לפניי תביעה ותביעה שכנגד הנוגעות לזכויות הנתבעים, ביניהם התובעים שכנגד, בעמותת י"ד גרבסקי ימין צדק (להלן: "העמותה/התובעת"), ובבית הכנסת השייך לעמותה, ולפעולות שנעשו על ידי הנתבעים שכנגד 2-6 בקשר לעמותה.

רקע עובדתי;

1. התובעת, עמותת י"ד גרבסקי ימין צדק, הינה עמותה רשומה שמספרה ע.ר 580031045. העמותה התאגדה ביום 2.3.1984 ע"י חברים בזרם הציוני-דתי והוקמה לזכר הנופלים במלחמת יום הכיפורים בנימין רמי ז"ל וצדוק פרג ז"ל (נספח 1 לכתב התביעה).
2. מטרות העמותה כאמור בס' 4 לתקנונה (נספח 12 לכתב התביעה), באופן כללי, להקים בתי כנסת בתי מדרש ומרכזים קהילתיים, ובאופן מיוחד להקים ולקיים בית כנסת לחברי העמותה ולאחרים לצורך תפילה לימוד תורה וגמילות חסדים.
3. אין חולק כי ביום 21.1.83 הקצתה עיריית בני ברק לעמותה שטח למטרת בניית בית כנסת, במגרש 6190/2070 בקומת הגג מעל גן ילדים, המצוי ברחוב סמטת משה יוסף 4 בבני ברק, וכי בהתאם להקצאה, העמותה הקימה את בית הכנסת אשר עומד על תילו עד היום (נספח 14 לכתב התביעה, ס' 11- 12 לכתב ההגנה).
4. אין חולק כי בשנת 2005, נחתם הסכם בין העמותה לבין 10 אברכים מהקהילה הליטאית, ביניהם הנתבע 1 ו- 3 נתבעים נוספים בתביעה שלפניי, במסגרתו ניתנה לאברכים זכות שימוש במבנה בית הכנסת לשם תפילה בלבד (להלן: "ההסכם") (נספח 18 לכתב התביעה).
5. אין חולק כי ההסכם עם האברכים חברי הקהילה הליטאית משנת 2005, נחתם לאחר שהעמותה החליטה להיעזר באברכים על מנת שיגדילו את נפח המתפללים בבית הכנסת ויאפשרו בו תפילות סדירות בעיקר בימות החול.
6. במסגרת ההסכם הובהר, למען הסר ספק, כי אין מדובר בהסכם הנוגע להצטרפות של האברכים בשבתות ובימים בהם מתקיימת תפילה על ידי מתפללי בית הכנסת, רשות העומדת לאברכים, אלא על מתן רשות שימוש במבנה בית הכנסת לשם קיום מניין נפרד של האברכים מהקהילה הליטאית בימות החול ו/או בימים בהם לא מתארגנת תפילה ע"י מתפללי בית הכנסת (ס' 4 להסכם).
7. ביום 1.6.14 שלחה התובעת מכתב ביטול ל-30 אברכים מהקהילה הליטאית בדבר הפסקת הרשות לשימוש בבית הכנסת בהתאם להוראות ס' 7 להסכם (נספח 32 לכתב התביעה המתוקן), אלא שהאברכים מהקהילה הליטאית המשיכו להגיע ולהיכנס למבנה בית הכנסת וסרבו להתפנות מהמבנה בטענה כי הינם חברי עמותה לכל דבר ועניין.
8. ביום 8.6.14 שלחה ב"כ התובעת, עו"ד מיכל פורמן מכתב לרשם העמותות אשר מעדכן את רשימת החברים בעמותה בצירוף שמות חברי עמותה חדשים, הנמנים על חסידות גור.

לאור מקרי אלימות שהתגלעו בין חברי העמותה הוותיקים, חסידי גור, ובין אברכים מהקהילה הליטאית והליכים משפטיים בין הצדדים, הוצא צו מנהלי לסגירת בית הכנסת, צו אשר הוארך מפעם לפעם, כך שבית הכנסת עומד סגור ולא נעשה בו כל שימוש.

1. במסגרת התביעה התבקש צו הצהרתי, כי ההסכם בין האברכים לתובעת בוטל כדין על ידי התובעת, ולאור זאת אין לאברכים או מי מטעמם זכות להיכנס למבנה בית הכנסת, וכן צווים שימנעו מהאברכים להיכנס לבית הכנסת או לעשות כל פעולה אשר תפריע לתובעת לחברי התובעת לוועד התובעת או מי מטעמם בכל פעילות הנוגעת לבית הכנסת ולתפילות המתקיימות בבית הכנסת. עוד בקשו התובעת והנתבעים שכנגד במסגרת תביעתם דמי שימוש ראויים ו/או פיצויים בעבור השימוש בבית הכנסת שלא כדין.
2. מנגד הוגשה תביעה שכנגד ע"י הנתבעים 1 -2, הם מר לוי יצחק בטיסט, ומר אליעזר חיימסון, אשר מונו כגבאי בית הכנסת על ידי התובעת.
3. במסגרת כתב ההגנה והתביעה שכנגד נטען כי הנתבעים שכנגד 2- 6 התחזו לוועד העמותה, ועל ידי כך התקשרו בשם העמותה בעסקה עם קבוצת חסידי גור, לפיה השליטה בבית הכנסת ובעמותה תועבר לחסידי גור תמורת תשלום, ועל כן למעשה נוצר ההכרח לסלק את קהילת המתפללים הקבועים בבית הכנסת, הם הנתבעים, מן המקום. טענתם העיקרית הינה כי אין זכות לסלקם מבית הכנסת, שכן הינם חברי עמותה לכל דבר ועניין.

1. במסגרת התביעה שכנגד בקשו התובעת והנתבעים שכנגד להצהיר על פסלות העסקה עם חסידי גור, להצהיר כי המתפללים הקבועים בבית הכנסת, כמפורט ברשימה אשר צורפה על ידם, הינם חברי עמותה לכל דבר ועניין ואינם בגדר פולשים. בנוסף במסגרת התביעה בקשו סעדים בגין נזקי ממון ועוגמת נפש עקב סגירת בית הכנסת, וההוצאות שהוצאו על ידם לטובת בית הכנסת.
2. בתיק התקיימו שישה דיוני הוכחות במסגרתם העידו:

מטעם התובעת והנתבעים שכנגד: מר גרינבוים, מר חיים משה פריינוביץ, עו"ד שלמה פרנקל, מר שמואל ליבוביץ, מר אברהם דוצמינר, מר שלמה אליעזר פשיטיצקי.

מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד: מר אברהם סגל, מר אהרון קליין, מר אריה פלד, מר ישראל הרשטיק, מר מנחם מנדל הכהן שפרן, מר שמואל ברנפלד, מר אריה לורש, מר אברהם פורמן, מר אלחנן גוטמן, מר משה כהן, מר ליאונרד וויספר, מר לוי יצחק בטיסט, מר אליעזר חיימסון, מר מאיר נוימן, מר אלקנה בטיסט.

פסק דיני ניתן לאחר שמיעת התיק לגופו, והגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

טענות התובעת והנתבעים שכנגד:

1. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי במסגרת ההסכם ניתנה לאברכים זכות זמנית וניתנת לביטול, של שימוש במבנה בית הכנסת לצורכי תפילה בלבד, זכות שהיא לכל היותר זכות של בר רשות.
2. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי כאמור מפורשות בהסכם, העמותה מעולם לא ויתרה על זכות החזקה בבית הכנסת, ואף לא הציעה לאברכים או למי מטעמם להיות שותפים לזכות זו או לכל זכות חוזית ו/או קניינית אחרת.
3. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי ההסכם חל על הנתבעים כולם, לאור התחייבות אשר לקחו על עצמם הנתבע 1 ואברכים נוספים החתומים על ההסכם לגבי כלל האברכים המתפללים בבית הכנסת, במסגרת ההסכם. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי היה ברור או צריך היה להיות ברור, כי הימצאותם של יתר האברכים מהקהילה הליטאית אשר אינם חתומים על ההסכם, הינו מכוח ההסכם, הסכם אשר תוכנו ומהותו לא השתנה לאורך השנים.

טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי ההסכם משנת 2005 הינו שריר וקיים, ולא בוטל על ידם בהתנהגות.

טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי אף אחד מהאברכים לרבות הנתבעים 1 ו-2, מעולם לא התקבל ולא היה חבר בעמותה מעולם ובשום שלב.

1. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי מרגע היווסדה פעלה העמותה על פי הוראות התקנון בכל הנוגע למינוי ועד עמותה, וכי לאורך כל השנים דאגו חברי ועד העמותה כי אופן הצטרפות החברים לעמותה תהא בהתאם להוראות התקנון משנת 1998, לפיו חברים חדשים יתקבלו לעמותה על פי תביעה בכתב, ולפי התנאים המוגדרים בתקנון העמותה. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי אף אחד מהנתבעים לא פעל על פי הדרך הקבועה בתקנון להיות חבר עמותה, וכי אין ולו אסיפה כללית אחת של העמותה בה נכחו הנתבעים או מי מבין הנתבעים כחבר עמותה.
2. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי ועד העמותה ידע להפריד בין חבר עמותה לבין מתפלל בבית הכנסת, כשהפרוטוקולים של האסיפה הכללית מיום 19.10.2002 לא מוכיחים כי העמותה ויתרה על אופן קבלת החברים הקבוע בתקנון העמותה, או כי העמותה החליטה כי המתפללים הקבועים בבית הכנסת הם חברי עמותה. אשר לטענה כי לא ניתן ללמוד מדיווחי העמותה לרשם העמותות מי הם חברי האגודה, ראשית, לפי חוק העמותות אין חובה לדווח לרשם העמותות מי הם חברי האגודה, ושנית, רוב רשימות החברים אליהם הפנו הנתבעים 1 ו-2 בתביעתם, הינן רשימות משנות ה-80 ואינן רלוונטיות, שעה שבמהלך השנים נערכו רשימות מסודרות על ידי חברי העמותה.
3. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי הטענה כי חברי העמותה הינם קהילת המתפללים הקבועה בבית הכנסת, הינה שגויה ואין לה על מה שתסמוך.

טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי טענתם כי שלמו דמי חבר לעמותה אינה נכונה, שכן לא דובר בדמי חברות קבועים ושנתיים לעמותה, אלא בתרומות בגין נדרים ונדבות אותם משלמים כתרומה לבית הכנסת.

1. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי לאחר שחברי העמותה לא הצליחו למצוא זמן לתפקיד התפעול והגבייה בבית הכנסת ולאור היחסים בין הצדדים, בשנת 2010 הוחלט לתת לנתבעים 1 ו-2 הרשאה להשתמש כמתפעלי ביהכ"נ, תפקיד המקביל לגבאי בית כנסת.

טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי הוסבר לנתבעים 1 ו-2 כי כל הכספים צריכים להתקבל לחשבון העמותה, וכי עליהם לתת דיווחים שוטפים לוועד העמותה אשר יפקח על פעולותיהם ולו תהא הסמכות להחליט בדבר ביצוע תשלומים והוצאות הנוגעים לעמותה ולבית הכנסת.

1. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי זמן קצר לאחר מינויים של הנתבעים 1 ו-2, פרצו מחלוקות בין ועד העמותה לבין האברכים ובראשם הנתבעים 1 ו-2, מחלוקות, הנוגעות לאי סדרים בניהול בית הכנסת ופעולות שבוצעו על ידי האברכים והנתבעים 1 ו-2 בניגוד לרשות שניתנה להם ובניגוד להנחיות ועד העמותה ולהסכם שנחתם עימם.
2. כך טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי הנתבעים 1 ו-2 גבו כספים שלא כדין, בין היתר גבו תרומות ותשלומים מבלי שהוכנסו לחשבון העמותה, הקימו כוללים המקבלים קצבאות ותרומות שונות מבלי שהכספים יועברו לחשבון העמותה, והפעילו אולם הנמצא בביה"נ כאולם שמחות המושכר לאנשים שונים תמורת תשלום, כשגם תשלומים אלו לא הועברו דרך חשבון העמותה.
3. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי לאור התנהגותם הפסולה של הנתבעים 1 ו-2, ולאחר שהתראותיהם, הפצרותיהם ואזהרותיהם של חברי ועד העמותה לנתבעים 1 ו-2 לחדול מביצוע פעולותיהם הפסולות, לא הועילו, לרבות ניסיונות ליישוב המחלוקות ופנייה לדין תורה, והנתבעים 1 ו-2 המשיכו לעשות בכספי העמותה כבשלהם, הוחלט במסגרת אסיפה כללית של חברי ועד העמותה על ביטול הרשות אשר ניתנה לאברכים במסגרת הסכם 2005 בהתאם להוראות האמורות בו. בהתאם, ביום 1.6.14 , נמסרה לאברכים הודעה על כך.
4. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי ביום 11.6.14 אף שלחה העמותה לנתבעים 1 ו-2 מכתב התראה בטרם הליכים משפטיים בגין אי הסדרים, ובמסגרת מכתב זה אף הודע להם על ביטול כל זכות תפעול או זכות אחרת שניתנה להם כגבאי בית הכנסת. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי במסגרת ההסכם עוגנה מפורשות זכות ביטול הרשות, מכל סיבה שהיא ללא נימוק בהודעה של 7 ימים מראש.
5. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי התובעת הוכיחה בראיות רבות כי האברכים הפרו את ההסכם עימה, כשההחלטה על ביטול זכות השימוש כאמור בהסכם, התקבלה בתום לב, ממניעים סבירים ולא נפל בה כל פגם.
6. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי לאחר שבוטלה על ידם זכות השימוש כדין, רשאים הם בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה לסלקם מבית הכנסת, כשאין מניעה ליתן סעד של סילוק יד הגם ומדובר במבנה המשמש לצורכי תפילה. בהקשר זה הפנו התובעת והנתבעים שכנגד לפסה"ד תא"ק 9537-04-11 עמותת בית התנועה להסתדרות פא"י בני ברק (ע"ר) נ' יצחק שלמה מאירוביץ [מאגר משפטי נבו] (14.2.15) (להלן: "עניין עמותת פא"י").
7. אשר לקבוצת חסידי גור אשר צורפו כחברי עמותה טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי לאחר הודעת הפסקת זכות השימוש לצורכי תפילה, נדרשה העמותה למצוא באופן זריז אלטרנטיבה שתאפשר את קיום בית הכנסת ואת המשך התפילות בו, כשאלטרנטיבה זו נמצאה באמצעות קבוצת חסידי גור אשר רבים מהם מתגוררים באזור בית הכנסת, ובית הכנסת מושא המחלוקת חולק קיר משותף עם בית הכנסת בו מתפללים חסידי גור.

1. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי צירופם של קבוצת חסידי גור נעשה כדין. כך ביום 8.6.14 התכנס ועד העמותה והחליט לצרף את קבוצת חסידי גור כחברי עמותה, לאחר שהסכימו לדרישות התקנון ולאחר שהגישו בקשה להצטרף כחברי עמותה.
2. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי העמותה ו/או בית הכנסת לא נמכרו מעולם לכל קבוצה שהיא ובכלל זה חסידי גור. טוענים התובעת הנתבעים שכנגד כי העמותה או חברי ועד העמותה או מי מטעמם מעולם לא קבלו כספים עבור רכישת בית הכנסת או העמותה והמטרה היחידה של הנתבעים והתובעים שכנגד הינה לסכסך בין חברי העמותה הקיימים.
3. טוענים התובעת והנתבעים שכנגד כי אינם חבים לנתבעים ולתובעים שכנגד דבר, ולהיפך הנתבעים הם אלו שחייבים לעמותה ביחד ולחוד דמי שימוש ראויים ו/או פיצויים בעבור השימוש בבית הכנסת שלא כדין.

טענות הנתבעים והתובעים שכנגד:

1. טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי בין ועד העמותה לבין קבוצה של חסידי גור, נכרת הסכם לפיו העמותה ובית הכנסת ימכרו לחסידי גור, ולפיכך נוצר הכרח לסלקם מן המקום, כשכל טענות התובעת והנתבעים שכנגד, לרבות הטענה למשבר בין הצדדים אשר לא אפשר חיים משותפים, נועדו להצדיק את מעשיהם הפסולים, היינו, העסקה עם חסידי גור.
2. טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי האנשים המתיימרים להיות ועד העמותה, הם הנתבעים 2- 6, אינם ועד העמותה ואינם מוסמכים לקבל החלטות בשמה, כשלצורך מינויים זייפו פרוטוקול של אסיפת חברי העמותה מיום 27.2.13.
3. טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי צירופם של חסידי גור כחברי עמותה לא נעשה בתום לב אלא על מנת לממש את עסקת רכישת העמותה ורכישת בית הכנסת, באופן בו תהא השפעה על בחירת הועד החדש, ועד של חסידי גור, אשר ישלים את מהלך הרכישה.
4. טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי היה ברור לנתבעים 2- 6 כי לא ניתן למכור את העמותה באופן חוקי, כשאופן המימוש על ידי העמותה נעשה באופן שהקונה ישלם את התמורה לגורמים שונים לפי הוראותיהם, הנתבעים 2- 6 במעמדם הנחזה לוועד עמותה יקבלו כחברים בעמותה את האנשים שהקונה ירצה שיהיו חברים, והקונה וחברי העמותה החדשים ימנו ועד לעמותה לפי רצון הקונה.
5. טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי למרות והצעת חסידי גור הייתה נמוכה מההצעות האחרות שניתנו להם אשר הותנו בחוקיות העסקה ובפינוי הנכס, העדיפו הנתבעים 2-6 להתקשר עם חסידי גור, לאחר שאלו לקחו על עצמם לפנות את המתפללים הקבועים בכוח ובאלימות. טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי לאחר שמספר אירועי אלימות מצד חסידי גור לא צלחו וניתנו צווי סגירה למבנה בית הכנסת, נולדה התביעה.
6. טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי לא ניתן לסלקם מבית הכנסת, שכן המציאות והתנהגות הצדדים מלמדת כי חברי הקהילה הליטאית הפכו להיות חלק אינטגרלי מחברי בית הכנסת, קהילה אחת שהיא "קהילת יד גרבסקי ימין צדק", שהם חברי העמותה לכל דבר ועניין.
7. טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי בפועל ובמהלך השנים העמותה ראתה את קהל המתפללים הקבועים של בית הכנסת כ"חברי עמותה", והקו המנחה היחיד שניתן לדלותו מתוך שלל המסמכים המצויים בתיק העמותה הוא שחברי העמותה היו אותם אלו שנמנו בקביעות ב"קהילת יד גרבסקי ימין צדק" קהילת המתפללים הקבועים של בית הכנסת.
8. טוענים הנתבעים כי הראיה המכרעת לכך כי כבר בשנת 2002 העמותה החליטה כי המתפללים הקבועים בבית הכנסת הם חברי העמותה, הוא הפרוטוקול מיום 19.10.12. בעניין זה טוענים הנתבעים כי קיימים שני פרוטוקולים שונים של האסיפה הכללית של העמותה מיום 19.10.02, כאשר המסקנה העולה מהשוני ביניהם הוא כי העמותה קבעה קריטריון ולפיו המתפללים הקבועים של בית הכנסת הם חברי העמותה.
9. טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי מאז הקמת ביהכ"נ העמותה והנהלתה עסקו בניהול והפעלת בית הכנסת, והנהלת העמותה לא הקפידה על שמירת הכללים המחייבים בניהול עמותה, עניינים שככל הנראה נראו להנהלת העמותה פורמליים. בהתאם טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי לאורך שנים העמותה לא הקפידה על זהותם של חבריה. כך ממסמכים שונים המצויים בתיק העמותה עולה כי מספרם וזהותם של חברי העמותה השתנו מעת לעת, מבלי שניתן למצוא בתיק ראיה כלשהי להליך כדין ועל פי תקנון העמותה לצירוף או פרישת חברים.
10. טוענים הנתבעים כי מכיוון ולא נוהל פנקס חברים, לא התקיימו ישיבות בהן התקבלו חברים חדשים לעמותה ו/או הוחלט על פרישתם של חברים מהעמותה, וחברים חדשים בעמותה לא התבקשו להגיש בקשה בכתב או לעבור כל הליך אחר, הרי העמותה בפועל ראתה את קהל המתפללים הקבועים בבית הכנסת כחברי "קהילת יד גרבסקי ימין צדק", היינו כחברי עמותה לכל דבר ועניין.
11. טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי בהתאם האברכים נדרשו לשלם דמי חבר לעמותה, בדיוק ככל חבר עמותה ותיק. טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי על פי דרישת העמותה החל משנת 2007 האברכים החלו לשלם דמי חבר כנגד קבלות של העמותה ככל חבר עמותה אחר. לצורך זה מסרו הנתבע 2 והנתבע 5 פנקסי קבלות וחותמת של העמותה לנתבע 1,שמונה בשנת 2006 על ידי העמותה כגבאי ומנהל בית כנסת, והוא אשר היה האחראי על גביית הכספים מכל חברי הקהילה והעמותה הן הוותיקים והן החדשים והפקדתם בחשבון הבנק של העמותה. טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי הנתבע 2 צורף בשנת 2008 כגבאי נוסף.
12. אשר להסכם במסגרת כתבי טענותיהם אישרו הנתבעים והתובעים שכנגד כי למעשה נחתם הסכם בין העמותה ל- 10 אברכים מהקהילה הליטאית לפיו ניתנה להם רשות להתפלל בבית כנסת כברי רשות, וכי הוסכם כי ההסכם יחול על 10 האברכים החתומים על ההסכם ועל כל מי שיבוא עימם, אלא שלטענתם חיש מהר נוצרו יחסי אמון הדוקים בין הצדדים והמתפללים כולם הפכו קהילה אחת, כשתוך כשנתיים ההסכם הפך "לאות מתה" כשיחסי הצדדים הורחבו הרבה מעבר לאמור בו ובניגוד מוחלט לאמור בו.
13. כך בהתאם טענו הנתבעים והתובעים שכנגד כי בד בבד המגבלה כאמור בס' 3 ו-6 להסכם משנת 2005, לפיה השימוש בבית הכנסת יהיה לתפילות בלבד ,הוסרה, כך על אף ההגבלה בהסכם כי אסור לאברכים לבצע כל שינוי במתקני בית הכנסת, האברכים היו האחראיים על פי בקשת העמותה להתקנת מזגנים וגנרטור, כך הועבר לטיפול האברכים כל הקשור לתחזוקת בית הכנסת ומימונו, וכך גם המגבלה, לפיה אסור לאברכים לעשות שימוש באולם המצוי בקומה העליונה, הוסרה.
14. במסגרת סיכומיהם עשו הנתבעים והתובעים שכנגד הפרדה בין 4 הנתבעים החתומים על ההסכם לבין יתר הנתבעים, כשטענו כי מעבר לכך כי ההסכם הפך לאות מתה, ההסכם אינו יכול לחייב את יתר הנתבעים.
15. אשר לטענת התובעת והנתבעים שכנגד כי הנתבעים 1 ו-2 עשו שימוש בעמותה ככלי להתעשרות אישית וגנבו את כספי העמותה לאחר שהנפיקו קבלות מזויפות, טוענים הנתבעים כי המדובר בטענות שקריות, כי כל הכספים שהתקבלו בידי הנתבעים 1 ו-2 בקשר עם ניהול בית הכנסת או השימוש באולם, הופקדו בחשבון העמותה ו/או שמשו על פי הוראות ועד העמותה לצורכי בית הכנסת.

טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי אין לטענות אלו כל קשר לטענות המרכזיות, מי הם חברי העמותה, האם ועד העמותה הנחזה מכר את בית הכנסת, האם העמותה קבלה כספים באופן אישי, ומהם הזכויות של מתפללי בית הכנסת.

1. לאור האמור לעיל טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי כחברי עמותה לא ניתן לסלקם מהמקום, כשגם אם יוכח כי אינם חברי עמותה לא ניתן לסלקם לאור הסכם אשר נכרת בין הצדדים בהתנהגות תחת ההסכם משנת 2005, מכוחו הינם בעלי זכות שימוש בלתי מוגבלת בבית הכנסת.

עוד מוסיפים הנתבעים כי בין אם ההסכם תקף ובין אם לאו, ואפילו לא היו הנתבעים חברי עמותה, בית הכנסת הוא מוסד ציבורי שנבנה על קרקע ציבורית ואין ביכולת מאן דהוא למנוע כניסתו של ציבור למקום על מנת להתפלל בו.

1. בכל הקשור לתביעה הכספית טוענים הנתבעים כי לא רק שלא הוכח נזק, ולא רק שלא ניתן פירוט מינימלי, אלא שלא ניתן להבין בגין מה נתבעים הכספים, והטענות נטענו בעלמא. עוד טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי התביעה בעניין זה מתייחסת לתקופה החל משנת 2010, תקופה בה לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים.
2. במסגרת התביעה שכנגד התבקש פסק דין הצהרתי ולפיו חברי קהילת "יד גרבסקי ימין צדק", שהם המתפללים הקבועים בבית הכנסת, הם חברי עמותה לכל דבר ועניין, ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים שכנגד לעשות כל פעולה שיש בה בפועל משום מכירה של בית הכנסת ו/או העמותה ולהכריז כי העסקה עם חסידי גור פסולה, ולחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעים שכנגד פיצוי בגין הנזקים הממוניים שגרמו להם ועוגמת הנפש.

דיון ומסקנות:

מבוא;

1. אין חולק כי בענייננו התובעת זכאית להחזיק במקרקעין מכוח הקצאה אשר ניתנה לה על ידי עיריית בני ברק.
2. עיקר המחלוקת בתביעות שבפניי, התביעה והתביעה שכנגד, עוסקת בזכותם של הנתבעים והתובעים שכנגד במבנה בית הכנסת ובעמותה, ובהתנהלותו של ועד העמותה בכל הקשור לעמותה ולבית הכנסת.
3. בעוד לטענת התובעת והנתבעים שכנגד, זכות השימוש אשר ניתנה לאברכים מהקהילה הליטאית בבית הכנסת לצורכי תפילה במניין נפרד במסגרת הסכם משנת 2005, בוטלה כדין בהתאם להוראות ההסכם, ועל כן ניתן לפנות את הנתבעים מהנכס, טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד כי עומדת להם זכות חוקית להחזיק בנכס מכוח היותם חברי עמותה, כשמכל מקום ההסכם משנת 2005 התבטל בהתנהגות הצדדים ובמציאות שנהגה בפועל, ותחתיו נחתם הסכם חדש מכוחו הנתבעים הינם בעלי זכות שימוש בלתי מוגבלת בבית הכנסת.
4. לטענת הנתבעים והתובעים שכנגד, טענה אשר מצאה מקום נרחב בסיכומיהם, התובעת והנתבעים שכנגד בחוסר תום לב בצעו עסקה לפיה השליטה בעמותה ובבית הכנסת תועבר לחסידי גור תמורת תשלום כספי, עסקה אשר יצרה הכרח לסלקם מן המקום (19 עמ' מתוך סיכומיהם של הנתבעים הוקדשו לביסוס הטענה לקיומה של עסקה בין חסידי גור לוועד העמותה).
5. הטענות הנטענות על ידי הנתבעים והתובעים שכנגד אשר לעסקת מכירה בין ועד התובעת וחסידי גור, הינן טענות אשר תומכות בטענה כי למעשה סילוקם ע"י התובעת והנתבעים שכנגד נעשה בחוסר תום לב ובאופן בלתי חוקי. הנתבעים מלינים על התנהלות ועד העמותה.

אעמוד על השאלות העומדות במחלוקת בין הצדדים:

1. מהו תוקפו של ההסכם שנחתם בין 10 אברכים מהקהילה הליטאית, ביניהם הנתבע 1 (הוא התובע שכנגד 1) ועוד 3 נתבעים נוספים שבפניי? האם ההסכם התבטל ונכרת תחתיו הסכם אחר בהתנהגות במסגרתו יחסי הצדדים הורחבו מעבר לאמור בהסכם ובניגוד לאמור בו, ומכוחו הינם בעלי זכות שימוש בלתי מוגבלת בבית הכנסת?
2. על מי חל ההסכם? האם על כלל הנתבעים או שמא רק על ארבעת הנתבעים שבפניי החתומים על ההסכם?
3. האם הנתבעים הינם חברי עמותה?
4. האם התנהלותו של ועד העמותה הייתה כדין, והאם הוכחה בפניי קיומה של עסקת מכירה בין הנתבעים שכנגד לבין חסידי גור?
5. הגם וטענות התובעת יוכחו כנכונות, האם ניתן ליתן לתובעת סעד של סילוק יד ולהורות על פינוי הנתבעים מהמקום בהיותו נכס המשמש בית כנסת?

התשתית הנורמטיבית:

כריתת חוזה ושינויו דרך התנהגות;

1. חוזה יכול להכרת דרך התנהגות הצדדים ונוצר עם התרחשות ההתנהגות או ביצוע המעשה, כשבהתאם אף רצון צדדים לשים קץ לחוזה יכולה להילמד בדרך של התנהגות ואינה דורשת הודעה פורמלית(ראה ג .שלו דיני חוזים-החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, דין הוצאה בע"מ, עמ' 217- 221, וכן ע"א 2409/10 אילנה מגורי נ' ראובן מלאכי, שם בוטל חוזה עקב התנהגות הצדדים [פורסם בנבו] (23.8.12)).
2. על מנת לקבל טענה של שינוי חוזה בהתנהגות, כוונת הצדדים לסטות מן ההסכם צריכה להיות ברורה ומפורשת, לה שותפים שני הצדדים (ראה ע"א 5630/90 צבי תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ [פורסם בנבו] (17.5.93)).

העמותה, מוסדותיה, והחברות בה;

1. לכל עמותה תקנון המסדיר את מערכת היחסים בין העמותה לחבריה ובין חברי העמותה בינם לבין עצמם. עמותה יכולה לאמץ את "התקנון המצוי" הנמצא בתוספת הראשונה לחוק העמותות, ויכולה לנסח תקנון מיוחד המוגש עם בקשת המייסדים לרישומה. במצבים בהם לא הוגש תקנון על ידי המייסדים התקנון המצוי משמש כברירת מחדל. כמו כן, במצבים בהם הוגש תקנון על ידי המייסדים אולם נמצאה בו לקונה מלאה או חלקית בעניין מסוים, או במצבים בהם עניין מסוים מוסדר בהם באופן לקוי כך שנוגד את הוראות החוק, על החסר או הליקוי יחול התקנון המצוי.
2. בשנת תשנ"ו 1996 התקבל תיקון מס' 3 לחוק העמותות אשר בין היתר החליף את ס' 12 לחוק וקבע את סעיפים 12(א) ו-12( ב) בו. במסגרת ס' 12(א) לחוק העמותות מנה המחוקק הוראות סעיפי חוק החייבות להתקיים במסגרת התקנון הרשום, ביניהן התאגדות למטרה חוקית שאינה מכוונת לחלוקת רווחים בין חברי העמותה ושמטרתה העיקרית אינה עשיית רווחים (ס' 1 לחוק), כשירות לחברות בעמותה (ס' 15 לחוק), איסור התניית פרישתו של חבר אלא במתן הודעה זמן סביר מראש (ס' 16(1), איסור הוצאת חבר מהעמותה שלא מהטעמים אשר פורטו בתקנון והחובה למתן הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו (ס' 16(2)), מועדים לכינוס האסיפה הכללית הרגילה וחובת ניהול פרוטוקולים של ישיבות העמותה (ס' 20 ו-23 לחוק), חובת הנאמנות של חברי ועד העמותה, העברתם מכהונתם וחובת ניהול פנקס חברי ועד (ס' 27- 19 לחוק), איסור חלוקת רווחים לחברי העמותה (סעיף 34(ג)).
3. בנוסף, סעיף 12(א) קובע סעיפים מתוך התקנון המצוי אשר חובה לכלול במסגרת כל תקנון רשום, וביניהם, החובה של כל אדם החפץ להצטרף לעמותה להגיש לוועד העמותה בקשה בכתב בנוסח אשר נקבע בתקנון המצוי, סעיפים 1(א) ו(ב) לתקנון המצוי, תפקידיה של האסיפה הכללית הרגילה, מספר חברי העמותה.
4. תנאי החברות בעמותה ופקיעתה, קבלת החברים לעמותה, פרישתם והוצאתם, הינם עניינים הקבועים בס' 16 לחוק העמותות תש"ם-1980 (להלן: "חוק העמותות"), אשר קובע כדלקמן:

"התנאים לחברות בעמותה, פקיעת חברות, קבלת חברים, פרישתם והוצאתם יהיו לפי הוראות התקנון, ואולם –

1. לא תותנה פרישתו של חבר אלא במתן הודעה זמן סביר מראש;

2. לא יוצא חבר אלא מן הטעמים שפורטו בתקנון ולאחר שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו.".

1. כאמור בחוק העמותות, נושא החברות בעמותה, קבלת חברים, פרישתם והוצאתם מהעמותה, ייקבע במסגרת התקנון של העמותה, למעט שני תנאים החייבים להתקיים ואשר העמותה אינה יכולה לשנותם במסגרת תקנונה. האחד, כי פרישתו של חבר בעמותה לא תותנה בתנאי כלשהו מלבד זאת שעליו להודיע זמן סביר מראש על פרישתו, והשני, כי חבר יוצא מן העמותה רק בהתקיים הטעמים אשר פורטו בתקנון ולאחר שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו.
2. אשר לצירוף חברים חדשים כחברי עמותה, בה"פ (ת"א) 1631/09 מני דבוש נ' הרצל כחלון [פורסם בנבו] (15.1.12), עמדה לבחינה הצטרפות חברים חדשים בסמוך לפני עריכת הבחירות לוועד העמותה. כב' השופט בנימיני עמד על כך כי אין איסור עקרוני לצרף את החברים אף בשלב זה , ובלבד שקבלת החברים נעשתה לפי התנאים הקבועים בתקנון העמותה, כי מדובר בהצטרפות אמיתית ובתום לב, וכי אפשרות ההצטרפות פתוחה בפני כל מי שעומד בתנאים להתקבל כחבר בעמותה.
3. בהתאם לס' 19 לחוק העמותות, לכל עמותה יש את המוסדות הבאים: אסיפה כללית, ועד וועדת ביקורת, ויכולים להיות לה מוסדות נוספים בהתאם לתקנונה.

ס' 25 לחוק העמותות מעגן את תפקידו של ועד העמותה, לנהל את ענייני העמותה, ומקנה לו אף סמכות שיורית לבצע כל פעולה אשר לא נתייחדה לפי החוק או במסגרת תקנון העמותה לאסיפה הכללית או לאחד ממוסדותיה.

1. בה"פ(ת"א) 1589/09 סמדר וינרב נ' אדרת אבשלום ([פורסם בנבו] (09.11.11)), עמדה כב' השופטת רות רונן על עצמאותם של חברי ועד העמותה, וכך קבעה:

"הכלל הוא, כי האסיפה הכללית אינה רשאית להתערב בפעולותיו של הוועד, שיוחדו לו על פי תקנון העמותה, והיא אינה מורשית לפגוע בעצמאותם של חברי הוועד, המנהלים את ענייני העמותה. אף שחברי הוועד נבחרים על ידי האסיפה הכללית (סעיף 26 לחוק העמותות), הם אינם שלוחים שלה, אלא שלוחי העמותה כאישיות משפטית נפרדת, והם רשאים להתעלם מהחלטות האסיפה הכללית בענייני ניהול, שכן אין היא רשאית להתערב בסמכויות הוועד (ת.א. (מחוזי ירושלים) 176/92 מרג'י נ' תנועת ביחד, פ"מ תשנ"ג (3) 89, 102 (1993) (להלן: "עניין מרג'י"); והשוו לעניין זה מתחום דיני החברות: יוסף כהן, דיני חברות 86 (1991)). הדרך היחידה הפתוחה בפני האסיפה הכללית, היא בביטול סמכות הוועד על ידי שינוי התקנון או העברת הוועד מתפקידו, בדרכים הקבועות בתקנון (ראו לעניין זה, דיני עמותות להלכה ולמעשה, בעמ' 317)".

1. חובת הנאמנות של חברי ועד העמותה נגזרת מס' 27 לחוק העמותות הקובע:

"על חברי הועד לפעול לטובת העמותה במסגרת מטרותיה ובהתאם לתקנון ולהחלטות האסיפה הכללית."

סילוק יד/פינוי ממבנה בית כנסת;

1. ס' 16 לחוק המקרקעין תשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע:

" בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין."

1. נשאלת השאלה האם העובדה כי נכס מקרקעין משמש בית כנסת אמורה להשפיע על גורלו המשפטי, בין היתר, על מתן הסעדים בתביעות הנוגעות למקרקעין. בפס"ד בעניין עמותת פא"י נדרש ביהמ"ש לתביעה לסילוק יד מנכס אשר שימש בין היתר מקום תפילה, שם כב' השופט גיא היימן התייחס למהותו של הנכס וקבע כי שימוש שלא הותר אינו מוגבל, אך משום שזהו שימוש לבית כנסת, וכי אין המבנה קונה לו חסינות אך משום היותו בית תפילה, וזאת מבלי לגרוע ממעמדו של בית הכנסת כמקום תפילה ומחשיבותו לציבור. עוד יש לזכור את ההלכה הידועה לפיה, ככלל יש לנהוג במשנה זהירות ביחס לקביעה כי רשות היא בלתי-הדירה, וזכות שכזו תוסק אך במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראה דברי השופט זילברטל בעניין עא 6757/13 מרים אביטסם נחום נ' מדינת ישראל - רשות הפיתוח [פורסם בנבו] (19.8.15).

מן הכלל אל הפרט:

ההסכם;

1. בענייננו בשנת 2005 נחתם הסכם בין התובעת, עמותת יד גרבסקי, לבין הנתבע 1 ו-9 אברכים נוספים, אשר חלקם הינם נתבעים במסגרת תביעה זו (נספח 18 לכתב התביעה המתוקן). במסגרת ההסכם ניתנה לאברכים זכות חוזית לשימוש במבנה בית הכנסת לצורכי תפילה בלבד (ס' 3 להסכם).

הוסכם כי תפילת הנתבעים, שכונו בהסכם אברכים, תערך במניין נפרד בימות החול, וכי בשבתות יהיו רשאים להצטרף למניין המתקיים על ידי מתפללי בית הכנסת.

עוד הוסכם, כי הוראות ההסכם יחולו על צדדי ג' אשר יבואו להתפלל במניין עם האברכים והטילו חובה על האברכים ליידע את צדדי ג' על הוראות ההסכם (ס' 15 להסכם).

זכות השימוש שניתנה לאברכים, ניתנה ללא תמורה ומתוך אינטרס של התובעת כי בבית הכנסת ימשיכו להתקיים תפילות סדירות במניין גם בימות החול (ראה נספח 17, הקדמה להסכם ס' 2 להסכם וס' 4 להסכם וכן עדותו של מר פריינוביץ פרוטוקול דיון מיום 14.1.16 עמ' 50 שורה 11).

במסגרת ס' 6 להסכם הובהר לאברכים כי אין במתן רשות השימוש לצורכי תפילה כדי ליצור לאברכים כל זכות ו/או חזקה ו/או תביעה ו/או טענה כנגד בית הכנסת.

1. במסגרת ס' 7 להסכם עוגנה זכות ביטול הרשות, וכך נקבע:

"בידי בית הכנסת הזכות לדרוש מן האברכים להפסיק ולהתפלל במבנה בית הכנסת מכל סיבה שהיא וללא כל נימוק וזאת על ידי מתן הודעה מוקדמת לאברכים של 7 ימים מראש, וכי אז על האברכים להחזיר את מפתחות מבנה בית הכנסת לבית הכנסת מיד עם הפסקת תפילתם במבנה, כאמור."

1. מכאן, כי לפי לשון ההסכם ניתנה לאברכים ולאנשים נוספים אשר יגיעו להתפלל עימם זכות שימוש בנכס לצורכי תפילה, מבלי שזכות זו ע"פ ההסכם תעניק להם זכות נוספת, תוך מתן אפשרות לתובעת לבטל את הזכות תוך 7 ימים מראש.
2. אלא שבענייננו, טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד שתי טענות בנוגע להסכם.

הטענה האחת, כי להסכם אין כל משמעות, שכן לא הוכח שהצדדים התנהגו לפיו והוא בוטל בהתנהגות הצדדים ובמציאות שנהגה בפועל כשנתיים לאחר כריתתו, כשתחתיו נכרת הסכם חדש.

הטענה השנייה, כי אין בכוחו של הסכם עליו חתומים 4 מהנתבעים, כדי לחייב למעלה מ-60 הנתבעים האחרים אשר אינם חתומים על ההסכם ולא הוכח כי ידעו כלל על קיומו.

1. אתייחס לכל אחת מהטענות.
2. אשר לטענה כי ההסכם בוטל בהתנהגות הצדדים ותחתיו נחתם הסכם חדש, סבורני כי לא ניתן לקבל טענה זו, ודינה להידחות.
3. ראשית, לא ניתן ללמוד מגרסת הנתבעים על השתלשלות העניינים מיום החתימה על ההסכם ועד מועד ביטולו.

לטענת הנתבעים ההסכם התייתר והפך ל"אות מתה" תוך כשנתיים מיום חתימתו עם התהדקות יחסי האמון בין הצדדים.

עיון בתצהירי הנתבעים מגלה כי דווקא הנתבע 1 החתום על ההסכם מול התובעת לא התייחס בתצהירו לחתימה על ההסכם, נסיבותיו וביטולו, ועניין זה הובא דווקא בתצהירו של מר אלקנה בטיסט, אחיו.

אלא שמעדותו של מר אלקנה בטיסט מטעם הנתבעים ומעדות הנתבע 1, עולה כי מר אלקנה בטיסט הצטרף כמתפלל בבית הכנסת כשנתיים לאחר הביטול הנטען של ההסכם וכארבע שנים לאחר חתימתו.

כך מר אלקנה בטיסט אישר בעדותו כי לא היה בעל תפקיד בבית הכנסת כי התחיל להתפלל בביהכ"נ רק בשנת 2009, עובדה אשר אף אינה מופיעה בתצהירו, וכי הדברים האמורים בתצהירו על ניהול ענייני בית הכנסת לרבות ענייני כספים שמע מאחיו, הנתבע 1, ומהנתבע 2 (פרוטוקול דיון מיום 27.6.16 עמ' 312, שורות 16- 29).

בעדותו טען מר אלקנה בטיסט כי ראה את ההסכם עוד טרם חתימתו, כי היה מעורב בענייני בית הכנסת והעמותה, כי בקשו ממנו להצטרף לעמותה לניהול ביהכ"נ וכי לקחו את פרטיו כדי לצרפו עוד בשנים 2005- 2006, אלא שעדות זו אינה נתמכת בדבר ואינה עולה בקנה אחד עם כך שאינו חתום על ההסכם ואף לא נמנה על מתפלליו הקבועים של ביהכ"נ בשנים הסמוכות לחתימתו, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לעובדות אלה (שם, עמ' 313 שורות 6- 30, עמ' 315 שורות 16- 32, עמ' 316 שורות 1- 13).

תמוה הוא כי שעה והנתבע 1 חתום על ההסכם, דווקא מר אלקנה בטיסט אשר הצטרף למניין התפילות שנים לאחר החתימה על ההסכם ושמספר שנים אף לאחר שלטענת הנתבעים בוטל ההסכם, הוא אשר נתן תצהיר הנוגע לחתימת ההסכם ונסיבותיו.

משנשאל הנתבע 1 לעניין זה, הפנה את האצבע לעורך הדין כשהוא לא מבין מדוע אחיו חתם על תצהיר בעניין זה ולא הוא, כשהוא אף נפגע מהעניין (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 244 שורות 16- 27).

מעבר לאמור בעדותו של הנתבע 1, מצאתי את עדותו של מר אלקנה בטיסט אשר להסכם בלתי קוהרנטית, מצאתי כי טענות רבות אשר העלה בעדותו אינן מופיעות בתצהירו, ואף טענות שהעלה בעדותו אינן עולות בקנה אחד עם גרסת הנתבעים עצמם.

כך העובדה שהשתתף בניסוח ההסכם, והעובדה שהשתתף באסיפות חברי העמותה אינן מופיעות בתצהירו. כך בעוד בתצהירו אינו חולק על העובדה כי ההסכם משנת 2005 נכרת ונחתם אלא שלטענתו הפך "לאות מתה" עקב התנהגות הצדדים והמציאות בפועל כטענת הנתבעים, בעדותו טען כי היה שותף לעריכת והצעת ההסכם כשההסכם מעולם לא נחתם לאור סירוב העמותה לחתום עליו. בהמשך עדותו טען טענה נוספת אשר אף היא לא באה בתצהירו, כי ההסכם חל רק על ימות החול ועל הפעילות הנפרדת בבית הכנסת ולא על הפעילות המשותפת במהלך השנים.

משעומת מר אלקנה בטיסט מספר פעמים בעדותו לכך שטענותיו אינן מופיעות בתצהירו הפנה את האצבע לעורך הדין אשר קובע אילו דברים לכתוב בתצהיר ומה לא, כשטען כי לו היו הוא תוקף את הדברים היה תוקפם בצורה אחרת (פרוטוקול דיון מיום 27.6.16, עמ' 316 שורות 5- 32).

מכאן, שעה שאף לטענת מר אלקנה בטיסט ולטענת הנתבע 1, מר אלקנה בטיסט הצטרף לבית הכנסת בשלב מאוחר יותר ולאחר הביטול הנטען של ההסכם, שעה שלא הוכח בפניי כי מר אלקנה בטיסט היה כלל מעורב בחתימה על ההסכם ועל נסיבותיו כאמור לעיל, שעה שפרשנותו אף אינה עולה בקנה אחד עם הנאמר בתצהירו, כשתצהירו על פי דבריו נכתב ע"פ אילוצים של עורך הדין, שעה שגרסתו בנוגע להסכם מלבד זאת שסותרת את הוראות ההסכם ובעיקר את הוראות ס' 4 להסכם, אינה קוהרנטית ואף אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעים כאמור בכתב הגנתם ועם עדותו של הנתבע 1 החתום על ההסכם כי ההסכם בוטל על ידי התנהגות הצדדים והמציאות בפועל, קשה לקבלה, ונראה כי היא עומדת לבדה (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 243 שורות 25- 29).

1. שנית, לא הוכח בפניי כי התובעת בניגוד לטענת נתבעים ולתובעים שכנגד ראתה באיזה שהוא שלב את ההסכם כמבוטל.

הנתבע 1 החתום על ההסכם ואשר העיד כי היה ממארגני ההסכם, טען בעדותו כי ההסכם התפוגג לאחר זמן קצר, כשלאחר מס' חודשים כל המציאות השתנתה (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 243 שורות 25- 32).

משנשאל הנתבע 1 האם המציאות מבטלת הסכמים העיד כי המציאות הייתה מעבר לכל דמיון ובטלה את ההסכם כשלא היה צורך להכריז על בטלות ההסכם. עוד הוסיף כי דברים הכתובים בהסכם לא עמדו במבחן המציאות (שם, עמ' 244 שורות 1- 9).

אכן דפוס פעולה ממושך יכול להעיד על שינוי ההסכם בהתנהגות, אלא שבענייננו לאחר עיון בכלל הראיות אשר הובאו בפניי ושמיעת עדויות הצדדים סבורני כי קשה לקבל את הטענה כי ההסכם בוטל תוך כשנתיים, ובכלל. מעבר לכך כי לא הובאה בפניי כל אסמכתא אשר יש בה כדי להעיד על כוונת התובעת לבטל את ההסכם שנחתם מול האברכים , התנהגות הצדדים מלמדת כי לתובעת היה ברור כל העת כי ההסכם הינו בתוקף, כי התובעת דרשה את אכיפתו, כי הרחבת ההסכם לטובת האברכים ובכלל זה העברת ניהול בית הכנסת לידי האברכים מהקהילה הליטאית, נעשה כתוצאה מיחסים טובים בין הצדדים ואינטרסים משותפים, כי התובעת בכל העת עשתה הבחנה בין העמותה למתפללי בית הכנסת ובין ניהול העמותה לבין ניהול בית הכנסת, כי בעת שהתובעת סברה כי קיימים אי סדרים על ידי הנתבעים פנתה למתפללי בית הכנסת מהקהילה הליטאית והביעה את מורת רוחה עד לביטול ההסכם בהחלטת ועד העמותה. פעולות אלו לא רק שאינן מלמדות על ביטול ההסכם ושינויו אלא מלמדות על השתלטות של האברכים מהקהילה הליטאית ובעיקר הנתבעים 1 ו-2, על מבנה בית הכנסת בניגוד לזכות השימוש אשר ניתנה להם בהתאם להסכם שנחתם עימם.

אבחן כעת את האדנים עליהם מבקשים הנתבעים והתובעים שכנגד לסמוך את טענתם כי ההסכם משנת 2005 בוטל בהתנהגות, וכי נחתם תחתיו הסכם אחר בהתנהגות.

ניהול בית הכנסת;

1. לגרסת הנתבעים והתובעים שכנגד, השתלבות האברכים בניהול בית הכנסת מעידה על שינוי ההסכם, ועל היותם חברי עמותה. לטענת הנתבעים הנתבע 1 מונה כבר בשנת 2006 כגבאי בית הכנסת, כשהנתבע 2 מונה מס' שנים אחריו.
2. בעניין זה טענו התובעת והנתבעים שכנגד כי נוכח גילם המבוגר של חברי העמותה והעדר זמן לטפל בענייני בית הכנסת בשנת 2010, ניתן לנתבעים 1 ו-2, הם התובעים שכנגד, תפקיד של מתפעלי ביהכ"נ, תפקיד המקביל לגבאות, כשהוסכם כי הכספים אשר ייכנסו בקשר לתפעולו של ביהכ"נ יעברו דרך חשבון העמותה.
3. לאחר עיון במסכת הראיות אשר הונחה בפניי ושמיעת עדויות הצדדים, שוכנעתי לקבל את גרסת התובעת והנתבעים שכנגד כי מינויים של הנתבעים 1 ו-2 כגבאי בית כנסת נעשה על ידי ועד העמותה בשנת 2010, כשאם נעשו אי אילו פעולות על ידי הנתבעים והתובעים שכנגד טרם מועד זה שלא כחלק מהתחייבותם במסגרת ההסכם לשמור על מתקני בית הכנסת בכללותם (ס' 8 להסכם), הן נעשו מיוזמתם בהיותם מתפללים קבועים בבית הכנסת מבלי לקבל את אישור ועד העמותה, ולא מתוקף ביטול הסכם 2005 ושינויו, ו/או הפיכת הנתבעים והתובעים שכנגד לחברי עמותה.
4. בס' 26ד' לתצהירו מצהיר מר אלקנה בטיסט כי החל משנת 2006 הועבר ניהול בית הכנסת לידי האברכים, כשבתחילה מונה תובע 1 כגבאי ובשלב מסוים נוסף אף נתבע 2. בסיכומיהם טענו הנתבעים והתובעים שכנגד כי הנתבע 2 צורף בשנת 2008.

אלא שהנתבעים לא צרפו כל אסמכתא מטעמם אשר תתמוך בגרסתם כי מעשה המינוי נעשה כבר בשנת 2006, כשגרסתם בעניין המינוי, כפי שעולה בעדויותיהם אינה קוהרנטית.

מר אלקנה בטיסט אשר הגיש תצהיר בעניין, העיד כי אחיו, הנתבע 1, מונה בשלבים מאוד מוקדמים, כשבמשך הזמן הם התבקשו ע"י הוותיקים לקחת את המושכות של ניהול בית הכנסת ואת כל העול הכספי והארגוני.

משעומת עם כך שלטענת התובעת הנתבעים 1 ו-2 מונו כגבאים רק משנת 2010, השיב בתחילה כי זה ייתכן רק בנוגע לנתבע 2, ובהמשך עדותו כי יכול להיות שגם לנתבע 1, כשלא לא יודע מה הייתה בדיוק ההגדרה (פרוטוקול דיון מיום 27.6.16 עמ' 323 שורות 1- 8).

1. משנשאל הנתבע 1 לעניין זה העיד כי בשלב מסוים, ותיקי בית הכנסת אמרו להם בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי ייקחו את הניהול של המקום לרבות אחריות על ההכנסות ההוצאות והקבלות. בהמשך עדותו העיד כי הוא חושב שמונה בשנת 2006. משעומת עם כך כי במסמכים הכתובים אין תיעוד לכך כי החלו את תפקידם לפני שנת 2010, השיב כי אולי לא ממש מדייק בשנה אך באזור זמן זה כבר ניהל את בית הכנסת בפועל. בהמשך עדותו משהובהר לו בהקשר של התובעת כי הכוונה היא לעניינים התפעוליים של בית הכנסת לרבות גביית כספים, השיב כי לא מדובר על נושא גביית כספים אלא הכוונה הייתה לניהול השוטף של בית הכנסת. משנשאל שוב איך אין תיעוד לכך השיב שהוא חושב שיש הרבה תיעוד. (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 246 שורות 16- 20).

נשאלת השאלה, אם אכן ישנו תיעוד גדול מדוע זה לא הוצג בפני ביהמ"ש?

בהמשך עדותו, אף אישר הנתבע 1 כי למעשה לא היה אירוע ספציפי במסגרתו קבל את הניהול בשלב זה. כך משנשאל הנתבע 1 מי מינה אותו לגבאי השיב כי הקהל מינה אותו. משנשאל האם לא ועד העמותה מינה אותו השיב כי הוא היה החלק הפעיל, ולכן דחפו אותו וכך מטבע הדברים נוצר כי הוא הגבאי. בהמשך עדותו העיד כי המציאות הפכה אותו לגבאי ביוזמה של ותיקי העמותה ובעידוד והסכמה אחר כך של המתפללים שהצטרפו. בהמשך משעומת עם כך שוועד העמותה מינה אותו ונשאל מיהו אותו ציבור עליו הוא מדבר, ואיך הציבור בא לידי ביטוי, לא הצליח לענות עד שנשאל על ידי ביהמ"ש ואז אישר כי לא היה אירוע מכונן בעניין זה (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 252 שורות 17- 32, עמ' 253 עמ' 254 שורות 1- 14).

1. הנתבע 2 העיד כי מרגע שנכנס אמרו לו כי הוא שותף לכל דבר ועניין, כשהמציאות הוכיחה כי היה שותף הן בניהול העמותה הן בניהול בית הכנסת ובהכל, אלא שבהמשך עדותו הסביר כי את מינוי כגבאי קבל כשנה וחצי לאחר הצטרפותו כמתפלל בבית כנסת, היינו בסוף שנת 2009- 2010 על ידי כל חברי העמותה במסגרת ישיבה משותפת, ואישר אף הוא כי לא ראה כל החלטה כתובה בעניין (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 271 שורות 11- 14, עמ' 273 שורות 1- 17, עמ' 279 שורות 1- 10).

מכאן, למעשה גם לגרסתם של הנתבעים 1 ו-2 אין כל תיעוד למינויים טרם שנת 2010 כטענת התובעת, ומעדות הנתבע 2 עצמו עולה כי מינויו היה בשנת 2010.

נראה כי הנתבעים והתובעים שכנגד מבלבלים בין ניהולו השוטף של בית הכנסת בשל היותם מתפללים במקום והצורך לשמור על מתקניו של בית הכנסת, לבין ניהול העמותה או צירופם לעמותה.

1. המסמכים אשר צורפו על ידי הצדדים תומכים בגרסת התובעת כי מינויים הפורמלי של הנתבעים 1 ו-2 כגבאי בית כנסת, ובכלל זה העברת ניהול כספי בית הכנסת לידיהם, היה רק בשנת 2010 כחלק מהחלטת ועד העמותה להעניק סמכויות ניהוליות של בית הכנסת, להבדיל מניהול העמותה והחברות בה, לידי קבוצה רחבה של אברכים אשר התפללו בבית כנסת באופן קבוע, לאחר שמספר אברכים בודדים נטלו לידם את השליטה בבית הכנסת מיוזמתם.

כך ניתן לראות כי בתמליל פרוטוקול דיון העמותה מיום 9.3.10 הובהר כי הועד רשאי להאציל סמכויות ניהוליות לאברכים בלי שיהיו חברי עמותה והם יעבדו יחד בשיתוף פעולה (נספח 55 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד).

כך כפי שניתן ללמוד ממכתבים שנשלחו מטעם חברי העמותה, האחד מכתב ממר פריינוביץ לנתבעים 1 ו-2 (ראה נספח 20 לתצהירו של מר אלקנה בטיסט) מיום ב' בחשוון תש"ע (20.10.09), והשני ממר לנג משה ומר ליבוביץ מייסדי העמותה לקהל מתפללי בית הכנסת (נספח 21 לתצהירו של מר אלקנה בטיסט) מיום כ"ד אייר תש"ע (8.5.10),חברי העמותה היו מעוניינים בהעברת הסמכות הניהולית והתפעולית של בית הכנסת לידי קבוצה רחבה של אברכים המתפללים בבית הכנסת, ובמסגרת זו עשו הפרדה מוחלטת בין ניהול בית הכנסת לבין ניהול העמותה והחברות בה.

1. כפי שעולה מנספח 20 לאור שביעות רצון מפעילות האברכים, העמותה הייתה מעוניינת לקדם את השותפות עם האברכים ובשלב הראשון להעביר אחריות ניהולית ותפעולית לידי 9-11 אברכים, כשחברי העמותה הביעו את חוסר נכונותם כי שניים או שלושה אברכים יהיו 'בעלי בית' פרטיים על בית הכנסת. עוד נכתב מפורשות כי בשלב השני לאחר תקופה בה כולם ייווכחו לפעילות תקינה של ההנהלה הרחבה, יפעלו להעביר את ניהול העמותה לחברי הנהלת בית הכנסת מקרב האברכים. הנתבע 1 אישר כי זוכר את המכתב וכי קבלו לידיו (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 254 שורות 19- 31). הנתבע 2 אף הוא אישר קבלת המכתב (עמ' 276 שורות 1- 10).

מכתב זה אשר הופנה לנתבעים 1 ו-2 מעיד כי על אף והעמותה הייתה מרוצה מפעילות האברכים אשר התפללו בבית הכנסת, והייתה מעוניינת בהמשך שיתוף פעולה, היא הביעה מורת רוחה מהשתלטות של אברכים בודדים על בית הכנסת והביעה רצון להעברת הסמכות לקבוצה רחבה של אברכים. כמו כן, העברת ניהול העמותה בשלב מאוחר יותר לידי מי מחברי ההנהלה הותנתה בהתנהלות תקינה מצד האברכים, מה ששוכנעתי כפי שאפרט בהמשך פסק הדין שלא היה בענייננו.

1. מנספח 21 נלמד כי לאחר ההחלטה על צירוף אברכים צעירים למניין לאור המניין הקטן, צירוף בתנאים, והודות להשתלבות שלאברכים צעירים במניין, הוחלט על ידי רוב חברי העמותה למנות שבעה מתפללים מהצעירים הקבועים לתפקידים שונים, כי יקיימו ישיבה עם האברכים הנבחרים ולאחר מכן יפרסמו את שמותיהם.

הנתבע 1 העיד כי המכתב היה תלוי על קיר בית הכנסת וכי הוא ראה אותו בזמן אמת. לאחר שעומת עם תוכנו העיד כי וותיקי העמותה זלזלו במכתב, כי לא היה בו שום דבר מחייב, כשלא נעשה ניסיון לפענח האם כותב המכתב התכוון לחברי עמותה, חברי וועד העמותה, או למתפללים, כשהמציאות הינה מציאות.

הנתבע 2 אף הוא אישר כי המכתב הסתובב בבית הכנסת וכי קרא אותו. הנתבע 2 הסביר בעדותו כי המכתב יצא על ידי מייסדי העמותה לאחר שהתחילו חיכוכים בכמה נושאים ומייסדי העמותה רצו לעשות סדר בעניינים. אז מייסדי העמותה פנו אליהם על מנת לשבת ולסדר את העניינים, ולאחר ישיבה משותפת יצא המכתב.

מעבר לסתירה בין עדות הנתבע 1 לנתבע 2 בנוגע למכתב עצמו, אין כל תיעוד לכך כי מי מהאברכים היה שותף לכתיבת המכתב כטענת הנתבע 2 ,למינוי מי מהאברכים, ואף היה חבר עמותה באותה תקופה ובכלל, כפי שאפרט באריכות בהמשך פסק הדין.

כן ניתן ללמוד משתי הגרסאות אשר נתנו על ידי הנתבעים 1 ו-2 כי למעשה היו חיכוכים בין מייסדי העמותה למתפללי בית הכנסת.

1. סבורני כי מכתבים אלו אשר הובאו על ידי הנתבעים והתובעים שכנגד כתמיכה לגרסתם לשינוי ההסכם והפיכתם לחברי עמותה, דווקא מחזקים את גרסת התובעת והנתבעים שכגד כי חברי העמותה עשו הפרדה מוחלטת בין חברי העמותה למתפללי בית הכנסת ובין ניהול העמותה לניהול בית הכנסת, כי ניהול בית הכנסת נלקח על ידי מספר אברכים באופן לא פורמלי לאור היותם מתפללים במקום, דבר שלא מצא חן בעיני חברי העמותה, כשחברי העמותה בקשו לעגן את הניהול והתפעול בצורה פורמלית שלא על ידי מספר בודד של אברכים אלא על ידי הנהלה רחבה. כפי שניתן ללמוד מנספח 20 אומנם הייתה כוונה כי במידה ובית הכנסת ינוהל כראוי חברי העמותה יפעלו להעביר את אף את ניהול העמותה לידי מנהלי בית הכנסת, הם חלק מן המתפללים, אלא שבענייננו, לא הוכח בפניי כי אכן שינוי כזה נעשה על ידי העמותה, ולהיפך, דווקא שוכנעתי כי לאור התנהלותם של הנתבעים 1 ו-2 והשתלטותם על בית הכנסת, חברי העמותה בקשו לבטל את ההסכם עימם ולא הסכימו שהנתבעים יהפכו לחברי עמותה.

פעולות האברכים בבית הכנסת;

1. כאמור במסגרת ההסכם, מבנה בית הכנסת ניתן לאברכים לצורכי תפילה בלבד, תוך שניתנה במסגרתו התחייבות של האברכים לשמור על מתקני בית הכנסת, כשלא ניתן במסגרת ההסכם היתר להפעיל כולל ולהפעיל את אולם בית הכנסת.
2. לטענת הנתבעים והתובעים שכנגד פעולותיהם בבית הכנסת כהרחבה לאמור בהסכם ובניגוד לאמור בו, מעידים על שינוי ההסכם מול התובעת.
3. סבורני כי דין טענת הנתבעים והתובעים שכנגד כי פעולותיהם מעידות על שינוי ההסכם באופן שהוביל לביטולו, להידחות.

אני סבורה כי מהות ההסכם הינה הענקת אפשרות לאברכים להתפלל, מבלי לצרפם כחברי עמותה, תוך הותרת הסמכויות בידי העמותה וחבריה. עקרון זה לא בוטל ולא שונה.

אמנם במהלך הזמן הורחבו פעולות האברכים, חלקן בהסכמה וחלקן ביוזמת הנתבעים והתובעים שכנגד מעצם הימצאותם בבית הכנסת, חלקן בידיעת ועד העמותה וחבריה מתוך רצון טוב ואינטרס משותף של הצדדים, וחלקן ללא אישור ועד העמותה תוך ניצול הידיעה כי קיימת מחלוקת בתוך חברי העמותה עצמה ופנייה לחלק מחבריה בלבד, אולם לטעמי בכל הפעולות אין כדי להוביל לשינוי בעיקרון הבסיסי בהסכם , והוא כי האברכים הינם מקבלי הרשות בלבד, ואינם הופכים להיות חלק מהעמותה ואינם מצורפים לעמותה. אפרט מסקנתי.

1. לטענת הנתבעים בד בבד עם הדרישה לתשלום דמי חבר לעמותה, הוסרה המגבלה כי השימוש בבית הכנסת יהא לתפילות בלבד.

כך, כאמור בתצהירו של מר אלקנה בטיסט, קוימו שיעורי תורה בבית הכנסת מידי ערב ומידי שבת, הוקם בשנת 2009 כולל ערב על ידי מספר אברכים אשר הורחב אחר כך לשעות היום, ונעשה שימוש באולם המצוי במבנה בית הכנסת.

כך, על אף האמור בס' 12 להסכם כי אסור לאברכים לעשות כל שינוי במתקני בית הכנסת האברכים היו אחראים ע"פ בקשת העמותה להתקנת מזגנים וגנרטור לימי שבת וחג וכו'.

1. אלא שהנתבעים לא הוכיחו בפניי כי כל הפעולות אשר נעשו על ידם נעשו לבקשת העמותה או בהסכמת וועד העמותה, ולהיפך הוכח כי חלק מהפעולות נעשה בניגוד להסכמת העמותה וועד העמותה.
2. כך בעניין הכולל. בעניין זה טענו התובעת והנתבעים שכנגד כי הנתבעים 1 ו-2 הקימו בבית הכנסת מספר כוללים של אברכים וזאת מבלי שוועד העמותה נתן את הסכמת כי בבית הכנסת יופעלו כוללים. לטענתם כוללים אלו קבלו קצבאות שונות ואף תרומות אשר לא הועברו דרך חשבון העמותה (ס' 48 לתצהירו של מר פריינוביץ).

מר פריינוביץ העיד כי העמותה מעולם לא אשרה פתיחת כוללים אלא אפשרה שיעורי תורה כפי שנהוג בבתי כנסת (פרוטוקול דיון מיום 14.1.16 עמ' 50).

מנגד הנתבעים והתובעים שכנגד לא גילו גרסה אחידה בעניין פתיחת הכולל, כשלבסוף התברר מעדותו של הנתבע 2 כי הדבר נעשה בידיעת חלק מחברי העמותה, ללא אישור ועד העמותה ובידיעה כי קיימות מחלוקות בתוך חברי ועד העמותה.

כך בניגוד לתצהירו של מר אלקנה בטיסט כי כולל הופעל כבר משנת 2009, הנתבע 2 העיד כי הופעל כולל בבית הכנסת חודשיים לפני הפינוי בלבד.

הנתבע 2 העיד כי הפעלת הכולל נעשתה בהסכמת חברי העמותה משנשאל מי מחברי העמותה השיב כי בהסכמת מר פלד ומר דוצמינר. משנשאל כיצד אף אחד מהם לא אישר דבריו השיב כי אינו אחראי על דבריהם.

גם מר אלקנה בטיסט לא ידע להשיב בעדותו מי הסכים בעמותה להפעלת הכולל ומדוע אין הדבר רשום בתצהירו, כשכל שטען הוא כי ההסכם משנת 2005 לא היה רלוונטי (פרוטוקול דיון מיום 27.6.16 עמ' 322 שורות 5- 10).

בעדותו של הנתבע 2 משנשאל האם האברכים קבלו כסף מהפעלת הכולל, לאחר שהשיב בשלילה ונשאל שוב, עלתה גרסה אשר לא באה בתצהיריהם של הנתבעים והתובעים שכנגד, כי האברכים נתנו רשות לעמותה אחרת להפעיל כולל במקום. משנשאל הנתבע 2 מי הסכים לכך השיב כי מר פלד ומר דוצמינר. משהתבקש להסביר כיצד הכניסו עמותה שאינה קשורה לבית הכנסת השיב כי הכניסו אברכים ולא עמותה. בהמשך משנשאל האם בקשו אישור בכתב של ועד העמותה הסביר כי האברכים היו לומדים בבית הכנסת כל הזמן לא במסגרת כולל, כשמר פלד ומר דוצמינר עודכנו בעניין. משנשאל בעדותו מדוע בקשו אישור ממר פלד וממר דוצמינר ולא מועד העמותה, השיב כי מבחינת האברכים הם היו חברי ועד העמותה והם היו פעילים.

בהמשך עדותו אישר הנתבע 2 כי האברכים ידעו על המחלוקת בין חברי העמותה, ולמרות זאת לא פנו לקבלת אישור ועד העמותה אלא פנו לחברים מסוימים, הם מר פלד ומר דוצמינר, אשר הסכימו לקבלת אישורם בדברים הקשורים בניהול בית הכנסת.

1. לעניין אולם האירועים. גם בנוגע להפעלת אולם האירועים, לא הוכח בפניי כי הדבר נעשה לבקשת העמותה כטענת הנתבעים והתובעים שכנגד, עם זאת לא הוכחש כי העמותה הסכימה לתפעולו של האולם על ידי הנתבעים והתובעים שכנגד, בתנאי שהכספים יופקדו לחשבון העמותה.

מר פריינוביץ בסיפא של ס' 48 לתצהירו הצהיר כי בשלב מסוים החלו הנתבעים 1 ו-2 להפעיל את האולם בבית הכנסת כאולם שמחות תמורת תשלום לאנשים שונים אשר לא בהכרח מביהכ"נ מבלי לקבל את אישור ועד העמותה, כשהכספים שהתקבלו מאירועי השמחות לא הועברו לחשבון העמותה. בעדותו העיד כי העמותה נתנה לאברכים סמכויות תפעול ובין היתר סמכות לתפעול האולם, עניין אשר הוסדר במסגרת הפרוטוקולים של העמותה, אלא שהעניין מול האברכים התפוצץ לאחר שלא העבירו את הכספים הקשורים באולם לעמותה (פרוטוקול דיון מיום 14.1.16 עמ' 55 שורות 10- 29). משעומת עם האמור בס' 48 לתצהירו חזר והסביר כי האולם הושכר לאנשים שונים אשר לא בהכרח נמנים עם מתפללי ביהכ"נ ומידע זה הוסתר מהעמותה. כך העיד אף כספים שהתקבלו מהשכרת האולם הוסתרו מהעמותה (שם, עמ' 56 שורות 12- 21). משנשאל איך השכרת האולם מתיישבת עם ס' 9 להסכם משנת 2009 שם נכתב כי האולם לא יעמוד לרשות האברכים, הסביר כי היה אינטרס משותף של הצדדים כשלפעמים בשביל הזוגיות יש לוותר האחד לשני. עוד הסביר כי חשבו שהאברכים יגדילו את רווחי העמותה אלא שהכספים לא הוכנסו לחשבונה (שם עמ' 57 שורות 4- 8).

1. דברים אלו מתיישבים עם גרסת התובעת בכללותה ועדותו של מר פריינוביץ במקום אחר, כי הגם ופעילותם של האברכים חרגה באופן זה או אחר מההסכם, לאור היחסים הטובים בין חברי העמותה לבין האברכים, והאינטרס של העמותה כי יתקיימו מניינים בבית הכנסת, חברי העמותה לא הקפידו על קוצו של יוד בכל הקשור לניהול בית הכנסת (פרוטוקול דיון מיום 14.1.16 עמ' 50 שורות 2- 15).

מר ליבוביץ העיד כי בזמן מסוים העבירו את האולם לאחריותם של הנתבעים 1 ו-2, ובמסגרת זו היו הנתבעים 1 ו-2 צריכים לדאוג לאחזקה ולהשכרה של האולם, כשהכספים היו צריכים להיות מועברים לחשבון העמותה (פרוטוקול דיון מיום 21.3.16 עמ' 128 שורות 29- 31, עמ' 129 שורות 1- 2).

ניתן לראות כי בעניין זה למרות מעורבותם של הנתבעים 1 ו-2 בהפעלת אולם האירועים, ומעורבותו של הנתבע 1 בחתימה על ההסכם מול העמותה, הנתבעים 1 ו-2 לא הצהירו על הפעלת האולם, אלא מי שהצהיר הוא דווקא מר אלקנה בטיסט אשר העיד כי לא היה מעורב בהפעלתו.

מר אלקנה בטיסט העיד כי במסגרת ההסכם היה אסור להפעיל בבית הכנסת אולם אירועים, אלא שלטענתו המציאות הייתה שהם התבקשו להפעילו והוא הופעל, כשהעמותה ברכה על זה, שכן בית הכנסת היה שוקק חיים מפעילות האולם.

משנשאל שוב מי מהעמותה הסכים שיהיה בבית הכנסת אולם אירועים בתשלום, השיב כי האברכים התבקשו להפעיל אותו, כשלא הוא הפעיל אותו, כי כולם בקשו הפעלתו ובהמשך כי אינו יודע מי בקש להפעילו בפועל (פרוטוקול דיון מיום 27.6.16 עמ' 322 שורות 5- 24).

1. מכאן, שעה שהנתבעים המעורבים בהפעלת האולם לא העידו לעניין זה, שעה שמי שהעיד לעניין זה מטעם הנתבעים העיד כי אינו יודע מי בקש להפעילו בפועל, שעה שמצאתי את גרסת התובעת קוהרנטית, הגיונית וסבירה, שוכנעתי לקבל את גרסת התובעת כי הדבר נעשה שלא לבקשתה אלא ביוזמת האברכים, כשהיא לא התנגדה לכך לאור אינטרסים משותפים והיחסים שהתפתחו בין הצדדים. מכאן, כי לא ניתן לקבוע כי למעשה מדובר בהסכמה של התובעת המעידה על שינוי ההסכם במובן זה שעקרונות ההסכם בוטלו. הצדדים שינו והרחיבו את פעילות האברכים בבית הכנסת, כאשר האברכים מבקשים את הרשות מהעמותה עצמה, הכספים אמורים להיכנס לחשבון העמותה, ואין בשינוי זה משום ביטולו של ההסכם.
2. גם הטענה להתקנת מזגנים כביסוס לשינוי עקרונות ההסכם לא הוכחה בפניי.

במסגרת ס' 26 ו' לתצהירו הסביר מר אלקנה בטיסט כי למרות שע"פ ההסכם היה אסור לאברכים לבצע שינוי במתקני בית הכנסת, האברכים היו אחראיים ע"פ בקשת העמותה להתקנת מזגנים בעלות של עשרות אלפי שקלים וגנרטור לימי שבת וחג.

אלא שבעדותו הכחיש את האמור בתצהירו וטען כי הוא לא התקין מזגנים וכי לא כתב כי התקין את המזגנים (פרוטוקול דיון מיום 27.6.16 עמ' 323 שורות 23- 26). יצוין כי לא הוצגו אסמכתאות להוצאות שהוצאו עבור מזגנים, והנתבעים 1 ו-2, הם התובעים שכנגד, לא העידו בעניין זה. אציין כי הגם והיה מוכח כי האברכים התקינו מזגנים אין הדבר מעיד על שינוי עקרונות ההסכם.

1. לדעתי, השינויים עליהם מצביעים הנתבעים לא מובילים למסקנה כי ההסכם שבין הצדדים בוטל, אלא כי פעילות הנתבעים והתובעים שכנגד, האברכים, בבית הכנסת הורחבה עם הזמן, ולו היו פועלים בחוכמה ייתכן ובבוא הזמן היו הופכים להיות חברי עמותה.

לעת הזאת האברכים אומנם הרחיבו את פעילויותיהם בבית הכנסת וניתנה להם הרשות להשתמש במתקניו, אולם כל הפעילות האמורה אין בה כדי להוביל למסקנה כי העיקרון הבסיסי של ההסכם שבין הצדדים, שהינו, שהאברכים אינם חברי עמותה וניתנה להם זכות שימוש בלבד, לא שונתה.

תחולת ההסכם על הנתבעים;

1. אינני יכולה לקבל את טענת הנתבעים והתובעים שכנגד כי ההסכם חל על ארבעת הנתבעים החתומים עליו ואינו יכול לחייב את יתר הנתבעים. לטעמי יש בטענה זו משום טעם לפגם, שכן הרוח החיה בתביעה זו, הנתבע 1, חתום גם חתום על ההסכם.

ממה נפשך? מי שחתום על ההסכם וחובתו היא להביא לידיעת הנתבעים האחרים את קיומו של ההסכם לא עשה זאת, ועתה עומד וטוען כי הנתבעים האחרים, שמרביתם כלל לא הגיעו להעיד בפניי, אינם מחויבים מכוחו של ההסכם שהוא זה שהיה אמור להביאו לידיעתם.

1. ניתן לראות כי הסכם זה אומנם נחתם בין 10 אברכים אשר רק חלקם הינם נתבעים בתביעה הנוכחית לבין העמותה, אולם הוחל בעתיד על כל אדם אשר יצטרף למניין של האברכים, והוטלה החובה על האברכים החובה ליידע את האברכים המצטרפים על ההסכם.

כך ס' 15 להסכם קובע:" הסכם זה יחול על האברכים החתומים עליו ועל כל אדם אשר יבוא להתפלל עם האברכים במניין תפילה, כאמור לעיל, ועל האברכים החובה והאחריות ליידע את המתפללים אשר יצטרפו אליהם, באם יצטרפו, בעתיד, על תוכן ומהות הסכם זה. למען הסר ספק, האברכים יהיו אחראים על כל נזק שייגרם ע"י המתפללים עימם למבנה בית הכנסת ו/או לכל תביעה ו/או כל טענה מאת המתפללים עימם כלפי בית הכנסת ובכל מקרה, מתחייבים בזאת לשפות את בית הכנסת כלפי כל נזק ו/או תביעה ו/או טענה כאמור."

1. הנתבעים בכתבי טענותיהם בתצהירי עדות ראשית מטעמם וכן בעדויותיהם ראו את חברי הקהילה הליטאית כקהילה אחת מגובשת, כשהדבר בא לידי ביטוי הן טרם החתימה על ההסכם עת לטענתם חפשה הקהילה הליטאית בית הכנסת סביבו יאחדו את קהילתם, והן לאחר החתימה על ההסכם עת לטענתם השתלבה הקהילה על חבריה בבית הכנסת.
2. מכאן כי הנתבעים עצמם לא עשו הפרדה לא עובר להסכם ולא לאחריו בין החברים בקהילתם. נראה כי האברכים מהקהילה הליטאית חתמו על ההסכם עשו זאת כנציגים של הקהילה. מעיון בהסכם עולה, כי כוונת ההסכם לחול על מי שמכונה אברכים, היינו לחברי הקהילה הליטאית, להבדיל מחברי העמותה שכולם היו חברי הציבור הדתי לאומי, או חברי חסידי גור, שהצטרפו לעמותה בשלב מאוחר יותר.

אציין כי מר אלקנה בטיסט בעדותו מטעם הנתבעים העיד כי לא כל האברכים חתומים על ההסכם, מאחר שמר פריינוביץ בקש קבוצה סמלית וייצוגית אשר תחתום על ההסכם (פרוטוקול דיון מיום 27.6.16 עמ' 315 שורות 16- 20).

1. זאת ועוד, אין מניעה כי ההסכם עליו חתמו חלק מן הנתבעים יקנה לצדדי ג' המופיעים בהסכם, טובת ההנאה העולה מן ההסכם, והיא השימוש בבית הכנסת לצורכי תפילה במניין התפילה של האברכים, אולם ברי כי אינם יכולים לתבוע יותר משניתן להם במסגרת ההסכם בין הצדדים אשר התקשרו בו, כשכאמור לעיל, לא נוכחתי כי נחתם הסכם אחר עם הנתבעים האחרים, וכפי שגם אפרט לא נוכחתי כי הינם חברי עמותה, ועל כן למעשה אין להם כל זכות חוקית לשימוש בנכס, שעה שהוא הוקצה לתובעת.
2. חשוב להדגיש ולציין כי ההסכם מדבר על מניין נפרד של האברכים בבית הכנסת, במטרה לקיים בו מניינים בעיקר בימות החול בהם לא היו מספיק מתפללים על מנת לקיים מניין. לא מדובר במניעת הצטרפות של מי מהאברכים למניין המתקיים על ידי מתפללי ביהכ"נ והדבר נכתב מפורשות בס' 4 להסכם. ואזכיר כפי שהבהרתי לעיל, מרבית הנתבעים כלל לא התייצבו למתן עדות בפניי ולא טענו בתצהיר כי ההסכם אינו חל בנוגע אליהם.
3. לאור האמור לעיל, סבורני כי תחולת ההסכם הינה על כלל הנתבעים.

אציין כי גם אם מסקנתי הייתה אחרת, כפי שעוד אפרט להלן, לא הוכח בפניי, כי החברים שאינם חתומים על ההסכם בעלי זכויות בעמותה, כי צורפו לעמותה באיזה אופן, או כי נשללה זכות העמותה להפסיק את השתתפותם בפעילות בית הכנסת.

חברות בעמותה;

1. בענייננו, טוענים הנתבעים כי למעשה בין אם ההסכם בטל ובין אם לאו, ובין אם הוא חל על כלל הנתבעים ובין על חלקם, למעשה הנתבעים כולם הפכו לחברי עמותה, ועל כן יש בידם חזקה חוקית להחזיק בנכס כחברי עמותה. אלא שלא מצאתי כל ראייה התומכת בטענת הנתבעים כי הינם חברי עמותה ולהיפך מסכת הראיות ועדויות הצדדים מעידים דווקא כי חברי העמותה עשו הפרדה בין מתפללי בית הכנסת לבין חברי העמותה. אפרט מסקנתי.
2. ראשית, הטענה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם, אשר שוכנעתי כאמור לעיל, שלא בוטל על ידי התובעת בשום שלב.

עיון בהסכם עצמו מגלה, כי כבר במסגרת ההסכם בקשה העמותה לעשות הפרדה בין האברכים כמתפללי בית הכנסת לבין העמותה וחבריה, וכך במסגרת ס' 11 להסכם קבעה העמותה מפורשות כי: "האברכים לא ישלמו דמי חבר לבית הכנסת, לא יהיו זכאים לבחור ולהיבחר בבחירות לוועד בית הכנסת ולא יהיו, בשום אופן, חברי עמותת בית הכנסת".

מכאן במסגרת החתימה על ההסכם, העמותה הביעה נכונתה לאפשר את זכות השימוש של האברכים בבית הכנסת לצורכי תפילה בלבד, ולא מעבר לכך.

1. שנית, לא הוכח בפניי כי הייתה פנייה של מי מהנתבעים להתקבל כחבר אגודה. עיון בתקנון המייסדים של העמותה מיום 20.11.1987, קובע במסגרת ס' 7ג': "כחברים נוספים ו/או אחרים לאגודה יתקבלו אותם חברים אשר בקשתם להיות חברים באגודה תאושר ע"י רוב חברי הועד של האגודה."

לטענת התובעת ביום 13.7.98 במסגרת אסיפה כללית של חברי העמותה, תוקן התקנון וצורפה אליו הוראה כי חברים חדשים יתקבלו לעמותה על פי בקשה בכתב ולפי התנאים המוגדרים בתקנון העמותה (סעיף 3 סעיף קטן 3.1) (נספח 52 לתצהיר התובעת). יוזכר כי לאחר תיקון מס' 3 לחוק העמותות בשנת 1996 נקבע כי בקשה כחבר עמותה צריכה להתקבל בכתב ולפי התקנון המצוי.

בעניין זה הציגה התובעת העתקי פרוטוקולים שונים מהם ניתן יהיה ללמוד על התנהלות מסודרת של קבלת חברים לעמותה, וכן תמליל של אסיפת פרוטוקול העמותה מיום 9.3.10, ממנו עולה כי לא הייתה מניעה שכל יהודי יצטרף לעמותה אלא שהיה עליו להגיש בקשה מסודרת (נספחים 55- 57 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד).

לאחר שמיעת עדי התובעת והנתבעים שכנגד והן העדים שהובאו מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד, שוכנעתי באמיתות הפרוטוקולים, וכן כי הייתה פרוצדורה מסודרת של התובעת לקבלת חברים לעמותה.

מר פריינוביץ העיד מטעם התובעת בעניין זה כי צירוף חברי העמותה נעשה ע"פ בקשה, כששמות חברי העמותה היו רשומים במחברת ומעודכנים מעת לעת(פרוטוקול דיון מיום 14.1.16 עמ' 62 שורות 22- 32).

מר פלד חבר עמותה, אשר העיד מטעם הנתבעים, אישר בעדותו כי יש פרוצדורה מסודרת של קבלת החלטה בעמותה מי הוא חבר עמותה. משנשאל מר פלד לעניין תיקון התקנון וצירוף ההוראה כי בקשה לצירוף חבר תעשה ע"פ בקשה בכתב ולפי התנאים המוגדרים בתקנון העמותה, השיב כי היה נוכח באסיפה מיום 13.7.98 וכי הרשום בפרוטוקול האסיפה נכון, אלא שבהמשך עדותו שינה גרסתו והעיד כי ככל הנראה מדובר בפרוטוקול מזויף, שכן פרוטוקול עליו לא מופיעה חתימתו והוא מופיע ברשימת הנוכחים, אינו נכון (פרוטוקול דיון מיום 21.3.16 עמ' 159 שורות 22- 30, עמ' 160 שורות 10- 15, שורות 21- 32, עמ' 161, עמ' 162 שורות 1- 30).

חבל שהנתבעים והתובעים שכנגד לא ביקשו למשוך את תצהירו של אדם מבוגר זה שנראה בעליל שאינו זוכר את העובדות. אינני יכולה לקבל גרסתו של מר פלד כי אי חתימתו על גבי הפרוטוקול מעיד על אי נוכחותו ועל זיוף הפרוטוקול, שכן בהמשך עדותו אישר כי היה נוכח באסיפה משנת 2013, כשגם באסיפה זו לא מופיעה חתימתו על גבי הפרוטוקול. לדעתי חתימתו על גבי הפרוטוקול אינה מהווה מדד לאמינות הפרוטוקול או לנוכחותו באסיפה (שם, עמ' 167 עמ' 30- 32, עמ' 168 שורות 1- 22).

1. הנתבע 2 העיד אף הוא כי אומנם אינו יודע איך מונו חברי העמותה לאור היותו חבר עמותה חדש, אולם מניח כי היה נוהל חוקי למינויים (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 272 שורות 7- 8).

1. מר קליין אשר היה חבר בעמותה מיום הקמתה והובא לעדות מטעם הנתבעים העיד כי הגם ולא היה חבר וועד העמותה, לא התערב בניהולה וכמעט ולא הגיע לאסיפותיה, ידע כיצד מתקבלים חברים לעמותה. בעניין זה העיד כי לא כל מתפלל בבית כנסת היו מקבלים כחבר עמותה וכי ייתכן והיה צריך בקשה וכי הייתה צריכה להיות החלטה של וועד העמותה, אלא שמי שלא התפלל בבית כנסת לא היה לו עניין עם העמותה. משעומת עם פרוטוקול האסיפה הכללית משנת 98' עליו מצוינת נוכחותו, ובמסגרתו טוענת התובעת כי התקבלה ההחלטה על שינוי התקנון וכי בהתאם לה צריכה להיות בקשה מסודרת והחלטה מסודרת של קבלה לעמותה, אישר את הדברים, והשיב כי זה רק מוכיח שהעמותה לא הייתה מקבלת כל אחד (פרוטוקול דיון מיום 21.3.16 עמ' 150 שורות 15- 32,עמ' 151 שורות 20- 23 עמ' 152).
2. מר שמואל ברנפלד, הנתבע 9, העיד כי התפלל בעבר בבית הכנסת ועל כן רשום כנתבע, כי אין לו כל עמדה ישירה כיום לבית הכנסת שכן מתפלל בקביעות כיום בבית כנסת באזור מגוריו, העיד כי אף פעם לא היה חבר עמותה רשמי מתוך הרשימות כשאם עצם תפילה בבית הכנסת מקנה חברות בעמותה, הוא היה חבר עמותה (פרוטוקול דיון מיום 10.5.16 עמ' 194 שורות 3- 5). עוד העיד כי אינו בקיא במסמכים מי הם חברי העמותה ואף אינו יודע מי הם חברי וועד העמותה (שם, עמ' 194 שורות 28- 30).
3. מר קליין מטעם הנתבעים אישר בעדותו כי שמע שהתקבלה בשנת 2011 החלטה מסודרת על קבלת הגב' אסתר ארנפלד והגב' טובה פרישברג כחברות בעמותה (שם, עמ' 153 שורות 7- 14).
4. מר ויספר אשר נמנה עם מייסדי העמותה, הובא לעדות מטעם הנתבעים והעיד כי היה חבר בעמותה, כי ניהל את המניין בבית הכנסת עוד טרם קום העמותה וכי היה חבר ועד בקורת של העמותה הרבה שנים, העיד כי השתתף באסיפות הכלליות של העמותה אשר היו בביתו של מר ליבוביץ, כי לקח ברצינות את הישיבות האלה וכי עד לעימות עם האברכים האמין כי חברי העמותה הינם אנשים הגונים וטובים והאמין בהנהלה של העמותה (פרוטוקול דיון מיום 10.5.16 עמ' 222 שורות 1- 4, שורה 18).

מר ויספר העיד כי הינו חתום על הפרוטוקולים מיולי 2010 ומשנת 2011 (נספחים 56, 57 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד) וזכר פרטים מסוימים מהישיבות, עם זאת משנשאל על גבי ההחלטות של החברי העמותה בדבר קבלת חברים באסיפות אלו העיד כי אינו זוכר (ראה פרוטוקול דיון מיום 10.5.16 עמ' 224). הדבר חזר עצמו גם באשר למסמכים לגביהם אישר בעדותו כי הוא חתום עליהם (נספח 31, עמ' 222 שורות 26- 32, עמ' 223 שורות 1- 24).

1. מכאן עולה כי אף לשיטת עדי הנתבעים הייתה פרוצדורה לקבלת חברים לעמותה.

אלא שבענייננו, לא רק שלא הוגשה בקשה בכתב על ידי הנתבעים, אלא שלא הוכח בפניי כי הנתבעים כלל פנו בבקשה להיות חברי עמותה אם בע"פ אם בכתב, ואף לא הובאה כל אסמכתא כי התקבלה החלטה על קבלתם של מי מהנתבעים.

1. מעדות הנתבעים עצמם עולה כי לא הייתה החלטה על קבלת מי מהנתבעים כחבר עמותה אלא הייתה הנחה של הנתבעים עצמם כי מהיותם מתפללים קבועים בבית הכנסת הינם חברי עמותה, מבלי לעשות כלל הפרדה בין העמותה לבין מתפללי בית הכנסת או בין ניהול בית הכנסת לניהול העמותה, הנחה אשר אינה נשענת על דבר, והינה בניגוד להוראות ההסכם ובניגוד להתנהגות בפועל של התובעת כמפורט לעיל.

כך משנשאל הנתבע 1 האם הינו חבר עמותה, העיד כי היה ברור לכולם כי כל מי שמתפלל בבית הכנסת הינו חבר עמותה, כשאף הוא התפלל בבית הכנסת כמו כול יתר המתפללים הינו חבר עמותה, כשלהבדיל מיתר המתפללים הוא עסק בניהול העמותה וניהול בית הכנסת (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 245 שורות 8- 12).

אינני יכולה לקבוע ממצאים עובדתיים על יסוד עדותו של הנתבע 1. משנשאל הנתבע 1 שוב ושוב אימתי החל להיות חבר עמותה לא ידע ליתן מענה ברור, בתחילה ענה כי מרגע שהטילו עליהם את ניהול בית הכנסת, לאחר מכן משהופנה לשאלה שוב השיב כי לא נהיה חבר מרגע שהטילו עליהם את הגבאות אלא עם קביעת משכנו בבית הכנסת ותשלום דמי חבר אשר היה נהוג לגבות בימים הנוראיים. משנשאל שוב אם כן מהו מועד זה והאם כל מי שמשלם דמי חבר בימים הנוראיים הופך חבר עמותה, השיב כי הוא לא חושב שכל מי שמשלם הינו חבר עמותה אלא מי שקובע את מקומו באופן קבוע בבית הכנסת הינו חלק מהמערכת הוא מרגיש חלק מהקהילה ומשתתף באירועיה. משנשאל אם כן האם חברות בעמותה היא עניין סובייקטיבי בהתאם למחשבה האם הוא קובע את משכנו בבית הכנסת, הנתבע 1 לא נתן מענה חד משמעי אלא השיב כי הוא מעיד על מציאות. אלא שככל הנראה דובר על מציאות סובייקטיבית הנוחה לצד אחד להסכם.

בס' 2 לתצהירו , הצהיר הנתבע 2 כי אין לו ספק כי חברי הקהילה הוותיקים והצעירים כולם חברי עמותה מכיוון והמתפללים הקבועים של בית הכנסת הינם חברי עמותה, כשהעמותה הינה רק כלי טכני לניהול, וחבריה הם המתפללים הקבועים של בית הכנסת.

בעדותו העיד הנתבע 2 כי הינו חבר עמותה מהיום בו נכנס לבית הכנסת, אז מר פריינוביץ ומר פלד אמרו לו כי הוא מגיע לבית הכנסת כשותף מלא לכל דבר ועניין (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 270 שורות 21- 22, עמ' 271 שורות 11- 14). עם זאת, אישר הנתבע 2 בעדותו כי לא ראה כל מסמך המעיד כי הינם חברי עמותה, כי אכן ידע שישנה עמותה, אלא שרישום בעמותה הינו עניין של סדרים מול רשם העמותות אשר טופל על ידי חברי ועד עמותה מסוימים וכי הוא לא ידע שאינו רשום, כשהיה ברור שהוא מרגע הגעתו לבית הכנסת הינו חבר עמותה, והמתפללים הקבועים הם חברי עמותה (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 270 שורות 20-32, עמ' 271 שורות 1-14, שורות 27-31, עמ' 272 שורות 1-3, עמ' 273 שורות 13-25, מ' 278 שורות 29-32).

מר אלקנה בטיסט, אחיו של הנתבע 1 שהעיד כי הצטרף לבית הכנסת רק בשנת 2009, העיד כי בקשו ממנו להצטרף לעמותה לניהול בית הכנסת וכי לקחו את הפרטים שלו כדי לצרף אותו לבית הכנסת, לעמותה. עם זאת העיד כי לא ראה כל מסמך המעיד כי הצטרף כחבר עמותה (פרוטוקול דיון מיום 27.6.16 עמ' 315 שורות 23- 29).

1. מכאן כי למעשה, עדי הנתבעים עצמם העידו כי לא ראו כל אסמכתא המעידה כי הינם חברי עמותה. ולמעשה הוכח בפניי כי טענתם של הנתבעים שהם חברי עמותה מבוססת על תחושותיהם ולא על מסמכים ועל פעולת צירופם בפועל.
2. מכל המקובץ עולה כי לא הייתה כל בקשה על ידי מי מהנתבעים, הם האברכים מהקהילה הליטאית, לחברות בעמותה ובהתאם אף לא הייתה החלטה מסודרת על קבלתם לעמותה, כשהטענה לחברות בעמותה מבוססת על ההנחה של מי מהנתבעים, ובעיקר של הנתבעים 1- 2, ומר אלקנה בטיסטהנתב, כי האברכים מהקהילה הליטאית הם חברי עמותה מעצם היותם מתפללים קבועים בבית הכנסת. פרשנות המנותקת מהמציאות בפועל ומנוגדת להסכם משנת 2005 אשר נחתם עם אברכים מהקהילה הליטאית.
3. שלישית, אין כל אסמכתא כי האברכים לקחו חלק באסיפות הכלליות של העמותה או כי הנתבעים הוצגו כחברי עמותה, כשהנתבעים אף לא מלינים על אי השתתפותם במסגרת כתבי טענותיהם ותצהיריהם, והדבר עלה רק בעדותם.

עיון בפרוטוקולים אשר צורפו ע"י התובעת, מגלה כי אף לא שם אחד של מי מהנתבעים מופיע על גבי הפרוטוקולים של אסיפות העמותה, במסגרתם אף התקבלו חברי עמותה חדשים ונבחרו אף חברי ועד עמותה חדשים.

משנשאל מר פלד, חבר עמותה אשר אף שמש כחבר ועד העמותה, האם האברכים השתתפו בישיבות העמותה השיב כי לא שתפו אותם מאחר שהייתה כוונה ברורה שלא יהיו בבית הכנסת, משנשאל אם כן מדוע בין שנת 2005 עד לשנת 2010 טרם התגלע הסכסוך בין התובעת לאברכים לא שתפו אותם בישיבות, השיב מספר פעמים כי אינו זוכר(פרוטוקול דיון מיום 21.3.16 עמ' 172 שורות 29- 32, עמ' 173 שורות 1- 17).

מר ויספר אשר היה חבר עמותה העיד כי השתתף באסיפות הכלליות אשר היו מתקיימות בביתו של מר ליבוביץ, משנשאל האם הליטאים השתתפו באסיפות השיב כי כפי שזכור לו באסיפות השתתפו האנשים הוותיקים של בית הכנסת. ומיד בהמשך ההנהלה של העמותה והאנשים של העמותה אשר בתחילה מנו 39 חברים (פרוטוקול דיון מיום 10.5.16 עמ' 222 שורות 5- 8).

מר שמואל ברנפלד, נתבע 9, העיד כי מעולם לא השתתף באספות עם חברי העמותה הם המתפללים הוותיקים ולא זומן לישיבותיהם, אלא ישב בישיבות עם המתפללים החדשים הם האברכים (פרוטוקול דיון מיום 10.5.16 עמ' 194 שורות 6- 15).

1. בניגוד לגרסתם של מר פלד, מר ויספר ומר ברנפלד אשר יצוין כי העידו מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד עצמם, הנתבעים 1-2 ומר אלקנה בטיסט, העידו כי היו שותפים בישיבות. מלבד זאת שגרסתם של הנתבעים 1-2 ושל מר אלקנה בטיסט, אינה מתיישבת עם גרסת עדים אחרים מטעמם אשר בחלקם אף היו ממייסדי העמותה, הם לא הביאו כל ביסוס לטענתם.
2. הנתבע 1 העיד כי השתתף באסיפות העמותה, ולא רק זאת, אלא שכתב חלק מהפרוטוקולים של ישיבות העמותה. משעומת עם כך כי אין פרוטוקול בו מופיע שמו כחבר עמותה, השיב ברורות כי הוא השתתף בישיבות וכי יש לבוא בטענות כלפי מי שלא הביא אותם, השמיד אותם, או זייף אותם. משנשאל האם הוזמן לאסיפות כחבר עמותה השיב בשלילה והסביר כי הוזמן כאחד ממנהלי בית הכנסת. לטענתו כולם היו חברי עמותה אלא שלא הזמינו את כולם ככלל, כשלו הוא והנתבע 2 לא היו בישיבות לא היה להם על מה על מה לדון כלל, שכן הם שניהלו את בית הכנסת, הם אשר ידעו מה קורה בו, אין מה לדון בעמותה ללא מנהליה (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 245 שורות 24-31). נראה כי הנתבע 1 לא עשה הבחנה בין ניהול בית הכנסת לבין חברות בעמותה.
3. לטענת הנתבע 2 השתתף בחלק מאסיפות העמותה, אלא שלא ידע ליתן תשובה המניחה את הדעת מדוע שמו לא מופיע על שום פרוטוקול (שם, עמ' 270 שורות 25-32, עמ' 271 שורות 1-10).

משנשאל אם אכן כן, מדוע לא נכח בישיבות שהתקיימו בשנת 2010 ובשנת 2013 בהם מונו חברי ועד חדשים, השיב כי לא קראו להם לישיבות כשאינו יודע אם הדבר נעשה במכוון אם לאו. קשה לקבל את הסברו, כשהעיד כי לישיבות אחרות כן קראו לו, מעבר לכך כי אין כל אסמכתא כי השתתף באיזה שהיא ישיבה (שם, עמ' 272 שורות 1- 20).

מר אלקנה בטיסט אף הוא העיד כי ידע שמתקיימות אסיפות של חברי העמותה וכי השתתף בחלקם, אלא שקשה לקבל טענתו, שעה ושמו אינו מופיע על גבי הפרוטוקולים של העמותה, שעה והעיד כי אינו זוכר אם קבל זימון בכתב לאסיפות כשלא הוצגה כל ראיה בעניין, ושעה שהטענה כי השתתף באסיפות העמותה אינה מופיעה בתצהירו. גם הסברו כי הדבר לא נרשם בתצהירו לאור החלטת עורך דינו, אינה מניחה את הדעת, וניתן לראות כי ניתן אשר לטענות נוספות אשר הועלו בעדותו ולא בא זכרן בתצהירו (פרוטוקול דיון מיום 27.6.16 עמ' 315 שורות 30-32, עמ' 316, עמ' 319 שורות 8-11).

מר אלקנה בטיסט אף העיד בעניין זה כי לא הפריע לו כי לא זומן לכל אסיפות העמותה, שכן לטענתו דובר בדברים טכניים (שם, עמ' 319 שורות 5-7).

משעומת עם כך כי כפי הניתן לראות בתמלילי הפרוטוקולים ובהעתקי הפרוטוקולים מונו חברים חדשים, ואף נבחר ועד חדש לעמותה, טען כי אינו זוכר שהשתתף באסיפת חברי עמותה שבחרה את ועד העמותה, כי לא היה מודע להחלטות בדבר צירוף חברים לעמותה, כשלטענתו האסיפות משנת 2010 ו-2013 במסגרתם נבחר ועד עמותה חדש לא התקיימו והפרוטוקולים מזויפים (פרוטוקול דיון מיום 27.6.16 עמ' 12- 31).

מעבר לכך כי הטענה לזיוף הפרוטוקולים לא הוכחה, כאמור לעיל, חלק מהעדים מטעם הנתבעים עצמם אשרו את חתימתם על גבי הפרוטוקולים. משעומת מר אלקנה עם עניין זה השיב כי הם אומנם אשרו את חתימתם אלא שאף העידו כי הם לא זוכרים שנבחרו חברי ועד אחרים. עוד העיד כי הוא מדבר בשמו וכי יכול להיות והיו אסיפות אחרות (שם, עמ' 318 שורות 22-33, עמ' 319 שורות 1-4).

ניתן לראות כי גרסתו של מר אלקנה בטיסט גם בעניין זה, מעבר לכך כי אינה מופיעה בתצהירו, אינה קוהרנטית, בלתי סדורה ואינה נתמכת בדבר.

מכאן, כי למעשה חברי העמותה אשר העידו מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד העידו כי הנתבעים לא השתתפו באסיפות העמותה, כשהנתבעים עצמם לא הוכיחו כי אכן השתתפו, ועדותם אינה נתמכת בדבר כשחלקם אף הודו כי לא היו בישיבות העמותה ואף עשו הפרדה בין החברים הוותיקים לאברכים, הם המתפללים החדשים.

1. רביעית, מעבר לאמור לעיל, הטענה כי האברכים הינם חברי עמותה לא נטענה במסגרת תשובת האברכים לבקשה לסעד זמני.

משנשאל הנתבע 2 כיצד טענה חשובה זו כי הנתבעים הינם חברי עמותה לא נטענה במסגרת התצהיר שהוגש על ידו במסגרת הבקשה לסעד זמני, לא ידע ליתן תשובה והפנה את האצבע לעורך דינו אשר כתב מה שהוא ראה לנכון (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 274 שורות 4-20).

גם הנתבע 1 אשר הגיש אף הוא תצהיר במסגרת הבקשה לסעד זמני נשאל כיצד הטענה כי מתפללי בית הכנסת הינם חברי עמותה לא נטענה במסגרת תצהירו, התקשה במענה לתשובה, לבסוף לא נתן הסבר המניח את הדעת, מחד גיסא אמר כי דובר על תביעת פינוי מהנכס, ומאידך גיסא כי העניין מי היא העמותה לא עלה ולא היה ברור כי זה יהיה הוויכוח (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 250 שורות 25-32, עמ' 251 שורות 1-15).

1. חמישית, אין כל אסמכתא כי מתפללי בית הכנסת הם חברי העמותה, ולהיפך ממסכת הראיות ועדויות הצדדים עולה כי אין הדבר כך, וכי התובעת והנתבעים שכנגד עשו הפרדה כל העת בין מתפללי בית הכנסת לבית חברי העמותה.

בעניין זה טענו הנתבעים והתובעים שכנגד כי הפרוטוקול מיום 19.10.02 (נספחים 13 ו-14 לכתב תביעה שכנגד) מהווה ראייה מכרעת לכך כי כבר בשנת 2002 העמותה החליטה כי המתפללים הקבועים בבית כנסת הינם חברי עמותה.

ראשית, ההסכם אשר נחתם עם האברכים מהקהילה הליטאית וממנו עולה מפורשות כי העמותה וחבריה חפצו לעשות הפרדה בין חברי העמותה לאברכים מהקהילה הליטאית, מאוחר יותר לפרוטוקול עליו מבקשים להסתמך הנתבעים, ועל כן הנתבעים לא יכולים להסתמך על פרוטוקול זה, בענייננו.

שנית, לגופו של עניין, הנתבעים והתובעים שכנגד טוענים כי בהתאם לשני הפרוטוקולים של האסיפה הכללית מיום 19.10.02 אשר צורפו על ידם, ובהתאם לרשימות המתפללים אשר צורפה לפרוטוקול השני, עולה כי הקריטריון היחיד שנקבע על ידי העמותה לחברות בה הוא היותו של החבר מתפלל קבוע בבית הכנסת.

עיון בפרוטוקולים מגלה כי ההבדל בין שני הפרוטוקולים מיום 19.10.02, הוא כי בפרוטוקול אחד נכתב בסעיף 3.4 חבר בית כנסת, כי "השופט שנהב מתבקש לקבוע את הקריטריונים למתפללי בית הכנסת הרוצים להרשם כחברים. יש לתאם עם הגבאים.".

ופרוטוקול מאותו התאריך בו נרשם בסעיף 3.4- חבר בית כנסת, "המתפללים לפי רשימה מתאריך 19.10.02 צורפו כחברים לבית הכנסת, לאומת (טעות במקור) זה נמחקו החברים שעזבו את בית הכנסת".

1. לטענת התובעת והנתבעים שכנגד עד היום לא נקבעו קריטריונים למתפללי בית הכנסת על ידי השופט שנהב כשהחברים ברשימה אשר צורפה לפרוטוקול השני שעזבו את בית הכנסת, למעשה הינם חברי עמותה אשר עזבו את העיר בני ברק, ולא את העמותה. גרסה זו מתיישבת עם העדויות כי לא בהכרח שמי שעזב את בית הכנסת עזב את העמותה, לרבות עדויות מטעם הנתבעים עצמם.

מר פריינוביץ העיד כי אין קשר בין עזיבת בית כנסת לעזיבת העמותה, כשהוא עצמו עזב את בית הכנסת, ועם זאת הוא עדיין חבר עמותה (פרוטוקול דיון מיום 14.1.16 עמ' 67 שורות 4-5). מר פריינוביץ הסביר בעדותו כי מי שרצה לפרוש מהעמותה כתב להם מכתב, כשמי שלא כתב לעמותה מפורשות למעשה נשאר חבר מבחינת העמותה (שם, עמ' 68 שורות 20- 21).

מר פרומן אשר נמנה על מייסדי בית הכנסת, היה פעיל בעמותה ואף נבחר לוועד העמותה בשנת 2006, הגיש תצהיר מטעם הנתבעים במסגרתו ציין כי אומנם עזב את בני ברק בשנת 2008, אולם המשיך להשתתף באסיפות העמותה וישיבות וועד העמותה בעת שהתבקש לכך ממר פלד וממר דוצמינר (ס' 1- 4 לתצהירו). בעדותו העיד כי אף לאחר שעזב את בני ברק בשנת 2008 המשיך להתעסק בענייני בית הכנסת, וכי עד היום הינו חבר עמותה.

לדבריו כל האנשים אשר היו שותפים בבניית בית הכנסת הינם חברי עמותה אף אם אינם מגיעים לבית הכנסת, שכן הם תרמו כסף לבנייתו, ועל כן יש להם זכויות כאלה ואחרות.

1. מר סגל אברהם, מראשוני המתפללים וממייסדי העמותה, אשר הגיש תצהיר מטעם הנתבעים העיד כי הגם ואינו מתפלל בביהכ"נ מזה 15 שנה, הוא עדיין חבר בעמותה וכי חברים רבים בעמותה אינם יודעים מההתרחשויות שהיו בין חברי העמותה לבין הליטאים (פרוטוקול דיון מיום 21.3.16 עמ' 142 שורות 7-32, עמ' 143 שורות 30-32, עמ' 144 שורות 1-3, שורות 12-15).
2. זאת ועוד, מרשימת חברי העמותה נכון ליום 19.10.02 שהוגשה על ידי התובעת והנתבעים שכנגד, חברים שעזבו את בית הכנסת, כמו מר ליבוביץ, מר לורש, הרב סגל אברהם, עדיין נשארו חברי עמותה (נספח 14 לכתב התביעה).
3. מר סגל ומר לורש אף אשרו את חתימתם על המכתב שצרפו התובעת והנתבעים שכנגד משנת 2014 ובו צירופם של 22 מחסידי גור כחברי העמותה (נספח 41 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד, שם, עמ' 145 שורות 27- 32, עמ' 146 שורות 1- 16).
4. כמו עדויות הצדדים גם המסמכים מעידים כי התובעת והנתבעים שכנגד עשו הפרדה ברורה בין חברי עמותה לבין ניהול או השתתפות בקהילת המתפללים בבית הכנסת.

כך עולה מנספח 55 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד, ומנספחים 20- 21 לתצהירו של מר אלקנה בטיסט אשר הנתבעים 1 ו-2 העידו כי הובאו לעיונם, כמפורט לעיל.

מנגד לא הובאה בפניי כל אסמכתא ממנה ניתן יהא ללמוד כי העמותה התייחסה למתפללי בית הכנסת כאל חברי עמותה.

1. מעבר לצורך, שכן לא שוכנעתי כי האברכים הפכו לחברי עמותה מעצם היותם מתפללי קבועים בבית הכנסת, אציין כי לא הוכח בפניי כלל כי הנתבעים כולם מתפללים קבועים בבית הכנסת.

בענייננו הנתבעים והתובעים שכנגד בקשו לתקן את רשימת הנתבעים ולהציג רשימה שלהם, כשעל ההסכם משנת 2005 חתומים הנתבע 1 ו- 4 נתבעים נוספים בלבד.

כפי שניתן לראות על גבי הכתב התביעה שכנגד כי התובעת והנתבעים שכנגד הינם הנתבעים 1 ו-2 וכן 70 מתפללים נוספים כמפורט בנספח א' לכתב התביעה.

בעניין זה העיד הנתבע 1 כי הודיעו לכולם שיש דיון משפטי ושאלו מי רוצה להצטרף לרשימה, כשחלק מהקהילה בקשו להצטרף וחלק לא, כשברשימה יש 66 נתבעים (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 238 ש' 20- 31). אדגיש כי הרוב המכריע של הנתבעים כלל לא התייצב לתת עדות. אזכיר כי הנתבעים טענו שהרשימה שצורפה על ידי התובעת אינה נכונה, וניתנה החלטה המורה לנתבעים לפרט מי האברכים המתפללים בבית הכנסת בצורה קבועה והינם חלק מהקהילה של האברכים המבקשים להיות חלק בהליך זה. היה מצופה כי נתבעים אלו יצרפו תצהיר המאשר כי הם מתפללים בבית הכנסת, המפרט מה עמדתם בנושא התביעה, אלא שלמעט שלושת הנתבעים שהינם הרוח החיה בהליך זה ועוד עד אחד, מר ברנפלד, מרבית הנתבעים כלל לא הגישו תצהיר, ולא העידו בפניי כי הם מתפללים בבית הכנסת.

משנשאל הנתבע 1 האם דיבר עם כל הנתבעים לצורך הכנת התביעה השיב כי עם רובם ככולם כשייתכן שאולי עם אחד מהם הנתבע 2 דיבר.

משעומת הנתבע 1 עם כך שמר ברנפלד העיד כי אינו רוצה להיות כלל ברשימה, השיב כי אם אכן כך מדוע מר ברנפלד חתם כי הוא מעוניין להיות ברשימה. משעומת עם כך כי לא הוצגה לביהמ"ש כל אסמכתא לחתימת הנתבעים עורך דינם של התובעת והנתבעים שכנגד העיד כי חתימתו של מר ברנפלד מופיעה ע"ג ייפוי הכוח. בהמשך משעומת הנתבע 1 עם כך כי רק 3 מתוך הנתבעים, הוא עצמו, הנתבע 2 ואחיו –מר אלקנה בטיסט, תומכים בתביעה העיד כי אינו מייצג את מר ברנפלד, אולם הקהילה הינה מגובשת ומאוחדת ולא ייתכן כי רק 3 מתוך 66 הם האנשים אשר אכפת להם. בהמשך, משנשאל היכן נתבעים מסוימים גרים, העיד כי חלק מהנתבעים אינם גרים כלל בבני ברק כשבאשר לחלקם לא ידע האם העתיקו מקומם מבני ברק, חלק לאחרונה לא מגיעים כלל, ובהמשך העיד כי לא כולם מגיעים מאחר שהמקום אינו יכול להכיל את כולם (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 239 שורות 2- 32, עמ' 240- 242).

הנתבע 2 אף הוא העיד לעניין זה כשטען בעדותו כי הביאו רשימה מדויקת של הנתבעים 66 במספר, כשמי שרצה לחתום חתם. משנשאל האם בדקו שכל הנתבעים הינם חלק מהקהילה השיב כי וודאי כי כולם הגיעו בשבתות וימי חול כשעם רוב הנתבעים דיבר (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 263 שורות עמ' 11-32, עמ' 264 שורות 1-4).

הנתבע 2 העיד כי הגם ואינו יודע היכן מתגוררים הנתבעים מדובר באנשים שהיו בביהכ"נ והתפללו בו, שכן משעומת עם שמות ספציפיים בעדותו, עדותו נתקלת בקשיים (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 265-267).

עדות זו אף אינה מתיישבת עם טענתו בהמשך עדותו כי מדובר בקבוצת נתבעים מגובשת המקבלת את החלטותיה יחד, עדות אשר אף אינה מתיישבת לדוגמא עם עדותו של מר ברנפלד, נתבע מס' 9 (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 269 שורות 1- 11).

מכאן עולה, כי לא ברור כלל מי אכן מבין הנתבעים כיום מתפלל קבוע בבית כנסת.

1. שישית, לא הוכח בפניי כי דמי החבר אשר שולמו על ידי מי מהנתבעים והתובעים שכנגד, שולמו כחברות בעמותה, כשסבורה אני כי טענה זו על ידי האברכים מחזקת את המסקנה כי האברכים לא עשו ההפרדה בין הסמכות לניהול בית הכנסת עצמו אשר הוענקה להם לבין העמותה והחברות בה.
2. ס' 11 להסכם משנת 2005 קבע כי:

"האברכים לא ישלמו דמי חבר לבית הכנסת, לא יהיו זכאים לבחור ולהיבחר בבחירות לוועד בית הכנסת ולא יהיו בשום אופן, חברי עמותת בית הכנסת".

1. בעניין זה הצהיר מר פריינוביץ בס' 127 לתצהירו כי התשלום האמור בקבלות דמי חבר- הכוונה הינה לתרומות בגין "נדרים ונדבות" אותם משלמים כתרומה לבית הכנסת ותלויה במס' הפעמים שמתפלל עולה לתורה או לתשלום עבור קניית (שכירת) מקום בבית הכנסת לימים הנוראיים ולמשך ימות השנה, ואינה מקנה חברות בעמותה.

בתצהירו תומך מר פריינוביץ דבריו על כך כי ניתן לראות שהסכומים המופיעים על גבי הקבלות אינם סכומים קבועים כשכל מתפלל תרם כפי יכולתו (ס' 131 לתצהירו).

בעדותו משעומת עם האמור בפרוטוקול ,התכנסות מתפללי בית הכנסת (נספח נ/3, צורף בדיון מיום 14.1.16) במסגרתו דובר על העברת ניהול העניינים השוטפים של ביהכ"נ לידיהם של האברכים, אישר דבריו שם, כי לא יוכל לשמש בתפקיד ניהולי מתפלל אשר לא שילם עבור מקום- דמי חבר, אולם הסביר כי דובר על דמי חבר לבית הכנסת ולא דמי חבר לעמותה, ככל בתי הכנסת בהם המתפללים הקבועים בו קונים מקום.

בעדותו הסביר מר פריינוביץ את ההבדל בין דמי חבר לעמותה לבין דמי חבר לבית הכנסת. משנשאל מדוע בתצהירו אין הבחנה בין תשלום דמי חבר לעמותה לבין דמי חבר לבית הכנסת, השיב כי זה דבר מובן מאליו בכל בית הכנסת ולו זה היה ברור (צורף בדיון מיום 14.1.16, עמ' 60 שורות 3-26).

1. מנגד טענו הנתבעים בכתבי טענותיהם כי משנת 2007 החלו לשלם דמי חבר כנגד קבלות של העמותה ככל חבר עמותה אחר. בעניין זה צרפו הנתבעים והתובעים שכנגד את תצהירו של מר אלקנה בטיסט והעתק קבלות לדוגמא צורפו כנספח 17 לתצהירו.

אלא שלא ניתן לקבל את גרסת הנתבעים והתובעים שכנגד, שכן בעדותו העיד מר אלקנה בטיסט כי קבלות אלו לא נערכו על ידו, כי הוא אינו גבאי וכי הוא לא גבה את הכספים הנטענים (פרוטוקול דיון מיום 27.6.16 עמ' 321 שורות 30- 32, עמ' 322 שורה 1). תמוה הוא כי דווקא הנתבעים 1 ו-2 אשר מונו כגבאי בית הכנסת לא הצהירו בעניין זה.

מעבר לכך עיון בקבלות עצמם מגלה כי על גבי הקבלות לא מצוין כי הינם עבור דמי חבר לעמותה אלא מצוין דמי חבר או תרומה או עבור נדרים, כשעדותם של מר אלקנה בטיסט והנתבע 1 עולה דווקא כי דמי החבר שולמו עבור מקומות בבית הכנסת בעיקר לפני ימים נוראיים ללא קשר לעמותה, ועדותם מחזקת דווקא את גרסת התובעת (פרוטוקול דיון מיום 27.6.16 עמ' 321 שורות 17-28, פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 247 שורות 1-10).

1. לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים והתובעים שכנגד כי דמי החבר שולמו כחברות בעמותה, כשהנתבעים והתובעים שכנגד בטענותיהם מבלבלים בין החברות בעמותה לעצם היותם מתפללים בבית הכנסת.

זהות חברי העמותה;

1. מעבר לאמור לעיל, אציין כי לא הוכחו בפניי טענות הנתבעים והתובעים שכנגד אשר לזהות חברי העמותה. שוכנעתי כי העמותה התנהלה כסדרה, כשגם אם היו אילו בעיות ברישום החברים עצמם ברשימות העמותה, הדבר לא נבע מאי סדרים בעמותה. בעניין זה צרפה העמותה העתק אישור ניהול תקין מרשם העמותות לשנת 2004, וכן לשנים 2009-2014, וכן פנקס חברים נוכחי (נספחים 2-7 לכתב התביעה, נספח 51 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד).
2. לעניין זה העיד מר פריינוביץ, כשעדותו התגלתה בפניי מהימנה וכנה (פרוטוקול דיון מיום 14.1.16 עמ' 68 שורות 24-30). העמותה נהלה אסיפות כלליות כאמור בפרוטוקולים אשר הוגשו על ידי התובעת ואשר שוכנעתי במהימנותם, כאמור לעיל.
3. מטעם הנתבעים לעניין זה הצהיר מר אלקנה בטיסט אשר כמפורט לעיל הצטרף לבית הכנסת רק בשנת 2009.

חברי העמותה אשר העידו מטעם הנתבעים העידו כי עד למועד התגלעות המחלוקת בין האברכים לבין חברי העמותה, הם סמכו על חברי העמותה וסברו כי היא מתנהלת כדין (ראה עדותם של מר פלד ומר ויספר כמפורט לעיל).

1. לאור זאת, איני יכולה לקבל את טענותיהם של הנתבעים והתובעים שכנגד בעניין זה , כשמכל מקום שעה ששוכנעתי כי הנתבעים והתובעים שכנגד אינם חברי עמותה, אין מקום כלל להיזקק לטענות אלו במסגרת ההליך שבפניי.

סיכום ביניים:

1. לאור האמור לעיל, לאור מסקנתי כי ההסכם לא בוטל או שונה על ידי התובעת באופן המקנה לנתבעים ולתובעים שכנגד חברות בעמותה או זכות שימוש מכוח הסכם בהתנהגות, יש לבחון את אופן ביטול זכות השימוש בבית הכנסת על ידי התובעת ונסיבותיו, ובכלל זה את הטענות המופנות לנתבעים שכנגד ולהתנהלותם כוועד העמותה, בין היתר בנגע לצירופם של חסיד גור ולעסקת מכירת העמותה ובית הכנסת.

ביטול זכות השימוש;

1. במסגרת סיכומיהם טענו הנתבעים והתובעים שכנגד בהרחבה בדבר עסקת מכירת העמותה ובית הכנסת שנרקמה בין חסידי גור לבין התובעת והנתבעים שכנגד , פעולה שנעשתה לטענתם בחוסר תום לב ובאופן בלתי חוקי, ויצרה למעשה הכרח לסלקם מהמקום.
2. שוכנעתי ממסכת הראיות אשר הובאה בפניי ומעדויות הצדדים כי ביטול רשות השימוש עם האברכים מהקהילה הליטאית לא נעשתה כתוצאה מעסקת מכירה עם חסידי גור. לדעתי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת שנגעה להתנהגותם של הנתבעים, ולתחושת חברי העמותה כי הנתבעים, האברכים, אינם מכבדים את חברי העמותה שבנו את בית הכנסת מכספם וממונם. משכך ולנוכח הקרע שנוצר בין הצדדים עוד קודם לשאלת צירופם של חסידי גור לעמותה, חיפשו חברי העמותה קהילה אחרת שתחליף את חברי הקהילה הליטאית, פעולה אשר לא הוכח בפניי כי נעשתה בניגוד לדין. מכירת בית הכנסת לחסידי גור לא הוכחה בפניי. המדובר במעשה שנעשה על פי הטענה בניגוד לדין ומשכך יש להוכיחו ברמה עובדתית ובראיות ממשיות וכאלה לא הוצגו. אפרט מסקנתי, נדבך נדבך.

התנהלות הנתבעים 1 ו-2;

1. שוכנעתי כי הנתבעים 1 ו-2 עוד טרם מינויים הפורמלי על ידי ועד העמותה כגבאי בית כנסת ואף לאחר מינויים בשנת 2010, פעלו מיוזמתם מבלי לשתף את ועד העמותה וללא אישור ועד העמותה.
2. מר בטיסט בתצהירו, סעיף 26 תת סעיף ה' מצהיר על האירועים שהובילו למשלוח מכתבים נספח 20 ונספח 21. נספח 20 הינו מכתבו של מר פריינוביץ שנכתב בשנת תשע, (כתוב בטעות תש"א), ממנו עולה כי העמותה ביקשה להעביר את הניהול השוטף לצוות מנהלי מתוך האברכים, כאשר בשלב שני יפעל וועד העמותה להעביר את ניהול העמותה להנהלת חברי בית הכנסת מקרב האברכים.
3. עוד עולה מעיון במכתב שנכתב הרבה קודם להגשת התובענה וההליכים בפניי, כי וועד העמותה לא הסכים שמספר מצומצם של אברכים ישלטו על בית הכנסת, וביקשו לעגן את הסמכות הניהולית והתפעולית של האברכים.

1. אין חולק כי הנתבעים 1 ו-2 בשנת 2010 מונו כגבאי בית כנסת ובכלל זה קבלו על עצמם לנהל את הכספים אשר נקבע כי יועברו לחשבון העמותה. הנתבעים 1 ו-2 לא עשו שימוש מושכל בסמכויות שניתנו להם, ובמקום לנהל את בית הכנסת בצורה עניינית ומתוך כבוד לחברי העמותה המבוגרים כולם, שהצעיר ביניהם מתקרב לגיל שבעים, דחקו את הדור בונה בית הכנסת בבחינת "ויקם דור אשר לא ידע את יוסף".

הנתבעים 1-2 השתלטו על ניהול בית הכנסת, לרבות ניהול חשבון כספים באופן עצמאי, והתנתקו מוועד העמותה במודע.

1. עדותו של הנתבע 2 מחזקת את טענות התובעת אשר לאי סדרים ולנתק בין האברכים והנתבעים 1 ו-2 כגבאי בית הכנסת, לבין לחברי העמותה. בעדותו העיד הנתבע 2 כי לצורך אישור פעולות הקשורות בניהול בית הכנסת, פנו לחברי ועד מסוימים ולא לאישור ועד העמותה. לדוגמא כאשר ביקשו לפתוח כולל בבית הכנסת, במקום לבקש את רשות וועד העמותה, ביקשו רשות חלקו ביודעם כי חלק אחר מתנגד. בהמשך העיד כי בשנת 2011 התגלע סכסוך בענייני כספים ונתגלעה מחלוקת בין חברי וועד העמותה בינם לבין עצמם. במקום ליישב את ההדורים ובמקום לקבל את הסכמות חברי הוועד כולם, או לכל הפחות לדאוג לקבלת החלטה מסודרת של חברי הוועד, נקטו בטקטיקה של הפרד ומשול, ופנו לחברי הועד אשר הסכימו עימם.

בהמשך משנעשה ניסיון להבין מדוע פנה לחברי ועד מסוימים ולא לקבלת אישור ועד העמותה השיב כי לא ניתן היה ליצור קשר עם חלק מחברי העמותה, כי היה איתם נתק מוחלט ועל כן בית הכנסת היה צריך להמשיך להתנהל, כי לא היו אסיפות עמותה בנוגע לניהול בית הכנסת עם חברי ועד העמותה כשלטענתו לא הייתה אפשרות לכנס את העמותה, כי לא היה עם מי לדבר לא, כי לא היה שייך לכנס את וועד העמותה, וכי האברכים, הם חברי העמותה הצעירים, החליטו שלא להיכנס למחלוקת שהתגלעה בין חברי העמותה הוותיקים, ולהמשיך הלאה בניהול בית הכנסת מבלי לקבל את אישור ועד העמותה.

1. לאורך כל עדותו מחד גיסא בקש הנתבע 2 לטעון כי האברכים הינם חלק מחברי העמותה, ומאידך גיסא טען לנתק בין החברים הוותיקים לאברכים ועשה הפרדה בין החברים הוותיקים של העמותה לבין החברים הצעירים, הם האברכים, וטען כי האברכים לא רצו להיכנס למחלוקת שהתגלעה בין חברי ועד העמותה ועל כן האברכים פעלו באופן עצמאי ולא פנו לבקש את אישור ועד העמותה. הנתבע 2 אישר כי הנתק בא לידי ביטוי בעניינים הכספיים, וכי לאור המחלוקות התנתקו האברכים אף בניהול של חשבון העמותה. משנשאל האם הוא מבין את המשמעות של התנתקות בחשבון, השיב כי אין לו מסמכים וכי למרות שהוא חבר עמותה לא הביאו לו מסמכים מעין אלה, אך האברכים, הם חברי העמותה הצעירים, לא רצו להיכנס לסכסוך בין חברי העמותה וותיקים והיו מעוניינים בהמשך ניהול ביתה כנסת (ראה עדותו של הנתבע 2 פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 290 שורת 8-32, עמ' 291-299, עמ' 300 שורות 1-8).

אם נסכם את עדותו של הנתבע 2 נראה בעליל, כי הנתבעים 1-2 הבינו היטב כי דעתם של חלק מחברי העמותה אינה נוחה מהתנהלותם, וכי במקום לפתור את הבעיה העדיפו לפנות למי מחברי העמותה המסכימים עימם, ולקבל את אישורם להמשך התנהלות שאינה יכולה להיות מתקבלת על הדעת בכל מקרה, כגון ההתנהלות הנוגעת לכספי העמותה.

כמו כן, כספי התרומה לא הועברו לחשבון העמותה, אלא נוהלה על ידם מעין קופה פנימית של הכנסות והוצאות שלא הובאה כלל לעיון חברי העמותה או וועד העמותה. מעבר לחוסר התקינות הזועק לשמים, הנתבע 2 הודה בחקירתו כי הדברים נעשו בשל המחלוקות, כלומר מתוך מודעות שחברי וועד העמותה אינם מסכימים לדרך זו של התנהלות.

1. זאת ועוד, מעבר לאישור הנתבע 2 על פתיחת חשבון נפרד מחשבון העמותה, ניתן לראות אי סדרים בניהול הכספים על ידי הנתבעים 1 ו-2. כך מר זאב הורביץ אשר הגיש תצהיר מטעם הנתבעים, הצהיר כי ידע משני חברים שלו, האחים טאבשי כי הם חתמו עם הנתבע 2 על שכירות שטח בבית הכנסת על מנת לקיים מדרש בקיץ שנת 2014. משמעות הדבר שמתקני בית הכנסת שימשו להכנסה באמצעות השכרתם לצדדים שלישיים.
2. משנשאל הנתבע 2 לעניין זה העיד כי הרבה אנשים השכירו את המקום כשכל מי שהצהיר והביא כסף לעמותה הכל נכנס בחשבון. איזה חשבון? כבר הצהיר הנתבע 2 שהאברכים בראשותו התנתקו מחשבון העמותה. ואין חולק כי הכספים לא הופקדו בחשבון העמותה. משנשאל האם יש כספת לעמותה ולמי יש מפתחות לכספת, השיב כי לו ולנתבע 1 יש מפתחות , כשבהמשך משנשאל האם לחברי ועד העמותה יש מפתחות לכספת, השיב כי הוא נזכר שמר דוצמינר קבל מפתחות. משנשאל האם יש רישום של הכספים השיב כי מה שהיה הופקד בחשבון העמותה ומופיע בקופת בית הכנסת ובספרים של העמותה. דברים העומדים בסתירה לעדות הקודמת כי האברכים התנתקו מחשבון העמותה וניהלו חשבון פנימי.
3. התנהלות זו עליה העיד הנתבע 2 , מעידה כי למעשה הנתבעים 1 ו-2 עשו דין לעצמם, כשמחד גיסא טענו כי הם חברי עמותה ומאידך גיסא לא קבלו את החלטות ועד העמותה ועשו דין לעצמם. כעולה מעדותו של הנתבע 2 בחרו הנתבעים 1 -2 לפעול באופן עצמאי ללא אישור ועד העמותה לרבות בענייני כספים, תוך ידיעה כי בין חברי העמותה יש חילוקי דעות באשר לניהול לבית הכנסת, ומתן דיווח דווקא למר פלד אשר לא היה חבר ועד העמותה באותה העת אלא חבר עמותה בלבד ופחות היה מעורב בענייני העמותה, והיה מבין המתנגדים הראשיים ובעיקר "המתנגד" לעסקה הקשורה עם בית הכנסת (פרוטוקול דיון מיום 21.3.16 עמ' 19- 22), וכן פנו למר דוצמינר אשר העיד באריכות כי העדיף את הליטאים ע"פ חסידי גור ואף פעל על דעת עצמו ונהל משא ומתן עם הליטאים לביצוע עסקה חוקית עמם בנוגע לעמותה, עסקה אשר כפי שיפורט בהמשך פסק דיני לא אושרה על ידי חברי ועד העמותה (פרוטוקול דיון מיום 5.5.16 עמ' 202 שורות 5- 11).
4. כפי שעולה ממסכת הראיות, חברים בעמותה פנו לא אחת לנתבעים 1 ו-2 אם בבקשה לדיווח על כספים, אם בבקשה לתיקון אי סדרים, אם בהתראות, כשלא הוכח בפניי כי הייתה התייחסות מאת הנתבעים והתובעים שכנגד לפניות אלו.
5. כך טרם ביטול ההתקשרות ניתן לראות התכתבות בין מר שלמה פשיטיצקי חבר ועד העמותה, לבין הנתבעים 1 ו-2 בנוגע לניהול הכספים (נספחים 21- 22 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד), כשלאחר מועד זה הוצג פרוטוקול ישיבה של חברי העמותה, מיום י"ב במנחם אב 11 באוגוסט (11.8.2011) במסגרתו נכתב כי מגמת העמותה הייתה המשך תפעול בית הכנסת תוך סיום התפעול הנוכחי ע"י הנתבעים 1 ו-2 (נספח 23 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד).
6. התובעת והנתבעים שכנגד הציגו תכתובת אשר נכתבה לאחר קבלת החלטה זו ממר מרקוביץ שרגא מבקר העמותה ששלח מכתב לחברת חשמל על מנת שתפסיק לשלוח את חשבונות החשמל לנתבע 2 ותשלח את החשבונות לכתובתו. במסגרת המכתב מלין מר מרקוביץ כי הפנייה לחברת חשמל נעשתה ללא ידיעתו ומבלי שהדבר היה מקובל על דעתו ועל דעת חברי העמותה (נספח 25 לתצהיר התובעת והנתבעים שנגד).
7. עוד צרפה התובעת פניות לנתבעים 1 ו-2 מחברי ועד הביקורת של העמותה, במסגרתם נכתב כי בבדיקות שלהם רוב הכנסות העמותה לא הופקדו לחשבון העמותה כנדרש בניגוד לפרוטוקול אשר חייב הפקדת כל הכספים לחשבון העמותה בלבד, וכן כי התברר להם כי חשבונות החשמל שולמו שלא מחשבון העמותה, וכי במידה ולא יפעלו לפי הנוהל התקין יאלצו להעבירו לגורמים המתאימים. העתק המכתב נשלח לחברי ועד העמותה (נספח 26 לתצהיר התובעת והנתבעים שכנגד).
8. התובעת צרפה אישור תשלום חשבון החשמל באמצעות כרטיס אשראי של 8926 בתאריך 4.10.13 , ומכתב לחברת חשמל מיום 21.10.13 במסגרתו בקשה מחברת חשמל לקבל תשלום עבור חשבונות חשמל הקשורים לעמותה רק מחשבון העמותה ולא מחשבונות אשראי אחרים (נספחים 27- 28 לתצהיר התובעת והנתבעים שכנגד). התובעת הציגה תשלום חשבונות החשמל באמצעות כרטיס אשראי מספר 9694 בתאריך 21.2.14 (נספח 33 לתצהיר התובעת והנתבעים שכנגד).

כן הציגה התובעת מכתב מיום 20.11.13 מועד בקורת העמותה המופנה לנתבעים 1 ו-2 , על אי ביצוע החלטות העמותה ואי ניהול תקין בנוגע לתשלום חשבונות העמותה מחשבונם הפרטי שלא באמצעות חשבון העמותה (נספח 31לתצהיר התובעת והנתבעים שכנגד).

1. מהמקובץ עולה, כי הנתבעים פעלו בצורה שדחקה את חברי וועד העמותה, הקימו חשבון פנימי לביצוע תשלומים וקבלת כספים משום שלא הגיעו להסכמה עם חברי העמותה לגבי המשך ההתנהלות שלהם. הוכח בפניי כי הנתבעים לא ניהלו את העניינים הכספיים של בית הכנסת במסגרת חשבון העמותה, מתוך דיווח מקובל לחברי העמותה ולוועד העמותה, אלא בשל מחלוקות, יצרו חשבון פנימי (לא חשבון בנק חדש) בו ערכו את כל ההתחשבנויות. העברת ההתחשבנות לרישומים פנימיים אפילו היו כולם תקינים, מצביעים על נתק בין הנתבעים לבין העמותה, ועומדים בסתירה חזיתית לטענתם העובדתית של הנתבעים והתובעים שכנגד כי הפכו להיות חברי בעמותה. לאור התנהלות זו והעדר התגובה מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד לטענות התובעת והנתבעים שכנגד אני קובעת כי התובעת קיבלה החלטה לביטול ההרשאה של הנתבעים בהתאם להסכם, ודין הטענות כי ביטול ההרשאה נעשה בחוסר תום לב להידחות.

בחירת הועד הנוכחי;

1. התובעת והנתבעים שכנגד הציגו העתק פרוטוקול ישיבת ועד העמותה מיום 11.5.14 במסגרתו החליט ועד העמותה לדרוש מהליטאים לפנות את בית הכנסת לאור אי סדרים בנושאי הכספים ולאור תחזוקה לקויה למרות התראות חוזרות ונשנות (נספח 37 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד). על הפרוטוקול חתומים: מר משה פריינוביץ, מר שמואל ליבוביץ, מר שלמה פשיטיצקי, מר ישראל הרשטיק, מר אברהם דוצמינר.
2. בעניין זה טענו הנתבעים והתובעים שכנגד כי הועד אשר קבל את ההחלטה על ביטול זכות השימוש של האברכים, נבחר שלא כדין. מר אלקנה בטיסט הצהיר כי הפרוטוקול מיום 27.2.13, במסגרתו מונה וועד העמותה הנוכחי, אשר הורה על ביטול ההסכם, הינו מזויף. כביסוס לדבריו טען כי בפרוטוקול מיום 27.2.13, מר פלד, מר ויספר ומר פרומן שמופיעים כנוכחים באסיפה , מסרו כי לא השתתפו באסיפה. זאת ועוד, טען כי מאחר שמר פלד ומר פרומן משמשים כחברי ועד משנת 2006 ברציפות (העתקי פרוטוקולי אסיפת העמותה מיום 7.1.06 ומיום 28.4.09 - נספח 26 לתצהיר של בטיסט), היו הם זוכרים אם הייתה מתקיימת אסיפה בה היו אמורים לבחור ועד חדש ולסיים כהונתם. עוד מצהיר מר אלקנה בטיסט כי לא ניתן להבין כיצד מר ליבוביץ אשר פרש מהעמותה בשנת 2002 מתיימר להיות חבר וועד העמותה בשנת 2013 , וכיצד מר פריינוביץ אשר התפטר מוועד העמותה ופרש מהעמותה בשנת 2010, הפך להיות חבר עמותה בשנת 2013.

1. מעבר לכך כי מדובר בעדות שמיעה, מהראיות ניתן ללמוד כי הטענות אינן מבוססות.

אכן בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 7.1.06 נבחרו לוועד העמותה מר פלד, מר פרומן, מר פריינוביץ, מר דוצמינר וגיל גדעון כגזבר, כשביום 28.11.07 אשרה האסיפה הכללית את בחירתם מחדש (נספחים 67 ו- 68 לתצהיר התובעת והנתבעים שכנגד).

1. התובעת הציגה פרוטוקול של האסיפה הכללית מיום 25.7.10 במסגרתו הוחלט על מינוי ועד חדש שיכלול את מר דוצמינר, מר הרשטיק ומר פריינוביץ (ס' 168, נספחים 56 ו-69 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד). מר פלד בעדותו אישר את נוכחותו באסיפה (פרוטוקול דיון מיום 21.3.16 עמ' 160, שורות 1- 15, עמ' 165 שורות 22- 32, עמ' 166 שורות 1- 17). גם מר פרומן אישר את נוכחותו באסיפה זו (פרוטוקול דיון מיום 10.5.16 עמ' 206 שורות 1- 16). מר ויספר אישר אף הוא את נוכחותו בישיבה זו (פרוטוקול דיון מיום 10.5.16 עמ' 224 שורות 1- 10), לטענתו בדרך כלל הישיבות לא עניינו אותו.
2. כלומר אין מחלוקת כי מיום זה שלושתם כבר אינם משמשים כוועד בידיעתם.

משנשאל על כך , אישר מר פלד בעדותו כי אכן נבחרו שלושת חברי וועד העמותה, מר דוצמינר, מר הרשטיק ומר פריינוביץ כשלטענתו לא רצה להיות חבר וועד. בהמשך משנשאל האם החל משנת 2010 לא היה יותר חבר עמותה השיב כי לא הזמינו אותו, וכי זה גם לא עניין אותו כיוון שהעסק התנהל כמו שצריך. משנשאל מר פלד ספציפית לעניין האסיפה מיום 27.2.13, שם רשומים חמשת חברי הוועד הנוכחי (נספח 8 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד), על אף שהעיד כי ככל הנראה הפרוטוקול לא תקין העיד כי היה נוכח באסיפה וכי אין בידו מסמך אחר המתעד את אותה האסיפה (עמ' 167 שורות 22- 32, עמ' 168 שורות 1- 24).

מר ויספר אישר את חתימתו על גבי הפרוטוקול (פרוטוקול דיון מיום 10.5.16 עמ' 226 שורות 1-3).

משהוצגה למר פורמן חתימתו על גבי הפרוטוקול, מר פורמן העיד כי אינו זוכר אם נכח בישיבה, משהוצג לו זימון לאסיפה, השיב כי זומן, כי אינו זוכר אם נכח בה וכי יכול להיות שהיה נוכח בה (עמ' 206 שורות 21- 32, עמ' 207 1- 8).

1. מר ויספר אישר את חתימתו הן על המכתב מיום 20.11.13 לנתבעים 1 ו-2 (נספח 31 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד) בדבר אי ניהול תקין של כספים אשר צריכים להיות מופקדים בחשבון העמותה, והן על פרוטוקול האסיפה הכללית מיולי 2010 אלא שטען כי לא קרה את האמור במכתב, כי לא ידע אודות האמור בו, כי לא שלח את המכתב, כי שם מבטחו במי שהכין את המכתב, וכי האמין באנשי העמותה עד הפוגרום עם הליטאים (כוונתו היא לאירוע שהתרחש ובעקבותיו סגרה המשטרה את בית הכנסת, במסגרתו על פי הטענה חסידי גור פגעו באברכים הליטאים, (הסבר שלי, ר.ע.)) (פרוטוקול דיון מיום 10.5.16 עמ' 222 שורות 26-32, עמ' 223 שורות 1-24).
2. כלומר אין סותר את טענות העמותה אף אשר לפרוטוקול זה, כשלא הוצגה כל אסמכתא כי המסמך אכן מזויף או לא תקין.
3. ביחס לטענות אשר הופנו כלפי חברותו של מר ליבוביץ, לא הוכח כי מר ליבוביץ חדל להיות חבר עמותה כשלא הוצגה בפניי כל ראייה בכתב על סיום חברותו בעמותה (ראה תצהירו ס' 166).

לגבי מר פריינוביץ, אכן הלה שלח מכתב למר ליבוביץ מיום 12.8.10 הנושא כותרת: "פרישה מעסקנות ציבורית" ובו מביע מר פריינוביץ את רצונו לפרוש מכל פעילות ציבורית השייכת לבית הכנסת ולפעילות בעמותה (נספח 22 לתצהירו של מר אלקנה בטיסט, ולכתב תביעה שכנגד), אלא שניתן להבין ממכתב חברי העמותה למר פריינוביץ כי ההתפטרות הינה מניהול בית הכנסת ומניהול הוועד, אולם לא התפטרות כחבר עמותה.

1. ניתן לראות מכתב מאוחר יותר בו נכתב כי חברי ועד העמותה אינם מקבלים את התפטרותו מתפקיד יו"ר העמותה, וכי הם מבקשים ממנו בכל לשון של בקשה להמשיך בתפקידו המסור והאחראי כל עוד לא נתקבלה החלטה אחרת. המכתב נושא אף את חתימתם של מר פלד ומר ויספר.
2. גם בדיווח המילולי המוגש על ידי העמותה לרשם העמותות ניתן לראות כי בשנת 2011 מר פריינוביץ עדיין מדווח כחבר ועד העמותה. מכאן, שעה שלא הוכח בפניי כי פסק להיות חבר עמותה, לא הייתה מניעה כי יתמנה שוב ביום 27.2.13.
3. מכל המקובץ לעיל עולה כי הנתבעים 2- 6 נבחרו כחברי ועד כדין והיו חברי ועד במועד קבלת ההחלטה על ביטול זכות השימוש, ועל כן היו רשאים לקבל החלטות בשם העמותה לרבות ביטול ההרשאה של האברכים.

צירוף קבוצת חסידי גור;

1. כאמור בתקנון העמותה משנת 87' (נספח 11 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד), וכן בהתאם לתיקון התקנון במסגרת פרוטוקול אסיפת חברי העמותה מיום 13.7.98 חברים נוספים יצטרפו לעמותה ע"פ בקשה בכתב, תיקון ההולם את תיקון ס' 12 לחוק העמותות במסגרת תיקון 3, כשהתנאים כאמור בתקנון שמורה ליהודים שומרי תורה ומצוות המתחייבים לקיים את תקנות העמותה ולתמוך במטרותיה.
2. בענייננו לא הוכח בפניי כי צירופם של חסידי גור להתקבל כחברי עמותה נעשה שלא כדין. מנגד התובעת והנתבעים שכנגד צרפו העתקי בקשת חסידי גור להצטרף לעמותה מיום 5.6.14, בצירוף פרוטוקול ועד העמותה מיום 8.6.14, הדיווח לרשם העמותות על קבלתם והעתק דף חתימות של חברי עמותה וותיקים המאשרים בחתימתם את כניסתם של 22 מחסידי גור כחברי עמותה (נספחים 41 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד).

1. מר סגל אשר הגיש תצהיר מטעם הנתבעים, העיד כי חתם על מסמך הקובע כי הוא מסכים לצירוף של חסידי גור כחברים בעמותה (נספח 41 לתצהירי התובעת והנתבעים שכנגד).

מר לורש אף הוא אישר חתימתו על המסמך (פרוטוקול דיון יום 10.5.16 עמ' 200 שורות 6- 15).

מר פריינוביץ העיד כי העמותה החליטה כי קבוצת חסידי גור יצטרפו כדין כחברי עמותה על מנת שיוכלו לכבד את תקנון העמותה כלשונו, ולכן הוחלט על כינוס הוועדה ביום 8.6.2014 (נספח 41 לתצהירים).

1. משנשאל מר פריינוביץ מדוע קבלו את חסידי גור תוך זמן קצר כשעיון בתקנון העמותה מגלה כי סילוק חבר הינו כמעט בלתי אפשרי, השיב כי החברי העמותה הרגישו כי הם טובעים וכי העזרה הראשונה שלהם הייתה חסידי גור אשר לא היו חדשים להם, ותרמו להם כסף, כי הם אנשים עובדים ברובם ולא רק מתפללים אלא אף מכניסים כסף לבית הכנסת, כשזה היה קרש ההצלה האחרון של העמותה. עוד הוסיף כי זו הייתה בקשה של חסידי גור כי אם רוצים שהם ישקיעו כסף בבית הכנסת, העמותה תכניס אותם כשותפים. עוד העיד כי הבטיחו כי לא ייכנסו לבית הכנסת לפני שיעשו שיפוץ בבית הכנסת, וכשמאחר והם אנשים עובדים הדבר לא מהווה בעיה בשבילם.

משנשאל כיצד הכניס רוב של חסידי גור לעמותה, השיב כי להכניס אנשים שהם מאמינים בהם כחברי עמותה היא האלטרנטיבה היחידה אשר הייתה לחברי העמותה, בהתחשב בהתנהגותם של האברכים מהקהילה הליטאית אשר השתלטו על בית הכנסת ולמעשה זרקו את חברי הועד הוותיקים וכי לא הייתה להם אפשרות אחרת (פרוטוקול דיון מיום 21.3.16 שורות 17- 28).

1. מכאן כי מר פריינוביץ לא הכחיש כי העמותה הייתה צריכה כסף, וכי בהתחשב בנסיבות הקיימות בהם היה נתק עם האברכים והתחושה כי השתלטו על בית הכנסת תוך דחיקת החברים הוותיקים, הכנסת חסידי גור כחברים בעמותה, בהם האמינו, הייתה אלטרנטיבה בשבילם. עדותו של מר פריינוביץ התגלתה בפניי כנה ומהימנה, שעה שנוכחתי מעדות הנתבע 2 עצמו כי אכן היה נתק בין האברכים לוועד העמותה והם פעלו ללא אישור העמותה ובאופן עצמאי, כשאין כל מניעה למעשה בהכנסת חברים נוספים, ובענייננו חסידי גור בהחלטת העמותה כדין.

עסקת מכירת בית כנסת;

1. לא הוכח בפניי כי הייתה עסקה בלתי חוקית למכירת בית כנסת. הטענה כי העמותה בצעה עסקה למכירת בית הכנסת לחסידי גור הינה למעשה טענה אשר תופסת חלק נרחב מסיכומי הנתבעים.
2. לטענת הנתבעים והתובעים שכנגד, הנתבעים 2- 6 בצעו פעולות על מנת למכור שלא כדין את בית הכנסת ולקחו לעצמם ו/או למקורביהם את כספי התמורה בסכומים נכבדים.
3. ראשית, לאור מסקנותיי בפסק דיני כי אין לנתבעים ולתובעים שכנגד זכות חוזית בנכס, אם מכוח היותם חברי עמותה ואם מכול ביטול ההסכם בהתנהגות, לא ניתן להיעתר למרבית הסעדים המבוקשים במסגרת תביעתם, הם הסעדים הנוגעים לזכויותיהם בעמותה ובבית הכנסת. כך למעשה לא ניתן ליתן צו הצהרתי כי הם מתפללי בית הכנסת הקבועים וחברי עמותה לכל דבר ועניין וכן שעה שאין בידם זכות חוקית בנכס לא ניתן אף ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים שכנגד לעשות כל פעולה שיש בה בפועל משום מכירה של בית הכנסת ו/או העמותה.
4. ברי כי אין העמותה יכולה למכור את בית הכנסת או את העמותה, אולם גם ותתברר טענת הנתבעים והתובעים שכנגד כי העמותה מכרה את בית הכנסת לחסידי גור בניגוד לדין, שעה שנוכחתי כמפורט לעיל, כי אין בידי הנתבעים זכות להתפלל במניין נפרד בבית הכנסת, כקהילה נפרדת ומגובשת לאור ביטול ההסכם אשר היה בתוקפו, כדין, מלבד זכותו של כל מתפלל להתפלל במבנה בית הכנסת, למעשה אין מקום לטענותיהם במסגרת ההליך שבפניי.
5. יוזכר כי הנתבעים טענו כי זכויותיהם נובעות מעצם היותם חברי עמותה מתפללים קבועים בבית הכנסת, ומכוח הסכם בהתנהגות, טענות אשר נדחו על ידי (ראה ס' 36 לתצהירו של מר אלקנה בטיסט).
6. לגופן של טענות המכירה, שוכנעתי כי הגם ודובר על איזה שהיא 'עסקה' לא הוכח בפניי כי דובר על עסקה בלתי חוקית או כי הייתה כוונה לבצע עסקה בלתי חוקית, ובכל מקרה לא הוכח בפניי כי אכן כטענת הנתבעים והתובעים שכנגד, הנתבעים שכנגד מכרו את העמותה או את בית הכנסת וכי הנתבעים 2-6 קבלו לעצמם ו/או למקורביהם כספים כתוצאה ממכירה זו בסכומים נכבדים כטענת הנתבעים והתובעים שכנגד.
7. עדי הנתבעים העידו כי אין בידיהם ראיות למכירה.

כך משנשאל הנתבע 2 האם יש בידיו ראיות למכירת העמותה השיב בשלילה (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 304 שורות 7- 14).

1. מר פלד אשר היה חבר עמותה והגיש תצהיר מטעם הנתבעים הצהיר כי נאמר לו על ידי הרב דרוק, רב בית כנסת אשר התפלל בבית כנסת, כי מר פריינוביץ הבטיח לו סך של 130,000 ממכירת בית הכנסת. משנשאל בעדותו האם ראה איזה שהיא החלטה הנוגעת למכירת בית הכנסת, השיב בשלילה, ואף העיד כי לא היה בשנים האחרונות שותף באסיפות העמותה, לטענתו, כיוון שהיה ה"מתנגד" למכירת בית הכנסת, וכי לא ראה כל פרוטוקול של וועד העמותה הנוגע למכירה. משנשאל האם ראה טיוטת הסכם של מכירת בית הכנסת, השיב כי טיוטה מעין זו לא הייתה, כשהוא מנע את מכירת בית הכנסת(פרוטוקול דיון מיום 21.3.16 עמ' 169 שורות 20- 32).
2. מר ויספר ממייסדי העמותה ובית כנסת אשר הצהיר מטעם הנתבעים, העיד כי זכורה לו ישיבה של חברי העמותה כשנתיים לפני מועד חתימתו על התצהיר, במסגרתה דובר באריכות על מכירת בית כנסת ועל תשלום מתוך המכירה לרב דרוק, שהיה רב בית כנסת שנים רבות. עם זאת, העיד כי לא ראה הסכם על מכירת בית כנסת וכי אינו יודע שבית הכנסת נמכר (פרוטוקול דיון מיום 10.5.16 עמ' 227 שורות 6- 11).
3. כאמור בס' 31- 33 לתצהירו של מר בטיסט, הטענה כי הנתבעים שכנגד 2-6 פעלו למכירת בית כנסת גונבה לאוזניו מצדדים שלישיים, כשאישור לדבריהם ולהמשך ביצוע מכירת בית כנסת הוא למעשה ראה במכתב מיום 1.6.14 אשר נשלח מטעם התובעת ואשר עניינו בהודעה מוקדמת בדבר הפסקת השרות לשימוש בבית הכנסת. מעבר לכך שלא ניתן לסמוך על תצהיר זה טענות המכירה , בעדותו העיד מר אלקנה בטיסט כי לא ראה כל מסמך על מכירת בית כנסת, כי הם מחפשים מסמך כזה, כשאת הדברים יודע מהודאה של מר דוצמינר.
4. בעניין זה, להוכחת טענותיהם הביאו הנתבעים והתובעים שכנגד תמלילי הקלטות של שיחות במסגרתם נכחו שניים מחברי וועד העמותה, מר דוצמינר ומר פשיטיצקי, במסגרתם דובר על מכירת בית הכנסת.
5. מר דוצמינר בעדותו אומנם אישר כי היה בפגישות עם מר בנימין זאב הורביץ, וכי היו דיבורים על מכירה, אלא שהעיד כי דובר על העברת רכוש העמותה תמורת תשלום כדין, בהתאם לחוק העמותות כך שהתשלום יועבר לעמותה אחרת עם אותה המטרה, וכן כי פעולותיו היו על דעת עצמו בלבד, ובעת שהביא את הדברים בפני העמותה המכר לא אושר על ידי וועד העמותה. הוא ציין כי העניין עלה מספר פעמים כשוועד העמותה לא אישר זאת.

משעומת עם טענתו של מר הורביץ בתצהירו, וכן עם הנשמע בקלטות כי בפגישה עימו אמר למר הורביץ שוועד העמותה סגר עם חסידי גור עסקה בסכום של 1.3 מיליון ₪ כשאם הליטאים יתנו סכום דומה יקבלו הם את בית הכנסת, ונשאל כיצד ידע איזה סכום חסידי גור התכוונו לתת, העיד כי הוא חתר נגד וועד העמותה אשר היו מעוניינים בהבאת חסידי גור, כשהוא הביא את מר הורביץ כדי להילחם עם חסידי גור ולא כדי לעזור להם. עוד העיד כי הגם ואמר את הדברים אינו יודע מה הוועד קבע כי לא היה נוכח בדיוני הוועד וכי דבריו נאמרו על פי שמועות ולא מדברים מבוססים (פרוטוקול דיון מיום 5.5.16 עמ' 199 שורות 2- 25).

1. בהמשך עדותו העיד מר דוצמינר כי ניהל משא ומתן עם הליטאים שם הביע רק את דעתו ודבריו, מבלי שהדבר בהכרח יתבצע. בהמשך העיד כי פעולותיו נעשו מאחר שלא היה מעוניין להביא את חסידי גור ועל מנת להראות לעמותה כי בידו כוח רב יותר מיתר חברי העמותה יחד (שם עמ' 223 שורות 17- 27, עמ' 224 שורות 1- 7).
2. מר פריינוביץ, חבר וועד העמותה, העיד אף הוא כי דברי מר דוצמינר נאמרו על דעת עצמו כשלא הייתה שום החלטה על המכירה. משנשאל האם דיבר עם מר דוצמינר כחבר וועד, השיב כי בחיוב, וכי מר דוצמינר השיב כי זכותו לדבר בשם עצמו וכי אין זה מענייננו. דבריו של מר פריינוביץ עולים בקנה אחד עם עדותו של מר דוצמינר, כי מר דוצמינר עשה את הדברים על דעת עצמו, ועם כך שלמעשה מר דוצמינר לא רצה להכניס את חסידי גור.
3. מר פשיטיצקי אשר היה נוכח בפגישה עם מר דוצמינר ועם הליטאים במהלכה דובר על מכירה, העיד כי הנושא לא עניין אותו, כי כל שעניין אותו זה העמותה, וכי אירח את מר דוצמינר בביתו כטובה למר דוצמינר אשר היה אדם הפתוח לשמוע כל אדם. משעומת עם כך כי הכתיב הצעה לליטאים במהלך הפגישה, השיב כי הגם ועשה כן עשה כן מעצם נוכחותו לאור מקצועיותו בכתיבה ולא עקב מעורבותו , כי הוא לא רצה שיחתימו אותו על משהו ללא החלטת יתר החברים , ובכל מקרה הובהר כי ההצעה צריכה לעבור אישור באסיפת וועד העמותה, והוא שמחליט. משעומת עם כך כי אמר שהבן של מר ליבוביץ בונה בית כנסת בגבעת שמואל וצריך כסף, העיד כי דובר על שיפוצים, וכי לא אמרו לו כי מדובר על מכירת בית כנסת אלא הוסבר לו כי מדובר על העברת זכויות של העמותה בצורה חוקית, כשבכל מקרה בסופו של יום לא יצא מזה כלום (פרוטוקול דיון מיום 5.5.16 עמ' 241 שורות 24- 32, עמ' 242- 249). מעדותו של מר פשיטיצקי עולה כי הוא לא ייחס חשיבות לעניין ועשה כן לבקשתו של מר דוצמינר, שכן ידע שהדברים צריכים לעבור את אישור וועד העמותה, אישור אשר לא הוכח בפניי כי ניתן.
4. מר ליבוביץ, חבר וועד העמותה, אף הוא נשאל על השיחות הנשמעות מהקלטות והעיד כי לא דבר עם מר דוצמינר ועם מר פשטיצקי, כי לא דבר על מכירה עם אף אחד, ואף אחד אף לא פנה אליו בנושא המכירה.
5. מכאן, שוכנעתי כי מר דוצמינר אשר פעל מול הליטאים פעל על דעת עצמו מאחר שלא היה מעוניין בהכנסת חסידי גור לבית הכנסת. המדובר היה על עסקה שתעשה במסגרת החוק, כשבכל מקרה בסופו של יום לא התקבלה החלטת ועד העמותה לבצע עסקה עם חסידי גור.
6. אציין כי לבית המשפט אין אלא את הראיות המונחות לפתחו. בנושא זה לא הוצגו ראיות שמהן ניתן יהיה לקבוע כי העמותה ביצעה עסקה עם חסידי גור כטענת הנתבעים ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי נעשתה עסקה בלתי חוקית. הנתבעים והתובעים שכנגד לא הביאו כל הוכחה כי בוצעה מכירה של בית הכנסת, כשגם מהקלטות שהביאו לא ניתן להסיק כי התקבלה על ידי העמותה החלטה על מכירה, ולהיפך מהן עולה כי הגם והייתה הצעה לעסקה כלשהי על ידי מי מחברי וועד העמותה היה ברור כי הצעה צריכה לקבל אישורו של וועד העמותה, אישור אשר לא הוכח בפניי כי ניתן.

הסעדים;

1. לאור האמור לעיל, משהנתבעים לא הוכיחו בפניי כי יש בידם זכות חוקית להחזיק בנכס אם מכוח חברותם בעמותה, ואם מכוח הסכם בהתנהגות מכוחו ניתנה להם זכות שימוש לזמן בלתי מוגבל בנכס להתפלל בו תפילות נפרדות, ולאחר שנוכחתי כי הנתבעים לא פעלו בהתאם להסכמות שנתקבלו במסגרת הסכם משנת 2005, ופעלו באופן עצמאי מבלי לקבל את אישור ועד העמותה, סבורני כי ביטול ההסכם עימם לא נעשה כתוצאה מעסקה עם חסידי גור אשר לא הוכחה בפניי, אלא נעשתה כדין ובתום לב.

אדגיש ואציין כי ההסכם עליו מדובר אינו מדבר על הצטרפות מי מהאברכים למניין קיים אלא לקיום מניין נפרד של האברכים, ואין בפסק דיני זה משום התייחסות לזכותו של כל יהודי להיכנס לבית כנסת לשם תפילה, זכות שמי מהצדדים לא ערער עליה.

1. לאור מסקנותיי אבחן את הסעדים שנתבקשו במסגרת התביעה והתביעה שכנגד.

במסגרת תביעתה בקשה התובעת כדלקמן:

צו הצהרתי שההסכם בוטל על ידי העמותה, וכי לאברכים או למי מטעמם אין זכות להיכנס לבית הכנסת, כשאם יכנסו יחשבו כפולשים.

צו אשר יורה לאברכים להימנע מכל פעולה שתמנע מוועד העמותה או מחברי העמותה או מי מטעמם לעשות כל פעולה בקשר עם בית הכנסת.

צו שימנע מהאברכים להיכנס למבנה בית הכנסת, או לחילופין צו אשר ימנע מהאברכים או מי מטעמם מלהפריע לעמותה, לוועד העמותה, לחברי העמותה או מי מטעמם באופן כלשהו, לתפילות או לכל פעילות מטעם העמותה או ועד העמותה שתתקיים בבית הכנסת.

ולחילופין,

צו אשר יורה שהאברכים לא יפריעו לכל תפילה ו/או פעילות של העמותה, ועד העמותה או מי מטעמה שתתקיים בבית הכנסת, גם אם האברכים יהיו רשאים להתפלל בבית כנסת.

צו אשר יקבע כי לנתבעים 1 ו-2 אין זכות קנויה להמשיך ולהיות גבאים בבית הכנסת או לנהל את בית הכנסת, וזכות הניהול נמצאת כיום בידי העמותה וועד העמותה.

בנוסף, בקשה התובעת דמי שימוש החל משנת 2010 , היא התקופה ממנה החלו הנתבעים 1 ו-2 לשמש כגבאים, בסכום של 150,000 ₪.

1. בבחינת הסעדים ההצהרתיים, צו עשה ולא תעשה, אשר יש ליתן לתובעת לאור מסקנותיי, יש ליתן את הדעת לכך כי כפי שהתברר לפניי קהילת האברכים אינה יכולה לדור יחד עם חברי העמותה לרבות חסידי גור.
2. כמפורט על ידי שני הצדדים בין האברכים מהקהילה הליטאית לחסידי גור התגלעו עימותים ואירועי אלימות אשר הובילו בסופו של יום לסגירת בית הכנסת על ידי משטרת ישראל.

עדי הנתבעים עצמם העידו כי תפילה משותפת של שתי הקהילות לא רק שאינה רצויה אלא שאינה מעשית. כך למשל, העיד מר פלד כי תפילה של האברכים מהקהילה הליטאית וחסידי גור אינה אפשרית, כי הם מתפללים בנוסח שלהם וזה לא יכול להתאים יחד (פרוטוקול דיון מיום 21.3.16 עמ' 174 שורות 13- 18). כך העיד הנתבע 1, כי העירייה מקצה לחסידי גור מקומות תפילה נפרדים מאחר שיש להם אופי אחר וסגנון קהילה אחרת, כשהאברכים מהקהילה הליטאית רחוקים מקווי האופי שלהם (פרוטוקול דיון מיום 31.5.16 עמ' 260 שורות 15- 23).

1. בהתחשב באמור לעיל, ולאור מסקנותיי, סבורני כי יש להורות כדלקמן:

דין התביעה להתקבל, וניתן צו הקובע כי הנתבעים אינם חברי העמותה, וכי ההסכם עימם בוטל כדין.

ניתן צו המצהיר כי הנתבעים ו/או מי מהם אינם גבאי בית הכנסת ואינם רשאים להמשיך ולאסוף כספים מצדדי ג' ולשלם תשלומים בנוגע לבית הכנסת.

ניתן צו המורה לאברכים להימנע מכל פעולה שתמנע מוועד העמותה או מחברי העמותה או מי מטעמם לעשות כל פעולה בקשר עם בית הכנסת.

ניתן צו המורה לאברכים או מי מטעמם מלהפריע לעמותה, לוועד העמותה, לחברי העמותה או מי מטעמם באופן כלשהו, לתפילות או לכל פעילות מטעם העמותה או ועד העמותה שתתקיים בבית הכנסת.

למען הסר ספק אין בפסק דיני זה, כפי שכבר נאמר לעיל, משום צו האוסר על מי מהנתבעים המבקש להתפלל בבית הכנסת להיכנס לתפילות שינוהלו בהתאם להנחיית התובעת ו/או מי מטעמה.

1. אשר לסעד הכספי, דמי שימוש ראויים ו/או פיצויים בגין השימוש בבית הכנסת שלא כדין, מעבר לכך כי התובעת לא הוכיחה את הנזקים וגובהם, הטענה מתייחסת לתקופה בה עדיין מערכת היחסים בין הצדדים הייתה תקינה, ההסכם היה בתוקפו כשהנתבעים הגם והופנו אליהם אי אילו טענות בשלב מסוים לא נדרשו לשלם דמי שימוש עבור היותם מתפללים בבית הכנסת. התובעת אף לא הצביעה על מועד בו החלה המחלוקת כשגם לאחר שליחת ההתראות על ידה המשיכה ליתן הזדמנות לנתבעים 1 ו-2, כשלא הייתה כל דרישה לדמי שימוש ראויים או לדמי שכירות.

לפיכך, אינני מוצאת לחייב את הנתבעים ו/או מי מהם בדמי שימוש ראויים או אחרים.

התביעה שכנגד,

1. התובעים שכנגד תבעו סעדים הצהרתיים הנוגעים להתנהלות הנתבעים שכנגד 2-6,לטענות בנוגע לעסקת המכירה ולזכויותיהם של הנתבעים והתובעים שכנגד, תבעו נזקי ממון והשבת השקעות בבית הכנסת ועוגמת נפש.
2. לאור מסקנותיי, דין הסעדים ההצהרתיים להידחות.
3. אשר לנזקים הכספיים הנטענים על ידי התובעים שכנגד, מעבר לכך כי הנזקים, ההשקעות וגובהם לא הוכחו בפניי, כך למשל, בעניין השבת ההשקעות הנוגעות לתקנת מערכת מיזוג אויר וגנרטור כמפורט בפסק הדין, שוכנעתי כמפורט באריכות לעיל, כי ההתנהלות הכספית של הנתבעים 1 ו-2, הם התובעים שכנגד, לא הייתה תקינה ופעולות רבות נעשו על ידם ביוזמתם ובאופן עצמאי מבלי לקבל את אישור וועד העמותה לרבות בעניינים כספיים ובכלל זה פתיחת חשבון נפרד, ועל כן עד כה לא הוכח מה היו ההכנסות מבית הכנסת אשר התקבלו לידיהם ומה היו הוצאותיהם והשקעותיהם.
4. לאור זאת, אף דין תביעתם הכספית להידחות.
5. הנתבעים והתובעים שכנגד ישלמו לתובעת ולנתבעים שכנגד בגין ניהול שתי התביעות, ובהתחשב במספר ישיבות ההוכחות ובמספר העדים בתיק , הוצאות בסכום של 60,000 ₪.

ניתן היום, ‏‏י"ט/כסלו/תשע"ז, ‏19/12/2016 בהעדר הצדדים.