<#2#>

נוכחים:

מטעם המבקשת – עו"ד תומר בן חמו

מטעם המשיב 2 – הובא וע"י עו"ד וייל – מהסנגוריה

מטעם המשיב 1 – הובא וע"י מתמחה אסכנדר זאהי טארק ממשרד עו"ד דמרי

פרוטוקול

<#3#>

החלטה בעניינו של משיב מס' 2

בפני בקשה למעצר המשיב 2 עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן: "חוק המעצרים").

נגד המשיב 2 הוגש כתב אישום בגין עבירות התפרצות למגורים/תפילה בצוותא - עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין")+ סעיף 29(א) לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 21/3/14 בשעה 22:00 לערך התפרצו המשיבים בצוותא חדא לבית מגוריה של הגב' נטליה סידחונה שברחוב אחד העם 20 בטבריה (להלן :"הדירה") . המשיבים עשו זאת לאחר שסיכמו ביניהם זמן קצר עובר למועד לעיל להתפרץ לדירה בכוונה לבצע גניבה. בהמשך לסיכום הנ"ל דפקו המשיבים על דלת הכניסה לדירה, ומשלא היה מענה טיפס המשיב מס' 1 על מעקה פינתי ודרכו הגיע למרפסת הדירה ,פתח את דלת המרפסת וצעד פנימה לתוך הדירה בכוונה לגנוב, שעה שמשיב מס' 2 מחכה בחוץ ומשגיח ושומר בחוץ שלא יפתיעו אותם

אנשים מבחוץ ויגיעו לדירה. במעמד זה, הופתעו המשיבים עת הבחינו במתלוננת מתהלכת בדירה וזאת מששמעה הרעשים וניגשה לבדוק מה מתרחש בדירה, ובתגובה לכך ברחו מהמקום.

טענות הצדדים:

המבקשת עותרת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. לטענת המבקשת קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למשיבים אשר בין היתר כוללות הודאות המשיבים , עדות המתלוננת ודו"ח הובלה והצבעה.

המבקשת טוענת עוד, כי קיימת עילת מעצר כנגד המשיבים לאור הסיכון הטמון בעבירות ההתפרצות לבתי דירה לשלום באי הבית והפגיעה בקניינם של אזרחים תמימים. המבקשת מפנה להלכת רוסלן פרנקל וטוענת לתחכום בביצוע ההתפרצות בשעה ששני המשיבים חילקו ביניהם התפקידים, דפקו על דלת הכניסה ע"מ לוודא כי אין איש בבית , משיב אחד תצפת בשעה שהשני נכנס לדירה וניסה לגנוב הרכוש מתוכה. ב"כ המבקשת הדגיש את הסיכון לשלום באי הבית כאשר הפורצים מופתעים כפי שאירע במקרה זה. עוד נטען כנגד החלופה המוצעת כי הצבא אינו מקום חלופה ראוי , איש לא יפקח על המשיב בהיותו בצבא . עוד נטען כי אין להסיק על שיהוי בחלוף 3 חודשים מיום העבירה שכן גילוי הט"א הופק אך ביום 20/6/14 והמשטרה פעלה למעצרו המיידי של המשיב 2.

ב"כ המשיב 2 הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה .

עוד טענה ב"כ המשיב 2 כי לא מתקיימת במקרה זה עילת מעצר ובאם מתקיימת מדובר בעילת מעצר בעוצמה נמוכה מאוד.

ב"כ המשיב 2 טוענת לביצוע עבירה בודדת, ללא תחכום , ללא היקף גניבה גדול, אין מספר רב של עבריינים שביצעו העבירה . עוד טענה כי אין מדובר בתכנון מוקדם אלא בהחלטה של רגע של שני צעירים שנכנסו באופן "חובבני" וללא הכנת אמצעים לבית מגורים. העובדה כי דפקו בדלת מלמדת כי ביקשו לוודא שאין איש בבית ולמנוע התעמתות אפשרית עם באי הבית.

ב"כ המשיב 2 טענה כי משיב 2 נגרר אחר משיב ,ו לא נכנס כלל לבית.

ב"כ משיב 2 מציינת כי העבירה נעברה לכאורה לפני 3 חודשים, בינתיים התגייס משיב 2 לצה"ל ובשיחה עם מפקדו מסר זה כי המשיב 2 יוכל לחזור לשירות צבאי באם ישוחרר ועתיד לעבור קורס מיום 6/7/14 במסגרת סגורה.

בטיעוניה הדגישה ב"כ משיב 2 כי למשיב 2 אין רישום פלילי כלשהו בבית המשפט.

לפיכך התבקשתי לקבוע כי לא מתקיימת עילת מעצר ולשחרר המשיב בתנאי חתימה על ערבות עצמית להבטחת התייצבותו למשפט. לחילופין, באם יקבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר מתבקש שחרורו של משיב 2 בתנאי מעצר בית חלקי בסופי השבוע בפיקוח הוריו ובימות אמצע השבוע ישהה בצבא שלא בתנאי מעצר בית.

ב"כ משיב 2 הפנתה למספר פסקי דין במקרים זהים או דומים לטענתה אשר מחייבים לגישתה שחרור המשיב בלא תנאים מגבילים לאור היעדר עילת מעצר בדין.

דיון והכרעה:

בבוא בית המשפט להכריע בבקשת מעצר עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, עליו לבחון את שאלת קיום ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר.

ראיות לכאורה:

בית-המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ראה: בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148).

בדיון בפני לא חלקה ב"כ משיב 2 על קיומן של ראיות לכאורה כנגד משיב 2 לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ולאחר שעיינתי בחומר הראיות סבורני כי אכן מתקיימות בתיק זה ראיות לכאורה כנגד משיב 2.

לעניין תפקידו של כל אחד מהמשיבים בביצוע ההתפרצות לדירה אציין כי קיימות ראיות לכך שמשיב 2 ערך תצפית על מנת להזהיר המשיב 1 הנמצא בתוך הדירה ומנסה לבצע אקט הגניבה בפועל וזאת אני למד מעדות משיב 1 (עמ' 2, ש' 8-13) וכן עדות משיב 2 עצמו מיום 22/6/14 שעה 17:46 בעמ' 2 ש' 3-11.

עילת מעצר:

עבירות רכוש כשלעצמן, אינן מקימות את חזקת המסוכנות שבסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים ורק  בנסיבות מסוימות, מקום בו העבירות מבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, הן עשויות להקים עילת מסוכנות בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. (ראה,בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4), 268, 271-272).

כב' השופט עמית בבש"פ 45/10 פאדי מסארוה נגד מדינת ישראל, התייחס למסוכנות בביצוע מקרה של עבירת רכוש יחידה, בקובעו:

"כשלעצמי, אני מתקשה לקבל את הטענה כי בכל מקרה של עבירת רכוש יחידה או עבירת רכוש לא מתוחכמת, לא קמה עילת מעצר. יש בגישה זו כדי לעודד בעקיפין ריבוי עבירות, שהרי כל שרשרת עבירות מתחילה בעבירה הראשונה, שמא יאמר העבריין לעצמו כי אין סיכון שייעצר ב"'מכה" הראשונה. "פתאום קם אדם בבוקר ומוצא..." שמכוניתו חלפה עם הרוח, או במקרה הטוב, נפרצה ותכולתה נשדדה. חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס שנגרמו למי שנפגע מאותן עבירות רכוש, שדומה כי ליבנו גס בהן, והסטטיסטיקה של העבירות הלא מפוענחות בתחום זה מדברת בעד עצמה. אין לראות בעבירות רכוש, כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב, גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה.

"ודוק: אין בכוונתי להכניס בדלת האחורית את העילה של הרתעה מפני עבירות שהן "מכת מדינה", עילה שהמחוקק השמיט מחוק המעצרים. אלא שהעבירות של גניבת רכב או התפרצות לדירה, גם אם אינן "מתוחכמות", הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה. פריצה לבית או לחצרים מערערת את הבטחון האישי של הציבור וגניבת רכב עלולה, בהאי דנא, להפוך חיש מהר למרדף משטרתי על כל הסכנות הכרוכות בכך."

מהכלל אל הפרט

הלכת רוסלן פרנקל הנזכרת לעיל מקימה עילת מעצר בעבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים.

לאחר עיון בחומר הראיות וטיעוני הצדדים סבורני כי בעניינו של משיב 2 קיימת עילת מעצר אך עילה זו ממוקמת במדרג הנמוך עד הבינוני לכל היותר.

מחומר הראיות עולה כי המשיבים פעלו בביצועה לכאורה של ההתפרצות לדירה בחבורה ואכן נראה כי לכל אחד מהמשיבים היה תפקיד בביצוע ההתפרצות תוך שמשיב 2 משמש כתצפיתן בפתח הבית בעוד משיב 1 נכנס לבית לתור אחר רכוש לצורך גניבתו. דפוס זה של פעולה מלמד על תכנון מוקדם ותחכום ברמה מסוימת הגם שלא גבוהה. עוד עולה כי אותו סיכון אינהרנטי לשלום הציבור הטמון בעבירת ההתפרצות לדירה מקבל ביטוי גם במקרה זה בשעה שהמשיבים מתפרצים לדירת המגורים בשעה 22:00 בערב, שעה בה ניתן לצפות כי בעל הדירה יהיה נוכח ואכן עולה מעדות המתלוננת כי הינה שוהה בדירה ומפתיעה את המשיבים.

עוד אציין כי אין ממש בטענת ב"כ המשיב 2 כי חלוף 3 חודשים מיום העבירה ועד קבלת גילוי הט"א מלמד על שיהוי והיעדר מסוכנות בשעה שהמשטרה מתמודדת בשיגרה עם קשיים טכניים בהזנתם של טביעות האצבע והשוואה מהירה אל מול שלל זירות העבירה. לראיה, כי עם קבלת מברק הגילוי פעלה המשטרה במהירות ויעילות למעצר וחקירת המשיבים וסיום החקירה תוך 24 שעות.

עם זאת עברו הפלילי של משיב 2 נקי ומצביע על היעדר שיטתיות ודרך חיים עבריינית.

ב"כ המבקשת ביקש לגזור גזירה שווה מבש"פ 7100/12 למקרה שבפנינו אך בבש"פ 7100/12 נדון עניינו של משיב אשר לחובתו תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה והימצאותו בתקופת מבחן.

משקבעתי כי מתקיימת בעניינו של משיב 2 עילת מעצר פניתי לבחינת האפשרות לשחררו בתנאים מגבילים.

מחד שקלתי את חומרת העבירה של התפרצות לדירה בחבורה ובתחכום מסוים ומאידך את העובדה כי מדובר בעבירה שהתבצעה לכאורה לפני שלושה חודשים, עברו הנקי של המשיב המצביע כי מדובר במעידה חד פעמית אשר הוריו תולים בהתחברות הזמנית עם משיב 1, התגייסותו של המשיב לצה"ל לאחר ביצוע העבירה לכאורה ומסלול השירות העומד בפניו לרבות קורס המתחיל בימים הקרובים במחנה צריפין. עוד התרשמתי כי הוריו של משיב 2 מבינים את החשיבות וכובד המשימה שבפיקוח על בנם בסופי השבוע וכי מהווים דמויות סמכותיות.

בשוקלי את כל אלו סבורני כי על חלופת המעצר לאזן בין הצורך לשמור על שלום הציבור מפניו של המשיב ומאידך שלא לפגוע בעתידו של המשיב 2 שהינו צעיר בן 19 ללא עבר פלילי אשר הביע חרטה על מעשיו במהלך חקירתו.

לאור האמור לעיל אני מורה על שחרורו של משיב 2 עד תום ההליכים נגדו בתנאים המגבילים הבאים :

א. בימים א' עד ה' ישהה המשיב 2 בבסיס צה"ל צריפין. יותר למשיב 2 בימים אלו להגיע מביתו למחנה ולצאת מהמחנה לביתו והוא יעשה כן בדרך הקצרה והמהירה ביותר. לציין כי אין מדובר במעצר בית והמשיב יוכל לצאת את המחנה במסגרת פעילות צבאית בלבד.

ב. מרגע חזרתו של המשיב לביתו בסופי שבוע לרבות חמישי בערב, שישי ושבת ישהה המשיב 2 במעצר בית מלא בבית הוריו בכתובת שיכון ג' 91 טבריה בפיקוח הוריו , מר אורן משה ת.ז 56711427 ואימו הגב' שונטל משה ת.ז 028094563 . במועדים המפורטים בסעיף זה המשיב ישהה בכל רגע נתון בפיקוח אחד המשמורנים.

ג. משיב 2 יפקיד סך של 2000 ₪ וכן יחתום על ערבות עצמית בסך 5000 ₪ להבטחת התייצבותו למשפט והבטחת קיום תנאי השחרור בערובה.

ד. חתימת המשמורנים על ערבות צד ג' של ע"ס 5000 ₪ להבטחת התייצבותו של המשיב 2 למשפט והבטחת קיום תנאי השחרור בערובה. אני פוטר המשמורנים מהצגת תלוש משכורת או מסמך אחר המעיד על מצבם הכלכלי.

המשיב 2 הוזהר על ידי בית המשפט כי כל הפרה של תנאי השחרור בערובה עשויה להביא לנקיטה בהליכים משפטיים כנגדו .

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ז סיוון תשע"ד, 25/06/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ המבקשת: אבקש עיכוב ביצוע למשך 24 שעות, במידה ולא נגיש ערר נודיע עד שעה 12.30.

ב"כ המשיב: אני מתנגדת. הודיעו לפני יומיים שאם יש עיכוב יגישו ערר, יכלו להגיש ערר בזמן זה. אני מוכנה לעיכוב ביצוע של 6 שעות לצורך הגשת הערר. ככל ויוגש יוארך עיכוב ביצוע למשך 24 שעות.

<#6#>

החלטה

נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע החלטתי למשך 24 שעות לצורך הגשת ערר.

באם תחליט המבקשת שלא להגיש ערר, תודיע זאת להגנה ,לשב"ס ולמזכירות בימ"ש וזאת עד לשעה 12.30.

<#7#>

ניתנה והודעה היום כ"ז סיוון תשע"ד, 25/06/2014 במעמד הנוכחים.

דיון בעניינו של משיב מס' 1

ב"כ המבקשת: כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות בצוותא לדירת מגורים, יחד עם אחר הגיע לבית המגורים תיקתקו בדלת, לאחר שלא נענו נכנסו למרפסת המשיב נכנס פנימה ולאחר שהבחינו בו נמלט מהמקום. הסנגור הסכים לראיות לכאורה. מדובר בעבירת רכוש חמורה שאין עליה עילת מעצר סטטוטורית אך החבירה יחד והעובדה כי היו אזרחים בבית מעידה על תכנון מוקדם, וחשיבה מאורגנת ובנוסף כנגד המשיב הוגש כתב אישום אחר בבימ"ש בנצרת המייחס לו שבעה אישומים של התפרצויות, מעובדות כתב האישום עולה שיטתיות בכמות גדולה, תוך התארגנות של מספר אנשים ושל חלוקה לתפקידים. בימ"ש בנצרת שחרר את המשיב בתנאים מגבילים ללא קבלת תסקיר הכוללים מעצר בית עם איזוק אלקטרוני, מדובר בכמות לא מבוטלת של תיקי התפרצות, בתחכום רב. מסוכנות המשיב לציבור גדולה ביותר. אבקש לעצור אותו עד תום ההליכים נוכח כתב האישום האחר וכתב אישום חדש, על אף שמדובר בהתפרצות מחודש מרץ הגילוי היה ביום 20.6. וכתב האישום הוגש ביום 23.6.

ב"כ הצדדים: יש תיק אחר אשר הוגש נגד המשיב ומיחס לו עבירות התפרצות, שם בימ"ש נצרת שחרר בתנאים מגבילים , איזוק אלקטרוני, ערבויות והפקדות במ"ת 14953-05-14 ביום 15.5.14, מסכימים כי המשיב ישוחרר לאותם תנאים בתיק זה במידה ויהיו שינויים בתיק האחר אינם ייקבעו לתיק זה ויש להגיש בקשה נפרדת.

<#8#>

החלטה

לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, לאור קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אני מורה על שחרור המשיב 1 בתנאים הבאים עד תום ההליכים:

1. מעצר בית מלא בבית הוריו מר ג'ורג' מוסא ת.ז. 321554297 ואימו הגב' סוהא שרתוני ת.ז. 321554305 ברח' האורנים 1 טבריה. המשיב ישהה בכל עת בכתובת מעצר הבית בפיקוח אחד המשמורנים.

2. הערובה הכספית בסך 20,000 ₪ שהופקדה במזומן בתיק בימ"ש במ"ת 14953-05-14 תשמש ערובה גם להבטחת תנאי השחרור בערובה של משיב מס' 1 בתיק שבפניי.

3. המפקחים, הוריו של המשיב, יחתמו על ערבות צד ג' ע"ס 5,000 ₪ כל אחד להבטחת תנאי השחרור בערובה והתייצבות המשיב לדיונים בבימ"ש.

אני פוטר הערבים מהצגת תלוש משכורת.

4. המשיב יפוקח באמצעות איזוק אלקטרוני. לאחר עיון בפרוטוקול יום 15.5.14 במ"ת 14953-05-14 עולה כי המשיב שוהה כבר באיזוק אלקטרוני במסגרת מ"ת זה.

5. חתימה על ערבות עצמית ע"ס 5,000 ש"ח להבטחת תנאי השחרור בערובה והתייצבות המשיב לדיונים בבימ"ש.

6. חל איסור על המשיב 1 ליצור קשר ישיר או עקיף עם משיב מס' 2.

עם חתימת הערבויות, יוכל המשיב 1 להשתחרר ממעצר.

<#9#>

ניתנה והודעה היום כ"ז סיוון תשע"ד, 25/06/2014 במעמד הנוכחים.