מונחת לפניי בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, בקשות מקדמיות והודעה לצדדים שלישיים, עד לאחר חלוף 30 ימים ממועד הכרעת בית המשפט בהליך טען ביניים אשר הוגש על ידי המבקשת (הנתבעת) בת"א 1667-10-14 הקבוע לדיון בבית משפט זה בפני מותב אחר.

1. תמצית העובדות הרלוונטיות
2. ביום 1.9.14 הגישה המשיבה 1, חברת גילת ייזום פרויקטים בע"מ תביעה כספית כנגד המשיבה 2, חברת מפעלי תחנות בע"מ, כנגד המשיבה 3, חברת אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, וכנגד המבקשת, חברת דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ (להלן בהתאמה: "גילת", "מפעלי תחנות", "אגד" ו- "דור אלון").

במסגרת התביעה עותרת גילת לכך שבית המשפט יורה לדור-אלון להעביר אליה באופן מיידי כספים המוחזקים בידיה, וזאת – בניגוד לעמדתה של מפעלי תחנות לפיה על דור-אלון להמשיך ולהחזיק בכספים אלה בהתאם למערכת ההסכמית שבין דור-אלון, גילת ומפעלי תחנות.

1. ביום 1.10.14 פנתה דור-אלון לבית משפט זה בהליך של טען-ביניים (ת.א. 1667-10-14), ובגדרו ביקשה מבית המשפט כי יכריע בגורלם של הכספים שבמחלוקת המוחזקים אצלה. הבקשה לטען ביניים נומקה בכך שהיא נתבעה על ידי גילת מחד ועלולה להיות נתבעת על ידי מפעלי תחנות מאידך, וכי תביעות אלה מכחישות זו את זו, ואילו לה עצמה אין כל עילת תביעה בנוגע לכספים אלה.
2. ביום 1.10.14, בד בבד עם הגשת טען הביניים, הגישה דור-אלון את הבקשה דנן לאשר לה הארכת מועד להגשת כתב הגנה, לביצוע הליכים מקדמיים נוספים, ומשלוח הודעת צד ג' מטעמה בתיק זה.
3. ביום 6.10.14 קבע בית המשפט כי המועד להגשת כתב הגנה מטעם דור-אלון מוארך עד לאחר חלוף 21 ימים ממועד מתן החלטתו של בית המשפט בבקשה דנן.
4. טענות הצדדים

טענות המבקשת – דור אלון

1. דור-אלון מדגישה כי הבקשה נסמכת על תקנה 227(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א") הקובעת כי בית המשפט רשאי לדחות את הדיון בתביעה במקרה שנתבע, או מי שצפוי להיות נתבע, הגיש טען ביניים. לפיכך, אין לקבל טענתה של גילת כי הבקשה דנן הינה בקשה לעיכוב הליכים בשל "הליך תלוי ועומד".
2. דור-אלון מציינת כי העובדה שטען ביניים יכול להיות מוגש על ידי נתבע לאחר שכבר הוגשה כנגדו תביעה פירושה הנכון הוא כי במקרה מסוג זה התביעה שהדיון בה יידחה היא התביעה הראשונה ולא התביעה השניה (שהינה – טען הביניים). מכאן שקבלת טענתה של גילת לפיה יש לדחות את הבקשה דנן מכיוון שטען הביניים הוגש לאחר הגשת התביעה משמעותה המעשית היא ביטולה המוחלט של תקנה 227(1) בתקנות סד"א.
3. דור-אלון טוענת כי גילת עצמה מודה בסעיף 7.4 בתגובתה בכך שקיימת חפיפה בין ההליכים ומטעם זה – דין הבקשה להתקבל.
4. דור-אלון מציינת כי גילת נמנעה מלתמוך את תגובתה בתצהיר, בניגוד להוראת תקנה 241(ג) בתקנות סד"א – ולפיכך דין הטענות העובדתיות המפורטות בתגובתה של דור אלון להידחות [ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' קופר (פורסם בנבו, 11.4.2013)].
5. באשר לטענתה של גילת כי דור-אלון השתהתה בהגשת טען הביניים עד לאחר הגשת התביעה כנגדה – משיבה דור-אלון כי טען הביניים לא הוגש קודם לכן מאחר והיא חיכתה למינוי נאמן על ידי הצדדים האחרים, בהתאם לחובתם על פי סעיף 15 להסכם שנכרת בין דור אלון, גילת ומפעלי תחנות ביום 26.3.2008 (נספח ב' לכתב התביעה), הקובע כי: "דור אלון תעביר את הסכומים שיקוזזו, לפי הודעת מפעלי תחנות בכתב, לחשבון נאמנות שיפתח במיוחד לצורך כך ע"י עורך דין שימונה לצורך כך ע"י מפעלי תחנות וע"י היזם...". לטענת דור-אלון, גילת – שהינה "היזם" על פי הסכם זה – לא קיימה חובותיה אלו לאורך שנים, ולפיכך אין לה להלין אלא על עצמה.

טענות המשיבה 1 – גילת

1. לטענת גילת, בקשה זו במהותה אינה "בקשה להארכת מועד" אלא "בקשה לעיכוב הליכים", כאשר האפשרות לבקש "עיכוב הליכים" שמורה לנתבע בתביעה השניה, המבקש לעכב את הדיון בתביעה השניה עד להכרעה בתביעה הראשונה, ולא לתובע בתביעה השניה, המבקש לעכב את הדיון בתביעה הראשונה עד להכרעה בתביעה השניה [נ' זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א – 1991), עמ' 106-105].
2. גילת מציינת כי אומנם נפסק לאחרונה כי יתכן מצב לפיו עקב שיקולי יעילות תעוכב התביעה הראשונה עד להכרעה בתביעה השניה – אלא שבנסיבות המקרה דנן לא יהיה זה יעיל לקבל את בקשתה הנוכחית של דור-אלון לנוכח השתהותה בהגשת טען הביניים, ובהתחשב בעובדה שההכרעה בטען הביניים לא תסיים את המחלוקות שבין הצדדים אלא רק תצמצם אותן. לטענת גילת במסגרת הליך טען הביניים לא תתבררנה חלק מהשאלות השנויות במחלוקת בינה לבין דור-אלון, כמו למשל דרישתה של גילת לקבלת פיצוי כספי מדור-אלון בשל העובדה שזו התעכבה בהעברתם לידיה (לידי גילת) של הכספים המוחזקים בידי דור-אלון.
3. גילת מדגישה כי שתי המשיבות הנוספות, אגד ומפעלי תחנות, הודיעו לבית המשפט כי אינן מתנגדות לבקשה, ובלבד שהארכה תחול גם לגביהן.
4. דיון והכרעה
5. השאלה הדורשת הכרעה בבקשה שלפניי הינה האם יש לעכב את הדיון בתביעה שהגישה גילת כנגד מפעלי תחנות, אגד ודור-אלון עד להכרעה בבקשת טען הביניים אשר הוגשה ע"י דור-אלון.
6. אין מחלוקת כי עסקינן בסיטואציה בה הוגשה תביעה, ולאחר מכן נקט אחד מהנתבעים בה בהליך של טען ביניים, אשר בגדרו הוא מבקש מבית המשפט להכריע במחלוקת הקיימת בין יתר הנתבעים לבין התובע בנוגע לכספים המוחזקים בידיו (בידי הנתבע שנקט בטען ביניים). במקרה מסוג זה, כאשר הנתבע קיים חובתו להגיש תצהיר כנדרש לפי תקנה 226 בתקנות סד"א – חלה תקנה 227(1) בתקנות סד"א הקובעת כי:

"הוגש תצהיר בידי מבקש נתבע, ינהג בית המשפט או הרשם כך:

(1) ידחה את הדיון בתובענה, אם יש צורך בכך".

1. תקנה 227(1) בתקנות סד"א מקנה אפוא לבית המשפט סמכות לדחות את הדיון בתביעה בשל הגשת הליך של טען הביניים, ככל שבית המשפט ימצא כי "יש צורך בכך". דחיית הדיון בתביעה משמעותה המעשית הינה "עיכוב הליכים" בתביעה הראשונה עד למתן החלטה בטען הביניים, שהינו ההליך המאוחר יותר.
2. תקנה 227(1) בתקנות סד"א קובעת, למעשה, כי במקרה של הגשת טען ביניים יכול בית המשפט לנקוט באחת מבין שתי הדרכים הבאות: האחת – לדחות את הדיון בתביעה (אם יש צורך בכך); והשניה – להימנע מלדחות את הדיון בתביעה, כך שהדיונים בתביעה ובטען הביניים יערכו במקביל. תקנה 227(1) בתקנות סד"א לא פירטה כלל אפשרות שלישית לפיה עיכוב ההליכים יעשה בהליך טען הביניים עד להכרעה בתביעה, ומכאן ניתן ללמוד שמדובר בהסדר שלילי. לפיכך, אני סבור כי אין לקבל עמדתה של גילת לפיה יש לעכב את הדיון בטען הביניים עד להכרעה בתביעה גופא. יוצא איפוא כי בית המשפט נדרש עתה לדון ולהכריע בשאלה אחת בלבד: האם יש לעכב את הדיון בתביעה עד להכרעה בהליך טען הביניים.
3. מאחר שתקנה 227(1) בתקנות סד"א מהווה מקרה פרטני של "עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד", אני סבור כי ניתן לפרשה בהתאם לעיקרון המנחה בסוגיה זו ולפיו "העיקר הוא קידום אינטרס היעילות" [רע"א 1514-13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.א. ביתר ירושלים (2001) בע"מ (פורסם בנבו, 6.11.2013; רע"א 346-06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (פורסם בנבו, 14.5.2006)].

כפועל יוצא מכך אני קובע כי את המונח "אם יש צורך בכך" הנכלל בנוסחה של תקנה 227(1) בתקנות סד"א ואשר קיומו מהווה תנאי להפעלת סמכותו של בית המשפט לעיכוב הדיון בתביעה במקרה של הגשת טען ביניים – יש לפרש כך שקיים "צורך" בעיכוב הדיון בתביעה ככל שעיכוב כזה יקדם את אינטרס היעילות.

1. במקרה דנן, אני סבור כי עיכוב הדיון בתביעה עד להכרעה בטען הביניים עולה בקנה אחד עם אינטרס היעילות הן בשל העובדה שהכרעה מוקדמת בטען הביניים עשויה להקטין את מספר התביעות הנוספות שתוגשנה כנגד הנתבע (מבקש טען הביניים) ע"י נתבעים נוספים בתביעה ביחס לכספים המוחזקים בידיו, שכן סוגיה זו תוכרע באופן מהיר בהליך טען הביניים, והן בשל העובדה שהסוגיה אשר תידון בהליך טען הביניים הינה גם שאלה מרכזית בתביעה, ולפיכך ככל שתוכרע קודם לכן בטען הביניים – יהיה בכך כדי לפשט באופן משמעותי את הדיון בתביעה עצמה.
2. סוף-דבר
3. כפועל יוצא מכל האמור לעיל, אני קובע בזאת כדלקמן:
4. דין הבקשה להתקבל בהתאם למבוקש.
5. בהתאם לסמכות המוקנית לי לפי תקנה 227(1) בתקנות סד"א הנני דוחה בזאת הדיון בתביעה דנן עד למתן החלטה בהליך טען הביניים שננקט על ידי דור-אלון בת"א 1667-10-14.
6. המבקשת תודיע לבית המשפט על קבלת החלטה בהליך טען הביניים בתוך 7 ימים ממועד קבלתה.
7. כתב ההגנה בתביעה דנן יוגש על ידי הנתבעים בתוך 30 ימים אשר ימנו ממועד מתן ההחלטה על הליך טען הביניים.
8. לאחר הגשת כתב ההגנה, תגיש המבקשת בקשה לקביעת מועד לקיום ישיבת קדם משפט.
9. בישיבת קדם המשפט ייקבעו הוראות לגבי המשך ניהול התובענה דנן, לרבות ביחס להליכים מקדמיים.
10. גילת (המשיבה 1) תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שנגרמו לדור-אלון (המבקשת) בגין בקשה זו בסך כולל של 1,500 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה ותוודא טלפונית דבר קבלתה.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ה, 01 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.