בפני תביעה לפיצוי כספי בסך 10,000 ₪ בגין קרטון שנעלם במהלך הובלת ציוד ביתי של התובעים בתאריך 13.7.2014. התובעים שכרו את שירותיו של הנתבע, לבצע את ההובלה.

התובעת טוענת כי היא ובעלה פיקחו באופן אישי על כך שכל הציוד עלה למשאית. יתרה מכך טוענת התובעת כי כאשר העובדים סיימו להעמיס את הציוד על המשאית, היא ווידאה כי לא נשארו קרטונים שלא הועלו למשאית וכי כל הציוד עלה למשאית.

התובעת סימנה כל קרטון וקרטון על מנת להקל על הליך ההובלה, ובאשר לקרטון שלא הגיע ליעדו אמרה

"זה קרטון שיצא מהמחסן ולא היה כתוב עליו כלום, כתבתי בטוש אדום אישי" (עמוד 1 לפרוטוקול שורות 7 – 6).

התובעת גם אמרה שהיא בוודאות ראתה את הנתבע מעלה את הקרטון על המשאית. היא לא ראתה את פריקת המשאית אך טוענת נמרצות, שאותו קרטון לא הגיעה לידיעה.

התנהל דיון בתיק זה ביום 23.2.2015 כאשר הנתבע לא התייצב לדיון.

בהסתמך על דברי הנתבעת בלבד, בית המשפט פסק לטובת התובעים 3,000 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות. בפסק הדין ביתה משפט קבע, כי מכיוון ומדובר בציוד אישי, צילומים, הקלטות, מסמכי בית ספר וכו" קשה מאוד למדוד את ערך הציוד שנעלם. על אף ערכו הסנטימנטלי הגבוה בעיני התובעים.

על פי בקשת הנתבע, פסק הדין בוטל, והדיון התחדש במעמד שני הצדדים ב- 24.6.2015 כאשר הנתבע נדרש להפקיד את מלוא סכום פסק הדין וההוצאות בקופת בית המשפט.

התובעת חזרה על גרסתה מהדיון הקודם והוסיפה שלפי הערכתה הנתבע עצר בדרך בין הדירה בפ"ת לבין הדירה בנתניה, והיא משערת שאולי אז מישהו לקח את הקרטון מהמשאית. התובעת גם הוסיפה טענה שלא פורטה בכתב התביעה או בדיון הקודם לפיה ,לפני שהסכימה לשכור את שירותי הנתבע, שאלה אותו האם יש לו ביטוח? והנתבע השיב בחיוב, ואכן כך לנתבע ביטוח כנגד נזקים אך לא ביטוח כנגד אבדות.

הנתבע טען בפני כי אין כל אפשרות שקרטון שעלה על המשאית לא הגיע ליעדו, וזאת מכיוון שהמשאית סגורה עם מנעול, וגם אם עצר לקנות סיגריות בדרך אין כל אפשרות שאדם זר יתפרץ למשאית וייקח את הקרטון.

כך הנתבע מסר לבית המשפט:

"אין דבר כזה שיישאר קרטון, או יעלם, זה לא הגיוני, היא הוציאה מהמחסן בלי השגחה אולי מישהו לקח. אני נמצא במשאית ואף אחד לא יכול לגעת" (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 22-21).

הנתבע דאג לצרף לכתב הגנתו, פרטי חילופים בוואטס-אפ בינו ובין התובעת, מיד לאחר האירוע.

מחילופי הדברים עולה כי הנתבע טען: "כל מה שנכנס יצא" (14.7.2014 שעה 22:49) כמו כן עולה כי הנתבע עשה כל מאמץ לאתר את הקרטון ואף בירר אם יש מצלמות טלוויזיה בבניין של דירת התובעים הקודמת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1. נטל ההוכחה הוטל אך ורק על התובעים בתיק זה. מכלל הראיות לא השתכנעתי שהתובעים הרימו את הנטל.

2. השתכנעתי שהתובעת מאמינה שהקרטון עלה על המשאית, ושהיא מסרה את עדותה בתום לב, אם כי כנראה טעתה. כנגד זה התרשמתי מדברי הנתבע כי האפשרות שהקרטון עלה על המשאית ולא הגיע ליעוד שואפת לאפס. המשאית הייתה סגורה עם מנעול. כאשר הנתבע בעצמו נהג במשאית ולא הייתה גישה לאף אדם לגעת בציוד או להוציא חלק ממנו. גם אם התעכב בדרך, המסקנה זהה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

בכל הנוגע להוצאות הדיון, אני חורג מהמקובל ולא מחייב את התובעים בהוצאות הנתבעת.

כמו כן, בית המשפט לוקח בחשבון את העובדה שהתובעים התייצבו לדיון הקודם, בעוד הנתבע לא

התייצב.

לכן, יש להחזיר לידי הנתבע מהפיקדון שהופקד בבית המשפט סכום של 3,000 ₪ ואילו היתרה תועבר

לידי התובעים לכיסוי הוצאותיהם בדיון הראשון.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ה, 29 יוני 2015, בהעדר הצדדים.