 02-34695-13-1 .

ניתנה היום, כ"ג אב תשע"ד, 19 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.