1. לפניי תביעתם של התובעים לקבלת פיצוי מהנתבעים. לטענת התובעים ביום 12.6.14 הגיע תובע 2 לעסקם של הנתבעים, המנהלים עסק של אופטיקה (להלן: העסק), מסר להם משקפיים מסוג יוקרתי וביקש להחליף עדשה. בכתב התביעה נטען כי המוכרת במקום קיבלה את המשקפיים, העבירה אותם לעובד מקצועי ומשהוחזרו התברר כי המסגרת נשברה בחלקה העליון תוך כדי התקנת העדשה. לטענת התובעים עלותה של המסגרת שניזוקה היא בסכום של כ- 5,000 ₪, והם מבקשים מהנתבעים לפצותם בסך של 3700 ₪ - עלות מסגרת דומה כיום, וכן בסכום נוסף.

2. יצוין כי התביעה הוגשה תחילה נגד הנתבע 1, לאחר שבמהלך הדיון התברר כי העסק מנוהל על ידי נתבעת 2, והנתבע 1 הוא בעל המניות ומנהלה, צורפה נתבעת 2 כנתבעת נוספת. על פי הנטען בכתב ההגנה שהוגש, המדובר במסגרת ישנה ובלויה שככל הנראה נרכשה לפני מספר שנים ותקופת האחריות לגביה חלפה. כראיה לכך טוענים הנתבעים, כי המקום ממנו רכשו התובעים את המשקפיים נמצא בקרבת העסק ואילו המשקפיים היו בתוך תקופת האחריות היו ניגשים לאותו מקום ולא לעסקם. אשר לאחריותם לגרימת הנזק, הנתבעים טוענים כי התובעים הוזהרו, פעמיים, על ידי העובדת בעסק לפני מסירת המשקפיים כי העבודה תתבצע ללא אחריות, והם הסכימו לכך. נטען בעניין זה כי ללא הסכמת התובעים לכך שהפעולה המתבצעת היא ללא אחריות, המשקפיים לא היו מתקבלים לטיפול. עוד נטען בעניין זה, כי בעסק תלויה מודעה המבהירה את העדר האחריות של הנתבעים לנזק שייגרם למסגרות ישנות. עוד טוענים הנתבעים כי המשקפיים התקבלו כאשר עדשה אחת היתה עטופה בפלסטר דביק והדבר היווה "זרז" לשבירת המסגרת.

3. במהלך הדיון שקיימתי בפניי, חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם. התובעים הוסיפו והגישו דיסק הכולל שיחות שהוקלטה בין התובעת 1 לבין נציגת העסק ועם הממונה עליה (הנתבע 1), מיד לאחר קבלת המסגרת השבורה, וכן תמלול של השיחה (הדיסק והתמלול הוגשו וסומנו ת/1, ת/2). הנתבעים הגישו "עדות" כתובה של הנציגה שטיפלה בעניין.

4. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים עיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם ובראיות שהוגשו, סבורני כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי:

5. בהליך דנן, הנתבעים אינם מכחישים את העובדה כי המשקפיים שנמסרו להם לשם החלפת העדשה נשברו במהלך הטיפול שנעשה בעסק. טענת התובעים לא הוכחשה בכתב ההגנה וגם לא בדיון בפניי, וטיעוני הנתבעים התמקדו בכך שהם הזהירו את התובעים מפני הסיכון שבטיפול במסגרות ישנות, הן בע"פ והן על ידי מודעה שתלויה בבית העסק וכי קבלת המשקפיים לתיקון הותנתה בהסרת האחריות מצדם, והתובעים הסכימו לכך.

6. במישור העובדתי אין לקבל את טענת הנתבעים כי בטרם מסירת המסגרת לטיפול העסק הותנה מתן השירות בכך שהתובעים הסכימו להסרת כל אחריות מהנתבעים לגבי נזק שיכול להיגרם למשקפיים כתוצאה מהשירות. השיחות שהקליטה התובעת 1 היו ב"שעת אמת" מיד לאחר שהתובעים קיבלו את המשקפיים וגילו שהם שבורים. בשיחות אלה, להן האזנתי, לא עולה מצד נציגת העסק טענה כלשהי, בתגובה לטרוניית התובעת 1, כי היא הודיעה על פטור מהאחריות עובר לקבלת המשקפיים לטיפול. באותה שיחה נשמעת הדוברת – שניתן להבין כי היא עובדת בעסק ושמה לנה – מעלה סיבה אחרת לנזק והוא הימצאות ה"פלסטר". בשום שלב של השיחה בין הצדדים לא עולה דבר הפטור מאחריותם של הנתבעים לנזק שנגרם, למעט באמירה של התובעת 1 ממנה ניתן להבין כי נאמר לה שאין אחריות, לאחר קבלת המשקפיים השבורים. גם בשיחה נוספת שנערכת לאחר שהגיע הבעלים-האחראי של העסק (הנתבע 1) ניתן להווכח כי אין הדברים כטענת הנתבעים. באותו שיחה, מעלה הדובר מטעם העסק, מיד בפתח השיחה, את הטענה לפיה המסגרת הייתה שבורה קודם למסירתה, טענה שנהדפה על ידי התובעת על אתר בציינה שהעובדת במקום מאשרת כי אין כך מצב הדברים.

אם נדרשים לשיחות המוקלטות, אכן ניתן להווכח כי השיחות שהוקלטו היו לאחר שהתובעים נוכחו לדעת כי המשקפיים נשברו. ניתן להניח כי קיימות שיחות קודם לכן שלא הוקלטו, אך הדבר טבעי, שכן ניתן להניח כי התובעים החליטו להקליט את השיחה לאחר שהבחינו במשקפיים השבורים.

אוסיף ואציין כי האזנתי לשיחות, ומתוכן הדברים שנאמרו בהן לרבות הלך רוחה של התובעת 1 ניתן להתרשם כי המדובר בשיחות בעלות דרגת אמינות גבוהה שמשקפות את הדברים לאשורם.

7. גם בעניין המודעה שנטען על ידי הנתבעים כי נתלתה במקום ובה צוין פטור מאחריות, באותה שיחה מוקלטת לא עולה זכר למודעה זו. במהלך הדיון התובעים הכחישו כי בבית העסק תלויה מודעה בדבר הסרת אחריות לגבי תיקון מסגרות ישנות וגרסתם מהימנה בעיני ועדיפה על גרסתו של הנתבע 2. אכן לכתב ההגנה צורף דף מודפס בו צוינו דברים בעניין הפטור, אולם לא הובאה ראיה כלשהי שהמדובר במודעה שהייתה תלויה בעסק, וכאמור גרסת התובעים עדיפה בעיני.

8. ראוי לציין כי טענתם של הנתבעים היא למעשה לפטור מאחריות ואין צורך לחזור ולהדגיש כי כדי שיוכר פטור מאחריות על פי דין, על הפטור להיות ברור, מפורש וחד משמעי ומובן כי על הטוען לקיומו להוכיח את טענתו. לא כך הם פני הדברים במקרה שלפנינו. במישור העובדתי לא הוכח כי דבר התיקון הותנה בפטור מאחריות בין אם על ידי אמירה מפורשת על ידי נציגת העסק ובין אם במודעה שנתלתה במקום. הנתבעים הוסיפו והציגו במהלך הדיון מסמך שכולל "עדות" של הנציגה, הגב' לנה, שלא נכחה בדיון, בו היא מציינת כי לפני קבלת המשקפיים לטיפול הודיעה, היא בעצמה וכן רופאה שנכחה במקום, הדגישה בפני התובע 2 כי "העבודה מתבצעת ללא אחריות" ורק לאחר קבלת הסכמתו הוחל בביצוע העבודה. אלא שגרסה זו לא תואמת את הלך הדברים כעולה מתוך השיחות המוקלטות.

9. אשר לשאלת האחריות עצמה – דומני כי המסקנה המתבקשת כי הנזק שנגרם למשקפיים הוא באחריות הנתבעים. הנזק נגרם כאשר המשקפיים היו בחזקת הנתבעים ותוך כדי טיפול בהם, ואלה לא הביאו ראיות בעניין זה וכאמור, התמקדו בטענה לפטור מאחריות.

10. אשר ל"פלסטר" – כאמור הנציגה טענה כי השבר הנגרם מהפלסטר והנתבע 1 חזר וטען טענה זו הן בכתב ההגנה והן בדיון בפני. לא הובהר דיו מה הקשר בין הפלסטר שלטענת התובעים בו נעטפה העדשה לבין השבר שנגרם למסגרת, ועל פני הדברים טענתם של הנתבעים לפיה "על סמך ניסיוננו רב השנים, הדבק הוא האויב הגדול של מסגרות פלסטיק" אין לה על מה לסמוך.

11. התובעים טענו כי המדובר במסגרת יוקרתית של משקפיים אותה רכשו מחנות אחרת בסכום של כ- 5000 ₪. לטענתם עלות המסגרת כיום היא 3700 ₪ והם צירפו הצעת מחיר למסגרת שטענו כי תואמת את זו שניזוקה, מהמקום בו נרכשה המסגרת שניזוקה. אמנם, התובעים לא הציגו ראיות לגבי רכישת המסגרת לרבות מועד רכישתה והנתונים היו בעיקר מעדות התובעת 1, אשר טענה כי רכשה את המשקפיים לפני שנה וחצי, ומסרה נתונים לגבי הרגליה בהחלפת המסגרת. נוכח המשקל הגבוה שאני מייחס לעדות התובעת 1, אני סבור כי בנסיבות העניין ניתן להסתמך על הנתונים שמסרה לגבי היקף הנזק שנגרם. ראשית, בעוד שהתובעת טענה כי את המסגרת נרכשה בעבר בסכום של כ- 5000 ₪ היא הציגה הצעת מחיר לפי עלות מסגרת דומה כיום היא 3700 ₪. מסירת הנתונים באופן כזה על ידי התובעת 1 יש בו כדי להוסיף אמינות לגרסה ולנתונים שהיא מסרה. שנית, אכן המשקפיים שניזוקו היו משומשים, אולם הנזק שנגרם להם גרם לכך שהתובעת תיאלץ לרכוש מסגרת חדשה, שעלותה בשעה גרימת הנזק, פחות מזו ששולמה על ידה בעת שרכשה את המסגרת המקורית. לבסוף, למרות שהנתבעים מצויים בעסקי האופטיקה והנתונים נגישים להם, הם לא הביאו נתונים לגבי עלות המסגרת, שסוגה תואר בכתב התביעה, וניתן להסיק מכך שהם מאשרים את הנתונים לגבי עלותה של מסגרת חדשה, כפי שנמסרה על ידי התובעים.

12. לאחר שהמסגרת נשברה סופקה לתובעים מסגרת שעלותה 100 ₪ ובה הותקנה עדשה שעלותה 100 ₪. הנתבעים מבקשים לחייב את התובעים בתשלום סכום זה. בהקשר הנדון המדובר בטענת קיזוז מוצדקת. מן הסכום שייפסק לתובעים יש לקזז סך של 200 ₪.

13. הנתבעים טענו כי העסק מנוהל על ידי הנתבעת 2 ולא על ידי הנתבע 2 אשר הוא רק בעל מניותיה ומנהלה. לא הוצגו בפניי נתונים המלמדים אחרת מהנטען, ועל כן אין בכוונתי לחייב את הנתבע 1 אלא רק את הנתבעת 2.

14. אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעים, את הסך של 3500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 12.6.2014 וכן הוצאות בסך של 500 ש"ח. הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התביעה נגד נתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ה, 01 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.