רשם ההוצל"פ קבע בהחלטה מיום 22/6/2014, כי התנגדות החייבת הוגשה באיחור עמה גם בקשה להארכת מועד וכי המועד האחרון להגשת התנגדות חל ביום 30/05/2014.

לבקשת המבקשת להארכת מועד (20 עמודים) הוצמדו גם התנגדות, בקשה לביטול הליכים, לסגירת תיק ההוצל"פ, לעיכוב הליכי הוצל"פ וכיוצב"א, סעדים אשר חלקם עונים בקנה אחד זה עם זה.

לעניין הארכת המועד מציינת המבקשת, באמצעות המצהיר מטעמה, כי, לראשונה נודע למבקשת אודות תיק ההוצל"פ רק ביום 16/6/2014, לאחר שבוצע עיקול בחשבון הבנק שלה.

משכך היה, בו ביום פנתה המבקשת אל מרכז המידע של ההוצל"פ וביררה פרטים, לאחר מכן פנתה אל ב"כ המשיבה וביקשה העתק מן השיק השייך.

הפנייה לא נענתה וביום 17/6/2014 קיבלה את מבוקשה בלשכת ההוצל"פ ושם גילתה, כי תצהיר השליח הוא שקרי.

המצהיר מצהיר, כי אין בנמצא חוב כלשהו כלפי הזוכה.

הבקשה נסמכת בתצהירו של מר נסיר ביראני, התומך בעובדות דלעיל.

הבקשה נסמכת גם בתצהירו של מר אמג'ד ביראני, המצהיר בין היתר, כי תצהיר המוסר בו צוין כי האזהרה נמסרה לידי המצהיר ביום 30/04/2014, אינו אלא שקר.

בהמשך מצהיר, כי לפני 3 או 4 חודשים, התקשר אל ביתו אדם שהציג עצמו כשליח המעוניין למסור מעטפה עבור החברה והמצהיר ענה לו, כי אינו מוסמך לקבל מסמכים עבור החברה, כי הוא עובד בחברה, אך אינו הבעלים או מנהל. עוד השיב, כי החברה היא בבעלות אחיו ומשרדיה בנתב"ג.

לאחר אותה שיחה, לא הגיע לביתו אף שליח ולא נמסרה לו כל מעטפה.

הערה: בחנתי את כל 20 עמודי הבקשה ולא מצאתי בה זכר לאישור המסירה הנזכר בתצהירים, כמו גם, את תצהיר המוסר.

לתשובת הזוכה צורף כנספח ב' העתק מאישור המסירה ממנו עולה לכאורה, כי בוצעה מסירה למר ביראני אנואר בדלית אל כרמל, והאחרון סירב לחתום.

אין בנמצא תצהיר מוסר, גם בתשובה אין בנמצא תצהיר מוסר.

התשובה מציינת, כי מענה הרשום של המבקשת, עפ"י מרשם החברות הוא ברח' דלית אל כרמל 4, ושם גם בוצעה המסירה.

כיון שהמבקשת אינה חברה שהוקמה עפ"י חוק, אין כל חובה להמציא כתב בית-דין במשרד המנהל, כפי שטוענת המבקשת.

מר אמג'ד ביראני, סירב לקבל את הכתב ודי בכך, על מנת להכשיר את המסירה.

הערה: לתשובה לא צורפו סימוכין למענה הרשום של החייבת.

עוד מציינת התשובה, כי הזוכה סיפקה סחורה לחייבת ולכן זכאית היא לקבל את התמורה המלאה בגין השטרות שהוגשו לביצוע.

תשובת החייבת לתשובת הזוכה, הוגשה ביום 8/7/2014 על גבי 7 עמודים, זו מדגישה, כי נספח ב' לתגובת המשיבה (אישור המסירה) מכוון עצמו לעברו של נאסיר ולא לעברו של אנואר, ומכל מקום,

המען הנקוב על אישור המסירה הוא ת.ד 36 בדלית אל כרמל ולא בביתו של אנואר, כמו גם לא בביתו של נאסיר.

בהתאם להוראות סעיף 7 בחוק ההוצל"פ, הנטל לסתור את חזקת המסירה המעוגנת בהחלטות רשם ההוצל"פ, רובץ לשכמו של החייב.

חייב אינו יכול להרים נטל זה שעה שהוא מציין בבקשתו תצהיר מוסר, אך אינו טורח לצרפו.

בהעדר תצהיר מוסר לא ניתן לסתור כלל את נכונות האמור בו.

הטיית המחלוקת לעברה של מסירה לתאגיד שאינה כדין, אינה מעלה ואינה מורידה מעת שאין בנמצא סימוכין כלשהם במענה הרשום של החייבת, לא בבקשתה (שם מקומה) ולא בתגובה.

לא ניתן לטעון למען אחר שעה שאין בנמצא סימוכין כלשהם למען הרשום במרשם החברות.

מקום פעילותה של חברה אינו בהכרח המקום לביצוע מסירה כתב בית-דין לתאגיד.

גם בעניין זה, כשלה החייבת בהרמת הנטל.

מן המקובץ הוא, כי אין בנמצא טעם מיוחד, ממילא אף לא אחר, מכוחו יוארך המועד להגשת התנגדות.

לא עלה בידי לאתר הגנה לכאורית בבקשה.

כל שיש שם היא הכחשה גורפת של כל חוב כלשהו.

משכך נמצא, הבקשה להארכת מועד, נדחית, תוך חיוב החייבת בהוצאות הזוכה לשכ"ט עו"ד בסך 1,000.00₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ד, 16 יולי 2014, בהעדר הצדדים.