זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקריות (השופט מוחמד עלי) מיום 1.2.15, לפיו קיבל את תביעת המשיבים כנגד המבקשת וחייב אותה בתשלום סך 3,500 ₪ ועוד הוצאות בסך 500 ₪. למרות שלא ניתנה החלטה על כך, הגישו המשיבים תגובה מטעמם.

כאמור בבקשה, פסק הדין ניתן ביום 1.2.15. המבקשת לא טענה שפסק הדין ניתן, דהיינו נמסר לה, במועד אחר. על כן, ההנחה היא שפסק הדין ניתן, דהיינו נמסר למבקשת, ביום 1.2.15, כפי שהיא עצמה כתבה בבקשתה. מכאן, שלפי תקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז – 1976, עמדו לרשות המבקשת 15 ימים להגשת בקשת רשות ערעור, דהיינו עד יום 16.2.15. אם לא די בכך שהדברים כתובים בתקנות, הם גם נרשמו במפורש בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.

הבקשה לרשות ערעור הוגשה רק ביום 5.3.15, דהיינו באיחור של 17 יום, ללא כל בקשה להארכת מועד. היה על המזכירות שלא לקבל את הבקשה לרישום, לפי הוראות תקנה 421, אבל גם אם קיבלה את הבקשה לרישום, דין הבקשה להימחק מכיוון שהוגשה באיחור, ללא כל בקשה להארכת מועד.

לגופו של ענין אין להיעתר לבקשה. בית המשפט לתביעות קטנות הינה ערכאה מיוחדת אשר מטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. לפיכך, אין ערעור בזכות על פסק הדין אלא יש צורך בקבלת רשות. משום כך, על בית המשפט לערעורים לשקול את מידת התערבותו, ולהתערב רק כאשר קיימת טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה, כדי לא להנציח טעות – בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל פ"מ תשנ"א(3) 309 (1990), בר"ע (מחוזי י-ם) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר (ניתן ביום 9.12.2003), רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (ניתן ביום 12.7.2005); בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008); רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה.

אין בפסק הדין טעות עובדתית או משפטית בולטת המצדיקה רשות ערעור. ספק אם טענות המבקשת, שהן בעיקר במישור העובדתי, היו נשמעות אפילו היה זה בית משפט רגיל. כל שכן, כאשר מדובר בבית משפט לתביעות קטנות, המוסמך לקבל ראיה שאינה קבילה, ולשמוע עדויות שמיעה, ולקבל ראיה שהיא תמלול שיחה שהתנהלה, לפי סעיף 62 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984.

בנסיבות אלה, בדין קבע בית המשפט, שלא הובאה ראיה בפניו שהיתה תלויה מודעה על פטור מאחריות בבית העסק, אשר הנטל להוכיחה היה על המבקשת. כמו כן, בדין קבע בית המשפט, שלעומת קביעת שווי המסגרת לפי עדות המשיבה 1, שהיתה אמינה בעיניו, כמי שבעצמה רכשה את המסגרת המקורית, ובהסתמך על הצעת מחיר המשקפת עלות מסגרת דומה, המבקשת, שלא ידע ונסיון בשווי מסגרות, לא הביאה כל ראיה נוגדת ולא סתרה את עדות המשיבה. העובדה שכיום יש לה טענות ואף הפנייה לאתר אינטרנט שבו ניתן לרכוש מסגרות, אינה אלא מעט מדי ומאוחר מדי.

על פי כל האמור, אני דוחה את הבקשה לרשות לערעור. מכיוון שהמשיבים לא נדרשו להגיש תשובה, אין צו להוצאות. המזכירות תחזיר למבקשת את העירבון שהפקידה.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ה, 14 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.