1. תובענה זו עניינה ערעור, שהוגש על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, יניב הלר, מיום 28/4/14, בתיק הוצאה לפועל 12-23079-99-2.

בהחלטה נשוא הערעור, דחה הרשם הנכבד בקשה שהגיש המערער להשהיית הליך ביצוע המכר ו/או לביטול מכר.

2. בבקשה המונחת בפני נטען כי דין הערעור להדחות על הסף, מאחר שעל ההחלטה לא רשאי המערער לערער בזכות היה ועליו לבקש רשות ערעור.

נטען, כי דין הערעור להדחות גם מהטעם שהמערער לא צירף לערעור את הקונה שאושר בהליכי ההוצאה לפועל, אף שמדובר בבעל דין דרוש.

עוד נטען כי הליכי המכר כבר הושלמו, לאחר שבקשה שהגיש המערער בסמוך לאחר הגשת הערעור, לעיכוב הליכים עד להכרעה בערעור, נדחתה וגם ערעור שהוגש עליה נדחה.

לפיכך, נטען כי אין תועלת מעשית בשמיעת הערעור וגם מטעם זה יש לדחותו.

3. לא ניתן להמנע מלהעיר כי כותרת הבקשה לדחייה על הסף נערכה שלא כראוי שכן המערער צוין בה בתור "המבקש" אף שברור כי אינו המבקש בבקשה לדחייה על הסף.

חמור מכך, למעט ציון יורשי המנוח אברהם גמאל כ"משיבים פורמליים" לא פורט בכותרת הבקשה מיהם המשיבים אף שעל הבקשה חתומה עו"ד ארונוביץ' "בשם המשיבים". באופן הזה לא ניתן למעשה לדעת מי הגיש את הבקשה. ניתן רק לנחש, שעו"ד ארונוביץ', שעובדת במשרדו של עו"ד סונדרס, פועלת מטעם הזוכים בתיק ההוצאה לפועל ומטעמו של עו"ד סונדרס שהוא אחד מכונסי הנכסים.

נראה, אפוא, שהבקשה הוגשה מטעמו של עו"ד סונדרס, אחד מכונסי הנכסים.

4. הכונס השני, עו"ד קאופמן, הגיב לבקשה ומתגובתו עולה כי הוא מסכים לכל האמור בה, באשר לנימוקים שבגינם יש לדחות את הערעור על הסף.

5. המערער, שתגובתו הוגשה ביום 17/9/14, מתנגד לבקשה. לטענתו, בדין הוגש ערעור בזכות ולא בקשת רשות ערעור. לטענתו, אף שהבקשה שבה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור, הוכתרה בכותרת "בקשה בהולה להשהיית הליך ביצוע ו/או ביטול מכר" הרי שבמהותה נגעה הבקשה לאופן התנהלות כונסי הנכסים וההחלטה שניתנה בה ניתנת לכן לערעור בזכות.

המערער טען גם שלא צורף תצהיר לבקשה וגם מטעם זה יש לדחותה. לטענת המערער, אין ולא היה מקום לצרוף, הקונה כצד להליך, שכן לטענתו לא עלול להגרם שום נזק לקונה אם הנכס לא יעבור אליו באופן מידי.

6. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות כבר בשלב הזה.

ראשית, משום שאכן על ההחלטה, שנתן כב' הרשם הלר ביום 28/4/14, אין זכות ערעור. אם ביקש המערער להשיג עליה, היה עליו להגיש בקשה למתן רשות ערעור.

בהתאם לסעיף 80 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, ניתן לערער על צווים והחלטות של רשם הוצאה לפועל רק ברשות שופט בית משפט השלום. רק על החלטות, שניתנו לפי סעיפים שפורטו בסעיף 80 (ב) באופן מפורש, ניתן לערער בזכות.

ההחלטה נשוא הערעור אינה כזו שניתן לערער עליה בזכות.

7. אני דוחה את ניסיונו של המערער לסווג את ההחלטה כאילו ניתנה בהתאם לסעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, שעניינו החלטה בעניין אחריותו של כונס נכסים.

לא רק שהטענה נטענה כלאחר יד ומבלי שהמערער טרח להפנות לסעיף ספציפי, גם לגופה אין בטענה זו ממש.

המערער ביקש מרשם ההוצאה לפועל לעכב הליכי מכר ולחילופין לבטלם. אין מדובר בבקשה שהוגשה לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, שעניינו בקשה לחיוב כונס נכסים בפיצוי בגין נזק שגרם בכך שללא הצדק סביר לא מילא חובה מחובותיו.

יוצא, שההחלטה נשוא הערעור היא החלטה שניתן לערער עליה רק ברשות של שופט בית משפט השלום. רשות כזו לא נתבקשה שכן ההליך לא הוגש כבקשת רשות ערעור אלא כערעור. דינו של ערעור כזה להדחות, מאחר שלמערער אין זכות ערעור.

8. טעם נוסף, לדחיית הערעור כבר בשלב הזה, מצוי בכך שהמערער לא צירף כצד להליך את מי שאושר בהליכי ההוצאה לפועל כקונה לנכס.

ברור, כי כאשר מוגשת בקשה לעיכוב הליכי המכר או לביטולם, וכל שכן כאשר מוגש ערעור על החלטה שניתנה בעניין הזה, הקונה שאושר הוא צד דרוש. אני דוחה את טענת המערער, כאילו לא עלול להיגרם כל נזק לקונה אם הנכס לא יעבור לידיו מיידית.

ברור, כי כל עיכוב בהעברת הנכס לידי הקונה, לאחר שזה אושר על ידי ראש ההוצאה לפועל ולאחר ששולמו על ידו תשלומים לצורך הרכישה, עלול לגרום נזק לקונה ויש לאפשר לקונה להביא את עמדתו בפני בית המשפט. לפיכך, היה על המערער לצרף את הקונה כצד להליך ומשלא עשה כן, דין הערעור להדחות.

9. טעם נוסף לדחיית הערעור מצוי בכך שמהשתלשלות העניינים הארוכה שכפי שפורטה בערעור, עולה כי ניסיונו של המערער להתלות בהחלטת כב' הרשם מיום 28/4/14, נועד אך ורק לצורך עמידה לכאורית במועדים הקצובים לערעור.

בערעור מתאר המערער, באריכות, את כל השתלשלות ההליכים הנוגעים לנכס כשהוא מתחיל בתאור היסטורי, שעניינו מועד עלייתו של המערער ארצה, עבור דרך הליכים משפטיים שאינם רלוונטיים להליכי ההוצאה לפועל בתיק נשוא הערעור, וכלה בהחלטות שניתנו בעניין הליכי המכר.

מהשתלשלות העניינים כפי שפורטה בערעור עולה כי כבר ביום 2/1/14 הגיש המערער לרשם ההוצאה לפועל בקשה לעיכוב ההליכים, וכך גם ביום 6/1/14 וכי כבר ביום 9/1/14 ניתנה החלטת כב' הרשם באותן בקשות. המערער פנה שוב בבקשה לעיכוב ההליכים ביום 21/1/14 וכב' הרשם דחה את בקשתו בו ביום.

10. בהחלטה שניתן כב' הרשם ביום 28/4/14, שהיא הבקשה נשוא הערעור, מפנה כב' הרשם להחלטות קודמות שנתן בעניין עיכוב ההליכים ואין מדובר בהחלטה עצמאית שכוללת נימוקים לעניין עיכוב ההליכים.

אני דוחה את ניסיונו של המערער להתלות בהחלטה מיום 28/4/14, כאילו יש למנות ממועד נתינתה את המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור.

ככל שביקש המערער להשיג על ההחלטות שניתנו ביום 9/1/14 או ביום 21/1/14, שבהן נדחו בקשותיו לעיכוב הליכים, היה עליו לעשות כן באופן ובמועדים שנקבעו לכך בחוק ההוצאה לפועל, וכך לא עשה.

11. מכל הטעמים שפורטו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערעור, כפי שהוגש, להדחות כבר בשלב הזה וכך אני מורה.

המערער יישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים, כונסי הנכסים, בסכום של 6,000 ₪.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים וכן לכב' הרשם הלר בלישכת ההוצל"פ בחדרה.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ה, 05 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.