11 נובמבר 2014

לפנינו בקשתם של המבקשים, שהם שמונה (8) משגיחי כשרות ושוחטים (להלן גם: "העובדים"), שהועסקו מטעם המועצה הדתית אור יהודה (להלן: "המועצה"), בראשותה מכהן הרב ציון כהן (להלן גם: "המשיב" או "הרב") במשחטת "טל הל", ""טל הל יסכה" ו/או "הל יסכה בע"מ" ו/או "אוריאל יסכה" (להלן גם: "המשחטה").

המבקשים עותרים בפני בית הדין למתן סעד זמני המורה לבטל את החלטת המשיב להפסיק את עבודתם במשחטה, מתן צו זמני הקובע כי השימועים שנערכו למבקשים ע"י המשיב, לרבות תוצאתם- בטלים, וכן ליתן צו זמני המורה למשיב להשיבם לעבודתם בתפקידם כשוחטים ומשגיחים במשחטה.

רקע עובדתי רלוונטי בתמצית:

1. המבקשים, משגיחי כשרות ושוחטים, רובם ככולם בעלי וותק של בין 3-22 שנות עבודה במשחטה. עד לחודש 12/12 הועסקו המבקשים באמצעות קבלן כוח אדם ("אגודת השוחטים"). החל מיום 15.12.12 מועסקים המבקשים ישירות ע"י המשחטה.
2. המשיב הוא רב העיר אור יהודה, ומכהן כראש המועצה הדתית אור יהודה, מחודש אפריל 2011. המועצה הדתית היא הגוף המוסמך עפ"י מכוח חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א- 1971 (להלן: "החוק") לטפל במתן שירותי דת, בכללם - הענקת תעודת כשרות לבתי עסק ולגופים שונים, לרבות מינוי המבקשים לתפקידם במשחטה.
3. בין התאריכים 12-13.3.14 זומנו העובדים למשרדי המועצה לשיחה/ראיון בפני הרב, שדינה היה אמור להיות כ"שימוע".
4. הזימון לראיונות נשלח למבקשים עוד ביום 22.1.14 (נספח כב3 למוצגי המבקשים), ובו צוין כי העובדים מוזמנים ל"ראיון וחוות דעת" אצל המשיב.
5. ביום 26.3.14 הוציא הרב מכתב למשחטה (נספח כד למוצגי המבקשים), ובו הודיע לה כי המבקשים אינם כשירים לכהן כנאמני כשרות.
6. תוצאת הדברים היתה פסילתם והפסקת עבודתם של העובדים במשחטה.
7. ביום 15.5.14 מסר המשיב מכתב המפרט נימוקיו בקשר להחלטה, הנוגעת לכל אחד מהמבקשים (נספח כה' למוצגי המבקשים).
8. יובהר כי לצורך הבקשה הנוכחית, אין אנו מוצאים צורך להכביר במילים ולפרט את השתלשלות האירועים וההליכים שקדמו להליך הנוכחי. די אם נאמר כי נראה שאין חולק שמערכת היחסים בין המבקשים לבין הרב, היא עכורה וקשה, וכי על רקע מערכת יחסים זו, נדרשו הצדדים שלפנינו להגיע לערכאות משפטיות ובכלל זה לבית דין זה, עוד קודם להגשת הבקשה הנוכחית. עם זאת, ראוי לציין כי ביום 8.6.14 ניתן פסק דין במסגרת סכסוך קיבוצי שהוגש ע"י ארגון כוח לעובדים ונציגות עובדי המשחטה, בכלל זה גם המבקשים, כנגד המשחטה (ס"ק 27800-01-11 הש' רובוביץ-ברכש). על פסק הדין הנ"ל הוגש ערעור לבית הדין הארצי (עס"ק 44086-06-14), כאשר ביום 12.10.14 ניתן פסק דין בהסכמה ולפיו נקבע, בין היתר לאמור:

"1. ...

2. העובדים מצדם, לפי שעה, יעבדו עבודה מלאה, סדירה ותקינה. זאת

מבלי לפגוע בזכות הצדדים במקרים המתאימים לנקוט בצעדים על פי דין.

3. ...

4. העובדים הנוגעים בדבר לגביהם ניתנה החלטת הרב מתחייבים לשתף

פעולה ככל הנדרש עם הרב ולקבל את סמכותו ומרותו בענייני כשרות,

והצדדים לדיון זה ובית הדין ממליצים לפני כב' הרב לשקול בחיוב את עניין ההיתר להיותם עובדים נאמני כשרות. הצדדים יפעלו בתום לב ובהקדם לעניין סעיף זה.

..."

לדברי המבקשים, החלטת המשיב להפסיק את עבודתם כעובדים במשחטה, נגועה בשיקולים זרים ופסולים, היא התקבלה ללא הליך שימוע הוגן וראוי, מבלי שידעו מראש כי מדובר בשימוע ואת מטרתו ומבלי שניתנה להם הזדמנות ראויה להתגונן, לרבות לדאוג לייצוג משפטי ו/או ע"י ועד העובדים.

עוד טענו המבקשים כי השימוע נערך ללא פרוטוקול; במהלך השימוע לא נשאלו המבקשים שאלות הלכתיות ו/או הלכתיות מובהקות, ולא נטענו נגדם טענות הנוגעות לתפקוד כשרותי לקוי; המבקשים נשאלו לטענתם אך ורק שאלות בקשר לאירועים שהתרחשו למעלה משנה מלפני מועד קיום השימועים, כאשר המשיב הסתמך על דו"חות כוזבים שהוכנו לבקשתו לצורך הגשתם בפני בית דין זה. לדברי העובדים, השימוע לא נערך בלב פתוח ונפש חפצה ולא נשקלו שיקולים ענייניים ואובייקטיביים המתבססים על ראיות וממצאים רלוונטיים; המשיב לא נימק את פסילתם של המבקשים כנדרש עפ"י דין, והזימון היה מפלה ומכוון אל המבקשים בלבד, כאשר איש מהעובדים החדשים לא זומן לשימוע (חרף שנעברו לפי הטענה ע"י חלק מהם, "עבירות כשרות" חמורות) . לאור כל האמור, עתרו המבקשים לביטול החלטת הרב בדבר פסילתם מלשמש משגיחי כשרות, והשבתם לעבודה במשחטה; וזאת גם כסעד זמני.

המשיב מצידו טוען כי מעסיקם הבלעדי של המבקשים היא המשחטה ואין בידו הסמכות לפטר את המבקשים. עוד נטען כי אין מדובר כלל ב"שימוע", אלא בראיון שערך למבקשים כחלק מסמכותו להחליט בענייני מתן תעודת הכשר לשמש כנאמן כשרות. מכל מקום נטען, כי ההחלטה נתקבלה מטעמים הלכתיים וענייניים, במסגרת חובתו של המשיב לקיום מצוות הכשרות כהלכתן. כך וממילא נטען, כי ההליך נוהל באופן תקין, כאשר למבקשים ניתנה הזדמנות ראויה להציג טיעוניהם ולהישמע. בנוסף נטען לשיהוי ניכר בהגשת הבקשה, מה שמצדיק את דחייתה.

דיון והכרעה:

הלכה פסוקה היא, שביה"ד הדן בבקשה ל"סעד זמני", אינו קובע מסמרות, וכל מה שיאמר יפה לעניין ההליך הנוכחי בלבד. הליך זה עניינו "סעד זמני" בלבד, ובשלב הזה השיקול העיקרי הוא שיקול של מידת ה"הוכחה לכאורה" ו"מאזן הנוחיות" שבין הצדדים. הסעד הזמני במהותו הוא"סעד מן הצדק", וכשמו כן הוא, יינתן כש"מידת הצדק" דורשת זאת.

בענייננו, מטענות המבקשים ובא כוחם בפנינו נראה, כי הסעדים הקבועים שיתבקשו, יהיו, לכאורה, זהים במהותם לאלה שנתבקשו באופן זמני, קרי, ביטול החלטת הרב בדבר פסילת כהונתם של העובדים כנאמני כשרות, וממילא אז השבתם לעבודה.

כלומר, המבקשים בפנינו מבקשים למעשה, שבית הדין יפסוק סופית במחלוקת העיקרית שבין הצדדים, עוד לפני שהוכיחו תביעתם.

על פי ההלכה המחייבת, המועצה הדתית אינה מעסיקתו של משגיח הכשרות אלא בתי העסק בהם מוצב המשגיח. עם זאת, מתוקף תפקידה כגוף הממנה את משגיחי הכשרות ומפקח עליהם, מוסמכת המועצה הדתית, כשם שהחליטה שאדם מסוים מתאים לשמש כמשגיח כשרות, להחליט כי אדם מסוים אינו מתאים עוד לשמש ככזה, היה ומתגלים פגמים או ליקויים בעבודתו (ס"ע (ת"א) 14438-02-11 יצחק יעקב –

המועצה הדתית פתח תקוה, [פורסם בנבו], 5.8.12; ע"ע 467/08ו ע"ע 524/08,פימה פאק פרימוזה טריידינג בע"מ ואחר' נגד הרבנות הראשית לישראל ומדינת ישראל, להלן: "עניין פימה פאק").

עוד נקבע בעניין פימה פאק כי: "תפקידה של הרבנות הראשית מתמצה במתן הסמכה, פיקוח הלכתי והפנייה לעבודה, על מנת להבטיח שמירה על כשרות הבשר המיובא.

..........

הנה כי כן, יש לראות במעורבותה של הרבנות הראשית בפעילותם של השוחטים כנעשית במסגרת סמכות הפיקוח – הרגולטורית שלה....".

עם זאת, בתפקידה זה של המועצה כרגולטור, חלים עליה כללי המשפט המנהלי; ובכללם, חובת עריכת שימוע, בטרם קבלת החלטה בדבר הפסקת עבודתו של המשגיח.

לעניין זה חלה ההלכה, כפי שנקבעה עוד בפסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה בע"ע 348/03 סולימני נגד מרכז קהילתי ע"ש אדית פולק, שם נקבע:

"...זכות הטיעון עומדת למי שצפוי להיות נפגע בכל דרך שהיא. זכות זו עומדת לו גם כאשר הדבר לא עולה ממסמך כלשהו. זוהי זכות יסוד הנובעת מכללי הצדק הטבעי.....

..........

השופט אהרון ברק עמד על כך ש "זכות יסוד של האדם בישראל היא, כי רשות ציבורית , הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן, בטרם תעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו. לעניין זכות יסוד זו, אין נפקא מינה,אם הרשות הציבורית פועלת מכח חיקוק או מכח הנחייה פנימית או מכח הסכם. אין גם כל חשיבות לשאלה , האם הסמכות המופעלת היא שיפוטית, כעין שיפוטית או מנהלית ואם שיקול הדעת, הניתן לאותה רשות הוא רחב או צר. בכל מקרה, בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם , עליה לפעול כלפיו בהגינות וחובה זו מטילה על הרשות את החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו... ."

במקרה שלפנינו, המבקשים טרם הציגו תשתית עובדתית איתנה מספיק, על מנת להביא לביטול החלטת הרב, כבר בהליך של סעד זמני. אמנם, נראה לכאורה כי נפלו אי אילו פגמים ב"הליך השימוע" שנוהל בעניינם של המבקשים. דומה כי הזימונים לא היו זימונים ל"שימוע" ולא פורטו בפני המבקשים הטעמים לקיומו, ביחס לכל אחד ואחד מהם באופן פרטני. לפיכך, על פניו, לא ניתנה למבקשים הזדמנות ראויה להתגונן וגם פרוטוקול השימוע, לא נערך כדין. כך גם ההחלטה בדבר הפסקת ההסמכה, אשר לא ניתנה באופן פרטני לכל אחד ואחד מהמבקשים ולא פירטה כנדרש את הטעמים שעמדו בבסיס ההחלטה. סוגיות נכבדות אלו אכן ראוי שיתבררו לעומקן במסגרת התביעה העיקרית.

עם זאת, לדעתנו שיהוי של כ-שלושה חודשים בפניה לביה"ד הוא שיהוי ניכר. המבקשים תלו יהבם בסכסוך הקיבוצי, וכשזה לבסוף לא נתן להם מרפא, פנו לביה"ד בבקשתם הנוכחית. החזרה לעבודה במסגרת צו זמני, היא סעד שיש לתתו במשורה. נכון הדבר ביתר שאת כאשר מי שבידו הסמכות להחליט איננו המעביד, אלא מי שמוסמך לפסוק בענייני הלכה. על כן, לא מצאנו לנכון להורות כסעד זמני, על השבת המבקשים לעבודתם, זאת בטרם התבררה כראוי החלטת המשיב בעניינם, קרי, שאלת כשירותם לשמש בתפקידם, כמו גם השאלה האם ההליך שנוהל בעניינם נעשה כדין.

לאור האמור, דומה כי השיהוי מצד המבקשים במקרה זה הוא פגם קשה שלא ניתן להתגבר עליו במסגרת "סעד זמני". מכל מקום, ייתכן כי ניתן יהא להתגבר עליו במסגרת סעד עיקרי, לאחר פרישת העובדות והראיות במלואן, כמו גם לפצות את התובעים בנזקם.

בשולי הכרעתנו נשוב ונפנה להחלטת בית הדין הארצי מיום 12.10.14, כפי שצוטטה לעיל, לפיה: "העובדים הנוגעים בדבר לגביהם ניתנה החלטת הרב מתחייבים לשתף פעולה ככל הנדרש עם הרב ולקבל את סמכותו ומרותו בענייני כשרות, והצדדים לדיון זה ובית הדין ממליצים לפני כב' הרב לשקול בחיוב את עניין ההיתר להיותם עובדים נאמני כשרות. הצדדים יפעלו בתום לב ובהקדם לעניין סעיף זה. " (הדגשה הוספה).

לאור האמור, הרי שבצד דחיית הבקשה הנוכחית, ראוי לדעתנו כי הצדדים, ובייחוד המשיב, ייפעלו כמצוות בית הדין הארצי ובהתאם להמלצתו.

סוף דבר:

מכל האמור לעיל, החלטנו לדחות את הבקשה ל"סעד זמני".

כדי לזרז את הדיון בהליך העיקרי, אנו מורים כבר עתה על צו גילוי מסמכים הדדי עד ליום 15.1.15, כאשר כתב הגנה יוגש לכל היאוחר עד 15.12.14.

תצהירי התובעים בהליך העיקרי יוגשו עד ליום 28.2.15, ותצהירי הנתבע באותו ההליך יוגשו עד ליום 30.4.15.

הוכחות הצדדים (השלמת חקירות נגדיות למה שכבר מונח לפני ביה"ד, לכל עד לא יותר מ- 20 דק', אלא אם יתיר ביה"ד אחרת בבקשה פרטנית), ביום 5.7.15 בשעה 9:00.

לעניין הבקשה הנוכחית, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, חשוון תשע"ה, (11 נובמבר 2014), בהעדר הצדדים.