1. עסקינן בהתנגדות לביצוע שטר שהוצג על ידי התובעת, היא המשיבה לפני (להלן: "המשיבה") בהוצאה לפועל.

ההתנגדות הוגשה על ידי כל הנתבעים ולפני נדונה עתה התנגדותו של הנתבע 3 בלבד (להלן: "הנתבע 3", "המבקש"), זאת משהנתבעת 1 מצויה בהליכי פירוק והנתבע 2 בהליכי פשיטת רגל.

2. המבקש, מי שנחזה להיות חתום על השטר, תמך התנגדותו בתצהיר מיום 12.1.2015 (מב/1), עליו נחקר בישיבת יום 15.2.2015 (לענין תיקון ההתנגדות על דרך צירוף תצהירו של המבקש ראה ההחלטה מיום 5.1.2015).

2.1 בתום חקירת המבקש ולאור הערות שהבאתי לפני הצדדים, צומצמה המחלוקת הצריכה הכרעה –

"עו"ד זילבר: לאחר ששמעתי את הערות ביהמ"ש, מקובל עלי שתינתן רשות להתגונן, וזאת מבלי להודות באף לא מטענה אחת שהועלתה.

עם זאת, אנו סבורים שבמקרה זה יש מקום להתנות בהפקדת ערובה משמעותית כתנאי לרשות להתגונן, ולענין זה אני מבקשת לטעון בכתב"

(עמ' 38 לפרוטוקול ישיבת יום 15.2.2015)

3. טיעוני הצדדים לענין התנאת הרשות להתגונן בהפקדתה של ערובה הוגשו ומונחים לפני.

3.1 המשיבה בטיעוניה בחנה כל אחת מהטענות שהעלה המבקש בתצהירו, בהן מבקש הוא לראות משום "טענת הגנה" מפני ביצוע השטר ולעמדתה אף לא אחת מהן ראויה לשמש כזו מחמת סתירות ופירכות שנתגלו בהן, דבר, שלדידה, מחייב הפקדת מלוא סכום השטר - התביעה כתנאי לבירור ההתנגדות-

"... כאשר פורטים את טענות ההגנה ובוחנים אותן לגופן – מתגלה הבקשהכנבובה וחלולה וככזו שאינה עוברת ולו את הסף המינימאלי למתן רשות להתגונן לנתבע.

...

לנוכח כל האמור לעיל מתבקש בית המשפט להורות על חיוב הנתבע בהפקדת מלוא סכום התביעה ולמצער, ולמען הזהירות, לחייבו בסכום משמעותי מאוד התואם את גובה סכום החוב לתובעת וזאת כתנאי למתן הרשות להתגונן"

(סיכומי תשובה מתוקנים מטעם התובעת – המשיבה) (ההדגשה במקור)

3.2 מנגד סבור המבקש כי אין להתנות בעניינו מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה, זאת משבעת הזו אינו נדרש להוכיח גרסתו אלא רק להראות "הגנה אפשרית" ודי ב"קצה חוט של טענת הגנה".

לשיטתו משנטענו על ידו טענות לאי קיומם של התנאים לפירעון השטר, שהינו שטר לביטחון, אזי יש להעניק לו רשות להתגונן ללא כל תנאי, מה גם שהטענה לפיה שטר החוב שהוגש לביצוע מזוייף, "יש בה כשלעצמה לשמש עילת הגנה המצדיקה את הענקת הרשות להתגונן ללא התנאה בהפקדת ערובה" (סיכומי הנתבע 3 – המבקש).

4. לאחר שנתתי דעתי לתצהירו של המבקש (במ/1), לעדותו בחקירה הנגדית, לטיעוני הצדדים בכתב ולפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי יש להתנות את מתן הרשות להתגונן במספר טענות שהועלו, אשר יבוארו להלן, בהפקדתה של ערובה.

המסגרת הנורמטיבית

5. על פי ההלכה הנוהגת די לו לנתבע להוכיח, בשלב זה של ההליך, כי עומדת לו הגנה לכאורה, ולו בדוחק.

הנתבע אינו נדרש להוכיח גרסתו "אלא רק להראות הגנה אפשרית" -

"הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין ... הרשות תוענק אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה.

ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה.

לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע"

(ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ) (ההדשגשה שלי – ש.י.)

6. בקשה לרשות להתגונן תדחה רק במקום בו יתברר כי הגנתו של הנתבע הינה "הגנת בדים", כזו המשוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך (ראה: ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי, ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721) –

"בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן.

לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק ... את ההכרה בזכותו להתגונן.

המימד החוקתי הנלווה לזכות להתגונן מוסיף חיזוק-יתר לכלל הנקוט בהלכה הפסוקה מזה שנים רבות לפיו בקשת רשות להגן תידחה רק כאשר אין, ולו בדל סיכוי אפשרי, כי טענה מטענות ההגנה המועלית תתקבל במשפט גופו"

(ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ) (ההדגשה שלי – ש.י.)

7. בשלב זה של ההליך בית המשפט אינו נדרש לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן ואף לא לבחון כיצד יוכיח הנתבע הגנתו.

אין מדקדקים עימו בטיב ראיותיו, אין שוקלים מהימנות גרסתו ואין קובעים ממצאים (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' הבנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133)-

"בירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק"

(ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ)

8. לצד כל האמור לעיל, הוענקה לבית המשפט בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 הסמכות להתנות בתנאים את מתן הרשות להתגונן, בין השאר, בתנאים בדבר תשלום כספים, הפקדה, ערבויות וכיוב'.

8.1 על פי הפסיקה הנוהגת יעשה שימוש בסמכות זו מקום שבית המשפט נוטה לסרב לבקשת הרשות להתגונן, נוכח הערכתו את סיכויי ההגנה כקלושים ביותר-

"תקנה 210 לתקנות קובעת כי "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, שייראה לבית המשפט או לרשם".

בפסיקה נקבע כי מקום בו לוקה הגנת הנתבע בחוסר בהירות או שהיא נראית על פניה קלושה ביותר תותנה הרשות להתגונן בהפקדת סכומי ערבות [ראו גורן בעמ' 414-412; ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ ([פורסם בנבו], 18.2.2008) בפסקה ה(8) לפסק דינו של השופט רובינשטיין והאסמכתאות המוזכרות שם].

יפים לעניין זה דברי השופט זוסמן: "בנסיבות מיוחדות כשאמנם "כמעט" אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה" [ע"א 373/69 חונן נ' "חגור" מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד כג(2) 347, 349 (1969)].

עוד נקבע כי במקרי גבול בהם אין להגנה סיכויים רבים יש להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת סכומי הקרן בצירוף ריבית והוצאות [ע"א 519/65 ברזילי נ' קשת, פ"ד כ(2) 141, 143 (1966)].

נקבע כי שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בסוגיה זו הינו רחב מאד וערכאת הערעור לא תתערב בדרך כלל בהחלטת הערכאה הדיונית אלא במקרים נדירים.

יחד עם זאת, הודגש כי "אין לסכל את מטרת התקנה על ידי קביעת תנאים או ערובות שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם" [ראו: ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט(3) 41, 47 (2004) והאסמכתאות המוזכרות שם]"

(רע"א 2895/12 מתיא עמרן נ' ועצה מקומית קריית טבעון) (ההדגשה שלי – ש.י.(

כשלענין גובה הערובה נקבע כי -

" ... קיים יחס הפוך בין סיכויי ההגנה לגובה הערובה: ככל שסיכויי ההגנה נראים, על פני הדברים, קלושים יותר – כך עשויה להידרש ערובה משמעותית יותר, כתנאי למתן הרשות להתגונן. זאת לצד שיקולים נוספים, דוגמת השאיפה שלא להתנות את מתן הרשות בתנאים נוקשים מדי, אשר בפועל עלולים לנעול את שערי בית המשפט בפני מבקש הרשות (רע"א 2895/12 עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון (28.6.2012); ע"א 373/69 חונן נ' חגור מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד כג(2) 347, 349 (1969); ע"א 519/65 ברזילי נ' קשת, פ"ד כ(2) 141, 143 (1966))"

(רע"א 8381/14 ישראל אברבך נ' בנק איגוד לישראל בע"מ) (ההדגשה שלי – ש.י.)

(לענין התניית רשות להתגונן בהפקדה ראה בנוסף א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11 2013, עמ' 818 ואילך ופסקי הדין הנזכרים שם)

מן הכלל אל הפרט

9. הנתבע 3 מבקש להתגונן מפני התביעה במספר טענות, אשר חלקן עולות, בשלב זה של ההליך, כדי הגנה המצדיקה מתן רשות להתגונן.

בין טענות אלה נמנות, לדידי, טענת הזיוף ומקבץ הטענות שעניינן באי קיומם של תנאים מקדימים להצגת השטר לפירעון, לרבות הטענה בדבר אי הפרת ההסכמים (ראה בענין זה: ע"א 659/84 עכביש שווק בע"מ נ' תריסול בע"מ, פ"ד לט(2) 430).

נתתי דעתי לעמדת המשיבה בכל הנוגע לטענות אלה, כפי שפורטה בהרחבה בכתב ודומה עלי כי טיעוניה מקדימים את המאוחר, והגם שיכול ויהא בהם ממש בסופו של יום, הרי שאין מקומם בעת הזו, משבית המשפט אינו נדרש בשלב זה של ההליך לפסוק בדבר טיב הזכויות וטענות הנתבע 3 – המבקש לגופן ואף לא לשקול ולבחון מהימנות גרסתו.

לפיכך ניתנת בידי הנתבע 3 – המבקש רשות להתגונן שאינה מותנית בתנאי בהתייחס לטענותיו שבפרקים ד', ה' ו' (מסעיף 92 עד 98 כולל בלבד) לתצהירו מיום 12.1.2015 (מב/1).

10. לא כן טענות המבקש שעניינן קיזוז - "הנחת מחזור", "כשלון תמורה חלקי קצוב", כמו גם חיובי ריבית חריגה.

טענות אלה באופן בו הוצגו אינן ממלאות אחר החובה לפרט באופן מלא ומקיף את כל העובדות עליהן הן מושתתות וסבורתני כי נותרו חסרות (ראה: ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מה(1) 66).

טענות קיזוז מחייבות פירוט ברמה שלא ניתנה בתצהירו של הנתבע 3, המבקש, וכדוגמא בלבד אפנה לטענה בדבר "אובדן עסקאות" (סעיף 112 ואילך לתצהיר הנתבע 3 – מב/1)– על הנתבע 3 היה להניח מסד עובדתי ולו מינימאלי בדמות פירוט אותן עסקאות (התחייבויות בהן התחייב) שלא יצאו אל הפועל, דבר שלא נעשה.

טענות לנזקים בגין טיבה של הסחורה שסופקה צריכות היו אף הן להיטען ביתר פירוט תוך התייחסות למועדים, כמויות וכיוב' פרטים הצריכים לכימות ה"נזק", לרבות חוות דעת מומחה.

בהתייחס לטענות אלה שבפרק ו' (מסעיף 99 ואילך) סבורתני כי יש להורות על הפקדת ערובה כתנאי לבירורן, זאת תחת דחייתן ונעילת שערי בית המשפט מלפני הנתבע 3 – המבקש לבררן.

בשים לב למכלול כולו מוצאת אני להעמיד את הערובה שתופקד על סכום השווה למחצית סכום החוב, אשר הועמד על ידי התובעת – המשיבה על סך של 3,456,029 ₪.

11. סוף דבר

הבקשה למתן רשות להתגונן (התנגדות לביצוע שטר) מתקבלת.

תצהירו של הנתבע 3 – המבקש מיום 12.1.2015 (מב/1) ישמש ככתב הגנה.

הרשות להגן בטענות ההגנה המפורטות בפרק ו' סעיפים 99 ואילך בתצהירו של הנתבע 3 – המבקש מיום 12.1.2015 (מב/1) מותנית בהפקדת ערובה בסך של 1,728,015 ₪ בקופת בית המשפט, זאת בתוך 30 יום.

הוצאות בקשה זו בסך כולל של 10,000 ₪ בהתאם לתוצאות בהליך העיקרי.

ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים כמקובל.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ו, 06 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים