בהתאם לבקשת המבקש נמחקה ביום 14.7.15 בקשתו לאישור התובענה כייצוגית נגד המשיבה 3 לאחר שבעבר כבר נמחקה לבקשתו הבקשה נגד המשיבה 2.

אציין כי במסגרת ההחלטה מיום 14.7.15 נמחקה התובענה גם נגד המשיב 1 כך שלמעשה נמחקה התובענה כולה. אלא שהמבקש הפנה תשומת לבי כי לא עתר למחוק את הבקשה נגד משיב 1 ולפיכך בהחלטה מיום 20.7.15 ציינתי כי "מאחר שבקשותיו של המבקש גדושות טענות וחומר עובדתי רב הרי שהבנתי כי מבוקש למחוק את הבקשה..." כולה ולא רק את הבקשה נגד המשיבה 3 והבהרתי באותה החלטה כי "ככל שלא הבנתי נכון את האמור בבקשה.... אראה לבטל את ההחלטה אשר למשיב 1" לאחר שהמבקש ימסור את עמדתו אשר להמשך ההליכים.

לאחר ארכות אחדות מסר המבקש את עמדתו (ולמען הדיוק עמדה שהוגשה במסגרת שלוש פניות לבית משפט – שתיים מהן מיום 24.9.15 ואחת מיום 30.9.15) עמדה הנפרסת אף היא על פני עמודים רבים, כולל נספחים ותצהיר, ולאחר שנאלצתי זמן ארוך לבור מבין עשרות העמודים את הבר מן התבן עולה כי המבקש חזר על עמדתו לעכב הליכים (בקשה 27 שהוגשה ביום 17.6.15) עד סיום בירור עניינו של המשיב 1 במסגרת החקירה המשטרתית המתנהלת בעניינו ולחלופין ביקש להסתלק מן הבקשה נגדו.

ראיתי לדחות את הבקשה לעכב הליכים מאחר שלא מצאתי כל נימוק ממשי המצדיק את עיכוב ההליכים ולא נפרסו בפני נסיבות שיש בהן טעם לעיכוב המבוקש; לבית משפט שיקול דעת לקבוע אם לעכב הליכים בנסיבות מסויימות כך למשל ישקול בית משפט לעכב הליכים בשל הליך תלוי ועומד, או מכוח הוראות חוק (למשל חוק הבוררות), וגם ניתן לעיתים לעכב הליכים מחשש שאי עיכוב ההליכים עלול לגרום עיוות דין ולפגוע באופן משמעותי בבעל הדין.

בענייננו לא הראה המבקש כל טעם ראוי לעיכוב המבוקש, ולא טעם המראה כי אי ההעתרות לבקשה עלולה לפגוע בזכויותיו.

המבקש הוא 'השולט' בעיתוי הגשת התובענה ועשה זאת במועד שלטעמו היו בידיו ראיות להוכחת התובענה; הטעם לעיכוב המבוקש, כך משתמע, הוא מאחר שבינתיים הגיש המבקש עצמו, כך לדבריו, תלונה במשטרה נגד המשיב 1 (נספח א' 1 לבקשה לעיכוב הליכים), וכי לטענתו ב"כ המשיב 1 נחקר אף הוא במשטרה ו"ברור לכל כי לא ניתן להעמיס על כתפיו הצרות של מבקש מייצג ניהול בקשת אישור כנגד המשיב 1 בזמן שמתנהלת חקירת משטרה", וכן לדבריו "ורק לאחר שתתקבל עמדת המשטרה והפרקליטות בתלונה כנגד המשיב 1 ובפרשת מעצרו של הבא כוח הנוסף- תוכרע דרכה של בקשת האישור" (מצוטט מבקשת עיכוב ההליכים ומן העמדה שהגיש ביום 24.9.15). יתכן אף שהמבקש מבקש להמתין לתוצאות החקירה בציפייה שאלו יבססו את התובענה. מכל האמור, לא מצאתי בעצם חקירת המשטרה כדי להוות סיבה ראויה לעכב הליכים ולהשאיר למעשה את התובענה תלויה עד סיום החקירה, ולהפך אני סבורה כי המתנה לסיום החקירה עלולה לפגוע באורח לא מידתי במשיב שכן הוא נותר חשוף כל העת לתובענה שלמעשה הושארה ב'hold' ואני סבורה כי במצב דברים זה אין לעכב את ההליכים אלא יש להתייחס לבקשה החלופית של המבקש שתוצאתה מחיקת הבקשה לאישור התובענה כשממילא אין בכך כדי לחסום את דרכו להגשת תובענה אחרת בהתאם לשיקולו לכשיהיו בידיו כל הנתונים לשביעות רצונו.

משכך לא ראיתי לעכב ההליכים.

אשר לבקשה החלופית להסתלק מהתובענה – תחילה לציין כי מדובר בבקשת הסתלקות 'חד צדדית' שהגיש המבקש בלבד וכי ההליך מצוי בשלב בו טרם הוגשה תשובה לבקשת האישור. לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהיר שצורף לה אני נעתרת לבקשה. להדגיש כי קבלת הבקשה להסתלקות בשלב זה ממילא אינה מהווה מעשה בית דין (ראו למשל ע"א 7809/12 פסקה 8), ולא נמנע מהמבקש להגיש בעתיד תביעה נגד המשיב 1 בעילה זו לפי שיקולו. בנסיבות העניין אין מקום לפעול לאיתור מייצגים חלופיים כאמור בסעיף 16(ד)(1) לחוק. כנגזרת מכך, בקשת האישור נמחקת בזה (לשונו של כב' השופט ענבר למשל בת"צ 23515-11-13 כוכבי נ' תנובה (26.11.14)).

בנסיבות העניין לא ראיתי לתת הוראות נוספות מעבר לכך (ראה ע"א 1362/12).

אין צו להוצאות.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ו, 15 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.