עילתה של התובענה הינה טענות התובע כי הנתבעת הפרה ב-3 הפרות נפרדות עיסקת מכר מרחוק שנערכה בין הצדדים, לביטוח, אחריות ואחזקה של מוצרי חשמל של התובע, לתקופה של 4 שנים.

העיסקה המקורית נעשתה ביום 16.7.13 ובתאריך 23.3.14 הורחבה, כך שתכלול גם דוד שמש בבית הוריו של התובע.

לטענת התובע, כמפורט בסע' 6-9 לכתב התביעה, טכנאים מטעמה של הנתבעת לא התייצבו בביתו של התובע, בהתאם להזמנתו של התובע אותם וכפי שתואם בין הצדדים.

בסע' 3 לכתב ההגנה, טענה הנתבעת לעניין זה כי בגין כך, כבר הגיש התובע תובענה קודמת לביהמ"ש וכדי לשמר את התובע כלקוח של החברה ולהקטין את העלויות, הביעה הנתבעת את הסכמתה לפשרה ואכן ניתן לפשרה תוקף של פסק דין.

כל זאת, עוד בטרם שהוגשה התובענה שבענייננו.

הנני מקבלת את טענות התובע לעניין זה כטענות רקע להגשת התובענה, כאשר התובע פוצה בגין כל הנטען על ידו בסע' 6-9 לכתב התביעה.

לגופו של עניין, בכתב התביעה מפרט התובע כי סוכם בין הצדדים על הכללת דוד שמש וקולטים במסגרת הפריטים המבוטחים בהסכם הנוסף שבין הצדדים.

לטענתו, סוכם שאם יימצא כי המוצר יהא "טוטאלוסט", משמע – נזק שאינו בר תיקון, תעמיד הנתבעת לרשותו מוצר חדש, בהנחה של כ-50% ממחיר השוק של מוצר זהה אצל הקימונאי (סע' 11 לכתב התביעה).

לטענת התובע, בתחילת חודש מאי 2014, פנה אל הנתבעת עקב תקלה בדוד השמש שלו וזו שלחה טכנאי מטעמה שקבע כי יש להחליף את דוד השמש בגין ציפויו שנרקב.

משביקש מהנתבעת לקבל הצעת מחיר בעבור דוד חדש – הודיעה לו הנתבעת כי בעת עריכת עיסקת הביטוח הטלפונית – טעתה נציגת הנתבעת כאשר אמרה לו כי ההשתתפות של הנתבעת בדוד החדש תהא בשיעור של 50%, כאשר השיעור הנכון הוא 10% בלבד.

זאת ועוד, הנתבעת טענה כי כלל אינה חבה בפיצוי התובע בגין הדוד, הואיל ואינו זכאי לכך, כאשר נזקי חלודה אינם מבוטחים.

כן גרס התובע כי לאור טענותיה של הנתבעת על כך שהנציגה מטעמה טעתה, כמפורט לעיל, הציעה לו הנתבעת לבטל את הסכם הביטוח שנעשה בין הצדדים.

התובע הוסיף כי רק לאחר פניות חוזרות ונשנות רבות שלו אל הנתבעת ואל גורמים נוספים – הסכימה הנתבעת להעניק לו השתתפות בסך של "כ-50%" מרכישת דוד חדש.

הנתבעת הציעה לתובע לרכוש דוד שמש חדש במחיר של 2,400 ₪, אולם התובע בחר לרכוש את הדוד בעצמו, במחיר של 1,750 ₪ וכאשר תקופת האחריות שניתנה לו עבור הדוד החדש עמדה על 8 שנים.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי בעת החלפת הדוד לחדש, הוחלפו אף הקולטים, תמורתם שילם התובע 1,780 ₪ וזאת כאשר הסתבר כי הקולטים חלודים עקב קורוזיה, כעולה מהחשבונית מיום 15.6.14.

אולם, לדברי התובע, הנתבעת הודיעה לו כי הינה מסרבת להשתתף בתשלום עבור הקולטים, הואיל והתחייבה להשתתף בתשלום רק לגבי החלפת דוד השמש ולא הקולטים.

כל זאת, למרות גירסתו של התובע כי דוד השמש והקולטים בוטחו כמקשה אחת.

בכתב ההגנה פירטה הנתבעת לעניין זה כי הטכנאי מטעמה זומן לבדוק את דוד השמש ומצא כי "מים חומים נמצאים במערכת עקב דוד עם ציפוי נרקב ויש להחליף דוד (יש להחליף חיבורי רקורד לצינור מזרים עילי)" (פירוט עבודה מיום 7.5.14).

לטענתה, באותו מעמד לא עלתה כלל שאלת תקינות הקולטים.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי בסע' 10 לכתב השירות (צריך להיות סע' 9), אותו קיבל התובע (נספח ג' לכתב ההגנה), נכתב במפורש כי "השירות אינו כולל נזקי חלודה או ריקבון" והציעה לו לרכוש דוד חדש במחיר עלות של החברה.

הנתבעת פירטה בכתב הגנתה כיצד זה הציף אותה התובע בעשרות פניות, בטענה כי הינו זכאי לפיצוי בסך של 50% מעלות דוד חדש, עד כי לבסוף, במטרה לשמר את התובע כלקוח שלה ולהשביע את רצונו, החליטה הנתבעת להיעתר לבקשתו ובתאריך 18.6.14 שלחה לו שיק על סך של 875 ₪, המהווה 50% ממחיר דוד השמש החדש אותו רכש.

ברם, להפתעתה, הודיע לה התובע כי החליף אף את הקולטים של דוד השמש, הואיל והיו חלודים וכי הינו דורש אף את השתתפותה של הנתבעת בגין החלפת הקולטים.

הנתבעת גרסה כי התובע החליף את הקולטים על דעתו, מבלי שהינו מיידע את הנתבעת על כך קודם לכן, כנקבע בהסכם שבין הצדדים.

לאחר שנשמעו בביהמ"ש עדויות הצדדים והובאו כל הראיות, הנני מקבלת את טענת התובע כי סוכם עמו בעת ביצוע ההתקשרות מיום 23.3.14 כי יהא זכאי להחזר של 50% בגין דוד חדש שיירכש, ככל שיידרש.

הנני מקבלת את טענת הנתבעת כי הנציגה מטעמה טעתה, כאשר הודיעה לתובע כי יהא זכאי להחזר של 50%, בעוד שההחזר המקובל הוא 10% או 15% בלבד.

לקביעתי, התובע היה זכאי לעמוד על דרישתו למתן החזר בשיעור של 50% ועל הנתבעת היה לפצותו בשיעור זה, כאשר התקשרותו של התובע עם הנתבעת נעשתה על בסיס הצהרתה של הנציגה בדבר גובה ההשתתפות, גם אם הצהרה זו היתה מוטעית.

כאמור, הנתבעת הסכימה לפצות את התובע בשיעור של 50% ממחיר הדוד החדש שרכש והתובע אכן גבה סכום זה.

לעניין הקולטים, הנני מקבלת את טענת התובע כי דוד השמש והקולטים בוטחו כיחידה אחת, כעולה מתעודת האחזקה מיום 23.3.14, היא הנספח הראשון שבכתב התביעה.

עם זאת, הנני מקבלת את טענת הנתבעת כי דרישת התובע לפיצוי בגין הקולטים עלתה רק בשלב מאוחר יותר מדרישתו לעניין הפיצוי בגין דוד השמש, כעולה אף מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות.

כן הנני מקבלת את טענתה של הנתבעת כי עפ"י קביעות ההסכם שבין הצדדים, אין התובע זכאי לפיצוי בגין הקולטים, כאשר הצורך בהחלפתם עלה מחמת היותם חלודים, עקב קורוזיה.

עפ"י קביעות סע' 9 להסכם השירות, תהא הנתבעת פטורה מכל פיצוי בגין רכיב מבוטח שנפגע מחלודה או מריקבון.

העובדה כי הנתבעת הסכימה, לפנים משורת הדין, לפצות את התובע בגין דוד השמש, אין בה, כשלעצמה, כדי לאפשר קביעה כי הינה מחוייבת בפיצויו של התובע אף בגין הקולטים.

כאמור, התובע עצמו מאשר כי הקולטים נפגעו מחלודה, הסכם השירות מחריג את הקולטים מחובת הפיצוי ואין כל התחייבות של הנתבעת, אף לא לפנים משורת הדין, לפצות את התובע בגין החלפת הקולטים.

בנסיבות אלה, הנני דוחה את טענתו של התובע כי הינו זכאי לפיצוי בגין הקולטים.

בכתב התביעה ואף בכתב התביעה המתוקן, העלה התובע טענות לעניין ביטול ההסכם שבינו ובין הנתבעת ועתר לקבוע כי לא היה כל מקום מטעם הנתבעת לבטל את ההסכם עמו וכאשר הוא עצמו ביטלו – אין הנתבעת רשאית עוד לגבות הימנו דמי שירות או דמי ביטול, כפי שהינה עושה.

לטענת הנתבעת לעניין זה, בתאריך 25.6.14 הודיע לה התובע כי הינו מבקש לבטל כליל את התקשרותו עמה בכל שלושת כתבי השירות שיש לו עם הנתבעת וכך נעשה על ידה.

הנתבעת התייחסה לטענותיו אלה של התובע בכתב ההגנה המתוקן שהוגש על ידה.

בביהמ"ש טען התובע לעניין זה כי: "ממשיכים לגבות ממני כסף למרות הביטול".

מאידך, טענה הנתבעת כי הינו מזוכה.

לא הובאו בפני ביהמ"ש נתונים מדוייקים כמה שילם התובע בגין דמי שירות או דמי ביטול לאחר הודעתו לנתבעת על רצונו בביטול ההסכמים שביניהם, הודעה מיום 25.6.13 ואם אכן הינו מזוכה בגין תשלומים אלה.

מכל מקום, לקביעתי, אין הנתבעת זכאית לגבות מהתובע דבר בגין דמי שירות נוספים או דמי ביטול, כאשר התקשרותו עמה נעשתה על בסיס נתונים שהתובע קיבל מנציגת הנתבעת וכאשר הנתבעת גורסת כי היתה זו טעות של העובדת מטעמה.

זאת ועוד, במהלך כל אותה תקופה שבה הצדדים מנהלים מגעים ביניהם לעניין דרישות התובע מהנתבעת, מאשרת הנתבעת לתובע כי הינה נכונה להפסיק את ההתקשרות ביניהם מבלי לחייב את התובע בתשלום כלשהו בגין דמי ביטול.

בנסיבות אלה, הנני קובעת כי החל מיום 1.7.14 ואילך – אין הנתבעת זכאית עוד לגבות מהתובע דבר בגין דמי שירות או דמי ביטול.

כל סכום שנגבה על ידי הנתבעת מעבר למועד הנ"ל – 1.7.14 – יוחזר לתובע.

בהמשך לקביעתי דלעיל, מתייתר הצורך בקביעה אם התובע היה זכאי להחליף את האחריות על המוצר אותו ביטח, קרי דוד השמש והקולטים, למוצר אחר שברשותו לצורך העברת תקופת האחריות לאותו מוצר אחר, כאשר לא היה זקוק עוד לאחריות הנתבעת בגין דוד השמש החדש שרכש.

הנני קובעת כי כל יתר טענות התובע לעניין חובת הנתבעת לפצותו – לא הוכחו והינן נדחות על ידי.

בשולי פסק דיני זה, הנני מוצאת לנכון לציין כי לא היה כל מקום לניסוח כתבי הטענות מצד התובע, באופן בו נוסחו, בצורה כה קיצונית, מוגזמת ובוטה.

על בסיס כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה, לעניין פיצוי כספי כלשהו לתובע.

הנני מקבלת את התביעה לעניין החזר גביית דמי הביטול או דמי השירות מתאריך 1.7.14 ואילך, ככל שנגבו, והפסקת גבייתם לעתיד.

הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 300 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ה, 10 מאי 2015, בהעדר הצדדים.