30 ינואר 2017

1. לפנינו תביעת התובע לקבוע כי הפגימה במרפקיו ממנה הוא סובל נגרמה כתוצאה מעבודתו.
2. העובדות הרלוונטיות נקבעו כדקלמן:
3. התובע יליד 1953.
4. התובע עבד כמסגר וכמכונאי כ- 40 שנה וסיים לעבוד ב- 2011.
5. במסגרת עבודתו התובע עובד מדי יום ביומו עם מכשירים רוטטים כגון משחזות, דיסקים, פטישים ידניים של 5 ק"ג, פטישי אויר, מברגות, מקדחות, מכשור פנאומטי ועוד.
6. כמו כן, התובע במהלך עבודתו פתח וסגר ברגים.
7. ידו הדומיננטית של התובע הינה יד ימין.
8. ביום 1.7.15 מונה כמומחה יועץ רפואי ד"ר דוד אנג'ל (להלן – המומחה), אשר התבקש לענות לשאלה – האם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע במרפקים לתנאי עבודתו.
9. בחוות דעתו מיום 31.8.15 קבע המומחה כך:

'המחלה שאובחנה במרפקיו של התובע הינה "מרפק טניס" (אפיקונדיליטיס לטראלית) ו"מרפק גולף" (אפיקונדיליטיס מדיאלית).

בעבודתו כפי שתוארה בהחלטה יש הפעלת כוחות ניכרים באזור חיבור השרירים לאפיקנדיל המדיאלי והלטראלי בשני המרפקים. כוחות אלה גורמים אינספור נזקים מוגדרים ובלתי הפיכים שגורמים בהדרגה להתפתחות מחלות אלו.

יש לדעתי קשר סיבתי בין עבודתו במשך 40 שנה למחלות אלו במנגנון המיקרוטראומה'.

1. לבקשת הנתבע הועברו לד"ר אנג'ל שאלות ההבהרה הבאות:

'א. האם נכון שעל פי המסמכים הרפואיים שבפנייך התובע התחיל להתלונן על בעיות במרפקיו כשנתיים לאחר סיום עבודתו בשנת 2011?

ב. אם כן, האם נכון שלאחר הפסקת העבודה עם כלי עבודה הגורמים לפתולוגיה לא יכולה להיגרם עוד החמרה במצב?

ג.האם נכון שלאחר הפסקת העבודה עם כלי עבודה הגורמים לפתולוגיה ניתן לצפות להטבה/הקלה?

ד.האם בזמן כתיבת חוות דעתך עמדו בפנייך צילומים/תשובות של בדיקת US מרפקים מיום 22.2.14?

ה.האם תסכים כי על פי בדיקת EBM אבחנה של מרפק טניס מבוססת על תלונות הנבדק, על ממצאים של בדיקה גופנית ובדיקת US מרפקים?

ו.אם תשובתך לשאלה הקודמת חיובית, האם תסכים כי אבחון של קרע מזערי במדור הפנימי מימין בלבד שולל קיומה של תסמונת מרפק טניס דו"צ?.

1. תשובות המומחה היו כדלקמן:

'א. יש רישום באוגוסט 2011 של רופא תעסוקתי שמתייחס לכאבים בידיים מזה שנים. אין פרוט אולם יש התייחסות גם לבעיות מרפקים (פרט לנושא התעלה הקרפאלית). לא ראיתי ברישומים איזכור מפורש של בעיה במרפקים לפני 2013.

ב. המלצתי להכיר בתרומת העבודה למחלת המרפקים במנגנון מיקרוטראומה. מנגנון זה נקבע כאשר יש נזקים בלתי הפיכים שתורמים למחלה. מאחר שהנזקים הם בלתי הפיכים אזי הם לא נעלמים כשהעבודה מפסיקה. תרומתם נותרת גם אם התלונות החלו שנתיים אחרי הפסקת העבודה. יש תרומה גם לפעולות (שלא במסגרת העבודה) ולשינויים תחלואיים טבעיים, אולם אין זה מוחק את השפעת 40 שנות העבודה.

ג. לא אובחן מרפק טניס בזמן העבודה כך שאין מה לדבר על הטבה לאחר סיום העבודה במחלה שלא אובחנה. ראה תשובה קודמת לנושא תרומת העבודה שלא נעלמת עם סיומה.

ד.ראיתי מסמך בינואר 2014 שמציין הזמנת אולטראסאונד. לא הומצאה לי הבדיקה או תוצאותיה. עם זאת אבחנה של מרפק טניס הינה קלינית בעיקרה. בדיקת MRI יכולה לעזור באבחנה אבל איני רואה חשיבות לבדיקת אולטראסאונד.

ה. אבחנה של מרפק טניס מבוססת על אנמנזה ובדיקה גופנית. ראה תשובה קודמת לגבי הדמייה.

ו.בדיקת אולטראסאונד לא תשלול אבחנה קלינית של מרפק טניס. האבחנה היא קלינית' (ההדגשה במקור – א.ר.ב).

1. הצדדים הגישו סיכומיהם בתיק.
2. בסיכומיו, קיבל התובע את עמדת המומחה כי הפגימות מהן הוא סובל במרפקיו הינן כתוצאה מתנאי עבודתו. התובע טען כי על בית הדין לקבוע כי הפגימה במרפקיו היא כתוצאה מעבודתו, כקביעת המומחה.
3. לטענת הנתבע, אין לקבל את קביעות המומחה ונימוקיו. שכן לטענת הנתבע בבדיקת אולטראסאונד שנערכה לתובע אין עדות לדלקת או הרס הפרקים כפי שניתן היה לצפות בפרק שניזוק במיקרוטראומה. עוד טוען הנתבע כי התלונות במרפקים הופיעו אצל התובע כשנתיים לאחר הפסקת העבודה ולא בסמוך להפסקתה, דבר המעלה תהייה, שכן זמן רב לאחר הפסקת העבודה ניתן היה לצפות לשיפור במצב בריאותו, והמומחה לא סיפק הסבר לעובדה זו. לטענת הנתבע, קביעת המומחה אינה סוף פסוק ובית הדין הוא שמכריע בשאלת הקשר הסיבתי. לאור האמור מבקש הנתבע לדחות את התביעה.

הכרעה

1. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מדי בעלי הדין (דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי, 2.11.1999).
2. בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (ר' עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, 9.5.2012).
3. המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין, ד"ר אנג'ל, בחן את נתוניו הרפואיים של התובע, כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו והגיע למסקנה כי יש קשר סיבתי בין ליקויו של התובע במרפקיו לבין תנאי עבודתו. גם במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו חזר המומחה, תוך הנמקה והסבר, על עמדתו זו.
4. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה, אין בסיס לפסילתה. בענייננו אין לומר כי חוות דעת המומחה אינה מפורטת או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, שכן הן חוות הדעת והן התשובות לשאלות ההבהרה היו מפורטות ומנומקות. כך שלא הובאה כל הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר אנג'ל כלשונה.
5. באשר לטענות הנתבע בסיכומיו כי אין לקבל את חוות דעת המומחה משלא ניתנה תשובה לשאלת הנתבע ביחס לקשר הסיבתי לאור העובדה שהתובע החל להתלונן על המרפקים לאחר שנתיים מהפסקת עבודתו, ד"ר אנג'ל הסביר בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי:

"א. יש רישום באוגוסט 2011 של רופא תעסוקתי שמתייחס לכאבים בידיים מזה שנים. אין פרוט אולם יש התייחסות גם לבעיות מרפקים (פרט לנושא התעלה הקרפאלית). לא ראיתי ברישומים איזכור מפורש של בעיה במרפקים לפני 2013.

ב. המלצתי להכיר בתרומת העבודה למחלת המרפקים במנגנון מיקרוטראומה. מנגנון זה נקבע כאשר יש נזקים בלתי הפיכים שתורמים למחלה. מאחר שהנזקים הם בלתי הפיכים אזי הם לא נעלמים כשהעבודה מפסיקה. תרומתם נותרת גם אם התלונות החלו שנתיים אחרי הפסקת העבודה. יש תרומה גם לפעולות (שלא במסגרת העבודה) ולשינויים תחלואיים טבעיים, אולם אין זה מוחק את השפעת 40 שנות העבודה".

1. לטעמנו נימוק זה מפורט דייו.
2. בכל הנוגע לשאלת בדיקת האולטראסאונד, השיב המומחה כדלקמן:

"ד.ראיתי מסמך בינואר 2014 שמציין הזמנת אולטראסאונד. לא הומצאה לי הבדיקה או תוצאותיה. עם זאת אבחנה של מרפק טניס הינה קלינית בעיקרה. בדיקת MRI יכולה לעזור באבחנה אבל איני רואה חשיבות לבדיקת אולטראסאונד.

ה. אבחנה של מרפק טניס מבוססת על אנמנזה ובדיקה גופנית. ראה תשובה קודמת לגבי הדמייה.

ו.בדיקת אולטראסאונד לא תשלול אבחנה קלינית של מרפק טניס. האבחנה היא קלינית".

1. ערים אנו לפסיקה אליה הפנתה ב"כ הנתבע, הקובעת כי בית הדין הוא שקובע את הקשר הסיבתי, אך אף פסיקות אלו מציינות כי הדבר נעשה לאור קביעותיו של המומחה בתחום הרפואי, אשר אינן בידיעתו של בית הדין.
2. קביעותיו אלו של ד"ר אנג'ל, באשר לנזקים שנגרמו לתובע לאור תנאי עבודתו משך 40 שנה, והן לשאלת האיבחון ושלילתו על ידי בדיקת אולטראסאונד, הינן קביעות רפואיות ובית הדין מקבלן אלא אם הוכח כי קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן, כפי שהובא לעיל.
3. לפיכך אין אנו מקבלים את עמדת הנתבע, שכן לא הוכח בפנינו כי קיימת הצדקה משפטית או עובדתית שלא לקבל את קביעותיו הרפואיות של המומחה.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר אנג'ל, התביעה מתקבלת.
2. על הנתבע לשלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ז, (30 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.