עניינו של פסק דין זה הינו תאונת דרכים עם אופנוע מיום 29.01.2013, שאירעה לתובעים.

המחלוקת הנטושה בין הצדדים הינה בשאלה מי נהג באופנוע.

העובדות הצריכות לעניין:

1. המדובר בשתי תביעות שאוחדו לבקשת הנתבעת. האחת (ת.א 29474-06-14) של מר כורדי איברהים (להלן: "איברהים") כנגד מר טוחי יוסוף (להלן: "יוסוף") והמאגר הישראלי לביטוחי רכב (להלן: "הנתבעת"), והשנייה (ת.א 34116-07-14) של יוסוף נגד הנתבעת.

בכדי לייעל הדיון בתובענה, נדונה תחילה שאלת החבות.

טענות הצדדים:

1. לטענת התובעים, נהג האופנוע היה יוסוף בעוד איברהים ישב מאחוריו.
2. לטענת הנתבעת, איברהים נהג ויוסוף ישב מאחוריו.
3. ככל שטענת התובעים תתברר כנכונה – תהיה הנתבעת חייבת לפצות התובעים או מי מהם בהתאם לפוליסת ביטוח חובה.

ככל שטענת הנתבעת תתקבל – התביעה תידחה, שכן איברהים נהג ללא רישיון נהיגה בתוקף ו/או לא היה מורשה לנהוג בהתאם לתנאי הפוליסה.

הצדדים הגישו ראיותיהם:

1. מטעם התובעים הצהירו התובעים עצמם וכן מר חמיס כורדי (להלן: "חמיס"), אחיו של איברהים.
2. מתצהירו של יוסוף עולים הנתונים הבאים:

יוסוף נהג על האופנוע ואיברהים ישב מאחור. במהלך הנסיעה ירד גשם, וכשניסה לעקוף פס האטה איבד שליטה, החליק והתנגש במשאית שעמדה לצד הדרך אותה ראה רק ברגע האחרון. בזמן התאונה היה נהג חדש ואסור היה לו להרכיב נוסע. לאחר התאונה נבהל מאוד וחשב שאיברהים ימות מה גם שכבר היה מעורב בתאונה קודמת כמה חודשים קודם לכן, ולכן אמר במשטרה שאיברהים נהג באופנוע. כמה חודשים לאחר מכן, הוזמן לפתע לחקירה נוספת במשטרה, שם נאמר לו שאיברהים העיד שיוסוף הוא זה שנהג באופנוע. אז הבין שאיברהים (שהיה מחוסר הכרה עד לאותו הזמן) התאושש, ולפיכך סיפר את האמת והודה שנהג באופנוע.

להסבר השינוי בגרסה הצהיר שנחקר אז תחת אזהרה של שיבוש הליכי משפט ועדות שקר וידע שצפוי לעונש מאסר אבל החליט לומר את האמת כי זו האמת. עוד הוסיף, כי לא היה לוקח על עצמו את האשמה אם לא היה אשם, שכן צפוי היה לו עונש מאסר בעקבות עדות השקר, ובכל זאת החליט לומר האמת.

גם ציין, שבאותה עת בכלל לא חשבו על תביעה, שכן גם איברהים וגם הוא חשבו שלאיברהים יש תביעה כנגד קרנית ושהוא (יוסוף) "בכלל לא יכול לתבוע כי אסור היה לו להרכיב ולכן ויתרו על התביעה". רק במקרה התגלה לאיברהים שהוא יכול להגיש תביעה כנגד הנתבעת, שכן התביעה אינה קשורה לכך שיוסוף הרכיב אותו למרות האיסור.

בשולי הדברים ציין, שגם חברת הביטוח של האופנוע שילמה לו עבור נזק הרכוש של האופנוע.

1. מתצהירו של איברהים עולים הנתונים הבאים:

יוסוף נהג באופנוע במועד התאונה ואיברהים ישב מאחוריו. היה גשום. אחיו של איברהים, חמיס, היה עד לאירוע. איברהים איבד הכרתו לתקופה של כחודש וכשהתאושש לתת עדות, נחקר בבית החולים על ידי שוטר שמסר לו שיוסוף אמר שאיברהים נהג באופנוע. איברהים מציין שאמר לחוקר שזה לא נכון ושבאותה העת רישיונו היה בפסילה.

1. מתצהירו של חמיס עולים הנתונים הבאים:

הוא היה עד לתאונת הדרכים. יוסוף הרכיב את איברהים בעוד חמיס רוכב לפניהם. ירד גשם ולפתע שמע "בום" וראה את התובעים שוכבים פגועים ליד האופנוע.

1. מטעם הנתבעת הוגש תיק מוצגים שכלל חוות דעתו של ד"ר תומר קרבאל, מומחה בכירורגיה אורתופדית, מיום 20.12.2015, שקבע לפי חומרת הפציעה של כל תובע, שהנהג היה איברהים והנוסע היה יוסוף.
2. ממוצגי הצדדים עולות העובדות הרלוונטיות הבאות:
   1. למקום האירוע הוזמנו אמבולנס ומשטרה.
   2. בדו"ח מד"א מיום 28.01.2013 (מוצג א' מטעם התובעים) צוין שלא ברור מי נהג באופנוע.
   3. במסמך קבלה רפואית של יוסוף בבית החולים וולפסון מיום 29.01.2013 (מוצג ג' למוצגי הנתבעת), צוין "הגיע על ידי מד"א לאחר מעורבות בתאונת אופנוע. ישב רכוב מאחור כשנכנסו במשאית חונה". (ההדגשות שלי ע.ר). באותו המסמך בסעיף הבדיקה הנוירולוגית: "מתמצא במקום והזמן, אינו מוסר פרטים לגבי האירוע, טוען שאינו זוכר".
   4. לפי נתונים מתיק המשטרה (מוצג ד' למוצגי הנתבעת) נמצאו בדמו של איברהים ממצאים המעידים על שימוש בהרואין או במורפין או באופיום.
   5. ביום 20.02.2013 נחקר יוסוף במשטרה (להלן: "החקירה הראשונה") בחשד לנהיגה בחוסר זהירות וסטייה מנתיב. בחקירה זו העיד שהקטנוע בבעלותו והוא ישב מאחורי איברהים שנהג בקטנוע (ההדגשות שלי ע.ר). באותה חקירה העיד, שלא היה שום רכב לפניהם או אחריהם (לכל הממצאים מתיק המשטרה לעיל ולהלן – ראו מוצג 3 במוצגי הנתבעת).
   6. ביום 24.04.2013 נחקר איברהים בבית החולים והעיד שיוסוף נהג בקטנוע, שרישיונו בפסילה ושהוא ישב מאחורי יוסוף על הקטנוע. לכשנאמר לו שיוסוף אומר שאיברהים נהג בקטנוע, השיב "אז הוא משקר". גם ציין שאין עדי ראיה לתאונה. לכשנשאל מדוע יוסוף ישקר בקשר למי שנהג בקטנוע, השיב שאינו יודע ושיוסוף אמר לו שבמשטרה העיד שאינו זוכר מי נהג.
   7. ביום 25.04.2013 בשעה 07:58 נחקר יוסוף במשטרה (להלן: "החקירה השנייה") בחשד לנהיגה בחוסר זהירות, סטייה מנתיב, שיבוש הליכי חקירה, הכשלת שוטר במילוי תפקידו ושיבוש ראיות. בחקירה זו העיד שהוא נהג בקטנוע וכיוון שהיה קצת מבולבל לא אמר זאת בחקירה הראשונה. יוסוף לא ידע להסביר מדוע לא אמר בחקירה הראשונה שהוא מבולבל. הפעם גם ציין שחמיס היה עד לאירוע ורכב מאחוריהם. לכשנשאל מדוע אמר בחקירה הראשונה שלא היה שום רכב לפניהם או מאחוריהם, ציין "עכשיו נזכרתי". לכשנשאל לסתירות בין החקירה הראשונה לחקירה השנייה, השיב שאולי התבלבל ואינו יודע.
   8. ביום 25.04.2013 בשעה 10:04 נחקר חמיס במשטרה. בעדותו ציין שיוסוף נהג בקטנוע והוא, חמיס, רכב לפניהם ולא ראה את רגע התאונה.
   9. בדו"ח בוחן תנועה לתאונת הדרכים נשוא התובענה, שנערך רבע שעה לאחר שהתקבל דיווח על התאונה (ראו מוצג ד' למוצגי הנתבעות), צוין בפרטי התאונה שאיברהים נהג ונקבע במסקנות: "כי הקטנוע לא היה במצב החלקה לפני התאונה אלא פגע במשאית פגיעה חזיתית".
3. העדים נחקרו על תצהיריהם ומחקירת יוסוף התבררו העובדות הרלוונטיות הבאות:

האופנוע, מודל 2007, בבעלותו, בוטח על ידי אביו. יוסוף אינו זוכר באיזו חברה בוטח, אינו זוכר את כתובת הסוכן ואין בנמצא אסמכתא שקיבל פיצוי על נזק הרכוש שנגרם לאופנוע בתאונה.

לאחר התאונה ובעוד איברהים מאושפז בבית החולים, ביקר אותו יוסוף מספר פעמים.

כיוון שראה שאיברהים במצב חמור אמר במשטרה שאיברהים נהג. איש לא אמר לו שאיברהים הולך למות.

יוסוף אינו יודע להסביר מדוע בטופס בית החולים נרשם שהוא ישב רכוב מאחור.

בתאונה קיבל יוסוף מכה בראש ויש לו "לפעמים קטעים כאלה שאני מתבלבל כל הזמן ולא זוכר דברים". (עמ' 8, שורה 13 לפרוטוקול).

יוסוף לא ידע בדיוק מה קרה בתאונה שכן איבד את ההכרה. (עמ' 9, שורה 3 לפרוטוקול).

יוסוף הודה שאחרי החקירה הראשונה במשטרה בא אליו חמיס ואמר לו שהוא (יוסוף) נהג, ואולם לא ידע להסביר מדוע לא אמר זאת במשטרה בחקירה השניה. (שם, שורות 12 -17 לפרוטוקול).

יוסוף לא ידע להסביר מדוע בחקירה השניה לכשנשאל על ידי החוקר לסתירות בין החקירה הראשונה לשנייה השיב רק שאולי התבלבל, ולא פירט את כל ההסברים אותם מסר בתצהיר עדותו הראשית.

1. מחקירת איברהם התבררו העובדות הרלוונטיות הבאות:

במועד התאונה רישיונו היה בפסילה. הוא אינו זוכר כלום מהתאונה. (עמ' 14, שורה 21 לפרוטוקול). מאז התאונה הוא סובל מהפרעות זיכרון. (שם, שורות 28- 30).

1. מחקירת חמיס התבררו העובדות הרלוונטיות הבאות:

במועד התאונה לא דיווח לאיש אודות זהות הנהג כיוון שלא נשאל בעניין. (עמ' 16, שורות 15 -19 לפרוטוקול). שבועיים-שלושה אחרי התאונה נודע לו לראשונה שיוסוף סיפר במשטרה שאיברהים נהג בקטנוע. (שם, שורות 25 -26 לפרוטוקול).

דיון מסקנות:

1. מצינו בפיו של יוסוף שתי גרסאות. האחת – בחקירה הראשונה, שאיברהים נהג בקטנוע, והשנייה – בחקירה השנייה, שהוא נהג בקטנוע.
2. אין ספק שיוסוף התגלה כמי שסובל מבעיות זיכרון וכמי שאינו דובר אמת. השאלה העומדת בפנינו כעת הינה, אם כן, מתי להאמין ליוסוף ולאיזו גרסה. האם לגרסתו הראשונה (איברהים הנהג) או שמא לגרסתו השנייה (יוסוף הנהג).
3. בנסיבות העניין ומשברי לנו שיוסוף שיקר באחת מהגרסאות, שומה עליו לתמוך את הגרסה המועדפת עליו בראיות חיצוניות אובייקטיביות.
4. עיון בממצאים שהוצגו לעיל מלמד שאין בנמצא ראיות מעין אלו ואפרט:
   1. במסמך הקבלה הרפואית מיום התאונה צוין, על ידי גורם רפואי אובייקטיבי, שיוסוף ישב רכוב מאחור.
   2. לא ניתן להסתמך על עדותו של איברהים, שהודה שאינו זוכר מה היה בתאונה. כמו כן, לאיברהים אינטרס ראשון במעלה שייקבע שיוסוף נהג, שכן אז יהיה זכאי לפיצוי בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. ככל שיתברר שאיברהים נהג, בעודו בפסילה, יצא ללא פיצוי ו"ידיו על ראשו".
   3. מאותו הטעם, גם לא ניתן להסתמך על עדותו של חמיס, אחיו של איברהים, להם יש אינטרס משותף.
   4. ואם לא די בכל האמור – הרי מחומר הראיות הוכח כדבעי שבמהלך החודשיים שחלפו בין החקירה הראשונה לחקירה השנייה, נפגשו בני המשפחה ביניהם. לא יהיה זה מופרז לשער שניצלו זמן זה על מנת לבחון ולבחור את הגרסה הנוחה להם, באופן שבסופו של יום יוכלו לקבל פיצוי כאמור לעיל.
5. למעלה מן הצורך ובכדי לסתום הגולל על גרסת התובעים, עומד בפנינו דו"ח בוחן התאונה שקבע שלא הייתה החלקה אלא פגיעה חזיתית במשאית, מה שעולה בקנה אחד עם הממצאים שבמועד התאונה היה איברהים מסומם. קביעה זו מחזקת את הסבירות שאיברהים נהג באופנוע ומפאת מצבו לא הבחין במשאית.
6. כל האמור, מביא למסקנה הברורה שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח שיוסוף נהג באופנוע.

המשפט העברי:

1. ובעניין דומה, חזרת עדים מעדותם, מצינו בשולחן ערוך בהלכות עדות:

"אחר [=אחרי] שהעיד העד בבית דין אינו יכול לחזור בו. כיצד, אמר: מוטעה הייתי, שוגג הייתי ונזכרתי שאין הדבר כן, לפחדו עשיתי [=להפחידו עשיתי]; אין שומעין לו, אפילו נתן טעם לדבריו. וכן אינו יכול להוסיף בעדותו תנאי. אבל בדבר שמוכיחו שטעה [=שמוכיח שהיתה טעות], כגון שהזקיקוהו [=נדרש על ידי] בית דין להביא עדים שאינו רמאי, והלך והביאם, ואמרו להם הבית דין: יודעים אתם בו שהוא רמאי, ואמרו העדים: כן, ואמר להן הבעל דין: וכי אני רמאי, ואמרו: לא אמרנו אלא שאינך רמאי, שומעין לדבריהם האחרונים, משום דמסתמא אין אדם מביא עד להעיד חובתו, ובודאי טעו. וכן בכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו, נאמנים הם בעצמם, ואין בזה משום חוזר ומגיד. וכן אם אינו סותר עיקר דבריו הראשונים, כגון שהדברים סתומים וסובלים ביאור אחד משני ענייני משמעות, אחד קרוב ואחד רחוק, כל שאנו יכולים לכוין דברי העד כדי שלא תהא עדותו מוכחשת, יש לנו לכוין דבריו, כשם שיש לנו לתרץ דברי שני עדים הנראים מכחישים זה את זה, כדי שתהא עדות מכוונת".

(הביאורים שלי – ע.ר. ראו שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות סימן כט, סעיף א).

סוף דבר:

1. התביעה נדחית.

התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

1. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ו, 23 יוני 2016, בהעדר הצדדים.