לפני:

כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

נציג ציבור (מעסיקים) –מר יוסי אביבי

החלטה

זוהי תביעה להכיר במחלת העור ממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה, כמשמעה בפרק ה' לחוק ביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן – החוק).

רקע עובדתי

1. התובע יליד 1949 .

2. בין השנים 1996-2001 עבד התובע בשטיפת מכוניות במהלך היום ובפיקוח על עבודות ניקיון במבנים בשעות הערב.

3. החל ממחצית שנת 2001 עסק התובע במסגרת עסק שבבעלותו רק בפיקוח על עבודות ניקיון במבנים.

4. ביום 6.11.03 אובחן התובע כסובל ממחלת עור- מחלת BCC .

5. ביום 7.11.13 הגיש התובע תביעה לנתבע להכרה במחלת העור כפגיעה בעבודה.

6. הנתבע דחה את התביעה בהודעה מיום 19.1.14 בנימוק כי לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי עבודתו וכי מחלתו התפתחה על רקע תחלואתי טבעי.

מכאן התביעה שבפנינו.

טיעוני הצדדים

7. התובע טוען כי הן במסגרת עבודתו בשטיפת רכבים והן בתפקידו כמפקח על עבודות ניקיון מבנים (החל משנת 2001), היה חשוף לקרני השמש מרבית שעות עבודתו. לטענתו כתוצאה מאופי עבודתו וחשיפתו התעסוקתית לקרינת השמש חלה במחלת העור אשר באה לביטוי בנגע גדול באף. לפיכך יש להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה על פי עקרון המיקרוטראומה.

8. הנתבע טוען מנגד כי לא הונחה תשתית עובדתית לפגיעה מסוג מיקרוטראומה או מחלת מקצוע; כי המחלה ממנה סובל התובע אינה קשורה בתנאי עבודתו וכי אין כל קשר סיבתי בין עבודת התובע למצבו הרפואי.

דיון והכרעה

9. על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר ב"תאונה", המקנה זכות לגמלאות, לא רק כאשר מדובר במקרה חד פעמי שמתלווים אליו סימנים מובהקים של מכה, חבלה או הפעלת כוח חיצוני כלשהו, אלא גם בצירוף של מקרים (פגיעות) שכל אחד מהם הוא בעל אופי "תאונתי" שניתן לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק – מיקרוטראומה.

יסוד ראשוני של הכרה בפגיעה כתוצאה ממיקרוטרואמה הוא בעובדה כי במהלך עבודתו של התובע נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר שלא ניתן לאבחון עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה,מביאים בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של התובע (דב"ע מח/77-0 מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538).

השאלה העומדת לפנינו היא האם בתנאי עבודתו של התובע יש משום פגיעות זעירות מצטברות שכל אחת גרמה לנזק זעיר שהצטבר בסופו של דבר וגרם למחלת העור ממנה סובל התובע.

10. מתצהירו של התובע עולות העובדות הבאות:

ביום 16.6.96 החל התובע לעבוד בשטיפת מכוניות. במשך תקופה של 6-8 חודשים עבד לבד, כאשר מתחם הרחיצה היה ממוקם בבניין "גוזמן הישן" ברחוב מיטב 8 בת"א. המתחם היה מקורה בסככת אסבסט רק בחלקו הפנימי, כאשר העבודה בפועל התבצעה בחלק בו לא הייתה סככה והאזור כולו היה חשוף לשמש .

במסגרת עבודה זו היה התובע שוטף רכבים של עובדי מוטורולה וחברות הבת שלה שעבדו בבנינים שבסמוך למתחם השטיפה, מרחק של בין 300-500 מ' מהמתחם.

בימים ראשון- שלישי עובדי החברה היו משאירים את מכוניתם בחצר השטיפה, התובע היה רוחץ ומייבש את הרכבים תחת השמש ומחזירם לחניה של הלקוחות. ממקום החניה היה חוזר ברגל למתחם השטיפה כשהוא חשוף לשמש במהלך כל הדרך.

בימים רביעי- חמישי התובע היה שוטף את הרכבים של בכירי החברה אותן גם היה הולך לאסוף ממקום חנייתם. בנוסף לשטיפה הרגילה היה מבצע גם פוליש ווקס למכונית, במתחם השטיפת ותחת אור השמש.

11. לאחר כ- 8 חודשים החל התובע להעסיק עובד נוסף שהיה שוטף את הרכבים והתובע נדרש לייבשם עם ג'ילדה תחת כיפת השמיים ולהחזירם למקום החנייה בבניינים ולחזור ברגל למתחם השטיפה.

12. בחודש אפריל 2000 עבר מתחם השטיפה לבנין "אילנית" שברחוב השלושה בתל אביב. מתחם השטיפה החדש היה גם הוא תחת כיפת השמיים והעבודה התבצעה כולה תחת חשיפה מלאה לשמש. התובע עבד במתחם החדש עד אמצע שנת 2001.

13. בשנה זו הפסיק התובע לעבוד בשטיפת מכוניות והתמקד רק בעבודתו כמפקח ניקיון במבנים במסגרת חברת "ע.וז קליר שירותי ניקיון ואחזקת מבנים בע"מ " שבבעלותו. עם השנים פיקח על 9 מבנים וכ- 35 עובדים.

העבודה בוצעה במשך 6 ימים בשבוע וכללה מעבר ממבנה למבנה , כניסה לשטח מבנה מסוים לצורך בדיקת עבודות הניקיון למשך כרבע שעה ומעבר למבנה הבא. עבודות הניקיון התבצעו הן בתוך המבנה והן בשטח הציבורי שלו- חצרות, מדרכות, חניות וגגות המבנים. בחלק מהמבנים ביצע התובע את עבודות הניקיון בעצמו מכיוון שהיו מכשירים בהם העובדים לא ידעו להשתמש.

לגרסת התובע היה חשוף לשמש כ- 80% מהזמן במסגרת עבודה זו.

14. החל מאוגוסט 2008 עברה הבעלות על המבנים מחברת מוטורלה לחברה זרה בשם "GLL", התובע החל לפקח על עוד 5 מבנים כאשר השטח שהיה צריך לעבור בין הבניינים גדל.

15. בחודש אפריל 2011 עבר התובע לפקח על עבודות ניקיון ב"ארפורטסיטי" שם פיקח על שני מבנים עד ליום 31.8.12 כאשר הפיקוח כלל גם את החצרות הפתוחות ומעבר בין המבנים.

16. מחודש ספטמבר 2013 צמצם התובע את היקף עבודתו והוא מפקח על עבודות ניקיון בקומה אחת בבית ברינקס.

17. התובע מצהיר גם שאינו סובל ממחלות רקע, אינו מעשן ואינו חובב ים ובריכה ואין רקע של מחלת סרטן העור במשפחתו.

18. בהודעתו לחוקר המוסד מיום 31.12.13 ( נ/3 ) חזר התובע על גרסתו:

"היה לי מגרש פתוח, ושם היו מחנים את המכוניות, ואני הייתי מכניס את המכונית לתוך תא רחיצה שלא היה מקורה אלא היה מגודר שהמים לא יצאו החוצה, למעשה הייתי חשוף לשמש... בסיום הרחיצה היה עלי להביא את הרכבים לחנייה של הלקוחות שעבדו בבניינים שמסביב במרחקים בין 300 עד 500 מ' ממקום הרחיצה והיה עליי לחזור ברגל לחצר. עבדתי לבד כ 6 עד 8 חודשים כאשר העבודה גברה לקחתי פועל שהוא היה רוחץ אץ הרכבים ורק אני הסעתי את הרכבים לחצר. שם היה מייבש עם גילדה את הרכב ומחזיר לחניון כשהייתי חוזר היה מחכה לי רכב נוסף".

ובהמשך –

"באמצע שנת 99 הפסקתי לשטוף מכוניות, קבלתי לנהל בנוסף לבניין שעבדתי עליו עוד שלושה בניינים לנהל. עם שנים הגעתי לנהל 8 בניינים. בשנת 2000 הפכתי מעוסק מורשה לחברה בע"מ.

ש: כיצד התבצעה העבודה?

ת: היו לי שתי משמרות בוקר וערב משעה 7:00 עד 16:00 ומ 16:00 עד 22:00 במשך חמישה ימים בשבוע בימי שישי עבדו מ 7:00 עד 14:00.

אופי העבודה שלי היה, פקחתי על העובדים היה עלי לעבור מבניין לבניין במשך כל היום, היה לי בניין שהיה עלי ללכת כק"מ כדי להגיע אליו.

כל היום הייתי מסתובב מבניין לבניין נכנס לבניין מסוים בודק את ביצוע עבודות הניקיון למשך כרבע שעה ועובר לפיקוח הבניין הבא .

בכל המעברים בין הבניינים הלכתי ברגל. לציין שעבודות הניקיון כללו ניקיון בחצרות, גגות וניקיון קפיטריות.

ש: כמה זמן עבדת בשמש במהלך היום?

ת: בערך 80% מהיום".

19. כעולה מתצהירו של התובע כמו גם מהודעתו לחוקר המוסד יש להתייחס במסגרת התביעה לשתי תקופות עבודה:

- השנים 1996 -2000 – עבודת שטיפת הרכבים.

- השנים 2001- 2013 – עבודת פיקוח ניקיון במבנים.

20. עבודת שטיפת הרכבים -במסגרת שאלון שהועבר למבוטח (נ/5), השיב התובע כי במשך כל היום הוא שוהה בחוץ ועובר מבניין לבניין . בתשובותיו לשאלון לבעלי שליטה בחברה (נ/4) תאר התובע את מהות העבודה כדלקמן:

"פיקוח על עבודות הניקיון ואחזקת מבנים – עבודה אשר דרשה לאורך כל היום מעברים בין מבנה למבנה תוך חשיפה יומיומית במהלך כל השעות האלו לאור השמש. שישה ימים בשבוע מ- 6:00 בבוקר ועד 18:00 -19:00 בערב... ".

הנה כי כן, התובע במסגרת תשובותיו לשאלונים כלל לא התייחס לעבודתו בשטיפת רכבים. כך גם בטופס התביעה שהגיש התובע למוסד תחת פרטי הפגיעה ציין התובע "כתוצאה מעבודה כמפקח על החזקת מבנים אשר כרוכה בחשיפה לשמש במשך מרבית שעות העבודה במשך השנים- החל משנת 96 וכרוכה בביקורת ובמעברים מחוץ למבנים לאורך כל היום חליתי בסרטן העור". כשאין כל אזכור לשטיפת הרכבים.

יש לציין כי התובע היה מלווה בייעוץ משפטי עת ענה על השאלונים וכי טופס התביעה מולא בידי עורך דינו (עמ' 3 לפרוט' ש' 5-7).

בחקירתו הנגדית לא ידע התובע להסביר מדוע נשמטה תקופת עבודה זו מן המסמכים שלעיל, וטען כי אינו זוכר (עמ' 6 ש' 18).

התובע אף לא הביא כל ראיה או עדות שתתמוך בגרסתו לעבודה בשמש בתקופה זו ואין כל הוכחה לכך שמתחם השטיפה לא היה מקורה וכי העבודה בוצעה בשמש.

21. לא כך הם פני הדברים, בכל הנוגע לעבודת התובע כמפקח עבודות ניקיון – בעניין זה גרסת התובע הייתה עקבית ואמינה. התובע חזר על גרסתו פעם אחר פעם הן בטופס התביעה, הן בתשובות לשאלונים, הן בהודעתו לחוקר המוסד וזו אף לא נסתרה בחקירתו הנגדית.

ב"כ הנתבע ניסה לקעקע את גרסת התובע בכל דרך. התובע נשאל האם כמנהל של 35 עובדים לא נדרש בעיקר לעבודה משרדית, אך השיב:

"יש לי יועץ מס ורואה חשבון ואני לא מתעסק עם זה. הוא עושה את השעות והמשכורות".

כמו כן הוסיף כי הוא היה נוכח במשרד כשעתיים ביום כשביתר שעות יום העבודה היה מקבל העובד במשרד (מזכיר/ה) דיווחים על תקלות ו"מקפיץ" אותו מבניין לבניין, כשאת כל הניהול המשרדי עשה אותו עובד. (עמ' 5 לפרוט' ש' 15-22).

22. בהמשך נשאל התובע האם לא נדרש לפגישות עם ספקים ומי היה אחראי על קניית חומרים. התובע הסביר כי הוא נותן שירות לחברה אחת ("מוטורולה") שלה היו בניינים רבים ושעבודתו לא הייתה כרוכה בהתקשרות עם ספקים. כמו כן הבהיר כי עובד בשם חיים היה אחראי על הזמנת חומרים (הזמנות שלרוב היו קבועות) וכי הייתה מחלקת תחזוקה בכל חברת הייטק ולכן לא נדרש לטיפול בתקלות בבניין. (עמ' 5 ש'23 – עמ' 6 ש' 5).

23. על פי גרסת התובע, אשר לא נסתרה לענין עבודה זו, הוא פיקח על עבודות ניקיון אשר בוצעו גם בתוך המבנים עצמם אך גם בשטחים הציבוריים שלהם: בחצרות, מדרכות, חניות ובגגות של מבנים. התובע נע בין מבנה למבנה ואף ניקה בעצמו והכל תוך שהוא חשוף בצורה יומיומית לאור השמש .

יחד עם זאת, אין בידינו לקבל את הטענה כי היה חשוף לשמש כ- 80% מיום העבודה.

התובע העיד כי חלק מהפיקוח בוצע בתוך המבנים ( בהנחה שבכל מבנה ביקר לפחות פעם ביום למשך 10 דק' בכל פעם ובהתחשב בכך שתחת פיקוחו היו כ- 9 מבנים ובשיא 14 מבנים. אזי כשעה וחצי עד שעתיים וחצי ביום נמצא התובע במבנים מקורים) כמו כן העיד התובע כי שעתיים ביום היה במשרד (עמ' 5 ש' 21).

אנו קובעים איפוא, כי התובע היה חשוף לשמש בשנים 1999-2013 כ-4 שעות ביום באופן לא רצוף.

סיכום

24. עניינו של התובע יועבר למינוי מומחה רפואי אשר יחווה דעתו באשר לשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו כמפקח ניקיון במבנים לבין מחלת העור ממנה הוא סובל. כשנקודת המוצא תהייה כי התובע במסגרת עבודתו בשנים 1999-2013 כמפקח ניקיון נחשף לאור השמש כ – 4 שעות ביום ובאופן לא רצוף.

ההחלטה בדבר מינוי מומחה רפואי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ו, (26 ינואר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.