בפני בקשה של המדינה להורות על פסילת המשיבה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה.

בבסיס בקשת המדינה כתב אישום אשר הוגש כנגד המבקשת שם מיוחסת לה נהיגה ברכב במצב של שכרות כאשר בדגימת אויר נשוף שלה נמצאה רמה של 690 מיקרוגרם אלכולהול בליטר אחד של אויר נשוף.

עוד טענה המדינה כי למשיבה עבר תעבורתי כבד הכולל 42 הרשעות תעבורה מהן גרימת שתי תאונות דרכים.

לטענת המדינה בידיה ראיות טובות לכאורה כנגד המשיבה.

ב"כ המשיבה טענה כי אין בידי המדינה ראיות מספיקות לכאורה.

לטענת ההגנה כירסום מהותי חל באיכות הראיות שהציגה המדינה.

עוד הופנה בית המשפט לנסיבותיה האישיות של המשיבה וכן לטענה לפיה מקום עבודתה יהיה בסכנה אם תמשיך פסילתה.

כל טענות ההגנה נתמכו במסמכים וניכר כי המדובר בטיעונים שיש להם בסיס.

דיון והכרעה –

עת דן בית המשפט בבקשה מסוג זה, יינתן משקל נמוך מאד לנסיבות אישיות.

סוג העבירה ונסיבות ביצועה לכאורה על רקע עברו התעבורתי של המשיב, יהיו הפרמטרים המרכזיים על בסיסם תוכרע הבקשה.

בפרשה זו טענה ההגנה לחולשת ראיות התביעה.

קריאת תיק החקירה מצביעה בעיני על מצב הפוך.

לא מצאתי כל עילה המצדיקה קביעה המעידה על חולשת הראיות.

בידי המדינה דוח מאפיינים המעיד על שכרות ברמה גבוהה ומסוכנת מצד המשיבה.

התנהגותה הייתה פרועה, היא לא צלחה במבחנים המאבחנים שליטה או יכולת מוטורית בסיסית.

על פניו נהיגתה ברכב במצבה כפי שאובחן ע"י השוטרים יצרה סיכון רב.

גם מבחינת עברה של המבקשת מצבה רחוק מלהיות תקין:

משנת 1993 צברה המשיבה 42 הרשעות מסוגים שונים ובכלל זה שתי תאונות דרכים (הגם שאלה התרחשו לפני שנים).

אין המדובר בעבר קל אלא במי שפעם אחר פעם מוכיחה כי נהיגתה מסוכנת.

נהיגה ברכב כאשר רמת האלכוהול כה גבוהה וכאשר לחובת הנהג עבר תעבורתי מכביד, מצדיקים בקשה של המדינה להורות על פסילה עד לתום ההליכים.

אין לנסיבות אישיות משקל מהותי ולכן אני מחליט בנסיבות המתוארות לעיל לקבל את עמדת המדינה.

בבש"פ 8514/05 איוב אבו צעלוק נגד מדינת ישראל נקבע ע"י בית המשפט העליון -

"במצב דברים זה נראה כי השימוש בתיבה "עד תום ההליכים" אינו יאה. אכן, פסילת רישיון נהיגה על פי הוראה זו יש בה מימד של ענישה טרם הרשעה וראוי כי השימוש שיעשה בה יהיה מדוד וקצוב בזמן. פסילה טרם הרשעה שאינה מוגדרת בזמן אינה מידתית ואין לקבלה."

אשר על כן, ועל אף הבסיס המוצדק לבקשת המדינה, יש חובה מכח הפסיקה לקבוע מסגרת זמן לפסילה.

לצורך קביעת מסגרת זו אקח בחשבון את העובדה כי רוב עברה של המשיבה מורכב מעבירות קנס וכי שתי התאונות להן גרמה ישנות.

כן אקח בחשבון לעניין מסגרת הזמן את נתוני התעסוקה שלה והשפעת הפסילה על יכולת הפרנסה שלה.

מכל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את מסוכנות המבקשת באופן ספציפי, נחה דעתי כי תקופת פסילה בת 4 חודשים, תשקף בצורה נכונה את תקופת הפסילה הראויה לפרשה זו.

תקופה זו נקבעה גם על רקע העובדה כי ביחס לנהיגה במצב שכרות צפויה ענישה הכוללת 24 חודשי פסילה, כך שאין המדובר ב"מקדמה על חשבון ענישה עתידית" ויש בתקופה זו כדי להוות איזון נכון בין הצורך להרחיק את המשיבה מיכולת נהיגה בזמן הקרוב, ובין הרצון לקיים בעניינה הליך משפטי הגון מבלי שמהלך זה ייתר את ההחלטה הסופית בתיק העיקרי.

אני מורה בזאת על פסילת המשיבה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה זאת עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינה בפרשה זו.

פסילה זו תוגבל ל- 4 חודשים שימנו מהיום ללא צורך בהפקדת רישיון נהיגה נוסף.

אישור הפקדה ישלח למשרדה של ב"כ המשיבה.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ד, 21 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.