1. עניינה של החלטה זו בבקשה לדחיית התביעה דנן על הסף מחמת התיישנות.

2. התביעה שבה עסקינן היא תביעה כספית, שהוגשה ביום 30.6.14 והועמדה אז על סך 7,621,332 ש"ח. בהמשך (בכתב תביעה מתוקן שהוגש ביום 15.12.15) פירטה התובעת נזקים המסתכמים ב-12,980,720 ש"ח, אך ציינה כי "למען השמרנות בלבד, סכום התביעה המקורית שהוגשה (7,621,332 ש"ח) ייוותר על כנו" (סעיף 71 שם).

3. ביסוד התביעה עומדות טענות של התובעת כי הנתבעת הסבה לה נזקים אדירים אגב ביצוע עבודות בניה בחלקה הסמוכה לנכס מקרקעין של התובעת.

4. המקרקעין שעליהם נסובה התביעה מצויים ברחוב המלך דוד בירושלים ובהם בנתה הנתבעת בית דירות הידוע כ"מלון פאלאס" או "וולדורף אסטוריה".

המדובר בגוש 30036, אשר בחלקה 88 שלו התובעת היא הבעלים הרשום של 937 מתוך 960 חלקים משנת 2004 ואילו הנתבעת היא בעלת זכויות במספר חלקות באותו גוש (כמפורט בסעיפים 15-14 של כתב התביעה המתוקן).

5. לטענת התובעת, בעבודות הבניה שביצעה הנתבעת בין השנים 2014-2007 היא גרמה לכך שנכס התובעת יהיה חלק מאתר בנייה וגם הסבה נזקים פיזיים למבנה ולרכוש של התובעת, עשתה בו שימוש כבתוך שלה ומנעה מן התובעת השכרתו והפקת הנאה ממנו.

6. כעולה מכתב התביעה (סעיפים 70-61) הרכיבים והסכומים שביסודו הם אלה:

א. גניבת ציוד מהנכס – 428,000 ש"ח.

ב. נזקים למערכות החשמל – 361,840 ש"ח.

ג. נזקים למערכת התקשורת – 284,200 ש"ח.

ד. נזקים למערכות גלאי העשן ומיזוג האוויר – 232,000 ש"ח.

ה. עלות שיקום המבנה – 175,000 ש"ח.

ו. אבדן דמי שכירות בין השנים 2014-2007 – 11,299,680 ש"ח.

ז. עגמת נפש – 200,000 ש"ח.

7. לגבי נסיבות גילוי הנזקים מציינת התובעת (בסעיפים 29-23 של כתב התביעה המתוקן, תוך שההדגשות הן במקור) כדלקמן:

"23. ביום 1.7.2007 הגיעה התובעת למבנה. להפתעתה של התובעת, גילתה כי הקיר הצפוני של המבנה (הקיר המשותף למבנה התובעת ולבניין שהרסה הנתבעת) הרוס וכי נפער בו חור גדול.

24. כשנכנסה למבנה, התובעת הוכתה תדהמה למראה המבנה שכל מערכותיו הפנימיות הושחתו, עד היסוד.

25. ההשחתה הוולגרית נבעה מניסיון הפולשים לנצל כל חומר בעל ערך שהיה קיים במערכות המבנה ואשר ניתן להרוויח ממנו משהו. לשם כך, פירקו הפולשים את כל מערכות המבנה- מערכת החשמל, התקשורת, כיבוי האש וכיוצ"ב, תוך שהם מפרקים את התקרה לחלוטין, כמו גם חלקים בקירות המבנה, עוקרים את מערכות החיווט ממקומן ושולפים מכל חוט וחוט את החומרים "היקרים" שבתוכם ולוקחים לעצמם (חתיכות קטנות של מתכת או נחושת).

26. כל ציוד כיבוי האש-נלקח. כל מערכת מיזוג האוויר והתקשורת – נהרסה. לוחות החשמל המרכזיים – רוקנו. מערכות ההסקה בחלק החדרים – נלקחו. הצנרת – הושחתה.

27. הפולשים, בעבודה שככל הנראה דרשה מספר רב של אנשים וארכה כמה ימים, השחיתו את הבניין ונטלו לעצמם ציוד וחומרים, תוך שהם משאירים את הנכס במצב של תוהו ובוהו-הרוס, מושחת ומנופץ.

...

28. יודגש כי כפי שקבעו שמאים ומומחים שונים שהובאו על ידי התובעת, לא היו סימני פריצה כלשהם ולכן ברור שמי שהיה נוכח במבנה שעל מקרקעי הנתבעת (שאלו רק עובדים ופועלים מטעמה – שכן המדובר באיזור בנייה שלא נכנסים אליו עוברי אורח), היה יכול לעבור ישירות לתוך מבנה התובעת דרך החור שבקיר וכך התבצעו הגניבות והשחתת הרכוש במבנה.

29. בעקבות הרס המבנה, הגישה התובעת ביום 2.7.2007 תלונה במשטרה בגין גניבה, הסגת גבול תוך נשיאת נשק, היזק לרכוש במזיד".

8. הנתבעת טוענת (בכתב ההגנה המקורי ובזה המתוקן, שהוגש ביום 28.2.16) כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות ומטעמים אחרים; ואם לאו – לדחותה לגופה.

9. בשלב מסוים שקלו הצדדים הליך גישור (ראו הפרוטוקול מיום 12.4.16). בסופו של דבר הם נכנסו למסלול של ניהול ההליכים, לרבות הליכים מקדמיים והגשת ראיות.

10. התובעת הגישה ראיותיה, לאחר מתן ארכות בהסכמה.

11. בפרק הזמן שנועד להגשת ראיות הנתבעת (שאף הוא הוארך בהסכמה מספר פעמים), עתרה הנתבעת (ב-19.9.17) לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

לטענת הנתבעת, מנספחי תצהירה של התובעת עולה כי האחרונה ידעה על הנזקים הנטענים כבר ב-25.6.07 (ולא רק ב-1.7.07, כנטען בתביעתה) ולפיכך התביעה – שהוגשה כאמור ב-30.6.14 – הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

12. לאחר שהוגשו תשובה ותשובה לתשובה בקשר לבקשה האמורה, הומלץ בקדם המשפט שהתקיים ביום 4.1.18 "לפנות להליך גישור שיוכל להיות מזורז ויתייחס למכלול העניינים שעל הפרק" (פרוטוקול, ע' 3, ש' 11-10). בהמשך לכך גובשה הסכמה דיונית כלדקמן:

"למקרה שלא תהיה הסכמה לגישור, או שיתנהל הליך גישור שלא יוביל לפשרה, מוסכם להקדים את הדיון בשאלת ההתיישנות וכן מוסכם כי ההכרעה בה תהיה על יסוד מכלול החומר שהצטבר בתיק עד כה (לרבות הראיות שהגישה התובעת) בתוספת אפשרות להשלים הגשת מסמכים עד מועד מסוים ולאחר מכן השלמות טיעון שתתייחסנה למכלול החומר הסופי. לצורך האפשרות שכבר בשלב הנוכחי ייכנס לתוקפו המסלול המתייחס לנושא ההתיישנות, מוסכם שהגשת מסמכים נוספים תתאפשר באופן הדדי עד 25.1.18, כי לאחר מכן תהיה הנתבעת רשאית להשלים טיעון עד 4.2.18, לתובעת תהיה זכות להשלים טיעון תוך 21 יום מקבלת מה שתגיש הנתבעת ולנתבעת תהיה זכות לטיעוני תשובה תוך 10 ימים מקבלת מה שתגיש התובעת. מוסכם שההימנעות מחקירת מצהירים לא תוסיף לזכויות מי מן הצדדים ולא תגרע מהן" (שם, ש' 19-11).

ההסכמה האמורה קיבלה תוקף של החלטה.

13. לאחר שבוצע מה שהוסכם, הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק.

14. בעקבות עיון במכלול החומר הרלבנטי, נקבע (ב-27.3.18) דיון נוסף, במגמה להביא את הצדדים להסכמה שתתאים למצב הדברים הנוכחי.

15. בעקבות הדיון האמור (שהתקיים ב-10.4.18) והחלטה שניתנה אחריו (ב-11.4.18) התברר (מההודעות שהוגשו ב-16.4.18 וב-22.4.18) כי אין הסכמה הדדית כנ"ל וכי אין מנוס מהכרעה במה שעומד לכך עתה. יהי כן.

16. לאחר שקילת המכלול, הגעתי למסקנה כי גם מנקודת המוצא שהנתבעת טוענת לה, שהתובעת נחשפה למצב הנכס כבר ב-25.6.07 (ולא רק ב-1.7.07, כטענת התובעת):

א. אין לסלק על הסף את התביעה בכללותה.

ב. אין מקום בשלב הנוכחי לסלק על הסף חלקים מסוימים מן התביעה ולהותיר לדיון רק את היתר.

ג. בהמשך הדרך ניתן יהיה לבחון בגין אלו נזקים ועניינים יש לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת, לקבוע לגבי כל עניין כזה מהו "יום הולדתו" לעניין ההתיישנות וכפועל יוצא מכך – האם הנתבעת תפצה לגביו או שמא תופטר מכך בשל התיישנות.

17. לתוצאה האמורה אני מגיע משום שהנזקים והעניינים שבגינם ושעבורם נתבע פיצוי הם במהותם כאלה שלא ניתן לומר לגביהם או לגבי מקצתם כבר עתה כי כבר במועד החשיפה הראשון למצב הנכס, היה קיים לגביהם "כח תביעה". אדרבה, לעת הזו ניתן לומר רק כי יש מן הנזקים שכלל לא נוצרו ולא נולדו ב-25.6.07, יש מהם כאלה שמעצם טיבם וטבעם נולדו במועדים נפרדים ומאוחרים יותר, יש נזקים מתמשכים וכיו"ב. במצב דברים זה אין מנוס מן התוצאה שנקבעה בסעיף 16 דלעיל ואין לומר עתה יותר משנאמר.

18. בשולי הדברים אוסיף שתי הערות:

א. ההסכמה הדיונית (הנ"ל בסעיף 12) אינה שוללת – מניה וביה – תוצאה כנ"ל. כך במיוחד כשנראה שאין מנוס ממנה.

ב. לתוצאה האמורה הגעתי גם ללא צורך להסתייע בעקרון לפיו עדיפה דרך ניתוח שתצמצם את חוג המקרים שבהם תינעלנה דלתות בית המשפט מכח טענת התיישנות, על פני דרך ניתוח אחרת. מובן הוא שככל שאותו עקרון ייכנס לתמונה, יהיה קל עוד יותר להגיע לתוצאה המונעת סילוק התביעה או מקצתה על הסף בשלב הנוכחי.

19. בהמשך למה שצוין ושנקבע ולמצב העניינים הנוכחי (כעולה מסעיפים 11-10 דלעיל):

א. רצוי לשקול מחדש את האפשרות לפנות לגישור (מנקודת מוצא שבנושא ההתיישנות מצב הדברים הוא לפי מה שנקבע בהחלטה זו).

ב. למקרה שלא תהיה הסכמה כנ"ל, יהיה על הנתבעת להגיש ראיותיה עד 20.6.18 ונקבע קדם משפט מסכם (במתווה השמיעה הרצופה) ל-18.7.18 בשעה 14:30.

ג. שאלת הוצאות לגבי מה שביסוד ההחלטה דנן תישקל בהמשך.

ניתנה בהעדר הצדדים היום, ח' באייר תשע"ח, 23 באפריל 2018.

רפאל יעקובי, שופט