1. בפני בקשה למתן פסיקתה. בין המבקשים לבין המשיבות מס' 1-4 (להלן: "החברות") והמשיב מס' 5 (להלן: "נפתלי") התנהל הליך בוררות שבסיומו ניתן על ידי הבורר, כב' השופט (בדימוס) בעז אוקון פסק בוררות. בסיכום פסק הבוררות ניתנו ההוראות הבאות:

"136. הסכום המתקבל הוא 469,355 ₪, בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 21.12.2014 ועד ליום התשלום שנקבע להלן...

137. ... אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכום הנזכר בסעיף 136 לעיל, הסכום ישולם בתוך 60 ימים. אם לא ישולם הסכום בתוך מועד זה, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, החל מתום 60 הימים ועד לתשלומו המלא בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים לתובעים שכר טרחת עורך דין והוצאות הליך זה בסכום כולל של 200,000 ₪. גם סכום זה ישולם בתוך 60 ימים, בתוספת מע"מ, שאם לא כן הוא יישא הפרשי הצמדה כדין החל ממועד מתן פסק בוררות זה ועד לתשלומו המלא בפועל."

1. הצדדים לבוררות לא השלימו עם הפסק ופנו בבקשות לאישור חלקי של הפסק ולביטול חלק אחר ממנו (הפ"ב 6109-08-14, הפ"ב 15563-08-14). ביום 11.5.15 ניתן פסק דין בשני ההליכים ובו נקבע כי פסק הבוררות מאושר והבקשות לביטולו החלקי נדחו. להשלמת התמונה נזכיר כי במקביל נדונו במסגרת ההליך שבו הופנה הסכסוך לבוררות סוגיות הנוגעות לסעד הזמני ונתבקש במסגרתו ביטול העיקולים שהוטלו. בהחלטה שניתנה שם הורה בית המשפט על תשלום סכום מסוים, הפקדת סכום אחר וביטול עיקולים, תוך שהתגלעה מחלוקת באשר לשאלה האם חבים המבקשים בהוצאת חשבונית מס ועבור מה.
2. כאמור, הבקשה שלפני היא למתן פסיקתה לפיה גובה החיוב הכספי של המשיבים כלפי המבקשים עומד על סך של 140,495 ש"ח, נכון ליום 20.5.2015. בקשה זו נסמכת על תחשיב שערכו המבקשים באשר לסכום הנקוב בפסק הדין, וזאת לאחר שהוסיפו לו הפרשי הצמדה וריבית בהתאם למועדים שבהם שולמו הסכומים וכן הפחיתו מהסכום את הסכומים שנתקבלו.
3. המשיבים מתנגדים לבקשה. המשיבים 4-5 טענו כי יתרת החוב נמוכה יותר ועומדת על 41,851 ₪ בלבד, לכל היותר. מקורה של המחלוקת הוא באופן החישוב של הפרשי ההצמדה והריבית, בטענה כי נדרשו על ידי המבקשים הפרשי הצמדה וריבית על סכומים שכבר שולמו, חישוב שגוי שהביא לכפל תשלום ריבית והצמדה על רכיב המע"מ- הכל על מנת לדחות את יישוב המחלוקות. בין היתר נטען כי אין לזכות את המבקשים בריבית עבור התקופה שלאחר 11.5.15, שכן במועד זה היו המשיבים נכונים לשלם את הסכום שנפסק אך המבקשים מנעו את התשלום. עמדתם של משיבים אלה היא כי הבקשה לפסיקתה נגועה בחוסר תום לב, ומטרתה היא לזכות את המבקשים בכספים שאינם מגיעים להם. בשל אותה התנהלות נטען גם להפחתת ריבית הפיגורים.
4. בין הטענות – טענו המשיבים 4-5 לעניין ההימנעות מהעברת חשבונית מס לידיהם והטעימו כי העברת חשבונית מסויגת, כפי שהועברה, מעידה על כוונת המבקשים להתעשר שלא כדין על חשבון אוצר המדינה ולמנוע מהמשיבה 4 להזדכות בגין תשלום המע"מ.
5. המשיבים 4-5 ביקשו אפוא להורות על השבת הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט לידיהם, ולחלופין, לקבוע כי יתרת החוב היא 41,581 ₪, הסכום שהופקד בקופת בית המשפט. ככל שלא תתקבל עמדתם ביקשו המשיבים לערוך את החישובים מחדש.
6. המשיבות מס' 1-3 מצטרפות לטענות המשיבים 4-5. הן מוסיפות, כי ככל שאין חבות במע"מ כטענת המבקשים, לא היו המבקשים רשאים לגבות את המס, ולכן סכום הפסיקתה כפי שהתבקש, אינו מוצדק. על כן, ככל שאין חבות במע"מ, שומה על המבקשים להשיב את סכומי המע"מ ששולמו להם עד כה על ידי מי מהמשיבים. לחלופין, מבקשות משיבות 1-3 כי ככל שייקבע כי ישנה חבות במע"מ, יורה בית המשפט למבקשים להציג חשבונית מס כדין וכי רק לאחר מכן יהיו המבקשים זכאים לסכום הפיצוי המלא.
7. המבקשים השיבו לתגובות המשיבים וביקשו למחוק את תגובת המשיבות 1-3 בשל הגשתה באיחור ללא הסברים מספקים ותוך הטעיית בית המשפט. באשר לתגובת המשיבים 4-5, נטען כי בתגובתם לבקשה למתן פסיקתה, נקטו בהטעיה מכוונת של בית המשפט שעה שהציגו חישובים מוטעים, וכי האמור בבקשה למתן פסיקתה הוא החישוב המדויק. בכל הנוגע לחישוב המע"מ טוענים המבקשים כי בא כוח המשיבים 4-5 התחייב שלא להעלות טענות בקשר עם חישוב המע"מ ועל כן הינו מנוע מהעלאת טענותיו כעת. לתשובתם צרפו המבקשים תחשיב נוסף, שונה מהתחשיב שצורף לבקשה. בתחשיב החדש נכלל תשלום נוסף שביצעו החברות ביום 9.6.2015, ועודכנו הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התשובה.
8. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובתשובה לתגובות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
9. הסמכות למתן פסיקתה היא בתקנה 198 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, שקובעת כי:

"בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין, לערוך פסיקתה, שתכיל את מספר התיק, מועד ההחלטה, שמות בעלי הדין ומענם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנה והוצאות המשפט שנפסקו. הפסיקתה יכול ותהיה ערוכה לפי טופס 16."

1. הפסיקתה, שניתנת לאחר פסק הדין, אינה יוצר "משהו חדש" אלא אמורה לשקף בתמצית את החלק האופרטיבי של פסק הדין שניתן מבלי שנדרש לכלול בה נימוקים (רע"א 426/09 סאלח ואח' נ' חברת אזהר, חברה לפיתוח נכסים (20.7.2009) פסקה 14 (להלן: עניין אזהר)). לא ניתן להתייחס במסגרתה לעניינים החורגים מפירוט החלק האופרטיבי של פסק הדין (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 628 (מהדורה אחד עשרה 2013)). אך מובן הוא כי הפסיקתה אינה יכולה לכלול התייחסות לאירועים המאוחרים לפסק הדין או לתת לו פרשנות.
2. תפקידה של פסיקתה הניתנת על ידי בית המשפט לאחר שאישר פסק בוררות הוא להורות על המשמעות המעשית הנגזרת מהחיובים אשר נקבעו בפסק הבוררות (סמדר אוטולנגי בוררות-דין ונוהל 900 (מהדורה רביעית, 2004)), וככל פסיקתה, גם בהליכי בוררות אין הפסיקתה אמורה לכלול הכרעות חדשות שאינן נלמדות מהכרעת הבורר.
3. נוסח הפסיקתה שהתבקש נוקב סכום מוגדר אשר אינו מצוי בפסק הבוררות ולא ניתן ללמוד עליו מתוך הפסק. בכדי לבחון את נכונות הסכום נדרשת הכרעה של בית המשפט בסוגיות שונות ובהן בסוגיות המאוחרות לפסק הבוררות (ר' עע 1488/02 מדינת ישראל- משרד השיכון נ' שלמה חן (15.10.2009)): מועדי ביצוע תשלומים; המועדים לתחילת החיוב בריבית ובהצמדה, גובה הריבית וההצמדה. לצד ההכרעה בשאלות אלה מתבקשת הכרעה גם בסוגיות נוספות ובהן החובה להמציא חשבונית מס ועבור מה.
4. הפורום הנכון לדיון בשאלות שעניינן יישום פסק הדין ובחינת האירועים המאוחרים לו הוא הפורום המבצע את פסק הדין – ההוצאה לפועל, שלה הסמכות לבצע, לפנות בבקשה להבהרת פסק הדין או לדון בשאלה מה נפרע ומה לא. ולא ניתן לשנות את פסק הדין או לכלול בו אירועים מאוחרים באמצעות הגשת בקשה למתן פסיקתה (ר' סעיף 12 וסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, עניין אזהר, פסקה 15). אשר לאותם חלקים בבקשה המבקשים לשנות מפסק הבוררות או להוסיף לו הוראות (למשל לעניין הוצאת חשבונית מס), הרי שמקומם של אלה היה במסגרת הפניות לביטול חלקי של פסק הבוררות שהיו יכולות להיות גם פניות להשלמה או לתיקון. משהדבר לא נעשה לא ניתן למצוא לו תחליף דרך בקשה למתן פסיקתה.
5. הבקשה למתן פסיקתה, בנוסח שהתבקש, נדחית. נוכח ההתנהלות הכוללת של הצדדים אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ו, 21 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.