19 פברואר 2017

1. המערערת, גב' אילנה נצר, הגישה ערעור זה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 25.6.14, על פיה נקבע כי ליקוייה של המערערת אינם נמנים עם הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות.
2. בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים התקבל ערר המוסד על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 20.1.14, שהעניקה למערערת 40% ניידות לפי פריט א(4) לרשימת הליקויים באופן חלקי, שעניינו "שיתוק מלא למעשה של שתי השוקיים" (פריט זה מקנה 80% ניידות).
3. בוועדה הרפואית מדרג ראשון נרשמו ממצאי הבדיקה הרפואית כדלקמן:

"נכנסת בכוחות עצמה בעזרת 2 קביים קנדיות ודיקטוס לכף רגל ימין. החזרים גידיים ירודים משמאל ולא הופקו מימין, הטונוס רפה בשוק ימין, דלדול בשוק ימין.

כח גס ראה טבלה.

הוועדה עיינה במכתב משיקום ה"צ 4.7.13".

(יצוין כי בטבלת כוח הגס נרשם שיעור 4 או 4+ לגבי השרירים השונים משמאל ואילו לגבי השרירים מימין נרשמו בארבעה מתוך שבעת השרירים שיעורי 0 כאשר בשאר השרירים נרשם 3-4 או 4 – ד.ג.). הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה כי המערערת היא "בת 51 עם שיתוק שוק ימין על רקע תסמונת זנב סוס", וכאמור העניקה למערער 40% ניידות בגין "שיתוק מלא למעשה של שתי השוקיים" באופן חלקי.

1. כאמור, על החלטת הוועדה הרפואית הגיש המשיב ערר ובהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מושא הערעור, נרשמו תלונות המערערת בדבר צניחת כף רגל ימין, כאבי גב ותסמונת זנב סוס. כן נרשם דבר ביצועו של ניתוח למיניקטומיה בחודש 6/2013. עוד נרשם כי המערערת אינה מדווחת על שימוש בכיסא גלגלים. בסיכום ממצאי בדיקה נוירולוגית נרשם:

"החזרים גידיים לא הופקו בגפים תחתונות. הבדלי היקף בקבוצות שרירי הירך והשוק ללא הבדלים. טונוס תקין. קרטוזיס על כפות הרגליים סימטריים. החזירם פלנטרים בפלקסיה דו צדדי. אין דלדול שרירים ואין סימנים של שיתוק מוטורי כל שהוא. אפילו חלקי. אין הסבר לועדה למה משתמשת במכשיר וקב קנדי ארוך".

1. בהתאם לממצאיה קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי "בבדיקה הנוירולוגית של היום אין סימנים אשר ניתנים ליישום לפי רשימת הליקויים הקיימת".

טענות המערערת

1. המערערת טוענת כי הוועדה הרפואית מדרג ראשון הגיעה למסקנתה על פי בדיקתה ועל פי מסמכים רפואיים שהובאו לפניה, בהם נקבע כי המערערת סובלת מחולשה ניכרת בשרירים ותצטרך להיעזר במכשור לצורך הליכה ותיזקק לתהליך שיקום ממושך.
2. החלטת הוועדה הרפואית לעררים אינה מנמקת מדוע ראתה לסטות מקביעות הוועדה הרפואית מדרג ראשון.
3. החלטת הוועדה הרפואית לעררים עומדת בסתירה לחומר הרפואי שהוצג לה.
4. המערערת מפנה להחלטת וועדה רפואית לניידות מיום 7.1.16 שאישרה תביעה מחודשת של המערערת לגמלת ניידות וקבעה למערערת 40% ניידות תוך יישום חלקי של פריט א(5) חלקי (שעניינו "שיתוק מלא למעשה של שוק אחת, מלווה שיתוק של אחד השרירים המפורטים בסעיף 1 דלעיל" – הסעיף המלא מקנה 50% ניידות). לטענת המערערת, לא חל כל שינוי בין החלטת הוועדה הרפואית לעררים מושא הערעור לבין החלטת הוועדה הרפואית מיום 7.1.16, שכן הוועדה מיום 7.1.16 קבעה קביעותיה, בין השאר, על פי מסמכים אשר קדמו לוועדה הרפואית לעררים מושא הערעור מיום 25.6.14, למשל – בדיקת EMG וכן סיכום של ד"ר השרוני מיום 10.6.15 לפיו למערערת שיתוק מלא של מרימי כף הרגל וכי אינה מסוגלת לנהוג.

טענות המשיב

1. המשיב טוען כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים.
2. אין ממש בטענת המערערת כי החלטת הוועדה הרפואית מיום 7.1.16 מוכיחה כי טעתה הוועדה הרפואית לעררים מושא הערעור. עיון בשתי ההחלטות מצביע על שוני בממצאים שמסביר את השוני במסקנות. כך, בוועדה הרפואית לעררים מושא הערעור לא נצפה כל סימן לשיתוק עצבי והוועדה קבעה כי אין הסבר לצורך בקב.
3. אין ממש בהסתמכות המערערת על בדיקת EMG שכן שיעור הניידות נקבע בהתאם לממצאים הקליניים בבדיקת הוועדה, ואילו בדיקות ההדמייה אינן אלא כלי עזר.

דיון והכרעה

1. אשר לטענת המערערת בדבר היעדר הנמקה של הוועדה הרפואית לעררים לסטייה מהחלטת הוועדה מדרג ראשון: ככלל, אין לקבל טענה כי וועדה רפואית לעררים חייבת לנמק סטייה מקביעת וועדה רפואית בדרגה ראשונה, שכן בדיקת הוועדה הרפואית לעררים היא בדיקה de novo ובהיותה אינסטנציה בכירה יותר אין מוטלת עליה חובת הנמקה כאמור.
2. שאלה נפרדת היא האם נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים בכך שלא התייחסה לנתון רלוונטי אשר הוועדה הרפואית מדרג ראשון התייחס אליו. במקרה כזה הטעות אינה בשל היעדר הנמקה של סטייה מהחלטת הוועדה מדרג ראשון אלא באי לקיחה בחשבון של שיקול רלוונטי. כפי שיפורט להלן, לדעתנו כך אירע בעניינה של המערערת.
3. ואולם תחילה נתייחס לטענת המערערת הנסמכת על רישום רפואי של ד"ר השרוני: אין ממש בטענת המערערת כי הוועדה הרפואית לעררים התעלמה מהרישום הרפואי של ד"ר השרוני שכן כפי שהמערערת מציינת, מועד עריכת רישום זה הינו 10.6.15, כשנה לאחר מועד הוועדה הרפואית לעררים.
4. עם זאת, נראה לבית הדין כי בהיסטוריה הרפואית של המערערת ישנן המלצות לשיקום ולשקילת שימוש במכשור רפואי, הדורשות התייחסות מפורטת יותר של הוועדה הרפואית לעררים. כך, למשל, הוועדה הרפואית מדרג ראשון מציינת כי עיינה במסמך של מחלקת שיקום של הדסה הר הצופים מיום 4.7.13. מסמך זה היה לפני הוועדה הרפואית לעררים אך אין התייחסות אליו בהנמקת הוועדה. כמו כן, היה לפני הוועדה הרפואית לעררים מסמך של מרפאת שיקום בהדסה הר הצופים מיום 10.10.13. במסמך זה כתבה ד"ר שוורץ כי יש מקום לשקול קביים קנדיות לייצוב האגן. באותו מועד, תוצאות בדיקת "ויינברג" של המערערת היו שונות מאלה שמצאה הוועדה הרפואית לעררים בבדיקתה מיום 25.6.14. גם למסמך זה אין התייחסות בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים.
5. מהחומר שצורף לערעור עולה כי ביום 23.3.14, כשלושה חודשים לפני מועד התכנסות הוועדה, ניתנה למערערת המלצה למכשור AFO על ידי פרופ' היים בקופת חולים.
6. בנסיבות אלה, בית הדין סבור שיש הצדקה להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתתייחס למסמכים של מרפאת שיקום בהדסה הר הצופים מ-4.7.13 ו-10.10.13, אשר היו לפניה ואשר לא ניתנה לגביהם התייחסות הוועדה בהחלטתה.
7. ראוי לציין כי כשבוע לאחר בדיקת הוועדה הרפואית לעררים, ביום 2.7.14, נבדקה המערערת במרפאת שיקום בהדסה הר הצופים ותוצאות בדיקת "סולם ויינברג" באותו ביקור אינן תואמות את ממצאי הוועדה הרפואית לעררים.
8. נראה לבית הדין כי בנסיבות אלה, הגם שככלל אין מקום להורות לוועדה רפואית להתייחס לממצאי בדיקות מאוחרות, ראוי שהוועדה הרפואית תיתן דעתה לטענות המערערת בדבר קיומן של תוצאות קליניות שונות בבדיקת "סולם ויינברג" בבדיקות שנערכו למערערת לפני ואחרי מועד בדיקתה על ידה ביום 25.6.14, לרבות בדיקת מרפאת שיקום מיום 2.7.14.
9. לאור האמור לעיל בית הדין מחליט לקבל את הערעור באופן שעניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתדון פעם נוספת בשאלת זכאותה של המערערת לגמלת ניידות, תוך התייחסות למסמכים של מרפאת שיקום של בית חולים הדסה הר הצופים מיום 4.7.13 ו-10.10.13 ולמסמכים נוספים שמועד עריכתם קודם למועד התכנסות הוועדה (25.6.14) ואשר ממליצים למערערים להיעזר בקביים ובמכשיר AFO. הוועדה הרפואית לעררים אף תיתן דעתה לשוני בבדיקות "סולם ויינברג" שנערכו למערערת במועדים השונים, לרבות אלו שנערכו לאחר מועד בדיקתה, ותנמק האם ממצאיה מתיישבים עם ממצאי הבדיקות השונות.

סוף דבר

1. הערעור מתקבל כאמור בסעיף 21 לעיל.
2. הואיל והמערערת יוצגה באמצעות הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ז, (19 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.