לפני: כב' השופט צבי פרנקל

פסק דין

1. התובע, רופא שיניים במקצועו, הגיש תביעה לנתבע הכיר בפגיעה בעמוד השדרה המתני והצווארי על פי תורת המיקרוטראומה. הנתבע דחה את התביעה ולכן הגיש התובע תביעה זו.

2. לאחר ששמעתי את התובע הודיעו הצדדים שהם מסכימים למינוי מומחה בתחום האורטופדיה שיחווה דעתו לעניין הצוואר והגב על סמך העובדות הבאות:

א. התובע יליד 1970.

ב. התובע הינו רופא שיניים בהכשרתו ומקצועו.

ג. בין השנים 2000-2012 עבד התובע כרופא שיניים עצמאי תחילה במרפאת חורה ומ-2006 בשילוב של מרפאת חורה ונווה זאב.

ד. התובע עבד בממוצע 6 ימים בשבוע וכ-10 שעות בכל יום.

ה. התובע ביצע ביום עבודה כ-15-20 טיפולי שיניים בממוצע.

ו. במהלך כל טיפול נדרש התובע בכ-10 עד 20 תנועות צוואריות של כיפוף הצוואר לעבר המטופל וזקיפתו וכן כ-10-20 של תנועות של הטיית הצוואר לכיוון מגש הכלים.

ז. מצבו הרפואי של התובע כעולה מתיקו הרפואי.

3. בתום הדיון מיניתי את ד"ר אנג'ל שיחווה דעתו בעניינו של התובע וישיב לשאלות הבאות:

א. מהו ליקויו של התובע בצווארו ובגבו?

ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל בצווארו ובגבו? דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.

ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

4. ד"ר אנג'ל הגיש את חוות דעתו ביום 1.5.2016 וכתב:

א. התובע סבל מכאבי צוואר וגב תחתון. בצוואר נמצאו שינויי ניווניים, בלט ובקע דיסק.

ב. לא ניתן להגיד בסבירות של מעל 50% כי יש קשר סיבתי בין עבודתו למחלותיו. כדי שיוכר קשר כזה יש צורך שבעבודה יהיו אינספור אירועים שגורמים נזקים בלתי הפיכים לצוואר או לגבי התחתון. בעבודה המתוארת כוללת תנועות הצוואר לכיוון המטופל או למגש הכלים, אין גרימת נזקים בלתי הפיכים אלה. אין העברת כוחות לעמוד השדרה שיגרמו נזקים, וטווח התנועות הוא בתחום הפיסיולוגי הרגיל שלה חוליות. אפשרי בהחלט שהתובע יתקשה עקב כאב להמשיך לעבוד במתכונת מלאה בהינתן מחלת הצוואר, אולם אין בכך כדי לקשור קשר סיבתי בין העבודה למחלתו.

ג. השפעת העבודה פחותה מ-20% יחסית לגורמים אפשריים אחרים.

5. ביום 1.5.2016 קבעתי שהצדדים יודיעו עד ליום 20.5.2016 האם הם מבקשים לשלוח למומחה שאלות הבהרה. ביום 3.5.2016 התובע ביקש לפסול את המומחה מהטענה שהוא התעלם מסבלו ונזקו והוא שוגה בניתוחו ונמנע מלבסס את טענותיו בספרות מקצועית. לאחר שהנתבע מסר את תגובתו, קבענו ביום 11.5.2016:

6. ביום 21.8.2016 ביקש התובע לשאול את המומחה שאלות הבהרה. הנתבע התנגד למשלוח השאלות למומחה וביום 7.9.2016 קבעתי שהמומחה ישיב לשתי השאלות הבאות:

א. על איזו אסכולה רפואית ו/או ספרות מקצועית (מאמרים עדכניים בכתבי עת חשובים) מבסס המומחה את קביעתו לעניין שיעור הסבירות של למעלה מ 50% לאי קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו.

ב. על איזו אסכולה רפואית ו/או ספרות מקצועית (מאמרים עדכניים בכתבי עת חשובים) מבסס המומחה את טענתו כי בתנועות הצוואר המתוארות בעבודתו של התובע "אין גרימת נזקים בלתי הפיכים".

7. ביום 13.10.2016 השיב המומחה לשאלות ההבהרה -

א. אין כאן עניין של אסכולה. אני עולה בכל מקרה ע"פ תאור העבודה והמחלה הנדונה. השאלה אותה אני צריך לשקול היא האם נגרמים בעבודה נזקים בלתי הפיכים שתורמים בהדרגה תרומה שהיא מעל 20% להתפתחות המחלה. זה לא המצב כאן. בעבודה המתוארת, כולל תנועות הצוואר לכיוון המטופל או למגש הכלים אין גרימת נזקים בלתי הפיכים כאלה. אין העברת כוחות לעבוד השדרה שיגרמו נזקים, וטווח התנועות הוא בתחום הפיסיולוגי הרגיל של החוליות.

אני מחווה דעה ע"פ מיטב ידיעותי, מומחיות ושיפוט רפואי.

ב. אני מתבקש בשאלה לצטט מאמרים שמראים כי בעבודת התובע אין גרימת נזקים בלתי הפיכים לעמוד השדרה. איני מכיל מאמר ששולל קשר סיבתי בין מחלת הצוואר לעבודת התובע, כפי שאין מאמרים ששולחם קשר כזה בעשות מחלות ומאות עבודות. אולם, קביעת קשר סיבתי הינה למיטב הבנתי על דרך החיוב ולא על דרך השלילה. למיטב הבנתי אין צורך לצטט מאמרים ששוללים קשר סיבתי כדי לקבוע מחלה אינה קשורה בקשר סיבתי לעבודה (אני נמנע מלצטט פסיקות שהן בתחום המשפט ולא הרפואי).

8. התובע בסיכומיו טוען שהנתבע טעה כשדחה את תביעת התובע על סמך חוות דעתו ד"ר אנדרי פודולוסקי ביום 24.4.2014 שקבע בין היתר שעל פי הספרות הרפואית לא נמצאה בין עבודה של רופאי שיניים לכאבי גב וצוואר קשר סיבתי ושכיחות כאבי גב הייתה גבוהה יותר אצל רופאים שעבדו בעמידה לעומת רופאי שיניים שעבדו בישיבה. לטענת התובע, המומחה מטעם הנתבע התעלם מעומס ועבודתו ואופיה המיוחד של עבודתו. כמו כן טען התובע שהמומחה מטעם ביה"ד שגה בקביעתו לאחר שאינה מנומקת ואינה מסתמכת על הספרות המקצועית ואף חרג מתחום סמכותו כמומחה שבתחום הרפואה הוא פלש לתחומי הפיזיקה תוך שקבע אמות מידה חדשות ומיוחדות לפיהן: כדי שיוכר קשר זה יש צורך שבעבודה יהיו אינספור אירועים נזקיים, ולטענת התובע בקביעה זו המומחה מעמיד בפני בית הדין דרישה מיוחדת וחדשה של "אינספור". כאשר קבלת דרישה זו שומטת למעשה את עילת המיקרוטראומה. עוד טוען התובע שהמומחה התעלם מהעומס ואופייה המיוחד של עבודתו ולא ציין את אותם גורמים שגרמו למצבו הרפואי. לאור זאת מבקש התובע לקבל את התביעה ולדחות את חוות הדעת הלא מנומקת, לטענתו, של המומחה מטעם ביה"ד.

9. ב"כ הנתבע ביקשה לדחות את התביעה לאור חוות הדעת של המומחה.

10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות. טענת התובע בנוגע לחוות הדעת של ד"ר קרמר מטעמו ושל רופא המוסד אינן רלוונטיות. משמונה מומחה מטעם בית הדין חוות דעתו היא זו הקובעת. טענת התובע שהמומחה פלש לתחום הפיזיקה אינה נכונה. קביעת המומחה מתבססת על הפסיקה בעניין מיקרוטראומה, כפי שנשאל בשאלות ע"י בית הדין. המומחה הסביר מפני מה הוא שולל את הקשר הסיבתי בין עבודת התובע לפגיעה בגב ובצוואר וחוות דעתו התבססה על העובדות המוסכמות שנקבעו ועל תיקו הרפואי של התובע. המומחה התייחס לחוות דעתו בסוגיית מידת ההשפעה, אך מאחר שדחה קיומו של קשר סיבתי אין רלוונטיות לקביעה בקשר למידת ההשפעה ביחס לגורמים אחרים.

11. הכלל הוא שיש לייחס לחוות הדעת של המומחה משקל מיוחד ובשאלות רפואיות אין לסטות ממנה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לכך, מה שלא מתקיים בענייננו. חוות הדעת של המומחה מנומקת וחד משמעית, ועל כן אני קובע כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין הפגימות בגב ובצוואר ועל כן, התביעה נדחית.

12. אין צו להוצאות.

13. זכות ערעור כדין.

14. פסק הדין ניתן בדן יחיד לאור ההחלטה מיום 23.2.16.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשע"ז, (16 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.