1. בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד שהוגשה ביום 6.7.14, בד בבד עם המרצת פתיחה לצו הצהרתי שיקבע כי ההסכם בין הצדדים הסתיים כדין על ידי המבקשת ולאור זאת אין למשיבים או למי מטעמם זכות להיכנס לבית הכנסת המצוי ברחוב סמטת משה יוסף 4 בבני ברק.

2. בבקשה עותרים המבקשים ליתן צו מניעה זמני אשר ימנע מהמשיבים להיכנס למבנה בית הכנסת, צו שיורה למשיבים או מי מטעמם להימנע מלעשות כל פעולה שתמנע מחברי ועד העמותה או מי מטעמם להיכנס לבית הכנסת. לחילופין, צו שיורה כי עד למתן החלטה בבקשה לא יעשה כל שימוש בבית הכנסת וזאת בהמשך לצו סגירה מנהלי שהוצא על ידי המשטרה.

3. המבקשת היא עמותת י"ד גרבסקי – ימין צדק, עמותה רשומה שהתאגדה בשנת 1984 על-

ידי חברים בזרם הדתי-ציוני ("דתי-לאומי") במטרה להנציח חללי מלחמת יום כיפור.

4. ביום 21.1.83 הקצתה עיריית בני ברק לעמותה שטח להקמת בית כנסת, וביום 21.11.88 נחתם הסכם בין העירייה לבין העמותה לפיו ניתנת לאחרונה זכות החזקה במבנה.

5. בשנת 2005, לאור התמעטות מתפללים, התקשרה העמותה בהסכם עם המשיבים 2-11, קבוצת אברכים ליטאיים אשר הביעו כוונתם להתפלל בבית הכנסת. בעקבות האברכים החלו לפקוד את בית הכנסת בני קהילה נוספים, לרבות יתר המשיבים בבקשה. על פי ההסכם, רשאים האברכים להתפלל במבנה בית הכנסת בימות החול, וישתמשו בו רק לשם תפילה ולא למטרה אחרת.

בסעיף 9 להסכם צויין כי "מוסכם ע"י הצדדים כי האולם המצוי בקומה האחרונה של מבנה בית הכנסת לא יעמוד לרשות האברכים בשום אופן וכי אין לאברכים כל רשות לשהות באולם הנ"ל ו/או לעשות בו שימוש מכל סוג שהוא". כן הוסכם בסעיף 11 להסכם,

כי האברכים לא יהיו חברי עמותת בית הכנסת.

על פי סעיף 7 להסכם ניתנה למשיבים זכות שימוש במבנה לצרכי תפילה, בזו הלשון: "בידי

בית הכנסת הזכות לדרוש מן האברכים להפסיק ולהתפלל במבנה בית הכנסת מכל סיבה שהיא וללא כל נימוק וזאת על ידי מתן הודעה מוקדמת לאברכים של 7 ימים מראש, וכי אז על האברכים להחזיר את מפתחות בית הכנסת לבית הכנסת מיד עם הפסקת תפילת במבנה, כאמור".

6. בשנת 2010 מינתה העמותה את המשיבים 1 ו-2 לגבאי בית הכנסת. לטענת המבקשת, ניצלו זאת המשיבים לרעה כאשר הקימו במקום מוסד לימודי ("כולל"). כן נטען, ללא ביסוס בשלב זה, כי התבצעו מעילות בכספי בית הכנסת.

7. עקב נסיבות שלא הובהרו דיין אך עיקרן פניית המבקשת לקבוצה גדולה מבני חסידות גור והזמנתם להתפלל בבית הכנסת, פנתה המבקשת למשיבים ביום 1.6.14 במכתב המורה על ביטול זכותם מכח הסכם 2005, ודרישה לפנות את בית הכנסת ולהשיב את המפתחות לעמותה.

7. לטענת המבקשת, סירבו המשיבים להתפנות מבית הכנסת, החלו מתבצרים בו שלא כדין תוך התנהלות אלימה, בעיקר בין המשיבים לבני חסידות גור.

8. ביום 25.6.14 הגיש חבר בעמותה בקשה להוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיבים 1 ו-2, וזו התקבלה ביום 26.6.14. בקשה דומה הוגשה על-ידי שניים מחברי העמותה שאינם נמנים על הצדדים לתיק זה כנגד קבוצת מתפללים מחסידי גור וזו נמחקה.

9. ביום 8.7.14 ניתן (כב' השופטת ערקובי) צו ארעי האוסר על המשיבים להיכנס לבית הכנסת, בכפוף להפקדת התחייבות אישית, ערבות צדדי ג' וערובה.

10. ביום 22.7.14 ניתן על-ידי המשטרה צו סגירה מינהלי העומד בתוקפו עד ליום 6.8.14. בנימוקים למתן הצו נכתב כי "יש במקום איומים ותקיפות, שני הפלגים מגישים תלונות הדדיות".

11. בדיון שנערך בפני ביום 28.7.14 החליפו הצדדים האשמות קשות הדדיות ורמיזות למעילות בכספים ועסקאות לא כשרות. נראה היה כי אף צד אינו מוכן לסגת מטענותיו. הצדדים לא השכילו להגיע לפשרה במסגרתה עד להכרעה בתיק העיקרי ימונו שני אחראים על פעילות בית הכנסת, נציג אחד מכל צד, מאחר ולא הצליחו להגיע להסכמה באשר לזהות הנציגים, כאשר כל צד פוסל את המועמדים שהוצעו על-ידי הצד השני. ב"כ הצדדים ויתרו על חקירות המצהירים, וסיכמו טענותיהם בעל-פה.

טענות המבקשת

12. לטענת המבקשת, קנתה היא זכות של חזקה בבית הכנסת מכוח הסכם עם עירית בני-ברק. אין למשיבים כל זכות קניינית ו/או חוזית בבית הכנסת, ולא הוקנתה להם כל זכות מלבד זכות זמנית לתפילה. כן טענה, כי מדובר ברישיון ללא תמורה ואיננו הסכם במובנו החוקי. משסירבו המשיבים לפינוי, הם בחזקת פולשים ומסיגי גבול בנכס.

13. המבקשת טוענת כי עומדת היא בתנאים למתן צוו מניעה זמני שכן, יש צורך ממשי במתן הצווים בדחיפות. לא ניתן להחיל צו סגירה מנהלי משטרתי לאורך זמן, ובמידה וייכנסו

המשיבים לבית הכנסת הם "יעשו בו כשלהם" ואף ימנעו כניסה לבית הכנסת מחברי העמותה בדרכים אלימות. כן טענה, כי המשיבים לא יינזקו ממתן הסעד הזמני שכן היה להם מספיק זמן להיערך לפינוי ולאיתור מקום תפילה חלופי.

14. בין הצדדים מחלוקות לעניין זהות חברי העמותה והעומדים בראשה, משני הצדדים.

טענות המשיבים

15. המשיבים טענו כי המבקשת ובית הכנסת נמכרו לחסידי גור, פעולה האסורה לפי חוק העמותות. לטענתם, עובדה זו, שלא בא זכרה בתצהירים מטעם המבקשת, היא הטעם האמיתי העומד מאחורי הבקשה לצו מניעה, המוגשת בחוסר נקיון כפיים.

למעשה, מדובר בבקשה לצו עשה, ולא לצו מניעה המיועד לשמר את המצב הקיים. המבקשת אינה מפרטת כיצד ישתנה המצב לולא יינתן הצו. המשיבים מנהלים את בית הכנסת למעלה מעשר שנים בהסכמת נציגי המבקשת, ופעילותם במקום כוללת גם לימוד תורה. ככל שהסכם 2005 תקף, הרי שזה שונה במרוצת השנים על דרך ההתנהגות, לרבות הסעיף המונע על המשיבים לכהן כחברי עמותה.

16. לעניין מאזן הנוחות, טענו המשיבים כי לא פורט נזק ממשי שיכול להיגרם למבקשת, ככל שלא יינתן הצו. נזק לבית הכנסת ניתן יהיה לפיצוי בכסף. הנזק שייגרם למשיבים - המשתמשים בבית הכנסת ללימודיהם אינו ניתן לפיצוי כספי שכן, בבת אחת נגדע מקום התפילה והלימוד. המשיבים אינם נוהגים לסגור עזרת נשים וכדי למצוא מקום דומה יאלצו הנשים לכתת רגליהן למקומות רחוקים.

17. כן טענו, כי סיכויי התביעה נמוכים וכי לא ברור מעמדה הקנייני של המבקשת בנכס, ולכל היותר היא ברת רשות בשטח שהוקצה לה על-ידי העיריה. עוד טענו, כי דין התביעה

להימחק על הסף שכן, אין מדובר הלכה למעשה בתביעה לסעד הצהרתי, כי אם בתביעה לפינוי ובתביעה לסעד כספי.

דיון

18. בית המשפט ייתן צו מניעה זמני אם הציג מבקש הסעד ראיות מהימנות לכאורה להוכחת תביעתו וכן אם נוכח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (ראו תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בין התנאים הללו מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שעולה משקלו של אחד התנאים כך קטן משקלו של השני (רעא 191/14 GREEN PARK

INTERNATIONAL INC נ' ALLEYNE PROPERTIES LIMITED [פורסם בנבו, 31.3.14], ; רע"א 3237/13 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' החברה הכלכלית אשקלון בע"מ, [פורסם בנבו 12.5.2013] ; ע"א 385/73 אברהם פרידמן נ' אפרים זהבי (זיבלין) , כח (1) 765). לצד שני אלו, על בית המשפט לבחון גם שיקולי יושר (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 521 (מהדורה עשירית, 2009); רע"א 4783/13 עו"ד יוסי כהן נ' יואב יצחק [פורסם בנבו, 7.7.13]).

19. הלכה היא כי "..כאשר תובע מבסס את תביעתו על זכות הקניין שלו ומבקש צו-מניעה נגד מי שפוגע באותה זכות, הרי על-אף העובדה שצו-מניעה הוא סעד שביושר, אין לבית - המשפט בתביעת בעל זכות הקניין שיקול-דעת רחב, שלא לתת את צו-המניעה, אלא בדרך-כלל מחובת בית-המשפט להגן על זכות הקניין בדרך יעילה של מתן צו-מניעה" ואולם, "אף כאשר מגינים על זכות קניין, עדין יש שיקול דעת לבית המשפט לסרב למתן צו מניעה, כאשר ישנם טעמים חשובים שלא לתת צו מניעה" (ע"א 749/76 יוסף נ' בכר, פ"ד לב(3), 617, 623).

מה אופי הזכות שבידי המבקשת והאם זכאית היא לסעד המבוקש?

הסכם המבקשת עם עיריית בני ברק

20. ב"הואיל" הרביעי להסכם זה משנת 1988, נכתב: "והואיל: והעמותה מצהירה בזאת מפורשת כי הובא לידיעתה כי המבנה שיוקם על ידה בהתאם להוראות הסכם זה יהיה רכושה הבלעדי של העירייה ואולם העמותה תהא רשאית להמשיך ולהשתמש במבנה ללא הגבלה של זמן, וזאת בתנאי מתלה ויסוד שהמבנה ישמש אך ורק כבית כנסת וכי ההרשאה המוקנית לעמותה בהתאם להוראות הסכם זה תפקע מעצמה בשעה שהמבנה ישמש למטרה נוספת או אחרת בלתי מורשית מראש ובכתב".

ובסעיף 2 להסכם, נכתב: "העירייה מרשה בזאת לעמותה לתפוס חזקה בגג גן הילדים לעיל, המותחם באדום בתשריט, המצורף להסכם זה ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו, ולבנות עליו מבנה שישמש עם השלמתו כבית כנסת המנוהל ע"י העמותה וזאת בתנאי ולאחר שהעמותה תמלא את התנאים הראשונים כדלקמן". בהמשך מופיעים תנאים טכניים הקשורים ברישוי ובביטוח. יתר סעיפי ההסכם לא צורפו לבקשה.

עותק ההסכם שהוגש ע"י המבקשת חלקי, כך שצורפו רק שני העמודים הראשונים להסכם. על כן, קשה ללמוד בשלב זה ובמסגרת בקשה לצו ביניים, מה מעמדה של המבקשת בנכס ובאיזה תנאים הורשתה לתפוס את החזקה.

21. המקרקעין עליהם נבנה המבנה הינם בבעלות עירית בני ברק. סעיף 188 לפקודת העיריות, כי לשם מתן זכות במקרקעין של רשות מקומית לתקופה העולה על 5 שנים, נדרשת החלטת המועצה ברוב חבריה ובאישור השר או מי שהוא הסמיך לכך. יש לברר האם נעשה הדבר בענייננו ואם ניתן לכך אישור משרד הפנים כנדרש בחוק ."הקצאת משאבי ציבור לצורכי ציבור, נועדה לקדם פעילות לטובת הציבור ועל הרשות לבדוק את צורכי הציבור בטרם מוקצים על ידה משאבים לגופים אלה או אחרים, זאת לאחר בירור מה הם צרכי הציבור באזור בו מצוי הנכס להקצאה, ולבחור בגוף המתאים ביותר למילוי הצרכים הציבוריים על הצד הטוב ביותר" (בג"צ 3638/99 אמנון בלומנטל נ' עיריית רחובות, פ"ד נ"ד(4), 220 (2000)).

ההסכם בין הצדדים

22. לפי ההסכם שנערך בין הצדדים בשנת 2005, רשאים המשיבים להתפלל בבית הכנסת. המשיבים אינם כופרים בהסכם ואולם, טוענים כי על דרך ההתנהגות, הסכימה המבקשת הלכה למעשה לשימוש נרחב יותר של המשיבים בבית הכנסת ובכל מקרה כי אלו קנו לעצמם עם השנים מעמד של מעין ברי רשות במקום, באופן שאינו מקנה למבקשת זכות לקום ביום בהיר ולסלקם ממקום המהווה עבורם מרכז דתי וקהילתי מזה עשור.

23. המבקשת הזמינה את המשיבים להתפלל בבית הכנסת. אין מדובר בהזמנה חד פעמית להתארח כי אם בהזמנה לקהילה לקחת חלק בפעילות בית הכנסת, שהוא מוסד קהילתי. כעת, משמעוניינת המבקשת בנוכחותה של קבוצה אחרת (חסידי גור) אשר בינה לבין המשיבים נגלים סכסוכים עקב הבדלי השקפה, קצה היא בבני בריתה מזה עשור שנים ומבקשת להיפטר מנוכחותם במחי מכתב.

24. ספק אם הייתה המבקשת רשאית להתנות את זכות התפילה של המשיבים בבית הכנסת בתנאים המופיעים בהסכם בין הצדדים משנת 2005, וספק לגבי מעמדו החוקי של ההסכם בכללותו. המקרה מעורר מספר שאלות עובדתיות ומשפטיות כאחד, חוזיות וקנייניות, בראשן השאלה מה מעמדן של ההסכמות בין הצדדים באשר למידת ואופי הפעילות בנכס,

והאם ניתן לדון בהן במסגרת הליך זה. כן יידרש בירור עובדתי לעניין זהות חברי העמותה משני הצדדים – שכן, בדיון עלה כי הצדדים אינם מסכימים בשאלת זהות חברי העמותה ומנהליה. לעניין זה חשיבות, על-מנת לבחון את חוקיות החלטות העמותה ו/או ועד העמותה ביחס לתקנון העמותה.

הכרעה

25. בית כנסת הוא מבנה ציבורי (ר' סעיף 188 לחוק התכנון והבניה) והוא בחזקת "מקרקעי ציבור" לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א-1981, מאחר ומדובר במקרקעין של רשות מקומית. יש ויוקדש ל"נאמן", במקרה זה יהווה "הקדש" לפי הוראות חוק הנאמנות, תשל"ט-1979. יש ויכיר בית המשפט בבית כנסת כהקדש אף אם לא נמלאו הדרישות הפורמאליות לכך (סעיף 17(ג) לחוק הנאמנות, וכן ע"א 6613/06 נאמני ההקדשות של העדה הספרדית בעיה"ק צפת נ' תומר שמעון [פורסם בנבו, 16.6.08], דנ"א 6693/08,). בענייננו, לא הועלתה טענה כי מדובר בהקדש. המבקשת טוענת לזכות קניינית בנכס, ואולם לא ברור באיזו זכות מדובר. דיון בסוגיות אלה מקומו במסגרת התיק העיקרי. כך או כך, בקשה לפינוי מקרקעי ציבור צריך שתיעשה ביוזמת הממונה (כך לפי סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור. במקרה דנן, מדובר בראש העיריה ביחד עם היועץ המשפטי לעיריה). בעניננו, לא הוצגה עמדת העיריה – היא בעלת הנכס, ואף לא הוצג ההסכם בין העיריה לבין המבקשת במלואו. על כן, קשה ללמוד על זכות הנתונה למבקשת לדרוש מניעת כניסתם של המשיבים לבית הכנסת. אף אם מדובר בהקדש, שהמבקשת היא הנאמן השולט בו, לא ברור מה תוקף ההסכם שנערך בין המבקשת לבין המשיבים ולא ברור אם ניהול ההקדש והשליטה בו מזכה את המבקשת בזכויות קנייניות (ר' הפ (חי') 7090-08-09 הרב אליעזר צבי נחמן נ' עירית חיפה [פורסם בנבו, 9.10.12]).

26. הבקשה הנוכחית אינה האכסניה המתאימה לבירור מעמיק של סוגיות מעמדו של בית הכנסת, מעמדה של המבקשת בבית הכנסת וזכויותיה בו. ראוי כי הדברים ילובנו במסגרת המתאימה, היינו – במסגרת בירור התיק העיקרי. הבקשה שלפני היא לצו מניעה "אשר ימנע כניסה למבנה בית הכנסת". לא הונחו בפני טעמים למתן צו זה. לא הוכח בפני כי למבקשת זכויות קנייניות בית הכנסת המאפשרות לה להדיר רגליהם של מתפללים כאלה או אחרים מבית הכנסת, על בסיס השתייכותם לזרם כזה או אחר ביהדות, וספק אם רשאית העמותה לעשות זאת גם לו היה מעמדה כשל נאמן בהקדש ואף אם הייתה הבעלים. ההסכם בין המבקשת לעירייה הוגש בחלקו. ההסכם בין המבקשת למשיבים – תוקפו אינו ברור. מדובר בסוגיה מורכבת שצריכה להתברר במסגרת ההליך העיקרי – וספק אם המרצת פתיחה היא הדרך לבירורה, אך בכך יחליט המותב שידון בתיק העיקרי. במאמר מוסגר יוער לעניין התביעה העיקרית, כי ייתכן והסמכות העניינית לתת הוראות שונות לעמותה מסורה לבית המשפט המחוזי.

27. נראה, כי אף לפי הדין ההלכתי, אין מקום לקבל הבקשה דנן: בעניין תא (י-ם) 7101/02 ביתי יבנה, עמותה רשומה נ' משיח כרמלה [פורסם בנבו, 2.9.04] ציין כב' השופט ד. מינץ כי לפי הדין ההלכתי, "בית הכנסת שהוקם אינו נחלתה הפרטית של העמותה" ועל כן "מבחינת הדין המהותי (הכללי וההלכתי גם יחד) קיים קושי להעניק צו מניעה לצד זה או אחר על חשבון המחנה היריב".

28. מאזן הנוחות בענייננו אינו נוטה לטובת המבקשת. זו טוענת כי המשיבים נוהגים באלימות ואולם, התלונות שהוגשו למשטרה הן הדדיות, ומובן כי במקרה של אירוע אלים ניתן וצריך לפנות למשטרה. לא התרשמתי כי המשיבים, במיוחד, מתאפיינים בהתנהגות אלימה ובכל מקרה לא מצאתי הצדקה חזקה דיה לכך שהמשיבים יאלצו להדיר רגליהם מבית הכנסת, לאחר עשור של פעילות רציפה שהיתה ככל הנראה מקובלת על המבקשת כל עוד היה הדבר נח לכולם.

29. כן התבקש צו שיורה למשיבים או מי מטעמם להימנע מלעשות כל פעולה שתמנע מחברי ועד העמותה או מי מטעמם להיכנס לבית הכנסת. צו זה, כמובן, ניתן. המבקשת טענה כי כניסתם של המשיבים לבית הכנסת לאחר הסרת צו הסגירה המנהלי "משמעותה הלכה למעשה מניעת העמותה מלעשות שימוש בבית הכנסת, לא כן שכן להחזיק בו כדין". כן טענה, כי הסרת צו הסגירה המנהלי גורר אחריו חשש ממשי לשלום הציבור, לאור ההתנהלות האלימה של המשיבים בגינה הוצא צו הסגירה. ואולם, צו הסגירה הוצא עקב תלונות הדדיות. במקרה הצורך, למשטרת ישראל שיקול הדעת האם להאריך את הצו ו/או כיצד לטפל באיום לשלום הציבור. כניסתם של המשיבים לבית הכנסת אינה מונעת מן המבקשת וחבריה לעשות שימוש בבית הכנסת.

30. בדיון הצהיר ב"כ המשיבים: "אנחנו לא נפריע לאף יהודי להיכנס ולהתפלל בבית הכנסת, בין אם חסיד גור או אחר". עם זאת, אמר: "בוודאי שלא נוכל לאפשר למאתיים חסידי גור כשאין מספיק מקומות בבית הכנסת". בקשר לדברים אלו אבהיר למשיבים כי ככל שקשה

בשלב זה לקבוע מה טיב זכותה של המבקשת בנכס, מכוח קל וחומר - אין למשיבים זכות עדיפה על זו של המבקשת, וכפי שלא ניתן כעת להדיר את המשיבים מבית הכנסת, כך לא יוכלו המשיבים למנוע כניסתם של מתפללים אחרים. אכן, מצב בו מוזמנים בבת אחת
כ-200 מתפללים חדשים לבית הכנסת המכיל 150 מקומות, הוא בעייתי – בלשון המעטה. לכן, יש להבהיר גם למבקשת, כי עד לדיון בתיק העיקרי, וככל שהמשטרה תראה לנכון לאפשר פעילות בבית הכנסת, לא תוכל המבקשת למנוע כניסתם של המשיבים לבית הכנסת. ראוי כי שני הצדדים ישכילו לפעול בתום לב.

31. כן הוזכר בדיון, כי עזרת הנשים בבית הכנסת נאטמה, כיוון שחסידי גור "אינם יכולים לראות נשים". המבקשת כפרה בטענה זו. לא התבקש צו בעניין זה, אך אעיר כי ספק בשלב זה, אם רשאית המבקשת לעשות דיספוזיציות חד צדדיות בנכס, כאלה הפוגעות במנהגי התפילה של חלק מציבור המתפללים הותיקים.

32. סוף דבר, אני דוחה את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לסעד הזמני העיקרי בבקשה.

33. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ד, 31 יולי 2014, בהעדר הצדדים.