בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה אשר ניתנה על ידי ביום 21.8.14.

בהתאם לנתוני הבקשה המקורית נהגה המשיבה ברכב כאשר בבדיקת אלכוהול שבוצעה לה נמצאה רמה של 690 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

מאחר ולמשיבה עבר תעבורתי שאינו קל סברתי כי ראוי לקבל את בקשת המדינה באופן חלקי תוך מגבלת תקופת הפסילה עד תום ההליכים למשך 4 חודשים.

עמדה זו באה לאחר שקבעתי כי בידי המדינה ראיות טובות לכאורה.

אלה, שלאחר מתן ההחלטה, ובעקבות בקשה זו של ההגנה התבררה עובדה אשר לא הייתה ידועה לבית המשפט עת ניתנה ההחלטה:

בהתאם למידע החדש, הוברר כי רישיון נהיגתה של המשיבה הוחזר לה מיד בתום ההליך המנהלי, ובזמן כתיבת שורות אלה, נוהגת המשיבה ברכב ללא ביצוע כל עבירה מזה חודשיים.

התברר כי משטרת ישראל לא עשתה כל פעולה מצידה כדי לקדם את הליכי הבקשה לפסילה עד לתום ההליכים, לא ביקשה סעד ביניים ולא ביקשה לקיים כל דיון דחוף בבקשתה.

נכון כי שיהוי בסיטואציה זו על פי רוב אינו מהווה שיקול מרכזי שכן שאלת המסוכנות היא הניצבת בלב מערך השיקולים.

יחד עם זאת, כאשר שיהוי הינו בלתי סביר ובפועל בתיק מסוג זה חולפים כחודשיים מיום השבת הרישיון – הופך השיהוי למרכזי מאד במערך השיקולים.

עובדתית המדובר בתיק שכרות ראשון של המשיבה.

רמת האלכוהול אכן גבוהה, אך אין המדובר ברצדיויסטית בעבירה מסוג זה.

המשיבה חזרה לנהוג לפני כחודשיים ולא ביצעה כל עבירת תנועה במהלך תקופה זו.

נוכח היעדר הדחיפות של המדינה לקדם את הליך הפסילה עד לתום ההליכים, יש לראות באור שונה את שאלת המסוכנות הספציפית של המשיבה. המדינה עצמה לא סברה כי המשיבה מסוכנת, שכן אחרת הייתה מבקשת לקיים דיון דחוף בעניינה.

עצם העובדה כי המשיבה כבר נוהגת מזה חודשיים, מעקרת ממשמעות את הרעיון לבצע הרחקה מידית שלה מיכולת נהיגה כדי למנוע הישנות של התנהגות עבריינית.

המשיבה הוכיחה בחודשיים האחרונים כי ניתן לתת בה אמון מוגבר, ולפיכך די בתקופת הפסילה המנהלית שריצתה במשך 30 יום.

אשר על כן, ונוכח המידע החדש שהובא לעיוני, הבקשה לעיון חוזר מתקבלת מנימוקיה.

אני מורה בזאת על ביטול ההחלטה מיום 21.8.14 ודוחה את בקשת המדינה לפסול המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"ד, 01 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.