<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד פאדי אסעד

ב"כ המשיב 1 עו"ד יזהר קונפורטי

ב"כ המשיב 2 עו"ד איתי בן – נון

המשיבים באמצעות שב"ס

פרוטוקול

ב"כ המשיב 1

אני עותר לדחייה. את החומר קיבלתי רק אתמול אחר הצהריים וטרם הספקתי לדון בו עם מרשי.

לנוכח העובדה שביקשנו את החומר כבר למחרת הדיון הקודם, והעיכוב בצילומו לא בעטיינו, אבקש שבית המשפט ישקול את האפשרות להזמין תסקיר שירות מבחן אשר בשל גילו של מרשי דומה כי לא יכול להיות חולק כי התבקש בסופו של דבר.

<#5#>

החלטה בעניינו של המשיב 1

בעניינו של המשיב 1 נדחה הדיון ליום 8.9.14 שעה 09:00 בפני שופט תורן.

בשלב זה בטרם גובשה הסכמה או החלטה לעניין ראיות לכאורה, איני סבורה שיש מקום להזמין תסקיר מעצר.

הנאשם 1 יובא באמצעות שב"ס.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ז' אלול תשע"ד, 02/09/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ המשיב 2

הנאשם שאני מייצג מואשם רק בסעיף 6 לכתב האישום, הוא מואשם גם בבעיטה ואני לא יודע מאיפה זה לקוח. אני מבקש לשחרר אותו, הוא מואשם בעבירה לפי סעיף 380, בבית משפט מחוזי, וכי המצב הראייתי קצת שונה ממה שמוזכר בכתב האישום.

נמצאת פה אמו שתוכל לשמש כחלופה ועוד בני משפחה. האם מתגוררת בבת ים והמתלוננים מתגוררים בראשון לציון.

אמו של המשיב 2

יש לו עסק והוא מתקין דודי שמש.

ב"כ המשיב 2

כאמור כתב האישום נגד המשיב 2 מתמקד אך ורק בסעיף 6 לעובדות, כאשר המשיב מואשם שהוא נתן מכת אגרוף לבן איבגי, שהוא אינו מוגדר כמתלונן והוא בעצמו נחקר כחשוד בעבירות של תקיפה ופציעה. כמו כן מואשם המשיב 2 בתקיפתו בבעיטה של המתלונן 2.

אני לא יודע מאין לקוח העניין של הבעיטה בסיפא של סעיף 6. גם אומר שיש כאן איזו בעיה ראייתית כאשר מדובר על שני צדדים שלמעשה המשיב 2 איננו אחד מבניהם.

המשיב מואשם בעבירה לפי סעיף 380, אני לא יודע מתי בית משפט השלום עצר עד תום ההליכים, ואדגיש שזה בית משפט השלום.

יש בעיה מבחינת חומר הראיות, יש פה עדות של אדם בשם תומר סמנה שאומר שהיו שניים, אחד עם חולצה לבנה שהוא זה שדוקר, הוא המשיב הראשון לכאורה ואומר חולצה שחורה שיש כאלה שאומרים שחולצה שחורה היה המשיב כאן. היה אחד עם חולצה לבנה ואחד עם חולצה שחורה ומצד שני אומר שהיה אחד שמנמן והשמנמן אומרים שזה המשיב שכאן ועוד חבר שלו.

יש ראיות לכאורה שהוא נתן אגרוף לבן איבגי.

אני טוען שלגבי הבעיטה המוזכרת בסיפא של סעיף 6 יש קושי ראייתי.

המשיב כאן הוא שוחרר בהליך הימים והמדינה הגישה ערר. בערר טוענת המדינה וזה היה באמצעות משפטנית ואזכיר כי הערר הזה מוגש ונשמע בשעה שאנחנו הסנגורים לא רואים את החומר, וטוענת המדינה בהודעת הערר ואני אומר שזה תוך הטעייה מסוימת, היא טוענת ששגה בית המשפט קמא בקובעו כי חלקו אינו המרכזי. כלומר הם אומרים שחלקו הוא המרכזי. הם אומרים שטעה בית משפט קמא שאמר שחומר הראיות מצביע על כך שאירוע האלימות נוצר בעקבות אלימות בה נקט וכי הוא יצר את התנאים שאפשרו. כלומר המדינה אומרת שחומר הראיות שאירוע האלימות נוצר בעקבות האלימות שנקט ושהוא יצא את התנאים לדקירה על ידי האחר.

לפי חומר הראיות אין מחלוקת שהוא לא זה שיצר את האירוע של הדקירה. מפנה לעדותו של דרעי, שאומר על המשיב השני ש"הוא זה שהתחיל את הכל" לגבי דרעי הוא בעצמו נקט באלימות לא פחותה משלו. היה איזה בחור שהוא אומר "העפנו אותו ואמרתי לבן בוא נברח".

לגבי העילה, לנאשם 2 אין כל עבר וזה תיק ראשון שנפתח לו והוא בן 20 עובד בהתקנת דודי חשמל בצורה מסודרת עד האירוע הזה. נבקש להחזירו לחיים סדירים ולעבודה סדירה ואני באמת חושב שבתיק כזה ברור שהבקשה למעצר עד תום ההליכים מוגשת רק בגלל המשיב השני.

ב"כ המבקשת

זה לא התיק הראשון שנפתח למשיב. מגיש לבי המשפט את הרישום הפלילי של המשיב.

יש לו מב"ד ותיק סגור.

לגבי יצירת האירוע, מדובר במסכת שהחלה לאורך זמן ולא במקרה ספונטני ושניות, אלא היו דברים ונסגר העניין ואחרי זה שוב התלהמות והמשיב וחברו הלכו לרכב והכל נראה ונצפה במצלמות האבטחה, לקחו משהו וחזרו לרכב והחזירו דבר מה, ואחרי שנוצרה שוב התלהמות, הלכו לרכב לקחו דבר מה והשתמשו בו במהלך האירוע.

במצלמות האבטחה נראה קטע מסוים שהמשיבים 1,2 יושבים על השולחן והמשיב 2 בשפת גופו הראה שהוא מלהיט את העניינים ומדבר עם המשיב 1, מדברים בשפת גוף שהוא ירצה לייצר אירוע אלים. אנחנו לא מדברים עדיין על ביצוע העבירות אלא על מסכת האירועים שהייתה מההתחלה עד הסוף. האירוע נוצר לאורך תקופה והניצוץ הראשון החל מהמשיב 2, זה מוכח בראיות.

לפי ההודעה של אחד המתלוננים – שמעון הוא אומר שהמשיב 1 ובן איבגי הלכו הצידה ודיברו ובשלב מסוים הוא הלך לראות מה הולך שם ומשיב 2 נתן בעיטה לבן. באותו זמן המתלונן שמעון דחף את המשיב 2 וגרם לו ליפול. כתוצאה מכך באותו זמן המשיב 1 בעט בו באף וגרם לו לדימום. המשיב 1 בעט במתלונן שמעון וגרם לו לדימום. בו זמנית המשיב 2 על הרצפה, המתלונן מדמם מאפו כשהוא מתכופף והוא אומר את זה בהודעתו, המשיב 1 דוקר אותו מהגב. העניין הזה מקבל חיזוק בזה שהגרב של משיב 2 נדגם עליו דם של המתלונן שמעון. תיאור הסיטואציה אמיתי ואותנטי.

זה אומר שהוא יצר את כל האירוע.

עילת המעצר שמדובר במשיב שלאורך זמן ידע שהמשיב 1 מחזיק במברג. הוא יכול היה למנוע את ניצוץ האירוע מתחילתו. אני לא אומר שאנו מתעקשים ובמידה ותיבחן אפשרות שחרורו של המשיב, צריך שיישלח לתסקיר. יש בזה עניין עקרוני ועניין שאני לא מתרשם אישית מהמפקחים. כאשר מדובר על אירוע שמשך כעשר דקות משלב הדיבורים ועד שהכל נגמר.

לגבי העילה אנו סבורים שההתנהלות של המשיב מעידה על מסוכנות מסוימת שעל מנת לאיין אותה הוא צריך להיות במעצר ואם לחלופין לחלופה שתיבדק על ידי שירות המבחן בצורה מקצועית וראויה.

הגב' בלה דזיכלי מוזהרת כדין ומעידה

אני עובדת בסופר פארם ברמת אביב ולקחתי חודש חופש כדי להיות עם בני ובתי גרה לידי . בבית רק אני ובני נגור. אני לוקחת את כל האחריות על בני. אני יכולה לעשות אפילו טלפון ויש לי בת נשואה. אני יודעת שהוא צריך להיות בבית ואפקח עליו כשהוא בבית. אם הוא צריך ללכת לאיזה מקום כמו קופת חולים או בנק, כל העסק וכל הבית הם על חשבונו אבל אין לי שום זכות ללכת לבד אז נבקש ללכת איתו.

אם בית המשפט אומר שאסור לי לצאת מהבית ואני צריכה להיות איתו, אני אהיה איתו ואני מבינה על כך שאני חותמת על כסף ואם הוא מפר את התנאים יקחו לי את הכסף.

ב"כ המשיב 2

היא כרגע מפקחת עליו. אנו בהמשך נגיש בקשה להוספת הבת שלה, שגרה בסמוך וכרגע היא מפקחת לבדה.

<#3#>

החלטה בעניינו של המשיב 2

בתיק זה הוגש כתב אישום המתייחס לשני נאשמים, המייחס לנאשם 2 עבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 + 382(א) לחוק העונשין ואילו לנאשם האחר מיוחסות בנוסף עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ופציעה בנסיבות מחמירות.

יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של שני הנאשמים.

כתב האישום מתאר אירוע שהתרחש בשעות הלילה בפאב בעיר ראשון לציון בין שני המשיבים בכתב האישום לבין שלושה אחרים. בעניינו של המשיב דנן, מיוחס לו בכתב האישום בסעיף 6 שבו מעשי אלימות הכוללים מכת אגרוף בפניו של אחד המעורבים, הכאה יחד עם השותף לכתב האישום של המתלונן 2 ואחר וכן בעיטה כלפי המתלונן 2 תוך גרימת דימום.

בסופו של יום אין מחלוקת אמיתית ביחס לתשתית הראייתית ככל שהיא נוגעת לעבירות המיוחסות למשיב 2.

אשר לעילת המעצר, ב"כ המבקשת מפנה לעילת מסוכנות מסוימת הנלמדת ממעשיו של המשיב, מעשים שנמשכו על פני כ – 10 דקות כאשר לטעמו תחילת המעשים הינם בעטיו ואילו המעשים החמורים של הדקירה התבצעו על ידי המשיב האחר.

לטעמי גם אם ישנה מסוכנות מסוימת בהתנהגותו של המשיב 2, לא מדובר במסוכנות המחייבת מעצר עד תום ההליכים ואף לא עד קבלת תסקיר של שירות המבחן. מדובר במשיב יליד 1994, נעדר הרשעות קודמות אשר לכאורה ניהל אורח חיים רגיל וזו הסתבכותו הפלילית בעבירות אלימות הראשונה. חלקו באירוע לפחות לפי המצוין בכתב האישום, אינו מלמד על מסוכנות המחייבת מעצר אף לא עד החלטה אחרת.

שמעתי את אמו של המשיב 2 המתגורר עמה, והיא הביעה נכונות לפקח עליו בתקופת הביניים עד קבלת תסקיר של שירות המבחן שיבחן אפשרות של תנאי שחרור ההולמים למשך תקופה ארוכה יותר עד תום ההליכים. האם ציינה כי נטלה חודש ימים חופשה כדי לשהות עם בנה ולפקח עליו.

כמו כן הובהר לאם כי עליה לשהות אמו בביתם ולדאוג לסידורים הנדרשים ללא יציאה מהבית אלא אם כן יקבלו היתר לכך.

לפיכך אני מורה על שחרורו של המשיב 2 בתנאים הבאים:

1. מעצר בית מלא בביתו בכתובת ניצנה 19/16 בת ים.

2. הפקדה במזומן בסך 4,000 ₪.

3. התחייבות אישית וערבות צד ג' שתחתם על ידי המפקחת האם על סך 5,000 ₪ כל אחד.

ניתנת אורכה של 24 שעות להפקדת המזומן.

אני קובעת המשך דיון בעניינו של המשיב 2 ליום 22.9.14 בשעה 09:00 לפני שופט תורן.

עד לאותו מועד יגיש שירות המבחן תסקיר בעניינו של המשיב 2 ובו יתייחס לקביעת תנאי שחרור לתקופה ממושכת מזו שנקבעה עד כה.

המשיב 2 מוזהר בדבר חובת התייצבות.

הטלפון של אמו של המשיב 2 -

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' אלול תשע"ד, 02/09/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ המבקשת

נבקש עיכוב ביצוע של ההחלטה לגבי המשיב 2.

<#7#>

החלטה

אני מעכבת את ביצוע ההחלטה בעניינו של המשיב 2 למשך 48 שעות.

יחד עם זאת, המבקשת תיידע את בית המשפט וכן ישירות את בא כוח המשיב 2 עד השעה 16:00 אם אכן יש כוונה להגיש ערר על ההחלטה.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ז' אלול תשע"ד, 02/09/2014 במעמד הנוכחים.