1. בפני בקשת הנתבעת להורות על פסילת חוות דעתו של פרופ' דנון, ולמנוי מומחה אחר תחתיו.
2. התובע הגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 18.4.06.התביעה הוגשה תחילה לבית המשפט השלום ברמלה, ולאחר מכן הועברה לדיון בבית המשפט המחוזי.
3. במהלך ניהול התביעה מונו מספר מומחים מטעם בית משפט בתחום האורטופדיה, הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה והראומטולוגיה. המומחה בתחום הראומטולוגיה, פרופ' פרס קבע לתובע נכות בשיעור 10% ובנוסף קבע לו נכות בשיעור 50% בגין תלות שפיתח התובע בקנאביס רפואי בעקבות התאונה. הנתבעת התנגדה לקביעה זו בטענה כי המומחה חרג מסמכותו ובטענה כי קביעה זו אינה מצויה בתחום מומחיותו הרפואית.
4. לאחר שפרופ' פרס נחקר על חוות דעתו, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה ימונה מומחה נוסף לבדיקת תלותו של הנתבע בקנאביס, והנכות שנגרמה לו בשל כך. בהחלטה מיום 10.7.16 נקבע כי לא יועברו לעיונו של פרופ' דנון כל החלקים בחוות דעתו של פרופ' פרס, המתייחסים לשאלת התלות בקנאביס. הנתבעת עתרה להעביר לפרופ' דנון את התיק הפלילי בעניינו של המשיב תוך השחרת המשפטים הנוגעים לאחוזי הנכות ובקשתה זו אושרה לאחר קבלת הסכמת ב"כ התובע.
5. ביום 29.1.17 הוגשה חוות דעתו של פרופ' דנון בה נקבע כי בעקבות התאונה התמכר התובע לקנאביס רפואי ונכותו עקב כך היא בשיעור 50%. פרופ' דנון נחקר על חוות דעתו ביום 28.3.17 ובמהלך החקירה הציג את האינטיק שערך, וזה צורף לתיק המוצגים. בתום הדיון נמסר העתק האינטיק לצדדים.
6. לטענת התובעת, לאחר שעיינה באינטיק התחוור לה כי פרופ' דנון ערך מסמך שאלות לתובע בו ציין את אחוזי הנכות של התובע "בשיעור 68% או 60% וכן נכות תפקודית זמנית בשיעור של 100%".
7. לטענת התובעת מאחר והמומחה נחשף לכל חוות הדעת שניתנו בעניינו של התובע, הוא ידע ששיעורן המשוקלל עמד על 37.67% והיה באפשרותו להשלים על ידי חישוב חשבונאי פשוט את שיעור נכותו של התובע על מנת שזו תתאים לנכות משוקללת בשיעור של 68%. בנוסף המומחה הוטעה לחשוב כי הנכויות נקבעו על ידי המוסד לביטול לאומי בעוד שבפועל התובע לא הגיש כלל תביעה לביטוח הלאומי, והדבר השפיע על חוות דעתו. לשיטת התובעת, התנהלות זו של המומחה מכתימה את חוות הדעת, ברור כי הוא הושפע מן המידע האסור אשר עמד בפניו, ועל כן ואין מנוס מפסילתה.
8. התובע מתנגד לבקשה ומשיב כי התיק הפלילי בעניינו הועבר לפרופ' דנון על ידי הנתבעת לבדה והיא זו שככל הנראה שגתה ושכחה להשחיר את שנדרש על ידה, ובנסיבות אלו עליה להלין רק על עצמה. עוד לטענתו עמדה בפניה האפשרות לעמת את המומחה עם מכלול טענותיה, במהלך חקירתו, אך היא מטעמים טקטיים ובכדי להאריך ולסרבל את הדיון נמנעה מלעשות כן. התובע מדגיש כי טענות הנתבעת לפיה פרופ' דנון ידע על שיעור הנכות שקבע פרופ' פרס בגין התלות בקנאביס, הינה השערה ואין לקבל את הטענה כאילו פרופ' דנון טרח לערוך תחשיב חשבונאי וממנו לגזור את אחוזי הנכות, וזאת נוכח ניסיונו המקצועי המקיף. התובע מדגיש כי בקשת הנתבעת הוגשה בשלב מאוחר ורק לאחר שב"כ הנתבעת הבין כי לא עלה בידיו לסתור את ממצאיה, והנתבעת אף לא צירפה תצהיר כתמיכה בבקשתה.
9. בתגובת התובעת לתשובת הנתבע נטען כי היא העבירה למומחה את העתק התיק הפלילי לאחר השחרת השורות הרלוונטיות, ואין לה כל ידיעה כיצד הובא המידע המושחר לידיעתו. בנוסף נטען על ידה כי המומחה השיב כי לא ראה את השורות שהושחרו אך מאידך נמנע מלגלות כי היה ער למידע שהושחר מתוך התיק הפלילי ובכך יש להטיל ספקות באמינותו ובתום ליבו. לתגובה צורף תצהירו של עו"ד עבדי ב"כ הנתבעת.
10. מומחה בית המשפט משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט וחזקה כי מדובר בגורם אובייקטיבי ונעדר עניין, אשר פועל ללא משוא פנים, בהגינות, בתום לב ובמקצועיות על מנת לסייע בפתרון המחלוקת. ככזה אין סיבה לחשוד בו כי בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים פסולים (ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ, סעיף 8 לפסק הדין).
11. פסילת חוות דעת מומחה לא תעשה כעניין שבשגרה, ולא כל שגגה או תקלה שנפלו בחוות הדעת יביאו בהכרח לפסילתה. ההחלטה אם לפוסלה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה, ובין היתר, בשאלה אם פעל המומחה בתום לב, וכן בשאלה אם השגגה ניתנת לתיקון (רע"א 6116/97 ד"ר אברהם שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, סעיף 4 לפסק הדין).
12. פסילת חוות הדעת הינה צעד קיצוני וחריג, שיינקט במשורה, ושמור לאותם מקרים בהם המומחה גילה בהתנהלותו או בניסוח חוות דעתו נטייה כה ברורה ובלתי מוצדקת לטובת אחד מבעלי הדין, עד שיש בכך כדי להצביע על חוסר אובייקטיביות מובנה. יש להביא בעניין זה את דבריו של השופט זילברטל ברע"א 1138/12 אי די. אי. חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני:

"הלכה פסוקה היא, כי גם אם מתגלים פגמים בחוות הדעת, אין המסקנה צריכה להיות בהכרח פסילתה, אלא שומה על בית המשפט לשקול "אם מדובר בפגם היורד לשרשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין" (רע"א 7098/10 טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית (לא פורסם, 31.1.2011)). זאת, במיוחד אם אנו מצויים בשלב שלאחר הגשת חוות הדעת, כיוון שאז מתחזקת האפשרות שתוצאת חוות הדעת היא שהניעה את מבקש הפסילה. על כן, גם אם המומחה חרג בשוגג ובתום לב מהוראות החוק ומהנחיות בית המשפט, לא ימהר בית המשפט לפסול את חוות דעתו כשניתן להסיר את הפגמים בעזרת הוראה מתונה יותר (להרחבה ראו: א' ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 690 (מהדורה רביעית – תשע"ט))".

1. עוד יש להדגיש כי גם אם עיין המומחה במסמך שלא היה אמור לעיין בו, אין בכך כדי להביא לפסילתו המיידית, ואם לא היה באותו מסמך כדי לפגום בשיקול דעתו העצמאי של המומחה, או שיש בו כדי לגרום לעיוות דין, לא תיפסל חוות הדעת (רע"א 3011/94 אלפסי שמעון נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ, רע"א 7265/95 שרון גלדשטיין נ' ג'נט בראל, רעא 7819/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני).
2. בנידון לא מצאתי מקום להורות על פסילת חוות הדעת; ראשית טענת הנתבעת הינה בגדר השערה, אשר לא הוכחה. בפרט אמורים הדברים כאשר פרופ' דנון השיב בחקירתו כי התובע לא אמר לו מה אחוזי הנכות שנקבעו ע"י פרופ' פרס. ספק רב בעיני אם פרופ' דנון בחר לזנוח את מומחיותו בתחום הפסיכיאטריה בכלל ובתחום ההתמכרויות בפרט ואת ניסיונו העשיר, ולערוך חישוב עצמאי (כאשר אין לו ידיעה האם הנכות המשוקללת עומדת על 68% או 60%) רק בכדי להתאים את חוות דעתו לאחוזי הנכות שנקבעו על ידי פרופ' פרס, מומחה בתחום הראומטולוגיה. לא למותר לציין בעניין זה כי כאשר נשאל המומחה על ידי ב"כ הנתבעת אודות חוות דעתו של פרופ' פרס השיב המומחה כדלקמן:

"ופרופ' פרס עם כבודו מונח, הוא לא מומחה להתמכרויות, הוא לא עוסק בתחום הזה, הוא לא ידוע ומוכר בתחום הזה, ואפילו במאמר אחד שהוא מוכר בתחומים אחרים, עם כל הכבוד" (עמ' 379 לפרוטוקול). אם זוהי דעתו של המומחה, אין סיבה כי ישקיע מאמצים לברר אלו אחוזי נכות נקבעו על ידי פרופ' פרס.

שנית, והעיקר, גם אם נחשף המומחה בדרך כלשהיא לאחוזי הנכות שנקבעו ע"י פרופ' פרס עדין אין בכך כדי לפגום בשיקול דעתו העצמאי של המומחה; חוות דעתו של ד"ר דנון שונה בתכלית מחוות דעתו של פרופ' פרס, הדיון בה מעמיק ונרחב יותר ואפילו ההפניה לסעיף הליקוי על פי תקנות הביטוח הלאומי שונה; בעוד שפרופ' פרס סבור כי סעיף 34(ה) לתקנות הוא המתאים לקביעת נכותו של התובע, סבור פרופ' דנון כי סעיף 33א (4) מתאים יותר. לפיכך, העובדה שהועבר למומחה מידע מתוך תסקיר שירות המבחן בדבר אחוזי הנכות המשוקללת, לא פגמה בשקול דעתו המקצועי והעצמאי של פרופ' דנון.

15 . לאור האמור, בקשת הנתבעת נדחית.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ז, 07 מאי 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה