1. התובעים הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעת שהיא חברת ביטוח אשר בטחה את השימוש ברכב שפגע ברכבם של התובעים.

2. הנתבעת פיצתה את התובעים בגין הנזקים אשר נגרמו להם ולרכבם כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 25/2/14 בסך 27,421 ₪, סכום שכלל 1,200 ₪ בגין שכ"ט השמאי בן שימול, אשר בדק את רכב התובעים לאחר ארוע התאונה והכין עבורם חוו"ד שמאית (להלן: "השמאי") וזאת במקום 1,770 ₪ אשר שולם ע"י התובעים לשמאי בגין שכר טרחתו.

התובעים תבעו בתביעתם את הסך 570 ₪ הנ"ל וכן סך 500 ₪ נוספים עבור הוצאות משפט.

3. הנתבעת טענה בכתב ההגנה ששכ"ט השמאי אשר נדרש ע"י התובעים הינו מופרז ובלתי מידתי וכי סך 1,200 ₪ אשר שולם על ידה הינו שכ"ט הוגן וראוי.

4. השמאי העיד כי אין מדד ואין קריטריונים איך קובעים שכ"ט שמאי וכי נהוג פחות או יותר לדרוש 10% מסכום הנזק בתוספת מע"מ, וכי הוא דרש וקיבל מהתובעים 1,770 ₪ בלבד, כאשר שכ"ט השמאי הראוי במקרה זה מסתכם בסך כ-3,000 ₪.

השמאי העיד כי עקב מדיניות הקיזוז של חברת הביטוח מסכום שכ"ט השמאי, הוא העדיף מלכתחילה לדרוש שכ"ט שמאי נמוך.

השמאי העיד שביקר במוסך שתיקן את הרכב שלוש פעמים וכי חוו"ד מכילה גם חוו"ד בגין ירידת ערך של הרכב הנבדק.

דיון והכרעה:

5. לאחר עיון בכתבי הטענות ובעדויות התובע מס' 1 והשמאי, ולאור גובה הנזק שאושר ע"י הנתבעת ובהתחשב בעובדה שהשמאי ביקר במוסך אשר תיקן את רכב התובעים 3 פעמים, אני קובע כי שכ"ט שמאי שנקבע ע"י השמאי ושולם ע"י התובעים (1,770 ₪) הינו סכום סביר והוגן בנסיבות המקרה ולא היה מקום לקיזוז שבוצע ע"י הנתבעת.

6. יש לציין כי הנתבעת קיבלה את חוו"ד של השמאי ואף פיצתה את התובעים על פיה ותמוה שהיא חלקה אך ורק על גובה שכר טרחתו.

7. לפיכך, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 570 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/8/14 ועד התשלום המלא בפועל וכן סך 250 ₪ בגין הוצאות משפט ובטלה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים שנפסקו ישולמו ע"י הנתבעת תוך 30 יום מיום המצאת העתק מפסק דין זה לידיה.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים ותסרוק את המוצג ת/1 בתיק.

ניתן היום, כ"ה אב תשע"ד, 21 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.