התובעים עותרים לפיצוי בסכום של 10,000 ₪ בגין הפרת חוזה לפיו הנתבע התחייב לתת להם שירותי הובלה בעת שעברו מדירה לדירה ביום 13.7.14.

..

התובעים טוענים שמסרו לידי הנתבע כל ריהיטי הבית ו-46 קרטונים.

התובעת סימנה כל קרטון וקרטון על מנת להקל על הליך ההובלה, אולם קרטון אחד לא הגיע ליעדו.

"זה קרטון שיצא מהמחסן ולא היה כתוב עליו כלום. כתבתי בטוש אדום "אישי".".

(עמ' 1 שורות 6, 7).

התובעת הוסיפה שראתה את הנתבע מעלה את הקרטון על המשאית.

התובעת לא ראתה את פריקת המשאית אך טוענת נמרצות שאותו קרטון לא הגיע לידיה.

בקשו התובעים מהנתבע בו במקום לבדוק במשאית:

התעקשתי איתו ואמרתי שהוא לא הולך עד שמעלה את הקרטון".

עמ' 2 שורה 15).

באשר לתוכן הקרטון: דובר באלבומים של צילומים משפחתיים, תעודות בית ספר והאוניברסיטה, קלטות מאבא של התובעת, אלבומים של בולים וכל מיני מסמכים. לדברים ערך סנטימנטלי רב לתובעת.

הנתבע לא התייצב לדיון אם כי הגיש כתב הגנה שבו מכחיש את טענות התובעים.

מקובל עלי טענות התובעים שעקב מחדל הנתבע הקרטון לא הגיעו ליעדו.

הקושי הוא להעריך את נזקי התובעים. ברור שמבחינה רגשית ואנושית דובר בערך מהותי וזאת לעומת הערך הראלי של הציוד שהוא נמוך בהרבה.

לאחר ששקלתי את הדברים החלטתי לחייב את הנתבע לשלם לתובע 3,000 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות הדיון. הסכומים ישולמו תוך 21 יום ואם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל יום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.