לפני בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: "הפקודה").

1. הבקשה מתייחסת להפרה נטענת של ההחלטה שניתנה בהסכמת הצדדים במהלך הדיון ביום 15.7.2014 (להלן: "ההחלטה").
2. בין יתר ההסכמות – אשר קיבלו תוקף של החלטה – סוכם כי המשיבה 1 תשיב את המבקש לעבודה מיידית וכי מנגד, הוא ישלם סכום מסוים לקופתה.
3. הכוונה להשבה "מיידית" לעבודה התייחסה לאפשרות שהמבקש יבצע הסעות במונית שלו לשדה התעופה בנתב"ג, במסגרת ההרשאה שקיימת מאת הרשויות המוסמכות בנתב"ג, לביצוע הסעות שכאלו לעל ידי הנהגים שפועלים מטעמה של המשיבה 1.
4. הבקשה הוגשה ביום 20.7.2014 ונטען בה כי המשיבה 1 לא מאפשרת למבקש לבצע את ההסעות לנתב"ג כמוסכם.
5. לאור הדחיפות הלכאורית של יישום ההחלטה, קבעתי דיון בבקשה במהלך הפגרה.
6. במהלך הדיון שהתקיים היום התברר כי המבקש חזר לעבודה ביום 24.7.2014.
7. עוד התברר כי לצורך השבתו לעבודה בכל הנוגע להסעות לנתב"ג, היה צורך בחידוש ההרשאה לגבי המונית שלו, וכי המשיבה 1 שלחה בקשה להשיב אותו ל"רשימת המורשים" כבר ביום 16.7.2014, כלומר – יום לאחר הדיון. בקשה זו אושרה ביום 22.7.2014.
8. עוד מתברר כי הבקשה, כפי שנשלחה, לא היתה מספקת מבחינתו של המבקש, אשר ביקש שתשלח גרסה נוספת של הבקשה, אשר נשלחה ביום 24.7.2014.
9. בכל אופן – החשוב הוא כי המבקש שב לבצע את העבודה הסדירה, כפי שהוסכם, ללרבות הנסיעות לנתב"ג, ביום 24.7.2014.
10. חבל שהוא לא מצא לנכון לעדכן את בית המשפט שכך היה.
11. במצב דברים זה – אין עוד תכלית בבירור מעמיק של הבקשה מכח פקודת ביזיון בית המשפט. כך הערתי במהלך הדיון, אך המבקש ביקש שתינתן החלטה מסודרת בבקשה – ולכן נכתבת החלטה זו.
12. אזכיר כי הוראות סעיף 6 לפקודה קובעות כדלקמן –

"בית המשפט העליון ... בית המשפט המחוזי ... ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה."

1. ההלכה הינה כי מתן צו לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש צופה פני עתיד ואינו יכול להתייחס לאירועים שאירעו עובר למועד הגשת הבקשה או מועד מתן ההחלטה (וראו את ע"פ 1160/98 שיז"פ שיווק ייזום פרויקטים לבנייה נ' אשכנזי, פ"ד נד(1) 230, 237 (2000), ע"פ 5177/03 שמואל מור נ' דנציגר-משק פרחים "דן", פ"ד נח(4) 184, 185 ורע"א 9191/05 גיורא מלר נ' יעל כהן, מאגר נבו (2010)).
2. לכן, יש לדחות את הבקשה, שכן ההחלטה שעליה הוריתי כבר בוצעה.
3. מעבר לכך, אינני בטוחה כי המשיבה הפרה את ההחלטה, ובוודאי שלא היתה כוונה להפר את ההחלטה, שכן אמנם הוריתי על השבה "מיידית" לעבודה, אך ההשבה לא היתה ברת-ביצוע עד שניתן האישור מרשויות נתב"ג. היות והפניה היתה כבר למחרת הדיון, נראה כי המשיבה התכוונה לבצע את ההחלטה, בתום לב ובמהירות סבירה – ואם היתה מניעה אובייקטיבית, אשר עליה לא נתנו הצדדים את דעתם במהלך הדיון, הדבר אינו מצדיק מתן צו מכח פקודת הביזיון.
4. בהקשר זה יש לזכור כי הנטל להוכיח את ההפרה מוטל על כתפי המבקש, וכי הנטל בהקשר זה אינו כנטל ההוכחה האזרחי הרגיל, אלא "נטל מוגבר" - וזאת לאור ההשלכות של קבלת בקשה כגון זו והאפשרות להשית עונשים פליליים על המפר. לכן, יש ליתן צו כאמור רק כאשר ביהמ"ש משוכנע שההחלטות שלו לא קוימו – והמקרה דכאן אינו כזה (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49 (2004), רע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש – מפסקי כרם שלום, פ"ד מה(1) 617, 619 (1990), ע"פ 2351/95 "מובי" בירנבאום בע"מ נ' שמעוני, פ"ד נא(1) 661 (1997); ע"פ 7809/10 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' מנחם קופיץ, מאגר נבו (2011)).
5. אשר על כן – הבקשה נדחית.
6. היות וחלק מההסכמות היו בדבר תשלומים מצד המבקש - על ב"כ של המבקש להעביר את הסכומים שהופקדו בידיו הנאמנות לידי המשיבה 1 עד יום 4.8.2014 בשעה 14:00.
7. במהלך הדיון ביקשו המשיבים ליתן צו המונע מהמבקש להפריע לניהול המשיבה 1. בקשה זו נדחית אף היא, שכן לא שוכנעתי כי הוא מפריע לניהול.
8. אזכיר לצדדים כי התיק קבוע לתזכורת פנימית ליום 1.9.2014 לצורך מתן החלטה בזיקה להחלטה שניתנה בסוף הדיון ביום 15.7.2014.
9. אני מאוד מקווה שהצדדים יצליחו סוף סוף להגיע להבנות ולא ימשיכו להתכתש, ובוודאי שלא בזירה המצריכה התערבות של בית המשפט - ואני שבה ומציעה לפנות לבורר או למגשר לצורך ליבון המחלוקת.
10. בנסיבות - לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ד, 31 יולי 2014, בהעדר הצדדים.