בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) ולמינוי מומחה רפואי בתחום הריאות מטעם בית המשפט.

תמצית העובדות

1. המבקש, יליד שנת 1963, נהג משאית במקצועו, היה מעורב ביום 5.1.2010 בתאונת דרכים (להלן: התאונה) שבעקבותיה סבל משבר בטיביה ברגל ימין.
2. כעולה מהתיעוד הרפואי, הרגל גובסה והמבקש אושפז בבי"ח העמק עד ליום 10.1.2010, ושב ואושפז ביום 20.10.2010 עד ליום 25.10.2010 לאחר שהתלונן על קוצר נשימה וכאבים בחזה בעיקר מצד ימין. במהלך האשפוז האחרון אובחנה תמונה קלינית ורנטגנית של תסחיף ריאתי והוחל טיפול נוגד קרישה. לאחר שיפור במצבו הנשימתי, לאחר היעלמות הכאב וההפחתה בשיעול הדמי, ולאור תוצאת בדיקת דופלר וריד רגליים שלא הדגימה עדות לפקקת ורידים, המבקש שוחרר מבית החולים. באשר למצב האורטופדי נמצא כי השבר היה בעמדה טובה והומלץ על הורדת הגבס לאחר 20 ימים.
3. התאונה הייתה גם תאונת עבודה. מכאן, שנקבעה נכותו הצמיתה של המבקש על ידי הוועדות הרפואית של המוסד. בוועדות עד יום 30.7.2010 נקבעו למבקש נכויות זמניות בשיעור 50% מיום 6.4.2010 עד 30.6.2010, ו- 30% מיום 1.7.2010 עד 30.11.2010. בוועדה מיום 9.3.2012 נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 10% לתקופה שבין 1.12.2010 עד 31.1.2011, ונכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1.2.2011. החלטה זו התקבלה לאחר שבוצעו למבקש בדיקות תפקודי נשימה שכללו נפחים ודיפוזיה וכן בדיקת אקו לב. וועדת עררים מיום 8.1.2013 הותירה את קביעת הוועדה מיום 9.3.2012 על כנה.
4. המבקש מלין כנגד הקביעה הנ"ל. מכאן בקשתו להבאת ראיות לסתור.

טענות המבקש

1. בפרוטוקול הוועדה מיום 8.1.2013 ובהחלטתה נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין. הוועדה שללה את הקשר הסיבתי בין מצב מערכת הנשימה אצל המבקש לבין התסחיף הריאתי - שאין חולק כי נגרם עקב התאונה - באופן שרירותי, תוך שהשתמשה במונח "קרוב לוודאי". לטענת המבקש, הוועדה ייחסה את הבעיות בדרכי הנשימה לבעיית העישון הכבד, מבלי לנמק את החלטתה בסוגיית הקשר הסיבתי.
2. עוד טען המבקש, כי הוועדה אשר ביקשה כי תבוצע בדיקת דופלקס לצורך ההכרעה בשאלת פקקת הורידים, בחרה שלא לייחס משמעות לתוצאות הבדיקה שהראו את קיומה של אי ספיקה ורידית בשתי הרגליים ובוורידי המערכת העמוקה של רגל ימין, וקבעה כי לתוצאה זו אין ביטוי קליני, ומכאן קביעתה שאין נכות מבחינת המערכת הורידית. לטענת המבקש, קביעה זו אינה ברורה ואינה מנומקת. לטענתו, מקביעה זו עולה כי קיימת בעיה במערכת הורידית, אך הוועדה אינה קושרת את הבעיה לתאונה. אם לכך התכוונה הוועדה, היה עליה לנמק החלטתה.
3. בסיום טענותיו המבקש הוסיף וטען כי התנהגות הוועדה כאמור, מעוררת חשד להעדר אובייקטיביות. כן הוסיף ועמד על חלק מהקשיים שבהסדר החוקי הקיים בהקשר הנדון.

טענות המשיבה 3

1. לא הוגשה כל תגובה מטעם המשיבים 1 ו- 2, ואילו המשיבה 3 (להלן: המשיבה) ביקשה לדחות את הבקשה. לטענתה, הוועדה נתנה את חוות דעתה לאחר שביקשה כי התובע יבצע בדיקת תפקודי נשימה ואקו לב ולאחר שקיבלה את תוצאות הבדיקות כאמור.
2. הוועדה לעררים אישרה את קביעת הוועדה המחוזית, לאחר שסקרה את כלל הבדיקות, לאחר שהתייחסה לתיקו הרפואי של המבקש, לפרוטוקולי הוועדות, לחוות דעתו של ד"ר מרדכי יגלה, ולאחר שהתכנסה שוב לאחר שהפנתה את המבקש לבדיקת דופלר. וועדת העררים התייחסה גם לתוצאות בדיקת הדופלר, וקבעה שאין כל נכות הקשורה לתאונה מבחינת המערכת בוורידים.
3. האמירה "קרוב לוודאי" עליה מבוססת הבקשה אינה קשורה לשאלת הקשר הסיבתי לתאונה, אלא לשאלה מה הביא לתלונות המבקש על מחלה בדרכי הנשימה, כאשר הוועדות שללו כל קשר בין תלונות אלו לבין התאונה. עוד טענה המשיבה, כי וועדות המוסד התייחסו לתוצאות כלל הבדיקות שבוצעו למבקש, נימקו את החלטותיהן, תוך שהמבקש נבדק על ידי מומחים רפואיים בתחומים הרלבנטיים לבחינת תלונותיו. "חטאן" היחיד שקביעותיהן אינן מתיישבות עם ציפיות המבקש. בהתנהלות הועדות לא נפל כל פגם ולא מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את היעתרות בית המשפט לבקשה להבאת ראיות לסתור.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדות, לאחר שעיינתי בכלל המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה ולתגובה לבקשה, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי המקרה דנא אינו נמנה על המקרים בהם ייענה בית המשפט לבקשה להבאת ראיות לסתור, וזאת מהנימוקים לקמן.
2. לית מאן דפליג, כי בוועדות המוסד ישבו מומחים בתחומים הרלבנטיים לצורך קביעת נכותו של המבקש עקב פגיעתו בתאונה. המבקש נבדק הן על ידי מומחים בתחום האורטופדי, הן על ידי מומחים בתחום הריאות והן על ידי מומחים בתחום כלי דם.
3. לית מאן דפליג, כי טענות המבקש מופנות אך ורק כנגד קביעות הוועדות של המוסד בתחום הריאות. כך, שהדיון יתמקד בנושא זה.
4. דעת לנבון נקל, כי טענות המבקש כנגד שרירות קביעות הוועדות נסתרות על ידי האמור בפרוטוקולי הוועדות. להלן אפרט:
   • 1. מעיון בפרוטוקול הוועדה מיום 9.3.2012 עולה כי הוועדה קבעה את מסקנותיה לאחר שעיינה בפרוטוקולי הוועדות הקודמות שקבעו את נכויותיו הזמניות של המבקש ולאחר בדיקתו על ידי ד"ר סולומונוב אנה, מומחית בתחום הריאות, אשר לא סיכמה את חוות דעתה אלא לאחר ביצוע הבדיקות שהובאו לעיל. ד"ר סולומונוב התייחסה לתלונות המבקש על קשיים בנשימה, שיעול רב, קשיים בעליית מדרגות, עייפות ועוד. ד"ר סולומונוב התייחסה מפורשות לתסחיף הריאתי ולפקקת הוורידים ונמנעה מלסכם את חוות דעתה אלא לאחר קבלת תוצאות בדיקות תפקודי נשימה ואקו לב, ולהלן ציטוט ממצאיה וקביעותיה (ראו: חוות הדעת של ד"ר סולומונוב מיום 31.3.2011, מיום 15.9.2011 ומיום 2.2.2012): "היועצת עיינה באקו לב מ 12.8.2011 ואין עדות ליתר לחץ דם ריאתי שזה שולל חלקי נזק מתמשך מתסחיף ריאתי"; "נפגע לאחר תסחיף ריאתי בעקבות שבר מ 5.1.2010. בבדיקות שבוצעו כולל תפקודי נשימה, אקו לב, ובבדיקתי, לא נמצא נזק ריאתי מתמשך"; "מ/א תסחיף ריאתי בעורקים סיגמנטריים וסאב סיגמנטריים מצד ימין. לא היו מעורבים עורקים גדולים"; "לדעת היועצת לא נותרה נכות ריאתית".
     2. מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 8.1.2013 עולה כי הוועדה התייחסה לתיקו הרפואי של המבקש, לחוות דעתו של ד"ר יגלה מטעמו, לתיעוד רפואי עדכני, לתלונות המבקש, לטיפול הרפואי שניתן למבקש ולכושר עבודתו, כאשר בוועדה ישבו שלושה מומחים (ריאות, כלי דם ואורתופד), אשר סיכמו את הממצאים הרפואיים כדלקמן: "ביקורת כירורג כלי דם, אין הבדל במראה שתי השוקיים ... אין סימני אי ספיקה ורידית"; "בדיקת רופא ריאות, התובע המציא סיכום אמבולטורי מבית חולים העמק בו נבדק במכון הריאות על ידי מומחה מצוין מעשן כבד לשעבר. לאור תלונה על שיעול עם ... דם חד פעמית בוצע ב 5.6.2012 C.T חזה חוזר עם חומר ניגוד. לא הייתה כל פתולוגיה בכלי הדם ....".
     3. התייחסות הוועדה הרפואית לעררים לחוות דעתו של ד"ר יגלה הייתה התייחסות עניינית ומקיפה, וקבעה לקמן: " מבחינת הריאות, ד"ר יגלה בחוות דעתו מעלה אפשרות שקיים יתר לחץ דם ריאתי בעקבות התסחיף ולפיכך קבע בחוו"ד נכות בשיעור 10%. הבדיקות האחרונות שוללות כל שריד וסקולרי בריאות ולפיכך אין סיבה שיהיה יתר לחץ דם ריאתי. תלונותיו של החולה הן תלונות של מחלה בדרכי הנשימה, תלונות המתאימות גם לאבחון ב C.T האחרון של אמפיזמה ריאתית שקרוב לוודאי נבעה מהעישון הכבד בעבר ואינו קשור כלל לתאונה ולתסחיף הריאתי שעבר בגינה. כך שמבחינת מערכת הנשימה לא נותרה כל נכות בגין התאונה הנדונה ומבחינה זו הערר נדחה". למותר לציין, כי המבקש, ובצדק, אינו מעלה כל טענה בהקשר זה.
     4. בבחינת למעלה מן הצורך, ומבלי שתישמע מכך כל קביעה באשר לרלבנטיות תוכנה של חוות הדעת מטעם המבקש לצורכי ההכרעה בבקשה דנא, ראיתי לנכון להוסיף ולציין, כי חוות דעתו של ד"ר יגלה ניתנה על סמך עיון בתיעוד הרפואי ובפרוטוקולי הוועדות הרפואיות מדרג ראשון, מבלי שבדק את המבקש. מכאן, וכעולה מחוות דעתו של ד"ר יגלה, דומה כי מדובר בחוות דעת תיאורטית, ולמצער, בנכות משוערת. ואילו, הוועדה הרפואית לעררים בדקה את המבקש, סיכמה את ממצאי בדיקתה, וסיכמה את מסקנותיה לאחר שעיינה במלוא התיעוד הרפואי, בכלל הבדיקות ובפרוטוקולי הוועדות.
     5. זאת ועוד, בטרם סיכום הדיון הוועדה ביקשה לקבל בדיקת דופלקס (בדיקת אולטרא סאונד ודופלר) מערכת ורידים עמוקה בשתי הרגליים. לאחר הבדיקה הדיון סוכם בפרוטוקול מיום 2.7.2013 ולפיו נקבעו הממצאים שלהלן: "בוצעה בדיקת אולטרסאונד שלא הדגימה שרידי פקקת, אך קיימת אי ספיקה ורידית בשתי הרגליים (ספנו פמורל) ועוד בורידי המערכת העמוקה ברגל ימין. למצב זה אין ביטוי קליני – אין פוסט פלביטיק סינדרום. לכן, מבחינת המערכת הורידית הקשורה לתאונה אין נכות".
5. עינינו הרואות, כי הוועדות התייחסו באופן מפורש, יסודי ומפורט, הן לשאלת הקשר הסיבתי בין התסחיף הריאתי שנגרם עקב התאונה לבין תלונות המבקש בדרכי הנשימה, והן לתוצאות בדיקת הדופלקס ולקשר בין מצב המערכת הורידית לבין התאונה ושללו כל קשר בין התאונה לבין התלונות כאמור. טענת המבקש בדבר אי ייחוס משמעות לתוצאות בדיקת הדופלקס, נסתרה לנוכח הממצאים שנקבעו ופורטו בפרוטוקול הוועדה מיום 2.7.2013. הוועדה התייחסה לבדיקה ושללה את הקשר בין ממצאי הבדיקה לבין התאונה, משלא מצאה ביטוי קליני לממצאי הבדיקה (אין פוסט פלביטיק סינדרום) ולכן שללה קיומה של נכות מבחינת המערכת הוורידית הקשורה לתאונה. מה גם, שהבקשה עניינה השגה על קביעת הנכות בתחום הריאות, ולא בתחום כלי הדם.
6. מהמקובץ לעיל נדמה כי לא עלה בידי המבקש להצביע על טעם טוב ומשכנע שיצדיק את קבלת בקשתו להבאת ראיות לסתור. המבקש העלה טענות של חוסר סבירות, שרירות ועיוות דין מבלי שהצביע על פגם מהותי אחד שנפל בהליכים שהתקיימו בפני הוועדות, מבלי שהצביע על חומר רפואי מסוים שהיה קיים והוועדות התעלמו ממנו, מבלי שהצביע על נתונים עובדתיים קונקרטיים הרלבנטיים לצורכי קביעת נכותו עקב התאונה שהוועדות התעלמו מהם, מבלי שהצביע על שינוי מהותי שחל במצבו הרפואי לאחר הכרעת הוועדות בעניינו, ולמצער, על פוטנציאל אמיתי וממשי לכך, ומבלי שהצביע על כל טעם אחר שהוכר בפסיקה או על כל טעם ענייני אחר שטרם הוכר בפסיקה, שיצדיק היענות לבקשתו [ראו: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985); רע"א 4396/13 מירל אשכנזי נגד הפול חברה לביטוח בע"מ, 22.12.2013; רע"א 7127/12 עידן בן חמו נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, 30.12.2012].
7. טענות המבקש בדבר העמימות או אי הבהירות בקביעת הקשר הסיבתי דינן להידחות אף הן. קביעות הוועדות הרפואיות אינן משתמעות לשתי פנים ואינן טעונות כל הבהרה. הוועדות שללו כל קשר בין תלונות המבקש בתחום דרכי הנשימה ומצב המערכת הורידית לבין התאונה, וקבעו כי מבחינת תלונותיו הנ"ל לא נותרה לו כל נכות הקשורה לתאונה.

הגם שאצא מתוך הנחה כי לא הייתה קביעה מפורשת לגבי העדר הקשר הסיבתי, ולא היא, הרי שעצם הקביעה כי שיעור הנכות מהתאונה הינו אפס מקפלת בתוכה קביעה בדבר העדר קיומו של קשר סיבתי (ראו: 2993/14 מרדכי רוטמן נגד הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, 11.9.2014).

לא נעלם מעיניי כי קביעת בית המשפט העליון בעניין רוטמן הנ"ל התייחסה למצב ההפוך מענייננו. היינו, למצב בו הוועדה הרפואית קבעה נכות מעל אפס אם כי לא ציינה מפורשות שהתקיים קשר סיבתי. אך, דומה כי הדברים תקפים גם לענייננו. שכן, "בנסיבות בהן נבדקת דרגת הנכות במסגרת תביעה לנכות מעבודה, הרי שהשאלה העומדת לפתחן של הוועדות הרפואיות היא מהי דרגת הנכות שנגרמה בעקבות התאונה, ומכאן שמעצם קביעת דרגת נכות משתמעת גם קביעה באשר לקיומו של קשר סיבתי" [ראו: פרשת רויטמן הנ"ל, וכן רע"א 3289/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נגד אנקווה, פ"ד נ(1) 556 (1996)], ומכאן ולדידי, מעצם קביעת נכות בשיעור אפס הדבר מקפל בתוכו קביעה בדבר העדר קיומו של קשר סיבתי בין התלונות לבין התאונה, או מקפל בתוכו קביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין נכות בשיעור 0% לבין התאונה.

1. למעשה, נימוקי הבקשה אינם אלא בבחינת ויכוח עם מסקנות הוועדות הרפואיות של המוסד, תוך טיעון בדבר חוסר סבירות מסקנותיהן, שרירותן ועיוות הדין שנגרם למבקש. טיעון ללא ביסוס וללא התאמה למציאות, אינו מצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור את "הקביעה על פי דין".
2. טענות המבקש כנגד ההסדר החוקי והקשיים שבהסדר החוקי זכו למענה בית המשפט העליון, ראו למשל החלטתו של כב' השופט צ. זילברטל בעניין עידן בן חמו הנ"ל, שם נקבע לקמן: "נדמה כי המבקש מלין על עצם ההסדר החוקי שהעניק מעמד לקביעות הועדות הרפואיות הפועלות על פי דין בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים... וביקש למנוע, במקרים בהם קיימות קביעות אלו, "לפתוח" את נושא הנכות בהליך המשפטי. אכן ההסדר מעלה קשיים שונים, שעל חלקם עומד המבקש, אך זהו רצון המחוקק ואין מקום שבתי המשפט יקבעו הלכות שתסכלנה את יישום הוראות החוק בנדון".
3. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.
4. המבקש יישא בהוצאות המשיבה 3 בגין הליך זה בסך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ה, 06 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.