בפני: כב' הנשיאה דבורה ברלינר, אב"ד

כב' השופט ג'ורג' קרא, ס"נ

כב' השופטת מרים סוקולוב

<#2#>

נוכחים:

המערער וב"כ - עו"ד דוד גולן

ב"כ המשיבה – עו"ד פנינה לוי

מערער 1 - נאשם שמעון סונגו

פרוטוקול

עו"ד גולן: אני חוזר על נימוקי הערעור. אני מפנה לסיכומי ההגנה בתיק. אני סמוך ובטוח שכבודכם צפה בסרט השחזור, משם אנחנו למדים ששדה הראיה שקבע המומחה אין לו קשר למציאות. אין שדה ראייה מדויק. אין נקודת אימפקט. אי אפשר להוכיח באיזה מהירות צריך היה הנאשם לנסוע כדי למנוע את התאונה. לא נקבעה המהירות. אלה יסודות עיקריים בתאונת דרכים.

התובעת בסיכומיה אומרת מה לנו כי ניכנס לחישובים בתאונת דרכים במעבר חציה, מפנה לעמ' 13.

אני טוען שהתביעה לא הצליחה להוכיח בשום פרמטר מה היה על הנאשם לעשות במקרה הזה כדי למנוע את התאונה.

לשאלת בית משפט אם המערער ראה אותה, אני משיב שהוא ראה במרחק שהוא כבר לא יכול היה לעשות כלום. המרחק המקסימלי שהוא ראה אותה זה כמה מטרים ספורים לפני מעבר החציה, אבל אז הוא כבר לא יכול היה לעשות כלום. גם ב- 30 קמ"ש לא ניתן למנוע את התאונה.

לשאלת בית המשפט, איך הוא נסע במהירות של 50 קמ"ש במקום חשוך, אני משיב ש-50 קמ"ש זו המהירות המותרת במקום. לא ניתן להוכיח אם הוא לא האט קצת. כדי להוכיח מהירות לא מספיק מה שהנאשם אומר.

התאונה הזאת לא נבדקה כמו שצריך על-ידי הבוחנים. הנתונים המרכזיים בתאונות כאלה לא נבדקו.

לשאלת בית המשפט, מתוך התמליל עולה שהמערער לא ראה אותה בכלל, כי הוא טען שהמנוחה הלכה ראשונה, הוא לא ראה והחוקר הטיח בו שהוא שקרן ואין שום סיבה לא לקבל את זה משום שהעובדה בעליל לא נכונה, אני משיב שאני מפנה לשחזור לענין שדה הראייה, שם הבוחן עומד מול המערער ושואל את המערער אם הוא רואה והמערער משיב שלא רואים. גם אם המערער ראה זה היה סמוך לתאונה והוא לא יכול היה למנוע את התאונה. אני מבקש שכבודכם יצפו בסרט. היה "חושך מצרים" ולא ניתן היה לראות כלום. כדי לדעת אם המערער יכול היה לראות בזמן אמת היה צריך לעשות שחזור נכון.

לשאלת בית המשפט, הבוחן שלכם אמר שלו המערער היה נוסע 30 קמ"ש ניתן היה למנוע את התאונה ושואל לתגובתי, אני משיב שלא ניתן להרשיע את המערער על סמך אמירה של בוחן. אין אפשרות להוכיח מתי המערער ראה אותם בפעם הראשונה.

המדובר בכביש של שלושה נתיבים, אחד הכבישים המסוכנים ולא לחינם בגלל התאונה הזאת מעבר החציה רומזר. זו לא תאונה ראשונה שארעה במקום הזה. לפי תקנה 110 מי שעובר את הכביש צריך לבדוק שהוא פנוי לחלוטין.

התוצאה בתיק הזה היא כל-כך טרגית וכבר מלכתחילה המערער נחשב כאשם בגלל התוצאה ולא בגלל נסיבות התיק. במקרה זה אני צריך להסתכל על הנתונים הקרים של התאונה וזה מה שאני מבקש מכבודכם לעשות.

בית משפט קמא בא חשבון עם המערער בגלל אירוע שהיה במהלך המשפט, העזה של המערער לצאת לחו"ל לסוף שבוע.

שיקולי הענישה של כב' השופט קמא היו שגויים, הוא לא לקח בחשבון את העובדה הבסיסית שבתיק הזה לא נשלח המערער לתסקיר. אני מפנה לבקשה שלי לשלוח את המערער לתסקיר. כב' השופט קמא לא שולח את המערער לתסקיר, אלא שולח אותו לעבודות שירות. הממונה לא משיב מהר, השופט מזרז את הממונה ובסופו של דבר גוזר על המערער 17 חודשי מאסר. לטעמי השופט ידע מראש שהוא ישלח את המערער למאסר.

כב' השופט קמא העלה את רף הענישה וקבע מתחם ענישה גבוה. מאריכים לו את העונש בגלל שהוא ניהל את המשפט? זכותו של המערער היה לנהל משפט.

אני מפנה לשלושה פסקי-דין שהצגתי ולשלושה רע"פים שאוחדו לתיק אחד. ברע"פ 1300/14 תאונה קטלנית עם נסיבות קשות מהתאונה שלנו, שם נגזר 8 חודשי מאסר. בתיק מחוזי ב"ש ביטלו מאסר בפועל של 12 חודשים והפחית את הענישה לעבודות שירות. כל פסקי-הדין מצביעים שעונש שקבע בית משפט קמא במקרה שלנו הוא גבוה.

לא היה מקום שכב' השופט קמא התרעם ויכעס על המערער בגלל רצונו לנסוע לחו"ל.

המתחם שקבע בית משפט קמא לא נכון. הוא גזר 17 חודשי מאסר בפועל לאדם שזה המקרה הראשון שלו.

אני גם מציע להפנות את המערער לתסקיר ולממונה כדי לאזן את הענישה.

עו"ד לוי: בית משפט קמא קבע בהכרעת הדין שהנהיגה של המערער היא נהיגה רשלנית ברמה גבוהה. המהירות שבה הוא נסע היא המהירות שאומצה לתוך החישובים של בוחן התנועה. המהירות שבה הוא נהג אליבא דגרסתו לא תאמה את תנאי הדרך. לא היה מדובר שם ב"חושך מצרים" אלא בחשכה של תאורת רחוב. יש לזכור שמדובר בעיר ת"א עם בתי מגורים שנמצאים בסמוך למקום התאונה. בסמוך יש את בית הנוער העובד והלומד שמשם נכנסים ויוצאים ילדים כל היום, במעבר חצייה כפול שנמצא משני צידי הכביש בכיוונים המנוגדים, שעל-פי גרסת המערער, הוא חלף על פני הכיוון הנגדי מספר דקות קודם לכן כשביצע פניית פרסה. המערער התרשל פעם נוספת כשהוא הפר את חובתו לעצור או להאט כשקרב למעבר החציה במיוחד בתנאים שהיו בכביש והתעלם מהמכונית מצד שמאל מסוג ברלינגו שצפרה ואף האטה את מהירות נסיעתה.

כאמור, הנאשם בחר שלא להעיד להגנתו במשפט ואנו נסמכים בענין הזה על אמרותיו במשטרה וכך למהירות נסיעתו ולאופן שבו לא ראה את הילדה. למערער יש כמה גרסאות. הרכב נמצא 17 מטרים אחרי מעבר החציה ללא סימני בלימה. ללא סימני בלימה ככל הנראה נובע מהעובדה שהרכב הוא מסוג חדש שלא משאיר סימני בלימה ומדובר בילדה במשקל כל-כך מועט שהפגיעה לא השאירה סימנים על הרכב שניתן על-פי הספרות המקצועית לקבוע מה המהירות, לכן כל שנותר לבוחן התנועה לקבוע מהירות על-פי גרסת הנהג.

ההבדל בין 50 קמ"ש ל- 30 קמ"ש הוא הבדל תהומי עליו יכול היה המערער להעיד. 30 קמ"ש זה נתון שנתן כב' השופט לבוחן התנועה מטעם ההגנה והבוחן אישר שבמהירות של 30 קמ"ש התאונה היתה נמנעת.

אני מפנה למספר ניסויי שדה ראייה שביצע בוחן התאונה. שניים על-פי גרסאות הנהג. ניסוי נוסף של שדה ראייה בוצע עם רכב הברלינגו. אני מפנה ל-ת/28, יש פה איזשהו שרטוט של התקדמות הולכות הרגל אל מול התקדמות הרכב. נבדק שרכב הברלינגו לא חסם את שדה הראייה בשום שלב של המערער. הולכות הרגל עברו כברת דרך מאוד ארוכה, הנהג עצמו היה מספיק קרוב כדי לראות אותן אך לא ביצע עצירה או בלימה כדי למנוע את התאונה.

הטענה של חברי בדבר זה שלא נקבע המרחק שבו יכול היה לראות המערער את הולכות הרגל, אינה נכונה. הדברים האלה נבדקו על-ידי הבוחן והוא גם העיד עליהם. במהירות של 50 קמ"ש היה צריך המערער למנוע את התאונה במרחק עצירה של 30 מטרים. לפי השרטוט ת/28 הולכות הרגל במרכז החצייה.

הקביעה מהי המהירות הסבירה והבלתי סבירה היא קביעה שיפוטית בלבד, היא אינה קביעה של מומחים לחקר תאונות דרכים. בית משפט קמא מצא בשקלול כל האלמנטים, כל נסיבות התאונה וכל ההתנהגויות של המערער ונהיגתו, שהוא נסע במהירות שאינה סבירה.

אני מפנה לתמליל בו טוען המערער שנסע כעיוור, לא ראה כלום ולא יכול היה לראות אותם.

בית משפט קמא ציין שהיה מדובר בקבוצה של הולכות רגל ולא בדמות בודדת כמו בניסוי. בניסוי ישב בוחן רכב וראה מעבר חציה ממרחק של 66 מטרים, שהוא המרחק הכפול שנדרש לו לעצור, כך שאם מקצרים במחצית את שדה הראייה, אנחנו מגיעים לתוצאה שהתאונה היתה נמנעת.

לענין העונש – אנחנו סבורים שבית משפט קמא מצא את המערער אשם בגרם מוות ברשלנות ברמה גבוהה. ברמה גבוהה העונש שנגזר על המערער הוא בהחלט סביר. בית משפט קמא קבע שהמערער התרשל במספר נדבכים שביססו את התביעה. ציינו את המהירות. ציינו את הראות הלקויה. ציינו את מעבר החציה. ציינו את רכב הברלינגו שהיה אמור להוות לו תמרור אזהרה. חברי מנסה להיבנות מאותם תנאים שעל בסיסם הושתתה הרשלנות הגבוהה דווקא לקולא לעונשו. אנו סבורים שהמערער לא יכול להיבנות מאותם אלמנטים לחומרתה שישמשו לקולא לעונשו. פגיעה בהולך רגל במעבר חציה, אותו מעבר חציה שהוא מבצרו של הולכי הרגל אשר חצו כהלכה, לא התפרצו לכביש. אין המדובר ברשלנות רגעית אלא במספר החלטות מוטעות אחת אחרי השניה. אין זה תיק שבו הולכי הרגל התפרצו לתוך הכביש או רצו לתוך הכביש, הולכי הרגל החישו את צעדיהם לקראת סוף החציה מכיוון שהשמרטפית הבינה שהמערער לא מתכוון לעצור את רכבו וניסתה למלט את שתי הבנות עליהן היתה אחראית.

עו"ד גולן: אני מבקש שכבודכם יצפו בסרט ומפנה לעמ' 13 לתמליל (מצטט). לא רואים כלום בשחזור.

הפסקה

עו"ד גולן: אנחנו חוזרים בנו מהערעור על הכרעת הדין.

לענין העונש, מקובלת עלי הצעת בית המשפט ולפיה, הפסילה תעמוד על 10 שנים ויתר הרכיבים יישארו בעינם.

עו"ד קורצברג ולוי: הבעתי את הסכמתי ל- 10 שנות פסילה כפי שהמליץ בית משפט.

מלכתחילה סברנו שעונש של פסילה הוא ראוי וגם היום הגנו על גזר הדין שהוא בעיננו ראוי.

יחד עם זאת, היות שכבודכם הוא בעצם הערכאה העליונה מבחינתנו, באופן פרקטי לאחר ששמענו את דברי בית המשפט ובגלל החריגות של התמהיל של גזר-הדין והגם שאנחנו סבורים מראש שהשופט קמא לא טעה, אנחנו נקבל את המלצת בית המשפט.

<#5#>

פסק דין

לאחר ששמענו לאורך שעה ארוכה את טיעוני הצדדים הן לענין הכרעת הדין והן לענין גזר הדין, המלצנו בפני המערער וב"כ לחזור בהם מהערעור הן לענין הכרעת הדין והן לענין רכיב מרכזי שבגזר הדין.

המלצתנו לגבי הכרעת הדין התקבלה במלואה ללא הסתייגות ובדין כך. ממצאי הכרעת הדין מעוגנים היטב בראיות שהיו בפני בית משפט קמא.

באשר לגזר הדין, המלצנו בפני המדינה להסכים לקיצור תקופת הפסילה והמעדתה על 10 שנות פסילה (במקום 14 שנים). אנו אומרים בפה מלא כי אין מדובר בשגגה שנפלה מעם בית משפט קמא. יחד עם זאת, תוך שאנו נותנים משקל נוסף לתמהיל של כל רכיבי הענישה בתיק זה ובמיוחד לאורכה של תקופת המאסר בפועל, המלצנו מה שהמלצנו, שקללנו לענין זה גם את גילו של המערער והמשמעות הקונקרטית של הפסילה עבורו וכאמור ובעיקר את אורכה של תקופת המאסר בפועל שהוא ירצה בגין התאונה הקשה והטרגית שבפנינו.

המדינה קיבלה את המלצתנו ועל-כן אנו קובעים כדלקמן:

א. אנו דוחים את הערעור לענין הכרעת הדין.

ב. באשר לגזר הדין, כל רכיבי הענישה יישארו בעינם, למעט הפסילה בפועל שתעמוד על 10 שנות פסילה במקום 14 שנים.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ג כסלו תשע"ה, 15/12/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סימונה אלפסי