בבקשה לפטור מהפקדת ערבון

לפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון שנקבע לסך של 15,000 ₪. נטען בבקשה כי למבקש סיכויים טובים לזכות בערעור וכן הועלתה טענה בדבר מצב כלכלי קשה ביותר המונע מהמבקש/המערער כל אפשרות להפקיד את העירבון. המבקש תמך את בקשתו בתצהיר ערוך כדין וכן במסמכים שיש בהם כדי להצביע על המצב הכלכלי הנטען.

המשיבים התנגדו לבקשה. לדידם, המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח אף אחד מהתנאים למתן פטור מהפקדת העירבון. המשיבים פירטו בהרחבה בתגובתם את נימוקי ההתנגדות לבקשה.

המשיבים הפנו, בין היתר, לרע"א 9359/09 נמני נ' בנק הפועלים אשר לפיו, אי תשלום הוצאות בגין הליך קודם יש בו כדי להוות שיקול נוסף לחיוב בהפקדת עירבון.

למבקש ניתנה זכות תשובה. בתשובתו חזר הוא על נימוקיו ואף צירף מסמכים נוספים.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות; להלן אנמק את החלטתי.

שיקול הדעת הניתן בעניין פטור מערבון הוא רחב; בגדרו של שיקול-הדעת, נקודת המוצא היא כי "המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב" (תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984), ולפיכך פטור מערבון הוא בבחינת חריג לכלל, כאשר הנטל לשכנע בדבר קיום הצדקה לתתו מוטל על מבקש הפטור. על רקע נקודת מוצא זו, שוקל בית המשפט את מכלול הערכים השונים, ומשקלל אותם על פי משקלם היחסי (ראה ע"א 6517/00 בניטה נ' עמותת שערי ציון).

ברקע השיקולים לעניין פטור מערבון עומדים עקרונות חשובים המתנגשים ביניהם. מחד, ניצב עקרון כיבודה של זכות הגישה לערכאות הנתונה לבעל-דין, אשר זכתה להכרה כזכות בעלת אופי חוקתי. כנגדה ניצב שיקול חשוב לא פחות שנועד להגן על בעל-הדין שכנגד מפני חסרון כיס, הטרדה, אובדן זמן וניצול לריק של משאבים אנושיים עקב גרירתו למשפט שנסתיים בפסק לזכותו על דרך הבטחת יכולתו לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו. (ראה לדוגמה רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר, פיסקה 3 שם).

בהתאם להלכה הפסוקה, שני שיקולים מרכזיים עומדים בבסיס הבקשה למתן פטור מעירבון; מצבו הכלכלי של המבקש וסיכויי הערעור:

"השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת ערבון הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל-הדין, והאם ידו משגת לעמוד בתשלום הערבון; וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל; התנאים לפטור - מצב כלכלי קשה, וסיכויים טובים להצלחת ההליך הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור" (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, סעיף 7 לפסק-דינה של השופטת א' פרוקצ'יה ([פורסם בנבו], 17.10.07)).

יתרה מכך, לצורך מתן פטור מערבון, אין די בכך שיוזם ההליך יוכיח כי אין באפשרותו להפקיד את העירבון. מוטל עליו גם הנטל להוכיח כי אין באפשרותו לגייס את הממון הנדרש ממעגל קרוביו.

ומכאן לענייננו; לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה על נספחיהם, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה ולפטור את המבקש מהפקדת עירבון. בשקלול כל השיקולים אותם שם בית המשפט לנגד עיניו, בבואו להכריע בסוגיה הנידונה, מצאתי, כי לא הוכח בפניי מצב כלכלי כה קשה במידה שיש בה כדי להצדיק היעתרות לבקשה. אכן, המבקש צירף אסמכתאות להוכחת מצבו הכלכלי אולם לא די באלה כדי להצביע על חסרון כיס במידה מספקת המצדיקה מתן פטור מהפקדת עירבון. לא כל טענה בדבר מצב כלכלי קשה יהא בה די כדי לפטור מהפקדת עירבון שכן, מסקנה מעין זו תייתר את הדרישה להפקדת עירבון בכלל.

כמו כן שקלתי את סיכויי הערעור. כן, בהעמדת זכותו של המבקש לגישה לערכאות, מחד אל מול זכותם של המשיבים להבטחת הוצאותיהם, מאידך, לא מצאתי כי זכותו של המבקש עדיפה.

ועוד, לא הוכח בפניי כי נעשה מאמץ כלשהו לגייס את הסכום מקרובי משפחה או מגורם אחר כלשהו.

יחד עם זאת, ובהתחשב בנימוקי הבקשה מצאתי כי יש מקום להתערב בגובה העירבון ולהעמידו על סך 10,000 ₪ .

המבקש/המערער יפקיד את סכום העירבון בתוך 15 ימים מהיום שאם לא כן, יירשם הערעור לדחייה, ללא כל התראה נוספת.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ד, 03 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.