- ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופט שכיב סרחאן) אשר ניתן בתיק אזרחי 52023/08/10 ביום 15/05/2014 -

ההליך קמא

המשיבים הגישו בבית משפט קמא תביעה לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"א- 1965 (להלן:"החוק") בגין כתבה שפורסמה במקומון המתפרסם באזור רמת ישי, מקום מגורי הצדדים. הצדדים כולם הם חברי מועצה במועצת הישוב רמת ישי. המשיב 1 הינו ראש המועצה הנבחר.

הכתבה נכתבה בשם העט "גלעד גל" שהינו שם העט של המערער. הכתבה פורסמה ביום 19/03/10. בכותרת הכתבה נאמר כי "היזם אלי לבן זכה במכרז מינהל מקרקעי ישראל בשטח שהיה מיועד למקורות". בגוף הכתבה נאמר שהיזם לבן תרם כספים למשיב 2 במערכת הבחירות האחרונה. כן נאמר, כי בקדנציה הקודמת, סיכם ראש המועצה הקודם ניר חבקין עם שר התשתיות, כי השטח שהוצע למכרז, יועבר ללא מכרז לחברת מקורות. בהמשך הובאה תגובת המשיב 2 שביקש "שיראו לי סיכום כזה, זה לא חוקי לפטור שטח ממכרז", ולאחריה תגובה של מר חבקין "שיפתח את המגירות ויקרא את סיכום הפגישה במשרד התשתיות".

לאחר כל אלה, נכתב :

"שוב הון ושלטון ברמת ישי? על פי תוצאות מכרז של מינהל מקרקעי ישראל על שטחים באיזור התעשייה של היישוב, ייתכן שכן: הזוכה בשטח של 12 דונם באיזור התעסוקה הוא היזם אלי לבן, מקורבו של ממלא מקום ראש המועצה

ויו"ר הוועדה לתכנון ובנייה ביישוב,

דודו גבריאלי: לבן ישלם למינהל 7.75

-תמונתו של

התובע 1-

מליון שקלים לבן, חבר טוב של גבריאלי,

אף תרם 5,000 שקלים לגבריאלי במהלך

הבחירות המקומיות האחרונות, על-פי

דו"ח מבקר המדינה על הבחירות

על רקע תרומה זו, גבריאלי כבר יצא בן אליעזר: מטה?!?

מדיון אחד במליאת המועצה ולא השתתף בו,

מחשש לניגוד ענינים, בנוגע לפרויקט אחד של לבן.

כעת טוענים באופוזיציה ברמת ישי כי שוב הקואליציה של עופר בן אליעזר, שגבריאלי הוא הציד הראשי בה, הטתה את קבלת ההחלטות לטובתו של לבן. חבר המועצה מן האופזיציה, גיא זקס: "חשוב להדגיש כי אין פסול במה שעושה אלי לבן, הוא עושה עסקים היטב מבחינתו מה שעצוב וחמור בכל הסיפור הזה זו התנהלות המועצה בראשת בן אליעזר וגבריאלי, שבמקום להמשיך את הקו של המועצה הקודמת לתת למקורות את השטח, ובכך להביא לכאן בנייה מיידית שתניב הכנסה וגם עובדים רבים שישתמשו בשירותים מקומיים שונים, המועצה בחרה לעודד את המינהל לצאת למכרז שקשה להעריך אם בסופו של ייבנה משהו בשטח הזה". ראש המועצה לשעבר, ניר חבקין, טוען כי "היה סיכום מפורש ביני לבין חברת מקורות על מתן השטח להם ללא מכרז, וזאת באישור ובנוכחות שר התשתיות דאז פואד בן אליעזר. אני מציע שראש המועצה יפתח את המגירה ויראה את סיכום הפגישה של אז. אני לא מופתע בכלל מתוצאות המכרז. אני מצטער בשביל היישוב, כי להערכתי הם לא יבנו על השטח הזה וישאירו אותו ריק בלי לגעת בו, כדי שלא יפגע הקניון השני שהם בונים בסמוך, היישוב הפסיד הכנסה רצינית, מקורות היו אמורים לעבוד במיידי. בשביל קניון אחד דפקו את כל איזור התעשייה". ראש המועצה עופר בן אליעזר: "אין דבר כזה פטור ממכרז על שטחי מינהל זה לא חוקי. אם יש סיכום כזה, יתכבד מר ניר חבקין ויראה לנו אותו. אני לא מכיר דבר כזה. למועצה לא היה קשר לקביעת הזוכים במכרז, מדובר בהחלטה של המינהל". לבן: "אנחנו קצת בהלם מהזכייה אבל עסוקים כעת בהשלמת הרכישה. אין עדיין תוכניות מגובשות לגבי השטח, יכול להיות שנרצה להתקשר עם גוף גדול שיקים שם מרכז לוגיסטיקה, יש הרבה גופים שמתעניינים. מקורות התמודדה על השטח והפסידה. אני לא יודע אם הם יהיו מעוניינים לעשות עם זה משהו. יכול להיות שנרחיב את חנות אלי לבן לשם, יש הרבה רעיונות. אנחנו אנשי עסקים. אין עניין שהשטח הזה ישאר ריק – אני רוצה לממש את השטחי, זו רכישה כבדה.

גלעד גל"

ביום 20/03/10 פורסמה באותו מקומון הבהרה בנוגע לכתבה הנ"ל בה הובהר, כי לא הייתה בכתבה כוונה לאמור כי בזכות קשריו של מר לבן עם בכירים במועצה, הוא זכה במכרז, וכי המכרז נוהל על ידי מינהל מקרקעי ישראל ולא על ידי המועצה. עוד נאמר, כי אם חש מאן דהוא עצמו נפגע מן הכתבה, מצהירה מערכת העיתון שלא זו הייתה הכוונה והיא מיצרה על כך.

ביום 02/04/10 פורסמה כתבה נוספת באותו מקומון ובה נאמר:

"האופוזיציה ברמת ישי מבהירה:

אין פסול בזכייתו של אלי לבן במכרז המינהל באזור התעשיה בישוב ולא היית הטיית מכרז לטובתו מצידה של המועצה.

חבר המועצה גיא זקס: "לבן תורם רבות לרמת ישי, טענתנו היא כנגד ראש המועצה על שלא המשיך בקו של השלטון הקודם ולל את השטח ללא מכרז לחברת 'מקורות' כפי שסוכם בעבר עם משרד התשתיות, מה שהיה מביא לפיתוח מיידי ונחוץ ביישוב". לבן משיב אש: "אני כועס על הכתבה הקודמת, לא נודע לנו על המכרז כתוצאה מקשרי עם מי מבכירי השלטון ברמת ישי"

בעקבות הפרסום לפני שבועיים ב"אינדקס" על קשרי הון ושלטון כביכול בין היזם אלי לבן לבין בכירי השלטון ברמת ישי, ובמיוחד עם ממלא מקום ראש המועצה ויו"ר הוועדה לתכנון ולבנייה דוד גבריאלי לו תרם לבן כספים בבחירות, ביקשו סיעות האופוזיציה ברמת ישי להבהיר כי "אין שום פסול בזכייתו של אלי לבן במכרז המינהל באיזור התעשייה ביישוב וכי לא היתה הטיית מכרז לטובתו".

כזכור, לפני שבועיים נודע כי לבן זכה במכרז של מינהל מקרקעי ישראל באיזור התעשייה של רמת ישי, בגודל של כמעט 12 דונם, במחיר של 7.75 מליון שקלים. למועצה המקומית רמת ישי לא היתה שום השפעה על עצם התנהלות המכרז, אולם האופוזיציה טוענת כי עצם היציאה למכרז היתה טעות לאחר שהיתה לטענתה סיכום מתקן עם ראש המועצה הקודם, ניר חבקין, על העברת השטח ללא מכרז לטובת 'מקורות' שהתכוונה לבנות במקום מרכז לוגיסטי גדול. יצויין עוד כי 'מקורות' התמודדה במכרז ולא זכתה בו.

חבר המועצה גיא זקס מן האופוזיציה מרחיב: "אלי לבן הוא אחד מעמודי התווך בקהילה של רמת ישי, איש עסקים ממולח העושה בחוכמה כשהוא משפיע ברמת ישי. הציבור ברמת ישי מרוויח ממעורבותו העסקית והקהילתית של מר לבן ואין שום פסול בזכייתו במכרז של המינהל. חשוב להדגיש כי גם לא היתה הטיית מכרז לטובתו של מר לבן, שכן כפי שנכתב בהבהרה שפרסם העיתון בעמודו הראשון בגיליון הקודם,זה מכרז שהתנהל על-ידי המינהל ולא על-ידי המועצה " ."טענת סיעת האופוזיציה ברמת ישי בעניין המכרז איננה נגד מר לבן, שמבחינתו עשה עיסקה לגיטימית במסגרתה הוא משלם מיליוני שקלים מכספו לקופת המדינה.טענתנו היא נגד ראש המועצה ושותפיו לקואליציה על שלא שמרו על הקו של השלטון הקודם ,שקיבל את ברכת משרד התשתיות הלאומיות, לפיו ינתן פטור ממכרז על השטח המדובר והוא יימסר לידי חברת 'מקורות', שתבנה מיידית מרכז לוגיסטי במקום, מה שיביא פיתוח מיידי ונחוץ לרמת ישי".

זקס סיכם: "אנו מברכים את מר לבן על זכייתו ומקווים כי יבנה במהרה פרויקט לפי מיטב (מילה לא ברורה- ש.ס.) יכולת הביצוע שלו, לרווחת כל תושבי רמת ישי, אם השטח ישאר ריק בשנים הקרובות, הרי שזה יהיה הפסד הכנסה למועצה שכולו באחריות ראש המועצה ושותפיו".

אלי לבן אמר לתקשורת לאחר הפרסום בעניינו ב"אינדקס": "נפגעתי מאוד מהפרסום, שמי הטוב חשוב לי יותר מכל דבר, והעובדות הן כי לא שוחחתי עם ממלא מקום ראש המועצה דודו גבריאלי כבר שלושה חודשים, וממילא לא קיבלתי מידע מוקדם על המכרז מהמועצה או ממי מהעומדים בראשה. מאז שגבריאלי נבחר

-תמונתו

של

הנתבע-

לחברות במועצה נפרדו דרכנו והתרחקנו, מפאת החשש של חיבור בין פעילות ציבורית, פוליטיקה ועסקים.

וכאילו לא די בכך, נמצא עכשיו כי

כל מי שנמצא איתי בקשרי חברות

והוא גם פעיל פוליטית או ציבורית

עלול למצוא עצמו נפגע ושמו מושמץ

מסיבות אלו ואחריות – זה לא ייתכן

ואני לא מוכן שזה יקרה. צריך

לשים סוף לטענות האלו אחת ולתמיד, אני מקבל, מבין ויודע כי לאופוזיציה יש תפקיד נכבד בביקורת על עבודת הקואליציה והמועצה. היא צריכה להיות עניינית, מתוך רצון לקדם את העשייה והתעשייה ביישוב".

מן המועצה נמסר כבר בשבוע שעבר כי המכרז נוהל על ידי המינהל וללא התערבות של המועצה. עוד אמרו במועצה כי לא נמצאת שום עדות לסיכום על העברה השטח לידי 'מקורות' ללא מכרז. פטור מכרז שכזה הוא אינו חוקי, לדעת בכירים במועצה".

לטענת המשיבים בפני בית משפט קמא, הוציא המבקש דיבתם רעה בכתבה זו.

המערער עצמו בכתב הגנתו הכחיש טענה זו ואף טען להגנות העומדות לו לפי חוק איסור לשון הרע ובין היתר הגנת אמת בפרסום וכן הגנת תום הלב.

לאחר שמיעת המשיבים 1-4 וכן המערער דנן (המשיב 5 הגיש תצהיר אך לא התייצב לחקירה ותצהירו הוצא מן התיק) קבע בית משפט קמא כי המערער פרסם לשון הרע כנגד המשיבים 1-4 וכי מדובר בפרסום חמור של לשון הרע. בית משפט קמא אף קיבל את תביעת הפיצויים ופסק לכל אחד מן המשיבים 1-4, פיצוי בסך של 10,000 ₪ וכן הוצאות משפט. תביעת משיב 5 נדחתה בשל כך שלא התייצב להעיד על תצהירו ונחשב בעיני בית משפט קמא בשל כך כמי שויתר על תביעתו..

אציין כי התביעה בבית משפט קמא הוגשה במקור גם נגד העיתון/מקומון בו התפרסמו הכתבות הנ"ל אולם במהלך הדיונים החליטו המשיבים למחוק את התביעה כנגד המקומון.

ערעורו של המערער בפניי

טענתו הראשונה של המערער היא כי משנמחקה תביעת המשיבים נגד העיתון, הרי בכך פטרו המשיבים את העיתון מאחריות. לטענתו, נוכח הוראת סעיף 11 א' לחוק איסור לשון הרע בה נקבע, כי אחריות לפרסום לשון הרע חייבת להתחלק בין עורך אמצעי התקשורת לבין העיתונאי, הרי הדבר מחייב היה גם הפטרת המערער מאחריותו. טענה זו נטענה בהתבסס על טענה נוספת לפיה יש להחיל את סעיף 55 (ג) לחוק החוזים חלק כללי גם על תביעות נזיקין ונוכח הוראת סעיף 55 (ג), משהופטר על ידי הנושה אחד החייבים יחד ולחוד עם אחרים, הרי מופטרים גם האחרים, במקרה דנן המערער, מאחריותם.

לטענת המערער בית משפט קמא כלל לא דן בטענתו זו אלא הסתפק בלציין כי למערער טענות נוספות "שאין בהן ממש".

עוד טען המערער, כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי היה בפרסום משום לשון הרע שכן קביעות בית משפט קמא, כי בפרסום היו אמירות פוגעניות המייחסות למשיבים שחיתות שלטונית/ציבורית כולל הטיית מכרז של מינהל מקרקעי ישראל לזוכה, כלל לא היו בפרסום. לטענתו, הכתבה הצביעה על מינהל לא תקין מצד המשיבים והדבר הוכח לרבות חוסר שקיפות של התנהלות המשיבים וגם הוכחו קשרים בין בעלי הון לבין פוליטיקאים באשר לאמירה בכתבה שייתכן שיש קשר בין הון לשלטון. אלא שבית משפט קמא לא דן כלל בטענות אלו של המערער וקיומם של קשרים אלה ו/או הוכחתם. בהקשר זה נטען, כי הייתה פניה למשיבים להגיב על הפרסום גם לפני פרסומו וגם לאחריו והם סרבו להגיב וענין זה לא נשקל כלל על ידי בית משפט קמא בפסק הדין או בנימוקיו. נטען כי פסק הדין כפי שניתן פוגע בחופש הביטוי ובזכות לבקר התנהלות בלתי תקינה של הרשות.

טענתו הנוספת של המערער היא, כי טעה בית המשפט כאשר קבע כי בפרסום לא היה אמת שכן כל הנמקתו בעניין זה נסמכת על הסכמה של המערער בעדותו שלא הייתה הטיית מכרז בפועל, אולם בית משפט קמא שראה בדברים אלה משום סתירה של האמור בכתבה בדבר הטיית מכרז טעה בכך, שכן בכתבה לא נאמר דבר וחצי דבר על הטיית מכרז.

בעניין זה נטען, כי עדות המערער לפיה בלעדי המשיבים 2 ו- 5 וסיעתם, לא תקום קואליציה ברמת ישי, לא הוכחשו על ידי משיבים אלה בעדותם בבית משפט (המשיב 5 כלל לא העיד). כמו כן, הם לא הכחישו את יחסי החברות האישית הקרובה עם מר לבן ואת התרומה שקיבלה סיעתם לצורך הבחירות ואף אישרו את דבר קיומם בתצהיר המשיב 2. כמו כן, בעוד המערער הציג פרוטוקולי מועצה וועדה בבית משפט קמא, שעניינם הוצאת שטחים שונים משטח השיפוט של המועצה במכרזים של המינהל, לא הוכחשו ולא הוצגו ראיות סותרות מצד המשיבים בעניין זה והמשיב 2 גם לא הכחיש שהשתתף בדיוני מליאת המועצה וכן בדיוני הועדה לתכנון ובניה שברשותו בנושאים הקשורים בעניינו של לבן ואף קידם את אישור בקשותיו של לבן בהם. לטענת המערער, יש בכך כדי להוכיח את הקשר בין איש העסקים לבן לבין חברי המועצה המשיבים 2 ו- 5 המוזכרים בכתבה, וכן את טענתו, כי הללו פעלו לקדם את עניינו של לבן. כן טען המערער, כי הובאו על ידו ראיות המלמדות כי המועצה שכרה באופן פרטי שרותיו של אותו אדריכל, שנתן את שרותיו ללבן לגבי נכס מסוים, המצוי בשטח נשוא המכרז, זאת לצורך הכנת תב"ע כללית לאזור התעשייה נשוא המכרז. כך, לטענתו, הוכח קשר נוסף בין אותם נציגי ציבור לבין לבן המעלה את החשש שפורט בכתבה.

לטענתו, בחשיפת קשרים אלו פעל הוא בשמירה על האינטרס הציבורי וכדי להביא לידיעת הציבור פרטים אלו.

המערער גם הפנה למוצג ה/9 החתום על ידי המשיב 1 וזאת לצורך הוכחת טענתו כי במקור מיועד היה שטח זה להעברה לחברת מקורות וכי ראש המועצה הנוכחי פעל בניגוד לכך והחליט להוציא את השטח למכרז ולהפוך אותו מאזור תעסוקה של תעשייה זעירה לייעוד של מסחר עוד לפני שהוצא המכרז, דבר שיש בו כדי לשרת את עניינו של אלי לבן כאיש עסקים.

עוד נטען, כי לא הוכחשה טענת המערער שמקורבו של אלי לבן מונה למזכיר הועדה לתכנון ובניה במועצה.

המשיב טען שבית משפט קמא שגה כאשר לא קיבל את טענתו כי הפרסום היה בתום לב וכי היחסים שבינו למשיבים הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית וחברתית לפרסם את הדברים. לטענתו היה גם בפרסום הבעת דעה על התנהגות המשיבים בתפקיד רשמי ציבורי והוא לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, הוא היה אמת והמערער האמין באמיתותו למרות שהוא לא ערך את הכתבה או הביאה לפרסום בפועל.

עוד טען המערער נגד גובה הפיצוי למשיבים 3 ו- 4 אשר לא הוזכרו כלל בכתבה.

כן נטען, כי בית משפט קמא שגה משקיבל את טענת המשיבים שלפיה שינוי נוסח הכתבה והיות האחראים בעיתון שותפים בקביעת הנוסח, הינו הרחבת חזית אסורה שלא נטענה בכתב ההגנה המקורי.

עוד הלין המערער על שום שבית משפט קמא דחה, ללא דיון בטענותיו או נימוק ענייני, את טענתו כי עומדות למערער ההקלות המפורטות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע לאחר שהוכיח כי נתקיימו תנאי סעיף 19 (2) כאמור לחוק הנ"ל שעה שדחה את טענתו של המערער לאור "מכלול נסיבות העניין".

תשובת המשיבים לערעור המערער וערעורם שכנגד

המשיבים בקשו לדחות את הערעור שהגיש המערער . הם שבו על קביעות בית משפט קמא כי מדובר בפרסום חמור של לשון הרע. המשיבים הדגישו כי המערער לא חתם על הכתבה בשמו האמיתי וכי בהתברר במהלך המשפט כי הוא לא ראיין מי מן המשיבים שאת דבריהם הביא בכתבה.

אשר לטענה הנוגעת להפטר המקומון על ידי מחיקתו נטען כי היא מרחיבה חזית, ולגופה נטען כי חוק איסור לשון הרע מרחיב את האחריות כלפי העיתון אמנם אך אין הוא פוטר את הכתב עצמו. עוד נטען כי סעיף 55 לחוק החוזים עוסק בעילה חוזית ולא נזיקית ואין להחילו על ענייננו. כמו כן נטען כי הפסיקה עליה מסתמך המערער לצורך החלת סעיף 55 לחוק החוזים אינה נוגעת לעוולת לשון הרע. כן נטען כי המערער נמנע מהגשת הודעת צד ג' כנגד העיתון על אף שיכול היה לעשות כן.

אשר לפרסום לשון הרע הפנו המשיבים לעדות המערער שאמר בחקירתו הנגדית כי מהנוסח הסופי של הכתבה ניתן להבין כי יש הטיית מכרז, דבר שאינו נכון, וטענו כי יש בכך ובאמירות מפורשות של המערער בעדותו בהן הודה שלא הייתה הטיית מכרז משום הודאה של המערער בפרסום לשון הרע כנגדם בכתבה הנ"ל.

אשר לאדריכל מבל נטען כי ראש המועצה הקודם אישר כי שרותיו עבור המועצה נשכרו גם קודם לכן. כן נטען כי במקרה דנן הוא נבחר ע"י הוועדה לתכנון ובניה ולא ע"י המועצה ואין בכך ניגוד אינטרסים.

אשר להגנת תום הלב טענו כי המערער הודה שלא פנה למשיבים קודם לפרסום הכתבה, במהלך חקירתו. כן תמכו בנימוקי בית המשפט לעניין זה וטענו שהיה אף זדון בפרסום.

עוד טענו כי אין ממש בטענת המערער כי מדובר ב"תביעה משתיקה" המונעת ביקורת ציבורית.

עוד טענו כי טענות המערער לעניין תחולת סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע כלל לא נטענו בבית משפט קמא בסיכומיו והן מהוות הרחבת חזית אסורה.

הטענות בערעור שכנגד

הערעור שכנגד מופנה ראשית כנגד דחיית תביעת המשיב 5 בשל כך שלא העיד בבית משפט קמא. בעניין זה נטען כי המשיב 5 רשאי היה להוכיח נזקיו באמצעות עדויות וראיות יתר התובעים.

כמו כן הלינו המשיבים בערעור שכנגד על גבה הפיצוי הנמוך לטענתם שנפסק להם , זאת נוכח קביעת בית משפט קמא כי נתקיים פרסום בהיקף נרחב וכן נוכח קביעתו כי מדובר בפרסום חמור של לשון הרע.

תשובת המערער/משיב שכנגד לערעור שכנגד

המערער סמך ידיו על נימוקי בית משפט קמא לעניין דחיית תביעת המשיב 5 בשל אי התייצבותו לחקירה. אשר לגובה הפיצוי היפנה לטענותיו בערעורו לפיו אין מדובר בלשון הרע כלל ועל כן לא היה מקום לפסוק פיצוי כלל.

דיון ומסקנות

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ושמעתי גם את טענותיהם בפניי, סבורני כי אין מנוס מביטול פסק דינו של בית משפט קמא מן הנימוקים שאפרט להלן.

ראשית, בית משפט קמא בחר בניתוחו העובדתי להתמקד אך ורק בכתבה הראשונה שפורסמה כפי שצוטטה לעיל. לא נמצא בפסק הדין דיון כלשהוא בקיומן של כתבות ההבהרה ומשמעותן לעניין קיומו של לשון הרע, היקף הפגיעה, צמצומה וכיו"ב.

מכתבה ראשונה זו אליה התייחס בית משפט קמא, הסיק בית משפט קמא את מסקנותיו לקיומו של לשון הרע כלפי המשיבים ומבחינה עובדתית קבע בית משפט קמא כי הכתבה מלמדת על הטיית מכרז מצד המשיבים לטובת לבן.

אלא, שעיון בכתבות ההבהרה, שתיים במספר, שבאו לאחר מכן, מלמד כי הובהר בהן, הבהר היטב:

ראשית- כי זכייתו של מר לבן במכרז לא הייתה בשל הטיית הליכי המכרז לטובתו.

שנית- המכרז נוהל על ידי מינהל מקרקעי ישראל ולא על ידי המועצה.

כמו כן הובהר ובמיוחד בהבהרה השנייה שפורסמה ביום 02/04/10 כי טענות המערער בכתבה הראשונה שפורסמה כוונו כנגד החלטות שנתקבלו על ידי המשיבים בנוגע לשאלה האם להקצות את המקרקעין נשוא הכתבה ללא מכרז בחברת מקורות או להקצות מקרקעין אלה באמצעות מכרז למי שיזכה בו (המערער הביע דעה כי ראוי היה לפעול בדרך הראשונה).

הקושי הנעוץ בפסק דינו של בית משפט קמא נובע מכך כי בית משפט קמא לא נתן דעתו כלל וכלל למשמעות פרסום כתבות ההבהרה אשר נראה לכאורה לפחות כי היה בהן כדי ליטול בצורה משמעותית (אם לא לגמרי) את העוקץ מפרסום לשון הרע בנוגע להטיית מכרז.

כמו כן, אין בפסק דינו של בית משפט קמא ניתוח כלשהו הנוגע לאפשרות הוצאת לשון הרע בנוגע להטיית החלטות של חברי המועצה, בנוגע לאופן שבו יוקצה המגרש הנ"ל (ללא מכרז או עם מכרז), שעה שהכתבה על הבהרותיה אינם מותירים כמעט ספק כי בעניינים אלה באו טרוניותיו של המערער כנגד המשיבים (ולא בעניין הטיית מכרז).

באופן דומה, אין דיון כלשהו בפסק דינו של בית משפט קמא בשאלה המרכזית העולה מן הכתבה הראשונה שפרסם המערער שנושאה העיקרי הוא האם התקיים קשר בין הון לשלטון?

גם הדיון שקיים בית משפט קמא בהגנות "אמת בפרסום" ו"תום הלב", התקיים כל כולו במישור הטענה להטיית מכרז.

המערער טען בסיכומיו בפני בית משפט קמא הן בעניינים אלה הנוגעים לשאלה אם נתקיימה לשון הרע, בזיקה לטענה לקשר שבין הון ושלטון במועצה, והן בעניינים נוספים, אולם בית משפט קמא לא קיים בהם כל דיון בפסק דינו והסתפק, לאחר הדיון בעניין הטיית המכרז כמפורט לעיל, באמירה:

"מסענו תם. מסקנתי דלעיל מייתרת את הדיון בשאר טענותיו של הנתבע שבלאו הכי לא מצאתי בהן ממש ודינן להידחות".

מעבר לאמור ועל אף שטענה בעניין זה הועלתה בכתב סיכומי המערער בפני בית משפט קמא, לא נתן בית משפט דעתו כלל וכלל לשאלת היקפה של הזכות לחופש הביטוי ככל שמדובר בפרסום המעלה ביקורת (בזיקה לעניין לשון הרע), כנגד נבחרי ציבור כגון המשיבים כאן. זאת, שעה שגלוי וידוע שהיקפה של הזכות לחופש הביטוי בעניינים אלה וזכות הציבור לדעת פורשו בהרחבה רבה בפסיקה.

על המשמעויות של הרחבה זו של הזכות לחופש הביטוי, בזיקה לטענות העותר לקשר בין הון ושלטון, אין דיון כלשהו בפסק דינו של בית משפט קמא.

בית משפט קמא גם לא קיים דיון בטענת המערער ולפיה משנמחקה התביעה כנגד מערכת העיתון, הרי שהיה על בית המשפט לדחות גם את התביעה כנגדו, זאת במיוחד לאור טענתו (שגם בה לא מצאתי שנתקיים דיון) ולפיה, הכתבה שהוא הכין והעביר לעורך העיתון, נערכה מחדש על ידי עורך העיתון ופורסמה לאחר מכן.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, סבורני שאין מנוס מביטול פסק דינו של בית משפט קמא והחזרת התיק לדיון מחדש בבית משפט השלום בפני מותב אחר, זאת נוכח העובדה כי המותב אשר נתן את פסק הדין, חיווה דעתו באשר תוצאת התביעה.

הערעור שכנגד

משהגעתי למסקנתי זו, מתייתר הצורך בדיון בערעור שכנגד בנוגע לגובה הפיצוי שנפסק.

אשר לטענת המערער שכנגד 5, מוצא אני לציין כי בית משפט קמא, לפי פסק דינו, בחר לפסוק פיצוי ללא צורך בהוכחת נזק בהתאם לסעיף 7 א לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), לכל יתר התובעים בתביעה שבפניו, למעט המערער שכנגד, וזאת בנימוק כי "שמם הטוב וכבודם של התובעים 1, 2, 3 ו- 4 נפגע מעצם פרסום לשון הרע, דבר שמצדיק פסיקת פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק" (ההדגשה בקו שלי - י.א.).

אשר למערער שכנגד קבע בית משפט קמא בסעיף 53 לפסק דינו, כי כיוון שהלה בחר שלא להביא ראיות כלשהן מטעמו, הרי שדין תביעתו להידחות, שכן, יש בכך משום ויתור על תביעתו ועל הסעד שנתבע על ידו.

משבוטל פסק הדין והוריתי כי ההליך ישמע מראשיתו, נראה כי עניין זה מתייתר, שכן, למערער שכנגד 5 תהיה הזדמנות להעיד בהליך החדש.

על אף האמור ובמישור העקרוני, סבורני שמקום בו קובע בית משפט אחריות לפרסום לשון הרע בעיקר על יסוד הפרסומים עצמם, ומגיע למסקנה כי ניתן על יסוד עוצמת הפגיעה לפסוק פיצוי לפי סעיף 7 א לחוק, היינו ללא הוכחת נזק, אין מתחייבת עדותו של כל אחד ואחד מן התובעים, ובלבד שעוצמת הפגיעה הנ"ל משתקפת גם כלפיו מתוך הפרסום עצמו או מתוך ראיות אחרות שהוצגו בפני בית המשפט.

סוף דבר

הערעור העיקרי מתקבל.

הדיון בערעור שכנגד מתייתר.

התיק יוחזר לבית משפט השלום בנצרת לדיון מחדש בפני מותב אחר.

בנסיבות העניין, מצאתי שלא לעשות צו להוצאות.

ככל שהופקדו על ידי המערער ו/או המערערים שכנגד פקדונות לצרוך הערעור, המזכירות תחזירם להם.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ו, 20 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.