בפני בקשת הנתבע 1 לביטול פסק הדין שניתן כנגדו במעמד צד אחד בישיבת יום 18.2.19 בהעדר התייצבות.

לפי הנטען בבקשה, בשל טעות אנוש נרשם ביומנה של ב"כ הנתבע (אשתו של הנתבע) כי הדיון קבוע לחודש מרץ חלף מועדו בחודש פברואר, ובשל כך, לא התייצב הנתבע או מי מטעמו לישיבה. בשל העובדה כי מדובר בטעות אנוש ולאור סיכויי ההגנה הגבוהים המבוססים על העדר יריבות בין הנתבע לנתבעים האחרים, מבקש הנתבע 1 לבטל את פסק הדין.

התובעת מצדה מתנגדת לבקשה ולפי עמדתה מדובר בפעם שניה בו מותירים הנתבעים את בית המשפט וב"כ התובעת להמתין באולם בית המשפט לריק תוך זלזול בזמנו של בית המשפט והצד שכנגד. כמו כן טוענת התובעת כי הנתבעים לא הציגו הגנה ממשית כנגד ראיות התביעה המלמדות על קשר ישיר בין הנתבע 1 ליתר הנתבעים בזמן קבלת הסחורה.

בתגובה להתנגדות התובעת מבקש הנתבע 1 להבהיר כי התובעת לא הציגה את ההמחאות שבבסיס התביעה וכי היא לא הוכיחה את היריבות הנטענת. כמו כן הוסיף הנתבע כי בישיבה שהתקיימה ביום 18.2.19 לא נקט ב"כ התובעת בפעולה אתית מינימאלית בין חברי הלשכה ולא טרח לברר מול ב"כ הנתבע פשר היעדרותה מהדיון. לו היה ב"כ התובעת מנסה ליצור קשר עם ב"כ הנתבע 1 היתה מתגלה הטעות המצערת וזו היתה מתייצבת בבית המשפט.

התובעת השיבה לטענות אלו ולדידה ביום הדיון התקשר בא-כוחה למספרי הטלפקס המופיעים על כתבי הטענות אך לא היה מענה במספרים אלו.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סמכותו של בית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד נשענת על שני נדבכים: ביטול מחובת הצדק בשל פגם שנפל בהליך וביטול פסק דין משיקול דעת בית המשפט, במסגרתו ייבחנו סיבת מחדלו של המבקש וסיכויי ההגנה אם תבוטל ההחלטה. ודוק: ככל שהתשובה לאחת השאלות משכנעת יותר יפחת המשקל שיש לייחס לתשובה השנייה.

הנתבע 1 אינו טוען לפגם בהליך מכוחו יש לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק ועל כן מצויים אנו בבקשה לביטול המסורה לשיקול דעת בית המשפט.

עפ"י המפורט בגרסת הנתבע 1 הנתמכת בתצהירו ובתצהירה של באת-כוחו, העדר התייצבותו של הנתבע או מי מטעמו לדיון ארעה בשל טעות אנוש כנה אשר בעטיה נרשם מועד היון ביום 18.3.19 במקום ביום 18.2.19. ממקרא התצהירים שוכנעתי כי העדר ההתייצבות לא נבעה מזלזול כלפי בית המשפט וההליך או התעלמות מדעת המצדיקה את נעילת שערי בית המשפט בפניו.

אשר לסיכויי ההצלחה התרשמתי כי קו ההגנה שהציג הנתבע 1 לצורך הדיפת התביעה כנגדו, אינו מופרך על פניו, ויש בו תשתית מספקת לביסוסו של התנאי הנדרש לסיכויי הגנה לכאוריים, באופן המחייב בירור עמדתו במסגרת דיון מהותי לגופו של עניין. ויש לזכור כי בתי המשפט נוהגים להיעתר לבקשות לביטול פסק דין שניתנו במעמד צד אחד גם כאשר מבקש הביטול הראה הצדקה דחוקה לכך, וזאת בשל חשיבותה של זכות הגישה לערכאות והמגמה ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט.

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 18.2.19 וזאת בכפוף לתשלום הוצאותיה של התובעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪. סכום זה יופקד בקופת בית המשפט בתוך 7 יום מיום המצאת ההחלטה. הפקדת סכום ההוצאות מהווה תנאי לביטול פסק הדין ולאחר ביטולו ייקבע מועד לשמיעת הוכחות ולגמר. ככל שלא יופקד הסכום במועדו תידחה הבקשה ופסק הדין שניתן ביום 18.2.19 יעמוד בעינו.

ניתנה היום, י"ח אדר ב' תשע"ט, 25 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.