1. שתי בקשות לדיון - האחת, בקשה מס' 10, היא בקשת המועצה הישראלית לצרכנות (להלן: "המועצה לצרכנות") לעיין בתיק דנא הגם שאין היא צד להליכים המתנהלים במסגרתו. לבקשה זו מסכים המבקש אך המשיבים מתנגדים.

השנייה, בקשה 22 שהיתה במקורה בקשת המשיבה 3 לצירוף פסק דין, בקשה לה נעתר כבוד השופט חסדאי, אלא שלאחר החלטתו הוחלפו במסגרת בקשה 22 תגובות, בקשות והערות כך שכיום למעשה נותר להכריע בבקשת המשיבה 3 לסגור את התיק דנא בפני המועצה לצרכנות ולהורות על הוצאת כתבי בי-דין שונים שהגישה המועצה לצרכנות במסגרת בקשה 22.

2. הנימוקים לבקשת המועצה לצרכנות מבוססים על כך שהמועצה לצרכנות כללה בבקשת אישור התובענה הייצוגית שהגישה עילה החופפת לאחת מהעילות שטען להן המבקש בתיק דנא ולטענתה יש לה עניין בהליך זה מאחר שיתכן ויש בכך להשליך על ההליך שהיא נקטה.

למען הסדר הטוב נציין כי לבקשת ליבל נמחקה עילת התביעה החופפת וכן נמחקה המשיבה 2 הרלוונטית לעילת תביעה זו, ועוד נאמר כי משיבה 3 היא משיבה במסגרת שתי בקשות האישור.

אשר לבקשת העיון – בקשה 10

3. תחילה לעצם זכות העיון המעוגנת בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג- 2003. עיקרי התקנה הרלוונטיים לענייננו:

"4. (א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.

(ד) בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה."

4. בהתאם לנוסח התקנה - זכות העיון היא רחבה ונובעת בעקרה מעקרון פומביות הדיון ושקיפות ההליכים, נדבך עיקרי ומהותי של העקרונות היסודיים במדיניות המשפטית הנוהגת; סטייה מעקרונות יסודיים אלה מחייבת מתן טעם ממשי. לא בכדי לא מחייבות תקנות העיון קבלת תגובת בעלי הדין בתיק בו מבוקש העיון והשיקול האם להפנות את בקשת העיון לבעלי הדין בתיק בו מבוקש העיון לקבלת תגובתם מסורים לבית המשפט ועליו לבחון את השאלה האם עלול צד להיפגע והאם יש לקבל את תגובת בעל הדין בתיק.

5. לבחינת הבקשה לעיון התוותה הפסיקה מסלול בן שלושה שלבים (ראו: ע"א 8849/01 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז גז (15.02.2005); ת"צ 60832-07-13 רון נ' בנק דיסקונט (18.09.14); ת"צ 34200-06-11 אקו טק (מיקרו חלקים) בע"מ נ' חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (16.01.13); בג"ץ 10003/08 לוי נ' משרד החקלאות (05.04.12); ע"א 232/10 ביטון נ' ידיד בית המשפט (11.04.13)).

בשלב הראשון נבחנת השאלה אם יש איסור בדין לעיון בחומר המבוקש (תקנה 4(א)). יאמר כי נטל השכנוע להגבלת זכות העיון מוטל על המתנגד לבקשת העיון, שכן נקודת המוצא היא פומביות הדיון. בשלב השני נבחנת השאלה האם העיון מוצדק (תקנה 4 (ד)) ובשלב השלישי נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך מתן תשומת לב להיקף הפגיעה העלולה להיגרם לבעלי הדין שבתיקם מבוקש לעיין ובהתאם להגביל באופן מידתי את זכות העיון כדי לא לפגוע באינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון.

6. בענייננו לא מצאתי הפנייה לאיסור שבדין וגם אומר כי המשיבה 3 לא הרימה את הנטל לשכנע כי העיון בתיק יפגע בה באופן המצדיק את מניעתו, אף לא מצאתי במסגרת טענותיה נימוק ממשי, בוודאי לא כבד משקל, הגובר על עקרון פומביות הדיון. לבד משיקולים אסטרטגיים לניהול התיק וטענות כלליות בדבר חשש אפשרי לגילוי נתונים עסקיים שאין בהם די (ע"א 1651/08 עינת נ' ממונה מע"מ גוש דן (27.07.08)); בג"ץ 4405/97 עמותת המדרשה לתרבות הגוף אמריקה ישראל נ' שר החינוך והמקורות שם (25.04.05); רע"א 9167/10 בן אדווה נ' Myrna Mandap (12.05.14)) לא מצאתי כי המשיבה צלחה להוכיח את השלב הראשון במסלול הבחינה התלת שלבית. גם בהתייחס לשלב השני, שאף בו נקודת המוצא היא של מתן קדימות לעקרון פומביות הדיון ונגזרותיו, המשיבה 3 לא הראתה מדוע יש להגביל את העיון. מקובלים עלי דברי המועצה לצרכנות כי ההליך דנא עשוי להשליך באופן מהותי על בקשת האישור שהיא הגישה וגם בה המשיבה 3 היא צד להליך, וכן מקובל עלי קיומו של אינטרס ציבורי מובהק בפומביותם של הליכי תובענות ייצוגיות, בין היתר כדי למנוע חפיפה אפשרית בין בקשות אישור המוגשות על ידי תובעים, ואני סבורה כי די בטעמים אלה כדי להצדיק את האפשרות לעיון בהתאם לתקנה 4(ג) לתקנות, (ע"א 5349/13 עניין דומיקאר, פסקה 10 והמקורות שם, ת"צ 60832-07-13, ע"א 232/10, בג"ץ 10003/08, פסקה 10 והמקורות שם).

גם בחינת השלב השלישי, מביאה לאותה תוצאה, קרי, לא הוצגה לפני אפשרות ממשית של פגיעה במשיבה 3 ולאחר ששקלתי נימוקי הצדדים אני סבורה כי לא תגרם למשיבה 3 כל פגיעה, בודאי לא פגיעה ממשית באינטרסים שלה, מעצם מתן זכות עיון של המועצה לצרכנות בתיק דנא.

7. לאור האמור אני נעתרת לבקשת המועצה לצרכנות לעיין בתיק דנא.

מובהר בזאת כי המועצה לצרכנות אינה צד להליך זה וההיתר הוא לעיון בלבד ולא להגשת מסמכים, הודעות או תגובות, למעט אלה שלגביהן ניתנה החלטה מפורשת. משניתנה החלטה בבקשה 18, שעניינה בקשת האיחוד (בקשה שנדחתה), ומשניתנת בזה החלטה בבקשה 10 שוב אין מקום לקבל בהליך זה כל הודעה או תגובה מאת המועצה לצרכנות.

בקשה מספר 22

8. לעניין תגובות המועצה לצרכנות שהוגשו במסגרת בקשה מס' 22 (היא בקשת צירוף פסק הדין שהוגשה על ידי פרטנר) והבקשה להוצאתן מתיק בית המשפט.

בשלב זה מתייתר הדיון בבקשה מאחר שהכרעתי בבקשת האיחוד (החלטה מ- 28.04.15) וראיתי לדחותה, כך שבשלב זה – אין המועצה לצרכנות צד לבקשות ולתובענה וממילא אין מקום לשמוע את עמדתה.

9. לאור הנסיבות - לא ראיתי לחייב בהוצאות את מי מהצדדים.

ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ה, 07 יוני 2015, בהעדר הצדדים.