לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

נציג ציבור (עובדים) - מר משה זיכרמן

נציג ציבור (מעסיקים) - מר יאיר כפיר

החלטה

בפנינו בקשת המדינה לסילוק תביעת התובעות על הסף מטעמים שונים.

רקע עובדתי

1. התובעות הן מורות ומדריכות אשר הועסקו בתחום זהירות בדרכים בתפקידים שונים. בעבר הדרכת פרויקט הזהירות בדרכים נעשתה באמצעות מדריכים שהועסקו אצל המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים. החל משנת 1995, בעקבות חקיקת חוק חובת מכרזים התשנ"ב - 1993 והנחיות של משרד האוצר, חל שינוי והאגף לזהירות ובטיחות בדרכים במשרד החינוך החל בפרסום מכרזים שנתיים ל"הפעלת תוכניות עבודה בנושא הדרכה לבטיחות בדרכים" וספקי שירות שונים זכו במכרזים. זהות מעסיקם של התובעות השתנתה בהתאם לזהות הזוכים במכרזים שפורסמו על ידי משרד החינוך מעת לעת. החל מחודש ספטמבר 2007 החליטה המדינה כי הפרויקט יופעל באמצעות גופים הקשורים לרשויות המקומיות.

2. ביום 3.7.14 הוגשו תביעות התובעות. בתביעותיהן עתרו התובעות לסעד הצהרתי אשר יקבע כי בינן לבין המדינה מתקיימים יחסי עובד - מעסיק וכי יש לראותן כעובדי המדינה לכל דבר ועניין.

3. להשלמת התמונה יצוין כי עניינן של תובעות שהועסקו במתכונת זהה נדון במסגרת פרשת אלוני (ע"ע 602-604/09, מדינת ישראל, משרד החינוך - חנה אלוני ואח' (24.1.2012); להלן "פרשת אלוני") שם נקבע כי יש לראותם כעובדים במדינה, ועניינם של אותם תובעים הוחזר לבית הדין האזורי על מנת לקבוע את הזכויות המגיעות להם מכוחה של אותה קביעה.

4. ביום 6.11.14 הגישה המדינה בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית, התיישנות, שיהוי, נזק ראייתי, העדר יחסי עבודה, העדר יריבות, העדר כימות והעדר קיומו של צו ירושה ביחס לתובעת 10, הגב' בקי יפרח ז"ל. התובעות הגישו תגובתן לבקשה ביום 26.4.15.

בין לבין ביקשו התובעות את איחוד הדיון בהליך זה עם ההליך בעניין אלוני אשר הוחזר לבית הדין האזורי בתל אביב לקביעת זכויות התובעים שם (המ"ד 2070-01-15 , ובהחלטת כב' הנשיא פליטמן מיום 18.3.15, נדחתה הבקשה לאיחוד הדיונים).

5. ביום 12.7.16 סילק בית הדין האזורי בתל אביב את התביעה בפרשת אלוני מחמת מעשה בית דין מכח ההסכם שנכרת בין הצדדים במסגרת הליך הגישור. בפסק דין נוסף של בית הדין הארצי (ע"ע 62585-09-16 עזני - מדינת ישראל, 28.6.17) בוטל פסק הדין והתיק הוחזר לבית הדין האזורי לדון בבקשה לסילוק על הסף (להלן: התיק המקביל).

6. בשלב זה הגישה המדינה בקשה לאיחוד הדיונים בתיק זה עם התיק המקביל (המ"ד 51014-07-17) ובהחלטת כב' הנשיא פליטמן מיום 9.11.17, נדחתה הבקשה. משכך, נדרשים אנו לדיון בבקשת המדינה לסילוק התביעה על הסף.

טענות הצדדים

7. לטענת המדינה, יש לסלק את התביעות על הסף מהסיבות שלהלן:

א. בית הדין נעדר סמכות מקומית לדון בתביעותיהן של תובעות 8 ו-9 אשר מקום עבודתן היה בתל אביב ובחדרה.

ב. משנפטרה התובעת 10 ומשלא הוגש צו ירושה, לא ניתן להמשיך לדון בתביעתה.

ג. התיישנות - משהתובעות החלו את עבודתן בשנים 1986 -1999 ומשהמועד לבחינת מירוץ ההתיישנות הוא המועד שבו התגבשו העובדות המולידות את זכות התובע לקבלת הסעד, הוא מועד תחילת עבודתן של התובעות, הרי שתביעתן התיישנה זה מכבר. לחילופין טוענת המדינה, חלה התיישנות לגבי כל האירועים והזכויות הכספיות בתקופה שקדמה לחודש יולי 2007.

ד. שיהוי, נזק ראייתי - לטענת המדינה, משהוגשה התביעה בחלוף שנים רבות יש בשיהוי זה כדי לגרום קושי לברר את העובדות ונוגעות לכל אחת מהתובעות, תיקיהן האישיים לא ניתנים לאיתור וקיים קושי לאתר מסמכים הנוגעים אליהן. עוד טוענת המדינה כי השתהות התובעות מלברר את טענותיהן גרמה לכך שהמדינה לא היתה יכולה לאמוד את מצבה המשפטי והכלכלי בזמן אמת.

ה. העדר יחסי עבודה, העדר יריבות - לטענת המדינה, החל מחודש ספטמבר 2007, עקב שינוי מבני, נכרתו חוזים חדשים עם העובדים אשר נקלטו כעובדי הרשויות המקומיות או מי מטעמן, ועל פי חוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט-1959 והתקשי"ר, אין מדובר בעובדות מדינה ועל כן אין מתקיימים עמן יחסי עבודה.

ו. אי צירוף נתבעים רלוונטיים - לטענת המדינה החל מספטמבר 2007 מועסקות התובעות אצל מעסיקים שונים שהם בעלי הדין הרלוונטיים לתביעה ועל כן יש לצרפם להליך.

ז. העדר כימות - המדינה טענה כי המדובר בתביעה לסעד כספי במסווה של סעד הצהרתי, כאשר במקרה דנן הזכות הכספית של התובעות התגבשה במלואה והיה עליהן לכמת את הסעד הכספי האופרטיבי, ומשלא עשו כן, ואף בהעדר הסבר לכך, הרי שהגנתה של המדינה נפגעת.

8. התובעות השיבו כדלקמן:

א. העדר סמכות מקומית - התובעות טענו כי אין מניעה של ממש לדון בתביעה בכל בית דין איזורי לעבודה, כפי שנעשה עד כה בתיקים מקבילים (התובעות מפנות לאיחוד הדיונים כפי שנעשה בפרשת אלוני)/ מטעמי יעילות אין מקום לפיצול התיק ל-4 מותבים שונים, ומדובר אך בניסיון להתשת התובעות.

ב. צו ירושה בעניין התובעת 10 - נטען כי התובעת 10 ייפתה את כוחם של באי-כוחה בתיק זה, עוד בטרם נפטרה. על כן, ככל שידרש הדבר יוגשו מסמכים נדרשים מעזבונה, ואין המדובר בסיבה של ממש לדחיית התובענה.

ג. התיישנות - התובעות טענו כי ניתן פסק דין הצהרתי בדבר יחסי עובד-מעביד בפרשת אלוני כאשר פסק הדין ניתן ביום 24.01.12 ונקבע כי יחסי עובד-מעביד החלו עוד משנת 1995 הגם שהתביעה עצמה הוגשה בשנת 2006, ובית הדין מתעלם מטענת ההתיישנות שנטענה.

ד. שיהוי / נזק ראייתי - התובעות טענו כי לא נגרם כל נזק ראייתי שכן המסמכים הרלוונטיים נאספו זה מכבר בתיקים המקבילים, ואין כל גיבוי של ממש לטענה זו. כמו כן נטען כי השינוי המבני שנערך בשנת 2007 לא יצר נתק משפטי של ממש, ובנוסף לאורך השנים הוצג בפני התובעות מצג שווא ביחס למתווה העסקתן במקביל להשמעת איומים מפורשים בדבר סיום הפרוייקט ככל שהעניין יגיע לערכאות שיפוטיות, ועל כן הסעד בפועל התגבש בשנים האחרונות עת הליכים מקבילים (לרבות פרשת אלוני) הבהירו את מעמדן המשפטי של התובעות.

ה. העדר יחסי עבודה / העדר יריבות - הסעד המבוקש הוא עצם ההכרה בתובעות כעובדות בשירות המדינה, ומעצם סעד זה צומחת היריבות בין הצדדים. התובעות הפנו בעניין זה לפרשת אלוני (ר' לעיל) שבו לטענתן, נקבע על ידי בית הדין כי מתקיימים יחסי עובד מעסיק בין התובעים למדינה.

ו. העדר כימות - התובעות טענו כי עוד בכתב התביעה הן פרטו את הסיבות לקושי בכימות ובעיקרן כי עלות הכימות עלולה לעלות על הסכום הריאלי שמגיע לתובעות, שכן מדובר בהליך אקטוארי מורכב אשר יצריך שיתוף פעולה בין גורמים רבים לרבות מומחי משרד החינוך, משרד האוצר, רו"ח ועוד. בנוסף נטען כי הכלים הממשיים לכימות מצויים בידי המדינה, שכן הנתונים המדוייקים ותוכנות סימולציה למיניהן מצויים בחזקת המדינה בלבד.

הכרעה

9. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאנו כי דין הבקשה להידחות. ונפרט.

10. הוראות תקנות 44-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, העוסקות בסילוק על הסף, קובעות כדלקמן -

"44. בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, למחוק על הסף כתב טענות מאחד הנימוקים האלה:

(1) אין הכתב מראה עילה;

(2) מתוך כתב הטענות נראה שהוא טרדני או קנטרני;

(3) בעל הדין נדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב טענות שהגיש, ולא ביצע אותה במועד.

45. א. בית הדין רשאי בכל עת לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:

(1) מעשה בית דין;

(2) חוסר סמכות;

(3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע." (ההדגשה שלי - י.א.ש.).

11. על פי ההלכה הפסוקה, סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד. ככלל, בית הדין יעדיף את בירור התובענה ופתרון המחלוקת לגופה על פני סילוקה על הסף, וזאת על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין פ"ד מ(2) 668, 671; בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד כח(1) 372; בר"ע 1241/01 (ארצי) סורג'ון - דהן (29.5.2001); בר"ע (ארצי) 1317/01 הוצאת תעבורה וסקרים בע"מ ואח' - אגם (10.7.2001)).

12. להלן נדון בטענות לגופן:

א. חוסר סמכות מקומית (ביחס לתובעות 8 ו-9) - בטענה זו מצאנו יותר משמץ של חוסר תום לב. המדינה עצמה פנתה לנשיא בית הדין הארצי בבקשה לאחד את הדיונים בתיק זה עם הדיונים בתיק המקביל שכן לעמדתה מדובר ב"בסוגיות משפטיות ועובדתיות דומות" (ראו הודעת עדכון מטעם המדינה מיום 13.7.17 וכן החלטת הנשיא פליטמן מיום 9.11.17) . מכאן עולה כי המדינה עצמה מכירה בכך שיש מקום לדיון מאוחד ושלם בתובענות בעלות עילה זהה וטענת המדינה למחיקת התביעה על הסף עומדת בסתירה למצגים שהציגה בפני בית הדין הארצי. יתרה מכך, לו היתה המדינה מבקשת להעביר את הדיון בתביעות אלה ולאחדן עם התיק המקביל בטענה של סמכות מקומית, ייתכן והיה מקום לשקול זאת ואולם בקשה שכזו אינה עומדת בפנינו ובנסיבות הספציפיות של הליך זה, תוך שיש לקחת בחשבון את תקופת ההמתנה כאשר המדינה לא טענה בפני בית הדין הארצי טענה חלופית לאיחוד תביעותיהן של התובעת 8 ו-9 עם התביעות בתיק המקביל, האפשרות של סילוק תביעה על הסף כאשר תלויה ועומדת תביעה זהה של קבוצת עובדים נוספת, ואיש מהצדדים לא ייפגע מהמשך ניהול ההליך בעוד שהעברת ההליכים בשלב זה עשויה לפגוע בתובעות 8 ו-9, אינה עולה בקנה אחד עם יעילות הדיון והצדק הדיוני וכאמור עם חובת תום הלב המוטלת על הצדדים. משכך, דין טענה זו להידחות.

ב. צו ירושה - על פי תקנה 25 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 הכלל המנחה הוא כי תובענה לא תפוג עקב פטירת בעל דין ככל שעילת התובענה מתקיימת. בענייננו, הגיש ב"כ התובעות ביום 11.6.2015 מסמכים שעל פיהם מייפים יורשי התובעת 10 המנוחה את ב"כ התובעות לפעול בשמם. משכך, דין טענה זו להידחות.

ג. התיישנות - לטענת המדינה התיישנה תביעת התובעות זה מכבר ועל כן יש לסלקה על הסף מבלי להדרש אליה. שקלנו את טענות הצדדים ומצאנו כי יש לדחות טענה זו. ונסביר.

מוסד ההתיישנות מכיל הצדקות רבות לקיומו. בפרשת דה בוטון קבע כב' השופט זילברג כהאי לישנא:

"מוסד ההתיישנות הוא מוסד משפטי עתיק יומין, אשר קנה לו שביתה בצורה זו או אחרת, בשיטות המשפט של כל העמים וכל התקופות. מקורה נעוץ, איפוא, בצורך אנושי-כללי, בדרישות יסוד הטבועות בחיי החברה בכל אתר ועידן. כמה פנים לה, לתורה אוניברסלית זו, וכמה טעמים... הקושי (לנתבע) לשמור זמן רב מידי על ראיות והוכחות [...] כל השהייה ארוכה מידי, בהגשת התביעה, יש בה ריח של מחילה וויתור [...] אחרון בסדר ולא במעלה, והוא טעם יותר מודרני, שמקורו נעוץ במהירות התנועה והחיים של התקופה החדשה [...] תפיסתו היא בעיקר כלפי תביעות הנובעות מתוך עסקי המסחר [...] מכל הטעמים הללו חבילה ופסיפס, עולה כי התיישנות כורח לה שתהא "ממיתה" או "משתקת" בשל יושנה גופא, את זכות התביעה" (ע"א 158/54 יצחק דה בוטון נ' בנק מזרחי בע"מ פ"ד י 696 (1965))

עם זאת, במסגרת איזון האינטרסים של הצדדים, כאשר האחד מגן על זכות הגישה לערכאות אל מול יכולת הצד השני להתגונן כראוי, המדיניות הנוהגת כיום היא צמצום טענת ההתיישנות (אך לא לרוקנה מתוכן), וזאת כאשר קיימת הצדקה לכך (ע"ע 300431/97 פרופ' רות וינברגר - גלעד גימלאות לעובדים דתיים בע"מ, פד"ע לח (2002)).

התובעות טענו כנגד טענת ההתיישנות כי עילת תביעתן התגבשה בפועל עם קבלת פסק הדין ההצהרתי בפרשת אלוני בתאריך 24.1.12 בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד בעניין זהה. על כן לטענתן, "עילת התובענה" נוצרה בטרם חלפו 7 שנים וזאת בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958.

מכאן עיקר המחלוקת בין הצדדים היא מהי "עילת התובענה" בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות?

מן המפורסמות כי התגבשותה של "עילת תובענה" תלויה בכל מקרה, נסיבותיו ותכליתו, ובעניין זה נקבע בפרשת פפר כי: "רק כאשר הזכות הופכת לעילת תובענה קונקרטית, ניתן לומר כי מירוץ ההתיישנות מתחיל...". (ע"א 3319/94 פפר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה, פ"ד נא(2) 581 (1997)). בעניין שלפנינו צודקות התובעות בטענתן כי ידיעתן בשאלת מעמדן וקיומה של עילת תובענה מכוחה היתה "מעורפלת" ומוטלת בספק עד להכרעתו של בית הדין בפרשת אלוני.

בפרשת טיברמן נקבע כי "תביעה על עצם קביעת סטאטוס של עובד וההשלכות הכספיות הנובעות מכך ככלל, לא תידחה מפאת טענת ההתיישנות, גם אם מערכת היחסים בין העובד והמעביד החלה שנים רבות לפני הגשת התביעה. כללי ההתיישנות יבחנו לאור העילות הנובעות מיצירת הסטאטוס החדש..." (ע"ע 1616/04 פיליפ טיברמן - מקורות חברת מים בע"מ (8.1.06)). הדברים נכונים ביתר שאת מקום שבו התובעות המשיכו לעבוד לאחר שנת 2007 ותביעותיהן נסובות גם על תקופה שלגביה לא יכול להיות חולק כי לא התיישנה.

אשר על כן, דין הטענה כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות - להידחות.

ד. שיהוי, נזק ראייתי - גם בטענה זו לא מצאנו ממש. כפי שציינה המדינה בפני בית הדין הארצי מדובר בתביעות זהות לתביעות שנדונו בפרשת אלוני. משכך, הראיות שעמדו לטובת המדינה בפרשת אלוני יכול ותהיינה רלוונטיות גם בענייננו. מעבר לכך, אין מקום בשלב זה לדחות על הסף את התובענה מחמת שיהוי ונזק ראייתי נלווה, טענה זו יש לבחון במסגרת ההליכים גופם תוך הערכה מהן הראיות החסרות, טיבן ומהותן להגנת המדינה. עוד יוזכר כי טענת התובעות היא לקיומם של יחסי עובד-מעסיק עד לסיום עבודתן, שהיא בוודאי בגדר תקופה שלא ניתן לטעון לגביה שיהוי ונזק ראייתי. משכך, טענת המדינה לדחייה על הסף מחמת שיהוי ונזק ראייתי - נדחית.

ה. העדר יחסי עבודה, העדר יריבות - סוגיה זו היא המחלוקת העיקרית בין הצדדים ונוגעת בלב ליבה של השאלה האם בין הצדדים מתקיימים יחסי עבודה. על פי הוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969, לבית הדין קיימת סמכות ייחודית בתובענות בין עובד ומעביד, לרבות עצם הדיון והקביעה בדבר קיומם של יחסי עבודה כאלה. משלצורך ההכרעה בטענה נדרשת שמיעת ראיות, הרי שסוגיה זו תידון במסגרת ההליך גופו. על כן, דין טענה זו להידחות בשלב זה.

ו. אי צירוף מעסיקים רלוונטיים - משהתובענה כולה עוסקת ביחסי העבודה בין התובעות למדינה ולזכויות הנגזרות מכך ואין כל תביעה לסעד כלפי מעסיקים אחרים, אין כל רלוונטיות לצירופם לתביעה, ככל שהם קיימים ודין טענה זו להידחות.

ז. העדר כימות - אכן, ככלל, במקרים שבהם הסעד האופרטיבי הוא כספי, על תובע לכמת את תביעתו ואין לפצל את הדיון בתביעה. ואולם בענייננו, ובשונה מהמקובל, אין חולק כי חישוב זכויותיהן של התובעות היא משימה מורכבת וכי הכלים לעריכת סימולציה של זכויותיהן מצויים רק בידי המדינה. יתרה מזו, בידי התובעות אין גם את נתוני הבסיס שעל פיהן הן יכולות לערוך תחשיביהן. לפיכך, באיזון בין זכויות הצדדים, משעיקר התביעה נוגעת להכרה במעמדן של התובעות ובשל מורכבות התחשיבים, ככל שהמדינה אינה מעמידה בפני התובעות את הכלים והנתונים לעריכת התחשיב, אין היא יכולה להלין על אי כימות התביעה. יצוין כי בית הדין פעל בדרך זו גם בפרשת אלוני (ראו סעיף 52 לפסק הדין). אשר על כן, טענת המדינה כי יש לסלק התביעה על הסף בהעדר כימות - נדחית.

13. מכל האמור לעיל, אנו מוצאים כי יש לדחות את בקשת המדינה לסילוק התביעה על-הסף.

14. למען הסר ספק, באשר לטענה בדבר מחיקת תביעת התובעת 10 בשל העדר קיומו של צו ירושה ביחס לתובעת 10, (הגב' בקי יפרח ז"ל) – משהומצא צו הירושה ובו מפורטים יורשי התובעת 10, יתוקן כתב התביעה ובמקום התובעת 10 ירשמו כתובעים יורשיה על פי דין.

15. המדינה תישא בהוצאות התבקשה בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ח, (31 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.