<#1#>

בשם המבקשת – עוה"ד שאול קוטלר ומשה בן דוד

המשיב 1 בעצמו

בשם המשיבים 2 - עוה"ד גלילה ואלון הורנשטיין

בשם המשיב 7 – עוה"ד קרן רייכבך סגל וגיא אידו

בשם המשיב 9 – עו"ד אורי ולרשטיין

בשם המשיבה 12 - עו"ד פלג

בשם המשיבה 14 – עו"ד יהודה נתנאל

המשיב 16 בעצמו

פסק דין

מבוא

1. לפניי בקשה לאישור הסדר נושים לחברה המבקשת, לפי ס' 350 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות").
2. המבקשת הינה חברה פרטית שעוסקת בענף הדפוס ומקום מושבה בעיר יבנה, והיא מעסיקה כ- 70 עובדים. המבקשת נקלעה לחובות וביום 3.7.2014 מונה לה כונס נכסים מטעם בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"), אשר מממן כיום את פעילותה. חובותיה נאמדים בסך של כ- 50,780,000 ₪ לפי החלוקה הבאה: כ- 1,910,000 ₪ חוב לנושים בדין קדימה, כ- 35,765,000 ₪ לנושים מובטחים וכ- 13,105,000 ₪ לנושים רגילים. נכסיה של החברה הן שתי מכונות דפוס בשווי שלא נמסר בבקשה, חובות לקוחות בסך של 4,765,000 ₪ לגביה בשנת 2014 ובסך של 1,096,000 ₪ לגביה בשנת 2015 וכן מלאי בשווי מוערך של כ- 2,500,000 ₪.
3. על פי ההסדר המוצע במתכונתו הנוכחית (קדם לו הסדר אחר, שלא אושר), ישולם לנושים בדין קדימה דיבידנד בשיעור של 100%, וזאת בפריסה של 72 חודשים; לנושים המובטחים בשעבוד ספציפי ישולם דיבידנד בשיעור של 100%, ולגבי יתרת החוב כלפיהם, שאיננו מובטח, ישולם דיבידנד כמו לנושים הרגילים; לנושים הרגילים ישולם דיבידנד בשיעור של 30%, בפריסה של 72 חודשים, ואילו לנושים בעלי ערבות אישית ישולם דיבידנד בשיעור של 30%, בתוספת סך של 720,000 ₪ תרומת בעלים, בפריסה של 72 חודשים. ההסדר מבוסס על הבראתה של המבקשת והמשך פעילותה כעסק חי.
4. ביום 1.12.2014 נדחתה בקשה לאישורו של הסדר קודם, מטעמים שפורטו באותה החלטה, אך הותר למבקשת לכנס אסיפות חוזרות לצורך תיקון המחדלים שהכשילו את אישורו של ההסדר הקודם.
5. אסיפות כאמור כונסו ביום 16.12.2014, ולטענת המבקשת, ההסדר זכה לרוב מנין ורוב ערך כנדרש לפי ס' 350 לחוק. המבקשת טוענת כי באסיפות הושגו התוצאות הבאות:

באסיפת נושים בדין קדימה השתתפו ארבעה נושים בעלי נשייה של 2,078,658 ₪, שתמכו פה אחד בהצעה.

באסיפת נושים מובטחים השתתפו שלושה נושים, בעלי נשיה של 21,438,484 ₪, שתמכו פה אחד בהצעה.

באסיפת נושים בעלי ערבויות אישיות השתתפו חמישה נושים. ארבעה מתוכם, המייצגים נשייה של 8,028,702 ₪, המהווה כ- 76% מערך הנשייה בקבוצה זו, תמכו בהצעה. נושה אחד, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "בנק הפועלים"), המייצג נשייה של 2,470,000 ₪ המהווה כ- 24% מערך הנשייה בקבוצה זו, התנגד להצעה.

באסיפת נושים רגילים השתתפו 57 נושים. 52 מתוכם, בעלי נשייה של 9,449,191 ₪ המהווה כ- 80% מערך הנשייה בקבוצה זו, תמכו בהצעה.

באסיפת עובדי החברה, שהופרדה מאסיפת הנושים בדין קדימה לפי דרישתו של נושה אחר, הושגה תמיכה מלאה בהסדר.

על רקע התוצאות האמורות, הוגשה הבקשה לאישורו של ההסדר.

1. שנים מבין הנושים מתנגדים לאישורו של ההסדר, והם בנק הפועלים וכן נושה בשם אלנפר סחר בע"מ (להלן: "אלנפר"). נוכח התנגדות זו נקבע דיון באולם.
2. המתנגד המרכזי להסדר היה ונשאר בנק הפועלים, המלא טענות כרימון בכל הנוגע להסדר. טענתו העיקרית היא שההסדר לא עבר ברוב הנדרש באסיפת הנושים בעלי הערבות האישית, שכן בנק מזרחי בע"מ (להלן: "בנק המזרחי"), שחלק מחובו מובטח בממסרים של צדדים שלישיים, לא יכול היה להשתתף בהצבעה של נושים בעלי ערבויות אישיות בגין אותו חלק של החוב המובטח כאמור בממסרים, ושומה היה עליו להצביע בגין חוב זה רק באסיפת הנושים המובטחים. גריעת הצבעתו של בנק המזרחי תוביל לתוצאה לפיה ההסדר זכה באסיפת הנושים בעלי הערבויות לרוב ערך של 72% בלבד, ומכאן שההסדר לא אושר על ידי אסיפה זו. בנק הפועלים מוסיף וטוען כי אסיפת הנושים כונסה ללא אישורו של בית המשפט, שכן הותר למבקשת לכנס אסיפות לדיון בהסדר המקורי, אך בפועל, הן כונסו לצורך אישורו של הסדר שונה. עוד טוען בנק הפועלים כי המבקשת נוהגת בחוסר שקיפות בכל הנוגע לסיכום מסחרי שהושג בינה לבין נושה בשם גטר גרפיקס בע"מ (להלן: "גטר"), שבעקבותיו הסירה גטר את התנגדותה להסדר. בנק הפועלים טוען עוד כי נושים שנכללו ברשימת הנושים של ההסדר הקודם, נעלמו מהרשימה הנוכחית, ולהיפך: נוספו לפתע נושים חדשים שלא נכללו בהסדר הקודם. בנק הפועלים מוסיף וטוען כי בעל השליטה במבקשת, שמואל ובר (להלן: "ובר") שיעבד שלא כדין את נכסיו לטובת בנק לאומי וכן לטובת גרושתו, מה שמקנה לבנק הפועלים עילה לבקש את הכרזתו פושט רגל. עוד טוען בנק הפועלים כי ישנן בהסדר סתירות ואי בהירויות, שחלקן עולות כדי העדפת נושים.
3. מתנגדת נוספת כאמור היא אלנפר, המצטרפת להתנגדותו של בנק הפועלים, ומוסיפה וטוענת כי ידוע לה על משקיע המוכן לרכוש את המבקשת מידי בעליה בתמורה עדיפה מזו המוצעת לנושים כיום. עוד טוענת אלנפר כי הסיכום שהושג בין המבקשת לבין גטר נגוע בהעדפת נושים שכן הוא מבטיח לגטר בלעדיות במכירת סחורה למבקשת. אלנפר מוסיפה וטוענת כי יש מקום למינוי מומחה על מנת שיבחן את חוסנה הפיננסי של המבקשת, שכן מדובר בחברה בעלי נתוני רווחיות בכל המדדים, ומכאן שמדובר בחברה סולבנטית.
4. המבקשת הגישה תגובה מפורטת להתנגדויות שהוגשו וטענה כי אין בהן כל ממש.
5. עובדי החברה הגישו אף הם תגובה ובה הודיעו על תמיכתם בהסדר, שאם לא יאושר, צפוייה המבקשת להקלע להליכי פירוק, והם יאבדו את מקור פרנסתם.
6. הכנ"ר אף הוא תומך באישורו של ההסדר, ולדידו, ראוי לאשרו גם אם ייקבע שלא הושג הרוב הדרוש באסיפת הנושים בעלי הערבות האישית.
7. בדיון שנערך באולם, השלימו בעלי הדין את טיעוניהם.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לאשר את ההסדר, חרף התנגדותם של בנק הפועלים ואלנפר, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.
2. ראשית לכל, יש לדחות את טענות בנק הפועלים ואלנפר גם יחד, בדבר היותה של המבקשת חברה סולבנטית. טענות אלה כבר נדחו על ידי בהחלטה מיום 1.12.2014, עת קבעתי כי עסקינן בחברה חדלת פרעון. עוד קבעתי באותה החלטה כי הפעלתה של המבקשת כיום אפשרית רק בזכות מימון שהיא מקבלת מבנק לאומי במסגרת הליכי כינוס נכסים המנוהלים ביחס אליה, וקיים חשש כבד כי ככל שמימון זה יופסק מסיבה כזו או אחרת, נכסיה של המבקשת יועמדו למכירה אגב הליכי הכינוס, על כל המשתמע מכך לגבי עובדיה. הוספתי וציינתי כי יש לעשות כל מאמץ על מנת למנוע את פירוקה של המבקשת, ולו גם על מנת לשמור על מקום עבודתם של 70 עובדיה. קשה גם שלא לתמוה, נוכח הנתונים הכלכליים המוצגים על ידי בנק הפועלים, כיצד זה ייתכן שאם מצבה של המבקשת טוב כל כך, מצבה בפועל רע כל כך.
3. אכן, גם בנק הפועלים וגם אלנפר טוענים שניתן לקבל הצעה טובה יותר לנושים, בין מהמבקשת עצמה ובין מהמציע הפוטנציאלי, אלא שכבר בהחלטתי מיום 1.12.2014 ציינתי כי הנושים, והם בלבד, הם שיחליטו אם הם מעדיפים ציפור אחת ביד על פני שני ציפורים על העץ. כך גם ציינתי כי הטענה לפיה ניתן היה להשיג הסדר טוב יותר לנושים מטעמים כאלה ואחרים, דינה להדחות ככל שהנושים יתמכו בהסדר שיבוא לאישורם באסיפות הנדחות, מכוחו של הכלל לפיו יש ליתן משקל מיוחד לרצונם של הנושים, וגם אם בית המשפט סבור שאין מקום לאשר הסדר נושים מבחינת שיקולי כדאיות גרידא, לא יכפה את דעתו זו על הנושים:

"הלכת היסוד בדיני הסדרים הינה, כי שיקול דעת כלכלי זה מוקנה, באורח כמעט בלעדי, לנושים עצמם - ולא לבית המשפט או לכונס הנכסים הרשמי".

(כב' השופטת ו' אלשיך בעניין פר"ק (ת"א) 42576-02-13 אלביט הדמיה בע"מ נ' רשות לניירות ערך (פורסם בנבו, 19.8.2013).

וכן ראה דברי כב' השופט (כתוארו אז) א' אורנשטיין בענין פר"ק (ת"א) 13- 06- 11478 אי.די.בי. חברה לאחזקות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 17.12.2013):

"מושכלת יסוד היא, כי שומה על בית המשפט לכבד את רצון הנושים, ולאשר את ההסדר אשר ניתן לו הרוב הדרוש באסיפות הנושים, קרי, 75% מהנשייה ורוב מניין הנושים, וכקבוע בסעיף 350(ט) לחוק החברות. משכך, הכלל הינו, שככל שהושג הרוב הדרוש, ייטה בית המשפט לאשר את ההסדר, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. גם אם סבור בית המשפט שאין מקום לאשר הסדר נושים מבחינת שיקולי כדאיות גרידא, לא יכפה את דעתו על זו של הנושים."

דברים אלה יפים גם כיום. מכל מקום, דומה כי בענין זה המתנגדים שוגים באשליות, שכן המבקשת אינה נמצאת במצב שמאפשר לה לשפר את הצעתה, גם כאשר חרב הפירוק מונחת על צווארה. ודוק: ההסדר הקודם לא אושר, נוכח התנגדותו של בנק הפועלים שנמצאה מוצדקת בשעתו, וחרף זאת לא שופרו תנאיו, בניגוד לתיזה של בנק הפועלים שהפלתו של ההסדר, תוליד מן הסתם הסדר משופר מבחינתם של הנושים. ניתן גם להניח כי לא ירחק היום בו יסרב בנק לאומי להמשיך ולממן את הליכי הכינוס, יגיע למסקנה כי הגיעה העת לממש את הנכסים המשועבדים לטובתו, ולסיים בכך את הליכי הכינוס, ואגב כך יושם הקץ לפעילותה של המבקשת.

ההימור שהמתנגדים מבקשים ליטול באמצעות הכשלת ההסדר, איננו כרוך בסיכון עצמי שלהם בלבד, אלא מדובר בהימור שעלול לגרום לפגיעה קשה בשאר הנושים של המבקשת, שחלופת הפירוק תרע מן הסתם את מצבם לעומת החלופה של הסדר. בהקשר זה יש להעיר כי המתנגדים אוחזים בנשיה של 9% בלבד מתוך הנשיה הכוללת, ומכאן שרוב מכריע של 91% מהנשייה תומך באישורו של ההסדר, חרף מגרעותיו הנטענות. מכאן שלא ברור כיצד זה רק המתנגדים רואים את האור הגנוז בדמות נתוניה הכלכליים של המבקשת, בעוד שעיניהם של שאר הנושים, בהם נושים בנקאיים מתוחכמים לא פחות, טחו מראותו.

1. מעבר לטעמים המשפטיים לרוב שהעלה בנק הפועלים לשם הצדקת התנגדותו להסדר, טעמים לגיטימיים כשלעצמם, ביקשתי לברר במהלך הדיון מהו הטעם המהותי העומד בבסיס התנגדותו של הבנק. ברם, התשובה שקיבלתי- סברתו של הבנק שניתן כביכול להשיג הסדר טוב יותר חלף ההסדר הנוכחי- לא היתה משכנעת במיוחד, נוכח מצבה הרעוע של המבקשת והיותה נתונה בכינוס נכסים מזה זמן, בלא דרך מוצא נראית לעין. הרושם שנוצר הוא שבנק הפועלים איננו מגלה, מטעמים השמורים עימו, מהי הסיבה האמיתית שבגינה הוא פועל בהתמדה ובנחישות להפלת ההסדר, תוך שהוא הופך כל אבן בהצעת ההסדר כדי למצוא עוד ועוד פגמים וליקויים, ואיזו טובה תצמח לו מכך שההסדר יופל והמבקשת תיקלע להליכי פירוק, על כל המשתמע מכך, לרבות אובדן פרנסתם של כשבעים עובדים. בנסיבות אלה, ומבלי לקבוע מסמרות, לא שוכנעתי שהתנגדותו של הבנק יסודה בטעמים ענייניים גרידא ובתום לב.
2. לגופו של ענין, אינני סבור כי נפל פגם באופן בו סווגה הצבעתו של בנק המזרחי באסיפת הנושים בעלי הערבות האישית. במילים אחרות, לא שוכנעתי שהיה מקום לגרוע את הצבעתו מכח נשיה המובטחת בממסרים של צדדים שלישיים מתוך הצבעתם של הנושים בעלי הערבות האישית, ולצרפה להצבעה באסיפת הנושים המובטחים. אכן, על פי הדין, נושה שבידו ממסרים של צד שלישי, נחשב נושה מובטח, וכך גם סברה המבקשת בגלגולו הקודם של ההסדר (וראה גם סימן ג' לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה- 1985 וכן תקנה 65 לתקנות אלה), אלא שאין בכך כדי להכריע בשאלה באיזו אסיפה אמורים להשתתף נושים מסוג זה. לענין סיווגם של נושים לסוגי אסיפות, המבחן הוא מבחן אחר, שתכליתו לזהות קיומו או אי קיומו של עניין משותף המובחן באופן מהותי מעניינם של שאר הנושים. כך משמיענו ס' 350(א1) לחוק החברות, הקובע:

"אסיפות הנושים או בעלי המניות ייערכו בנפרד לכל סוג של נושים או בעלי מניות (בפרק זה – אסיפות סוג); לעניין זה, "סוג" – קבוצת נושים או בעלי מניות שלהם עניין משותף בנוגע להסדר או לפשרה, המובחן באופן מהותי מעניינם של שאר הנושים או בעלי המניות ואשר מצדיק קיום אסיפה נפרדת."

מכאן עולה כי כאשר יש לקבוצת נושים ענין משותף המובחן באופן מהותי מעניינם של הנושים האחרים, יש מקום לערוך להם אסיפה נפרדת מזו של שאר הנושים.

יפים לעניננו דברי בית המשפט העליון בע"א 691/69 השותפות בש- רבסקי נ' בנק לסחר חוץ בע"מ, פ"ד כה(1) 465, 474 (1971):

"אכן, לפי פקודת פשיטת-הרגל מובנו של נושה מובטח הוא נושה שבידו איזה בטחון מרכוש החייב, לכן גם שטרות לבטחון אשר אינם טעונים רישום אצל רשם החברות כאשר הם בידי הנושה, וזה בהתאם להוראות סעיף 127(1)(ג) לפקודת החברות. אבל ערבויות של ערבים אינן מקנות מעמד כזה לנושה. ברם, לגבי סעיף 117 ונוכח המבחנים אשר בפסק-הדין, [SOVEREIGN ,[1 שהזכרתי לעיל, אין חשיבות לשאלה אם לפי פקודת פשיטת-הרגל יש לראות את הבנק כנושה מובטח; די בנימוקים שהזכרתי, היינו חוסר אינטרס משותף ואף ניגוד אינטרסים בכדי לראות את המשיב כנמנה על סוג נושים נפרד."

אין חולק כי לנושים בעלי ערבות אישית יש ענין המובחן באופן מהותי מעניינם של הנושים האחרים, כפי שכבר ציינתי בהחלטתי מיום 1.12.2014. כך, סיכויי הגביה הלכאוריים שלהם במקרה שלא יהיה הסדר, טובים מאלה של הנושים הרגילים, ונמוכים מאלה של הנושים המובטחים. זו גם הסיבה שלפי ההסדר המוצע, הם יקבלו תוספת דיבידנד של 8% מעבר למה שמקבלים הנושים הרגילים, תוספת שהיא כשלעצמה הופכת אותם לבעלי עניין המובחן באופן מהותי מזה של הנושים האחרים. יחד עם זאת, אחיזתם של חלק מהם, ולעניננו, אחיזתו של בנק המזרחי, בממסרים של צדדים שלישיים, אינה מעמידה להם עניין משותף עם נושים מובטחים שיש להם שעבודים ספציפיים על נכסי המבקשת, שכן מבחינת טיב הבטוחה, לא הרי מידת הבטחון שמקנה שעבוד ספציפי על נכס, כהרי מידת הבטחון שמקנה אחיזה בממסרים של צדדים שלישיים. ממסרים אלה מחזקים אמנם את סיכויי הגבייה של הנושים האוחזים בהם, אך אינם מבטיחים אותם לחלוטין, שכן מדובר בסופו של דבר בהתחייבויות אובליגטוריות של מושכי הממסרים (גם אם מדובר בהתחייבויות משופרות מבחינתו של האוחז בשטר, מכוחם של דיני השטרות), שברצותם יפרעו את הממסרים וברצותם ימאנו לעשות כן. על כן, ישנו שוני של ממש בין נושים מובטחים באמצעות שעבודים ספציפיים, לבין נושים שמובטחים רק באמצעות ממסרים וערבויות צד ג'. ודוק: הן ערבות צד ג' והן אחיזה בממסר של צד שלישי, הן בבחינת בטוחות אובליגטוריות, ולכן בעניננו, לא היתה כל מניעה שבנק המזרחי יצביע באסיפת הנושים בעלי הערבות האישית מכח נשייתו המובטחת בממסרים. אכן, מצבו של נושה דוגמת בנק המזרחי, שלרשותו גם ערבות אישית וגם ממסרים, בגין אותו החוב ממש, טוב יותר ממצבו של נושה שברשותו רק ערבות אישית או רק ממסרים, אלא ששוני זה איננו מחייב את צירוף הצבעתו של בנק המזרחי בכל הנוגע לחוב המגובה בערבות ובממסרים, להצבעתה של אסיפת הנושים המובטחים בשעבודים ספציפיים.

כידוע, לא כל הבדל בין אינטרסים של נושים מצדיק את סיווגם כסוג נפרד:

"השאלה מהו "סוג נושים" לצורך סיווגם לקבוצות אינה שאלה קלה, שכן לא כל הבדל גורם בהכרח לסיווג הנושים כסוג מיוחד. "קבוצה" לעניין זה תוגדר כמכלול נושים שסדר העדיפויות החוזי שלהם שווה (ראו א' פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים בישראל (תשמ"ט – 1989) בעמוד 555)."

ע"א 9555/02 זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, פ"ד נט(1) 538. וכן פר"ק (ת"א) 25357-04-14 מפעלים פטרוכימים בישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 26.06.2014).

לפיכך, יש לדחות את טענתו של הבנק בענין סיווג הצבעתו של בנק המזרחי בכל הנוגע לחוב המגובה בערבות אישית ובממסרים. ממילא, המסקנה היא שההסדר זכה לרוב ערך של 76% באסיפת הנושים בעלי הערבות האישית, ודי ברוב זה כדי לקבוע שההסדר זכה לרוב מנין ורוב ערך, כנדרש לפי ס' 350 לחוק.

1. יתר על כן. יש ממש בטענתה של המבקשת, כי ככל שהיה מקום לגרוע חלק מהצבעתו של בנק המזרחי מההצבעה באסיפת הנושים בעלי הערבות האישית, בנימוק שעסקינן בנושה מובטח שהצבעתו צריכה להכלל בהצבעת הנושים המובטחים, הרי שבאותה מידה ממש היה מקום לגרוע גם חלק מהצבעתו של בנק הפועלים עצמו, על מנת לצרפה להצבעת הנושים המובטחים.

במה דברים אמורים- נשייתו של בנק הפועלים מובטחת בחלקה בערבות מדינה (הכוונה להלוואה בסך של 1,223,000 ₪, ש- 75% מתוכה מובטחים בערבות מדינה). פשיטא שכוחה של ערבות מדינה חזק הרבה יותר מכוחם של ממסרי צדדים שלישיים, ולמעשה, ערבות כזו שקולה כנגד נשייה מובטחת לכל דבר וענין. על כן, אם מסווגים נשייה המובטחת בממסרים של צדדים שלישיים כנשייה מובטחת לכל דבר וענין, קל וחומר שכך גם ראוי לנהוג בנשיה המובטחת בערבות מדינה. במקרה כזה, ולפי נתונים שהציגה המבקשת, התוצאה היא שההסדר זכה לרוב גדול אף יותר, של 81%, באסיפת הנושים בעלי הערבות. נתון זה מבוסס על ההנחה שערבות המדינה מבטיחה כ- 917,000 ₪ מתוך נשייתו של בנק הפועלים. אכן, ב"כ בנק הפועלים טענה במהלך הדיון כי ערבות המדינה מבטיחה סכום נמוך יותר (מבלי שהוצג תחשיב מאומת כדין על בסיס נתונים בדוקים), אלא שגם במקרה כזה, עדיין התוצאה היא שההסדר זכה לרוב ערך באסיפת הנושים בעלי הערבות, מעבר לרצפת ה- 75%.

בהקשר זה טענה ב"כ בנק הפועלים כי גם כאשר עסקינן בחוב המובטח בערבות מדינה, יש לראותו כחוב רגיל לכל דבר וענין ולא כחוב מובטח, משום שביחסים החוזיים שבין המדינה לבין בנק הפועלים, שומה על זה האחרון לגבות את החוב המגיע למדינה כנאמן מטעמה, אלא שלא מצאתי שטיעון זה מועיל לבנק הפועלים. העובדה שהבנק אמור לגבות את חוב המדינה, כנאמן מטעמה, אינה הופכת אותו לבעל החוב כלפי החייב, והנשייה כלפי החייב מכוחה של ערבות המדינה שנפרעה, היא נשייה של המדינה ולא של הבנק.

אמור מעתה, גם אם נלך לשיטתו של בנק הפועלים בנוגע לפסילת חלק מהצבעתו של בנק המזרחי במסגרת אסיפת הנושים בעלי הערבות, הרי שבאותה מידה ממש יש לפסול חלק מהצבעתו של בנק הפועלים באותה אסיפה ממש, והתוצאה במקרה כזה רק מגדילה את הרוב לו זכה ההסדר באסיפת הנושים בעלי הערבות.

1. לא מצאתי שיש לפסול את ההסדר משום שהוא שונה בהיבטים כאלה ואחרים מן ההסדר המקורי שעמד למבחן בהחלטה מיום 1.12.2014 ואשר לגביו ניתן היתר לכנס אסיפות חוזרות. אכן, טוב היתה עושה המבקשת אם היתה מקבלת אישור נוסף לכינוס אסיפות, נוכח השינויים שחלו בהסדר המעודכן, אלא שבנסיבות הענין, עסקינן בפגם טכני גרידא, מה גם שההסדר הנוכחי איננו גורע מהסכומים שהנושים עתידים לקבל ביחס להסדר הקודם. מכל מקום, בסופו של דבר, הנושים כונסו להצביע בקשר להסדר המסויים והמעודכן שעמד על הפרק, והם בחרו לאשר אותו. אין כל טעם מהותי להורות בדיעבד לנושים להתכנס מחדש פעם נוספת, רק כדי לרפא את הפגם הנטען על ידי בנק הפועלים, במיוחד בנסיבות הקשות בהן מצוייה המבקשת כיום.
2. ב"כ הכנ"ר טען כי במקרה הנוכחי ראוי לעשות שימוש בסמכות הנתונה לבית המשפט לפי ס' 350יג לחוק החברות, ולהורות על אישור ההסדר אף אם נצא מתוך הנחה שההסדר לא זכה לרוב ערך באסיפת הנושים בעלי הערבות. מדובר בטענה כבדת משקל המושכת את הלב, ולא בכדי הפניתי את תשומת ליבם של הצדדים להוראת סעיף זה, במסגרת החלטתי מיום 1.12.2014, ברם, לגופו של ענין, ונוכח התוצאה אליה הגעתי, אין בכך צורך.

יחד עם זאת, ולמעלה מן הדרוש, אציין כי בהחלטתי האמורה ציינתי את קיומה של התשתית העובדתית שיש להניח לצורך הפעלת הסמכות לפי ס' 350יג לחוק החברות, אלא שהמבקשת לא "הרימה את הכפפה" ולא הניחה תשתית עובדתית כאמור. הכוונה להוראה לפיה בית המשפט צריך להשתכנע, ככל שהדבר נדרש, על יסוד הערכת שווי שהגיש מומחה, כי ההסדר הוגן גם כלפי מי שהתנגד לו, וכי התמורה שתתקבל בהסדר אינה נמוכה בערכה ממה שאותו נושה היה מקבל אגב פירוק. אכן, בית המשפט רשאי לוותר על חוות דעת כזו, אך דומה כי ראוי לנהוג מתינות רבה בהפעלתו של סעיף זה, בהיותו חריג לכלל לפיו הסדר טעון אישורן של כל האסיפות ברוב המיוחס, וכאשר ניתנה למבקשת הזדמנות להגיש חוות דעת כאמור והיא לא עשתה כן, ספק אם ראוי בנסיבות הענין להשתמש בסמכות האמורה.

1. לא מצאתי שיש בהתקשרותה של המבקשת עם גטר כדי להביא לפסילתו של ההסדר מחמת העדפת נושים. לענין זה נרשמה הצהרתה של המבקשת לפיה לא מדובר בהענקת בלעדיות לגטר אלא בהתקשרות רגילה עם ספק, שנועדה להבטיח את קבלת חומרי הגלם לאחר שההסדר יאושר והמבקשת תצא לדרך חדשה. אין המדובר במנגנון שנועד לפרוע את חוב העבר כלפי גטר ותוכנו של ההסכם גולה ממילא לנושים במסגרת נספח שצורף להצעת ההסדר.
2. באשר לטענה לפיה נושים שנכללו ברשימת הנושים של ההסדר הקודם, נעלמו מהרשימה הנוכחית, ומנגד, נוספו נושים חדשים שלא נכללו בהסדר הקודם, הרי שאין בה כדי להצביע על פגם כלשהו בהליכי ההסדר. למעשה, מדובר בפועל יוצא מדרישתו של בנק הפועלים עצמו, שעמד על כך שיכונסו אסיפות מחדש, כדת וכדין, ושלא יובאו בחשבון הצבעות שנעשו בקשר להסדר במתכונתו הקודמת (ראה החלטתי מיום 7.12.2014). ממילא, משעמד ההסדר מחדש על הפרק, אין תימה שבעקבות פרסומים בעיתונות לצורך זימון אסיפות חדשות, נוספו נושים חדשים שלא נטלו חלק בהליכי ההסדר הקודם, ונגרעו נושים קודמים, שלא טרחו ליטול חלק בהליכי ההסדר החדש.
3. גם טענתו של בנק הפועלים בענין הברחת נכסים שביצע ובר, אינה מועילה לדחיית ההסדר. מדובר בפעילות שנעשתה לפני חודשים רבים. בנק הפועלים ידע על הפעילות האמורה מזה זמן ממושך, ויכול היה להביא את הענין בפני הנושים, על מנת שישקלו את התנהלותו האמורה של ובר בבואם לאשר את ההסדר האישי לגביו. ככל שלא עשה כן- אין לו אלא להלין על עצמו. ככל שעשה כן והנושים לא התרשמו כי הדבר מצדיק את הפלת ההסדר- ממילא בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתם.
4. לא מצאתי ממש בשאר טענותיהם של המתנגדים, נוכח המענה שניתן לטענות אלה בתגובת המבקשת ובמסגרת ההבהרות שנוספו באותה תגובה.
5. סיכומו של דבר, מן הטעמים שפורטו לעיל, אני מאשר את ההסדר. אין באמור כדי לפטור את המבקשת מכל תשלום ומהשגת כל אישור על פי כל דין.
6. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ה, 29 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.