לפני | כבוד השופט פרופ' עופר גרוסקופף |
| |
המבקשים | 1. לילך צאירי כהנוב 2. טל רותם ע"י ב"כ עו"ד שלומי מושקוביץ ועו"ד נתן פולינגר |
נגד |
המשיבות | 1. ישראכרט בע"מ ע"י ב"כ עו"ד טל מישר ועו"ד מירב עבאדי 2. לאומי קארד בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יחיאל כשר ועו"ד עופר שובל |
פסק דין אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית)) |
לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית שבכותרת. עניינה של התובענה בטענת המבקשים כי תווי קניה שהנפיקו המשיבות עד ליום 1.7.2014 (עת נכנס לתוקפו תיקון מס' 36 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981), מכילים תנאי מקפח, הקובע תקופה קצרת מועד למימוש התו (בין שנה לשנה וחצי ממועד הנפקת התו). מהטעמים שיפורטו להלן סברתי כי יש מקום לאשר את הבקשה, ולתת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.
א. רקע
- ביום 1.9.2014 הגישו המבקשים, באמצעות באי כוחם, תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, נגד המשיבות, חברות כרטיסי האשראי (להלן: "המשיבות" או "חברות כרטיסי האשראי"). עניינה של התובענה, כאמור, בתנאי הקובע תקופה קצרת מועד למימוש התו – בין שנה לשנה וחצי ממועד הנפקתו.
- לטענת המבקשים, תנאי זה גורם לכך שלאחר מועד פקיעת התוקף, הופך התו ל"פיסת נייר או פלסטיק חסרת כל ערך, וממילא להתעשרות בלתי הוגנת מצד המשיבות שמקורה בקיפוח הציבור הרחב, בשל אובדן הכספים הצבורים בתו ואשר טרם מומשו". עוד נטען, כי הגבלת התוקף של התווים פוגמת באופן קשה גם בערכם של תווי הקנייה אשר תוקפם טרם פג, בשל כך שהיא כופה על ציבור הצרכנים לממש את התווים שנקנו בכסף מלא בסד זמנים צפוף.
- ביום 16.2.2015 הגישו המשיבות את תשובותיהן לבקשת האישור. טענתן המרכזית של שתי המשיבות התבססה על תיקון מס' 36 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן", ו"התיקון לחוק", בהתאמה) מיום 8.1.2014, אשר קבע כי תקופת התוקף המינימאלית של תווי קניה, שיונפקו החל מיום 1.7.2014, לא תפחת מחמש שנים. לטענת המשיבות התיקון לחוק יצר הסדר שלילי בסוגיית תוקפם של תווי קניה, באופן שאינו מאפשר הגשת תובענה בסוגיה זו, בנוגע לתקופה שקדמה לכניסתו לתוקף.
- עוד טענו המשיבות, בין היתר, כי בינן לבין המבקשים ומרבית חברי הקבוצה הנטענת אין כל יריבות (שכן לטענתן מרבית חברי הקבוצה קבלו את הכרטיסים מגורם שלישי – ועדי עובדים, מעסיקים, וכיוצ"ב, ולא ישירות מהן); כי המבקשים ויתר חברי הקבוצה אשר קיבלו את תווי הקנייה כמתנה מושתקים מלהעלות כל טענה כלפי המשיבות; וכי אין בהגבלות על מימוש תווי הקנייה כל קיפוח, שכן מדובר בתנאים מסחריים לגיטימיים. כמו כן ציינו המשיבות כי על אף המצוין על גבי התווים, הן נהגו להחליף תווים בהתאם לבקשות פרטניות.
- ביום 12.4.2015 הוגשה תגובת המבקשים לתשובות, ובימים 20.4.2015, 10.6.2015, 5.11.2015 ו-23.11.2015 התקיימו ישיבות קדם משפט בתיק.
- בישיבת קדם המשפט מיום 23.11.2015 הסכימו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, לפנות להליך גישור בפני כבוד השופטת (בדימוס) אורית אפעל – גבאי. הליך הגישור נשא פרי וביום 7.6.2016 הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה (להלן: "הבקשה" ו-"הסדר הפשרה", בהתאמה).
- ביום 9.6.2016 הוריתי לפעול לגבי הבקשה לאישור הסדר הפשרה בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 ותקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010. בהתאם, הסדר הפשרה והבקשה לאישורו פורסמו לציבור להתייחסויות, והועברו לעיון היועץ המשפטי לממשלה והמחלקה המשפטית בבנק ישראל.
- חברי הקבוצה לא הגישו התנגדויות או בקשות לצאת מהקבוצה, ואיש מהם לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 13.9.2016. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ליפז סרוסי דותן (להלן: "ב"כ היועמ"ש") הגישה עמדתה ביחס להסדר הפשרה ביום 6.9.16, והודיעה כי היא אינה מתנגדת להסדר, תוך שהיא מבקשת להסב את תשומת לב בית המשפט למספר עניינים. התייחסות לחלק מעניינים אלה, תימצא להלן.
ב. עיקרי הסדר הפשרה
- להלן עיקרי הסדר הפשרה, שהגישו הצדדים. מובהר כי האמור לעיל הוא תיאור לא ממצה של הסדר הפשרה, וכי בכל מקרה של סתירה בין התיאור שיובא להלן לבין נוסח הסדר הפשרה, יגבר נוסח הסדר הפשרה (אלא אם מהקשר הדברים עולה כוונה אחרת).
- הגדרת הקבוצה – "תווי הקנייה הרלוונטיים", לגביהם חל ההסדר, הוגדרו בסעיף 1.3 להסדר כך: "תווי קנייה [דהיינו: "מסמך ו/או כרטיס מגנטי המקנה זכות לרוכש טובין או שירותים בעסק בסכום הנקוב על גבי התו"] בעלי ערך כספי (קרי: שלא נפרעו במלואם) שתקופת המימוש שלהם קצרה מחמש שנים ושהונפקו ע"י המשיבות בתקופה שתחילתה 7 שנים לפני הגשת התובענה (כלומר, מיום 1.9.2007) וסיומה ביום 1.7.2014, עת נכנס לתוקפו תיקון מס' 36 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981". הקבוצה כוללת, אם כך, את כל האוחז בתו קנייה רלוונטי.
- עילת התביעה – עילת התביעה לה טענו המבקשים סוכמה בסעיף 7 לבקשה לאישור הסדר הפשרה באופן הבא: "תווי קנייה המונפקים על ידי המשיבות כוללים תנאי מקפח, הקובע תקופה קצרת מועד למימוש התו – בין שנה לשנה וחצי ממועד הנפקתו (לעיל ולהלן: "התנאי המקפח מושא התובענה"). תנאי זה קובע כי לאחר חלוף אותה תקופת מימוש לא יכובד התו, ולמעשה גורם לכך שלאחר אותו "מועד אחרון למימוש" הופך התו לפיסת נייר או פלסטיק חסרת כל ערך, ומלוא ההשקעה שהושקעה ברכישת התו יורדת לטמיון... ".
- התחייבויות המשיבות – התחייבויות המשיבות על פי הסדר הפשרה פורטו בפרק ג' להסדר, וכוללות שני נדבכים, כמפורט להלן: החלפת תווי הקנייה הרלוונטיים ומנגנון תרומה.
החלפת תווי הקנייה: כל אחת מן המשיבות התחייבה (ביחס לתווי הקנייה שהונפקו על ידה) להחליף לבקשת כל אוחז, את תווי הקניה הרלוונטיים שבידיו, בתווי קניה חדשים, אשר יונפקו על גבי כרטיס מגנטי, בערך נקוב זהה לזה אשר נותר על גבי תווי הקנייה הרלוונטיים, ואשר יהיו ניתנים למימוש לתקופה שלא תפחת מ-60 חודשים ממועד הנפקה.
תקופת ההחלפה של תווי הקניה תחל 60 יום לאחר מועד אישור הסדר הפשרה, ותסתיים 18 חודשים לאחר מכן (להלן: "תקופת ההחלפה"). במהלך תקופה זו, יוכל כל אוחז לפנות למוקד שירות הלקוחות של המשיבה הרלוונטית, שהנפיקה את תווי הקנייה שבהם הוא אוחז, באמצעות טלפון, דוא"ל או פקס, למסור את פרטיו (שם, מספר ת"ז וכתובת מדויקת), את המספר הסידורי של תו הקנייה, ואת קוד ה-CVV המוטבע על הכרטיס, ולקבל לכתובת שמסר את התו החדש, תוך 14 ימים מיום מסירת הפרטים. התווים החדשים יהיו מסוג התווים שיונפקו ע"י המשיבה הרלוונטית במועד ההחלפה.
בסעיף 14.3 להסדר הפשרה, נקבע כי "במידה ושניים או יותר הטוענים כי הם אוחזים בתו קניה יפנו אל המשיבה הרלוונטית ויטענו כי הם זכאים למימוש זכותם מכוח הסדר הפשרה, על יסוד תו קניה בעל מספר סידורי זהה וקוד CVV זהה, כי אז המשיבה הרלוונטית תחליף אך ורק את תו הקניה של הפונה הראשון בזמן אליה, ולא תהיה למשיבה הרלוונטית כל אחריות להחלפת או לכיבוד התו של האוחז שפנה שני בזמן".
בשים לב להערות ב"כ היועמ"ש סוכם בדיון בהסכם הפשרה כי הוראה זו תסויג באופן הבא: "במקרה בו תוגש פניה של לקוח ביחס לכרטיס בעל מספר סידורי זהה, קוד CVV זהה, אזי ככל שטרם בוצע תשלום, ישלמו המשיבות ללקוח אשר יציג את הכרטיס הפיזי. כאשר בוצע תשלום לפונה הראשון תהא המשיבה רשאית לדחות את הפנייה השנייה או לדרוש הצגה של הכרטיס הפיזי, לפי שיקול דעתה".
כמו כן סוכם באותו דיון, אף זאת בשים לב להערות ב"כ היועמ"ש, כי המשיבות יעבירו הודעה בדבר הסכם הפשרה ומנגנון ההחלפה, למעבידים אשר רכשו תלושים בסכום העולה על 100,000 ש"ח, במהלך תקופת ההחלפה, ככל שפרטים אלה שמורים אצלן, ויבקשו מהמעבידים להביא הודעה זו לידיעת העובדים.
מנגנון תרומה: המשיבות התחייבו כי ככל שהערך הנקוב המצטבר של תווי הקנייה שיוחלפו בפועל על ידי אחת מהן (או שתיהן), יפחת מ- 2 מיליון ש"ח (להלן: "סכום ההחזר המינימאלי"), אזי אותה משיבה תתרום כסף או תווי קנייה המונפקים על ידה (בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי), בערך נקוב השווה לסכום ההחזר המינימאלי, בניכוי סכום המימוש בפועל, ובניכוי הסכומים אשר תשלם המשיבה כגמול למבקשים וכשכר טרחה לבאי כוחם, כמפורט להלן.
התרומה תבוצע ע"י המשיבה הרלוונטית לאחר קבלת אישור בית המשפט לזהות הגוף שייבחר בהסכמה ע"י ב"כ המבקשים והמשיבה הרלוונטית. התרומה תבוצע לגופים אשר פועלים למען מטרה ציבורית וללא כוונת רווח, ואשר ימציאו מסמכים להנחת דעתם של ב"כ הצדדים על ניהול תקין.
- ויתור – הסדר הפשרה שהוגש לאישורי לא כלל התייחסות מפורשת לסוגיית הוויתור על טענות או דרישות עתידיות מצד חברי הקבוצה. למען הסר ספק, יובהר כי מעשה בית דין יחול ביחס לעילת התביעה כפי שהוגדרה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
- המלצה לעניין גמול ושכר טרחה – הצדדים המליצו כי הגמול לכל אחד מן המבקשים יעמוד על סך של 100,000 ש"ח (כאשר הגמול למבקשת 1 ישולם ע"י המשיבה 1 והגמול למבקש 2 ישולם ע"י המשיבה 2). באשר לשכר טרחת ב"כ המבקשים, המליצו הצדדים, כי כל אחת מן המשיבות תשלם לב"כ המבקשים סך של 400,000 ש"ח (סה"כ 800,000 ש"ח), המהווה 20% מסכום ההחזר המינימאלי של כל אחת מן המשיבות. בנוסף, המליצו המשיבות כי על סכומי מימוש בפועל אשר יעלו על 2 מיליון ש"ח, ישולם שכר טרחה נוסף, בשיעורים הבאים: 15% על סכום המימוש שבין 2 ל-3 מיליון ש"ח, ו- 10% על סכום המימוש שמעל 3 מיליון ש"ח. כל זאת, בתוספת מע"מ כחוק.
ג. אישור הסדר הפשרה
- הסדר הפשרה מהווה לשיטתי הסדר "ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה". השיקולים אשר עמדו לנגד עיני היו הבאים:
- הסדר הפשרה שלפני הולך בעקבותיו של הסדר הפשרה שאושר על ידי בת"צ 5763-09-11 חורב נ' שופרסל בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 29.09.13) (להלן: "עניין שופרסל"), אשר עסק אף הוא בסוגיית תנאי השימוש והפקיעה של תווי קניה, ומאמץ את עקרונותיו.
- ההסדר מעניק לכל אחד מחברי הקבוצה (קרי, אוחזי "תווי הקנייה הרלוונטיים"), סעד אופרטיבי פשוט ויעיל לסוגיית התפוגה: אפשרות להחליף את תווי הקניה שברשותם בתווי קנייה חדשים (בעלי תוקף שלא יפחת מ-60 חודשים ממועד ההנפקה), וזאת על ידי פניה למשיבה הרלוואנטית, באמצעות טלפון, דוא"ל או פקס, כמפורט לעיל, משך תקופה של שנה וחצי ממועד תחילת ביצוע הסכם הפשרה.
- תקופת התוקף המינימאלית שנקבעה לתווי הקניה החדשים שיונפקו (60 חודשים), תואמת את זו הקבועה כיום בסעיף 14ח(ב) לחוק הגנת הצרכן (בנוסחו שלאחר תיקון מס' 36, כמוסבר לעיל).
- אמנם, לחברי הקבוצה שתווי הקנייה כבר אינם ברשותם (למשל, מאחר שהשמידו אותם מתוך הנחה שאין להם ערך) לא יסייע מנגנון החלפה זה, ואולם בשים לב לטיבם של תווי הקנייה, כאמצעי תשלום סחיר, אינני סבור שיש בנמצא מנגנון מעשי שיאפשר סעד אופרטיבי לחברי קבוצה אלו, שהרי, בלא יכולת להציג את תו הקניה, ממילא אין באפשרותם להוכיח את זכותם.
- בהינתן משך הזמן שחלף מאז הונפקו תווי הקניה הרלוואנטיים (שנתיים ויותר) יש להניח שחלק ניכר מחברי הקבוצה אינם מחזיקים עוד בתווי הקניה שפקעו, וממילא לא יוכלו להמירם בתווי קניה תקפים. בשל כך נקבע כי ככל שסכום ההחלפה יפחת מרף מסוים (שני מיליון ש"ח בניכוי הסכום שיועבר כגמול וששכר טרחה למבקשים ולבאי הכוח מייצגים), תועבר תרומה של תווי קניה בגובה ההפרש, באופן שישקף (ולו באופן חלקי) את הנזק שנגרם לחברי הקבוצה. ההתחייבות למתן תרומה במקרה שסכום ההחלפה לא יעבור את הרף שנקבע, מבטיחה כי להסדר הפשרה תהיה עלות מינימאלית מבחינת המשיבות, שלא תפחת מ- 2 מיליון ש"ח ביחס לכל אחת מהן. סכום זה נקבע בשים לב להערכות שהועברו על יד המשיבות ביחס להיקף תווי הקניה הרלוואנטיים שלא מומשו.
- שיקולים אלה, בצד העדר התנגדויות, מובילים אותי למסקנה כי יש מקום לאשר את הסדר הפשרה כמבוקש, ולתת לו תוקף של פסק דין.
ד. מינוי בודק ופרסום הסדר הפשרה
- במקרה שלפניי מצאתי כי ניתן לאשר את הסכם הפשרה ללא מינוי בודק. זאת, בשים לב לטיבו המשפטי של הסכסוך ואופי הפשרה שהושגה בו, וכן, בשים לב לדמיון שבין הסדר הפשרה שלפני לזה שגובש ואושר בעניין שופרסל, הנזכר לעיל.
ה. גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו
- כאמור לעיל, הצדדים המליצו כי הגמול לכל אחד מן המבקשים יעמוד על סך של 100,000 ש"ח, וכי שכ"ט באי הכוח המייצגים יעמוד על סך של 400,000 ש"ח מכל אחת מן המשיבות (סה"כ 800,000 ש"ח), בתוספת שכ"ט נוסף, על פי מדרגות המפורטות לעיל, ככל שסכומי המימוש בפועל יעלו על 2 מיליון ש"ח. סכומי הבסיס של הגמול ושכר הטרחה (100,000 ש"ח ו- 400,000 ש"ח בהתאמה) גבוהים מהיחס המרבי אותו מותב זה נוהג לאשר בין הגמול ושכר הטרחה להטבה לקבוצה, העומד על 1:4, במקרים המצדיקים זאת. לפיכך, ולמרות ההערכה למאמציהם הראויים של באי הכוח המייצגים, אין מנוס מהתערבות מסוימת בגמול ובשכר הטרחה המומלצים. לאור זאת יופחת הגמול שישולם לכל אחד מהמבקשים ביחס למומלץ, ויועמדו על 80 אלף ש"ח (כאשר המשיבה 1 תשלם את הגמול למבקש 1 והמשיבה 2 תשלמו למבקש 2), ואילו שכר הטרחה לבאי הכוח המייצגים יופחת ביחס למומלץ, ויועמד על 320 אלף ש"ח מכל אחת מהמבקשות (סה"כ 640 אלף ש"ח), וזאת בתוספת שכר טרחה נוסף, על פי המדרגות שהוסכמו בין הצדדים בסעיף 9 להסדר הפשרה (המשיבות ישלמו לבאי הכוח המייצגים גם את המע"מ, ובלבד שהדבר לא יגרע מהסכום שיועבר כתרומה). משמעות הדבר היא כי ההטבה המינימאלית אותה תקבל הקבוצה תעמוד על 1.6 מיליון ש"ח (בתווי קניה) מכל אחת מהמשיבות.
ו. סוף דבר
- לאור האמור הריני מאשר את הסדר הפשרה, בהתאם למפורט בפסק דין זה.
- הצדדים יפרסמו, על חשבון המשיבות, הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בשניים מארבעת העיתונים היומיים הנפוצים בישראל. גודל הפרסום יעלה בלפחות 33% על הקבוע בתקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה -1995. נוסח ההודעה יהיה כמפורט בנספח 3 לבקשה לאישור הסדר הפשרה, בכפוף להשלמות הנדרשות, ולשינויים המפורטים להלן:
סעיפים 4 - 5 להודעה יוחלפו בנוסח הבא: "אישור הסדר הפשרה מהווה מעשה בית דין כלפי המבקש וכלפי כל אחד מחברי הקבוצה בקשר עם כל הטענות והעילות הנזכרות בבקשת האישור ובתביעה, וכן יוצר ויתור וסילוק מצד המבקש ומצד כל אחד מחברי הקבוצה כלפי המשיבות, בכל עילות התובענה, כך שלחברי הקבוצה לא תעמוד עוד כל טענה או זכות כלפי מי מן המשיבות בעניינים מושא בקשת האישור והתובענה".
לסעיף 10 להודעה יתווספו גם פרטי הפקס של כל אחת מן המשיבות.
בסעיף 14, במשפט השני, לאחר המילים "הנוסח המלא של הסדר הפשרה", יימחקו המילים "הוא המחייב", ובמקומם ייכתב "ופסק הדין המאשר אותו – הם המחייבים". במשפט השלישי, יימחק החלק שלאחר הסוגריים, ותחתיו ייכתב: "...ופסק הדין המאשר אותו, יגברו הוראות הסדר הפשרה המלא ופסק הדין".
- כאמור בסעיף 16.1 לבקשה לאישור הסדר הפשרה, כל אחת מן המשיבות תגיש, תוך 14 יום מתום תקופת ההחלפה, הודעה לבית המשפט, הנתמכת בתצהיר, בה תדווח על סכום המימוש בפועל (להלן: "ההודעה בדבר סכום המימוש").
- התרומה, כהגדרתה בסעיף 16.2 לבקשה לאישור הסדר הפשרה, תבוצע בהתאם להנחיות שיינתנו על ידי בית המשפט לאחר קבלת ההודעה בדבר סכום המימוש.
- הצדדים ימסרו לבית המשפט הודעה בדבר השלמת ביצוע הסדר הפשרה לא יאוחר מ- 3 חודשים לאחר תום תקופת ההחלפה. בהודעה זו יפורטו המועדים בהם הועברו התרומות לכל אחד מיעדי התרומה, והסכומים שהועברו.
- הגמול למבקשת, כאמור בסעיף 13 לעיל, ישולם בתוך 30 ימים ממתן פסק דין זה. מחצית משכר טרחת באי הכוח המייצגים תשולם בתוך 30 ימים ממתן פסק דין זה והיתרה, כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית על פי דין, תשולם בתוך 14 ימים ממועד מתן החלטה בדבר השלמת ביצוע הסדר הפשרה.
- המזכירות תעביר פסק דין זה למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.
ניתן היום, ט' תשרי תשע"ז, 11 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.