בתיק זה הגישה הנתבעת 1 בקשה להעברת הדיון לבית המשפט באילת בשל העדר סמכות מקומית.

לאחר הגשת הבקשה עתרה התובעת לצירוף הנתבעת 2 שהיא המבטחת של רכב הנתבעת 1.

נוכח מקום מושבה של הנתבעת 2 לא מצאתי להעביר את מקום הדיון.

ביום 21.1.2015 הוגשה בקשת הנתבעת 2 להימחק מכתב התביעה ולחלופין לקבל פטור מהתייצבות לדיון. יצוין כי במסגרת הודעה זו מסרה הנתבעת 2 כי אין כל מניעה מבחינתה להעברת הדיון לעיר אילת.

בשל הודעתה של הנתבעת 2 כי היא המבטחת הן של התובעת והן של הנתבעת 1, וממילא תכבד כל החלטה של בית משפט, פטרתי את הנתבעת 2 מהתייצבות לדיון.

הנתבעת 1, עתרה בבקשה נוספת לעיון נוסף בהחלטתי. אלמלא הודעת/ בקשת הנתבעת 2 לא היה מקום להידרש לבקשת הנתבעת 1 בשנית. ואולם, נוכח אותה בקשה ושינוי הנסיבות הנובע ממנה מצאתי ליתן ביום 25.1.2015 החלטה במסגרתה נתבקשה תגובתה של התובעת עד היום בשעה 12:00.

השעה כעת 16:45. ועל אף שממזכירות בית המשפט נמסר שההחלטה הועברה לתובעת, לא נתקבלה תגובתה.

משלא נתקבלה תגובת התובעת יש לראותה כמי שנתנה הסכמתה לבקשה.

בהינתן העובדה כי התאונה אירעה בחניון מלון סנרייז באילת, הנזק נגרם באילת, הנתבעת מתגוררת בעיר אילת והנתבעת 2 הינה למעשה נתבעת פורמאלית בתיק זה ונוכחותה בדיון אינה נדרשת, ותוך שאני עושה שימוש בסמכותי בהוראת בסעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, אני אכן מוצאת שיש מקום להורות כי הסמכות המקומית בתיק זה נתונה לבית משפט השלום באילת.

עם זאת, ותוך מתן הדעת לכלל השיקולים הצריכים לעניין, לרבות העובדה כי הן התובעת והן הנתבעת 1- גם יחד- מבוטחות אצל הנתבעת 2 קיים טעם של ממש שהצדדים יבואו בדברים על מנת לנסות וליתר את הצורך בשמיעת התיק לגופו.

לצורך ניסיון הידברות זה, ניתנת בזאת ארכה לצדדים לניהול משא ומתן עד ליום 26.2.2015, אז יובא התיק בפני. מקום בו לא יגיעו הצדדים לכלל הסדר אעשה שימוש בסמכותי בהתאם לסעף 79 לחוק בתי המשפט.

הדיון הקבוע ליום 27.1.2015 בטל.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ה, 26 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.